חגי קמרט, סופר, משורר וצייר
ניתוח ספרותי על אהבה בלתי אפשרית, זיכרון והשתקה, דרך כתיבתו הייחודית של חתן פרס ראש הממשלה ללשון עברית ודמויותיהם המורכבות של המורה מנור ורחל סתוי.
מתוך הספר: "אגדת הבקעה וההר ועוד סיפורים" מאת אמציה פורת ז"ל
פרטי המהדורה: ספריית תרמיל, הוצאת קצין חינוך ראשי – ענף השכלה, משרד הביטחון, יוני 1969, 106 עמודים
תגיות: אמציה פורת, חלומו של מר מנור, אגדת הבקעה וההר, מורה בדימוס.
מבוא: על יפי הכתיבה של אמציה פורת
מבין סיפורי הקובץ "אגדת הבקעה וההר", בחרתי להתמקד בסיפור "חלומו של מר מנור". סקירה זו מבקשת לעמוד על יפי כתיבתו של אמציה פורת, הן בתוכן והן בצורה. בסיפור זה נחשפת הרמוניה מרשימה בין סיפור המסגרת – הבית, הכיסא והדמויות הסובבות את הגיבור (חנן גלבוע, המנהל אורי בר-לב ואחרים) – לבין הציר הפנימי, הסובב סביב דמותו של החתול "פדאיין" ורגשותיו המורכבים של מר מנור כלפי רחל סתוי. בתוך הדינמיקה הזו, רחל סתוי משמשת אובייקט סטטי, המאיר את הווייתו וחלומותיו של מר מנור.
ההיבט הצורני: האדרת הבנלי
בדומה לריימונד קארבר, "אמן הבנליות" בשירה ובסיפורת, ניתן למצוא אצל אמציה פורת אלמנטים של האדרת השכיח. פורת משתמש בפרטים יומיומיים כדי להעצים את הפואנטה המופיעה בהמשך. בסיקרי זו, אשתדל לבחון את היצירה במבט "מקרו" – מלמעלה – כדי שלא לקלקל לקורא את חוויית הגילוי וההנאה מהפרטים הקטנים של העלילה.
תובנות מן התוכן: מסרים ומוסר השכל
הסיפור מציב את מר מנור, מורה בדימוס, בפני דילמות אנושיות קטנות הטעונות במשמעות גדולה:
שיקול דעת ואיפוק: הדילמה אם לפגוש תלמיד לשעבר בכותונת לילה או להתלבש, מייצגת את התובנה "ספור עד שלוש לפני קבלת החלטה". פורת נוגע בפרטים הטבעיים הללו כדי להזהיר מפני פזיזות ("המהירות מהשטן").
פער הדורות והדוגמה האישית: הבוגר נדרש לשמש דוגמה לצעיר. הופעתו של מנור לבוש כראוי אינה רק עניין של נוחות, אלא הכרה במעמדו כמורה ובכבוד המקצוע – גם לאחר הפרישה.
פרדוקס הרצון והעשייה: עם קבלת הכיסא החדש, עולה תובנה מרירה-חכמה: לעיתים מעשים שאין אנו חפצים בהם ניתנים לנו ביד חופשית, בעוד שדווקא הדברים שאנו משתוקקים לעשות – מוגבלים בעשייתם.
אמצעים אמנותיים: עיצוב העלילה והדמויות
הפתיחה והכיסא: הסיפור נפתח במילה אחת: "הכיסא!". מיד אחריה מופיע שם הגיבור והדפיקה בדלת. פורת מצליח בשורה אחת לדחוס עולם שלם: דומם (כיסא), תנועה (דפיקה) וזיכרון המצית שינוי במצב הרוח. הדפיקה משמשת זרז למחשבה, והקורא נסחף מיד אל תוך סקרנותו של הגיבור.
העצמת הטריוויאלי: פורת יורד לפרטים דקדקניים כדי להחיות את התיאור. כך, למשל, בתיאור המטאפורי של המורה התופס באוזנו של תלמיד פוחז – מהמיעוך הקל ועד האדמומיות והשקט המשתרר בכיתה – או בשרשרת האירועים המובילה לפרישת מורה ("חד גדיא" ספרותי). תיאור הפרטים מעצים את ההפתעה כאשר מתברר שמאחורי הדלת לא עומד הכיסא המיוחל, אלא דודיק הקטן.
הדמויות:
מר מנור: בן 57, רווק וספקן. הוא מנהל דיאלוג פנימי מעונה עם זכר חברו המנוח ועם רגשותיו כלפי אלמנתו, רחל. הוא אדם טוב לב המרחם על כל יושבי הספר, אך חרד מפני אינטימיות.
רחל סתוי: אלמנה בשנות הארבעים לחייה. היא נוכחת בחייו של מנור באופן כמעט זוגי, אך זיכרון בעלה המנוח (חברו של מנור) עומד כחציצה בלתי נראית ביניהם.
חנן גלבוע: השכן והידיד, המשמש קונטרסט למנור. הוא איש צנוע הרואה בעולם "חלון ראווה" שלכל דבר בו יש מחיר.
יאקי הכלבה: "הגברת מנור", דמות משמעותית המייצגת את נאמנותו ומרכז עולמו הרגשי של מנור.
שיא הסיפור: המטאפורה של החתול
החתול "פדאיין" משמש אנלוגיה מבריקה למצבו הנפשי של מנור. מנור משליך על החתול את זעמו, תסכולו ורחמיו. פעם הוא חובט בו ופעם מחבקו תחת השמיכה.
החלום המבעית בסוף הסיפור חושף את המחסום הפסיכולוגי: החתול הופך בדמיונו של מנור לדמותו של סתוי המת, ש"חיוכו חייכני וקרב אל חלציו". זהו הרגע שבו הקורא מבין שהעבר והמתים הם המונעים ממנור לממש את אהבתו.
ההצהרה שכותב מנור ב"הקדמה" לחיבורו – המעלה על נס את "רעייתו האהובה רחל" – היא רגע של תקווה אוטופית שמתנפצת מיד כשהוא קורע את הדף לגזרים. ההתנגשות בין החלום למציאות הנוקשה היא לב הטרגדיה.
סיכום
"חלומו של מר מנור" הוא סיפור על אהבה בלתי אפשרית, הבנוי בשום שכל ובאנלוגיות מדויקות. אמציה פורת ז"ל טווה כאן סיפור חיים פשוט לכאורה, אך טעון במתח ובמורכבות פסיכולוגית. זוהי הרמוניה צורנית ותוכנית המעניקה לקורא הנאה צרופה.
כמה מילים על המחבר:
אמציה פורת ז"ל היה עורך, מתרגם וחתן פרס ראש הממשלה ללשון עברית. הוא שירת כקצין חי"ר וכעורך בהוצאת "מערכות". מעבר לפועלו האקדמי והספרותי הענף, הוא היה איש חינוך ברמ"ח איבריו. היה לי הכבוד האישי להיות תלמידו ללשון עברית, וסקירה זו היא בבחינת מחווה לכתיבתו הנפלאה ולדמותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.