יום חמישי, 30 במאי 2019

חנוכת קמרונות הורדוס והשקת מרכז המבקרים בקיסריה - רשמים אישיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חזית מרכז המבקרים

סידורי הבטחה כאלה לא נראו כנראה בנמל קיסריה מאז ימי הורדוס. כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין והברונית אריאן דה רוטשילד יגיעו עוד מעט קט לטכס חנוכת קמרונות המלך הורדוס בנמל קיסריה והשקת מרכז המבקרים החדשני. המפעל הארכיאולוגי-מוזיאלי הגדול הזה אמור להיות אטרקציה תיירותית בינלאומית והוא חלק מהשקעת הענק בסך כ-150 מיליון שקל של קרן אדמונד דה רוטשילד, ברוח חזונו של אבי היישוב, "הנדיב הידוע", הברון אדמונד בנג'מין דה רוטשילד.

יום רביעי, 29 במאי 2019

על ׳שירי סוף הדרך׳ של לאה גולדברג

למדני אלהי ברך והתפלל
היום, 29 במאי, בשנת 1911 נולדה המשוררת, המתרגמת, הציירת, וחוקרת הסיפרות, לאה גולדברג. לכבוד יום הולדתה, הנה קישורית למאמרי על ׳שירי סוף הדרך׳ שלה שמתסיימים במילים:

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

לאה מזור, לאה גולדברג מדברת עם קהלת, או: חכמת הציפור המזמרת



כשרוח ה׳ התכוונה להקביל את פני משה - מדרש אגדה מודרני

אלי יונה, משורר

כשרוח ה׳

בעל הנס - מדרש אגדה

כְּשֶׁרוּחַ ה' הִתְכַּוְּנָה לָרֶדֶת אַרְצָה וּלְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, רָבוּ בֵּינֵיהֶם כָּל הָעֵצִים מִי רָאוּי יוֹתֵר לְאָרְחָהּ בֵּין עֲנָפָיו.

יום שלישי, 28 במאי 2019

ד״ר שמאי גלנדר - יהי זכרו ברוך!

ד״ר שמאי גלנדר, חוקר מקרא דגול וסופר עברי הלך היום לעולמו והוא בן 88 שנה. 

אדם- נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו.
והם לא יניחוהו לעבור בבוא העת
לעונות, ולמועד, ויום לדה ודין. 
עמו יהיו לנחול נאחדים את יד הזכרונות,
והאדם - נותן אותם לאות בבניו ותלמידיו

(מירה מינצר- יערי, אדם נותן את זכרונו)

הנה גלים מהים הגדול של פירסומיו:




 תחת השמש: תפיסת החיים וההווה אצל קהלת, הוצאת רסלינג, תל אביב 2016

יום רביעי, 22 במאי 2019

טעם הבירה: יצור בירה מחומרים מקוריים של תקופת המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בירה שקמה לתחיה, משמחת לבב אנוש
צילום: יולי שורץ, רשות העתיקות

יין ושכר נזכרים במקרא כמשקאות משכרים. איש האלהים, למשל, הזהיר את אשת מנוח שייחלה לבן לא לשתות ׳יַיִן וְשֵׁכָר׳ (שופ׳ יג, ז). הנביא ישעיהו הוכיח את העם על התמכרותו ליין ולשכר ואמר: ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם׳ (ה, יא), ו׳הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר׳ (ה, כב). מדברי אמו של למואל מלך משא משתמע שמלכים הרבו לשתות יין ושכר, והיא הזהירה את בנה לא לעשות כן: ׳אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים אוֹ [אֵי] שֵׁכָר׳ (משלי לא, ד). 
אם יש שתי מילים: יין ושכר, וידוע שיין הופק מפרי הגפן, אז מהו השכר? האם הוא הבירה ששתייתה היתה נפוצה בכל רחבי המזרח הקדום, לפי הכלים שנמצאו? קשה לדעת. 

יום שלישי, 21 במאי 2019

פירוש לספר עזרא-נחמיה מאת שרה יפת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


שרה יפת, עזרא-נחמיה (מקרא לישראל), הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ט 2019, 516 עמודים

קיץ 2013. ניו יורק. ארוע מרגש במוזיאון המטרופוליטן. בתיבת זכוכית במרכזו של חלל קטן בגלריה לאומנות המזרח הקדום הוצג עצם שמשך אליו מתעניינים פעורי עיניים. פעורי עיניים לא פחות היו המשגיחים החמושים ששמרו עליו מכל משמר ואף אסרו על צילומו.




המוצג, שהתקבל בהשאלה לתקופה מוגבלת מהמוזיאון הבריטי וסימונו, ’המוזיאון הבריטי 90920’, היה הגליל של כורש! גליל חימר שעליו טקסט הכתוב בכתב היתדות הבבלי ובו ההצהרה המפורסמת הפותחת במילים: ‘אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול... כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון … הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.׳ בגוף הדברים מצהיר כורש שהוא יאפשר לעמים המוגלים לשוב לארצותיהם ולהקים בן מחדש את מקדשיהם החרבים. 
ספר עזרא מתחיל בהרשאה הזאת בדיוק, אך בזיקה לישראל:

יום שני, 20 במאי 2019

חוה עציוני-הלוי - רומנים רומנטיים על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי, היא פרופסור אמריטה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת בר אילן.
אחרי יציאתה לגמלאות יצרה מהלך מפתיע בחייה המקצועיים, ועברה לכתיבה של רומנים רומנטיים מקראיים. בקצב מסחרר היא פירסמה בשנים האחרונות בזה אחר זה את הספרים: אשת לפידות (2010), אפר על ראשה (2011), ולו שתי נשים (2012), אל אשר תלכי (2013), והמלך לא ידעה (2014), שפחתי בחיקך (2015), כחוט השני (2016), מלכת החידות (2018), ועתה - כי כסתה פניה (2019). כולם ראו אור בהוצאת אריה ניר. ׳אשת לפידות׳, ׳ולו שתי נשים׳ ו׳אל אשר תלכי׳ התפרסמו בגרסאות קצת שונות המותאמות לקהל היעד גם באנגלית. 

׳ויקח יהודה׳ - טעימת קריאה מתוך הרומן התנ״כי: כי כסתה פניה

חוה עציוני-הלוי, כי כסתה פניה, אריה ניר הוצאה לאור, תשע״ט 2019

אריה ניר הוצאה לאור

חוה עציוני-הלוי כתבה עד כה עשרה ספרים על נשים בתנ"ך "ששולחות לנו מסרים על סערות וטלטלות בחיים, על חרדות ותקוות, אשר - למרות כל מה שהשתנה מאז - דומות לאלה המטלטלות את חיינו" (דבר המחברת בסוף הספר). ״כי כסתה פניה״ מבוסס על הספור בבראשית ל״ח, ספרות חז״ל ומקורות נוספים. הספר "מוקדש לכל הנערות והנשים המעזות לצאת נגד מוסכמות כובלות ונגד חוקים בלתי צודקים ולפרוץ גדר ודרך”.

יום שבת, 11 במאי 2019

שילוב מחקר המקרא בהוראת התנ"ך. הדגמה מתיאור מסע סנחריב ליהודה

תמיר סגל, האוניברסיטה העברית

מבוא
חקר המקרא[1] עבר טלטלות רבות במאות השנים האחרונות ובהן גדל
והתפתח. כך גם הוראת התנ"ך עברה טלטלות, למן ימיה הראשונים של הציונות, אז תפס המקרא מעמד חשוב ביותר בקרב המחנכים העבריים ובקרב החברה הציונית בכללה ועד ימינו, ימים בהם נעשה ניסיון מצד מחנכים ואנשי רוח לשמר את לימוד התנ"ך וליצור 'פעפוע אקטיבי' של התנ"ך לחייהם של הנערים המתבגרים. 
הכיצד יש לעשות כן? הכיצד נוכל לגרום לבני הנוער ללמוד את התנ"ך ולהוקירו? האם בשיטות של לימוד אסוציאטיבי שנועד לקרב את המקרא לחייהם של התלמידים על ידי תשלום מחיר כבד של ויתור על הבנה מדויקת של הטקסט? נדמה לי כי יש לבחון דווקא כיצד מחקר המקרא יכול להשתלב ולחבב את התנ"ך על התלמידים.

יום רביעי, 8 במאי 2019

יום העצמאות - 71 למדינת ישראל


כמה מילים על מגילת העצמאות


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מגילת העצמאות במשכן הכנסת
׳בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי׳. במילים אלה נפתחת ״ההכרזה על הקמת מדינת ישראל״ (=מגילת העצמאות). נאמר בה, בין השאר:  ׳אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל׳. ההכרזה מסבירה כיצד הפכה ארץ ישראל למדינת ישראל. הדגש בה הוא על הקשר הרצוף שבין העם לבין הארץ גם בתקופת הגולה: העם היהודי לא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה

החלום הראשון של חוה

אלי יונה, משורר

פואימה נרטיבית ליום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.


"אדוני, ראיתי הלילה בחלום והנה דם בני הנלבב הנקרא הבל נשפך אל פי קין אחיו והוא שותה אותו באכזריות." (ספר אדם וחוה)

וּבַזְּמַן הַהוּא
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת
הִתְגַּשְּׁמוּ,
בְּגַן עֵדֶן,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת!

בית אלמין

יצחק מאיר, משורר סופר והוגה דעות

בית הקברות הצבאי, הר הרצל, תשע״ה

עוד מעט לא יהיה פה רק פארק של דממה
ולא יבוא איש, לא אב ולא בן,
לא  אח, לא אישה, לא בת ולא אם,
לא אחות, לא רע נותר, לא שכן,
לא זרה  מסתורית שחולפת לאסוף
נוצה תלושה של יונה במעופה.

נדב בן השש שואל: "איפה אבא?"


נָדָב בֶּן הַשֵּש שוֹאֵל: "אֵיפֹה אַבָּא?"
ביום השבעה להֵרצחו של ניצב מִשנה ברוך מזרחי ז"ל

נָדָב בֶּן הַשֵּש שוֹאֵל: "אֵיפֹה אַבָּא?"
וּבֶן הַשָּלוֹש, הוּא יוּבַל הַפָּעוּט,
אוֹמֵר: "בַּשָּמַיִם." בְּמִין הַתְרָסָה בָּהּ
חוֹזֵר אֶל יָמֵינוּ אִיּוֹב הַבָּעוּת
וְאִמָּא הֲדַס שֶעָצְמָה לֹא צְפוּיָה בָּהּ
אוֹסֶפֶת בְּכוֹחַ מֵעִיר הִשְתָּאוּת
אֶת כָּל יְתוֹמֶיהָ כְּמוֹ תַחַת כְּנָפָהּ בָּא
מִין אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶל גְּבוּרַת דַּוְקָאוּת.

לכו לטייל בשבילי בתי הקברות

בס"ד
גתית הרמן, האוניברסיטה העברית
הר הרצל תשע״ט 2019

פעם. פחדתי מבתי קברות.
פעם. הייתי ילדה קטנה.
פעם. חייתי בעולם של אגדות.
ובעולם הזה, שבו פיות מתעופפות באוויר וקוסמים ומכשפות גרים בטירות גדולות –
גם בעולם הזה – יש בתי קברות.
בלילה, כך מספרים, בית הקברות קם לתחייה; ערפדים ונשמות טועות עולים ומסתובבים שם בחושך הנורא.
ילדים – אל תכנסו לבד בלילה לבתי קברות, כך אמרו לי כל הגדולים.

יום שלישי, 7 במאי 2019

מנשרים קלו מאריות גברו


בית הקברות הצבאי, הר הרצל, ירושלים
מקובל לקרוא ולהקריא את קינתו של דוד על שאול ויהונתן בנו בטכסי הזכרון לחללי מערכות ישראל:
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים.
אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן,
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:

ויהי יום לילה

אלי יונה, משורר

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל 2019



המקאמות של שלמה בכר - בין מקרא לביקורת חברתית נוקבת


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



שלמה בכר, תמיד עכשווי 2: מקאמות מקראיות, תל אביב תשע״ט 2019, 55 עמודים

יום שני, 6 במאי 2019

עור בעד עוד - מאקמה

 ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

 עוֹר בְּעַד-עוֹר (איוב ב' 4)*                                             
                                               
"עוֹר בְּעַד-עוֹר" אָמַר לֶאֱלֹהִים הַשָּׂטָן// "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ", כָּךְ טָעַן.// בְּאִיּוֹב הַצַּדִּיק דִּבֵּר הַמָּשָׁל.// קַל וָחֹמֶר – מֵי שֶׁבַּעֲבֵרָה פְּעוּטָה סְתָם נִכְשַׁל.// וְעַל אַחַת כַּמָּה - בַּיּוֹשְׁבִים בְּרֹאשׁ הַמִּמְשָׁל.// כְּמִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּכָל אֶמְצָעִי הָעֵזֶר// הוּא מַכִּיר אֶת סוֹד הַשִׁימוּשׁ בַּשּׁוֹט וּבַגֶּזֶר.// אֶת עוֹרוֹ הוּא מַצִּיל דֶּרֶךְ שְׁנֵי עֲרוּצִים:// הָרִאשׁוֹן, תּוֹךְ אִיּוּם בְּשׁוֹט עָרִיצִים.// הַשֵּׁנִי בְּהִתְקַרְבְּנוּת, מִסְכֵּנוּת וּבַקָּשַׁת רַחֲמִים.//  כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עוֹרוֹ מֵרוֹדְפָיו הַמְּדֻמִּים.//

דברים לזכרו של פרופ׳ משה ויינפלד מאת פרופ׳ טובה פורטי

א' אייר תשע"ט, 6 במאי 2019

ערב עיון במלאת עשור למותו של משה ויינפלד

פרופ׳ משה ויינפלד

למורי -   טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה  (קה' ז 11)

בני משפחה יקרים, שושנה,  והילדים, מילכה, עדי, ומלאכי, עמיתים ועמיתות, קהל נכבד. 

כיצד דוחסים רשמים של ידידות רבת שנים שנרקמת בין מורה-מנחה לתלמידתו בדקות ספורות, שהרי טיבה של התקשרות באקדמיה, יותר מעשור שנות לימוד, חקירה, והוראה, שהם נשזרים בחוטי החיים ומעצבים ביוגרפיה אישית.