יום שני, 12 בנובמבר 2018

׳נשים בתנ״ך בנופי הגולן׳ בצילומיה של דיקלה לאור


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
*התצלומים באדיבות הצלמת. להגדלת התצלומים - הקליקו עליהם. 


וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל־דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה…
וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ (בראשית לח, יד-טו)




ראיתי את תערוכת הצילומים, ׳נשים בתנ״ך׳, של דיקלה לאור בתיאטרון ירושלים (2018), ונפעמתי. לאור היא משוררת המצלמה הקוראת באופן פיוטי רגיש מאין כמותו את נשמת הנשים המיתיות-ארכיטיפיות של התנ״ך. חלקן בולטות, כמו רבקה, מרים, פלגש בגבעה, אביגיל, מלכת שבא, איזבל, רחל ולאה, שפרה ופועה, רות ונעמי, בנות לוט, בת פרעה, בת יפתח ובת שבע, וחלקן פחות, כמו שרח בת אשר, אשת איוב ובנותיו ואפילו אהלה ואהליבה מנבואת יחזקאל. 

יום שישי, 9 בנובמבר 2018

על חובות האשה לבעלה ועל זכותו להכותה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית


להלן חלק מפרק י״ד של ספרה של פרופ׳ אליאור, "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", שראה אור בהוצאת כרמל בירושלים תשע"ח *

חובות האשה לבעלה וזכותו להכותה "כיוון שהיא ברשותו".

"אך את שתקי ושבי, צייתי למילתי,
פן לא יועילו לך כל האלים אשר באולימפוס,
כאשר אך אתקרב ואשלח בך את ידי העצומות".[1]

לא בגלל נזיד עדשים: וינייטת הבכורה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


יעקב נולד תאום לעשו, לא תאום זהה, על כן גם לא תאום למראה, ולא תאום נפש. כבר ברחם אמו לא היה תאום לאחיו ובצאתו לאוויר העולם כבר היה אוחז בעקב אחיו כאילו לא היו בו כוחות משלו שהספיקו לו להיוולד. אלמלא היה תלוי באחיו, לא היה מגיח מרחם, והיה מת נפל עוד בטרם יחיה. הנערים גדלו יחד שונים. האחד, לא מוטרד משונותו, כי היא בידלה אותו לטובה כביכול. הוא היה בכור כחוק. עלם שכוחו עמו. בוטח ביכולותיו. שום צל של תלות לא עננה על זהותו. דימויו העצמי היה איתן. איש ציד. אדון קיומו. ואביו אהבו. האב היה עמוד התיכון במשפחה. הקובע. העיקר. האם, נספחת, אהובה לבטח, אבל עקרת בית הנשענת על אותו עמוד תיכון. בעיניו. ככל שעיניו ידעו לראות.  

ספרה של רחל אליאור, סבתא לא ידעה קרוא וכתוב


הספר "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", שראה אור בהוצאת כרמל בירושלים תשע"ח, עוסק בהיסטוריה אינטלקטואלית וחברתית של נשים בחברה הפטריארכלית, בכלל, ובחייהן 'הנורמטיביים'  של נשים יהודיות מנקודת הראות הגברית, בעולם המסורתי, בפרט. נקודת ראות גברית זו מיוסדת למרבה הפלא על סיום סיפור גן עדן שבו נאמר כידוע ' וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ ' (בראשית ג טז).

יום חמישי, 8 בנובמבר 2018

אני מתגעגעת

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת


אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת

אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְמָה שֶׁלֹּא הָיָה
וְהָיָה יָכוֹל
גַּעְגּוּעַי הוֹלְכִים אֶל המַּבּוּעִים
אֶל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁלֹּא

יום רביעי, 7 בנובמבר 2018

חרותות של ספינות ובעלי חיים מהתקופה הרומית התגלו בחפירות בבור מים עתיק בבאר שבע 





בחפירות ארכאולוגיות של רשות העתיקות בבאר-שבע, נתלה מאגר מים, אשר היקפו -5 X 5.5 מ' ועומקו מגיע לכ-12 ובו חרותות של ספינות ובעלי חיים. 

יום שני, 5 בנובמבר 2018

מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

*אושר לפרסום במחקרי גבעה ו (תשע"ט) -שנתון המכללה האקדמית 'גבעת וושינגטון', בעריכת משה צפור, אהרן מונדשיין ואליסיה גרינבנק. תודתי על הרשות שניתנה לפרסם את המאמר בטרם הופעת הכרך בדפוס.


סמלים חזותיים מבטאים באופן תמציתי את עולמם האמוני והרגשי של הדבקים בה. סמלים רבי עוצמה בהוויה היהודית והישראלית הם סמלי הטלאי הצהוב והמגן-דוד. במפעלה האמנותי הייחודי של הציירת והפסלת סבינה סעד נחקרות הזיקות המורכבות בין השניים בכלים אומנותיים, [1] ולנושא זה תוקדשנה השורות הבאות. 

יום ראשון, 4 בנובמבר 2018

שאול: איך נפל משיח השם

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות


גוסטב דורה, מות שאול


שָׁאוּל - שָׁאוּל
הוֹ מַלְכִּי, אֵיךְ נִתַּז דָּמְךָ עַל-אַדְמַת הַגִּלְבֹּעַ
וְרֵיחוֹ עָלָה בְּאַפִּי בִּבְלִילָה עִם רֵיחַ שְׁרָצִים, שַׁרְשׁוּרִים וְצְפַרְדְּעִים.
נוֹשֵׂא כֵּלֶיךָ יִלֵּל בִּזְעָקָה מָרָה 'אֵלִי אֵלִי, מַה לְךָ אֵלִי.. ' וְנָפַל עַל-חַרְבּוֹ,
לְאֵידֶךָ הִתְלוֹצֵץ הַשָּׂטָן בְּקוֹלוֹ הַמְּחֻסְפָּס: 'הוֹ,
מַה יָפֶה יוֹתֵר מִגְּוִיָּה שֶׁעֵינֵיהָ הַפְּקוּחוֹת נוֹצְצוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ!'

יום שבת, 3 בנובמבר 2018

דֶנדרוֹפואמות: שלושה סיפורי עצים


אלי יונה, משורר

בשם כל העצים

1. עץ המחלוקת
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִשְׁחִית אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ
הִפְנָה אֵלָיו בְּרוֹשׁ אֶחָד אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה וְשָׁאַל
בְּשֵׁם כָּל הָעֵצִים בְּמָה חָטְאוּ גַּם הֵם
מֵילָא הָאָדָם שֶׁכָּרַת אוֹתָם 
צָרִיךְ לְהַכְרִית אוֹתוֹ וְרַק אוֹתוֹ 
כִּי הוּא־הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל רַע.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים: וּמִי פִּתָּה אֶת הָאָדָם רִאשׁוֹן?
חַוָּה!
וּמִי פִּתָּה אֶת חַוָּה? 
הַנָּחָשׁ!
... וּמִי פִּתָּה אֶת הַנָּחָשׁ?
עֵץ נֶחְמָד לְהַשְׂכִּיל.
וְתַאֲוָה לָעֵינַיִם.

יום שישי, 2 בנובמבר 2018

מול כוכבי השיח החדשים

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

אֲנִי נוֹשֵׁךְ. אֲנִי שָׁנוּן. 
אֲנִי עוֹקֵץ. אֲנִי מכיש.
אַתָּה מַרְדִּים. אַתָּה חְנוּן.
אַתָּה כְּמוֹ אֵין מוֹצֵא בַּכְּבִישׁ.

אֲנִי תּוֹקֵף. אֲנִי מֵבִיךְ.
אֲנִי מַבְרִיק. תַּלְיָן מִלִּים.
אַתָּה מֶזֶג אֲוִיר אָבִיךְ,
נֶחְבָּא כְּמוֹ גוק אֶל הַכֵּלִים.