אתר מנהלי עם מאגר מים גדול מתקופת אשור נחשף בראש העין

מאגר המים - מבט מבפנים. צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות

מפעל מים בן כ-2700 שנה נחשף לאחרונה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ליד ראש העין, בהשתתפות תלמידי מגמת ארץ ישראל וארכיאולוגיה של משרד החינוך. גלעד יטאח, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, אומר "קשה שלא להתרשם ממראו של החלל התת קרקעי הגדול, שנחצב לפני שנים כה רבות. בעת העתיקה, אגירת מי גשמים היתה צורך בסיסי ביותר. באזור יורדים כ-500 מילימטר גשם, ונראה כי גשמי החורף מילאו את המאגר בנקל. על דפנות המאגר, בסמוך לכניסה, זיהינו חרוטות של דמויות אדם, צלבים ועיטור צמחי אשר ככל הנראה נחרטו בתקופה מאוחרת יותר בידי עוברי אורח. בסך הכל זיהינו שבע דמויות, אשר גודלן 15 - 30 ס"מ. לרוב ידיהן מונפות באויר, ונראה שחלקן מחזיקות חפץ כלשהו". 

באר הדמעות, עיני רחל

הרצל חקק, משורר

הַפֶּתֶק שֶׁהָיָה בְּיָדִי עָף בָּרוּחַ

וְלֹא יָכֹלְתִּי וְרָדַפְתִּי אָבוּד.

אָמַרְתִּי אָרוּץ וְלָחַשְׁתִּי אָנוּחַ

וְהִנְּנִי בָּא בּוֹאֲכָה בֵּית לֶחֶם

וְנָפַלְתִּי שָׁדוּד.

ובכיה של בת שבע בשערי ירכיו של המלך דוד

ד״ר דן אלבו, משורר היסטוריון וחוקר תרבות

רות נצר, רישום פנדה 

תַּחַת קֶשֶׁת יָרֵחַ כְּסוּפָה בְּרָקִיעַ רֵיק מֵעֲנָנִים

בְּלַיִל סָפוּן בְּחֶרְשׁוּת מְדֻמָּה וָשֶׁקֶט,

דִּמְעָה עַל לֶחְיָהּ

בְּכֹל, מִשְׁפְּטֵי-פִּיהָ

הִיא נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה אֶל סְפִינוֹת הַמַּלְאָכִים, 

בְּקָרִים וְלֵילוֹת, מְבַכָּה בַּת־שֶׁבַע אֶת מוֹת אוּרִיָּה אִשָּׁהּ,

וּבִכְיָהּ וּגְנִיחוֹתֶיהָ, כְּחַמּוּקֶיהָ וְשָׁדֶיהָ
נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים בְּשַׁעֲרֵי יְרֵכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד.

וינייטת בנות צלפחד חמש יעלות כן במדבר

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

לעלוי נשמת ירדנה ברנוי עליה השלום, מורה בישראל ושליחה בגולה, מתנדבת מד"א שנהרגה בשעה שהגישה עזרה ראשונה לנפגעי תאונה בכביש שש לפני עשור. 

The Daughters of Zelophehad, as in Numbers 27:1-11
 illustration from The Bible and Its Story Taught by One

אדם 'כן' (לא 'כנה' כפי שהשיבוש הזה התאזרח), הוא אדם מהימן. " אִם כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם..." (בראשית מ"ב,י"ט) שואל יוסף את אחיו הנדהמים, ותרגום יונתן כותב "אִם מְהֵמְנִין אַתּוּן", והן עונים כי אכן, "כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים"! (שם, ל"א). קרובים לתובנה הזאת דברי המדרש הלומדים מתוך הפסוק "מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק, אַבְנֵי צֶ֗דֶק, אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם, אֲנִי֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם" (ויקראי"ט,ל"ו), כי כיון שההין כלול כבר באיפה, בא הביטוי 'וְהִ֥ין צֶ֖דֶק' לרמוז ש"הן", כלומר, "כן", צריך להיות כן צדק ואמין, וכמוהו גם ה"לאו", ובלשון המדרש, "...שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק" (ספרא,קדושים). אם מוצא פיו של האדם אינו מחייב אותו, ו'לאו' שלו הוא ספק 'לאו' , ו'הן' שלו ספק 'הן', מתרופפים החישוקים המהדקים את החברה, כי 'אין אמון בבני אדם' כשורת השיר העממי, וההפקר או הכוחנות המאיימים תמיד על הסדר הטוב, זוחלים אל תוכה מפרקים אותה מהרה.  הפסוק " כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֘ דֹּבְרֹת֒..."(במדבר כ"ז, ז') הוא פסוק בו מאשר הקדוש ברוך הו בכבודו ובעצמו כי העתירה של בנות צלפחד היא כנה, היא אמינה, והן, הבנות, מהימנות, ולכן " כֵּ֗ן "!

שני שירים על מתי מדבר

 בלפור חקק, משורר

אני הולך אל השירים

שאינם מתגלים בעולם  

בִּקְצֵה יְרוּשָׁלַיִם

אֲנִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ גַּן אֶחָד  נֶעֱלָם

שֶׁפָּנָיו נוֹהֲרִים כְּנָהָר

וַאֲנִי יוֹדֵעַ מִדִּבְרֵי הַנָּבִיא

שֶׁמִּכָּאן הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּעְיָן

וְאֶל הַמִּדְבָּר

שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִתְגַּלִּים בָּעוֹלָם

וינייטת מה טובו: שירת מה טובו לדורות

 יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

בלעם היה חרב מאגית להשכיר. הוא ברך תמורת שכר, וקילל ליטול שלמונים, מכר את קסמיו בכסף והפך נבואותיו למכרה ממון. גם באמונותיו שכר. כשם שהאמין באלי ארם נהריים נֵרְגַל ואֲשִׁימָא ,בבעל פעור ובכמוש המואבים ולבטח גם בסגל אלילי כנען למן הבעל והעשתורת, ועד לרשף ולמות, כן האמין באלוהי ישראל . הוא לא יכול היה להתעלם ממנו. אלוהות שעמד לה כוחה לגבור על כאלפיים אלי מצרים ובראשם חנום, ונפתיס, ומאהס אל המלחמה, ולהוציא את עמה מיד פרעה-גם הוא אל-  שהתנשא באורח מעורר חמלה ואמר, "מִ֤י יְ.קֹ.וָ.ק֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ" ( שמות ה',ב')  , הייתה אלוהות שאיש כבלעם ירא אותה וטיפח עמה קשרים, ציית לה מחד ודימה להיות קרוב לה כנביאה מאידך. "אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽו" (במדבר כ"ג,כ"ב), הוא שר בהתפעלות ובהערצה בשירו השני מעל אחת הגבעות הרמות. 

׳אחים הפכים׳ ספר ילדים על יעקב ועשיו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על ספר הילדים של שרון גבעוני, אחים הפכים (הוצאת סער, תל אביב 2017)

סיפורי המקרא שונים מאד מספרות הילדים הקלאסית בת זמננו. לשונם עתיקה, סגנונם בלתי מוכר לילדים, והם עמוסים מושגים אמוניים ותרבותיים הזרים להם לחלוטין. ואף על פי כן מן הראוי לקרבם  לילדים, וכבר מן הגיל הרך. מדוע? משום שעליהם מושתתת הזהות התרבותית של עם ישראל לדורותיו, משום שהם הפכו למיתוסים מכוננים בתרבות המערבית, ומשום שידוע שלאגדות ולסיפורי קדומים יש תרומה חשובה לחינוך האדם. הם תורמים להגברת מודעות הילדים לרגשותיהם, לפיתוח ערכיהם ולהעמקת הבנתם את העולם. דרך הדמויות וקורותיהן לומדים הילדים להתמודד עם פחדים, יצרים ורגשות. הם נחשפים לתופעות כמו נאמנות, גבורה, קנאה, תחרות, אהבה, מסירות וכדומה, מזדהים עם הגיבורים ושמחים כשהם נחלצים מתלאותיהם ומתפייסים זה עם זה. 

על פתיחות בתנ״ך, על המשכיות ועל תקווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית 

כי יש תקווה

 במקרא יש פתיחוֹת הרבה. פתיחות לסיפורים ולדברי שיר, פתיחות לנבואות ולגופי חוקים, פתיחות לרשימות ולקבצי חכמה, וכן הלאה וכן הלאה. פתיחות הרבה יש במקרא ולכל אחת מהן רוח ונשמה משל עצמה. אבל מה צורך יש בפתיחות הללו? מה צורך יש בפתיחות בכלל? 

פתיחות הן צורך קיומי לטקסטים. כמו שצמח זקוק לחרקים כדי שיאבקוהו ויאפשרו את המשכיותו הביולוגית כך טקסט זקוק לקוראים כדי שימשיכו את חייו הספרותיים. הצמח, המשולל ניידות, שולח לאוויר מלכודות אהבה בדמות פרחים, שבצבעיהם המרהיבים, בצורתם, בריחם ובטעמם, מושכים אליו את החרקים הניידים; והטקסט הכתוב, שהוא נתון וקבוע, מצמיח מלכודות צוף בדמות פתיחות, שנועדו לפתות את הקוראים המזדמנים להכנס לעולמו ולהפרותו. שכן הטקסט נעור לחיים רק כשיש קורא הבא אליו ומביא אליו מעצמו: מנסיון חייו, מתקוותיו, מפחדיו, מידיעותיו על העולם, וממושגי זמנו ומקומו. תהליך הקריאה הוא דיאלוג אינטימי המתפתח בין הטקסט לבין הקוראים בו, ותפקיד הפתיחה להבטיח שניצני הדיאלוג שהציצו עם המפגש הראשון עם הטקסט, יתפתחו למפגש של ממש בין עולמו של הקורא לבין עולמו של הטקסט. יוצא מזה שהרבה תלוי בפתיחה. בכוחה לחרוץ את גורלו של הטקסט לחסד או לשבט, לחיים ספרותיים או לקיום נמושי בתהומות הנשייה.

וינייטת קללת הקלוקל: קישואי הדמה וזוחלי עפר

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

 אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים

העקירה היא ניסיון מקיף. אדם נתלש ממקומו, תמיד בכאב, תמיד בחרדה מפני עתיד לא חווי. עד שהוא נוטע עצמו במקום אחר, הוא נע תלוש בעולמו, וגם אם מקום גידולו בעבר היה בו קללה יותר מברכה, הוא מתגעגע אל שולי המעט ומעצים אותם בדמיונו עד שמקום העבר נהיה כולו טוב.  ההווה שלו הוא הווה של בינתיים. הוא ניתק מן העבר ואל המחר לא הגיע, והיצרים היוצרים אינם מפרנסים את הנפש בקו זמן מרוסק, כי היא חשה שאין טעם במה שחולף, ואין עניין במה שלא בא עדיין, ואין תוחלת נודעת מן הבלתי נודע וביטחון בנסתרות.

בתמנע נמצאו אריגים עם שרידי צבע ממקור צמחי שמתוארכים לתקופת הברזל

אריג מתמנע, עשוי צמר ומעוטרים בפסי אדום וכחול. 

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

נחשפה עדות לשימוש בצמחי צביעה באריגים מתקופת המלכים דוד ושלמה המלך. כך פורסם היום במגזין היוקרתי PLOS ONE, בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות וד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף עם צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מאוניברסיטת בר אילן ורשות העתיקות.

המיית בטני פועמת: חנה אשת אלקנה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

הֶמְיַת בִּטְנִי פּוֹעֶמֶת

לְצֶאֱצָא מִשֶּׁלִּי מִתְפַּלֶּלֶת

רֵיקוּתָהּ לַשָּׁוְא זוֹעֶקֶת

עֲקָרוּתִי בְּפָנַי הוֹלֶמֶת,

דפוס פירוש רש"י הראשון

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

Rashi statue in troyes

יפה לזכור את דפוס פירוש רש"י הראשון בשנת 1475 שהיה הספר העברי הראשון ולציין את העובדה שהיהודים היו אחוזי התפעלות מהדפוס כמכשיר להפצת דעת ואילו הנוצרים הקתולים מיד הקימו צנזורה כדי לאסור על הדפסת ספרים חשודים והמוסלמים אסרו על הדפוס מכל וכל!

פירוש רש"י לתורה הוא הספר העברי הראשון שנדפס בשנת  רל"ה (1475), או ליתר דיוק זו השנה שבה נדפס הספר העברי הראשון שעליו נקוב תאריך הדפסתו. הספר נדפס בעיר רג'יו די קאלאבריאה (Reggio di Calabria)  באיטליה.

על אודות הנחש

משׁה שׁפריר, משורר

וְהַנָּחָשׁ הָיָה "עָרוּם מִכֹּל חַיַּת-הַשָׂדֶה",

אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן שֶאָכַל מֵהַפְּרִי

(אַף שֶמֵּאָז וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה צִמְחוֹנִי),

שֶׁבָּחַר לָדַעַת מַהוּ רָע, מַהוּ רָע בִּלְבַד,

וּכְלָל לֹא לָמַד מַה יֵּשׁ בַּתֵּבֵל שֶׁהוּא גַּם טוֹב;

וְאוּלַי בְּשֶׁל כָּךְ הוּא גַּם בִּקֵּשׁ בְּעָרְמָתוֹ

לִהְיוֹת עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ שֶׁל אָדָם, בִּמְקוֹם אִשְׁתּוֹ.

איש קשיש היכבד ושב עכשו בביתך

משה שפריר, משורר

אִישׁ קָשִׁישׁ, אָדָם זָקֵן

 נָא הִכָּבֵד וְשֵׁב עַכְשָׁו בְּבֵיתֶךָ

וְשָׁם הֱיֵה  בְּשָׁכְבְךָ  וּבְקוּמְךָ.

וּבְשִׁבְתְּךָ כָּךְ בְּבֵיתְךָ

וְגַם בְּלֶכְתְּךָ בֵּינוֹת לַחֲדָרֶיךָ,

אוּלַי שָׁם תְּשַׁוֶּה אֶת חַיֶּיךָ לְנֶגֶד עֵינֶיךָ

 וְלֹא תִּזְכֹּר תָּמִיד כֵּיצָד וּמֶה עָשִׂיתָ

בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ בָּהּ חַיִּיתָ.

פירוש חדש לספר מיכה מאת פרופ׳ יאיר הופמן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יאיר הופמן, ספר מיכה עם מבוא ופירוש, מקרא לישראל, עם עובד ומאגנס, תל אביב וירושלים תשע״ז 2017, 337 עמודים

הוצאות עם עובד ומאגנס

הפירוש המונח לפנינו הוא פירושו השני של פרופ׳ יאיר הופמן לספר מקראי בסדרה ׳מקרא לישראל׳. פירושו הראשון היה  פירושו לספר ירמיה, פירוש עב-כרס בעל שני הכרכים שראה אור בשנת תשס״א.

למה ספר מיכה, שואל הופמן בהקדמה לפירושו, ומשיב: בגלל הפסוק הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ (ו, ח) שמתמצת את תורתו המוסרית-דתית-חברתית של הנביא; בגלל התקוה לעתיד לֹא־יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה (ד, ג); ובגלל היותו ראי לסוגיות המרכזיות בספרות הנבואה: מה היתה אמונת ישראל בתקופת המקרא? מה אופייני למוסר הנבואי? מיהם הנביאים? מהו ספר נבואה וכיצד נוצר? 

איש ואשה ואש

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

אִישׁ וְאִשָּׁה וְאֵשׁ

במחווה מאוחרת ללנארד כהן

וְהָאָרֶץ הָיְתָה אֵשׁ
וְאֵשׁ בְּתֹהוּ
וְשִׂפְתֵי אֵשׁ
וְאִישׁ, וְאִשָּׁה וְאֵשׁ.

סופיזם במדבר: וינייטה לפרשת קורח

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.

  (במדבר פרק ט"ז, א'-ג')

ספור המעשה המתומצת בשלושה פסוקים אומר כי פרצה מרידה דו ראשית במחנה ישראל. בראש המריבה הראשונה, על הכהונה, עמד קורח ממטה לוי, הוא המטה של משה ואהרון. בראש המרידה השנייה, על המלוכה, עמדו דתן ואבירם, בני שבט ראובן שהודח מבכורתו עוד מימי יעקב אבינו. שתי המרידות עשו יד אחת וצרפו אל עצמן את כל האליטה הישראלית שלא מנתה אלא 250 איש, אבל שלטונה הפוליטי, המדיני, המשפטי היה מוחלט. הטענה של המורדים הייתה כי משה ואהרון התמלכו שלא בדין, זה על הכהונה וזה על המלוכה, והתנשאו על העם , דיכאו ,והנהיגו אותו הנהגה דיקטטורית.

יצחק והעקידה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

Claesz. van Swanenburg, 1589 - 1626

בִּרְאוֹת יִצְחָק אֶת

אָבִיו הַקָּם נֶגְדּוֹ,

וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ

וְעוֹמֵד לְשָחֳטוֹ-