יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

מזמור לתנ״ך - ספר חדש של נאוה סמל

מזמור לתנ"ך, ספרה החדש של נאוה סמל, שרואה אור בימים אלה בהוצאת ׳אבן חושן - ספרים לאוהבי ספרים׳ ובעריכת המשורר יקיר בן משה, הוא ספרה ה-19 של היוצרת המחוננת ועטורת הפרסים. הספר הוא פרשנות מקורית ומודרנית לאירועים ולאישים בתנ"ך ונכתב כולו בחריזה. זוהי נקודת מבט היונקת מהמציאות בת-זמננו, ומציגה את הרלוונטיות של התנ"ך למי שמבקש להנות מהטקסט המקראי, אך גם לבחון את משמעותו ואת מידת האקטואליות שבו. הדמויות שבחרה מוצגות בהומור, בחמלה ומזוויות בלתי-שגרתיות.
מצ״ב המבוא שכתבה לספר והשיר ׳אֲנִי רוֹצָה לְהִכָּנֵס לְסֵפֶר הַתנ"ך׳. 
הוצאת ׳אבן חושן - ספרים לאוהבי ספרים
לחיי החוטא, לחיי הנידח – מלה אישית
נאוה סמל, משוררת, מחזאית, סופרת ומתרגמת

אברהם ושרה, דוד ומיכל, יוסף ואשת פוטיפר, קהלת ומִישָׁאֵל, ודמויות תנ"כיות נוספות, מציצים מבין דפי ספר הספרים בקריצה ובחיוך. "התנ"כיים" הם בני אדם תוססים, מוּנָעִים מיְצרים ותשוקות, נתונים לגחמות ולתהפוכות גורל. חוטאים ונידחים – כמונו בדיוק.
ממרחק הזמן, ניתן להקשיב לדופק הדרמטי הפועם מן הסיפור התנ"כי ולגלות כי לדמויות – הידועות יותר והידועות פחות – יש מה לומר לנו גם היום. האם הגורל האנושי במאה ה-21 שונה מזה שבימי קדם? לא בהכרח.
לילית דורשת שויון זכויות לנשים, עֵשָׂו הולך לטיפול זוגי, מיכל מקנאה באחיה יהונתן שמאוהב בבעלה, שרה עוינת זרים ומקימה גדר, שלמה המלך מחפש אהבה אחת בין אלף נשים, וַשְׁתִּי – אשה מוכה, הורֵי מִישָׁאֵל נפרדים מבנם היוצא למסע התבגרות במזרח, וקֹהֶלֶת הצעיר מנהיג תנועת מחאה בכיכר.
הכל קורה היום, או בלשונו של קהלת: "אין חדש תחת השמש".
בכתיבה ביקשתי לשוב למסורת של שירה דרמטית מחורזת, לבלדות יהודיות עממיות ולקברט העוקצני נוסח ברטולד ברכט. המלים מנופפות לשלום לעולמות שקדמו לנו, במיוחד למשורר-מחזאי איציק מאנגער, מאבות התיאטרון היהודי, שיצירותיו הבימתיות 'שירי החומש' ו'המגילה' ליוו אותי מילדות וסחררו בשפע של חזיונות תיאטרליים וספרותיים.
אולי זו העת לעשות חסד עם אותם מקורות תת-קרקעיים שמזינים את זהותנו הישראלית – וליצור שותפות מחודשת.

אֲנִי רוֹצָה לְהִכָּנֵס לְסֵפֶר הַתנ"ך
 אֲנִי רוֹצָה לְהִכָּנֵס לְסֵפֶר הַתנ"ך
לִקְרוֹא כָּל פָּסוּק יָשָׁר בִּמְהֻפָּךְ
לְגַלּוֹת אֶת מַה שֶּׁנִּגְזַר וְנֶחְתַּךְ,
לְאַתֵּר אֶת זֶה שֶׁסָרַח וְהֻדַּח
מִי שֶׁהַחֶבֶל סְבִיבוֹ כְּבָר נִכְרַךְ,
וְלוֹמַר לַפִּרְחָח, וְלַבִּלְתִּי יֻצְלַח,
כָּמוֹנִי – כָּמוֹךָ, אַתָּה לִי אָח.

הַמַּבּוּל הַקּוֹדֵם כְּבָר נִשְׁכַּח
עַל הַמְּעִידוֹת אֲדוֹנָי סָלַח,
תַּקְשִׁיב חָבֵר, לְקּוֹל הַמְּבַשֵּׂר
גַּלְגַּל הַחַיִּים לֹא הִשְׁתַּפֵּר
לְעִתִּים הוּא אַף גָּרוּעַ יוֹתֵר.
עוֹלָם יָשָׁן – עוֹלָם חָדָשׁ,
אָדָם לְאָדָם הוּא נָחָשׁ.
וְאַף כִּי גַּן עֵדֶן רָחוֹק, מִסְתַּתֵּר,
אוּלַי לֹא כְּדַאי לְוַתֵּר?

כִּי דָּוִד הַנּוֹאֵף – זֶה אֲנִי
כָּךְ לִילִית הַהוֹלֶלֶת,
וְהָגָר הַמְּנֻשֶּׁלֶת
מִיכַל הַמְּתֻסְכֶּלֶת
וַשְׁתִּי הַמְעֻרְטֶלֶת
פוֹטִיפַר שְׁמוּט אֵבָר,
עוֹבַדְיָה מְמֻרְמָר
וְיוֹסֵף הַנַּקְמָן
יַעֲקֹב הַתַּחְמָן,
וְעֵשָׂו הַבַּכְיָן
וְקֹהֶלֶת סַפְקָן,
כֻּלָּם זֶה אֲנִי –
שֶׁלִּי הַדְּיוֹקָן.

אֲנִי רוֹצָה לְהִכָּנֵס לְסֵפֶר הַתנ"ך
פְּנֵי עַצְמִי מִשְׁתַּקְּפוֹת שָׁם כָּךְ.
לְחַיֵּי הַחוֹטֵא, לְחַיֵּי הַנִּידָּח
כָּמוֹנִי – כָּמוֹךָ, אַתָּה לִי אָח

זֶה בִּשְׁבִילִי מִזְמוֹר לַתנ"ך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה