יום שני, 28 ביוני 2010

מקל, שקד, סיר נפוח וכלוב קיץ


בירמיה א מתוארים שני מראות נבואיים המשמשים כחידות חזותיות–לשוניות מפתיעות. לשאלת ה' מה רואה הנביא, משיב ירמיהו: "מקל שקד אני רואה" (א, יא). תמונה זו מרגיעה ונעימה לעין, אך ה' פותר לנביא את החידה ופתרונו דרמאטי ומבשר רעות: "היטבת לראות, כי שוקד אני על דברי לעשותו" (פסוק יב), ואין "שוקד" אלא נחוש וממהר לפעול, וראו, לדוגמה, בנבואת נחמה של ירמיהו הרומזת לנבואה שלנו: "והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע נאום ה'" (לא, כח [והשוו א, י]).

יום רביעי, 23 ביוני 2010

על חינוך, הוראת מקרא והקניית ערכים בבית הספר

נורית (גת) מאירס, מורה ומחנכת

כתה
סוגיה שמטרידה אותי כבר כחודש ימים ונוגעת למבחני הבגרות – ציוני המגן. השנה הייתה זו הפעם הראשונה שהגשתי כיתות לבגרות בתנ"ך והייתה זו חוויה מאלפת מכמה בחינות.
ראשית היה עליי להתמודד עם שעון העצר שנע במהירות רבה לקראת ה-6/6 בעוד כמות הפרקים ללימוד הייתה גבוהה למדי. עניין ההספק שהפך להיות מהותי מאוד ככל שנקפו הימים והשעות פגע קשות ביכולת שלי ליצור עניין ועומק בהוראת המקרא והקשה עליי לחבב על התלמידים את החומר על אף היותו מעניין מאוד (לטעמי לפחות) משום שלימוד מתוך לחץ וצורך להספיק כמות גדולה של חומר בזמן קצר ביותר מנע ממני להכנס לדיונים מרתקים בשאלות יסודיות שהטקסט העלה ובכך גרם גם לתלמידיי לחוש שהמטרה כאן אינה חינוכית- ערכית אלא הגדלת הסיכוי להצלחה בבחינות בזכות הספק החומר.בחודש האחרון הייתה זו בדיקת הבחינות הרבות שהלכו והצטברו (מתכונות בכמה מועדים ומועדי ב' ואף ג' לתלמידים) דבר שעייף אותי נפשית ופיזית והפך את השבועיים שקדמו לבגרות למרתון בלתי פוסק של עבודה – כתיבת מבחנים ובדיקתם, השבתם לתלמידים ומעבר על הטעויות הבולטות, ניסיון עלוב משהו ללמד עוד פסוק/פרק/מזמור כאשר תלמידיי קורסים מעומס הבגרויות וההיעדרויות שנבעו מימי חופש לפני מתכונת/בגרות (לא עשו אצלנו מערכת מיוחדת וכך יצא שבמשך חודשיים לימדתי חצי כיתה או 2/3 כיתה וכמעט אף פעם לא יצא לי לראות את כלל תלמידיי) וההכנות למסיבת הסיום ובל נשכח את הים שקורץ ממש מעבר לחלון (באשדוד זה באמת כך) בקיצור – תוכנית הלימודים לא מתאימה לזמן המוקצב לה על ידי מערכת החינוך וכך נפגעת ההוראה – נפגמת הנאת המורה והנאת התלמידים מהיצירה הנפלאה הזו. התוכנית החדשה מאיימת אף יותר משום שמספר הפרקים ללימוד רק עלה וכך לצערי נראה שהמצב רק יחמיר לפחות אצלי.

יום שלישי, 22 ביוני 2010

משה גרינברג – זכרונותיו של תלמיד

פרופ' ישראל קנוהל, האוניברסיטה העברית

שיחתי הראשונה עם מורי ורבי פרופ' משה גרינברג ז"ל התקיימה ביום שני כ"ה בטבת תשמ"ג, 10 בינואר 1983 . בערבו של אותו יום באתי להפגש עימו בביתו ברחוב בנימין מטודלה שבשכונת רחביה. כשנכנסתי לחדר העבודה שלו התרשמתי מאוד ממראה מדפי הספרים העמוסים שלצידם היו תלוית שתי תמונות דיוקן: הדיוקן האחד היה מוכר לי, זו היתה תמונתו של חוקר המקרא הדגול, יחזקאל קויפמן שפרופ' גרינברג תרגם תקציר של חיבורו המונומנטאלי "תולדות האמונה הישראלית". הדיוקן השני היה של מורו של פרופ' גרינברג, באוניברסיטת פנסילבניה, אפריים אביגדור ספייזר, חוקר מובהק של ספרות המזרח הקדום. בהמשך השנים הבנתי כי צמד דיוקנאות זה מסמל את השילוב המופלא שאפיין את עבודתו המדעית של פרופ' גרינברג: המיזוג של קפדנות פילולוגית, עיון השוואתי מושכל בתרבויות המזרח הקדום והעמקה בתכנים האמוניים והרעיוניים של המקרא.

יום שלישי, 15 ביוני 2010

עבד אני לאשת אדוני


ארד זק, מחנך

ידיים מוכרות את פי הבאר מאטרות;

שפתיהם מלחשות שאהיה לברות.

אל הבור הריק נשפכות משטמות;

כיקיצת בלהות מחלום הקמות.


בספינות מדבר נישא על חולות;

קבין של שמים קווים של דבשות.

דומם מתבוננת שרת טבחות;

מן האופק לפתע בוקעות נאקות.

יום שני, 14 ביוני 2010

יפתח - השופט שאהבו לשנוא


כהפטרה לפרשת ’חוקת‘ נבחר, על פי כל מנהגי העדות, סיפור נצחונו של יפתח על בני עמון (שופטים יא, א-לג), וזאת משום שבמהלכו סוקר יפתח את תולדות המלחמות באזור שמעבר לירדן ומזכיר את ניצחון ישראל בימי משה על סיחון - נושא הנדון בפרשתנו (במדבר כא, כא-לא).
מתברר שבעל ספר שופטים איננו חוסך את שבט הסופר שלו כדי להטיל צל כבד על דמותו של השופט יפתח; מאחרוני השופטים המושיעים שקמו לישראל. זאת כדי ללמדנו כי אף שאלוהים שב וסולח לישראל על חטאותיהם, פעם אחר פעם, סבלנותו הולכת ופוקעת ורמתם של המושיעים שהוא מקים לעמו הולכת ומידרדרת (ואחרי יפתח ייזכר רק שמשון). כך קוראים אנו באי-נחת על נדרו המיותר של יפתח, המוביל להקרבת בתו היחידה (שופטים יא, ל-מ), וכך מזדעדעים אנו נוכח תגובתו על טרוניית שבט אפרים כלפיו ושחיטת ארבעים ושניים אלף איש מהם (יב, א-ז).

יום ראשון, 13 ביוני 2010

האם אנחנו באמת קונים ספרים?

אבי ורשבסקי, ראש מדור חברה ורוח במט"ח

מי שעוקב אחר ההתפתחויות בתחום הספרים בעשור האחרון לא יכול שלא להסתחרר מהיקף התמורות-טכנולוגיות חדשות של הדפסה והפקה לפי דרישה,כאוס סביב זכויות יוצרים באינטרנט,פרוייקטי ענק של סריקת ספרים ברשת,ומאות סוגים של מכשירי קצה לקריאת ספרים מהקינדל והסוני דרך הסקיפ והנוק וכלה באייפד.

לאן השוק הזה הולך? בענני האבק שיוצרות הדרמות הטכנולוגיות,מתפלשות להקות נביאים שמציעים חזינות אפוקליפטיים ותרבותיים חמושים בתקדימים של שוק המוסיקה. חלקם מנבאים התרסקות סביב מגבלות זכויות היוצרים אחרים -פריחה מחודשת בגנים הסגורים של אפל ואמזון ויש המדברים על מודלים חדשים שיגדירו מחדש גם את המטען התרבותי של הספר.

יום רביעי, 9 ביוני 2010

דברי הספד בקבורתו של יעקב מילגרום

ב"ה כה בסיון תש"ע

ד"ר ברוך שורץ, האוניברסיטה העברית

מורי ורבי, פרופ' מילגרום, יעקב, ג'ייקוב, ג'ק.

אחרי שלושים שנה ביחד, הגיעה העת להיפרד.

כל שנה בסוף החורף, אנחנו מגיעים מחדש אל המלים 'ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר'. במשך הדורות, ברגע הזה – הציבור היה מתחיל להירדם ולנמנם. אבל אתה – דווקא במקום הזה התעוררת. בעולה במנחה ובזבח, בחטאת ובאשם, בטומאות הגוף ובטומאות התועבות, בנגעי הבשר והבית והבגד, בפרטי הפרטים של עופות אסורים ובדקדוקי דקויות של ביאות אסורות, בסדר העבודה ובאש זרה, בערכים ובחרמות– מצאת שיטה, מצאת שלמות, מצאת עולם מרגש, מצאת תורה מושלמת, מצאת אל חי וקיים. מצאת בקעה להתגדר בה, הקדשת לה את מיטב מאמציך ואת מירב שנותיך, וחשפת את האור הגנוז בתורת הכוהנים. נדבך אחר נדבך, ולבסוף בניין שלם. בזכותך, יותר לא ינמנמו ולא יירדמו. בחידושיך, במחקריך, בפירושיך ובספריך המדעיים והכלליים לא רק סללת דרך חדשה אלא פתחת אותה בפנינו, והיא עתה מורשת איתנה ובת קיימא, לכל דורות: את אשר ישנו פה עמנו עמד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום.

יום שבת, 5 ביוני 2010

מאוצר בלום לגל של אבנים – קוים לדמותה של אוריינות יהודית חדשה


אבי ורשבסקי, (לשעבר) ראש מדור חברה ורוח במט"ח

נקודת מוצא

"... אבא שאול ארוך בדורו הוה ורבי טרפון מגיע לכתפו, ור' טרפון ארוך בדורו הוה ורבי מאיר מגיע לכתפו, רבי מאיר ארוך בדורו הוה ורבי מגיע לכתפו, רבי ארוך בדורו הוה ורבי חייא מגיע לכתפו, ורבי חייא ארוך בדורו הוה ורב מגיע לכתפו, רב ארוך בדורו הוה ורב יהודה מגיע לכתפו, ורב יהודה ארוך בדורו הוה ואדא דיילא מגיע לכתפו,פרשתבינא - דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד פלגיה, [=מגיע לאדא דיילה עד למחצית גופו] וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא עד חרציה.[=וכולם מגיעים לפרשתבינא עד למתניו]"

(תלמוד בבלי, נדה כ"ד ע"ב)

קרוב לוודאי שמי שכתב את הברייתא הזו לא התכוון לסקור את הפרשי הגובה שבין חכמים בולטים לאורך תקופה של כ200 שנה,אלא לבטא רושם כללי בנוגע לעולם החכמים של "דור הולך ופוחת". תובנה זו כמעט מובנית ברפלקציה שלנו על עצמנו,אנו מלווים בכל דור בתחושה שהדור שקדם לנו היה טוב יותר בכל מה שקשור לידיעותיו,לעולמו התרבותי ולאוריינות שלו. התחושה הזו מתעצמת כאשר אנו באים לעסוק במה שמכונה "האוריינות החדשה", אותה אוריינות המתהווה לנגד עיננו מתוך האתגרים וההזדמנויות שמביא איתו העידן הדיגיטלי. כנגד התחושה שאוריינות זו מסמנת בעיקר ניוון ונסיגה באוריינות האנושית, התפרסם בסוף 2009 מחקר רחב היקף שנערך באוניברסיטת סטנפורד בראשות פרופ' אנדריאה לונספורד. המחקר של לונספורד ליווה 14,672 סטודנטים במשך 5 שנים ובחן את פעילות הכתיבה והקריאה שלהם.על פי המחקר ובניגוד לאינטואיציות הרווחות, הדור הנוכחי של הסטודנטים הוא כנראה הדור שכותב יותר מכל דור אחר בהיסטוריה האנושית. למעלה משליש מפעילות הכתיבה הזו מתרחשת מחוץ להקשרים לימודיים בשעות הפנאי של הסטודנטים. בשורות הבאות ארצה לנסות למפות באופן כללי כמה ממאפייניה של אותה אוריינות חדשה ולהבין באילו מישורים היא מציבה אתגר בפני האוריינות היהודית ובאילו מישורים היא מהווה הזדמנות עבור האוריינות היהודית.

מהי אוריינות יהודית ?

יום שישי, 4 ביוני 2010

עמדות תלמידים כלפי לימודי התנ"ך

ד“ר חיה שרגא בן איון, מכללת לוינסקי

מחקר אודות עמדות תלמידי כיתות ד – ו בבית הספר הממלכתי כלפי מקצוע התנ"ך

מעמדו של התנ"ך, כמקצוע חשוב ומקובל על לומדיו, מצוי בתהליך מהיר של פיחות. רושם זה מתבטא בשיח הציבורי והתקשורתי והוא מועצם לאורם של מחקרים. גם הירידה המשמעותית במספרם של הסטודנטים שנרשמים ללימוד המקצוע, וסגירתם של חוגים לתנ"ך במוסדות להשכלה גבוהה מעידים על היאצות תהליך הכירסום הזה.

חרף הסחף במעמדו של מקצוע התנ"ך מודים אנשי חינוך ורוח, כמו גם חוקרי מקרא, בחשיבותו ובערכו התרבותי-חברתי כגורם מלכד בחברה הישראלית השסועה, וכמשמר הזיכרון ההיסטורי בתודעה הלאומית שלנו. התנ"ך נתפס כמכונן התשתית התרבותית שלנו; מקור לשוננו, ספרותנו, חגינו ומנהגינו, והוא מהווה בסיס להגדרת זהותו של הישראלי החילוני.

יום שלישי, 1 ביוני 2010

להיות מורה

רות קרא-איוונוב קניאל, האוניברסיטה העברית
"כל דבר שבעולם כשמביאים אותו לשורשו יכולה להעשות בו השתנות ממה שהיה מקודם.
למשל, החיטה שרוצים לשנותה, לעשות ממנה כמה חיטים, מביאים אותה לשרשה, שהוא כוח הצומח שבקרקע, ולכן לא תצמח אלא בקרקע ולא במקום אחר. וגם שם לא תצמח עד שירדו גשמים וילכלכו ויפסידו צורתה ותבוא לבחינת אין, שהוא חומר היולי, שהוא בחינת חכמה, כמו שנאמר 'כולם בחכמה עשית' " [המגיד ממזריטש, ליקוטי אמרים, יב ע"ב]

ההוראה היא דברים רבים, אך בודאי איננה מקצוע. היא יעוד, גורל, אולי מחלה (לפעמים מדבקת), שליחות, משימה סבוכה, ובעיקר מסירות נפש. אדם שהוא מורה אמיתי, יישאר כזה, בכל עת ובכל מצב, בלי קשר לתנודות החיים ולמציאות הסבוכה והמשתנה. מורה נשאר מורה, תמיד.

דימוי נוסף הקרוב לתפקיד הגורלי הזה, שרבים כאן שותפים לו, הוא של רפואה ושל מיילדוּת. בעצם אנו מדברים ברפואת הנפשות, ובחילוצן לעולם. מורה טוב יוצר אפשרות ללידה-שניה של נפשות רכות שזכו כבר בגוף, ועתה מתקינות את נשמתן.

דף עבודה על שמ"ב יג



גל מאיר (מחזור ח)

צירפתי כאן מעין דף בו כל תלמיד מסכם לעצמו את פרק יג בשמ"ב. הרעיון בדף הוא שהתלמידים ממלאים שורות של הדמויות השונות כמו שבמציאות ממלאים סטטוסים בפייסבוק. זו דרך לעשות ביבליודרמה בכיתה, שכן כל אחד נדרש להכנס לראשן של הדמויות, לרגשותיהן ומחשבותיהן. התלמידים מצאו את זה משעשע, אך גם מילאו ברצינות. [להגדלת הדף הקישו עליו פעמיים].