יום רביעי, 22 בפברואר 2017

זמן ערום

דיתה שביט, ציירת, סופרת ומשוררת  

זמן מסמא עיניים

זְמַן עָרוּם
מִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה
מְסַמֵּא עֵינַיִים
צְעִירוֹת
מֵרְאוֹת
נְכוֹחָה
רְעוֹת
בִּשְׂדוֹת 
זָרִים.

יום ראשון, 19 בפברואר 2017

הני שקולניק: ציורי תנ״ך בחרוזים


הני שקולניק, אומנית ילידת 1919. נולדה בגרמניה, ברחה מאימת הרייך השלישי לאיטליה, כומר הצילה את חייה. נישאה, ונולדה לזוג בת יחידה, סבינה סעד, שהיא אומנית בזכות עצמה. שקולניק היתה בנעוריה ספורטאית. עסקה צילום באיטליה והיתה לצלמת מפורסמת עטורת גביעים ומדליות. היא אוטודידקטית בלימודי צילום שלה. למדה לבד מספרים של צלמים מפורסמים כמו פיינינגר. בגיל מופלג עלתה לישראל והחלה ליצור בחרוזים. יצרה עשרות תמונות, ביניהן סצינות תנ״כיות. עבודותיה מצטיינות במבט מקורי, אופטימיות והתאמת צבעים מקסימה. שקולניק לא מאפשרת לגיל, למצב הבריאות (היותה מרותקת לכסא גלגלים) ולקשיי ההגירה לפגוע בכושר יצירתה ובחדוות החיים שלה. קיבלה פרס של חביבת הקהל מבית אביחי בשנים 2014 ו2011. ומבית אביחי ומוזיאון ישראל ביחד בשנים 2012 ו-2011. 

יום שבת, 18 בפברואר 2017

דרכים לפיענוח סיפור מקראי

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הדברים הבאים הם בחזקת צרור מפתחות שיסייעו לכם לפתוח דלתות לעולמות המשמעות של הסיפור המקראי, אבל אם תישמו אותם באופן מושכל תגלו שהם  שהתגליות המקראיות הופכות מהר מאד גם לתגליות על עצמכם ועל מורכבות המצב האנושי.
ובכן,
בבואכם לפענח סיפור מקראי תנו לבכם לתופעות הבאות כדי לרדת לצפונותיו:

כתיבת עבודה סימינריונית: הבטים מהותיים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


העבודה הסימינריונית היא גולת הכותרת של הלימודים האקדמיים לתואר ראשון. במחקר רציני ומאומץ תחוו בוודאי את חדוות הדעת המשכרת כמו גם שעות של קושי ושל תסכול שהן חלק בלתי נפרד מדרך המחקר. מטרת ההארות שלהלן היא להבהיר לכם את משמעותה של העבודה הסימינריונית כדי שתוכלו להפיק ממנה את מירב התועלת ולבצעה ביעילות תוך פרק זמן סביר. 
המייחד את העבודה הסימינריונית ממבחנים ומתרגילים הוא שבמבחנים ובתרגילים המרצים קובעים עבורכם את הנושאים ואת חומרי הקריאה, בעוד שבעבודה הסימינריונית לא רק שאתם עצמכם בוחרים את התכנים ואת חומרי הקריאה אלא גם קובעים את המטרות, הדגשים, הטענות והמסקנות. עבודה סימינריונית היא עבודה אישית וייחודית שבה כל אחד מוזמן לבחור בנושא המושך את לבו מתוך התחום הרחב של הקורס שבמסגרתו היא נכתבת. העבודה הסימינריונית איננה מבוססת כמו המבחן על היכולת לזכור דברים אלא על היכולת לחשוב עליהם, להפנימם וליישמם להקשרים מתחדשים. החוקרים הם יצרני הידע, והידע האנושי הוא פרי מאמץ מצטבר של דורות של חוקרים. בעבודה הסימינריונית אתם מתנסים במעבר מצרכנות הידע לייצורו, ואף שלא תדרשו לחדש חידושים מחקריים - אם כי ייתכן מאד שתגיעו לכאלה(!), תחוו לפחות מהבחינה האישית-ביוגרפית את חוויית ייצור הידע.

יום חמישי, 16 בפברואר 2017

עבודה סימינריונית במקרא - הנחיות טכניות לכתיבה אקדמית

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


כתיבה אקדמית נעשית על פי כללים. ישנן שיטות שונות. המשותף לכולן הוא הדרישה לניסוח הדברים באופן אחיד, עקיב ואובייקטיבי. הנה השיטה הנפוצה, אם כי לא הבלעדית, לכתיבת עבודה סימינריונית על פי כללים. 

1. הקף העבודה: 23-27 עמודים כולל ההערות. אפשר להוסיף על כך נספחים על פי הצורך (מפות, טבלאות, רשימות, מקורות). מבנה בסיסי: שער, תוכן עניינים, מבוא, גוף העבודה (פרקים ותתי-פרקים), סיכום, נספחים (אופציונלי), רשימה ביבליוגרפית, רשימת קיצורים (קיצורים שאינם קיצורים ביבליוגרפיים).

כתיבת עבודה אקדמית במקרא: מבחר מספרות העזר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


הספר המרכזי בתחום זה הוא:

 Booth, Wayne C., Gregory G. Colomb, and Joseph M. Williams, The Craft of Research. Chicago Guides to Writing, Editing, and Publishing. Fourth Edition, Chicago: 2016.

כמו כן ראו (בסדר אלפביתי של שמות המחברים):
1. נבט אפרתי (ואחרים), העבודה האקדמית במוסד אקדמי - חלקיה ודרך הגשתה, מכון מופ"ת, תל-אביב 2002

יום שלישי, 14 בפברואר 2017

לידת נפלים ונכים על פי הספרות המסופוטמית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


לוח 1 של עלילת אתרחסיס, המוזיאון הבריטי
תקציר מאמרו של יעקב קליין, ׳עוברים ותינוקות בספרות המסופוטמית׳, מתוך: שמואל קוטק (עורך), אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים. קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כג (תשע״ו), הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, עמ׳ ז-כד

מאמרו של פרופ׳ יעקב קליין (המחלקה ללשון העברית והמחלקה לתנ״ך, אוניברסיטת בר-אילן) עוסק בעוברים ובתינוקות בספרות האותות (Omina) המסופוטמית. המאמר מקדים לכך סקירה קצרה של המיתוסים השומריים והאכדיים המתארים את בריאת האדם. 

Embryology in Jewish and Ancient Middle Eastern Sources: Korot vol.23 2015-2016

The Magnes Press

Samuel S. Kottek
 (ed.), Embryology in Jewish and Ancient Middle Eastern Sources: Korot vol.23 (2015-2016). The Magnes Press

EDITORIAL   
The present volume 23 of Korot has as main topics, first, embryology in Jewish and ancient Middle Eastern sources, and second, medicine in the Holocaust

אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים: קורות כרך כג

שמואל קוטק (עורך), אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים. קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כג (תשע״ו), הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, עברית ואנגלית 464 עמודים

הוצאת מאגנס

תוכן העניינים, קט עמודים
יעקב קליין - עוברים ותינוקות בספרות המסופוטמית 

האם הצבע הכחול נזכר במקרא?

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


גוונים של כחול
איזה מהצבעים הבאים אינו נזכר במקרא? אדום, שני, ארגמן, תכלת, שחור, ירוק, כחול, לבן וצהוב? התשובה היא כמובן, כחול. הנביא יחזקאל מדמה את ישראל לאשה מתקשטת ואומר עליה: ‏רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי (כג 40). מה פירוש כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ? 'כחלת' בא מן 'כוחל' (באכדית גוחלו, בארמית ובערבית - כחל), שהוא מן אבקה לאיפור העיניים בצבע כהה, קרוב לשחור. 'התכלת' שבמקרא (שמ' לה 23; לו 8, 35 ועוד) אינה הכחול הבהיר שבעברית החדשה אלא צבע שהופק מחלזונות שבחופי הים התיכון (גוונים שונים של כחול-סגול). אין במקרא מילת צבע למה שקוראים היום בעברית 'כחול'. 

יום ראשון, 12 בפברואר 2017

תמר לבשה את כתונת הפסים שלה

ר. מיפו, משוררת סופרת 

ר. מיפו, מתוך סדרת הבובות על כתונת הפסים

התחדשות
תָּמָר, שֶׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁלָָָָָבשָׁה אֶת כְּתוֹנֶת הפַּסִים שֶׁלָה, חִיְיכָה.
אִמָהּ הַיָפָה בַּנָשִׁים אָרגָה לְמַעֲנָה
וְתָּמָר עָמְדָה וְעָזְרָה לְיָדָה.
תָּמָר, הַיָפָה בִּבְנוֹת הַמֶלֶךְ, כֹּּּּּּּּּּּּּּה נָאוָוה,
לְמִִִִי הוֹעִיד אוֹתָה אָבִיהָ?
אִמָהּ אָרְגָה שִׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁידוּכִים לְמַעֲנָה,
וּלְאָחִיהָ אָמְנוֹן רְגָשׁׁוֹת עָזִים וְתַַַַַַַַַּאֲוָה.

יום שישי, 10 בפברואר 2017

שירת הירקון, שירת הים

בלפור חקק, משורר

קוֹל נְאָקָה שֶׁל סֶכֶר בַּמַּיִם

הָיִינוּ בַּהֲלִיכָה בְּפָּארְק הַיַּרְקוֹן
טִיּוּל שְׁנָתִי שֶׁל יְלָדִים מִירוּשָׁלַיִם
בְּבֹקֶר לַח, פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח.
רָאִיתִי שֶׁהַמּוֹרָה וְהַיְּלָדִים
מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, כִּתָּה ח'
הוֹלְכִים כִּפְסוּקִים מִתּוֹךְ שִׁירַת הַיָּם
קַוִים שְׁחוֹרִים בְּתוֹךְ הַבֹּהַק מוּלִי
וְהַנַּחַל כֻּלּוֹ צִלּוּם שָׁחֹר לָבָן וּמוּעָקָה
וְכִתְמֵי חֵטְא
בִּסְבַךְ צִמְחִיָּה יְרֻקָּה.

יום חמישי, 9 בפברואר 2017

ט״ו בשבט הגיע חג לאילנות


כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע כִּי־לֹא־עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ (דברים כ 20-19)

סבינה סעד, כי האדם עץ השדה

דמשק: ארץ לא זועקת עיר אינה בוכה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר


Gallows on Auschwitz
אמנסטי אינטרנשיונל מדווח כי סוריה של אסד העלתה על הגרדום שלושה עשר אלף אנשים ונשים בחמש השנים האחרונות.

אֶרֶץ לֹא זוֹעֶקֶת
עִיר אֵינָהּ בּוֹכָה,
עַל עַמּוּד נֶחְנֶקֶת
הַצְּוָחָה.

יום שלישי, 7 בפברואר 2017

יציאת מצרים על תנאי: וינייטה לפרשת בשלח

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר


יש גורסים כי תכליתה של החירות היא החירות עצמה. מטרת החופש היא החופש. הם יוצאים מן הקוטב של השעבוד, השולל מן האדם את רצונו האוטונומי, את זכויות הקניין שלו, את בחירת חלקת ביתו, את עיסוקו, את טווח תנועתו, את אהבתו, את קולו. תיקונה של הגזלה התמנונית הזאת, היא החירות. זה משמעה וזו תכליתה, הרצון האוטונומי, זכות הקניין, המדורים, העיסוק, התנועה, האהבה, חופש הביטוי, המעמד האישי והדתי, הקול. זאת החירות, ותכליתה הוא בקיומה. השאלה אם בן החורין האדון על רצונותיו ומימושן הוא חופשי להרע כמו שהוא חופשי להיטיב, נענית בדרך כלל על ידי הגורסים כי תכלית החירות היא החירות עצמה , כי אכן יש לה הגבלות, כי היא גדורה בגדרי החוק, או בגדרי 'אימפרטיבים' כגון הקנטייני האומר כי לעולם יבחן אדם את מעשיו על פי המענה לשאלה אם היה רוצה שייהפכו לחוק לכל, כגון אם היה רוצה כי התחמקותו מלשלם מס כדין- תיהפך לכלל המכשיר התחמקות כל חייבי המס מלשלם אותו, או אפילו היה רוצה כי היתר שהוא מתיר לעצמו לעבור על החוק בזוטי דברים, יתיר לכל אדם להתעלם מחוקים האוסרים עבירות גם על זוטי דברים כביכול. 

יום ראשון, 5 בפברואר 2017

שלחו נא את זאת מעלי החוצה: שיר על אמנון ותמר


וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ. וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר־לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי. וַתֹּאמֶר לוֹ אַל־אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ. וַיִּקְרָא אֶת־נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ־נָא אֶת־זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ! (שמ״ב יג 17-14)



שולה ברנע, אמנון ותמר

זַכָּה הָיִיתִי אַף תַּמָּה,
בְּתוּלָה וְאַף טְהוֹרָה,
עֵת לְחַדְרי בָּא אָחִי
וּבְלִבּוֹ כַּוָּנָה בְּזוּיָה,
בְּעָלַנִי בְּעַל כָּרְחִי,
כְּשֵׂיָה שְׁחָטַנִי,
פְּצוּעָה הֱנִיחַנִי,
וְרוּחוֹ מַצְהִילָה.

יום שישי, 3 בפברואר 2017

סיפור על העקדה או: על הבטחות, אמון, אמונה ונסים

אלחנן בלומנפלד, ירושלים

מנשה קדישמן, עקידת יצחק, גן הפסלים בתל השומר
צילום:דר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי
א.
"עוד מעט אוכל לנוח", הוא חושב, מתקדם בְּאִטִיוּת בדרך המאובקת, על גבו תרמיל כבד לעייפה. גם חמורו ההולך אחריו קרוב להתמוטט "עזוב תעזוב עימו", רודפות המחשבות, "זמנים קשים. בעיות פרנסה, ריבים בין שכנים, גם הדרכים כבר אינן בטוחות, אלימות, נסיונות שוד לאור היום. אולי צריך לשקול מעבר לארץ אחרת, פוריה ושקטה יותר. מזלי שיש לי לפחות משפחה טובה, תומכת. מה הייתי עושה חס ושלום בלעדיהם, כל אחד מהם?", בקרבת האהל הוא מוסר את החמור לאחד הנערים, להביאו אל השוקת המאולתרת. אמנם היה אמור לעשות זאת בעצמו, אבל הוא בעל הבית. 

יום חמישי, 2 בפברואר 2017

"שיחתן של עבדי אבות": אופייה ויופייה (עיונים בבראשית כד)

מנחם בן-ישר, גימלאי של המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ושל מכללת אשקלון, ופרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן

קרלו מרטה, אליעזר ורבקה ליד הבאר
במקומות שונים במקרא מופיע סיפור מסוים פעמיים (או אף יותר): פעם בפי הכתוב (הפועל בתפקיד של המספר), ופעם נוספת (או יותר) כדיווח מפיה של אחת הדמויות הקשורות לסיפור. בדרך כלל הדברים אינם מופיעים בפעם השנייה בצורה זהה. כאלה הם למשל הציטוט בפי הנחש של האיסור על אכילה מפרי הגן (בראשית ג, א – לעומת ב, טז–יז); הדיווח של פרעה על חלומותיו (בראשית מא, יז–כד – לעומת מ, א–ז); הסיפור בפי אשת מנוח על התגלות איש הא-להים אליה (שופטים יג, ז–ח; וכן יג–יד – לעומת יג, א–ד); התיאור של האונס האכזרי של הפילגש בגבעה ומותה, לעומת הסיפור בפי בעלה (שופטים כ, ד–ו – לעומת יט, כב–ל); הדיווחים על ההתמרדות של אדוניה (פעמים אחדות: בפי נתן, מלכים א א, יא–יג; בפי בת שבע, פסוקים יז–יט; ושוב בפי נתן כשהוא מספר למלך, פסוקים כד–כו – לעומת א, ב–ט). לעתים המרחק בין התיאורים גדול ביותר, כגון התיאור בפי משה על מה שאירע בעת מתן עשרת הדיברות (דברים ה, יט–כח – לעומת שמות יט, טו – כ, יח); מעשה המרגלים (דברים א, כב–מו – לעומת במדבר יג–יד). דברים כאלה מזמינים פרשנים, בעלי הגדה או חוקרים לנסות לעמוד על ההבדלים שבין הסיפור המופיע בפי המספר ובין מהלך הדברים כפי שמתאר העבד.[1]