יום שני, 24 בפברואר 2020

אימהות לסביות בישראל: סקירה וביקורת על ספרה של אלונה פלג

אימהות לסביות בישראל - סיפורים של הורות תחת חובת ההוכחה, מאת אלונה פלג, הוצאת רסלינג, ישראל 2020

הוצאת רסלינג

סקירה וביקורת: נויה שגיב

קראתי בשקיקה את ספרה של אלונה פלג. גילוי נאות- אני עצמי אמא לסבית בישראל לשני בנים חמודים ביותר. לא אם יחידנית ולא אם בתוך מסגרת זוגיות לסבית (בשני דגמים אלה מתמקד הספר), אלא אמא בהסכם הורות עם חבר הומוסקסואל. אבל הספר, במובנים רבים, דיבר אותי ועלי. זה ספר חובה לכל אמא לסבית. אבל נדמה לי שהוא מדבר גם עלינו כחברה. 
הספר פותח בסקירה מרתקת של ההיסטוריה של הקהילה ההומו לסבית בעולם, בכלל על היווצרות המושגים הדיכוטומיים, הבינאריים הללו. סקירה מרתקת, ברורה, שעושה סדר "מדעי" בהיסטוריה של המושגים ושל הקהילה.

יום ראשון, 23 בפברואר 2020

תנ"ך גוטנברג

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


תנ״ך גוטנברג
היום לפני 565 שנה הוא התאריך הרשמי של הופעת הספר  שהודפס במכונת דפוס, הלא הוא ’תנ“ך גוטנברג‘. 23 בפברואר שנת 1455. יוהאנס גוטנברג נחשב לאבי מהפכת הדפוס. גולת הכותרת של מפעלו, הדפסת התנ“ך, נעשתה בעיר הולדתו, מיינץ שבגרמניה. לספר שני כרכים: הברית הישנה (הוולגטה) והברית החדשה. משערים שגוטנברג הדפיס 180 עותקים של התנ“ך. חלקם הודפסו על קלף וחלקם על נייר. לטקסט המודפס הוספו עיטורים צבעוניים שצויירו ביד כדי שהספרים המודפסים יידמו לכתבי יד מסורתיים. בגלל העיטורים כל עותק של תנ“ך גוטנברג הוא עותק ייחודי. כיום ידוע על 48 עותקים ששרדו, לא כולם שלמים. עותק שלם של הספר מוצג במוזיאון גוטנברג שבמיינץ.

רב-שיח – איוב אינו חוזר בו: תרגום חדש לספר איוב

פרופ' אד גרינשטיין - איוב אינו חוזר בו: תרגום חדש לספר איוב

ד"ר ג'ורג' סברן - איוב אינו חוזר בו: תרגום חדש לספר איוב

אנני קנטר - איוב אינו חוזר בו: תרגום חדש לספר איוב

דברי פתיחה: פרופ' שמואל גליק - איוב אינו חוזר בו: תרגום חדש לספר איוב

יום שבת, 22 בפברואר 2020

וינייטת שים שלום: בשבחה של שיחה. דברים על פרשת משפטים

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר


תמיהות הרבה מעורר הפסוק  " וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כ"א,א).  דרכה של הרשות לתבוע מאזרחיה ציות לחוקים. לאכוף עליהם את הדין. בחירת הכתוב 'תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם', כמו אומרת, שעל הרשות להניח את החוקים, לפרוש אותם לפני העם כדי שיוכל להתבונן בהם, ליצור מעין שיח בין האדם לבין ההלכה המושתת עליו. חוקים גוזרים. שום ניחוח של גזירה אינו עולה מן השמוש ב "תָּשִׂים". והוא לא מקרי. הוא לא בחירה סגנונית.

יום חמישי, 20 בפברואר 2020

מגדל בתבץ

פרופ׳ חמוטל בר-יוסף, מתרגמת, משוררת, סופרת, חוקרת ספרות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

מִגְדָּל בְּתֵבֵץ


וילך אבימלך אל-תבץ ויחן בתבץ וילכדה. ומגדל-עז היה בתוך העיר וינֻסּוּ שמה כל האנשים והנשים וכל בעלי העיר ויסגרו בעדם ויעלו על-גג המגדל, ויבֹא  אבימלך עד-המגדל וַיּלָּחֶם בו ויגש עד-פתח המגדל ושרפו באש. ותשלך אשה אחת פלח רכב על-ראש אבימלך וַתָּרִץ את גֻּלגלתו. (שופטים ט 53-50)

סוֹבֵב סוֹבֵב הָרֶכֶב
פֶּלַח אֶבֶן רֵחַיִם כַּמָּה שָׁנִים שָׁתַקְנוּ.
אִישׁ לִמְקוֹמוֹ הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל
אוֹתִי לְבַדִּי עַל גַּג הַמִּגְדָּל הִנִּיחוּ.

יום שבת, 15 בפברואר 2020

וינייטת התורות והמידות: תורה שומרת על המידות או מידות שומרות על התורה בעקבות יתרו מול הר האלוהים

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

חכמי התלמוד והמדרש ופרשני המקרא, שבהם עד למחדשים בני נימינו חולקים בהבנת תיבה אחת, פשוטה ובהירה לכאורה הפותחת את סיפור ביקורו הקצר  של יתרו כהן מדין חותן משה במדבר, איננו יודעים מן הכתוב הרבה על האיש. מן המשתמע, נראה כי אף על פי שהיה כהן במדין שכנתה  הקטנה של מצרים, יצא שמעו למרחוק. בנוסו מפני שוטרי החרש של פרעה ומפני גואלי הדם של המצרי שהכה את אחיו העברים חסרי המגן, בא משה אל מחוז אליו לא העזו רודפיו להיכנס כדי ללכוד אותו, אם מיראת אלוהיו של הכוהן הנודע, אם מפני שהיה  גם גברא רבא, שליט על שדות מרעה גדולים, עליהם פרש חסות והעסיק  שכירי חרב להגן על גבולותיו. הנחה כי משה תעה בדרכי המילוט והגיע במקרה אל מחוז יתרו  היא רחוקה. הייתה לו "כתובת", כמו לכל הנסים במחתרת אל מקום הצלה. כשבא לאותו מחוז ישב על הַבְּאֵר, הישועה, לא על באר מקרית, באר שפליטים ידעו כי שם נאספים מבקשי ההצלה.

יום שלישי, 11 בפברואר 2020

פרופ׳ יוסי גמזו 2020-1938

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פרופ׳ יוסי גמזו שלח לי מדי פעם שירים מפרי עטו לפירסום בבלוג שלי. אני מפרסמת עתה לזכרו המבורך כמה מהשירים הללו בלוויית כמה מהמיילים ששלח לי, המלמדים על אישיותו. 
כששלח לי את השיר בלדה על פצועי המלחמה האחרונה, הוא כתב:
לאה היקרה,
למרות שהשיר החדש שאני שולח לך בזאת ארוך מקודמיו, אודה לך מאוד אם תכללי אותו באתר היפה שלך, כי עד כמה שידיעתי הצנועה מגעת, איש מבין סופרינו ומשוררינו לא התייחס עד כה לנושא כאוב זה.
בתודה מראש -
יוסי

ועוד כתב לי בעניין אותו שיר:
לאה היקרה,
אסור לנו לשכוח את החיילים הללו הנלחמים עתה על חייהם במיטות בתי-חולים בלא פחות אומץ מזה שבו הם נלחמו בימי "צוק איתן".
בידידוּת ובהוקרה -
יוסי

אני פמיניסט

פרופ׳ יוסי גמזו, משורר, סופר וחוקר



           אֲנִי פֵמִינִיסְט!

אֲנִי פֵמִינִיסְט, רַבּוֹתַי, וְגֵאֶה לְהַצְהִיר זֹאת כְּגֶבֶר 
שֶכְּבוֹד הָאִשָּה וְשִוְיוֹן זְכֻיּוֹתֶיהָ נִתְפַּס לוֹ תָמִיד וּבֹאַר                       
כְּאֶבֶן-בָּחְנוֹ שֶל הַמִּין הַגַּבְרִי שֶמֵּאוֹת בַּשָּנִים, מִכָּל עֵבֶר, 
דִּכֵּא אֶת "הַמִּין הַשֵּנִי" כִּדְבָרָהּ שֶל הַגְּבֶרֶת סִימוֹן בּוֹבוּאָר.
             
וּכְבוֹדוֹ שֶנֻּפַּץ וְגוּפוֹ שֶהֻחְפַּץ שֶל אוֹתוֹ "מִין שֵנִי", שֶסְּטָטִיסְטִית
כּוֹלֵל לְפָחוֹת אֶת חֶצְיוֹ שֶל הַגֶּזַע הַזֶּה הַקָּרוּי אֱנוֹשִי
הֵם אוֹת וּמוֹפֵת בְּעֵינַי לְחֶסְרוֹן גַּבְרִיּוּת שֶל בּוּרוּת מָצ'וֹאִיסְטִית
הַמַּשְלָה אֶת עַצְמָהּ כִּי תוֹסִיף לָהּ עָצְמָה אִם תִּרְמֹס אֶת הַמִּין הַנָּשִי.

יום שישי, 7 בפברואר 2020

לֵאָה: עוֹד אֵם בָּעָם קָמָה

שולה ברנע, משוררת וסופרת

אוֹתוֹת אוֹתְתוּ לָהּ

אַט אַט עָצְמָה לֵאָה עֵינֶיהָ
הַלֵּאוֹת
אוֹתוֹת אוֹתְתוּ לָהּ
לְשַׁנּוֹת מִקּוֹמָה בַּגּוֹרָל עַמָּהּ
בִּמְהֵרָה הִתְלַהֲטוּ נְעוּרֶיהָ
הִתְמַלְּאָה בְּאוֹן עֲצוּם
לָאֲטָה לְיַעֲקֹב לַחַשׁ רַךְ
נֶקְטָר עָדִין הגְמִיעָה אוֹתוֹ
הִתְלַהֵב אַף הוּא
יַחְדָּו בַּיֵּצֶר הִתְלַהֲטוּ
וּבַלָּאט שָׁקְטוּ בְּשֶׁקֶט -
הוּסְטָה יַד  גּוֹרָלָהּ
שָׁכְכָה רוּחָהּ
עוֹד אֵם בָּעָם קָמָה-
הוּקַם אוֹנָהּ עִמָּהּ.

תחביב - ליטוף עננים

פרופ׳ עדנה אפק, סופרת משוררת וחוקרת

אני לוטפת עננים

תַּחְבִּיב

אֲנִי דַּלַּת תַּחְבִּיבִים
לְהוֹצִיא לִטּוּף עֲנָנִים.

יום ראשון, 2 בפברואר 2020

לזכור זה להיות: וינייטת לדורותיכם

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר


לזכור זה להיות, 
זה מה שקורה לך, 
לא לאחרים, 
זה מותר האדם.

אדם זוכר מה שחווה. העבר חורט עצמו לתוך הווייתו, ומשתכן ומשתמר בה ועושה בה כאוות נפשו, עתים מונח, עתים נעור ומטלטל, עתים כבוד ועתים מורד. הוא אינו צריך רשות מבעל האכסניה ובעל האכסניה לא יכול לו. הוא לומד מלחיות אתו. הוא שם. ילדותו שלו. הוא שב ומתבונן בה. בוחן  אותה. תוהה איך זה שהיא שלו בלבד והוא חי אותה עם זולתו. דיוקנאות אביו ואימו ואחיו, במראה, בקול, במעשה – לנים בו. הוא משיח עמהם. הכל מזמן. מימים ימימה. הם שם. הוא חש בעצמו שעודם פועלים עליו. משנים אותו. הוא לא משנה אותם, אבל הם משתנים. לזכור היא דרמה אישית בה אפילו הנשמות המתות אינן חדלות לחיות. זה פשוט.