יום ראשון, 1 באוקטובר 2017

ושמחת בחגך - על שום מה?

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

פסיפס בית הכנסת בבית אלפא

׳ושמחת בחגך והיית אך שמח׳ - על שום מה?
לקראת חג הסוכות, החג שבו נאמר לנו 'ושמחת בחגך והיית אך שמח'...
ואולי רצונכם לדעת מה טעמיה של אותה שמחה?
משום שבחודש תשרי, החודש השביעי, אנו מודים על כך ש"מלאו אסמינו בר ויקבינו יין" ומודים על ברכת הפריון של אדם ואדמה, אחרי שבעת החודשים הראשונים של השנה, לפי הסדר המקראי שבו השנה מתחילה תמיד בניסן - "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב ב) - שבהם זכו אבותינו ואמהותינו ליהנות מקציר שעורים שהחל תמיד, באלף הראשון לפני הספירה, ביום א כ"ו בניסן, ביום הראשון ממחרת השבת שאחרי תום חג הפסח, וזכו לשמוח בשמחת קציר חיטים שהחל תמיד ממחרת השבת, ביום ראשון, שבע שבתות תמימות לאחר קציר שעורים, ביום א ט"ו בסיון, וזכו שבע שבתות תמימות לאחר מכן לשמוח בבציר הענבים, שהחל תמיד ממחרת השבת ביום א' בג' בחודש אב, בחג שנקרא מועד התירוש. שבע שבתות תמימות לאחר מכן חל תמיד יום א' כ"ב בחודש אלול, שבו חגגו את מועד היצהר, הוא חג מסיק הזיתים.
הלב היה מלא שמחה כשהאסמים והגתות והיקבים היו מלאים בדגן תירוש ויצהר, או בחיטה ובשעורה ביין משמח לב אנוש ובשמן הטוב, משום שידעו שלא יהיה רעב בארץ, לא יהיו ילדים וזקנים רעבים, ולא יצטרכו לנדוד כפליטים נואשים מוכי רעב, כדי לחפש מזון במצרים ולא ישתעבדו לעבדות. ואז חלף שבוע ממועד היצהר בכ"ב בחודש השישי, הוא חודש אלול, והגיע החודש השביעי, חודש החגים. אחרי שזכרו את יום זיכרון תרועה ב-א' בתשרי החל תמיד ביום ד', יום בריאת המאורות, וצמו בעשור לחודש השביעי בחג השישי ממועדי ה', יום הכיפורים, שחל תמיד ביום שישי (מכאן הביטוי שבת שבתון ליום הכיפורים), עלו לרגל למקדש בשבעת ימי חג הסוכות, שהחלו תמיד ביום ד, ט"ו בחודש השביעי, כחג השביעי ממחזור מועדי ה'.
בחג השביעי, סוכות, בחודש השביעי, תשרי, בחג בן שבעת ימים, היו עולים לרגל ומביאים לבית המקדש משלושת האחרונים שבשבעת המינים - מפירות הארץ שמבשילים בתשרי: רימון, תאנה ותמר. כל התאריכים שהזכרתי מתייחסים לשנה בת 364 ימים המתחלקת לחמישים ושתיים שבתות, או חמישים ושניים שבועות, שנה שמתחילה תמיד ביום רביעי, יום השוויון של האביב, בא' בניסן. בלוח זה השנה מחולקת לארבע תקופות/עונות/רבעים חופפים שכל אחת מהן מתחילה תמיד ביום ד' בא' בניסן, א' בתמוז, א' בתשרי, א' בטבת. בכל רבעון 91 ימים ו13 שבתות מתוארכות. תאריכי השבתות מפורטים בשירות עולת השבת ובאיגרת מקצת מעשי התורה, ומספרן מפורט במגילת תהילים מקומרא מהמערה ה11 בטור כז, תאריכי המועדים מפורטים במגילת המקדש, במגילת המשמרות ובמגילת מקצת מעשי התורה, שנמצאו כולן בין מגילות מדבר יהודה, שכולן, ללא יוצא מן הכלל, כתבי קודש, שנכתבו ברובם בידי הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם. סדרי הלוח בן 364 הימים מפורטים בספר חנוך ובספר היובלים, במגילת המשמרות ובמגילת המקדש, בסיפור המבול ובמגילת שירות עולת השבת.. [על כל אלה ראו בהרחבה בספרי: מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים: מאגנס תשס"ג ]
בספר ויקרא כג, פסוקים מב-מג נאמר על שמחת האסיף: "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באוספכם את-תבואת הארץ, תחוגו את-חג-ה', שבעת ימים... ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים, וענף עץ-עבות, וערבי-נחל; ושמחתם, לפני ה' אלוהיכם". מיד לאחר מכן נזכרת המשמעות ההיסטורית המתייחסת לזיכרון שראשיתו בדור המדבר: "בסוכות תשבו, שבעת ימים; כל-האזרח בישראל יישבו בסוכות למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את-בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצריים".
אולם האם היה זה הזיכרון הראשון או היחיד המבאר את טעמו של החג האהוב? או האם רק אלה מבארים את שמחת חג הסוכות?
בספר נחמיה מובאת מסורת מעניינת על חג סוכות בימי בית שני. בפרק ח נאמר: יג וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. יד וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. טו וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב.
טז וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם. יז וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד. יח וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט.(שם יג-י"ח).
כל חג וכל מועד משבעת מועדי ה' החלים כולם בין מחצית החודש הראשון, ניסן, לבין מחצית החודש השביעי, סוכות, הוא צומת של זיכרון, של מחלוקת בין זכרונות שונים, לעיתים מתנגשים. כל אחד משבעת מועדי ה' המכונים 'מועדי דרור', הוא צומת של יצירה ושל מסירה, של מאבק על הזיכרון ועל הנשייה, ושל פולמוס על ההלכה, על האגדה ועל הריטואל. ראשיתו הקדומה של חג הסוכות לדברי ספר היובלים שהתחבר במאה השנייה לפני הספירה בחוגי הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם, ונמצא בנוסחו העברי בין מגילות מדבר יהודה, כרוכה בשמחה העילאית של אברהם ושרה, משעה שהתבשרו במועד זה, בחג השביעי בחודש השביעי, מפי המלאכים על הריונה של שרה שיסתיים בהולדת יצחק בנם, בחג השבועות, בשורה שלה חיכו כידוע שנים רבות מספור. המילה שבע והמספר שבע קשורים בשפה העברית ורק בה, בשבועה ובברית, שבע לשון שבועה. ספר היובלים, מביא בפרק ט"ז מסורות שביעוניות מעניינות בעלות אופי כוהני [שביעיות קרבנות, מזבח, שבעת סממני הקטורת ] על חג הסוכות, השביעי במועדי ה' בחודש השביעי.
המסורת קשורה לאברהם בבאר שבע (מקום הנזכר בשם זה בשל שבועה שנכרתה בו) הבונה מזבח בחודש השביעי וחוגג חג של שבעה ימים הנחוג בשביעיות של קרבנות בזיקה לשמחה על הולדת יצחק. בקטע הפתיחה נזכרת המילה שבע שבע פעמים וגם נזכרים שבעת צמחי הקטורת :
"ויבן סוכות לו ולעבדיו בחג ההוא והוא ראשון עשה חג הסוכות בארץ.
ובשבעת הימים האלה יקריב אברהם מדי יום ביומו על המזבח עולה ליי פרים שנים כבשים שבע ושעיר אחד לחטאת ולכפר בו עליו ועל זרעו. ולקרבן שלמים אילים שבעה, שעירים שבעה, כבשים שבעה, ושבע עזים, ומנחתם ונסכיהם על כל חלבם יקטיר על קרבן העולה לרצון ליי לריח ניחוח והקטיר בוקר וערב קטורת סמים ולבונה וחלבנה ונטף ונרד ומור וקושט כל שבעה אלה יקריב ישחק יחד בד בבד טהור.
ויעש כן חג שבעה ימים וישמח בכל לבו ובכל נפשו ...ויברך את בוראו וישמח ויקרא את שם החג ההוא חג יי שמחה לרצון לאל עליון..על כן הוקם בלוחות השמים על ישראל כי יהיו עושים את חג הסוכות שבעה ימים בשמחה בחודש השביעי ויהי לרצון לפני יי חק עולם לדורותם בכל שנה ושנה. ואין לזה קץ הימים כי לעולם הוקם לישראל לעשותו וישבו בסוכות ושמו כתרים על ראשם ולקחו ענף עץ עבות וערבי נחל: וייקח אברהם לבות תמרים ופרי עץ הדר וסבב מדי יום ביומו את המזבח בענפים שבע ליום ובבוקר יהלל ויודה לאלוהיו על הכול בשמחה".(היובלים טז, כ–לא),
ספר היובלים פרקים לא-לב מספר על לוי בן יעקב, המתברך בפי יצחק סבו בחודש השביעי ועל כך שלוי חולם בבית אל במחצית החודש השביעי שהוא נבחר לכהונה. החלום הלא נודע מציע סיפור תשתית עתיק לחג הסוכות בחצי החודש השביעי – בעקבות סיפור קודם במועד חג זה (היובלים טז, כ–לא), אשר נכרך בבניית מזבח ובהקרבת קרבנות במשך שבעה ימים לרגל בשורה מלאכית בדבר הולדתו המיוחלת של יצחק בחג הביכורים. כשלוי מתעורר יעקב אביו משלם את נדרו בבית אל (נדר והבטחת "עשר אעשרנו לך" שנדר יעקב לאלוהים כשברח מפנינ עשיו) ובוחר בלוי לכהן, כמעשר מילדיו, ומלבישו בגדי כהונה. החלום מתרחש בעקבות קידוש בית אל בהעלאת קרבנות בחצי החודש השביעי בידי לוי, בנו הכהן של יעקב. פרק לב מפרט את כל הקרבנות שהקריב יעקב 
מהחמישה עשר לחודש השביעי במשך שבעה ימים, ומסיים בביאור היום האחרון של סוכות הקרוי עצרת.
מדוע מודגש המספר שבע במסורות חג הסוכות, המועד השביעי בן שבעת הימים בחודש השביעי? הקשור בשבעת המינים ובשבעת סממני הקטורת? ובקרבנות שביעוניים?
משום שבעלי המסורת הכוהנית האמינו בכל מאודם בחובה האנושית המקודשת לשבות מדי שבעה ימים, מדי שבעת מועדי ה', מדי שנת שמיטה, החלה מדי שנה שביעית, ומדי שנת יובל, החלה מדי שבע שבתות שנים. הם האמינו בקדושה האלוהית המוחלטת של השבועה המצויה בתשתית הברית שעניינה מחזור השבתה שביעוני מקודש המייחד את בני ישראל משאר העמים. הם האמינו בנצחיות כול מועדי השביתה המקודשים שנצטווינו עליהם בתורה מן השמים בסדר שביעוני נצחי מחזורי, והם קראו למחזור שביתה שביעוני מקודש זה בשם 'מועדי דרור' ו'מועדי ה' מקראי קודש'. בני לוי הכוהנים והלויים, טרחו בכל דרך להבהיר את הזיקה בין הדעת, האמת והצדק, החירות והשוויון לכל העדה כולה, הקשורים, תלויים ומותנים בשביתה המחזורית השביעונית הנצחית המובטחת לכולם, בבחינת זכות בלתי ניתנת לערעור, ומצווה בבחינת חובה על כל העדה כולה במועדים קבועים מדי 70 ימים בשנה [52 שבתות +18 ימי המועדים בניכוי שתי שבתות בפסח וסוכות שהם מועדים של שבעה ימים], מדי שנת שמיטה ומדי שנת יובל. הם קשרו את מחזוריות השביתה האנושית השביעונית הנצחית של מועדי דרור עם הבטחת הפריון האלוהי של הארץ במחזורים הנצחיים של שבעת המינים, החלים בשבעת חודשי השנה הראשונים, מחזוריות שחיי אדם תלויים בה, התלויה כולה הן בשמירת הברית של שמירת המועדים המשביתים של החירות, הן בברכת הגשמים משמים, הקשורה לדברי הכוהנים במחזוריות השביתה המקודשת בארץ :
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ז וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם, וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם, וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן, וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם, וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים, וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת (ויקרא כו, ב-יג).
ב"מגילת המקדש" שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה והתחברה בידי חוגים כוהניים, המגדירים את עצמם ב"סרך העדה", ב"ברית דמשק" וב"סרך היחד" בשם 'הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם' במאות האחרונות לפני הספירה, מתואר חג הסוכות בירושלים בתיאור המקדש אותו הם רואים בעיני רוחם, ויתכן שהדברים קשורים לנאמר בנחמיה "ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית אלהים":
"ועל גג השלישית תעשה עמודים ומקורים בקורות מעמוד אל עמוד
מקום לסוכות גבהים שמונה אמות והיו הסוכות
נעשות עליהמה בכול שנה ושנה בחג הסוכות לזקני העדה
לנשיאים לראשי בתי האבות לבני ישראל
ולשרי האלפים ולשרי המאיות אשר יהיו עולים
ויושבים שמה עד העלות את עולת המועד אשר 
לחג הסוכות שנה בשנה".
(מגילת המקדש, מהדורת אלישע קמרון, באר שבע ,1966 עמ' 60)
הכוהנים ואנשי בריתם, שומרי ברית קודש, שהיו מעוניינים יותר מכל בשמירת מחזורי ההשבתה הנצחיים של השבתות, המועדים השמיטות והיובלים, שעליהם הושתתה הברית, שהם מחזור מועדי קודש מועדי דרור הנמנים במחזוריות נצחית, היו מופקדים על שמירת לוח השבתות והמועדים ועל קדושת פשט התורה. הכוהנים ואנשי בריתם היו מברכים את עולי הרגל הבאים למקדש במועדי ה' בברכת כוהנים, וברכת הכוהן הגדול מתוארת כך:
"וברכם בשם אל ישראל וענה ואמר לפני כל בני ישראל
ברוכים אתם בשם אל עליון וברוך שם קודשו לעולמי עד
וברוכים [משר]תו וברוכים כול מלאכי קודשו
יברך אתכם אל עליון ויאר פניו אליכם 
ויפתח לכם את אוצרו הטוב אשר בשמים
להוריד על ארצכם גשמי ברכה טל ומטר יורה ומלקוש בעתו
ולתת לכם פר[י] תנובות דגן תירוש ויצהר לרוב, 
והארץ תנובב לכם פרי [ע]דנים 
ואכלתם והדשנתם ואין משכלה בארצכם
ולוא מוחלה שדפון וירקון לוא יראה בתבואותיה 
[ואין] כול [נגע ומ]כשול בעדתכם
וחיה רעה שבתה מן [הארץ ואין דב]ר בארצכם
כיא אל עמכם ומלאכי [קודשו מתיצבים] בעדתכם
ושם קודשו נקרא עליכם....לעד בקרבכם"
(11Q14), קטע 1, שורות 2--15).
שתהיה לכולנו סוכת שלום,
שיהיה לכולנו שפע של שמחה ושלוה 
ושפע ברכה של מועדי דגן תירוש ויצהר
לכול תושבי הארץ בשדות ובכרמים, 
בגרנות וביקבים שהשלום והברכה שרויים בהם
מועדים לשמחה, רחל אליאור

תמונה: מתוך פסיפס מבית הכנסת בבית אלפא ובו ארבע דמויות הן נשים, כל אחת מייצגת אחת מארבע עונות השנה. זו הדמות המייצגת את תקופת תשרי (הסתיו), עטורה בזר פירות עשיר לראשה, ובידה אשכול ענבים. תקופת טבת (החורף), עטופה בגלימה המשוכה מעל לראשה, והבעתה רצינית.

3 תגובות:

  1. לפרופ' רחל אליאור שלום!
    כתבת במאמרך:
    "וצמו בעשור לחודש השביעי בחג השישי ממועדי ה', יום הכיפורים, שחל תמיד ביום שישי (מכאן הביטוי שבת שבתון ליום הכיפורים)"
    השגה
    כאשר מחפשים בתנ"ך את הבטוי "שבת שבתון", מוצאים שהוא נזכר שש פעמים.
    רק שתי פעמים בקשר ליום כפור ובכל שאר הפעמים מתוארת השבת כשבת שבתון. כמו כן, פעם אחת הבטוי מתיחס לשנת השמיטה.
    שבת:
    (טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:
    (שמות לא)
    (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:
    (שמות לה)
    (ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:
    (ויקרא כג)
    שנת השמיטה
    (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:
    (ויקרא כה)

    אם כך, כיצד אפשר להביא מכאן ראיה לכך שיום כפור חל תמיד ביום שישי? הרי הבטוי "שבת שבתון" לא מיחד רק אותו!
    ובכל מקרה, כיצד אפשר להסיק מסקנה זו מכפל הלשון "שבת שבתון"?

    השבמחק
  2. פרופ׳ רחל אליאור משיבה: ׳צודק הכותב מהביטוי שבת שבתון אי אפשר להסיק שמועד יום כיפורים הוא ביום שישי
    עובדה זו ידועה מהלוח של כותבי מגילות מדבר יהודה ולא מהניב שבת שבתון שמתאר את חובת השביתה במועדים שונים׳.

    השבמחק