פרופ׳ יוסי גמזו
מדורה |
הַיּוֹם אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים אֶת לַ"ג בָּעֹמֶר
וּכְמוֹ בְּכָל שָנָה הִדְלַקְנוּ מְדוּרוֹת,
צָרִיךְ לוֹמַר שֶנֹּהַג זֶה סִפֵּק רֹב חֹמֶר
לְמָסָרְתֵּנוּ הַנִּמְשֶכֶת זֶה דוֹרוֹת.
וְאַף כִּי יֵש סְבוּרִים שֶחַג זֶה אֶקְסְקְלוּסִיבִי
רַק לִילָדֵינוּ – גַם רָאוּי וְגַם שָוֶה
לִזְכֹּר שֶצְּעִירֵי אֶתְמוֹל בִּסְפִּיד אַקְטִיבִי
הוֹפְכִים תָּמִיד לִמְבֻגָּרָיו שֶל הַהוֹוֶה.
לֹא שֶמֻּתָּר לִמְבֻגָּרִים לְהִתְעַלֵּם פֹּה
מִזִּכְרוֹנוֹת יַלְדוּת נוֹסְטַלְגִּיִּים בָּהֶם
הִמְתִּינוּ פַּעַם הֵם עַצְמָם בְּלֵב הוֹלֵם פֹּה
לַחַג הַזֶּה שֶהִצְטַיֵּר בְּעֵינֵיהֶם
כְּחַג שֶל אֵש וָאוֹר אִם לֹא שֶל חֵץ וָקֶשֶת
מִבְּלִי לִתְפֹּס בִּכְלָל אֶת עֹמֶק מַשְמָעָהּ
שֶל מְ ד וּ רַ ת- הַ שֵּ בֶ ט, זוֹ הַמִּתְבַּקֶּשֶת
לִיצֹר מִשֶּפַע מִגְזָרִים אֻמָּה בְּרִיאָה.
כִּי הַפִּצּוּל וְהַפֵּרוּד הַסֶּקְטוֹרְיָאלִי
שֶמְּחָאַת יוֹצְאֵי אֶתְיוֹפְּיָה רַק הָיְתָה
דֻגְמָה אַחַת לָאֶפִּידֶמְיָה הַוִירָאלִית
בָּהּ נְגוּעִים אָנוּ כַּיּוֹם עַד בְּעָתָה –
אוֹתוֹ פִּצּוּל, אוֹתוֹ פֵּרוּד, אוֹתוֹ הַשֶּסַע
שֶעַל חָסְנֵנוּ כְּאֻמָּה כָּאן מְאַיְּמִים
נֶגַע מַמְאִיר הֵם, שֶמִּמֶּנּוּ אַךְ כְּפֶסַע
אֶל הַתַּרְחִיש אוֹתוֹ אוֹיְבֵינוּ זוֹמְמִים.
וְאַחְדוּתוֹ שֶל עַם זֶה כְּלָל אֵינָהּ נוֹפֶלֶת
בִּתְרוּמָתָהּ לְבִטְחוֹנָהּ שֶל אֶרֶץ זֹאת
מִשּוּם כִּפַּת-בַּרְזֶל, מָטוס, טַנְק אוֹ צוֹלֶלֶת
כְּפִי שֶבְּ"צוּק אֵיתָן" יָכוֹלְנוּ לַחֲזוֹת.
אַךְ אֵין סָפֵק שֶזֵּכֶר כִּבְיָכוֹל טְרִיוְיָאלִי
שֶל מְדוּרוֹת לֵיל לַ"ג בָּעֹמֶר מְשַלֵּב
"מַרְאוֹת שְתִיָּה" בַּנֶּפֶש, כִּדְבָרָיו שֶל בְּיָאלִיק
בְּסִפּוּרוֹ "סָפִיחַ" הַצּוֹבֵט כָּל לֵב.
אֲנִי זוֹכֵר אֶת מְדוּרוֹת לֵיל לַ"ג בָּעֹמֶר,
אֶת הַקַּרְטוֹשְקֶס הַנִּצְּלִים עַל גֶחָלִים,
אֶת יַלְדוּתִי הַמְּהֻפְּנֶטֶת שָם בְּלִי אֹמֶר
לְסַאלְסַת נַחֲשֵי הָאֵש הַמִּתְפַּתְּלִים.
וְאֵיךְ בַּלַּיְלָה, בַּחֲלוֹם שֶלִּי, הִסְפִּיקוּ
אַנְשֵי סַיֶּרֶת הַמַּטְכָּ"ל שֶל בַּר-כּוֹכְבָא
לִקְרֹא מֵהַר לְהַר לַמֶּרֶד שֶהִדְלִיקוּ
וְשֶבְּאֵש הַמַּשֹּוּאוֹת הַהֵן נִכְוָה.
מֵאָז עָבְרוּ הֲמוֹן שָנִים כְּמוֹ בַּחֲלוֹם עֵר
אַךְ כְּמוֹ שֶכָּל יַלְדֵי הָאָרֶץ כֵּן יִרְבּוּ
אוֹסְפִים בְּכָל שָנָה קְרָשִים לְלַ"ג בָּעֹמֶר
אֲנִי אוֹסֵף לִי זִכְרוֹנוֹת שֶלֹּא יִכְבּוּ.
וְהֵם דּוֹלְקִים בִּי כְּמוֹ בְּאֵש-תָּמִיד בְּזֹהַר
שֶאֶל חֻמּוֹ תְמִימוּת הַיֶּלֶד נִצְמְדָה:
שֶל הַפַּלְמָ"ח, הַמַּחְתָּרוֹת, תְּנוּעוֹת-הַנֹּעַר
וְהַשְבָּעַת הַטִּירוֹנִים עַל מְצָדָה.
וְזִכְרוֹנָם חוֹזֵר בִּי כְּמוֹ גַּלֵּי הַיָּם כָּאן
שֶמִּתְעַקְּשִים תָּמִיד בַּמֵזַח לַהֲלֹם
כִּי הַפַסְפוּס הַזֶּה שֶבְּתוֹכִי קַיָּם כָּאן
עוֹד מְסָרֵב לְהִתְבַּגֵּר וְלֹא לַחְלֹם
וְהוּא חוֹלֵם כַּיּוֹם שֶמְּדוּרַת-הַשֵּבֶט
תִּשְׂרֹף עַד אֵין שָׂרִיד כָּל עָוֶל וּמְרִירוּת
בֵּין מִגְזָרִים שוֹנִים בָּעָם בָּהֶם נוֹשֶבֶת
עֲדַיִן רוּחַ הַפִּצּוּל וְהַפֵּרוּד:
בֵּין חִלּוֹנִים לַחֲרֵדִים וּבֵין אַחֵינוּ
יוֹצְאֵי אֶתְיוֹפְּיָה שֶטִּיבָהּ שֶל קְלִיטָתָם
אֵינוֹ מַחְמִיא לָנוּ – וּבֵין שְלַל אֶזְרָחֵינוּ
שֶלֹּא הִרְבּוּ עַד כֹּה לָלֶכֶת לִקְרָאתָם
וּבֵין עוֹלֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב שֶיֵּש פֹּה
עוֹד עַסְקָנֵי בְּחִירוֹת בַּסֶּקְטוֹר הַדָּתִי
הַמּוֹסִיפִים לְצָרְכֵיהֶם לְהִשְתַּמֵּש פֹּה
בְּאָנַכְרוֹנִיּוּת הַשֵּד הָעֲדָתִי.
כָּךְ שֶהַמֶּסֶר מִמְּדוּרוֹת לֵיל לַ"ג בָּעֹמֶר
אֵינוֹ תָקֵף רַק לְלֵיל אֶמֶש וְהַיּוֹם
וְגַם מָחָר יִדרֹש הוּא רֹב יָשְרָה וְאֹּמֶץ
לְגִנּוּיוֹ שֶל פִּצּוּלֵנוּ הָאָיֹם
שֶכֵּן לִקְחוֹ הַמַּהוּתִי שֶל לַ"ג בָּעֹמֶר
אֵינוֹ מֻפְנֶה רַק אֶל כָּל יֶלֶד הַיּוֹשֵב
עִם בְּנֵי גִּילוֹ מוּל מְדוּרָה – לֹא, זֶהוּ חֹמֶר
לְמַחְשָבָה לְ כָ ל יִ שְׂ רְ אֵ לִ י ח וֹ שֵ ב.
פרופסור גמזו,
השבמחקכל עוד מסביב לאש ב"חצרוני ובחצרונך", בכפיפה עד בעתה, גר לבוז גיבור תרבות, שהפך דלות חומר לדלות רוח, נמשיך יחדיו לחלום על אפר הפרוד ועל משמע עומקה של מדורת השבט...