אלי יונה, משורר
בעלי החלומות
"וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיְקַנְאוּ בּוֹ אֶחָיו" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
כָּל הַיּוֹסֵפִים וְהַיּוֹסֵפוֹת בָּעוֹלָם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר גּוֹעֲרִים בָּכֶם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר מְקַנְּאִים הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר מִתְנַכְּלִים לָכֶם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר מַפִּילִים אֶתְכֶם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
כִּי כָּל חוֹלֵם לוֹחֵם - הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
 |
| הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם! |
"וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיְקַנְאוּ בּוֹ אֶחָיו" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה" וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
כָּל הַיּוֹסֵפִים וְהַיּוֹסֵפוֹת בָּעוֹלָם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר גּוֹעֲרִים בָּכֶם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר מְקַנְּאִים הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר מִתְנַכְּלִים לָכֶם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
גַּם כַּאֲשֶׁר מַפִּילִים אֶתְכֶם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
כִּי כָּל חוֹלֵם לוֹחֵם - הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
השיר- דיו! מייתר כל מילה נוספת. חנה קב רוט.
השבמחקשיר עם תנופה נהדרת. מדבר בעד עצמו. מייתר כל תוספת.חנה.
השבמחקכמו בשירו של אלי יונה "בעלי החלומות" כך גם בסיפורי יוסף במקרא,התכנים הערכיים הנם אקטואלים,מלמדים ומדברים אל ויכולים אף להניע גם את הדור הצעיר-זה שהיה אתמול,וזה שהווה היום וזה שיהיה מחר.
השבמחקיעקב מישל(שכטר) מתייחס לאופיו החלומי המתגרה של יוסף באביו ואחיו גם במאמרו
"חקר המקרא הנו גם התנ"ך שלי, התנ"ך שלו, התנ"ך שלה, התנ"ך שלנו... הגות, הבנות ופירוש בתנ"ך של צבר, יליד מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית העצמאית ,חובב, קורא ולומד תנ"ך מימי צעירותו",וכך הוא כותב:
"ספורי התנ"ך בכלל ,וספורי יוסף בפרט, הנם עכשווים מאד וקשורים בעבותות גם לחיי היום יום של הנוער בימינו...לעניות דעתי, סיפורי יוסף הנם חשובים מאד מאד בהיווצרותו והתפתחותו של עם בני ישראל כשם שהם אף מרתקים מאד את הקורא אותם הן במרחב הגלוי שבו והן במרחב התלת מימדי הנסתר המצוי בו. להלן דוגמא לכך... על פי הנאמר על יוסף ברישא של פרק לז ב-בראשית, אני אומר לעצמי איזה עתיד יכל להיות לנער כמו יוסף, שעושה הכל כדי להתגאות ולפאר עצמו, ובה בעת להכעיס את כל היקרים לו, עד כדי הבאתם לידי שנאה אותו. אך ראה איזה פלא, סמוך מאד לתיאורים המרגיזים על יוסף ועל ההתנהגות האגוצנטרית שלו, הוא מפתיע עד מאד בתגובתו למשימה "המסוכנת" שאביו מטיל עליו: "... וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי" ( בראשית לז, יג) . כשאני קורא תשובה של נכונות להתייצבות מיידית כמו "הנני" ,אך טבעי שעולות מול עיניי דמויות מפתח כמו "... וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי...וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי..." ( בראשית כב,א,ז-ספור עקידת יצחק ), וכך זה גם עם עשיו, יצחק ,יעקב וישראל "...וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית מו, ב -ציווי אלהים את ישראל לרדת מצרימה ). וכך אנו למדים, בעזרת תיאור ההתייצבות המיידית-"הנני" ,שהנה מילה מנחה המקשרת בין סיפורים שונים - כי ישנם מהלכים, החל מאברהם אבינו דרך עשו, יצחק, יעקב ויוסף ועד רדת ישראל מצרימה, הקשורים זה לזה ברעיון מקשר ,הכל כחלק מתהליך היווצרותו של עם בני ישראל...ובה בעת גם על משקל "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג', י"ד) כמו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג, כ'). רוצה לומר, שדמותו של יוסף הנה רב גונית ולא שטחית . כל דמות מקראית שהיא גם דמות מופת, יש לה גם חולשות כמו לכולנו היום, חולשות אלה אינן כל מהוויו של יוסף אלא רק חלק ממנו, חלק שבבוא היום יהיה אפשר לומר כי "מעז יצא מתוק." תכונות אופי שבזמן מסוים עלולות להיות חולשות, עשויות להיהפך לתכונות אופי חזקות ,שיביאו בסופו של דבר למזור למשפחת ישראל במצרים.
אחת המסקנות החינוכיות שאפשר ללמוד ולהסיק מסיפור יוסף הנה ...להתייחס למעשיו של אדם ולא לאדם עצמו...מסקנה חינוכית שימושית זו הנה ראויה הן ביחס המורה לתלמידיו, הן ביחס הורים לילדיהם, הן ביחס בין חברים וחברות, הן ביחס עובד ומעביד והן ביחסים אנושיים בכלל.
מדי פעם אנו שומעים על אמרת שפר של מורה כלפי תלמיד או תלמידה כמו "...ממך לא יצא דבר...".סוג כזה של אמירה ראוי שיצא מלקסיקון המורה, כי הנו מתייחס לגופו של התלמיד או התלמידה ואין בו כל התייחסות למעשיו/מעשייה...כפי שראוי לעשות וכפי שסיפור יוסף מלמד אותנו...מסקנה חינוכית אחת מני רבות."