התגלו שירים ומכתבים לא ידועים של אלכסנדר פן

משה מורבצ'יק, איש מקרא וחינוך

צילום של חלק מכתבי היד הנדירים של אלכסנדר פן

אלכסנדר פן מגדולי היוצרים העבריים של ראשית המאה העשרים, הותיר אחריו יצירות אלמותיות בשירה העברית, חלקן הולחנו, והפכו לעמודי התמך של השירה העברית והישראלית החדשה. אציין מקצת משיריו המפורסמים: הבו לבנים, כנרת, למדבר שאינו, אדמה אדמתי (על גבעות שיח אברק) שיר השיכור, שתו עדרים, וידוי, לא אני הוא האיש ועוד (השירים שציינתי לעיל הולחנו ובוצעו ע"י מיטב המלחינים והזמרים הישראלים, עמו: סשה ארגוב, מרדכי זעירא, צביקה פיק, ארקדי דוכין, שלמה גרוניך, רוני וייס, וכן חלק משיריו הושרו בלחן רוסי ובלחנים עממיים. מיטב משיריו בוצעו בידי צביקה פיק, אילנה רובינא, ארכדי דוכין, אורה זיטנר, מרינה מקסימליאן בלומין, מתי כספי, צילה דגן, מיכל טל, יהודית רביץ, אריאל זילבר ואמו ברכה צפירה, עדנה לב, אריק לביא, אסתר עופרים ועוד. מעיון ברשימה עולה ששיריו לא נשכחו במהלך השנים, יוצרים ותיקים וצעירים עכשויים מלחינים ומבצעים את שיריו שלא נס ליחם עד עצם היום הזה. כמו כן יצירותיו פורסמו במספר ספרים כמו: בכל פגישה מקרית (מבחר/זוטא בשיתוף מכון קיפ), הטור האדום, רחוב העצב החד סטרי (שניהם בהוצאת הקיבוץ המאוחד) ועוד.

אלכסנדר פן שהיה בחור יפה בצורה יוצאת מהכלל, חי את חיי הבוהמה התל אביבית, והיה ידוע כמחזר אחר נשים בתל אביב הקטנה. אלכסנדר פן נישא לאחר חיזורים רבים לבלה דון, בת זוגו וחברתו של חברו הטוב מימי מכבי במוסקבה, בעת שחברו נסע לברלין לטיפול רפואי. דון דחתה את חיזוריו של פן והוא איים כי אם לא תיענה לו הוא יתאבד בירייה. במהלך שמירה, ירה בעצמו ונפצע. בלה דון הוקסמה מן המעשה, ועברה לגור איתו בתל אביב. כעבור מספר חודשים, בשנת 1928 נישאה דון בת ה-18. מנישואיו אלו נולדה בתו זרובבלה, מאוחר יותר נולד בנו בשם אדם שנפטר כעבור שנה וחצי.

בשנות השלושים היה אלכסנדר פן חבר בוועד הרפרטואר של תיאטרון הבימה, ושם הכיר את מלכת התיאטרון חנה רובינא שאיתה ניהל רומן סוער, וב- 1934 נולדה ביתם המשותפת אילנה רובינא (שהייתה זמרת בזכות עצמה) בלידה קשה שהצריכה אישפוז ממושך. האחות שטיפלה בה הייתה רחל לופטגלס, שלא פלא שנשאה לו, וילדה את בתו השלישית סינילגה. רחל לופטגלס חיה עימו עד ליום מותו במוצאי יום העצמאות 1972.

לאור יצירותיו המופלאות של אלכסנדר פן וחייו האישיים והרומנטיים הסוערים, לא פלא ששנים רבות אחרי מותו, חייו ויצירתו ממשיכים להיות אבן שואבת לשוחרי השירה העברית ואוהבי "הצהוב" של חייו.

בקיץ הנוכחי (2023), ישבתי בבית קפה עם חבר, בסוג של פרלמנט יום ו', ובדרך אגב, חברי מספר לי, שיש לו בביתו כתבי יד עלומים, מסתורים ובלתי מוכרים של אלכסנדר פן. באותו הרגע, חשתי מהלומת פטיש עזה בראשי ושערי סמר מהתרגשות. מיד שאלתי אותו איך החומר הגיע אליו?

הנה סיפורו: הייתה לי לקוחה (חברי הינו נהג מונית), מעט נכה, גלמודה, שהייתי מסיע אותה לעיתים קרובות, ומסייע לה במטלות היום יום ובמטלות מחוץ לבית, כל זה במשך שנים רבות. עד לערוב ימיה. לקראת מותה סיפרה לי הלקוחה, שיש לה בבית אוסף פתקיות ועליהן שירים ומכתבי חיזור מאלכסנדר פן!!! אותה היא שומרת בין דפי מחברת במשך שנים רבות.

לימים חברתו של חברי הלכה לעולמה, והוא טיפל בעזבונה. משנפתחה צואתה, מסר עורך הדין המטפל בצואה לחברי שחברתו המנוחה הורישה לו את כתבי אלכסמדר פן הלא מוכרים, ומסר לו מעטפה חומה, ובה המחברת שבין דפיה מונחים אחר כבוד מכתביו של אלכסנדר פן לחברת חברי.

הסיפור הקפיץ אותי ממושבי, תגלית כזאת אינה נחשפת כל יום. ביקשתי מחברי שיביא לי את כתבי היד לעיון. חברי נענה לי ובשבוע שלאחר מכן, הגיעה אליי המעטפה החומה, עם המחברת ובתוכה אוסף כתביו הלא מוכרים של אלכסנדר פן, שבהם היו כתבי יד שונים, חלקם שירים שלא ראו אור עד היום, וחלקם מכתבים פרוזאיים ברובם בעלי אופי של חיזור אחר הבחורה, סה"כ ארבעים ואחד כתבי יד שונים. אלכסנדר פן יליד 1906, והבחורה נכת הפוליו הייתה ילדת 1940, פער גילים של שלושים וארבע שנים ביניהם.

לקחתי לביתי את השלל היקר ובידיים רועדות החלתי לדפדף בו, לעיין, לקרא, למיין ולהסיק מסקנות.

תאור מורפולוגי של הדפים: רוב השירים והמכתבים נכתבו על מפיות בתי קפה, שבשנות החמישים של המאה הקודמת היו עשויות נייר פרגמנט, שהצהיבו במהלך השנים, אך השתמרו היטב היטב ושיניי הזמן לא כילו בהן זעמן. מכתב אחד נכתב על צידו האחורי של שובר תשלום של בנק הדואר. מכתב אחר נכתב על צידה האחורי של תעודת אחריות למקרר. הכתבים חלקם כתובים בעט ובניקוד, ובחלקם בעפרון. חלקם חתומים בחתימתו המפורסמת, במכתב אחד הייתה חתומה גם רעייתו רחל, בחלקם לצד החתימה אף צויין תאריך הכתיבה. אך גילוי מעניין במיוחד היה פתקית מכסה של קופסת סיגריות עליו חתם "אני". החתימה אני, הופיעה גם במכתב פרוזאי עליו חתם ב "אני" על מכתב זה ספק היה בידי אם הינו מכתב אותנטי או לא, למרות שכתב היד היה דומה, אבל לא הייתי בטוח שאכן זה מכתב של אלכסנדר פן. ואז השלמתי את הפזל בכתב יד נוסף, מכתב בכתב ידו הכתוב בשפה הרוסית, בשפה עשירה וגבוהה, מכתב שיועד לבחורה מסתורית אחרת, ובה הוא מרגיע אותה ומפייס אותה, ובסוף המכתב הוא חותם "אני". ומכאן הסקתי שאף המכתב בכתב היד בשפה הרוסית, הינו של אלכסנדר פן עצמו, והינו פריט אותנטי ביותר.

מי הייתה הבחורה המחוזרת שפער של שלושים ושש שנים הפרידו בינה לבין אלכסנדר פן? מסתבר שכאמור הייתה נכת פוליו ערירית, כבר בגיל שמונה עשרה אלכסנדר פן חיזר אחריה, ושלח לה ברכות ליום הולדתה, כמו כן באחד מכתבי היד הפקיד בידה פן, מכתב כנראה לסדרן בגלריה, שבו הוא מאשר שהבחורה תהיה המלווה שלו בתערוכת ציור ויש לאפשר את כניסתה. במכתב אחר הוא כותב לה, שניכר היה עליה שהיא נהנתה.

יתכן שאותה בחורה הייתה מודעת לדיסוננס שבין הופעתה החיצונית לבין אישיותה. היא הייתה אישה אקדמאית, ספרנית במקצועה, אינטלגנטית מאוד, אך חיצוניותה לא שיקפה את תוכה. במכתב אחר שהתגלה באוסף שלה נכתב על ידי בעל מסעדה שבו נהגה לסעוד באופן קבוע שהאישה מוכרת לו מזה שנים רבות, ו"הינה צלולה לחלוטין, הן בדיבור והן בהבנה. ומלבד נכותה הפיזית הייתה הגברת ככל האדם". כנראה שמכתב זה נכתב לבקשתה מסיבות לא ברורות.

לאחר שסיימתי למיין ולערוך את החומר הנדיר שבידיי, וחברי רצה למכור אותו, שיתפתי איתו פעולה. אך לא רציתי שכתבי היד הנדירים הללו יגיעו לידיים הלא נכונות, אלא למוסד אקדמי מוכר ומכובד שידע להפיק מכתבי היד את המיטב שבמיטב. במייל ששלחתי למכון קיפ באוניברסיטת תל אביב, העוסק בחקר השירה העברית של ראשית המאה הקודמת. הצעתי להם את החומרים למכירה, תוך ציון הערך האקדמי הרב הטמון בהם, אך המכון לא טרח להשיב לי על המייל. במייל נוסף ששלחתי לראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, נענתי שאין בידו ובידי מכון קיפ לשלם עבור החומרים שבידי, והוא ישמח מאוד לקבלם כתרומה. בקשה שנדחתה על הסף. ואז הועבר החומר לבית המכירות פנטגון לטיפול במכירה פומבית, מכירה שתערך בסוף חודש יולי 2023.