יום שלישי, 19 בספטמבר 2017

על הברכה במקרא ובכלל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תפילה לברכה ממרומים

מאז ומעולם נהגו אנשים לאחל טוב לזולתם. הברכה לזולת היא תופעה המשותפת לתרבויות שונות לאורך כל ההיסטוריה האנושית. על חשיבותה של הברכה בתודעה האנושית ניתן ללמוד למשל מהאופן שבו האנושות בחרה להציג את עצמה לפני תרבויות תבוניות חוץ-פלנטריות אם יהיה בעתיד מפגש איתן. שתי החלליות, וויאג׳ר 1 וויאג׳ר 2, ששוגרו לחלל בשנת 1977, צויידו בתקליט זהב עם מידע על כדור הארץ ואוכלוסייתו, ונכללו בו ברכות ב-52 שפות, כולל ׳שלום׳ בעברית.

יום ראשון, 17 בספטמבר 2017

׳קיצור תולדות יהוה׳ או ׳קיצור תולדות שפן׳? כמה הערות שוליים

זאב קינן, בוגר החוג למקרא של האוניברסיטה העברית, עובד בניהול מערכות השקיה ועוסק בעריכה והגהה


כמה הערות שוליים בשולי המאמרים של ד"ר יגאל בן-נון ופרופ' יאיר הופמן ב"הארץ", ובצד ספרו של ד"ר בן-נון "קיצור תולדות יהוה" (2016): 

יום שבת, 16 בספטמבר 2017

בין מחקר היסטורי לרומן היסטורי

פרופ׳ יאיר הופמן, אוניברסיטת תל אביב


פרופ׳ יאיר הופמן מגיב על רשימתו של ד״ר יגאל בן-נון על שפן בן אצליהו*

את רשימתו "שפן בן אצליהו, מחבר הסאגה ההיסטורית במקרא" (הארץ, תרבות וספרות יז באלול תשע"ז 8.9.17) מסיים יגאל בן-נון בהערה מתודולוגית חשובה ונכוחה בדבר החשיבות הרבה שעל ההיסטוריון ליחס ל"מיון הטקסטים על פי הסוגות הספרותיות שלהם". סיום זה הוא דוגמא מובהקת של  'נאה דורש ואין נאה מקיים' (תוספתא, חגיגה פרק ב הלכה א), משום שהוא עומד בסתירה מוחלטת לכל שכתוב לפניו.

יום שישי, 15 בספטמבר 2017

פרשת 'וילך' - מקרא ומדרש מודרני: פרידתו של משה לאור המקרא ולאור 'שונא הניסים' של שולמית הראבן

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



א. פרשת 'וילך' - אחריתו של משה, חילופי מנהיגות וחזות קשה
סיפור חייו של משה מגיע לקיצו עם קץ הנדודים במדבר כשבני ישראל מגיעים לערבות מואב אל גבול הארץ המובטחת. ’ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו, לא כהתה עינו ולא נס לחה‘ (דברים לד 7).

וינייטת הקרב האחרון: תעלומה בין הדמעות

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר


                                          כל אדם יודע כי אין בעולם הזה נצח

כל אדם יודע כי אין בעולם הזה נצח, כי ימי כל בריאה קצובים, כי כדברי רבי אליעזר הקפר בפרקי אבות (ד',כ"ב)  "הילודים למות", אולם אי אפשר לו לשום אדם להעלות על דעתו את אינוניותו.  אין הדמיון יכול להשיג את הצירוף הבלתי נמנע ביותר בעולם "אני - אין", אותן אותיות, אותה ודאות, אבל אי היתכנות מוחלטת, אי יכולת של הכרת החי את עצמו כמת. 

יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

סליחה, תשובה וכפרה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית


סליחה היא מושג המתואר במקרא כתכונה אלוהית, שכן רק אלוהים הוא זה הסולח, כפי שעולה מחמישים הפעמים שנזכר הפועל סלח במקרא. הסליחה האלוהית היא היפוכו של החטא האנושי, מפני שעל פי המקרא האדם הוא זה המועד לחטוא מעצם הווייתו, ואלוהים לבדו הוא זה המתבקש לסלוח לו. החטא, המתרחש במישור האנושי, מופנה תמיד במישרין לא רק נגד הזולת שחוטאים לו, אלא בראש ובראשונה  נגד אלוהים נותן החוק ומכונן המוסר. על כן אלוהים הוא זה המתבקש לסלוח ולמחול. כך כותבים מחברי המקרא הפונים לאלוהים בבקשת סליחה על חטאי העם: 'וסלחת לעווננו ולחטאתנו, ויאמר ה' סלחתי כדבריך' (במדבר יד, כ); 'ואתה אלוה סליחות חנון ורחום' (נחמיה ט, יז); 'לאדוני אלוהינו הרחמים והסליחות' (דניאל ט ט), 'כי אתה ה' טוב וסלח' (תהלים פו, ה) 'וסלחת לחטאת עמך ישראל' (מלכים א ח, לד). 

לך אינני סולחת

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות 


עֲרֵמָה שֶׁל סְלִיחוֹת חוֹסֶמֶת הָעִיר

יום רביעי, 13 בספטמבר 2017

הימים הנוראים: שיר

אלחנן בלומנפלד, מחנך ומשורר



וְכָכָה הִתְחִילוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, שֶׁל הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל לְפָחוֹת

יום שלישי, 12 בספטמבר 2017

חודש אלול: סליחות

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



חודש אלול הוא הכנה לראש השנה שהוא יום הדין, כדברי המשנה: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (ר"ה טז, א). ימי אלול נחשבים לימי רצון ומרבים בהם באמירת סליחות ותחנונים לפני ה‘. במסורת היהודית נהוג לדרוש את מילת "אלול" כראשי התבות של "אני לדודי ודודי לי". מילת ”דודי“ מציינת את ה‘ על פי התפיסה הרואה בשיר-השירים שיר אהבה בין כנסת ישראל לאלוהיה. בקשת הסליחה קשורה לפי זה לזיקה שבין אדם למקום. ומה מקומה של הסליחה ביחסים שבין אדם לחברו?

יום שבת, 9 בספטמבר 2017

שיחה מקומית

יוסף עוזר, משורר


אוֹתִיּוֹת עַתִּיקוֹת מְדַבְּרוֹת אִתִּי מִמֶּרְחָק

יום רביעי, 6 בספטמבר 2017

פירוש למגילת איכה מאת זקוביץ ושנאן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ידיעות ספרים

על: יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, מגילת איכה - פירוש ישראלי חדש: המגילה ורשמיה בארון הספרים היהודי לדורותיו. סייעה בידם: מיטל בלומנטל גורדון, משכל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, ראשון לציון 2017 

יום שני, 4 בספטמבר 2017

אוסף של בולות מסוף ימי הבית הראשון התגלה בחפירות עיר דוד 


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



בולה שלמה הנושאת את הכיתוב "לאחיאב בן מנחם" צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות
אוסף של עשרות בולות המציינות שמות פקידים ומתוארכות לשלהי ממלכת יהודה התגלה בחפירות שנוהלו בחודשים האחרונים על ידי רשות העתיקות בעיר דוד בגן לאומי סובב חומות ירושלים, במימון עמותת אל עיר דוד (אלע”ד), והוא מצטרף לאוצר הבולות שהתגלו בשנים האחרונות בעיר דוד ובתחומי ירושלים הקדומה האחרים.

יום ראשון, 3 בספטמבר 2017

ויהי טוב


פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות, לשון ותרבות 


וַיְהִי טוֹב

יום שבת, 2 בספטמבר 2017

The Story of Joseph and its Aims

Dr. Lea Mazor, The Hebrew University


The Story of Joseph is a unique literary phenomenon within the context of the Biblical Book of Genesis (chapters 37 through 50).  It is unlike the stories of the Patriarchs which are constructed from separate units each of which can be understood independently, even though they are clearly linked by common threads and unifying elements.

יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

וינייטת דרוש וקבל שכר: לאן אתם הולכים היום ילדי כיתה א'

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אתר נוסטלגיה
הקיץ כבר תשוש. ימים הולכים ומתקצרים וערבית כבר החלה להקדים לבא. על מרפסת, מול ים סגול בו מחשבת שמש אדומה לטבוע בשקיעה נינוחה, לוגם לו זקן כוס מיצי- פרי צוננת ואומר לליבו, אומרים כי אביב הוא  ראשית השנה, ואני אומר כי את ראשית השנה עושים תינוקות שפותחים להם  מחדש שערי בתי הספר כל שנה כשהסתיו ממשמש ובא. התרגשות שלהם ושל אבותיהם ואמותיהם שיוליכו אותם - תיקים של מחברת ראשונה ועדיין של קלמר ועפרון עופרת, ואחרים גם של צבעים, ואולי ספר דק גו אחד על כתפיהם הקטנות- אל שערי בית הספר, עומדת כבר מערב באוויר. לאן הם הולכים? לתורה שהיא ראשית, או לתורה שהיא תכלית? מה יאמרו להם המורים כשיכתבו "שלום כיתה א'", 'ברוכים הבאים', מכאן אתם יוצאים לדרך ארוכה אל "החיים" כמות שהם המחכים לכם כי הם צריכים לכם כשתבגרו, ואנחנו חונכים את המסע המרתק לשם, או 'ברוכים הבאים', למקום בו לומדים תורה לשמה וחונכים את המסע המרתק ,מכם אליכם?

יום שלישי, 29 באוגוסט 2017

המאבק על הרוח

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית



על הקריאה, על החירות, על הדעת, על האמת והצדק ועל מקומם של מדעי הרוח


כשהגיעה בלומה לכלל חינוך היה אביה מושיבה על ידו וקורא עמה בספרים. 
אומר היה חיים נאכט, יודע אני בתי שאיני מנחיל לך עושר ונכסים, אבל 
אני מלמדך לקרות בספרים. בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו קורא בספר 
ורואה עולם אחר.
ש"י עגנון, סיפור פשוט, על כפות המנעול, ירושלים ותל-אביב תשל"ה,עמ' עא

לפני כאלפיים ושלוש מאות שנה הצביע המחזאי היווני מננדרוס, שחי בין השנים 291-342 לפסה"נ, על משמעותה של הקריאה ועל תכליתו של החינוך: "היודעים לקרוא גם ייטיבו כפליים לראות"; ואכן אין ספק שרוחב ראייה ועומק הבחנה, או רוחב אופקים ועומק הבנה, המסייעים בידינו להתמודד עם מורכבות המצב האנושי ולהיחלץ מכבלי הסטריאוטיפים המאפילים על המחשבה החופשית, מותנים בקריאה מחכימה המאירה את המוחש באורו של המופשט, מעמידה את שרירותו של ההווה ביחס למורכבותו של העבר, מעמיקה בהתבוננות בחיי האדם, מחלצת אותו מהגבולות המקריים והשרירותיים שלתוכם נולד ומעבירה אותו לעולמות רבים ומגוונים שמעולם לא היה בהם. [1] הקריאה, אולי יותר מכל תחום עשייה אנושי אחר, מלמדת את האדם לעמוד על הפער בין המצוי לרצוי, להרחיב את גבולות המובן מאליו ולשנות מושכלות ראשונים, ופותחת בפניו אפשרויות מחשבה חדשות בדבר הקשרים וגורמים, סיבות ומשמעויות, לצד התוודעויות מאלפות למרחבי הרוח האנושית על כל גילוייה הבלתי צפויים, המסתתרים מתחת לפני השטח של הוויות חברתיות ותרבותיות מוכרות לכאורה. דומה שמראשית החינוך, הקשורה בהנחלת הקריאה, בצירוף אות לאות ובפענוח הקשר בין הצליל לסימן, ובהפיכת השפה הכתובה לכלי לימוד, הבנה ויצירה, ועד פסגת החינוך האקדמי באוניברסיטאות, המכוונת לבחון את כל הנחות היסוד מחדש באמצעות שפות שונות ודרכי מחשבה ביקורתיות, לפרק את גבולות הידע ולצרף אותם מחדש בכוחו של מידע חדש, שאלה בלתי צפויה או תובנה חדשה, תוך בחינה מעמיקה של נורמות מקובלות, הכלל שטבע מננדרוס תקף: "היודעים לקרוא גם ייטיבו כפליים לראות". שנים רבות לאחר מכן, כתב ר' יצחק קנפנטון (1463-1360), מגדולי חכמי ספרד בדור שקדם לדור הגירוש, בספרו דרכי הגמרא, [2] דברים דומים על היחס בין היקף הקריאה לעומק החכמה: "מרבה ספרים מרבה חכמה ואין חכמתו של אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים".

יום ראשון, 27 באוגוסט 2017

ממד האהבה נולד: ממדים נוצרים ברטט המיתר

ר. מיפו, סופרת ומשוררת



בְּשָׁעָה שֶׁנִּסְדְּקוּ וְנִבְקְעוּ הַכֵּלִים וּמִתּוֹךְ הַשְּׁבָרִים
פָּרְצָה רִאשׁוֹנָה הַמַּלְכָּה.

יום שישי, 25 באוגוסט 2017

וינייטת חלילה: בעוון שבירת כלי המידות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

שחיתות היא חבלה ,שבירת כלי המידות, קלקול הקורות עליהן נשען בניין עולם. המבול בא על הארץ כי " וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי הִשְׁחִ֧ית כָּל בָּשָׂ֛ר אֶת דַּרְכּ֖וֹ עַל הָאָֽרֶץ" (בראשית ו',י:ב). על נִשְׁחָ֑תָה אומר תרגום יונתן "אִתְחַבָּלַת",חובלה, ועל הִשְׁחִ֧ית הוא אומר "חַבִּילוּ כָּל בִּשְׂרָא", חיבלו כל בני האדם.

יום רביעי, 23 באוגוסט 2017

כתובת המזכירה את הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס נתגלתה בשער שכם בירושלים



כתובת ביוונית על גבי פסיפס, שכנראה שימש כרצפת אכסניה לעולי רגל, התגלתה בשער שכם בירושלים: "בזמנו של שליטנו החסיד ביותר פלביוס יוסטיניאנוס, הכומר ואב המנזר אוהב האל קונסטנטין יסד והקים גם את כל המבנה הזה בשנה ה-14 לאינדיקציה". פענוח: ד"ר לאה די-סגני מהאוניברסיטה העברית.

יום שני, 21 באוגוסט 2017

מה אולי אמרה חוה לאלהים

משה שפריר, משורר



 "אֲנִי רוֹצֶה רַק לָדַעַת אֶת מַחְשְׁבוֹת אֱלֹהִים, כִּי כָּל הַשְּׁאָר הֵם רַק פְּרָטִים" (אלברט אינשטיין)

יום שישי, 18 באוגוסט 2017

ספר חדש - אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת ׳אח׳

ה׳ שיינפלד, א׳ שופמן, אוצר מושגים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לכל הרוצה לדעת, א-ב, הוצאת ׳אח׳, קרית ביאליק תשע״ז 2017, 560 עמודים

יום חמישי, 17 באוגוסט 2017

וינייטת דרך עץ החיים: באוהלה של תורה ודרך ארץ

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


מחלוקת מתגלעת בעולם אם 'תורה' ו'דרך ארץ' אחת הן, או אם יש 'תורה' בעולם ויש 'דרך ארץ' בעולם, שתי יתדות נפרדות לשתי יריעות אוהלים נפרדים בצלם עושה האדם ישר הדרך את חייו, זה ב'דרך ארץ' וזה ב'תורה'. או אולי ודאי לא כך, ולאלה גם אלה מצפה צילה של יריעה אחת, העושה אוהל אחד,  הקשור בחבל אחד, ליתד אחת  שכרתו אותה מענף אחד של עץ איתן אחד, ששורשיו וגזעו, ושרף העולה בו, ונופו עד צמרתו, מורכבים  "תורה עם דרך ארץ" וזה טבעו של אותו אילן.

׳ובטני מה חרבה׳ - שירה של רחל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ּמָה מוֹעִילִים תְּרָפַי
וּבִטְנִי עַד מָה חָרְבָה?

יום רביעי, 16 באוגוסט 2017

על הספר: מבנים ומשמעות בסיפור המקראי

הרב ד״ר אפרים זאנד, מבנים ומשמעות בסיפור המקראי, הוצאת מכללת שאנן, חיפה 2015

הוצאת מכללת שאנן,
הספר "מבנים ומשמעות בסיפור המקראי" עוסק בתופעה של ריבוי פירושים לסיפור מקראי אחד. ריבוי זה הוא, בין היתר, תוצאה מהגדרות חיצוניות שונות של הסיפור הבסיסי המתפרש ומחלוקות פנימיות אחרות של הסיפור עצמו. בהתאם להבדלים אלה משתנים ההקשרים הלוגיים והרגשיים של המילים הבודדות והפסוקים וכפועל-יוצא מכך גם פירושם. לדוגמה, איפה מתחיל סיפור ברכות יצחק את ילדיו: בנישואי עשיו לנשים חתיות שהיו למורת-רוח להוריו (בר' כו 35-34) או בתיאור הרגשתו של יצחק כי קרבו ימיו מלכת (בר' כז 2-1)? בהתאם לקביעת תחילת הסיפור משתנה לגמרי אצל הקורא הבנת מניעי הדמויות ושיפוטו הערכי את מעשיהם בסיפור.

יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

ספר יהושע בתיאטרון - בין מקרא לפוליטיקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



הדרמה בהצגה ׳ספר יהושע׳ של הזירה הבין-תחומית איננה תוך-מקראית אלא בין הטקסט המקראי לבין הסב-טקסט האקטואלי שלו. בדרך עקיפה-מרומזת היא מציפה את סוגיות כיבוש הארץ והיחס לאוכלוסיה הנשארת, אדמותיה ורכושה. בספר יהושע כיבוש הארץ אינו עניין הנתון לבחירה. הוא מהלך אלוהי. והיום? האם הכיבוש הוא בחירה או גורל? איך התרחש המעבר מאופוריה להתפכחות?

יום שני, 14 באוגוסט 2017

משחקים בירושלים


 וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ 

 זכריה ח, ה


יום ראשון, 13 באוגוסט 2017

מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

לאה יעקבזן, מעמדה המשפטי של האם במזרח הקדום ובמקרא, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, 350 עמודים. 


המקורות המקראיים והמזרח קדמוניים משקפים תא משפחתי שבראשו עמד האב, בידיו היו סמכויות משפטיות נרחבות ובני המשפחה סרו למרותו. לאחר מותו או בהעדרו ניהלו בניו את המשפחה. מה היה מעמדה המשפטי-פורמלי של האם בחברה הפטריארכלית שבה חיה ופעלה? זה נושאו של ספרה החדש של ד״ר לאה יעקבזן, המחברת, מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון וחוקרת של המשפט במקרא ותרבויות המזרח הקדום. 
יעקבזן מראה שבלעדיותם של האב ובניו לא היתה תמיד מובהקת. גם לאם המשפחה נועד תפקיד משמעותי, בעיקר בכל מה שנוגע ליחסיה עם צאצאיה, כגון נישואיהם, התנהגותם אליה, חינוכם והליכים משפטיים הנוגעים להם. 
הספר הוא עיבוד והרחבה של עבודת הדוקטור שלה שנכתבה בהדרכת פרופ׳ יוסף פליישמן ופרופ׳ קתלין אברהם במסגרת המחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר אילן. 

יום חמישי, 10 באוגוסט 2017

פיסת ארץ שלווה

דורית שירה ז׳אן, משוררת



וְאִם הָיְתָה
יָדִי מַשֶּׂגֶת לִי
פִּסַּת אֶרֶץ
שְׁלֵוָה

וינייטת אם ייסתר: איה הראיה שואלת השכינה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


רתיעה היא רעדה, כל רעדה, אבל יותר מכל רעדה מפחד. כל רעדה, כגון זו שמסופר עליה בפרק א' במסכת אבות דרבי נתן על הנחש המדיח את חוה בצל עץ הדעת ואמר לה  כי אם היא חוששת לגעת בפרי שעל העץ פן תמות - הוא אינו חושש. " באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ". הרתיעו, משמע ניער אותו, הרעיד אותו. קרוב לו סיפור שסיפרו במדרש רבא (בראשית פרשה י), "רבי  ינאי היה יושב ודורש בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא והולך מזה הצד לזה הצד וחוזר והולך. אמר, זה הולך לעשות שליחות! מיד נפלה הברה בעיר, פלוני הכישו נחש ומת"! הנחש המרתיע אינו הנחש מפניו נרתעים ונסוגים לאחור, אלא בעל חיים שזחילתו המתפתלת המהירה  נדמית כרעדה בתנועה. 

יום שני, 7 באוגוסט 2017

ממגדל בבל להרי ירושלים

בלפור חקק, משורר

המשורר בגיל שנתיים

אֲבוֹתַי גָּלוּ לְבָבֶל
בָּנוּ לָהֶם עִיר וּמִגְדָּל זָר
לְיַד הַנָּהָר.
הָבָה נִבְנֶה לָנוּ זֶהוּת חֲדָשָׁה
הֵם אָמְרוּ
הַרְחֵק מִן הַמִּקְדָּשׁ
וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם 
חָדָשׁ.

יום חמישי, 3 באוגוסט 2017

וינייטת שמע ישראל: חטיבת הלב

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר


בספרי חוקים של מדינה יש מצוות עשה ויש מצוות לא תעשה שהצד המשותף ביניהם הוא שאפשר להעיד עליהם  כי קוימו , ולקנוס על פי ראיות מי שעבר עליהם, ושוטרים ושופטים הממונים על עשיית הדין ועל אכיפתו, בוחנים ופוסקים על פי מה שעין אדם רואה, ואוזנו שומעת, ולשונו אומרת, ושתיקתו מודה. זה לא כל האדם, אבל זה כל המשפט. זה לא כל האדם, מפני שכל האדם גם 'מצוות שבלב' שאינן יכולות להימנות עם מערכות עשיית המשפט מנחות את חייו, כגון "לֹֽא תִשְׂנָ֥א אֶת אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ" (ויקרא י"ט,י"ז), עברה שאין ולא יכולה להיות עליה שום סנקציה בדיני אדם כי "בשנאה שבלב הכתוב מדבר" (ערכין ט"ז ב'). לאו זה נשאר לעולם לאו שאין בו מעשה, ובאין מעשה גם עדים אין, ואין שופטים, ואין אוכפים, אלא אם כן השנאה פורצת ומביאה לידי מעשה אסור, אבל עליו, על המעשה האסור הנובע מן המחשבה הרעה שבלב, עונשים ומייסרים, לא על האיסור הראשוני המסתתר בלב שונא. 

יום רביעי, 2 באוגוסט 2017

השירה הייתה שבת העולם

בלפור חקק, משורר

בַּהַתְחָלָה שֶׁל הָעוֹלָם הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת
בָּאוֹתִיּוֹת הוּא בָּרָא
 אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם

וְעַד שֶׁבָּרָא אֶת נֶפֶשׁ הָעוֹלָם
לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ וְלֹא שִׁירִים
וְלֹא רוּחַ לְכָל הַיְּצוּרִים

בַּהַתְחָלָה שֶׁל עוֹלָמִי
הָיוּ שְׂפָתַי גֶּחָלִים
וְהָיִיתִי כְּבַד פֶּה כְּבַד שִׁירוֹת

יום שני, 31 ביולי 2017

מגילת איכה ממדבר יהודה

 צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.
העותק הקדום ביותר של מגילת איכה, מהמאה ה-1 לפנה"ס

דברו על לב ירושלים

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'ארץ איננה ניכרת רק במעשיה, אלא גם במה שהיא מוכנה לשאת'
קורט טוכולסקי, יד ושם
'חברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. 
הוא צריך להיות בן אדם, זה הכול מבחינתנו'.
 בנימין זאב הרצל,  אלטנוילנד


'דברו על לב ירושלים' אמר הנביא ישעיהו בפרק הנחמה הנפתח בפסוק 'נחמו נחמו, עמי, יאמר אלוהיכם' (מו, א). דומה שאין מתאים מפסוק נחמה זה שנאמר לפני אלפי שנים, בימים הקשים העוברים על כולנו בחדשי תמוז ואב תשע"ד, בשעה שמשברים מבית ואיומים מחוץ מאיימים על שלומנו ועל קיומנו, ומחשבות על חורבן ועל נחמה מכיוונים שונים, עולות ביחס לעבר, להווה ולעתיד.

יום ראשון, 30 ביולי 2017

שמשון בן מנוח

משה שפריר, משורר

תמות נפשי עם פלשתים 

אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן
נוֹלַד לִהְיוֹת נָזִיר לֶאֱלֹהִים.

אָדָם אֶחָד, שֶׁשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן - 
לֹא הִתְנַזֵּר מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים.

יום שישי, 28 ביולי 2017

פתיחת ספר דברים: גינוי ותוכחה

פרופ׳ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

בראש החומש החמישי עומדת כותרת ארוכה, וזו לשונה: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב: אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו אליהם" (א, א-ג). לפי כותרת זו, הקובעת את המקום והזמן שבו נאמר ספר דברים, או לפחות פתיחתו של הספר, מצוי עם ישראל בעבר הירדן, ערב הכניסה לארץ כנען, בראש החודש השנים-עשר (שמאוחר יותר יזכה לשם חודש אדר) של השנה הארבעים ליציאת מצרים. 
גם ספרי תורה אחרים פותחים בכותרות המתארות את המקום שבו נאמרו, כגון ספר ויקרא ("ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור") או במדבר ("וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור"), אך ספר דברים יוצא דופן באריכות הלשון שבפירוט הגיאוגרפי, וחז"ל נתנו את דעתם לכך. זאת ועוד: הפסוק "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (פסוק ב) נראה תלוש מן הפסוק שקדם לו, ואף לכך צריכים היו חכמים להציע הסבר.

וינייטת אגדות החורבן: על מה נבכה בזכרנו את ציון

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

פרנצ'סקו אייץ, החרבת בית המקדש בירושלים, 1867

לארכאולוגיה אין דעה. אחרי שהמדע שאינו מותנה בהשקפות מפענח ומתארך אותה היא הופכת עדות אילמת שאינה ניתנת להפרכה המספרת מה היה בעבר מסוים ותחום. למדים ממנה היכן ניצבה חומה ומתי נפרצה, מה אכלו לפנים מן החומה ומה ירו עליה מחוצה לה, מה בנו לתפארת האמונה באלוהי השמים והארץ ואלו פסילים משלו בה על עובדי כוכבים ומזלות. היא משקמת אינטלקטואלית עיי חרבות של היום ומקימה אותן בהפשטה אמינה בקריות של אתמול, אבל היא אינה שואלת עצמה על מה חרבה קריה, למה גלו יושביה. היא אומרת 'הייתה אש', אבל אינה מעידה מי ועל מה  הציתוה בלי אש. היא לא היסטוריה הנכתבת לעולם ביום בו היא יוצאת לאור ויותר משהיא מעידה על ה'אז' - היא חושפת את ה'עכשיו'. ההיסטוריה היא ארכיטקטורה של הזיכרון, וגם במיטבה, בשיא הגינותה, בשבועתה להיגמל מנטיות התולות הנחות ההופכות לעובדות - היא אינה יכולה להימלט מהיות יצירה של נרטיב המעצב את ההתייחסות של האדם אל עברו, ועל כן אל יומו, ועל כן גם על מחרו.

יום חמישי, 27 ביולי 2017

החרם על ברוך שפינוזה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית בירושלים

שפינוזה לפני שופטיו. המוזיאון היהודי באמסטרדם
צילום: יואב מזור
ברוך שפינוזה (24 בנובמבר 1632 – 21 בפברואר 1677) היה מגדולי הוגי הדעות שקמו לעם ישראל ולעולם כולו. שפינוזה היה פילוסוף רציונליסט יהודי-הולנדי שעסק במטפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה ותורת המדינה. נחשב לאחד מאבות ביקורת המקרא המודרנית. על חיבור התורה הוא כתב: ”ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו” (מאמר תאולוגי-מדיני, עמ' 96).  לדעתו, לתורה ולספרי נביאים ראשונים יש מחבר אחד, והוא היה עזרא. דהיינו, מחבר שחי אחרי גלות בבל, במאה ה-5 לפנה״ס.  בגלל דעותיו על כתבי הקודש, היהדות (היהדות לדעתו אינה דת אלא תורה וחוקה מדינית) ועל האלוהות (פנתאיזם, האל הוא מעבר לטוב ולרוע), הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית באמסטרדם בהיותו בן 24 שנים. יש אומרים שהסיבה העיקרית לנידויו היה חששה של הקהילה היהודית באמסטרדם, שמקורה בפליטים יהודים מספרד ומפורטוגל, מזעמה של החברה הנוצרית שדעותיו של שפינוזה קוממו אותה. 

יום רביעי, 26 ביולי 2017

עדויות לירושלים של סוף תקופת בית ראשון בחפירות עיר דוד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פסלון שנהב. צילום קלרה עמית, רשות העתיקות
בחפירות המתרכזות במדרון המזרחי של עיר דוד, נחשפו מבני מגורים בני 2,500 שנה כשהם מכוסים במפולות אבן. נמצאו שם כלי חרס, גרעיני ענבים, קשקשי דגים ועצמות דגים המלמדים על מצבה הכלכלי והתרבותי של ירושלים תחת שלטון בירת ממלכת יהודה, ושרידי עץ מפוחמים המשמשים עדות לחורבנה.  

יום שלישי, 25 ביולי 2017

BEIT MIKRA Volume 62 (2017), No.1

 The Bialik Institute

BEIT MIKRA, JOURNAL FOR THE STUDY OF THE BIBLE AND ITS WORLD Volume 62 (2017), No.1, The Bialik Institute, Jerusalem 

CONTENTS 

בית מקרא סב (תשע״ז), חוברת א


בית מקרא סב (תשע״ז), חוברת א, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ז

תוכן העניינים
יעקב אזואלוס, תורת המלאכים בתרגום יונתן לספר שופטים
אמיתי ברוכי־אונא ומרדכי כוגן, כתובת הגליל של סרגון ב׳ מח׳ורסאבאד: עיון מחודש לאור כתב יד חדש במוזיאון ישראל, ירושלים
יהונתן יעקובס, תפוצת פירושי רשב"ם לתורה: מבט מחודש
יצחק (איציק) עמר, בין תיאור מותו של שאול לתיאור מותו של יאשיהו בספר דה"י (דה"א י; דה"ב לה 27-20
אלכסנדר רופא, האשגרה במקרא והנוסח ביהושע כג 16
נילי שופק, לידת משה בראי המיתולוגיה המצרית 

ביקורת ספרים 
לאה מזור, מקרא, ספרות וחינוך בספרו של חננאל מאק, ‘ותאמר בלבה: נשים מהמקרא בצומתי חיים׳ 

השכינה מוותרת על צום תשעה באב?

אביה הכהן, רב בישת תקוע

אמרה השכינה לאליהו הנביא: 
שנה קשה עברתי, 
איש פגע ברעהו, ורב פגע בחברו, 
נורא מכולם היה המאבק על הרבנות, 
רבנים פגעו ברבנים ורבתה שנאת חינם.
ונזכרתי בקמצא ובבר קמצא, 
ונזכרתי בימים אפלים של חורבן ואפילה,
לך אמור להם לרבני ישראל,
מוותרת אני השנה על צום תשעה באב,
ויתאספו כל ישראל
ויאכלו וישתו, וישמחו וירקדו 
וישמחו איש את רעהו ותבוא גאולה

יום שני, 24 ביולי 2017

תשעה באב

בשבת שלפני תשעה באב קוראים תמיד את פרשת דברים, ומעניין לגלות כי בפרשה זו (א, יב) מופיעה בפעם הראשונה בתורה תיבת "איכה". תיבת זו, כידוע, היא לשון קינה הפותחת גם את המגילה הנקראת בתשעה באב.

מיכאלאנג׳לו, ירמיהו מקונן על החורבן, הקפלה הסיסטינית בותיקן

יום ט' באב נקשר במסורת כיום אבל וצום על חורבן שני בתי המקדש, הראשון בידי הבבלים (בשנת 586 לפני הספירה) והשני בידי הרומאים (בשנת 70 לספירה). המנהג לצום לזכר החורבן הראשון ידוע כבר מספר זכריה (הקורא לצום זה בשם "צום החמישי" [ח, יט]). אך באיזה יום בדיוק חרבו בתי המקדש?

יום שבת, 22 ביולי 2017

'ים' במענה ה' לאיוב והמאבק בין הסדר לכאוס

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


המים הם מיסודות העולם אך מקורם ודרכיהם נשגבים מבינת אנוש‮. הבט המסתורין שבמים בולט במענה ה‘ לאיוב מן הסערה. אחרי הוויכוחים הנוקבים בין איוב לרעיו התגלה ה‘ לאיוב מן הסערה ופנה אליו בנאום ארוך עד מאד שנחלק לכמה חלקים (איוב לח-מב). בלגלוג סרקסטי הוא ממטיר על איוב מבול של שאלות רטוריות שמטרתן להוכיח לו שהוא איננו יכול להבין את תופעות העולם וסדריו ובוודאי ובוודאי שאינו יכול לשלוט בהן. ‬המים‮, ‬על הופעותיהם השונות‮ (ים‮, ‬ענן‮, ‬תהום‮, ‬שלג‮, ‬ברד‮, ‬שטף‮, ‬מטר‮, ‬טל‮, ‬קרח‮, ‬כפור‮, ‬עבים‮) ‬זוכים בו למקום נכבד. ‬ה‘ שואל את איוב אודות מקורם של המים‮, ‬ מיקומם בבריאה‮, ‬ מצבי הצבירה שלהם‮, ‬ דרכי זרימתם ויכולת השליטה בהם‮: '‬הֲבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת‮?... ‬הֲבאת אל אֹצרות שלג ואֹצרות ברד תראה‮?... ‬מי פלג לשטף תעלה‮?...הֲיש למטר אב או מי הוליד אגלי טל‮? ‬מבטן מי יצא הקרח וכפֹר שמים מי יְלָדו‮?... ‬הֲתרים לעב קולך ושפעת מים תכסך‮?... מי יְספֵּר שחקים בחכמה ונִבלי שמים מי ישכיב‮?' (‬ לח ‮61, 22, 52, 82-92, 43, 73). ‬זרם השאלות נועד להוכיח לאיוב שמהות המים והשליטה בהם הן בתחומו המובהק של ה‘, ‬ושלו בלבד‮.

יום שישי, 21 ביולי 2017

וינייטת אנדרטת השווא: ומשה לא ידע את נפשו

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

מיכאלאנג׳לו, משה

אהבה כמוה כאחווה, כמהה לקרבה וחרדה תמיד פן לא תעמוד במבחן הריחוק. אהבה חוצה ימים, ואחווה גבולות, כי המרחב הוא הטריטוריה שלהן, ואף על פי כן, צלה של זרות  זוחלת, אורב מאחורי ימי הפרידה בגוף על הנפש המתחברת לנפש, והפחד מפני מה שעלולה התנתקות לעולל לאהבה ולאחווה, נאלם – לא נעלם, ואפילו הוא מוכחש, הוא נוכח במסתרים, קיים.

יום חמישי, 20 ביולי 2017

אתר מנהלי עם מאגר מים גדול מתקופת אשור נחשף בראש העין



מאגר המים - מבט מבפנים. צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות

מפעל מים בן כ-2700 שנה נחשף לאחרונה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ליד ראש העין, בהשתתפות תלמידי מגמת ארץ ישראל וארכיאולוגיה של משרד החינוך. גלעד יטאח, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, אומר "קשה שלא להתרשם ממראו של החלל התת קרקעי הגדול, שנחצב לפני שנים כה רבות. בעת העתיקה, אגירת מי גשמים היתה צורך בסיסי ביותר. באזור יורדים כ-500 מילימטר גשם, ונראה כי גשמי החורף מילאו את המאגר בנקל. על דפנות המאגר, בסמוך לכניסה, זיהינו חרוטות של דמויות אדם, צלבים ועיטור צמחי אשר ככל הנראה נחרטו בתקופה מאוחרת יותר בידי עוברי אורח. בסך הכל זיהינו שבע דמויות, אשר גודלן 15 - 30 ס"מ. לרוב ידיהן מונפות באויר, ונראה שחלקן מחזיקות חפץ כלשהו". 

יום שלישי, 18 ביולי 2017

באר הדמעות, עיני רחל

הרצל חקק, משורר



הַפֶּתֶק שֶׁהָיָה בְּיָדִי עָף בָּרוּחַ
וְלֹא יָכֹלְתִּי וְרָדַפְתִּי אָבוּד.
אָמַרְתִּי אָרוּץ וְלָחַשְׁתִּי אָנוּחַ
וְהִנְּנִי בָּא בּוֹאֲכָה בֵּית לֶחֶם
וְנָפַלְתִּי שָׁדוּד.

יום חמישי, 13 ביולי 2017

ובכיה של בת שבע בשערי ירכיו של המלך דוד

ד״ר דן אלבו, משורר היסטוריון וחוקר תרבות

רות נצר, רישום פנדה 

תַּחַת קֶשֶׁת יָרֵחַ כְּסוּפָה בְּרָקִיעַ רֵיק מֵעֲנָנִים
בְּלַיִל סָפוּן בְּחֶרְשׁוּת מְדֻמָּה וָשֶׁקֶט,
דִּמְעָה עַל לֶחְיָהּ
בְּכֹל, מִשְׁפְּטֵי-פִּיהָ
הִיא נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה אֶל סְפִינוֹת הַמַּלְאָכִים, 
בְּקָרִים וְלֵילוֹת, מְבַכָּה בַּת־שֶׁבַע אֶת מוֹת אוּרִיָּה אִשָּׁהּ,
וּבִכְיָהּ וּגְנִיחוֹתֶיהָ, כְּחַמּוּקֶיהָ וְשָׁדֶיהָ
נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים בְּשַׁעֲרֵי יְרֵכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד.

יום רביעי, 12 ביולי 2017

וינייטת בנות צלפחד חמש יעלות כן במדבר

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

לעלוי נשמת ירדנה ברנוי עליה השלום, מורה בישראל ושליחה בגולה, מתנדבת מד"א שנהרגה בשעה שהגישה עזרה ראשונה לנפגעי תאונה בכביש שש לפני עשור. 

The Daughters of Zelophehad, as in Numbers 27:1-11
 illustration from The Bible and Its Story Taught by One
אדם 'כן' (לא 'כנה' כפי שהשיבוש הזה התאזרח), הוא אדם מהימן. " אִם כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם..." (בראשית מ"ב,י"ט) שואל יוסף את אחיו הנדהמים, ותרגום יונתן כותב "אִם מְהֵמְנִין אַתּוּן", והן עונים כי אכן, "כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים"! (שם, ל"א). קרובים לתובנה הזאת דברי המדרש הלומדים מתוך הפסוק "מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק, אַבְנֵי צֶ֗דֶק, אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם, אֲנִי֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם" (ויקראי"ט,ל"ו), כי כיון שההין כלול כבר באיפה, בא הביטוי 'וְהִ֥ין צֶ֖דֶק' לרמוז ש"הן", כלומר, "כן", צריך להיות כן צדק ואמין, וכמוהו גם ה"לאו", ובלשון המדרש, "...שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק" (ספרא,קדושים). אם מוצא פיו של האדם אינו מחייב אותו, ו'לאו' שלו הוא ספק 'לאו' , ו'הן' שלו ספק 'הן', מתרופפים החישוקים המהדקים את החברה, כי 'אין אמון בבני אדם' כשורת השיר העממי, וההפקר או הכוחנות המאיימים תמיד על הסדר הטוב, זוחלים אל תוכה מפרקים אותה מהרה.  הפסוק " כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֘ דֹּבְרֹת֒..."(במדבר כ"ז, ז') הוא פסוק בו מאשר הקדוש ברוך הו בכבודו ובעצמו כי העתירה של בנות צלפחד היא כנה, היא אמינה, והן, הבנות, מהימנות, ולכן " כֵּ֗ן "!

יום שני, 10 ביולי 2017

שני שירים על מתי מדבר

 בלפור חקק, משורר

אני הולך אל השירים

שאינם מתגלים בעולם  
בִּקְצֵה יְרוּשָׁלַיִם
אֲנִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ גַּן אֶחָד  נֶעֱלָם
שֶׁפָּנָיו נוֹהֲרִים כְּנָהָר
וַאֲנִי יוֹדֵעַ מִדִּבְרֵי הַנָּבִיא
שֶׁמִּכָּאן הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּעְיָן
וְאֶל הַמִּדְבָּר
שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִתְגַּלִּים בָּעוֹלָם

יום שישי, 7 ביולי 2017

וינייטת מה טובו: שירת מה טובו לדורות

 יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


בלעם היה חרב מאגית להשכיר. הוא ברך תמורת שכר, וקילל ליטול שלמונים, מכר את קסמיו בכסף והפך נבואותיו למכרה ממון. גם באמונותיו שכר. כשם שהאמין באלי ארם נהריים נֵרְגַל ואֲשִׁימָא ,בבעל פעור ובכמוש המואבים ולבטח גם בסגל אלילי כנען למן הבעל והעשתורת, ועד לרשף ולמות, כן האמין באלוהי ישראל . הוא לא יכול היה להתעלם ממנו. אלוהות שעמד לה כוחה לגבור על כאלפיים אלי מצרים ובראשם חנום, ונפתיס, ומאהס אל המלחמה, ולהוציא את עמה מיד פרעה-גם הוא אל-  שהתנשא באורח מעורר חמלה ואמר, "מִ֤י יְ.קֹ.וָ.ק֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ" ( שמות ה',ב')  , הייתה אלוהות שאיש כבלעם ירא אותה וטיפח עמה קשרים, ציית לה מחד ודימה להיות קרוב לה כנביאה מאידך. "אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽו" (במדבר כ"ג,כ"ב), הוא שר בהתפעלות ובהערצה בשירו השני מעל אחת הגבעות הרמות.