יום שני, 12 בנובמבר 2018

׳נשים בתנ״ך בנופי הגולן׳ בצילומיה של דיקלה לאור


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
*התצלומים באדיבות הצלמת. להגדלת התצלומים - הקליקו עליהם. 


וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל־דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה…
וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ (בראשית לח, יד-טו)




ראיתי את תערוכת הצילומים, ׳נשים בתנ״ך׳, של דיקלה לאור בתיאטרון ירושלים (2018), ונפעמתי. לאור היא משוררת המצלמה הקוראת באופן פיוטי רגיש מאין כמותו את נשמת הנשים המיתיות-ארכיטיפיות של התנ״ך. חלקן בולטות, כמו רבקה, מרים, פלגש בגבעה, אביגיל, מלכת שבא, איזבל, רחל ולאה, שפרה ופועה, רות ונעמי, בנות לוט, בת פרעה, בת יפתח ובת שבע, וחלקן פחות, כמו שרח בת אשר, אשת איוב ובנותיו ואפילו אהלה ואהליבה מנבואת יחזקאל. 

יום שישי, 9 בנובמבר 2018

על חובות האשה לבעלה ועל זכותו להכותה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית


להלן חלק מפרק י״ד של ספרה של פרופ׳ אליאור, "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", שראה אור בהוצאת כרמל בירושלים תשע"ח *

חובות האשה לבעלה וזכותו להכותה "כיוון שהיא ברשותו".

"אך את שתקי ושבי, צייתי למילתי,
פן לא יועילו לך כל האלים אשר באולימפוס,
כאשר אך אתקרב ואשלח בך את ידי העצומות".[1]

לא בגלל נזיד עדשים: וינייטת הבכורה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


יעקב נולד תאום לעשו, לא תאום זהה, על כן גם לא תאום למראה, ולא תאום נפש. כבר ברחם אמו לא היה תאום לאחיו ובצאתו לאוויר העולם כבר היה אוחז בעקב אחיו כאילו לא היו בו כוחות משלו שהספיקו לו להיוולד. אלמלא היה תלוי באחיו, לא היה מגיח מרחם, והיה מת נפל עוד בטרם יחיה. הנערים גדלו יחד שונים. האחד, לא מוטרד משונותו, כי היא בידלה אותו לטובה כביכול. הוא היה בכור כחוק. עלם שכוחו עמו. בוטח ביכולותיו. שום צל של תלות לא עננה על זהותו. דימויו העצמי היה איתן. איש ציד. אדון קיומו. ואביו אהבו. האב היה עמוד התיכון במשפחה. הקובע. העיקר. האם, נספחת, אהובה לבטח, אבל עקרת בית הנשענת על אותו עמוד תיכון. בעיניו. ככל שעיניו ידעו לראות.  

ספרה של רחל אליאור, סבתא לא ידעה קרוא וכתוב


הספר "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", שראה אור בהוצאת כרמל בירושלים תשע"ח, עוסק בהיסטוריה אינטלקטואלית וחברתית של נשים בחברה הפטריארכלית, בכלל, ובחייהן 'הנורמטיביים'  של נשים יהודיות מנקודת הראות הגברית, בעולם המסורתי, בפרט. נקודת ראות גברית זו מיוסדת למרבה הפלא על סיום סיפור גן עדן שבו נאמר כידוע ' וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ ' (בראשית ג טז).

יום חמישי, 8 בנובמבר 2018

אני מתגעגעת

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת


אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת

אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְמָה שֶׁלֹּא הָיָה
וְהָיָה יָכוֹל
גַּעְגּוּעַי הוֹלְכִים אֶל המַּבּוּעִים
אֶל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁלֹּא

יום רביעי, 7 בנובמבר 2018

חרותות של ספינות ובעלי חיים מהתקופה הרומית התגלו בחפירות בבור מים עתיק בבאר שבע 





בחפירות ארכאולוגיות של רשות העתיקות בבאר-שבע, נתלה מאגר מים, אשר היקפו -5 X 5.5 מ' ועומקו מגיע לכ-12 ובו חרותות של ספינות ובעלי חיים. 

יום שני, 5 בנובמבר 2018

מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

*אושר לפרסום במחקרי גבעה ו (תשע"ט) -שנתון המכללה האקדמית 'גבעת וושינגטון', בעריכת משה צפור, אהרן מונדשיין ואליסיה גרינבנק. תודתי על הרשות שניתנה לפרסם את המאמר בטרם הופעת הכרך בדפוס.


סמלים חזותיים מבטאים באופן תמציתי את עולמם האמוני והרגשי של הדבקים בה. סמלים רבי עוצמה בהוויה היהודית והישראלית הם סמלי הטלאי הצהוב והמגן-דוד. במפעלה האמנותי הייחודי של הציירת והפסלת סבינה סעד נחקרות הזיקות המורכבות בין השניים בכלים אומנותיים, [1] ולנושא זה תוקדשנה השורות הבאות. 

יום ראשון, 4 בנובמבר 2018

שאול: איך נפל משיח השם

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות


גוסטב דורה, מות שאול


שָׁאוּל - שָׁאוּל
הוֹ מַלְכִּי, אֵיךְ נִתַּז דָּמְךָ עַל-אַדְמַת הַגִּלְבֹּעַ
וְרֵיחוֹ עָלָה בְּאַפִּי בִּבְלִילָה עִם רֵיחַ שְׁרָצִים, שַׁרְשׁוּרִים וְצְפַרְדְּעִים.
נוֹשֵׂא כֵּלֶיךָ יִלֵּל בִּזְעָקָה מָרָה 'אֵלִי אֵלִי, מַה לְךָ אֵלִי.. ' וְנָפַל עַל-חַרְבּוֹ,
לְאֵידֶךָ הִתְלוֹצֵץ הַשָּׂטָן בְּקוֹלוֹ הַמְּחֻסְפָּס: 'הוֹ,
מַה יָפֶה יוֹתֵר מִגְּוִיָּה שֶׁעֵינֵיהָ הַפְּקוּחוֹת נוֹצְצוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ!'

יום שבת, 3 בנובמבר 2018

דֶנדרוֹפואמות: שלושה סיפורי עצים


אלי יונה, משורר

בשם כל העצים

1. עץ המחלוקת
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִשְׁחִית אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ
הִפְנָה אֵלָיו בְּרוֹשׁ אֶחָד אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה וְשָׁאַל
בְּשֵׁם כָּל הָעֵצִים בְּמָה חָטְאוּ גַּם הֵם
מֵילָא הָאָדָם שֶׁכָּרַת אוֹתָם 
צָרִיךְ לְהַכְרִית אוֹתוֹ וְרַק אוֹתוֹ 
כִּי הוּא־הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל רַע.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים: וּמִי פִּתָּה אֶת הָאָדָם רִאשׁוֹן?
חַוָּה!
וּמִי פִּתָּה אֶת חַוָּה? 
הַנָּחָשׁ!
... וּמִי פִּתָּה אֶת הַנָּחָשׁ?
עֵץ נֶחְמָד לְהַשְׂכִּיל.
וְתַאֲוָה לָעֵינַיִם.

יום שישי, 2 בנובמבר 2018

מול כוכבי השיח החדשים

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

אֲנִי נוֹשֵׁךְ. אֲנִי שָׁנוּן. 
אֲנִי עוֹקֵץ. אֲנִי מכיש.
אַתָּה מַרְדִּים. אַתָּה חְנוּן.
אַתָּה כְּמוֹ אֵין מוֹצֵא בַּכְּבִישׁ.

אֲנִי תּוֹקֵף. אֲנִי מֵבִיךְ.
אֲנִי מַבְרִיק. תַּלְיָן מִלִּים.
אַתָּה מֶזֶג אֲוִיר אָבִיךְ,
נֶחְבָּא כְּמוֹ גוק אֶל הַכֵּלִים.

יום רביעי, 31 באוקטובר 2018

אני שאול - הרועה שכתר בראשו

חגי קמרט, סופר ומשורר

  Marble Statue of King Saul ~ 1882


הָרוֹעֶה

וַיָהפוֹך לוֹ אֱלֹהִים
לֵב אַחֵר
חֲנִית גִּרְדָּה אֶצְבּעוֹתָיו.
וּבְידוֹ  חֶרֶב פיפיות
בָּה אָחַז
עָלֶיהָ נָפָל .

יום שני, 29 באוקטובר 2018

עתליה

משה שפריר, משורר

פגשתי בכיכר המדינה עלמה צעירה. עתליה שמה. תמהתי על הוריה על שבחרו לקרוא לבתם בשם של הרוצחת המקראית הנוראה הזאת, שכן במסורת היהודית נמנעים מלקרוא לצאצאים בשמות אישים ונשים שליליים המופיעים בסיפורי התנ"ך, כגון: נמרוד, שמעי, דואג, עמרי, יהוא ועתליה.


"וַתָּקָם (עֲתַלְיָה) וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה" (מְלָכִים בּ', י"א, 1)

צְאִי, צְאִי כְּבָר עֲתַלְיָה - אַתְּ אֵשֶׁת-הַדָּמִים, מַלְכַּת הָרֶשַׁע שֶׁמִּדַּעַת,
צְאִי אֶל בֵּית-אֱלוֹהַּ אֶל מוֹתֵךְ, שֶׁכֹּה רָאוּי לָךְ - בַּת-בְּלִיַּעַל וְרוֹצַחַת!
הֲלֹא אֶת קוֹל דְּמֵי נְכָדַיִךְ אָנוּ עוֹד שׁוֹמְעִים, מַמָּשׁ בְּתוֹך נִבְכֵי הַמֹּחַ.
הֵם צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵהָאֲדָמָה - עָלֶיהָ אַתְּ פּוֹסַעַת, הַמִּרְשַׁעַת.
מוֹתֵךְ יָבוֹא כָּעֵת עַל חֵטְא גַּבְהוּת-הַלֵּב וְתַאֲוַת-שִׁלְטוֹן וַכֹּחַ.

יום שבת, 27 באוקטובר 2018

פרוייקט גימלאים בבתי ספר תיכוניים בישראל

ד"ר ישראל כץ, איש חינוך



לפני שאתאר את פרוייקט הגימלאים בבתי הספר, אציג את עצמי ואת תפיסתי החינוכית כרקע לפרוייקט הגימלאים שיזמתי ושיתואר בהמשך.

יום שישי, 26 באוקטובר 2018

שני אותות לדורות: וינייטת והאלוהים ניסה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אותות לדורות

הוינייטה מתבוננת בפרשת העקידה מזווית הנס, האות, 
לא מן הזווית הקשה מנשא, זווית הניסיון.

אינני יודע איך לקרא את הפסוק "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם" (בראשית כ"ב, א'). תמוה.  אמנם כבר מצינו במקרא שה' כביכול מנסה את המאמינים בו. בדברים י"ג ד' מזהיר הכתוב את הנוהים אחר נביאי שקר המביאים אות המוכיח לכאורה כי לא מליבם הן ניבאים אלא מפי הגבורה " לֹא תִשְׁמַע אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא  כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת- ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם". גם זה לכשעצמו קשה. למרות שהרשות נתונה ביד כל אדם לבחור מעשיו, הכל צפוי, ויודע תעלומות לא יעמיד אדם בניסיון כדי לדעת במה יבחר. אבל אפילו נעבור על פני הקושי הזה,  נפגוש בקושי גדול הימנו.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2018

מה ראתה החרב שעליה נפל שאול?

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת ספרות לשון ותרבות


מה ראתה החרב?  

כְּמַרְאָה אֶל פָּנָיו
דָּמְעָה הַחֶרֶב

עִזְרִי לִי,
חַרְבִּי,
לִי-
עִזְרִי.

יום שני, 22 באוקטובר 2018

אפוקליפסה עכשיו: בראשית א, א-ה

חגי קמרט, סופר ומשורר


והטיפו ההרים דם וכל הגבעות תמוגנה.
ועמקים הפכו תהו ואורות הפכו חשך.
ולילות שיטחו אורן על ימים.
אז קראה דארק לחושך יום ולאור קראה היא לילה,
ובלהט החרב המתהפכת גירשה לאדם מגנה מאצל הכרובים.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2018

הסיפור הראשון

בלפור חקק, משורר


הסיפור הראשון

אָדָם וְחַוָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִגַּן עֵדֶן
חָיוּ נְטוּשִׁים בְּשָׂדוֹת אֲחֵרִים
אָדָם וְחַוָּה
סִפְּרוּ לְיַלְדֵיהֶם כָּל מִינֵי סִפּוּרִים.

יום רביעי, 17 באוקטובר 2018

וינייטת אב המון גויים: מהגר האמונה והצדק הראשון

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אברהם משה ליליין, אברהם 

בדברי ימי ישראל היה ל"ברח לך" הד גדול יותר מאשר ל "לֶךְ-לְךָ".  הקיום היהודי לן בין שתי הקריאות, שציוו על עקירה שהיא לעולם קשה כשאול. תמיד " מֵאַרְצְךָ" בה חיית בשפתה, בדפוסי תרבותה, במנהגיה, באורח חייה, בנאמנותך לחוקיה. עקירה אחת. 'ארצך' זאת שאדם נקרע מעליה, קרעיה מלווים אותה אל הארץ אליה הוא עוקר והם כואבים תמיד ברקמה של הארץ שהעקור נשתל בה. תמיד "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ", ממחוזות ילדותך שמראותיה היו בנפשך לתבנית נופו של  העולם לכל ימי חייך. עקירה כואבת נוספת. אדם ונופו אחד הם, מפרידים ביניהם - אדם נעשה זר לנופו והנוף נעשה זר לאדם, והניכר ניבט מכל חלון אפילו ארכו ימי חיי העקור בארצו החדשה הרבה יותר מימי חייו בנוף ילדותו. והעקירה המייסרת מכל, "וּמִבֵּית אָבִיךָ",  מן המקום האחד בעולם שהוא כולו כל כולו רק שלך, בו נולדת לחיקה של אהבת אם האחת שעשתה אותך אהוב לפני אלוהים ואדם, בו עמדה עריסתך ושמעת ממנה שירים המתנגנים מימי עולם בפי אבותיך, בו גדלת על ברכי מוסר אביך ותורת אמך שעיצבו את עמוד שידרתך המוסרית, וממנו, באשר שם אתה הולך, אתה שומע בכל הצמתים של חייך את הקולות ואת השתיקות השומרים אותך מכל רע. אפילו עקירה מארץ הרעה אל ארץ הטובה, אפילו עקירה מגיא צלמוות אל נאות דשא, כל עקירה היא ייסורים. אבל יש עקירה של "לֶךְ-לְךָ". ויש של "ברח לך", וזו של "ברח לך" מאחרת לבא, וכשהיא נשמעת - פעמים הרבה כבר אין לאן לברוח, ואין קץ לייסורים הנוראים שאדם מייסר עצמו על שלא שמע "לֶךְ-לְךָ" כשאפשר היה עדיין ללכת! 

רוביק רוזנטל בריאיון עצמי עמוס בסתירות פנימיות לכבוד צאת ספרו: מדברים בשפת התנ״ך

ד״ר רוביק רוזנטל, בלשן, לשונאי, מילונאי, עיתונאי, סופר, סופר ילדים

רוביק רוזנטל, מדברים בשפת התנ"ך, הוצאת כתר 2018, 402 עמודים

מדברים בשפת התנ״ך, הוצאת כתר
ד״ר רוביק רוזנטל, צילום: אריק סולטן

רוביק רוזנטל, או שמא אקרא לך דוקטור רוביק. פרסמת בימים אלה את הספר "מדברים בשפת התנ"ך". ואני תוהה: האם אנחנו, הישראלים, מדברים בשפת התנ"ך?
ברור שלא. מי מדבר בשפת התנ"ך?

יום שני, 15 באוקטובר 2018

כל חולם - לוחם: הוסיפו נא לחלום

אלי יונה, משורר

הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
בעלי החלומות

"וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיְקַנְאוּ בּוֹ אֶחָיו"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם! 
"וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!

כָּל הַיּוֹסֵפִים וְהַיּוֹסֵפוֹת בָּעוֹלָם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!

יום שישי, 12 באוקטובר 2018

וינייטת השורד החרד: את קשתי נתתי בענן

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

 וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן

כלו המים. יצאו שלוש מאות ושישים ואחת יום אותם עשה נוח בתיבה, ארבעים יום וארבעים לילה של תופת רותחת שעלתה מתהומות ושל אשדות מטר וזוועות וברקים שניתכו ממרום, ומאה וחמישים יום בהם גברו המים, וכמספר הימים האלה בהם נסוגו מעט מעט, ועשרים ואחת ימים של שילוחי העורב והיונה. שלוש מאות ושישים יום של הישרדות פלאית של משפחה גרעינית אחת קטנה, בבדידות אפלה, בשעה שהעולם הנושב כולו, כל חי בו, כל צמח, לבד מעץ הזית האחד על פסגת מוריה, חרב. 

דרכים לחשיפת המסר של השירה המקראית - הבטים צורניים ותכניים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


מפתח הזהב להבנת שירה מקראית
הנה רשימה של הבטים שמומלץ לתת עליהם את הדעת לצורך פיענוח המסר/ים של שירה מקראית: 

1.   מבנה השירה בשלמותה - עיצוב וארגון. 
תיחום היחידה הספרותית. האם ניתן לגלות בה תבנית-על המגדירה את גבולותיה על פי התוכןשימושי לשון מיוחדים או סמנים צורניים כגון נוסחאות פתיחה / סיום, מסגרת (הסיום ממין הפתיחה), פזמון חוזר, סימטריות מילוליות, אקרוסטיכון, מבנה קונצנטרי (כיאסטי), שרשור. 
2.    הרכבה הפנימי של השירה והיחס שבין חלקיה.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

חשיפת כתובת חנניה בר דודלוס מירושלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית (כתיבה וצילום)


התרגשות גדולה עמדה באוויר. ציפיה דרוכה. עוד רגע קט יוסר הלוט מעל עמוד האבן ותחשף לציבור הכתובת המרגשת. העתונאים הרבים החמושים במצלמות ומכשירי הקלטה, הצטופפו באגף הארכאולוגיה של מוזיאון ישראל. פרופ׳ עדו ברונו, מנכ״ל מוזיאון ישראל, פתח את מסיבת העתונאים ושלח רמזים: הממצא ממוקדם בהקשר הארכאולוגי הנכון - האגף של ירושלים בתקופת בית שני, ומדגיש את המילה ׳ירושלים׳!

דנית לוי מסירה את הלוט
הלוט מוסר ו… נחשף עמוד אבן עגול, עליו כתובת באותיות עבריות 
חנניה בר
דודלוס
מירושלים

יום שני, 8 באוקטובר 2018

מחברות החשק של יורם טהרלב על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת בבל

יורם טהרלב, מצע אשה מצע טוב, ציירה רוני טהרלב, הוצאת בבל, תל אביב תשס״ג 2003

לכתוב או לא לכתוב על הספר הזה? אני מהרהרת, ואתם בוודאי מגיבים בתמהון: ׳לכתוב על שירים כאלה???׳ הרי שם הספר אינו מותיר מקום לספק אודות תוכנו: ׳מצע אשה מצע טוב׳! ואם הרמז טרם הובן, יבואו שמות השירים ויעידו שבמחברות (=מקאמות) חשק עסקינן. או במילים יותר מפורשות - בטקסטים נוטפי זימה. ואם לא די בכך, אותם טקסטים מחורזים משובצים לא פעם בקללות עסיסיות רחמנא ליצלן!

יום שישי, 5 באוקטובר 2018

בראשית בוראת לאהבה אותי

דורית שירה ג'אן, משוררת
תרגום לאנגלית: פרופ׳ איתן מדיני


בְּרֵאשִׁית בָּאָה צְלוּלָה חֲשׂוּפָה
רַכָּה נוֹגַעַת בָּעֶצֶב מְפוּיֶסֶת
פּוֹסַעַת בַּשְּׁבִיל אֶל הַנָּהָר
נִטְהֶרֶת בְּאַדְוַת הַמַּיִם

יום חמישי, 4 באוקטובר 2018

Children of Israel - אלגוריה

אלי יונה, משורר
תרגום לאנגלית: פרופ׳ איתן מדיני

רוֹצִים לָרִיב? עָשׂוּ זֹאת בַּחוּץ!

Children of Israel - אלגוריה


הַחוּצָה, יְלָדִים, הַחוּצָה!
רוֹצִים לָרִיב? עָשׂוּ זֹאת בַּחוּץ!
גָּעַר הָאָב בִּילָדָיו
וְסָגַר אַחֲרֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

יום שני, 1 באוקטובר 2018

שמשון ודלילה בשר ודם

בלפור חקק

שמשון ודלילה בשר ודם  
דְּלִילָה בְּאַהֲבָתָהּ
אָבָק בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ
רְחוֹקָה מִפְּנִינִים
מְשַׁנָּה עִתִּים לְשִׁמְשׁוֹן
מַחְלִיפָה אֶת הַזְּמַנִּים.
גּוֹלֶלֶת אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ
בְּעֵמֶק הָאֵלָה
מְצִיפָה אוֹתוֹ אוֹרָה גְּדוֹלָה.
וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
גּוֹלֶלֶת חֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר
לַעֲרֹף שַׂעֲרוֹתָיו
לְהָבִיא עָלָיו אֲפֵלָה.

האטד וכבשת הרש: לקח פוליטי? מה פתאום

ד"ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

הרוצה לשלוט בעולם  העצים // אין לו צורך בפרי, די לו רק בקוצים. 

הלוך הלכו העצים מפלך אל פלך,// לבחור להם עץ, שיסכים להיות מלך.
"ודאי יש כזה", התעקשו לתומם 
חיפשוהו בלילה, ביקשוהו יומם // אצל אבימלך, גדעון ויותם.
שוחחה  המשלחת עם כל צמח ראוי,//  ומשיח אל שיח פחת הסיכוי.
כי מי שהוא עמוס בכל טוּב// כגון זית וָגפן, תאנה או חרוב
הפנה את גבו ליוזמה בסירוב.
במשל של יותם, אילנות האיכות// סרבו לקבל על עצמם עול מלכות.

אידאל השיוויון בין בני האדם על פי בראשית א

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


התנ“ך נפתח בתיאור בריאת העולם בשבעה ימים שמסביר את טיבו, תבניתו ותכליתו של העולם. בעולם שורר סדר היררכי והאדם נמצא בפיסגתו. הוא היחיד שעליו שנאמר שהוא נברא בצלם אלהים: ’ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם‘ (בראשית א 27); הוא היחיד שאלהים לא רק מברך אותו אלא גם מדבר אליו ישירות: ’ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלוהים‘ (פס‘ 28);הוא היחיד מכל יצורי היבשה  שנתברך בברכת הפריון ומילוי הארץ, ברכה שלא ניתנה לחיות היבשה; וגם תזונה עדיפה ניתנה לו. הצמחיה נבראה כשהיא ממויינת לעשב מזה ולעץ מזה. תזונת האדם נועדה להיות משניהם גם יחד: מן העשב הפשוט ומפרי העץ שהוא משובח יותר. לבעלי החיים, לעומת זאת, ניתן רק ’ירק ירק עשב לאוכלה‘. 

יום ראשון, 30 בספטמבר 2018

האם החרוב וגרעיניו נזכרים במקרא?


 הארץ הטובה שה' מביא אליה את בני ישראל היא ארץ נחלי מים שעינות ותהומות יוצאים בה בבקעה ובהר. זוהי 'ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון. ארץ זית שמן ודבש' (דברים ח 8). החרוב, שהוא עץ ארץ-ישראלי נפוץ, אינו נזכר כאן. השם ’חרוב‘ אינו נזכר גם בשום כתוב מקראי אחר. אבל...

יום שבת, 29 בספטמבר 2018

נפלאות הסיפור המקראי - מקאמה

ד"ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)




את המקאמה הזאת באינקלוסיו נפתח//  שהוא מסימני ההיכר של הסיפור בתנ"ך.
לרוצה במקרא את המסר לחשוף// לא די בִקריאה מראש ועד סוף.
כי צריך גם מאחרית לָרֵאשית לחֲזור// וקודקוד עם תחתית ביחד לשזור.
בקשרים נסתרים הסיפור מעוצב// ורק אפס קצהו גלוי על פניו.
מילותיו מועטות וניתנו במשורה// הוא נראה רדוד ופשוט לכאורה.
אך פשטות התמונה מסתירה כמסך// את עמקות היצירה הטמונה בתנ"ך.   

יום שישי, 28 בספטמבר 2018

הלזאת ייקרא אשה? על כינונה של זהות נשית סטריאוטיפית במרחב הטקסטואלי-יהודי

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגודת הסופרים בישראל

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?
עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל


תקציר:
 כשוירג'יניה וולף כתבה ב-1929 את "חדר משלך", היא תיארה באופן כמעט גאוני כיצד הַפְנָמָתָהּ של היררכיה מגדרית משליכה על הדרתן המוחלטת של נשים כותבות מן המרחב הספרותי-תרבותי ובתוך כך, משפיעה גם על מעמדן של נשים במרחב הציבורי באנגליה: "אשה מככבת בדפי הספרים מכריכה לכריכה, אך נעדרת לחלוטין מההיסטוריה. היא חורצת גורלות של מלכים וכובשים בספרות היפה, אך למעשה היא משרתת של כל גבר שהוריה הכריחו אותה לענוד את טבעתו על אצבעה. חלק הגון מהטקסטים מלאי ההשראה והמחשבה העמוקה נובעים מפיה בספרים, בעוד שבחיים האמתיים היא בקושי יכלה לקרוא ולכתוב, והייתה רכושו של בעלה". [1]

יום חמישי, 27 בספטמבר 2018

מאמתי יש למלאכים כנפים?


עקידת יצחק, לורנט דה לה הייר 1650
הרבה מאתנו יאמרו כי מאז ומתמיד ציירו להם בני האדם את מלאכי השמיים כבעלי כנפיים, שהרי כך אנו רגילים לראות אותם ברוב יצירות האמנות: תמונות, פסלים, פסיפסים ועוד. כיוון שתפקידם העיקרי של המלאכים הוא לתווך בין אדם ואלהים, ברור לכאורה שהם זקוקים לכנפיים כדי לנוע במהירות בין הארץ שניתנה לבני האדם ובין השמים שהם לה' בלבד.
והנה, במקרא מתוארים מלאכים רבים מבלי להזכיר את כנפיהם, כגון המלאכים שבאו להודיע לאברהם על הולדת יצחק (בראשית יח, ב) והמשיכו את דרכם כדי להציל את לוט מהפיכת סדום ועמורה (שם יט, א). הוא הדין גם באשר למלאכים שרואה יעקב בחלומו, שהם "עולים ויורדים" מסולם ולא מתעופפים סביבו, או המלאך המשוחח עם הנביא זכריה (זכריה ד, א). יצורים בעלי כנפיים במקרא הם הכרובים המתוארים כ"פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת" (שמות כה, כ) או השרפים ("שש כנפיים לאחד" [ישעיה ו, ב]). וחוץ מהזכרת "האיש גבריאל ... מועף ביעף נוגע אלי" (דניאל ט, כא) – שממנה נרמז כי לגבריאל ישנה היכולת להתעופף – לא נמצא הזכרה ברורה של מלאך בעל כנפיים, לא במקרא, לא בספרים החיצוניים (שבהם מופיעים מלאכים רבים בחזיונותיהם של מחברי הספרים) ואף לא בברית החדשה. מניין לנו אפוא תמונת המלאך המכונף? אפשר לשער כי עם הזמן לא הבחינו האמנים בין מלאכים, שרפים או כרובים, ואת כולם ציירו כבעלי כנפיים, אך סביר יותר לומר שהכנפיים הפכו להיות לסימן המזהה את המלאך, והמבחין אותו מבשר ודם, בהשפעת העולם הקלאסי היווני-רומי בתקופת הנצרות הקדומה. בתרבות הקלאסית היו יצורים מכונפים רבים, ולהם תפקידים שונים, ואלה יכלו להשפיע על דמיונם של האומנים הנוצרים במאות הרביעית-חמישית. כך, למשל, אלת הניצחון היוונית, ניקה (או בשמה הרומי: ויקטוריה) שתיווכה בין האלים לבין בני האנוש. היא מתוארת באמנות היוונית-רומית כשבצידה מהויות מכונפות המסמלות את ארבע עונות השנה או את ארבע רוחות השמיים. לפי ההשערה החלו אמנים נוצרים לצייר בהשפעת תיאורים אלה את מלאכי השמים, בתנוחות של ברכה או כשהם נושאים צלב, כאשר זוג כנפיים יוצא מגופם. כך נמצא, למשל, בארונות קבורה נוצריים מן המאה הרביעית.

יום שלישי, 25 בספטמבר 2018

בריאת האור ותאוריית המפץ הגדול - סיעור מוחות

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אור באפלת האינסוף
באוקינוס המים האינסופי בחשכה המוחלטת נשמע לפתע קולה של רוח אלהים המרחפת על פני המים: ’יהי אור‘, והמרחב האפל הוצף באחת באור. זה היה הדיבור האלוהי הראשון, לפי בראשית א, והוא התחיל את שרשרת ארועי הבריאה. האור הזה לא זרח ממאורות השמים, שהרי הם טרם נבראו. מה הוא היה? האם לתאורית המפץ הגדול המקובלת במאה ה-21 יש מה לומר בקשר אליו? סוגיה זו שייכת לתחום ההגותי העוסק ביחס שבין אמונה למדע ואין מועד מתאים יותר להתעמק בה מאשר בתחילת השנה העברית, שהרי נאמר ’בתשרי נברא העולם‘ (מסכת ראש השנה י ע"ב). להתעמקות בסוגיה יש השלכות להוראת התנ"ך בבתי הספר שהרי היא מציפה את תפיסות היסוד של הקורא לגבי מהותו של המקרא, מקורו, מטרתו ודרך פרשנותו. הגישה לסוגיית מקור אור היום הראשון יפה באופן עקרוני גם לשאלות אחרות מתחום היחס שבין אמונה למדע המתעוררות למקרא בראשית א, למשל היחס בינו לבין התפיסות האבולוציוניות והדרוויניסטיות אודות היווצרות הצומח, עולם החי, ומוצא האדם. 
שורה נכבדה של הוגים, חוקרים ורבנים, הוזמנה להתמודד עם טענתו של פרופ‘ נתן אביעזר

יום ראשון, 23 בספטמבר 2018

ברכת יעקב (בראשית מט) בראי תרגום השבעים

פרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן, וראש התוכנית לתואר שני בתנ"ך במכללת גבעת וושינגטון

חלונות שאגאל המתארים את השבטים, הדסה עין-כרם
ברכת יעקב לבניו העמידה קשיים רבים בפני מתרגמים ובפני פרשנים. היא עמוסה במילים חידתיות, בצירופים לא-מוכרים ובהיגדים סתומים. המתרגמים והפרשנים מנסים לפתור את הכתוב, איש-איש על-פי דרכו. בעלי המדרש – שאינם עוסקים בתרגום צמוד של הטקסט – נוהגים ביתר חרות, אך גם התרגומים הארמיים, ובתוכם אונקלוס הפשטן לכאורה, נוהגים כך ביחס לשירות המקראיות בכלל ולפרשה זו בפרט.

סוכות - מקבץ דברי הגות ושירה

חג סוכות שמח!

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


ציור קיר: שלומי ישראל
בתורה נאמר: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת־פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם (דברים טז, יד-טז). 
חג הסוכות הוא השמח מכל החגים בגלל הקציר והאסיף. 

יום שבת, 22 בספטמבר 2018

תולדות היופי והכיעור מאת אומברטו אקו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



אומבטו אקו, תולדות היופי, מאיטלקית אריה אוריאל, כנרת זמורה ביתן, אור יהודה 2011
אומברטו אקו, ׳תולדות הכיעור, מאיטלקית שרה לוטן, כנרת זמורה ביתן, אור יהודה 2013

"המוות והיופי הם שני מושגים רבי־משמעות המכילים בתוכם הרבה תכלת והרבה שחור, והם יחד צמד אחים נוראים המַפרים את עולמם על ידי אותה חידה, על ידי אותו מסתורין." (קיטס)

אמברטו אקו, הסופר, מבקר התרבות והפילוסוף האיטלקי הנודע (מחבר 'שם הוורד'), חוקר את מושגי היופי והכיעור בתודעה ובתרבות האנושית. שתי תופעות מסתוריות וממגנטות. מהם היופי והיפוכו-תאומו הכיעור?  האם היופי זהה לטוב והכיעור לרע? מדוע היופי נקשר לאלוהי ולמלאכי והכיעור לשטני ולמפלצתי? האם רק היפה, המושלם וההרמוני מושך אותנו או גם הפגום, המעוות, והמבעית? האם אנו מסמנים כמכוער את מה שאנו רואים כמאיים עלינו? האם יש קשר מהותי בין יופי וכיעור לאומנות?

יום שישי, 21 בספטמבר 2018

יוסף ופירות התאווה

אלי יונה, משורר

סורה י״ב בקוראן
כָּל חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר,
לִבָּן נֶחְמַץ מִקִּנְאָה עַל רוֹמָנַהּ הַמְּדֻמֶּה
עִם עֶבֶד בֵּיתָהּ הָעִבְרִי, יוֹסֵף,
אוֹתוֹ דָּאֲגָה לְהַסְתִּיר מִפְּנֵיהֶן,
מִפְּנֵי דַּאֲגָתָהּ שֶׁיִּגְנְבוּ לָהּ אוֹתוֹ.

יום שני, 17 בספטמבר 2018

יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יונה והדג

מקובל לקרוא ביום הכיפורים את ספר יונה, הבה ונעשה זאת. הנביא יונה בן אמתי מוכר מספר מלכים ב' (י"ד, כ"ה – כ"ז), כמי שניבא על הצלחות מלך ישראל ירבעם בן יהואש. כשאנחנו קוראים בפסוק השני של ספר יונה, "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" אנו מרגישים טוב, אנחנו הולכים לקרוא סיפור נאה על נקמת ה' בגויים. תחושה זו נעלמת ומתחלפת בתדהמה בפסוק הבא: הנביא אמנם קם, אבל כדי לברוח מה'! נביאים שמיאנו תחילה למלא את שליחותם אנו מכירים למכביר, מאבי הנביאים ואילך, אבל יונה הוא משהו אחר. הוא אינו אומר מילה, אינו אומר "שלח נא ביד תשלח" (תשובתו של משה ל"אהיה אשר אהיה"), הוא קם ובורח. בורח למקום הרחוק ביותר האפשרי. המקרא מפרט, "וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה". יש מימרה אמריקאית, put your money where your mouth is , אם אתה כל כך בטוח במשהו, נראה אותך מתערב על כך! ויונה אכן משלם במיטב כספו כדי לברוח. ואז הוא יורד בספינה והולך לישון, כמי שכל בעיותיו נפתרו, הוא יכול לנוח. ובחוץ מתחוללת סערה.

ללמוד את ספר יונה ממורה בלתי שגרתית

נתנאל ברק, מורה ומחנך

מדהים. קחו לעצמכם פחות משמונה דקות
 בשביל חזרה מקפת על ספר יונה
מפיה של מרצה לא שגרתית.




ספר יונה - לקט דברי הגות ושירה

יונה הנביא נפגש עם פרסאוס ואנדרומדה ביפו

אלי יונה, משורר-נפתולים

הוצאת ארגמן מיטב


על עצים ואבנים
                                                                                                                            לראובן שבת


ולעיר יפו אין נמל מתכוּנת המקום, כי שפת הים היא שם כמעט שורת רכסים ישרה ורק משנֵי קצותיהַ היא מתעקלת מעט. שתי הקרנות האלה הן צוקֵי סלעים וראשֵי סלעים בולטים אל תוך הים, ושם נראו עוד כבלֵי אנדרומדה... (יוספוס פלוויוס/מלח' היהודים ג/ט)

תְּחִלָּה סֵרֵב פֶּרְסֶאוּס לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו.

שֶׁמָּא שְׁרִיקַת הָרוּחַ אַגַּב מְעוֹפוֹ מֵעַל הַיָּם הִקְהְתָה אֶת חוּשָׁיו?

גַּם אַנְדְּרוֹמֶדָה, שֶׁהָיְתָה רְתוּקָה לְשֵׁן הַסֶּלַע יוֹתֵר מִדַּי זְמַן, חָשְׁבָה שֶׁעֲדַיִן מְהַדְהֲדוֹת בְּרֹאשָׁהּ כָּל סְטִירוֹת הַלֶּחִי שֶׁחָטְפָה מִן הַגַּלִּים.

יום שישי, 14 בספטמבר 2018

התשובה: מאג-יה ברשות התורה

ד״ר נדב ברמן שיפמן, עמית פוסט-דוקטורט בחוג לפילוסופיה ובמרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת ייל 

Praying Hands by Albrecht Dürer
"שוטפים הם זרמי התשובה, הפרטית והכללית, דמיונם כגלי שלהבות שעל גוף השמש, אש במלחמת-עד הם מתפרצים ועולים... אין כח לקלוט את ההמון הרב של הצבעים הרבים אשר לשמש הגדולה הזאת... מפני שהם באים ממקור החיים בעצמם." (ראי"ה קוק, אורות התשובה, ד, א')

1. מבוא
ימי חודש אלול מסמנים ביהדות את חשיבותה ותפקידה החיוני של התשובה בתיקון וחידוש האדם והחברה. דבריו של הראי"ה קוק המצוטטים למעלה מראים את הכח האונטולוגי המיוחס לה בחשיבה היהודית הקבלית המודרנית, אך בשורות הבאות נווכח כי כבר במקרא עוצמתה רבה מאד. אמנם, בשמה "תשובה" לא נודעה במקרא והיא מצויה בהטיות שונות של הפועל שו"ב (ראו למשל ירמיה ג 7, 22), אך היא מן המושגים היסודיים ביותר במחשבת המקרא. 

סליחה, תשובה וכפרה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית


סליחה היא מושג המתואר במקרא כתכונה אלוהית, שכן רק אלוהים הוא זה הסולח, כפי שעולה מחמישים הפעמים שנזכר הפועל סלח במקרא. הסליחה האלוהית היא היפוכו של החטא האנושי, מפני שעל פי המקרא האדם הוא זה המועד לחטוא מעצם הווייתו, ואלוהים לבדו הוא זה המתבקש לסלוח לו. החטא, המתרחש במישור האנושי, מופנה תמיד במישרין לא רק נגד הזולת שחוטאים לו, אלא בראש ובראשונה  נגד אלוהים נותן החוק ומכונן המוסר. על כן אלוהים הוא זה המתבקש לסלוח ולמחול. כך כותבים מחברי המקרא הפונים לאלוהים בבקשת סליחה על חטאי העם: 'וסלחת לעווננו ולחטאתנו, ויאמר ה' סלחתי כדבריך' (במדבר יד, כ); 'ואתה אלוה סליחות חנון ורחום' (נחמיה ט, יז); 'לאדוני אלוהינו הרחמים והסליחות' (דניאל ט ט), 'כי אתה ה' טוב וסלח' (תהלים פו, ה) 'וסלחת לחטאת עמך ישראל' (מלכים א ח, לד). 

יום חמישי, 13 בספטמבר 2018

יום הכיפורים שלי - סיפור אוטוביוגרפי

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

יצחק מאיר עם משפחתו

כל הימים מאז. עד יום מותי אני. ובכל יום מימי הכפורים, באשר שם אני, אני עומד בפינה שלי ואומר קדיש.

יום שלישי, 11 בספטמבר 2018

שופר היובל, שופר התרועה, שופר החרם ושופרו של משיח

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'וכך הדבר בנוגע לעבר שלנו [...] הוא כמוס מחוץ לגבולו ומחוץ למחוזו, 
באיזה חפץ גשמי  שלא חשדנו בו אפילו'.  
מרסל  פרוסט  

"לעם היהודי", לדברי הוגה הדעות היהודי-בריטי סיר ישעיה ברלין, "יש הרבה יותר מדי היסטוריה והרבה פחות מדי גיאוגרפיה". הדברים נאמרו בשנינה במענה לשאלה עיתונאית "מה היא הבעיה של העם היהודי?" דומה שפיזור גאוגרפי של עם נטול ארץ לאורך רוב שנות קיומו, ועומק היסטורי של זיכרון הקשור בארץ מיוחלת אליה שאפו הגולים לחזור, חייבו את בני העם היהודי בצמצום מספר חפצי הזיכרון והמשמעות אותם נשאו עמהם בנדודיהם ובמקומות מושבם או אותם יצרו, אספו רכשו או שמרו בזיקה לחפצי קודש וסמלי זיכרון הקושרים בין העבר ההווה והעתיד.