פרוס עלינו שמים חדשים, קוראת מרים שפר בשירה: אשה מוכה

 מרים שפר, משוררת

מרים שפר פירסמה ספר שירה בשנת 2020, "הזמן עצר בנהרות" (הוצאת עמדה); שירתה עוסקת בתומת הילדות, בזיכרונות משפחתיים ומהגרים, ובדיאלוג עמוק עם שפת המקורות והתנ"ך. שירה המצ״ב, שמפורסם כאן לראשונה, יוצר חיבור עז, נוקב ומטלטל בין שתי פריזמות: הפריזמה של אלימות במשפחה (אישה מוכה, יחסים מתעללים, אשמה עצמית והלקאה) לבין הפריזמה הלאומית-תיאולוגית (מערכת היחסים המורכבת בין כנסת ישראל/האומה לבין הקב"ה, הגלות, החורבן והכמיהה לגאולה). מרים שפר היא מורה ומחנכת. זכתה בפרס החינוך מטעם מנח״י.

אני אישה מוכה 

              אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה

              וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ /מלאכי א 2

א.

בַּגִּיל הַזֶּה פִּתְאוֹם 

הִתְגַּלּוּת

עִם חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְאַמוֹת הַסִּפִּים

הָרוֹעֲדוֹת בִּי תָּמִיד 

בְּאַהֲבָה 

בְּהַכְנָעָה 

בְּאֵימַת הָרָצוֹן הַחָפְשִׁי

ב.

וְאַתָּה תָּמִיד לְרוּחַ הַיּוֹם

זַעַף נוֹטֵף מִן הָעַיִן

חֲרוֹן אַף עַל הַמַּדְרֵגוֹת 

הָעוֹלוֹת אֵלַי 

שֶׁאַתָּה כֹּל יָכוֹל

ג.

 

לָמָּה בָּחַרְתָּ בִּי לִהְיוֹת

מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר?

מִלְמַלְתִּי בַּלֵּילוֹת לְלֹא שְׁנַת

חַנּוּן וְרַחוּם– שִׁירַת מִדּוֹתךָ

הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי בְּאֹפֶל לַיְלָה

רַק תְּסַדְּרִי אֶת הַנַּעֲלַיִם לְיַד הַמִּטָּה

פִּרְסִי לְרַגְלָיו שָׁטִיחַ 

לִבְנַת הַסָּפִּיר

עֲשִׂי שֶׁתְּהֵא חֻפַּת מִטָּתוֹ

כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לַטּוֹהָר

גַּהֲצִי מַחְשָׁבוֹת מְקֻמָּטוֹת

יֵשׁ שָׂכָר! 

מָחָר

בְּעוֹד שָׁנָה 

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים –יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה

בָּעוֹלָם הַבָּא.

ד.

אִשָּׁה קְטַנָּה מֵעָפָר– לֹא תָּבִינִי.

מִי יָכֹל לְהָבִין נוֹרָא עֲלִילָה

אַתְּ יוֹדַעַת לָשֵׂאת אֲשָׁמוֹת

עֲשִׂי הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַיְּלָדִים

הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

עַם יִשְׂרָאֵל

ה.

קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק – עוֹד מְעַט

שֶׁרֹאשׁוֹ נִמְלָא טַל

אַתְּ עוֹד תָּבִינִי, הוּא טוֹב לָךְ

עֲשִׂי עוֹד מַאֲמַץ

ו.

וְכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ, 

נְדָרִים.

אֶהְיֶה רְאוּיָה הַיּוֹם 

אֶהְיֶה טוֹבָה 

הֵן אֶפְשָׁר

ז.

אַתָּה עוֹשֶׂה הַרְבֵּה שֶׁאֶתְיָאֵשׁ

מְנַעֵר אוֹתִי מֵעָלֶיךָ

בּוֹעֵט. מַשְׁלִיךְ לְגֹב הָאֲרָיוֹת

אֲנִי מַחְזִיקָה חָזָק בִּכְנַף מְעִילְךָ

הַנִּקְרָע

סְלִיחָה! אֲנִי מְחַרְחֶרֶת

חָטָאתִי לְפָנֶיךָ 

עַל חֵטְא 

וְעַל חֵטְא

שֶׁהִמְצֵאתִי כְּאִלּוּ הָיָה.

ח.

אַתָּה שׁוֹלֵחַ אֵלַי שְׁלִיחִים

הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וּדְבָרְךָ בְּפִיהֶם 

'אָהַבְתִּי אוֹתָךְ!'

וַאֲנִי מְמָרֶרֶת בִּבְכִי

בָּמָה אֲהַבְתַּנִי?

הַלֹּא

ט.

בַּגִּיל הַזֶּה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם.

דַּי!

בָּאוּ עָלַי כָּל הַקְּלָלוֹת וְהִשִּׂיגוּנִי

גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה

אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה

י.

אֲנִי - חָטָאתִי 

אַתָּה - לֹא סָלַחְתָּ

הִשְׁלַכְתָּ אוֹתִי מִן הַבַּיִת 

אֶל מִדְבָּר 

חַסְרַת בַּיִת גּוֹלָה וְסוּרָה

הֵמַתָּ אוֹתִי בְּאֶלֶף וְאֶחָד מִיתוֹת 

אַלְפַּיִם שָׁנָה

וְלֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן

מִקְצֶה הַשָּׂמַיִם וְעַד קְצֵה הַנְשָׁמָה

הַנִּהְיָה כַּדָּבָר הַזֶּה

הַנִּשְׁמָע כָּמוֹהוּ

י"א.

בַּעַל קַנַּאי הָאִישׁ שֶׁלִּי

י"ב.

וְשׁוּב הַבֹּקֶר, רַעֲיָה מהימָנָה

מַבְטִיחָה בְּסֶּתֶר נֶפֶשׁ 

תָּמִיד אֶהְיֶה שֶׁלְּךָ

יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה

מַלְבִּישָׁה לְךָ מַחְלָצוֹת.

י"ג.

אוֹמְרִים שֶׁכְּבָר אֵין לְךָ גּוּף

שָׁמְעוּ אוֹתְךָ בּוֹכֶה בַּחֻרְבָּה

עַל מָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי

אָמְרוּ שֶׁשָּׂמְתָנִי חוֹתָם עַל לִבְּךָ 

שְׁמִי חָקוּק 

בַּתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁלְּךָ

י"ד

(מְשַׁנֶּנֶת לִי סִפּוּרֵי בְּדָיוֹת וְנֶחָמָה)

ט"ו

וּפִתְאוֹם, נוֹרְאוֹת נְטִישָׁה

'אַיֶּכָּה!?' אֲנִי שׁוֹאֶגֶת בֵּין קִפְלֵי רְקִיעִים

'בִּגְלָלִי בִּגְלָלִי'

מַלְקָה עַצְמִי בְּשׁוֹט שַׁלְהָבוֹת

ט"ז.

מֵרֹב גַּעְגּוּעַ

רוֹאָה אוֹתְךָ בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים

כָּל זְרִיחָה – מַעֲמָד סִינַי

כָּל שְׁקִיעָה – הִתְגַּלּוּת

י"ז

אוּלַי

מָחָר תּוֹפִיעַ עִם זֵר אֲהָבוֹת

יַחַד נְדַקְלֵם מֵחָדָשׁ

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּחֶסֶד

נִכָּנֵס יַחְדָּו לְסֻכַּת דָּוִד

שֶׁמּוֹטַטְתָּ פַּעַם אַחַר פַּעַם 

בְּאָבְדַן עֶשְׁתּוֹנוֹת

יַחַד נִזָכֵר

לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר 

יַחַד נְדַפְדֵּף בְּדִמְעוֹת

אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר וְעוֹד

אַלְפַּיִם שָׁנָה 

תִּרְאֶה אוֹתִי עָלוּבָה נִקְרַעַת 

בְּשִׁנֵּי אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים. 

נִבְלַעַת בְּדָנוּבָּה שְׁקֵטָה

עוֹלָה אֵלֶיךָ בְּעָשָׁן כְּחַלְחַל

י"ח

מָה עוֹד תְּבַקֵּשׁ?

י"ט

עַכְשָׁו, אֲנִי עִם הַסּוּסִים בַּמְּצוּלָה

זוֹעֶקֶת מִגֵּיא צַלְמָוֶת 

שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָּל הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת

אֶת קוֹלִי שֶׁתִּשְׁמַע

הִכְרָתִּי אֶת כָּל שְׁמוֹת הַבְּעָלִים

מִלְּשׁוֹנִי

מִלְּבָבִי הַפָּרוּץ

מִזִּכְרוֹנוֹתַי הַבּוֹעֲרִים דַּף אַחַר דַּף

כ'.

אַתָּה אִישִׁי!

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵה רַבָּא

בֹּא נָקִים אֶת סֻכָּתֵנוּ 

יַחְדָּו

כ"א.

פְּרוֹס עָלֵינוּ שָׁמַיִם חֲדָשִׁים

וְעַל הַאֲדָמָה הַיְּשָׁנָה הַחֲדָשָׁה

הַשְׁכֵּן עֲצַת־שָׁלוֹם בֵּין בָּנֵינוּ 

הָרָבִים עַד זוֹב דָּם

עַל הַיְּרֻשָּׁה.