אדוה הכהן-בומנדיל, מורה ואשת חינוך
 |
| מנסרת סנחריב המוצגת במוזיאון הבריטי |
הצהרת כוונות: האם ההיסטוריה היא בעצם ספרות?
ההיסטוריון בן זמננו היידן וייט (Hayden White) חולל מהפכה כשטישטש את הגבולות בין תיעוד עובדתי לבדיון ספרותי. בעוד שרבים משתמשים בתיאוריות שלו כדי לערער על האמינות ההיסטורית של המקרא, אני מבקשת להציע קריאה אחרת: לא לבדוק "אם זה קרה", אלא להבין כיצד זה מסופר ואיך העיצוב הספרותי בונה את דמותו המורכבת של המלך חזקיהו בפרק י"ח במלכים ב'.
הטקסט ההיסטורי כמוצר ספרותי: הגישה של היידן וייט
אריסטו הבחין פעם בין ההיסטוריון (המספר על מה שקרה) למשורר (המספר על מה שעשוי לקרות). וייט מתנגד להפרדה הזו. לטענתו, נרטיבים היסטוריים הם "מִבְדִים מילוליים" (Verbal Fictions).
"הדרך שבה מעבדים את המאורעות, ולא המאורעות עצמם, היא שמעצבת את הפרשנות של הקורא."
זיהוי היסודות הספרותיים בטקסט מקראי אינו "מחליש" אותו, אלא מאפשר לנו להבין את הניואנסים שהכותב ביקש להעביר.
בין הציור לצילום: ניתוח כרוניקת חזקיהו (מל"ב י"ח, 16-13)
בתוך ספר מלכים משובצים פסוקים שנראים כ"דיווח יבש", כמעט צילומי. אך גם כאן, התיאור דומה יותר לציור מאשר לצילום.
הבה נבחן את הטקסט:
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה – עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת, וַיִּתְפְּשֵׂם.
וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה, לֵאמֹר: "חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי, אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּא".
מה אנחנו רואים כאן?
הכניעה: חזקיהו פונה למלך אשור ביוזמתו, מתנצל ("חטאתי") ומקבל על עצמו מס כבד.
המחיר הדתי: חזקיהו נאלץ לתת לאשור את כל הכסף שבמקדש, ואף מקצץ את דלתות ההיכל.
האחריות: במישור המדיני, חולשתו של חזקיהו מובילה ישירות לפגיעה בלב המרחב הדתי – בית המקדש.
"כציפור בכלוב": המבט האשורי ממנסרת סנחריב
כדי להבין את התיאוריה של וייט לעומק, כדאי להציץ ב"צד השני". הממצא הארכיאולוגי המפורסם, מנסרת סנחריב, מתאר את אותו מסע בדיוק, אך כ"סיפור" אשורי: סנחריב מתפאר בכך שחזקיהו נכנע לו ושילם מס עצום של זהב וכסף.
יש התאמה בין הכמויות במנסרת (30 כיכר זהב) לאלו שבכרוניקה המקראית, אך הנימה שונה: במקרא זהו סיפור על שבר וקיצוץ דלתות המקדש, ובאשור זהו סיפור על ניצחון והכנעה. זהו בדיוק המעבר שמתאר וייט, העובדות קיימות, אך הנרטיב מעניק להן את המשמעות. ברור שגם ההבדלים בין המקורות צריכים עיון.
"וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב. (מל״ב יח, 14)
30 כיכר זהב, 800 כיכר כסף, אבני יקר... אוצרות כבדים (מנסרת סנחריב טור III, שורות 58–59)
הפער הבלתי נתפס: המורד מול הנכנע
כאן טמון הקסם של הניתוח הספרותי. אם נשווה את ה"עובדות" בכרוניקה לפסוקי הפתיחה של הפרק, נגלה סתירה מוחלטת:
האם מדובר בטעות היסטורית? לאו דווקא. בראי מחקרו של וייט, אנחנו רואים כאן עיצוב דמות מורכב. ספר מלכים אינו רק רשימת מכולת של אירועים, אלא מארג החושף דמויות בעלות פנים מנוגדות. חזקיהו הוא גם המורד הגאה וגם המלך הנאלץ לקצץ את זהב המקדש כדי לשרוד.
למורים שבינינו: איך ללמד את זה בכיתה?
הוראת היסטוריוגרפיה מקראית בחינוך הממלכתי יכולה להיות מאתגרת. השימוש בגישה של היידן וייט מאפשר לנו "להפיח חיים" בטקסט:
דיון בכיתה: שאלו את התלמידים, האם חזקיהו הוא "ריאליסט פוליטי" שמציל את עמו, או מנהיג שאיבד את האמונה?
ניתוח דמות: השוו בין חזקיהו למלכים אחרים (כמו אחז). האם הכניעה תמיד נחשבת ל"חטא"?
הקשר אקטואלי: איך אנחנו מספרים סיפור של אירוע היסטורי היום? האם הדיווח בחדשות הוא "צילום" או "ציור"?
לסיכום: הטשטוש בין היסטוריה לספרות אינו מחליש את המקרא, אלא מעניק לו עומק אנושי ופוליטי. חזקיהו נותר דמות מרתקת בדיוק בגלל הפער שבין "הצהרת הכוונות" החגיגית למציאות המורכבת בשטח.
------
* גירסה מעובדת על ידי [לאה מזור] למאמר המקורי של אדוה הכהן-בומנדיל. למאמרה ראו ״בין story ל history: מלכים ב' יח 16-13״
מאמר מצויין, הטבלה היא הצעה טובה מאוד להצגת הנושא, האפשרות לדון באותו אירוע משתי נקודות מבט שונות. בנוסף כדאי להראות לתלמידים את מעמדה החזק של ממלכת אשור בכל הסביבה, לא רק כנגד המדינה הקטנה יהודה. בכל מקרה הנקודה המופעלת כאן חשובה - מהו הנרטיב, מיהו המספר, מהם האינטרסים הקשורים לאופן העברת המסר. כמורה לתקשורת נהגתי לומר לתלמידים - חשוב לשמוע / לקרוא את מה שאומרים, אבל יותר מכך חשוב להבין מה לא אומרים, ולמה.
השבמחק