פירושו של מרדכי כוגן לספר מלכים בסדרה מקרא לישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מרדכי כוגן, מלכים עם מבוא ופירוש, א-ב (מקרא לישראל), הוצאת ׳עם עובד׳, תל אביב תש״ף 2019

יש לברך על הופעת פירושו החשוב של פרופ׳ מרדכי כוגן על ספר מלכים בסידרה ׳מקרא לישראל׳. כוגן כבר פירסם ב׳מקרא לישראל׳ פירושים לשלושה מספרי תרי-עשר: ליואל, לעבדיה ולנחום, ועתה יצא לאור פירושו המקיף לספר מלכים בשני כרכים, שיחד מקיפים 766 עמודים. 

כוגן הוא חוקר בולט ומוערך מאד של ספר מלכים, והפירוש הזה הוא גירסה עברית מעודכנת של פירושו שראה אור באנגלית בסדרה The Anchor Yale Bible Commentaries

חרותות על דולמנים בגליל ובגולן - מחקר חדש

הדולמן בנחל יהודיה. 
צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות

בארץ ובארצות השכנות נתגלו אלפי דולמנים שהוקמו ככל הנראה בתקופת הברונזה הביניימית, לפני 4500-4000 שנה. הדולמנים הם מבני קבורה הבנויים מסלעים ענקיים. בגליל העליון ובגולן נסקרו אלפים מהם. על כמה מהם התפרסם בשבוע שעבר מאמר מאת גונן שרון, מהמכללה האקדמית תל חי, ואורי ברגר מרשות העתיקות בכתב העת Asian Archaeology 

לזכרה של אורה ליגום ליפשיץ

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אורה היתה אישיות משכמה ומעלה. חוקרת מקרא, פרפקציוניסטית וקפדנית, מורה בחסד עליון, מוציאה לאור, מסורה ונדיבה, חכמה ואוהבת חכמה, מלומדת בעלת ידע עצום בתחומה ובתחומים נוספים, בשלנית אגדית, אוהבת אדמה, נופים וטיולים (בעיקר במדבר). אמיצה. מקורית. גדולה מהחיים.

מפגשי עם אורה ליגום ליפשיץ - זכרונות

ד״ר ליאורה גולדמן, אוניברסיטת חיפה

את אורה פגשתי לראשונה בשנת 87 (נדמה לי) כשלמדתי במכון כרם בירושלים לקבלת תעודת הוראה במקרא והיסטוריה. השיעור איתה (על ספר שמואל) היה בבחינת חוויה מעצבת עבורי, כמורה לתנ"ך לעתיד וכחוקרת לעתיד בתחומי מדעי היהדות. לראשונה פגשתי מישהי שקוראת מקרא ושואלת שאלות קשות על זמן כתיבתו של הטקסט, מאמתת ומעמתת את הכתוב עם הממצא הארכאולוגי; מתבוננת במקרא גם מתוך הכרות עם הומרוס ועם ספרות, אומנות ומוזיקת העולם המערבי; מכירה את הברית החדשה ואת הספרות החיצונית. אורה פתחה עבורי חלונות לתחומי ידע שלא הכרתי ושברבות הימים הפכו לחלק מהותי מעיסוקי, מחקרי ותפיסותי כמורה ומרצה למקרא. 

ויאמר קין אל הבל אחיו - שיר

פרופ׳ חמוטל בר-יוסף, משוררת, סופרת, חוקרת ספרות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

               


מַעֲשֶׂה

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו:
קַיִץ. אָדֹם. שֵׁן. עַיִן.
סַנְוֵרִים. לִקּוּי. תָּקוּעַ.
לֹֹא דִּבּוּר. תַּקָּלָה. נִסְתָּם
פִּכְפּוּךְ הַמַּעְיָנוֹת.
עֹרֶף קָשׁוּי. שֵׂעָר סָמוּר.
יַתּוּשִׁים נוֹעֲצִים דָּם רוֹעֵשׁ בָּאָזְנַיִם
שָׂפָה אַחֶרֶת, מֻפְשֶׁלֶת, שְׂפַת
הַלֹּא. לֹא שֵׂאת. קַיִץ בַּשָּׂדֶה, קַיִן. שֶׁמֶשׁ
מַכָּה. בְּלִי אֵם. בְּלִי מַה. מַהֵר.

סוגיות בנוסח המקרא ובפרשנותו - מאת ישעיהו מאורי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ישעיהו מאורי, סוגיות בנוסח המקרא ובפרשנותו, הוצאת שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך, חיפה תש״פ 2020, 310 עמודים

מונחת עתה לפנינו אסופה ממאמריו של פרופ׳ ישעיהו מאורי שעוסקת בנוסח המקרא ובפרשנותו. 

ישעיהו מאורי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למקרא באוניברסיטת חיפה ושימש גם ראש החוג למקרא במכללת שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך. במסגרת עבודתו במכללה כתב מאורי ספר לילדים ולהוריהם המפרש את סיפור יוסף ואחיו לפי הפשט, בעקבות פירושיהם של פרשני ימי הביניים. את הספר, יוסף ואחיו (הוצאת מכללת שאנן, קרית שמואל תשע״ד), מלווים איורים בתלת-ממד מאת בעז מאורי. 

התרגומים העתיקים (תרגום השבעים, הוולגטה, התרגומים הארמיים ובמיוחד הפשיטתא) והפרשנות היהודית העסיקו את מאורי מראשית דרכו במחקר. את עבודת הדוקטור שלו כתב באוניברסיטה העברית בהדרכת פרופ׳ משה גושן גוטשטיין, והיא שימשה בסיס לספרו תרגום הפשיטתא לתורה והפרשנות היהודית הקדומה, (הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ״ה). הפשיטתא הוא התרגום הסורי של המקרא, והוא התרגום הרשמי של הכנסייה הנוצרית המזרחית שהסורית היא לשונה. בפשיטתא לתורה מתגלה זיקה לספרות חז״ל, ומאורי בחן בספרו את טיבה ואל השפעת המסורת הפרשנית היהודית על המתרגם.

גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים, האקדמיה ללשון העברית תשע״ט, 171 עמודים

הידעתם שאפרסמון, אפרסק, נרקיס, קנבס, סוכר ועמילן הן מילים שחדרו לעברית מיוונית? מילים אלה הן טיפה בים המילים שהעברית שאלה מן היוונית וגם מן הלטינית. בימים אלה הופיע גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים מאת ד״ר נורית שובל-דודאי, מרצה לשפות קלאסיות באוניברסיטת בן גוריון בנגב ונמנית עם חוקרי מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית. 

הגלוסר מציג כ-1600 מילים שאולות מיוונית ומלטינית מן המקורות היהודיים הבתר־מקראיים. כולם (כמעט ללא יוצא מן הכלל) של שמות. הרשימה אינה כוללת פעלים שנגזרו ממילים יווניות כמו: להדפיס, להתפלמס או לקטרג. בסיס הנתונים של הגלוסר הוא מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית שבו נאספו כל החיבורים הכתובים עברית ועברית מעורבת בארמית למן חתימת המקרא, דרך ספרות חז"ל בימי התנאים והאמוראים ועד סוף תקופת הגאונים. דהיינו, חיבורים משנת 200 לפנה״ס לשנת 1050 לספירה. ספרות זו מתאפיינת בחדירת מספר רב של מילים זרות ללשון העברית. רבות מהן נטמעו בה ומשמשות עד ימינו.

בעיר דוד התגלתה בולה שעליה דמות אדם היושב על כסא גדול ולפניו עמודים

טביעת החותם. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד 

טביעת חותם כפולה על בולה וחותם חרס המתוארכים, בסבירות גבוהה, לתקופה הפרסית, שעד כה התגלו ממנה ממצאים דלים ביותר. הם התגלו בתוך שטח אשר נוקה וסודר בתוך הריסות של מבנה גדול, שחרב בחורבן הבבלי של ירושלים, בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים.

טביעת החותם הכפולה נתגלתה על פיסת טין גדולה. גודלה של פיסת הטין, כ 4.5 ס"מ, מעיד כי שימשה לסגירת מיכל גדול, אולי קנקן, ולא למכתב. על הטביעה מופיעה דמותו של אדם היושב על כיסא גדול ולפניו עמוד אחד או שניים. עיצוב התמונה מעיד כי נעשתה בעזרת חותם מטיפוס בבלי. הדמות היא ככל הנראה מלך והעמוד או העמודים, הם הסמלים המייצגים את האלים נבו ומורדוך. לדברי ד"ר עידו קוך מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת ת"א, בארץ נמצאו רק כ-10 פריטים בסגנון זה במספר מקומות, בהם עין גדי וירושלים, אשר נראה כי היו בשימוש בתקופה הפרסית. בולה נוספת מסגנון זה, אף היא מהקשר של התקופה הפרסית, התגלתה בחפירות שערכה ד״ר אילת מזר בצידה המזרחי של גבעת עיר דוד.

זיהויה של ציקלג לאור המקרא, הגיאוגרפיה, המסורת הלוקאלית והארכיאולוגיה

פרופ' משה גרסיאל וד"ר בת-שבע גרסיאל, אוניברסיטת בר-אילן

הערה: מאמר זה עומד להתפרסם בעוד כשנה וחצי באנגלית ובנוסח שונה במסגרת:

The JPS Bible Commentary: 1 Samuel, Jewish Publication Society, Philadelphia [forthcoming

מילות מפתח: ספר יהושע, ספר שמואל, ספר דברי-הימים, דוד, אכיש, צקלג, נחל הבשור, קוראן, מוחמד, ואדי א-שריעה, תל שרע, תל ח'ליף, תל א ראי, גאוגראפיה-היסטורית, ארכיאולוגיה, טופונומיה.

תקציר עברי:

העיר צקלג נזכרת במקרא 15 פעמים, מקצת ההזכרות נוגעות לצקלג כיישוב ישראלי בנחלות שמעון ויהודה, כמפורט בתיאורי חלוקת הארץ בספר יהושע והשיבה מהגלות בספר נחמיה; ורובן נוגעות לדוד בהיותו שר גדוד של "עברים" בשירות אכיש מלך גת שהעניק לו את צקלג. בצקלג עיצב דוד את גדודו במטרה להשתלט על ממלכת ישראל. בבוא היום. וכך הייתה צקלג לנכס ממלכתי השייך למלכי יהודה. פרשני המקרא וחוקריו התלבטו רבות באיתורה של צקלג והציעו לפחות 13 אתרים כזיהוי. באחרונה הציעו יוסף גרפינקל וסער גנור את חורבת א-רא[ע]י, בה חפרו מספר שנים, כזיהוי מתאים יותר. כנגדם, מחברי המאמר מצאו, שהזיהוי בתל שרע מתאים דווקא לסיפורי המקרא הנוגעים לעיר זו ולמסורות הלוקאליות שבסביבה.

ספר שמואל מתאר את מעבר דוד וגדודו לצקלג כהתרחקות מעיר הממלכה גת, בחירה שנדרשה כנגד שני המלכים שאול ואכיש. לפיכך יש לחפש את צקלג הרחק מגת ומגבעת שאול. בשוב דוד וגדודו מאפק לצקלג במסע של שלושה ימים, לאחר שגורשו ביוזמת סרני פלשתים מהצטרפותם למלחמת עמק יזרעאל והגלבוע, הם מצאו את עירם צקלג שרופה ובזוזה על ידי העמלקים ומשפחותיהם נלקחו בשבי. דוד וגדודו יצאו למרדף אחרי השוסים. בעוברם את נחל הבשור השאירו אחריהם לוחמים שפיגרו. בחוזרם כמנצחים לצקלג, סירבו הלוחמים לחלוק שלל עם הנשארים מאחור. דוד פסק הלכה משפטית לדורות על חלוקה שווה בין הלוחמים ובין שומרי הכלים. נראה שהסיפור מצא את דרכו לעורכי הקוראן ופרשניו, ששאבו חומרים רבים ממסורות קדומות מהמקרא והמדרש של יהודי ערב לצורכי עיצוב דת האסלאם. מהמסורות המוסלמיות עולה שמוחמד העריך את דוד כנביא וקבע אף הוא הלכה של חלוקת שלל צודקת בין לוחמיו. תושבי הסביבה המוסלמים באזור תל א-שריעה וואדי א-שריעה, ששמעו מסורות מיהודי האזור, שינו אפוא את שמו של הערוץ הנשפך לנחל הבשור ל'ואדי א-שריעה' ואת שם תל צקלג ל'תל א-שריעה' או תל שרע, שמשמעותם הלכה ומשפט לזכר החוק שקבע דוד לדורות במקום זה. בחינה מדוקדת מזוויות ראייה נוספות הביאו את מחברי המאמר לתמוך בזיהוי של תל א-שרע עם צקלג המקראית; ואילו לתל א-רא]ע[י הציעו אפשרות זיהוי אחרת: בית בראי בנחלת שבט שמעון (דה"א ד, לא).

דיונים רטוריים בנאומי מנהיגים במקרא בספרה של שולה אברמסקי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל 

שולה אברמסקי, נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים: רטוריקה ומנהיגות במקרא, הוצאת כרמל, ירושלים תש״ף 2019, 542 עמודים

ד״ר שולה אברמסקי היא חוקרת רב תחומית. מחקריה משלבים מקרא, לשון, ספרות, פילוסופיה וחינוך. בשנת 2017 הופיע בהוצאת כרמל ספרה: גיבורות הצללים ביצירה פסיכולוגיסטית מקראית - סיפורן של מילים בעלילות יוסף ואנשי ביתו, ועתה, שנתיים אחר כך, מופיע באותה הוצאה ספרה: נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים: רטוריקה ומנהיגות במקרא. 

מטרת הספר להצביע על הזיקה הדו-כיוונית בין מנהיגות לבין יכולת רטורית. מנהיג צריך יכולת רטורית ויכולת הרטורית היא מסגולותיו של מנהיג. הריטוריקה של המנהיג היא ראי לאישיותו ולהשקפת עולמו. 

בספר נחקרים מהפן הרטורי ארבעה נאומים מקראיים, והם נושאים את הכותרות הבאות:

סקירות ספרים לשבוע הספר תש״פ 2020

שבוע הספר העברי הוא ארוע תרבותי חשוב המתקיים מדי שנה בשנה בחודש יוני מאז אמצע שנות ה-50 של המאה העשרים. שבוע הספר, שלרוב הוא ארוך יותר משבוע קלנדרי, הוא חג: חג ליוצרות וליוצרים בתחומי הספרות, השירה, המחקר, ההגות וההדרכה וחג לנמעניהם בני כל הגילים: פעוטות, ילדים, בני נוער ומבוגרים. הוצאות הספרים נוהגות להציב דוכנים במרכזי הערים והישובים ועליהם ערימות ססגוניות של ספרים חדשים מושכים ומגרים. המוני אדם מגיעים לירידים, עוברים בין הדוכנים, מדפדפים בספרים המוצעים בהנחות מפתות, וחוזרים הביתה עם שקיות מלאות כל טוב רוחני. העידן הוירטואלי לא חיסל את ההנאה מהספר המודפס על נייר, שאותו לוקחים ביד וקוראים, ואולי אף העצים אותה. שבוע הספר הוא זמן החשיפה של כותבי הספרים לציבור הרחב. הם לא רק באים וחותמים על ספריהם אלא גם משתתפים בארועים ספרותיים רבי השראה. השנה לראשונה בוטל שבוע הספר על שלל ארועיו מרובי המשתתפים, אבל המגיפה איננה מונעת מהוצאות הספרים לקיים ארועי שבוע ספר חליפיים, וירטואליים, וגם הבלוג שלי ממשיך את המסורת שלו להציף בשבוע הספר שפע מגוון של ספרים. הממליצים סוקרי הספרים הם קבוצה מובחרת של אנשי ספר מובהקים בעלי שאר רוח שדבריהם זורים אור לא רק על פירות רוחם של היוצרים אלא גם תורמים לתרבות, לתבונה ולנפש. 

׳שבוע הספר׳ יימשך בבלוג - כמנהגו - מעל שבוע, ויביא לתודעה יבול עשיר של תרבות. מדי יום תעלה לבלוג סקירה על ספר מרתק.

הספרים שנסקרו:

ספר רצוף אהבות: על ספרה של אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים, ספרי ניר הוצאה לאור, תש״ף 2020, 295 עמודים

אסתר ויתקון זילבר היא סופרת ומשוררת מוערכת, שידה רב לה גם בחקר הספרות והשירה, בהוראה ובציור. פירסמה עד כה ארבעה ספרי שירה וספר פרוזה אחד. ספר שיריה ׳ריפאות הצבעים׳ (רשפים, תשנ״ו 1996) זיכה אותה בפרס ראש הממשלה לשנת 1998, וספרה ׳חוצה שומרון: מיומנה של המתנחלת - רשמים, שירים, סיפורים׳ (דורות, תשס״ז 2006) זיכה אותה בפרס ז׳בוטינסקי לספרות ולמחקר לשנת 2006. ספרה החדש, ׳בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים׳, יצא בפורמט מהודר: בכריכה קשה, דפי כרומו וצילומי צבע. את הספר פותחים וחותמים ציוריה העדינים-אווריריים של ויתקון, כאילו מספרים על הרוח הממלאת את החומר.

על ספרו של מיכה גודמן - מלכוד 67

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

מיכה גודמן, מלכוד 67, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017, 224 עמודים

בשנת 2017 במלאת יובל שנים למלחמת ששת הימים, החליט ד"ר מיכה גודמן לכתוב ספר זה, בו הוא מתאר, מסביר ומנתח את החברה הישראלית בעקבות מלחמה זו . הוא שוחח עם אנשים רבים בישראל, יהודים ולא יהודים והוא ניסה להבין את הלכי הרוח שלהם.

ובגיל 92 היא התחילה לכתוב שירה. ואיזו שירה! על הספר: הבקר בא תמיד

מימי יעקבי, חוקרת תרבות

שִׁיבָּטָה טוֹיוֹ, הבקר בא תמיד, מיפנית: איתן בולוקין, הוצאת לוקוס, 2017, 64 עמודים

המשוררת היפנית שיבטה טויו החלה לכתוב שירה רק אחרי גיל תשעים. ספרה 'הבקר בא תמיד' הוא כמו כמוסה, מעט המכיל את המרובה. ספר דק זה בכריכה ירוקה בהירה, ימצא לו מקום גם אצל מי שגר בדירה עמוסת ספרים, וכבר יודע שלא את כולם יקרא. עת לכל חפץ ועת (כמעט) לכל ספר. בעת הזו בין גלי מגפה, עת בה השיח על בני ובנות גיל הזהב, נע בין 'מסכנים' העלולים לחלות ולמות, ל'קבוצת סיכון' העלולה לתפוס מכונות הנשמה, טוב ספר הקורן תקווה ומחבר לשמחות הקטנות של החיים.

ראיון עם הסופר אלי עמיר על ספרו: נער האופניים

הסופר חגי קמרט מראיין את הסופר המוערך, הפורה ועטור הפרסים, אלי עמיר.

התצלום באדיבות בלפור חקק

מתי עלה בך הרעיון לכתוב את הספר "נער האופניים"? מה הדחף לכך ומדוע דווקא אחרי ״מפריח היונים״ ו״תרנגול כפרות״, ולא לפני כן? שהרי ברור שהכמיהה לילדות ולתחילת ההתבססות בחיים היא ערגה וכמיהה נוסטלגית של כל אדם ככלל ולסופרים ולמשוררים בפרט.

-- ספר נכתב כשהוא בשל להיכתב, זה כמו הריון ולידה. 

האם מה שהביא אותך לכתיבת "נער האופניים" הוא הרצון לשימור והנצחת ההורים, חיי המשפחה וההווי היהודי הבגדדי? 

-- רציתי לספר את סיפורה של יהדות עיראק ולהנכיח אותה בספרות ובצבוריות הישראלית. בארץ מהגרים כשלנו שבט קטן של 130 אלף נפש היה נטמע בסיפור הישראלי הכללי ואני רציתי לשמור לו מקום מיוחד כראוי לו. 

על ספרו של אלי עמיר: נער האופניים

חגי קמרט, סופר ומשורר

עם עובד

אלי עמיר, נער האופניים, הוצאת עם עובד, תשע”ט-2019, 623 עמודים

על הספר - כללי

הכותרת לספר "נער האופניים", היא סמן טוב לקורא איזה אשנב עומד להאיר בפניו הסופר אלי עמיר.  הוא נער, לא בוגר. לא ילד, אלא מתבגר. היינו גיל  ביניים;  אופניים, לא מרצדס וגם לא קורקינט.  אופניים שני גלגלים כידון ופדלים.  היינו נער מהגר במסע שכמוהו כאופניים על פני מהמורות הדרך, שדות  טרשים, גבעות מסולעות, כבישים ומדרכות,  וגם כרי דשא וריח עדנים במסע להכרת האהבה. 

רוצה לומר, אלי אמיר לוקח אותנו למסעם של העולים החדשים התמימים המביאים עמם מורשת ממנטליות בגדדית, והיא שונה מאד מהפולקלור והתרבות של קיבוץ הגלויות המתפתחים אט אט בארץ. מצב שהוא בבחינת התחלה לדור הצעיר ובבחינת הבלתי אפשרי כמעט להורים ובוודאי לא לזקנים.

ספר על פרופסור כורדי דובר ארמית החי בלוס אנג׳לס - גן העדן של אבי

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

הוצאת שוקן

אריאל צבר, גן העדן של אבי: מסעו של בן בעקבות עברו היהודי בכורדיסטן, מאנגלית: יואב כ”ץ, הוצאת שוקן, ירושלים תש״ע  2009

הספר עטור הפרסים, גן העדן של אבי, הוא ספרו של העתונאי אריאל צבר, בנו של פרופסור יונה צבר ונכדו של אפרים בי צבאע'א. הסב היה צובע בדים ידוע בזאכו, עיירה בכורדיסטן. האב, יונה, נולד שם, עלה עם משפחתו לישראל, לירושלים, והנכד אריאל נולד בלוס אנג'לס, שם הפך יונה למרצה בכיר בנושא ייחודי: ארמית מדוברת. למה? כי בזאכו יהודיה דיברו בארמית, תופעה ייחודית בעולם היהודי.

הספר נסב סביב התהפוכות התרבותיות, החברתיות והלשוניות של המשפחה הזאת.

האלגוריה על רדיפת החתולים השחורים והשמדתם. על הספר: החתול השחור האחרון

ד״ר מירי ברומר, אוניברסיטת חיפה

אווגניוס טריוויזיאס, החתול השחור האחרון, מיוונית: יחיאל קמחי, איורים: סטפן וסט, 

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, תל אביב תש"ע 2010

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים

הספר נפתח בקדימון, שלנו המבוגרים מזכיר נשכחות ומעביר צמרמורת. זה גם המשפט המסיים את הסיפור: "אני מספר לכם כל זאת מפני שכאן באי שלנו, כמו במקומות אחרים, החתולים שוכחים, בני אדם שוכחים והטירוף – אם רק תינתן לו ההזדמנות - ישתולל שוב, והסיפור יחזור על עצמו." משפט שהופך את הסיפור לאקטואלי בכל זמן. 

"קודם נעלם משי. אחר-כך ספידי. אחר-כך קוטר, טיטוס, רעמסס, כושית, פושט וביז´ו. לכל אותם חתולים לא היה אלא מאפיין אחד, אחד ויחיד: הצבע שלהם, השחור משחור" (עמ' 9). כך נפתח סיפורו האלגורי של הסופר היווני, אווגניוס טריוויזאס, סיפור מרתק על מרדף אכזרי המתנהל בחברה הלוקה בדעות קדומות ובאמונות טפלות. (בגב הספר).

על ספרו של מאיר חזן, עצמאות ופוליטיקה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מאיר חזן, עצמאות ופוליטיקה: צמתים בהיווצרות המערכת הפוליטית הישראלית, מאגנס, ירושלים תש״ף 2020, 380 עמודים

אחד הנושאים המסעירים את החברה הישראלית בשנים האחרונות, הוא החשש מהחלשות הדמוקרטיה. אבל האם תמיד היתה כאן דמוקרטיה? 

ספרו החדש של מאיר חזן, עצמאות ופוליטיקה: צמתים בהיווצרות המערכת הפוליטית הישראלית, מתחיל בציטוט דבריו של מייסד המדינה וראש הממשלה הראשון שלה, מר דוד בן גוריון, שהמדינה הוקמה בלי דמוקרטיה (!). לדברים אלה חשיבות יתרה משום שלאישיותו של בן גוריון ולתפיסות עולמו היה תפקיד משמעותי בהקמת המדינה ובעיצוב דמותה הבראשיתית, בנוסף, כמובן, לעוד צביר תהליכים ומרכיבים, שאותם מונה חזן: החלטת האו״ם בכ״ט בנובמבר 1947, הנצחונות הצבאיים בשנים 1947-1949, היציאה והגירוש של האוכלוסיה הפלסטינית מתחומי המדינה היהודית, העלייה של שארית הפליטה מאירופה ושל חלק ניכר מיהודי ארצות האיסלם, הסיוע של יהדות התפוצות ועוד.

״על העיוורון״ מאת ז'וזה סאראמאגו

ד"ר רות קנאי, המחלקה לרפואת המשפחה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב ותוכנית "אדם ורפואה״, בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה

ז'וזה סאראמאגו, על העיוורון (תרגום: מרים טבעון), הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה, בני ברק תשס״א 2001, 259 עמודים

על כריכת הספר "על העיוורון" מופיע קטע מציורו של פיטר ברויגל האב (1568) "משל העיוורים". נושא הציור מבוסס על הפסוק המכונה "משל העיוורים" בברית החדשה,  (הבשורה על פי לוקאס, פרק ו' 39): "היוכל עיוור להדריך עיוור? הלא שניהם אל תוך הבור יִפָּלוּ..." והוא מהווה, אולי, ביקורת על  הכסילות האנושית, על ההולכים בתלם מבלי לשאול את עצמם שאלות. ברקע המלא של ציורו של ברויגל, שאינו מופיע על כריכת הספר, מתוארת גם כנסייה וביקורת מרומזת על מוסדות הדת שאין להם עניין בדרמה האנושית המתרחשת אל מול חלונותיה.

בחרנו לחזור אל "על העיוורון" במועדון קריאה לרופאי משפחה שהתקיים, בצו השעה ומגיפת הקורונה, ב"זום". אחד המשתתפים מחה באוזניי על הבחירה: ספר אפל, כך אמר, מעורר גועל וחלחלה. הפסקתי לקרוא כי לא יכולתי לשאת את הזוועה. הצעתי לקרוא שנית: לחפש את החמלה, את האנושי ואת המחילה על חולשות האדם.

ניתוח ספרותי-רעיוני של ספרו של בן ציון יהושע: סימורג - ציפור האש

 חגי קמרט, סופר ומשורר

בן ציון יהושע, סימורג - ציפור האש, עריכה: בן מרדכי אלישע, הוצאת צביון, ירושלים תשע״ח 2018, 432 עמודים

כללי

סִיפרו של הסופר בן ציון יהושע, הוא ספר שהכל מכל בו. בעיקרו הוא ספר מסעות מרתק שמתאפיין במסע הרוחני רב התהפוכות המקביל למסע הפיסי. מדהים עד כמה שינויי הנוף הפיסי מקבילים לשינויי השקפה ותפיסת עולם של הגיבור הראשי, ופעמים גם של גיבורי המשנה. חפיפה מופלאה שמצד אחת מעלה את המתח הדרמטי באופן כמעט סמוי או שקוף לקורא, ורק בהבחנה העולה מבין השורות ברובד שני, ניתן  להבחין בכך. למשל, התנהגות הגיבור בארץ הנכר מתוך לבוש של עוני, על אדמה כפרית, עם האמביציות והנועזות התואמת לתקופת חייו ולמקום הגיאוגרפי הפיסי בו הוא חי, לעומת התנהגותו בארץ ישראל בעיר האורבנית המודרנית; מלחמת הקיום וההישגים שלו. ומעל הכל ההתפתחות הרוחנית הנפשית של הגיבור הלומד את סודות ורזי  החיים הטובים. השורה התחתונה היא שהאמצעים הספרותיים הסיפוריים ליצירת המתח הדרמטי קיימים ומשפיעים על הקורא. אך כדי לדלות אותם יש לחשוב חשיבה ספרותית. משל ליצירה מוסיקלית שאתה יכול ליהנות מעצם המנגינה המשפיעה על הרגש וערבה לאוזן,  אך הצד המשלים הוא ניתוח היצירה כמו נושא, נושא שני, פיתוח, קדנצה  ואריאציות על הנושא, וכדומה. זו אומנות סיפורית של הסופר מעבר לעלילה המרתקת עצמה. אדרבא נסו בעצמכם לנבור בסיפור ולמצוא את האמצעים הספרותיים  מחוללי הדרמה הספרותיים האלו.

חג הספר עברי

לכבוד חג הספר העברי
כל יום ויום מתפרסמת בבלוג
 לפחות סקירה חדשה אחת
 על ספר מעניין ומרחיב אופקים. 

׳איידהו׳ - רומן על תעתועי זכרון, מסתורין וסליחה

עבי קלדרון, מחנך

ידיעות ספרים

אמילי רסקוביץ’, איידהו, מאנגלית: רחלי לביא. עריכת תרגום: ריקה גרציאני-טייכהולץ וצופיה סילברמן, הוצאת ידיעות ספרים, אבן יהודה 2019

׳איידהו׳ הוא רומן הביכורים עטור הפרסים של הסופרת האמריקאית הצעירה, אמילי ראסקוביץ’. זכה בפרס דבלין ובפרסים ספרותיים יוקרתיים נוספים. 

אן אשתו השנייה של ווייד יושבת בטנדר שחונה בצד ההר באיידהו. בטנדר זה, אשתו הראשונה של ווייד, ג'ני, לפני מספר שנים ללא שום אזהרה או פרובוקציה מנחיתה גרזן על בתה הצעירה מאי בת השש ורוצחת אותה. בתה הבוגרת ג'ון בת השמונה נמלטה ליער ונעלמה לנצח. למה? מה קרה? זוהי תעלומה בלשית, שהקורא רוצה לדעת את המניעים והסיבות למעשה אכזריות בלתי נתפש זה, אולם ספר הבכורה הנוגע ללב של של אמילי רסקוביץ' מסרב ללכת בדרך המוכרת והסלולה של ז'אנר ספרות הבלשים, ולתת לקורא פתרונות קלים וברורים, ודווקא משום כך זהו ספר טוב יותר משום שהמחברת מנווטת בין אבדן, צער, עונש, השלמה וסליחה.

שָׁלוֹשׁ עֵצוֹת אֵלּוּ אֵין כְּמוֹתָן, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים תְּגַלּוּ אֶת חֲשִׁיבוּתָן: על ספרן של דישון ופרוכטמן, שלוש עצות חכמות

ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה ומרצה לספרות ילדים

יהודית דישון ומאיה פרוכטמן, שלוש עצות חכמות, עיבוד מן המקור העברי (המתורגם מן הערבית) של כמה מסיפורי כלילה ודִמנה (המתרגם אינו ידוע). הוצאת צור-אות, ירושלים 2020, 63 עמודים. ציורים: דיניס אוגלובלין.

בסוף הספר: הסיפור "גלגולו" שכתבו המחברות תחת הכותרת: אחרית דבר.

אין דבר נוסטלגי ואהוב עלי יותר מספרות עממית – פתגמים, אגדות, מעשיות, שירים, אלגוריות ומשלים, שהם מבחינתי פאר היצירה של הספרות העממית. ספרות עממית עברה אלי בילדותי עם ניחוח של פעם, ספרות שיש בה תיאור תקופות עתיקות, שמחזירה אותי אל חיקה החמים של סבתא, דוברת לאדינו המספרת לי סיפור בעל פה,  בשעה שאני צוללת לעולם של דמיון – ריחות, קולות וטעמים. בעברי הייתי גננת עשרים שנה בעיר נתניה והייתי הראשונה להציע לחברותיי הגננות תכנית לימודים בגן בנושא משל ונמשל, תכנית שלא הייתה קיימת עד אז בקרב הגננות שדבקו בתכניות קיימות לפי לוח השנה העברי. הדרכתי גננות כיצד להכין דמויות גדולות של בעלי חיים מתוך המשלים, כיצד לספר מידי יום משל אחד וכיצד לאורך כל היום לעבוד עם הילדים על המשל היומי – חרוזי מלים, מלים נרדפות, המחזת המשל והכנת תערוכה של דמויות מן המשלים שהכינו הילדים וההורים בבית מחומרים שונים.

אסופת מאמריו של יעקב ליכט על המגילות והספרים החיצוניים

מוסד ביאליק 

יעקב ליכט, מעולמה הרוחני של יהדות הבית השני: פרקי עיון במגילות מדבר יהודה ובספרים החיצונים, ערך: נועם מזרחי, מוסד ביאליק, ירושלים תש״פ 2020, 268 עמודים

"פרופ' יעקב שלום ליכט (1922–1991) נמנה עם הדור הראשון של חוקרי מגילות מדבר יהודה. בסדרת מחקרים חלוציים ומרחיקי ראוֹת, שפרסם בשנות הגילוי המסעיר של מגילות מדבר יהודה והתחדשות העניין המחקרי בספרים החיצונים בעקבותיו, משרטט ליכט את דיוקנו של עולם רוחני גועש ורב-תפניות שהתגבש בתקופת הבית השני. אלה היו ימי עיצובה של היהדות, והם גם הרקע לצמיחת הנצרות.

על "אדל" מאת יוכי ברנדס

איזי וולף , מורה ומחנך

כנרת זמורה דביר

יוכי ברנדס, אדל, כנרת זמורה דביר, תשע”ח 2018, 528 עמודים

איני מבקר ספרות ואיני מתיימר להיות כזה, וודאי לא מבקר ספרות יפה. מטרתי הצנועה היא לחלוק אתכם חוויית קריאה מרתקת אותה חוויתי בקריאת ספרה של יוכי ברנדס, "אדל".

גילוי נאות, אני משוחד מראש. גדלתי בגלות ארגנטינה הרחוקה בשנות השישים. היא מנתה אז כחצי מיליון איש, רובם ככולם יוצאי מדינות מזרח אירופה. הגירסא דינקותא היהודית שלי הייתה ונשארה ספרות היידיש, ה"מאמע לשון”. היא תיארה בערגה ובגעגועים אינסופיים את ההוויה היהודית הצבעונית והרב גונית המיוחדת של “השטעטל", העיירה היהודית, דרך סופרים כבירים כמו מנדלי מוכר ספרים,יצחק לייבוש פרץ ושלום עליכם. המיקרו קוסמוס העשיר הזה היה רחב דיו כדי לכלול גם אידיאולוגיה בונדיסטית משמאל עם מסרים סוציאליסטים של שיוויון עבור הפרולטריון היהודי המדוכא, וגם פולקלור יהודי עממי. הרבה ממנו לקוח מעולם החסידות ובמרכזו שדים, רוחות ובעלי שם המצויידים בכוחות מאגיים מיסטיים שידעו לרפא כל תחלואה בסילוק מזיקין.

על ספרו של שטפן צוויג, פחד

פרופ׳ יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת תשע נשמות

שטפן צוויג, פחד, (מהדורה רביעית), הוצאת תשע נשמות, 2017

שטפן צוויג כתב: "רק ספר השומר על הרמה בכל דף ודף וסוחף אותי עד העמוד האחרון במשב אחד ועוצר את נשמתי, מסב לי הנאה שלמה". כך בדיוק חשתי כשסיימתי את קריאת ספרו "פחד", שהגירסה הראשונה שלו ראתה אור ב-1913.  כדי להדביק אתכם בתאוות הקריאה של מותחן פסיכולוגי נפלא זה, אני מעתיקה את הכתוב על הכריכה האחורית, שתואם לחלוטין את יחסי לספר.

על ספרה של אניטה שפירא, צומת ביל״ו

פרופ׳ יאירה אמית, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת עם עובד

אניטה שפירא, צומת ביל"ו: שלושה ביל"ויים וארץ ישראל, הוצאת עם עובד, תש״ף 2019

אניטה שפירא עשתה זאת שוב. הפעם במתודולוגיה שאותה היא מכנה "מחקר מיקרו-היסטורי", היא בודקת את האפוס הלאומי שקושר כתרים לתנועת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה), שלכאורה בזכותה הוגשם החלום הציוני, באמצעות ניתוח של חליפת מכתבים בין שלושה ביל"ויים. השלושה הם ד"ר ולדימיר דובנוב, אחיו המבוגר של ההיסטוריון שמעון דובנוב, חיים חיסין, שברבות הימים היה לרופא תל-אביבי ידוע, ויעקב צ'רטוק, אביו של משה שרת. מדובר בשלושה אנשים צעירים, אפילו נערים, שאניטה מכנה אותם "מסע צלב של ילדים".

שירת הממטרות של יוסף עוזר

אוריאל בן עמי, סופר, משורר ואיש תקשורת

                                         

יוסף עוזר, עמק יזרעאל ירושלים: שירים, עילמור, רמת גן תשע״ג 2013

מנחת הוקרה לשירת העמק וירשולים

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִּת,

אַתֶּם אֵינְכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ לַשּׁוּב

הַשְּׁבִיל עִם הַשְּׁדֵרָה, וּבַשָּׁמַיִּם עַיִּט

אַךְ הָחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

(דורית צמרת חיים, ברקני)

לא הכרתי את המשורר יוסף עוזר, אך פגשתי בו ברכבת. יותר נכון את ספר שיריו "עמק יזרעאל ירושלים". יותר נכון לא את ספר שיריו, אלא את הקראת שיריו ברכבת מתל אביב לבנימינה.

ומעשה שהיה, כך היה, רק לפני שנים אחדות

על הספר: שירת מרים - סיפורה של מרים פרץ

פרופ׳ יעל שמש, אוניברסיטת בר-אילן

                                

                           


סמדר שיר, שירת מרים: סיפורה של מרים פרץ, משכל, תל אביב 2011

"עין במר בוכה ולב שמח", מתארת מרים פרץ את תחושתה בטקס סיום קורס הקצינים של בנה אלירז, והציטוט הזה מגדיר את חוויית הקריאה שלי בספר שירת מרים. 

שני בנים שכלה מרים פרץ. הראשון הוא בכורה סגן אוריאל פרץ, שחלם להיות הרמטכ"ל המרוקאי הראשון ונהרג ביום הולדתו ה-22 מאש חיזבאללה. כעבור 12 שנים איבדה את אלירז, בנה השני. בן 32 היה כאשר נהרג בתקרית אש ברצועת עזה, נשוי ואב לארבעה, הקטנה בהם תינוקת בת חודשיים. הוא נהרג ב-2010 בערב פסח. שניהם היו קצינים בסיירת גולני.

על המציאות האכזרית באוטופיה הסטליניסטית. על ספרו של מרגולין, מסע לארץ האסירים

ד"ר מיכאל גינזבורג, רופא. מלמד בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של הדסה והאוניברסיטה העברית

יולי מרגולין, מסע לארץ האסירים, כרמל, ירושלים 2013

* כל התאריכים ליד שמות הספרים מציינים את שנת הופעתם בישראל בתרגום לעברית.


שלום לכולם, 

כאשר לאה הציעה לי לכתוב המלצה על איזשהו ספר לבלוג שלה – התחלתי להתלבט:

איזה ספר לבחור? על איזה ספר להמליץ? באיזה תחום?

האם לבחור ספרות יפה? 

אולי משהו יחסית חדש, כמו ספריו של יואב בלום – סופר שפרץ לחיינו לפני פחות מעשור עם רומן הביכורים מצרפי המקרים (כתר 2011) והמשיך עם המדריך לימים הקרובים (כתר 2014)? ספריו מקוריים, מתוקים ומותחים בטירוף, מלאים בדמיון אינסופי -סופי וכוללים סיפור אהבה בלתי אפשרי.

או אולי להמליץ על קלאסיקה ישראלית, כמו אחד מספריו של דוד גרוסמן? במיוחד אהוב עליי ספרו יש ילדים זיגזג (פרוזה 2012), שאותו אי אפשר להפסיק לקרוא?

על הרומנים של רעיה טילינגר: עתידה וליאורה

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

רעיה טילינגר, עתידה, הוצאת מטר, תל אביב תשע״ז 2017, 196 עמודים
רעיה טילינגר, ליאורה, הוצאת מטר, תל אביב תשע״ט 2019, 204 עמודים

נאמר שהייתה רעידת אדמה. הרהיטים הזדעזעו קצת, לא נורא, אף ארון לא נפל על אף אחד, רק איזו קופסה חלודה שהייתה שכוחה מזה עידן ועידנים בראש אחד מהם נחבטה ברצפה בהפריחה ענני אבק סביבה. פתחו את הקופסה, החלודה נמרחה על הידיים, היה בה אקדח עתיק, ניירות ישנים כלשהם, מתפוררים למגע, אבל הסקרנות הייתה חזקה, קראו איכשהו. אז התחוללה רעידת האדמה האמיתית.


על ׳מצעד האיוולת היהודי של אמוץ עשהאל

נתנאל ברק, מורה ומחנך

ידיעות ספרים 

אמוץ עשהאל, מצעד האיוולת היהודי, ידיעות ספרים,  ראשון לציון 2019. 391 עמודים


בספרו, מצעד האיוולת היהודי, צועד אמוץ עשהאל בעקבות ברברה טוכמן בספרה הידוע, מצעד האיוולת: מטרויה ועד וייטנאם (מאנגלית: יוסף אשכול, תל אביב 1986). ברברה טוכמן מגדירה איוולת כמדיניות פוליטית שניתן היה לזהותה כטעות בשעת ההתרחשות, ולא רק לאחר מעשה, שאינה של יחיד, ושניתן היה להציע לה חלופות. בשני הפרקים הראשונים של ספרו, עשהאל מחיל את העקרונות הללו על הנהגת עם ישראל בתקופה שממשה ועד לאחר חורבן בית שני. ״מצעד האיוולת היהודי״ הוא פירוש חדשני להיסטוריה הפוליטית של העם היהודי.

על ספרו של ישראל קנוהל, איך נולד התנ״ך

משה מורבצ'יק, מחנך ומורה

כנרת זמורה ביתן דביר

ישראל קנוהל, איך נולד התנ”ך: מפגשי שיחה עם שמואל שיר, כנרת זמורה ביתן דביר, מודיעין תשע"ח 2018, 380 עמודים

ספר זה הוא נדבך נוסף במגדל ספריו של פרופסור אמריטוס ישראל קנוהל מהאוניברסיטה העברית. הוא בא אחרי השם (דביר תשע״ב), אמונות במקרא (מאגנס תשס"ו), בעקבות המשיח (שוקן תש”ס), מקדש הדממה (מאגנס, תשנ״ג) וכמובן רב-המכר מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ״ך (דביר 2008). 

החיבור נולד לא כספר מחקר קלאסי אלא כתוצאה מדיאלוג עם שמואל שיר, שהוא איש היסטוריה ולימודי ארץ ישראל. שמואל שיר כתב לישראל קנוהל מכתב המובא בפתיח הספר: "פרו' קנוהל שלום רב, קורא את הספרים שלך בשקיקה, אולם הדבר מביא אותי לשבר אמוני גדול, אני מרגיש שכל מה שאני שגדלתי עליו מתנפץ לרסיסים. האם תיאות להיפגש עימי כדי לאחות את השברים?" ומכאן ואילך דבר הוליך דבר, עד שהתפתח הספר.

המכשפה הקדומה כסופרת משכילה: על ספרה של דורית קידר על קערות השבעה

אלי אשד, חוקר תרבות עורך מגזין יקום תרבות

הוצאת אדרא 

דורית קידר, מי כתבה קערת השבעה, הוצאת אדרא, תל אביב 2019, 202 עמודים 

דורית קידר, חוקרת של כישוף יהודי קדום, כתבה ספר חדש ומקיף על הנשים ככותבות ומכשפות בעת העתיקה. קידר פירסמה כבר ספר מחקרי על השדה לילית: לילית השדה היהודית - 1000 שנים של הפרעת אישיות גבולית (2010) שהתבסס על עבודת מחקר קודמת שלה וחיברה רומן ספרותי על אחת מכותבות קערות ההשבעה: כומיש בת מחלפתא - ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית (2013). הקערות הן בעצם קמעות ענק עם לחשי כישוף שהיו נפוצים באזור מסופוטמיה ופרס בין המאה השלישית למאה השביעית לספירה, ואז הן נעלמות לפתע מסיבות לא ברורות (האם זה קשור לכיבוש המוסלמי שהתרחש באותה התקופה?).

קידר תוהה: האם ייתכן שכותבי קערות השבעה האלו היו (גם) ואולי אף בעיקר נשים ולא גברים דווקא כפי שהיה נהוג לחשוב במחקר? התזה של קידר, שהיא כאמור בניגוד לעמדת החוקרים האחרים בתחום, היא שחלק מקערות כישוף, ואולי רובן, נכתבו בידי נשים יהודיות יודעות קרוא וכתוב, דהיינו בידי נשים משכילות בכל קנה מידה של התקופה.המתנגדים לכך יצאו מההנחה המקובלת שהנשים בתקופה הזאת, המכונה התקופה הסאסאנית בפרס ובבבל, על שם השושלת השליטה באיזורים אלו בזמנים אלה כמו גם בתקופות קדומות יותר, לא היו מסוגלות לקרוא ולכתוב ולא היו מסוגלות לכתוב קערות כישוף מאין אלה.

על הספר ׳נערה מואבייה: על התקבלות והלכה במדרש רות רבה׳ מאת תמר מאיר

פרופ׳ אליעזר (אד) גרינשטיין, אוניברסיטת בר-אילן

תמר מאיר, נערה מואבייה: על התקבלות והלכה במדרש רות רבה, הוצאת רסלינג, תל-אביב: 2019, 287 עמודים

אין סיפור נאה יותר ממגילת רות. הסיפור הקצר הזה זכה למחקרים רבים, לרבות ספרים ופירושים שלמים המעירים על יופיו ועל הרבדים הרבים של משמעות המשולבים בו.

מגילה זו זכתה להרכבת מדרש אגדה מובנה וקדום יחסית, מדרש רות רבה. מהדורה מדעית של המדרש מונחת בתוך עבודת הדוקטור של מירון ביאליק לרנר (ירושלים, תשל"א), והנה ראה אור בשנה האחרונה ספר עיון מאת חוקרת הספרות המדרשית, ד"ר תמר מאיר, המנתחת ומפרשת את המדרש המדובר והעומדת על המשמעויות השרויות לרוחב ולעומק היצירה המופתית הזאת של חז"ל.

אינני מפסיק ללכת בתוך ארצי מולדתי

אוריאל בן עמי, סופר ואיש תקשורת

דֶּרֶךְ אֶרֶץ

אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לָלֶכֶת.

אַבְרָהָם אֲבִי אֲבוֹתֵינוּ,

יוֹסֵף אֲבִי אָבִי וְגַם אָבִי וְגַם אֲנִי.

מצעד החיים - שיר הגות מאת יצחק מאיר ז״ל עם תרגום לאנגלית מאת פרופ׳ איתן מדיני

היום (9.6.2020) הגיעה אלינו הידיעה המרה שיצחק מאיר, ההוגה, המשורר, הסופר, המחנך ואיש המוסר, השיב את נשמתו לבוראו. איימי השואה שחווה בשחר חייו טבעו חותם עמוק כשאול בנשמתו. הנה שיר שששלח לי לפירסום. קשה להאמין שזרם הויינייטות על פרשת השבוע ששלח לי במשך שנים לפירסום בבלוג - ייבש. אבל מה שלא ייבש וימשיך להפרות נשמות הוא שפע החיבורים שהשאיר אחריו. 

יהי זכרו ברוך!

מצעד החיים

יצחק מאיר

 

אתה יכול ללוות ילדים למסע אל החור השחור הכבוי

ולספר שם איך זה קרה שאתה

מכל המתים לא מתת בתהום -

והם לא יידעו דבר.

חשוב, איך יכול אדם שנולד

על כוכב ירוק וזהוב לדעת

מהו כוכב שכולו בור שחור,

שגם השמים קרסו אל תוכו,

ואין בו חמצן, אפילו לא פיח,

ואין בו לא ים ולא חוף ולא סוף

ולא התחלה, חלל , רק חלל

כבד כמו אפלה.

לא יכול.

על הנאום האחרון של משה מאת מיכה גודמן

גרשום קרביץ, מורה לשעבר לתנ״ך במכללת דוד ילין

כנרת זמורה דביר

על: מיכה גודמן, הנאום האחרון של משה, כנרת זמורה דביר, 2014, 384 עמודים

"הנאום האחרון של משה" מנתח ניתוח פילוסופי את האמונות והדעות של ספר דברים. מי שבקי בחקר המקרא יודע שהייחוד של ספר דברים לעומת שאר ספרי התורה נחקר רבות, בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים בעיקר בפן החוקתי (דה ווטה, וולהאוזן, קויפמן) או הלשוני (דרייבר), ובסוף המאה העשרים גם בפן האידיאי (ויינפלד). הייחוד של "הנאום האחרון של משה" איננו, איפוא, בחידושים על ספר דברים שלא נאמרו מקודם (אם כי יש גם כאלו). אבל ישנם אספקטים אחרים של הספר שחשובים לציין:

תרגום חדש לספר איוב מאת פרופ׳ אד גרינשטיין

נעים לנו לפרסם את סקירתו של פרופ׳ יונתן בן-דב על ספרו החשוב של פרופ׳ אד גרינשטיין על ספר איוב, עם הגיע הבשורה על זכייתו של פרופ׳ גרינשטיין בפרס א.מ.ת. לשנת 2020.*

פרופ׳ יונתן בן-דב, אוניברסיטת חיפה

Ed Greenstein. Job. A New Translation, Yale University Press, 2019

אני מבקש להמליץ על תרגום אנגלי חדש לאחד מהישגיה הגדולים ביותר של השירה העברית, ואולי הגדול שבהם: ספר איוב. המחבר, פרופ' אד (אליעזר) גרינשטיין הוא מוכשר במיוחד למלאכה זו: הוא בלשן של השפות השמיות בהכשרתו, ונוסף על כך התמחה זה עשרות שנים בפילולוגיה מקראית, לצד עיסוקו במדע הספרות ובמדע הבלשנות, בקריאות מודרניות ופוסט-מודרניות של המקרא, במחקר ובהוראה בארה"ב ובארץ, ולאחר הנחיית עשרות תלמידים בעבודות מחקר. גרינשטיין מכין עצמו זה כארבעים שנה לפרש את ספר איוב תוך שימוש בכל המיומנויות האלה. לא פחות מארבעים וחמישה(!) מאמרים שחיבר גרינשטיין על אודות ספר איוב נמנים ברשימה שבסוף הספר. התרגום החדש הוא פרי משמעותי של מאמץ זה, ואני תקווה שהוא יוביל לפרי חשוב עוד יותר: פירוש מלא ומפורט על ספר איוב. גם הספר שלפנינו איננו רק תרגום: הוא כולל מבוא קצר לספר איוב, ללשונו ולסגנונו, וגם (והעיקר) הערות רבות על התרגום, עם ביאור של נקודות קשות ומראי מקום. מדובר אם כן בפירוש בזעיר-אנפין על ספר איוב. 

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ - מקאמה אופטימית

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ.

מַעֲלוֹת צֶלְזיוּס שֶׁלֹּא אוֹמְרוֹת: "דַּיֵּנוּ".

וְגַם כְּשֶׁהַכַּסְפִּית רוֹתַחַת בַּשָּׁרָב בַּמַּדְחוֹם.

עִם כָּל הַסֵּבֶל, נְאַמֵּץ גַּם בַּחוֹם

אִמְרָה עֲתִיקָה, שֶׁהִיא לֹא אִמְרַת שָׁוְא:

"בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶת חֵן הַמָּקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו".*

דנ"א שהופק מהעורות שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה מאפשר תובנות חשובות על המגילות וכותביהן

מגילת ישעיה. צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

ממגילות רבות ממדבר יהודה שרדו קטעים קטנים בלבד. אילו קטעים שייכים לאותה מגילה ואילו קטעים אינם שייכים לה? שיטה חדשה שפותחה באוניברסיטת תל אביב על ידי צוות רב תחומי, מאפשרת תשובה לשאלה זו ולשאלות רבות נוספות שמשתלשלות ממנה. מדובר במחקר שארך שבע שנים ותוצאותיו תתפרסמנה היום (2.6.2020) בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער. 

כך יש לצטט את המאמר:

Anava et al., Illuminating Genetic Mysteries of the Dead Sea Scrolls, Cell (2020), https://doi.org/10.1016/ j.cell.2020.04.046 

הצוות החוקר הובל על ידי פרופ' עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה. הוא שיתף פעולה עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות., פרופ' דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל שבארה״ב.

צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומרשות העתיקות לצד מגילות ממדבר יהודה. 

צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

רוביק רוזנטל על "מדברים צהלית": ראיון עצמי עמוס בסתירות פנימיות

ד״ר רוביק רוזנטל, בלשן, לשונאי, מילונאי, עיתונאי, סופר, סופר ילדים

רוביק רוזנטל, מדברים צהלית: דיוקן שפת הצבא הישראלי, הדפסה שנייה, מוסד ביאליק, ירושלים 2019, 484 עמודים

רוביק רוזנטל, נפגשנו לאחרונה בעקבות ספרך "מדברים בשפת התנ"ך". שנה וחצי עברה, ואתה מפרסם את "מדברים צהלית". לאן אתה רץ?

את זה תשאל את הפסיכולוג שאין לי. מה השאלה?

תנ"ך, צבא? אפשר לומר בצהלית שאתה "רץ על הג'בלאות", או אולי בתנכית: "מקפץ על ההרים, מדלג על הגבעות"?

יש לך גם איזו שאלה רצינית?

סליחה. לא יכולתי להתאפק. אז ברצינות, תנ"ך אני מבין, אבל צבא? מה העניין?

זו ממש שאלה גרועה. דיבור על שפה מיוחדת בצבא מזמזם כבר מאז קום המדינה. השאלה הנכונה: למה לא עשו את זה קודם.

רות בגורן בועז

אסתר ח"ג ויתקון, משוררת, ציירת ומרצה לספרות

Bouguereau-Rest at harvest

קוֹלָהּ כְּלֶטֶף רוּחַ

חֲרִישִׁית בַּקָּמָה 

נִיחוֹחַ שִׁבּוֹלִים

קְצוּרוֹת רְטֻבּוֹת 

מִטַּל 

מְעַרְפֵּל חוּשֶׁיהָ

יָרֵחַ חִוֵּר

אֵינוֹ מֵאִיר אֲפֵלַת הַגֹּרֶן 

רְדִיד  עוֹטֵף רֹאשָׁה

הָיִינוּ בְּכִתָּה שָׁלוֹשׁ נָעֳמִי

מהי שירה? מהו שיר? נהרות של דיו נשפכו על הנסיונות להגדיר או לפחות לאפיין את המושגים הללו. גישות פוסטמודרניות לשירה ולאמנות בכלל עסקו בסוגיית השכפול המתמיד ובשאלת האפשרות לחדש. השיר שלפנינו הוא מה שקוראים 'ready made’. הטקסט הוא של האמנית נעמי טנהאוזר כפי שהופיע בקטלוג תערוכתה “שיבולת" שהתקיים במשכן לאמנות בעין חרוד, 2006. המשוררת עינת עידן התייחסה אליו כאל שיר ועיצבה אותו כשיר: טקסט קצר, שורות קצוצות וניקוד. 

עינת עידן, משוררת

הָיִינוּ בְּכִתָּה שָׁלוֹשׁ נָעֳמִי

בְּהַצָּגַת הַסִּיּוּם הֵן 

רָצוּ לְשַׂחֵק אֶת נָעֳמִי מֵהַמְגִילָה אֲנִי 

אָמְנָם יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֲקַבֵּל תַּפְקִיד רְצִינִי

אֲבָל לוּ הָיְיתָה הַבְּרֵרָה בְּיָדִי הָיִיתִי 

דַּוְוקָא בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת רוּת

בְּסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָן

יַחַד עִם עוֹד כַּמָּה יְלָדִים הָיִיתִי 

שִׁיבֹּלֶת