יום שני, 27 ביוני 2011

יוסף בן מתתיהו


יוסף בן מתתיהו (בשמו הרומאי: יוספוס פלביוס), היסטוריון ומצביא יהודי, פעל במאה הראשונה לספירה. הוא נולד, לדבריו, למשפחת כהנים ירושלמית ובין אמו לבין משפחת החשמונאים שררה קרבת דם. כבר מגיל צעיר תפס עמדה בכירה ובגיל 26 הצטרף למשפחת שיצאה לפדות שבויים יהודיים מרומא. כאשר התכוננו היהודים בארץ ישראל ל"מרד הגדול" ברומאים, בשנות השישים של המאה הראשונה, מונה יוסף למפקד הגליל. היתה זו בחירה תמוהה, משום שהוא היה צעיר וחסר ניסיון, ואף נודע כבעל זיקה חיובית אל הרומאים. עם זאת ייתכן שדווקא זיקה זו היא שאפשרה את מינויו, משום שהיא תאמה את הקו המתון שרצתה הנהגת המרד הראשונה לנקוט. כמעט מיד בתחילת המרד, כאשר אספסיינוס הגיע עם צבאו לארץ ישראל, נפלו לפניו ערי הגליל המבוצרות. יוסף בן מתתיהו התבצר ביודפת ולאחר נפילתה ברח עם כארבעים איש למערה, שם החליטו לאבד עצמם לדעת והטילו גורל שעל פיו יוחלט מי יהיו האחרונים למות. יוסף בן מתתיהו נותר עם הלוחם האחרון ושכנע אותו ליפול בידי הרומאים, אשר השאירו אותו בחיים ואף הביאוהו בסופו של דבר לרומא. מדוע לא הרגו הרומאים את יוסף? כיצד נותר בחיים? האם אכן הנהיג את המרד באופן היעיל ביותר? על כל השאלות האלה ועל דומותיהן איננו יכולים להשיב, משום שכל הידוע על יוסף הם הדברים שכתב הוא עצמו.

יום שני, 20 ביוני 2011

על חידות ופתרונן


החידה היא מן הסוגים הספרותיים הנפוצים והאהובים ביותר בתולדות התרבות האנושית, ולה פנים רבות ומגוונות. זו של שמשון (המבקש לדעת למה כוונתו במשפט: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" [שופטים יד, יד]) מעמידה בפני שומעיה אתגר קשה ולמעשה כמעט בלתי אפשרי לפיצוח, כיון שיסודה באירוע שרק הוא ידע עליו ("עדת דבורים בגווית אריה ודבש“ [שם, פסוק ח]). 
היהודים באיטליה ובהולנד של המאות הט"ז-י"ט נהגו לשעשע את המשתתפים בחתונות או בשמחות אחרות על ידי הצגת חידות מיוחדות במינן. סביב החידות האלה גם נרקם הווי מיוחד במינו: דפים מיוחדים של החידה שחולקו בין המשתתפים, תקנונים וכללים שצריך היה לציית להם, שירים שחוברו כפתרון לחידה, וכל כיוצא באלה. חלק קבוע מן החידה היתה תמונה (הקרויה "צורת החידה" או "ציור החידה"), וזו לוותה בשיר שקול וחרוז, קצר או ארוך. לידינו הגיעו מאות חידות כאלה, חלקן בספרים מיוחדים שהוקדשו להן.

יום חמישי, 16 ביוני 2011

הרמב"ן



בית הכנסת של הרמב"ן (דגם)
רבי משה בן נחמן, הרמב"ן, נולד בגרונה שבספרד בשנת 1194 ונפטר בעכו בשנת 1270. הרמב"ן עסק במגוון של תחומים, ובעיקר בפרשנות המקרא והתלמוד, בפסיקת הלכה בחיבור פיוטים ובקבלה, בעוד שאת מחייתו מצא בעיקר מעבודתו כרופא. בצד פעילותו הספרותית פעל הרמב"ן גם בחיי הציבור היהודי וכנציגם בפני השלטון הזר. בשנת 1263 כפה מלך ארגוניה, יעקב הראשון, ויכוח פומבי על הרמב"ן כנגד יהודי מומר ושמו פבלו כריסטיאני. המומר ביקש להוכיח כי בספרות חז"ל ניתן למצוא, בצד דברי גידוף כנגד הנצרות ומשיחה, גם רמזים ואסמכתאות לאמיתותה של הנצרות וכן הודאה בכך שישו הוא המשיח שכבר בא לעולם. מול פבלו עמד הרמב"ן, אשר המלך הבטיח לו חופש דיבור מלא, והגן בגילוי לב ובעוצמה על האמונה היהודית, תוך שהוא דוחה אחת לאחת את טענותיו של פבלו. הויכוח נמשך ארבעה ימים והופסק בלא שהגיע לכלל סיום ברור. בעת הוויכוח נכחו במקום המלך וראשי המסדרים הפרנציסקאנים והדומיניקנים. בעקבות הוויכוח טענו הנזירים, אשר יזמו אותו מלכתחילה, כי הרמב"ן פגע בנצרות ובקודשיה והם הציגו בפני המלך מכתב מן האפיפיור, קלמנס הרביעי, שבו נדרש המלך להעניש את הרמב"ן. בשל כך נמלט הרמב"ן לארץ ישראל. תחילה ישב בעכו ולאחר מכן עלה לירושלים. את אכזבתו ממצבה הירוד של הקהילה היהודית שמצא בירושלים ביטא הרמב"ן באיגרת ששלח לבנו. כדי לסייע בשיקום הקהילה הירושלמית פתח בה הרמב"ן בית כנסת, וכנראה גם ישיבה, ולאחר מכן שב לעכו, שבה נפטר והוא בן 76 שנה. מסורות ספרותיות שונות הגיעו לידינו באשר למקום קבורתו, ועל כבוד זה מתחרות חיפה, עכו, חברון וירושלים. 

יום שישי, 10 ביוני 2011

נחש הנחושת במהלך הדורות


פסל נחש הנחושת, הר נבו, ירדן
רבים הם בתורה הסיפורים על תלונותיהם של בני ישראל בעת מסעם במדבר. להלן נעסוק באחרון שבהם, סיפור אשר העסיק מטעמים שונים את פרשני התורה – יהודים כנוכרים – במשך הדורות כולם. הוא מתרחש בשנה הארבעים ליציאת מצרים, בשעה שבני ישראל סבבו את ארץ אדום, וכמו בסיפורים אחרים מסופר גם בו על תלונת העם על קשי המסע, אשר בעקבותיה בא עליו עונש כבד: "... וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימות עם רב מישראל. ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך, התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש. ויתפלל משה בעד העם. ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי" (במדבר כא, ו-ט).

יום שישי, 3 ביוני 2011

"בניך" או "בוניך"?


הנבואה בישעיה מט, יד – נא, ג מספרת על שיבת בניה של ירושלים מגלותם ועל בניית העיר לעתיד לבוא: "מיהרו בניך, מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. שאי סביב עינייך וראי, כולם נקבצו באו לך ..." (מט, יז-יח). 

ניקודה של המילה המשמשת כנושא המשפט הראשון בפסק יז הוא "בָּנָיִך", והטעם לניקוד זה הוא בעיסוקה של הנבואה בשיבת הבנים אל ירושלים, וראה עוד בהמשך: "כה אמר אדני ה' הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים ניסי, והביאו בנייך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה" (פסוק כב [ובדומה גם בפסוק כ]).
והנה, במגילת ישעיה השלמה, ממגילות מדבר יהודה, הגירסה היא "בוניכי" (וכן הקריאה בכמה מן התרגומים העתיקים), ויש טעם לקריאה זו: בוניה של ירושלים ממהרים לשוב אליה, בעוד שמהרסיה ומחריביה ממהרים לצאת ממנה.

יום חמישי, 2 ביוני 2011

היכל הספר במוזיאון ישראל



היכל הספר במוזיאון ישראל
היכל הספר במוזיאון ישראל

האדריכלים פרדריק קיסלר וארמונד ברטוס, 1965

היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים הוא משכנן של מגילות שנתגלו במערות שבמדבר יהודה. בשל חשיבות המגילות ובשל התנאים המיוחדים שנדרשו כדי לשמור עליהן, נבנה מבנה מיוחד המשקף משהו מתפיסת עולמם של בני כת מדבר יהודה והסביבה שבה חיו. בני הכת ציפו לגאולה באחרית הימים, אשר תבוא, על פי אמונתם, אחרי מלחמה ארוכה בין בני האור (הם בני הכת) לבני החושך, אויביהם. במסגרת קרב זה יסייעו בידי בני האור גם מלאכים רבים. פרטי הקרב מתוארים במגילה ממגילות הכת הקרויה בשם ”מלחמת בני אור בבני חושך“.
התיאור הציורי של בני הכת במגילה זו שימש השראה לאדריכלים האמריקאיים פרדריק קיסלר וארמונד ברטוס לשם עיצוב ”היכל הספר“. המבנה כולל כיפה לבנה, הדומה למכסה אופייני של כד שבו נטמנו המגילות, והיא מסמלת את בני האור, על רקע הקיר השחור המרמז למאבק בבני החושך. המבנה התת קרקעי והאפלולית השוררת בו (שני תנאים המסייעים לשימור המגילות) יוצרים גם תחושה של כניסה למערה, מעין המערות שבהן נתגלו המגילות.