אמנון יוגד, סופר
רינה סולומון, מחבוא: שירים, הוצאת ספרי עתון 77, תש"ף
הספר מכיל שערים אלו: בדיקת ראייה, סימנים קליניים, על פי תהום רבה, זה שנע, לא בשכל המשוגם, ובערב אהבת עולם, הדברים שלא אמרתי, אהבה מאוחרת.
סוזי רזניק העורכת ומעצבת הכריכה כותבת: בהיענות לחומרת ציווי סמוי, רינה מתפנה להתגעשות מילולית המתלווה לחוויה כמו דתית, מתמשכת ומטלטלת גוף ונפש. היא אוספת את כוח כתיבתה על עולם הדימויים העשיר והמרובד שלה, הנוטל בקלות ובנביעה פנימית מן המקורות היהודיים ומעולם הטבע, כדי להמשיג ולהעיד על ההתמסרות הסיזיפית לרזיי הכוחות המחיים, המפוררים והמשקמים של פרשת האהבה הניצבת בלבו של קובץ שירים זה - אשר מושאה קשיח ומורם על כן נישא כבלתי ניתן להשגה, אך תוכו רך ופגיע, ומייחל למגע המרפא.
ציירה על הכריכה הציירת רחל רבינוביץ'. וסיפרה לי רינה כך: אספר לך אנקדוטה מענינת. החלטתי לקרוא לספר "מחבוא" עוד לפני שידעתי מה תהא הכריכה. חברתי פנתה לחברתה הציירת והציעה לתת לי את ציוריה. התלהבתי והודתי. רק אחרי כן התברר שאחד הציורים נקרא "מחבוא". זה לדעתי השגחה עליונה של היקום. בחיי אני נתקלת בכך לא מעט.
ובכן קוראים וקוראות מי מאיתנו לא נידרש לסיבכיי האהבה על שלל גווניה. ובעודי מעלעל שזפה עייני את השיר תיעתוק:
הלילה אני מתלחשת / עליך.
תיעתקתי שתיקותיך / לכתמים ללא איזון / דומם עמוס / באפור שבור / אדום מתוח / לבן מיותם / כחול ים עיניך. // ואני רוצה שפתים.
ספר קסום הטומן בחובו את הסודות שלו שהם הסודות של כולנו.
הסודות שלו: בין דפי ספרים / מעוכי שידרה / מחסה מגחמות החיים. //
הווה צפוד / אוגר בגומחה את / מה שאינו / שתיקה או דיבור.
רינה סולומון מתגוררת בקריית חיים. עבדה בחברה ציבורית ומתנדבת בער"ן. כותבת ומפסלת שנים רבות. שיריה התפרסמו בכתבי עת. לקחה חלק בקריאת שירה. מחבוא הוא ספרה הראשון.
בהקדשה כותבת רינה: "אוסף שירים שכתבתי בכנות עם עצמי." ואני מודה לה בליבי שחלקה אותם בכנות עם כולנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.