משה שפריר, משורר
 |
|
|
אֵין דָּבָר יוֹתֵר תָּמוּהּ מֵאֲשֶׁר הָאֵל הָאֶחָד אֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ... אֲבָל
אֵין דָּבָר יוֹתֵר מַתְמִיהַּ
מִן הַזְּמַן הַמְמַהֵר עַד לְהַפְתִיעַ
מֵאָז רֶגַע הַבְּרִיאָה וְעַד עַתָּה,
- כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ הַזְּמַן מִתְמַהְמֵהַּ
לְהָבִיא עֵצָה וְתוּשִׁיָּה
לָאָדָם אֲשֶׁר יוֹרֵד לְאֶרֶץ-נְשִׁיָּה.
אֵין דָּבָר יוֹתֵר מֻפְלָא
מֵאוֹתָם כּוֹכְבֵי-מָרוֹם קוֹרְצִים,
שֶאוֹרָם עָשָׂה דַּרְכּוֹ אֵלֵינוּ
מִמֶרְחָק שֶׁל אַלְפֵי שְׁנוֹת-אוֹר
וְעַכְשָׁיו הֵם כְּבָר אֵינָם קַיָּמִים:
הֵם כְּבָר הָפְכוּ לְחוֹר שָׁחוֹר משְּׁחוֹר.
אֵין דָּבָר יוֹתֵר מַטְעֶה
מֵהַכּוֹס אֲשֶׁר נִרְאֵית רֵיקָה,
- שֲׁהֵרי הִיא מְלֵאָה עַד גְּמִירָא
בְּהֶצְבֵּר שֶׁל חֹמֶר לֹא-נִרְאֶה:
בָּאֲוִיר שָׁקוּף בְּלִי טַעַם, רֵיחַ וְצֶבַע,
שֶׁעוֹטֵף כָּל-חַי, כָּל-חֵפֶץ בַּטֶּבַע.
אֵין דָּבָר יוֹתֵר תָּמוּהַּ
מֵאֲשֶׁר הָאֵל הָאֶחָד אֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ
אֶת קוֹלוֹת כָּל-תְּפִלּוֹתֵינוּ,
הַמְּלֵאוֹת תִּשְׁבָּחוֹת וּתְחִנּוֹת,
- אֲבָל הוּא אֵינוֹ דּוֹבֵר אֵלֵינוּ
בְּבוֹאֵנוּ עַד מַשְׁבֵּר הֲרֵה-סַכָּנוֹת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.