׳הנערה ששיחקה באש׳ או המסתורין האפל של ספרות המתח

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מודן

על: סטיג לרסון, הנערה ששיחקה באש, משוודית: רות שפירא, מודן הוצאה לאור, 2010

אני ממש לא מאמינה שאני כותבת את זה. מה פתאום שאכתוב על הספר הזה? שבוע הספר העברי, כבר עבר חלף לו, וממילא אני מפרסמת בבלוג רק המלצות על ספרים שהטביעו את חותמם על התרבות, או לפחות ראוי שיטביעו, ואם לא על התרבות אז לפחות על כמה אנשים, ואם לא על כמה אנשים אז לפחות על איש אחד. אבל על הספר הזה? על ספר כזה? איך בכלל הגעתי אליו? 

פגשתי אותו מונח על הגדר סמוך למיכל מיחזור הנייר. כאילו מישהו החליט לתת לו הזדמנות אחרונה לפני שילך בדרך כל נייר, ויגרסוהו ויהפכוהו לעיסה מבעבעת. הוא הביט בי במבט מתחנן, אבל אני הקשחתי את לבי. ׳588 עמודים׳, אמרתי לו, ׳אתה יודע כמה שעות זה? ואני אין לי זמן לנשום! אבל הוא התחנחן ואמר. ׳מה אכפת לך? ממילא את הולכת לספריה הלאומית. תניחי אותי בכוננית הספרים לכל דורש, אולי מישהו יאמץ אותי׳. ידי נשלחה לכיוונו. טעות ראשונה. רפרפתי בעיני על המשפט הראשון. הטעות הפטאלית! הוא לקח אותי בשבי, ולא יכולתי להתנתק ממנו, עד שבלעתי אותו על כרעיו ועל קרבו. עד תומו. עד השורה האחרונה.

משפחת קמונדו היהודית: ממרומי הגדולה לרצח באושוויץ: על ספרו של דה ואל - מכתבים לקמונדו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אדמונד דה ואל, מכתבים לקמונדו, מאנגלית: עפרה אביגד, הוצאת ידיעות אחרונות * ספרי חמד, 2024

ההיסטוריה מתרחשת. 

היא לא העבר, 

היא השתלשלות ממושכת של הרגע. 

היא משתלשלת בידינו. (עמ׳ 163)

הרגע סיימתי לקרוא את ״מכתבים לקמונדו״, נפעמת ונרגשת. רוצה לשתף אתכם בחוויה. 

הספר הוא אוסף מכתבים דמיוניים למואיז קמונדו המת. המכתבים יוצרים מתח מתעצם ומהם נחשפים אט אט קורותיה של משפחת קמונדו. סיפורה מתחיל באיגרא רמא של החיים בתענוגות הממון האגדי, התרבות והאומנות, ומסתיים בבירא עמיקתא של השואה ורצח צאצאי המשפחה באוושוויץ.

בתו של מואיז נישאה לליאון ריינאך איש תרבות ומוסיקה שהיה עשיר עד כדי אבסורד, אפילו על פי אמות המידה של קמונדו, וגורלו התהפך עליו בדיוק על פי אמות המידה של הנאצים. בגסטפו נכתב עליו: ״ר׳ הוא בעל מאפיינים יהודיים טיפוסיים (אף מעוקל, שפתיים דקות, נימול, לא מוסרי)״ בצירוף המלצה שיישלח עם משפחתו בטרנספורט הבא של היהודים.

פשע פשע תרדוף: שיר

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

פֶּשַׁע פֶּשַׁע תִּרְדֹּף וְלֹא צֶדֶק,

אֵיכָה כָּךְ קָרָה לְעַם נֶאֱמָן?

חֶרְפָּה וּבוּז הִטַּלְתָּ עָלֵינוּ,

לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה נִהְיֵינוּ בְּעֵינֵי עַמֵּי תֵּבֵל-

חרפושית מצרית נתגלתה באתר העתיקות נחל קנה בהוד השרון

צילום אמיל אלגם רשות העתיקות

באתר העתיקות נחל קנה, גילתה דפנה פילשטיינר בת ה-12 חרפושית המתוארכת  לתקופת הממלכה החדשה במצרים (לפני כ- 3,500 שנה). מופיעים עליה שני עקרבים, הניצבים ראש-לזנב. 

סמל העקרב היה סמלה של האלה המצרית סרקת, האחראית, בין היתר, על הגנה על יולדות. עיטור נוסף המופיע על הקמיע הוא סמל הנפר (nefer) שמשמעותו במצרית היא "טוב" או "מובחר." כמו כן, מופיע סמל נוסף, המזכיר מטה שלטון.

רשות העתיקות

הקבלות ומערכת השוואות במקרא: מתווה

הקבלות ומערכת השוואות במקרא: מתווה

משה צפור

אוניברסיטת בר-אילן, המחלקה לתנ"ך

ומכללת גבעת וושינגטון, החוג לתנ"ך

 "אם בחוקות תלכו" – שתהיו עמלים בתורה

(ילק"ש, ויקרא, רמז תרעז)          

מאמר זה הוא למעשה מה שעתיד להיות פרק המבוא לספר ההולך ונכתב בשם "הקבלות ומערכת השוואות במקרא".

עיקרו של הספר הוא: הכוונת הלומד תנ"ך והחוקר לעיין בטקסט בכוחות עצמו, בלי עיון מוקדם במה שכתבו פרשנים וחוקרים, אלא לגשת ישירות אל הכתובים. המטרה היא שהוא עצמו יבחין בעניינים הטעונים הבהרה, בקשיים, ואף יגיע לתובנות – ואולי גם לאלה שלא עמדו עליהם עד עתה. רק בשלב שני יפנה הקורא אל ספרות המחקר לבקש מידע חיצוני נוסף, בתחום הלשוני, ההיסטורי, הגיאוגרפי, האנתרופולוגי, הראליה והמזרח הקדום בכלל, וכמו כן אל הפרשנות לדורותיה.

הפותח פרק בתנ"ך ומיד אץ-רץ לראות מה אמרו על כך קודמים, דומה בעיניי לנוטל בידו (להבדיל!) דף של חידות היגיון ותשבצים ומיד מחפש את עמוד הפתרונות, בלי לנסות תחילה להתמודד עמהם בעצמו.

ברכת יעקב (בראשית מט) בראי תרגום השבעים

פרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן, וראש התוכנית לתואר שני בתנ"ך במכללת גבעת וושינגטון

חלונות שאגאל המתארים את השבטים, הדסה עין-כרם

ברכת יעקב לבניו העמידה קשיים רבים בפני מתרגמים ובפני פרשנים. היא עמוסה במילים חידתיות, בצירופים לא-מוכרים ובהיגדים סתומים. המתרגמים והפרשנים מנסים לפתור את הכתוב, איש-איש על-פי דרכו. בעלי המדרש – שאינם עוסקים בתרגום צמוד של הטקסט – נוהגים ביתר חרות, אך גם התרגומים הארמיים, ובתוכם אונקלוס הפשטן לכאורה, נוהגים כך ביחס לשירות המקראיות בכלל ולפרשה זו בפרט.

על ספר שיריה של בלה שור על מנהיגים ומנהיגות בספרי נביאים וכתובים

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

בלה שור, בַּיָּמִים הַהֵם: עַל מַנְהִיגִים וּמַנְהִיגוּת בִּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, תשפ״ד 2023, 110 עמודים

הספר העומד לפנינו הוא ספר שירה החמישי של הפסיכיאטרית והמשוררת, ד״ר בלה שור. קדמו לו: השירה הזאת (2011), כי הם חיינו (2013), פרשה (2017) ופה ושם בזמן היהודי (2023).

שירתה של שור מתאפיינת בזיקות למקרא ולספרות חז״ל ועוסקת בסוגיות קיומיות. פרשנותה הפואטית למקורות היהודיים חושפת מעמקים פילוסופיים ופסיכולוגיים בשאלות כמו שכר ועונש, טוב ורע או אחריות האדם מול האלהים.

השירים בספר הם שירים אישיים מאד על יהושע-שופטים, מלכי ישראל ומלכי יהודה (בסדר הזה!), אלכסנדר ינאי ושלומציון המלכה, ומגיעים עד למלך המשיח.

סגנונה של שור תמציתי, נקי, פשוט, חף מכל התיפיפות, ולא מהסס להשתמש פה ושם בלשון ילדית, כמו שולחת מבט לכתובים מעיניו התמות של ילד קטן השואל שאלות. איך ייתכן למשל שסיסרא נכנס לאוהל יעל ולא נשמר לנפשו? שור אומרת שהוא ידע שימות בקרב ובחר את דרך מותו: ביד גבר או ביד אשה:

בְּיַד אִשָּׁה
שֶׁהֵבִינָה אֶת נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד
שֶׁחַיָּה בְּתוֹכוֹ (ברק בן אבינועם, עמ׳ 26).

פרופ׳ יאיר זקוביץ והתנ״ך, וגם... עצות למורה הצעיר.ה

פרופ׳ יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

1. מה בילדותך ובנעוריך הוביל אותך בהמשך להתמקד בחקר המקרא?

כבר בילדותי נשביתי באהבת התנ״ך. חיבת הלשון העברית והשימוש המדויק בה היוו נושא מרכזי בביתנו. לשון המקרא הילכה עלי קסם מיום שפתחנו לראשונה את ספר ה״תורה לילד״ בכיתה ב׳.

סיבה נוספת לדבקותי בתנ״ך: אני ילד מילדי המדינה (הקדמתי אותה בשלוש שנים), ובשנות ילדותי ונעורי הייתה בעיני הקמת המדינה נס גלוי, הגשמת חזון שיבת ציון במקרא.

דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב: הרהורים בעקבות פרשה עגומה

פרופ׳ משה ציפור, אוניברסיטת בר-אילן ומכללת גבעת וושינגטון

חטיפת דינה. טיסו, המאה ה-19

א. לפרשת אונס דינה

בפרשת אונס דינה הרבו לעסוק ראשונים ואחרונים מזוויות ראייה שונות. רבים מפרטי הסיפור סתומים; מעשיהם והתנהגותם של כל אלו הנזכרים בפרשה – שכם בן חמור, חמור עצמו, יושבי העיר, יעקב, בני יעקב ודינה עצמה – כל אלה יכולים להתבאר בצורות שונות. אפילו מילים שונות וביטויים שונים בהקשרם בפרק זה אינם חד-משמעיים וניתנים להבנה בדרכים מנוגדות. מלשון הפרק וממהלך הסיפור לא ברור כיצד נשפטות הדמויות השונות ומהו המסר החינוכי שהסיפור מבקש להעביר לקורא. לא ברור מה היה חלקה של דינה בכל הפרשה ומידת אחריותה. החל משנות השמונים נשמעים עוד ועוד קולות הקובעים בפסקנות שלא היה כאן שום מעשה אונס, אלא פיתוי, לקיחה לשם נישואין, חטיפה לשם נישואין, וכדומה. אין כל רמז לכל העובר על דינה לאחר מכן. נערכו כמו כן השוואות עם סיפורי אונס אחרים במקרא (ואף מחוצה לו), ואף גררו לכאן את לאה ואת מעשיה – ולא לטובה (ובזה החלו בעלי המדרש). חוקרים אחרים מבקשים לראות בסיפור זה השתקפות של נושאים שמחוצה לו, כגון התייחסות ליושבי הארץ וקשרי חיתון של יחידים עמהם או היטמעות בהם. אין בדעתנו לחזור ולעסוק בכל אלה. [1] כאן רצוננו לנסות ולהתבונן בסיפור מזווית אחרת ואליה לכוון את הזרקור. 

AI discussion from Illuminate - A Nomistic Re-working of the Jericho Conquest Narrative Reflected in LXX to Joshua 6:1-20

AI discussion from Illuminate - A Nomistic Re-working of the Jericho Conquest Narrative Reflected in LXX to Joshua 6:1-20

עשה עמי אות לטובה (תהלים פו,יז)

אסתי קושמרו אברהם, משוררת

ציור: ג׳מיני AI

סימנים ורמזים

"עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה" (תהלים פו,יז)

עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת
סִימָנִים בַּדֶּרֶךְ,
אֶת הָאוֹתוֹת הַנִּסְתָּרִים
הַמִּתְגַּלִּים לְלֹא הֶרֶף...

רסיסים מחיי - סיפורים קצרים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על ספרו של מיכה גודמן: הנאום האחרון של משה

 ד״ר צביה רחימי שפרן

מיכה גודמן, הנאום האחרון של משה, כנרת זמורה דביר, 2014, 384 עמודים

ספר דברים, הנקרא, המבואר והמפורש על ידי מיכה גודמן מקבל הארה רבת משמעות: ספר , שנכתב או נאמר על ידי משה. ספר דברים, הספר החמישי של התורה, נכתב על ידי אדם. האומנם? חדש, מפתיע, מרענן.

נקודת ראות זו היוותה עבורי מקור לסקרנות ולרצון להבין את הפן הזה של הספר.

על שמחתי ושימחתי עומד העולם

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ " ( דברים כ"ו, יא) אינו לשון ציווי, אלא עבר נבואי המבשר את העתיד. אי נאפשר לצוות עליו על האדם לשמוח, אבל צריכים לומר לו מה ישמח אותו. יום יבא, אומר משה רבנו לעם התועה במדבר ארבעים שנה, ותבואו אל הארץ, תחרשו את אדמתה, תקצרו את קצירה, תקטפו את פירותיה, תבצרו את בצירה, ובהרחיב לכם ה' את ימיכם - תביאו ביכורים לירושלים, "וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (שם,י"ב) , וזהו " וְשָׂמַחְתָּ"! רבי שלמה יצחקי, רש"י, יודע כי 'וְשָׂמַחְתָּ' צריך עיון.

חג סוכות שמח!

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ציור קיר: שלומי ישראל

‏

בתורה נאמר: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת־פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם (דברים טז, יד-טז). 

חג הסוכות הוא השמח מכל החגים בגלל הקציר והאסיף. 

סוכות - מקבץ דברי הגות ושירה

שוק ארבעת המינים בירושלים 

 רחל אליאור, ושמחת בחגך והיית אך שמח - מה טעמיה?
יוסי גמזו, נֵס שִׂמְחַת תּוֹרָה שֶל סַבָּא שְׂרוּלִיק
יהושע גתי, קהלת וסוכות - הרהורים חופשיים
יצחק מאיר, סוכת ארעי מרוממת: וינייטה לחג הסוכות
יצחק מאיר, ׳שימה בפיהם׳ וקדושת הזמן הזה - וינייטה לסוכות
יצחק מאיר, לפני ה׳ בעד החלון: וינייטה-פנטזיה לשבת חול המועד סוכות
לאה מזור, מגזרות נייר לחגי תשרי
לאה מזור, חג סוכות שמח

לאה מזור, יהודה עמיחי מגיב על שיר העיתים של קהלת
משה ציפור, מדוע קוראים את קהלת בסוכות?

בעניין הזיכרון ותרבות הזיכרון: האוקטוברים הרודפים אותנו

אוריאל בן עמי,  סופר, משורר, מרצה לתולדות הארץ ותנ"ך

ימי הזיכרון האלה – מחייבים אותנו לחשוב מה קרה ועדיין קורה כאן. האם זהו גורל, החוזר מימי ילדותי בנהלל – או זו ישראליות, בעלת הישגים מופלאים של כוח ורוח לחימה ובה בעת – שכחה וזחיחות.

שמחת תורה שנפלה בשבת 7.10.2023 ממשיכה את יום הכיפורים שנפל בשבת, 50 שנה בדיוק קודם לכן.

מעשה בשמלה ובנבואה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תמונת אילוסטרציה  AI

מכירים את התופעה שאשה בהריון שולחת את בעלה בליל שלג וסופה להביא לה גלידה עם מלפפון חמוץ? מה שארע לי יום אחרי הלידה היה מוזר עוד יותר. 

שיחה עם הבינה המלאכותית על מוסיקה ועל חינוך מוסיקלי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Gemini_Generated_Image_5bi22e5bi22e5bi2

המילה ׳מוסיקה׳ נגזרת מיוונית ומשמעותה ׳(האומנות של) המוזות׳. המיתולוגיה היוונית מספרת על אורפיאוס, בנו של אפולו, שנגינתו היתה כל כך מופלאה עד שהיא היפנטה את חיות הבר, נהרות סטו ממסלולם ואפילו העצים והאבנים הקשיבו לו!

בספר בראשית מסופר על גיבורי הקדם שייסדו את ענפי היסוד של התרבות האנושית וביניהם המוסיקה. אחד מגיבורי הקדם, יובל שמו, הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב (בראשית ד, כא).

מהו לדעתך סוד הקסם של המוסיקה ומדוע חשוב להעניק לילדים חינוך מוסיקלי.

תשובת הבינה המלאכותית (ג׳מיני) על סוד הקסם של המוסיקה ועל חשיבותה בחינוך הילדים:

קריאת קהלת בסוכות

בשבת של חול המועד סוכות נהוג לקרוא את מגילת קהלת בבית הכנסת.

מדוע? מהם המסרים של קהלת?
הנה כמה רשומות עם מידע ומחשבות על כך.
ד״ר לאה מזור, יהודה עמיחי מגיב על שיר העיתים של קהלת
פרופ' משה ציפור, מדוע קוראים את קהלת בסוכות?
 - , שנים שאין בהן חפץ: בעקבות קהלת יב

חגי ויגודה, בין הבל להבלים - גישתו של קהלת למוסר האנושי

יעל אברבוך, האחזותו של קהלת בחיים: עיון ספרותי-רעיוני

עדויות להשפעת מסע סנחריב על כלכלת ממלכת יהודה נתגלו בירושלים

נראה, כי מסע העונשין המפורסם של סנחריב, המוכר מהתנ"ך וממקורות אשוריים, אשר במהלכו חרבו ערים רבות בשפלת יהודה, הותיר את עקבותיו בעקיפין גם בסמוך לירושלים; בחפירות של רשות העתיקות בשכונת מורדות ארנונה נחשפו שרידים של שני מבני מנהל מתקופות עוקבות, העשויים להעיד על הכבדת העול האשורי ביהודה לאחר המסע.

כ-180 טביעות חותם. צילום: יולי שוורץ רשות העתיקות

בחפירות של רשות העתיקות במורדות שכונת ארנונה בירושלים התגלו שרידים של מרכז מינהל ממלכתי משמעותי מימיו של חזקיהו מלך יהודה - ואולי כבר מימי אביו, אחז.

המרכז שימש בשליש האחרון של המאה ה-8 לפנה"ס, ולאחר מכן נחרב לחלוטין. מבנה זה, נקבר במכוון תחת גל אבנים עצום, ועל גביו הוקם מבנה אחר, אשר חלש על השטחים החקלאיים שממזרח לשלוחת ארמון הנציב – רמת רחל, ונצפה למרחוק. בגל האבנים שולבו אבנים מונוליתיות מהמבנה הקדום שנחרב.

דמים: והידים ידי עמלק

שולה ברנע, משוררת ולשונאית 

דמים

וּבַיּוֹם הַהוּא- וְתִבָּקַע חוֹמַת עַזָּה וְיַעֲלוּ בְּנֵי הָעֲמָלֵקִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וְיִשְׁחָטוּם וְיִשְׂרְפוּם וְיַחְמְסוּ אֶת שְׁלָלָם וְיִטְבְּחוּ בָּהֶם

אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם עַל טַפָּם -וְהָאָרֶץ נְשַׁמָּה וַחֲרֵבָה,

וְלֹא חָס עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַמִּקְנֶה

וְיַעֲלֵם בָּאֵשׁ לְמַעַן יִרְאוּ וְיִירָאוּ,

וְאֶת הַנּוֹתָרִים אָסַר בִּנְחֻשְׁתַּיִם לַהֲבִיאָם עַזָּתָה.

אובדן בנים ובנות במערכות ישראל וביטויו בשבעה שירים ישראליים מתקופות שונות

ד״ר ניצה דורי, המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה

תקציר

העיסוק באובדן ובשְכול מאיים ומפחיד, אף שהוא חלק ממעגל החיים; המפגש עם ה"אין", עם המוות, מלווה בתחושות של חוסר אונים ושל אפסות האדם ותחושות קשות נוספות. כיוון שההתמודדות עם השְכול מלווה את החברה הישראלית מקדמת דנא, אין תמהּ בעובדה שמשוררים ישראלים מצאו בשירה דרך לבטא את הכאב שמחולל אובדן ילד/ילדה/חייל בעקבות נפילתם במערכות ישראל – מלחמות ופיגועים. מאמר זה יבחן שבעה שירים שחיברו משוררים ישראלים, ובהם נתנו ביטוי לכאב המייסר הזה: מגש הכסף ואליפלט מאת נתן אלתרמן, אחי הצעיר יהודה מאת אהוד מנור, ילדי איננו ילד עוד מאת יוסי גמזו, פרח מאת צרויה להב, אצלנו בגן מאת יפתח קרזנר ובית המקדש לילדים מאת תלמה אליגון רוז; ויעמוד על ההבדלים בין חוויות השכול והאֵבל כפי שהן מתוארות בשירים אלו, שנכתבו בתקופות שונות ובעקבות אירועים שונים.

מילות מפתח: שְכול, אובדן, מוות, ילדים, שירים, מערכות ישראל, מגש הכסף.

ברכת ׳שנה טובה׳ לכל הבאים בשערי הבלוג

לפני שנתיים פירסמתי את התמונה המצ״ב עם מילותיה של לאה גולדברג. 

מאז השתנתה המציאות לבלתי הכר. 

הנה הפעם כמה מילים משירה של רחל שפירא: מה אברך

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
...
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.

הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.

תפילה לשלום חיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִ מִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

וְנֹאמַר: "אָמֵן".

קיימת גם תוספת לטובת שבויים ונעדרים –

”וּמִי מֵהֶם שֶׁנָּפַל בַּשְּׁבִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמַלֵּא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם וְיִתְּנֵם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, וְיִּקְרָא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים יִפְקַח קוֹחַ, וִישִׁיבֵם לְבָתֵּיהֶם בְּשָׁלוֹם בִּמְהֵרָה, אָמֵן”.

פיתוח מיומנויות חברתיות באמצעות ייצוגים מוזיקליים בספרות הילדים העברית בגיל הרך

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

יצוגים מוסיקליים בספרות הילדים

תקציר

המוזיקה היא שפה המשפיעה על חושינו. היא עצמה אינה יכולה לייצג "דברים בעולם" אך היא מסוגלת לבטא רגשות, לעוררם ולהעצימם אצל המאזין. בכוחה של המוזיקה להרחיב את משמעות המילים ולתת להן אופי מוחשי יותר (כהן, תשנ"א). זיקה והשוואה בין האמנויות - ספרות, אמנות ומוזיקה, לאורה של כל דיסציפלינה, מבהירה קשרים בין האמנויות ואף מרחיבה את משמעות המרכיבים בכל אחת מהן.

טיפים ללמידה מרחוק

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

המציאות כופה על רבים מאתנו למידה מרחוק במקום למידה פרונטלית. בלמידה מקוונת רבים מרגישים קושי בניהול הזמן בזמן הלמידה וירידה ברמת ואיכות הקשב. מכאן גם הקשיים בהבנת התכנים. 

הנה כמה טיפים מנצחים לתלמידים שיסייעו להם לקיים לימוד מקוון יעיל, פורה ומוצלח. 

ממרום הפיסגה משה שכח שהוא בשר ודם: שיר

בלפור חקק, משורר

משה בּשׂר ודם

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת — דברים ל״א 22

ציור: AI

מֹשֶׁה הָיָה לְאִישׁ הָאֱלֹהִים

עָמַד עִם מַלְאָכָיו בְּמִשְׁמָרָה

אָמַר פִּרְקֵי שִׁירָה, הַלְלוּיוֹת

אָמַר פִּרְקֵי תּוֹרָה

וְיַם סוּף נֶחֱצָה בֵּינוֹ

לְבֵין הַבְּרִיּוֹת

מעשה בטבעת שהפכה למצית סיגריות מצופה זהב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מעשה בטבעת שהפכה למצית סיגריות מצופה זהב

הציור יצירה של imagin 3

ארונות הם לא רהיטים כאלה תמימים. לא ולא. הם יצורים ערמומיים עם פינות עלומות שבולעות לתוכן חפצים שכוחי-אל עד שלא נודע כי באו אל קרבן. אבל יום אחד הגעתי לפינה כזאת ומצאתי אותו: מצית סיגריות מצופה זהב שישן שם שנת ישרים. ואיך הגיע אלינו מצית סיגריות מצופה זהב ואנחנו בכלל לא מעשנים? את הסיפור המוזר שמעתי מבעלי אהובי מחמל נפשי.

A Tomato Cut into Quarters: A story

Adi Avital-Rozin, writer and researcher of women's literature, a member of the executive committee of the Association of Hebrew Writers and Writers in Israel.

A Tomato Cut into Quarters

A story specially written and dedicated to Mr. Shalom Rosenfeld

Freepik, Viktar Malyshchyts

A winter sea breeze stormed into the dark room at half past four in the morning, crept in through the half-open window and shook the vertical curtain noisily. The annoying rattle of the narrow plastic strips of the curtain hit the window and woke her up. Still sleepy, Hannah sat down on her bed and thought it would be better if she got up and closed the window.

עגבניה חתוכה על ארבע: סיפור

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

Freepik, Viktar Malyshchyts

עַגְבָנִיָּה חֲתוּכָה עַל אַרְבַּע

סיפור שנכתב במיוחד ומוקדש למר שלום רוזנפלד.

רוח ים חורפית פלשה בסערה לחדר החשוך בארבע וחצי בבוקר, התגנבה פנימה מבעד לחלון הפתוח למחצה וטלטלה ברעש את הווילון הוורטיקלי. קול שקשוקן הטורדני של רצועות הפלסטיק הצרות של הווילון היכה על החלון והעיר אותה. סהרורית מה, התיישבה חנה על מיטתה וחשבה שמוטב יהיה אם תקום ותסגור את החלון.

הדיירת בקומה הראשונה: סיפור קצר על חשבון נפש ארוך

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל.

הדיירת בקומה הראשונה:  סיפור קצר על חשבון נפש ארוך

מכל הדיירים שורדי מלחמת העולם השנייה שגרו עמי בשכנות בבלוק יַלְדוּתִי שהיה ברחוב גרונר בירושלים בשנת 1972, אוֹלָה הותירה בי חותם עמוק במיוחד.

כמו אוֹלָה, היו דיירים נוספים בבלוק שהגיעו מהתופת ובכולם היה משהו מוזר. בקומה הראשונה, בה חלקה אוֹלָה את דירתה בת שני החדרים עם בובי, הפודל השחור, היו גם אדון וגברת צִימֶרשְׁפִּיץ הקשישים, שספק אם רק מתוך רצון להסתייע זה בזו, שמא גם לא להיפרד זה מזו ולוּ לשבריר שנייה, נהגו תמיד לעלות ולרדת כשהם שלובי ידיים במדרגות. מעליהם, בקומה השנייה, דָּרוּ אדון וגברת בֶּצְ'קִי המבוגרים מאד. הוא, במגבעת שחורה וגבוהה, כמעט אף-פעם לא יצא מהבית והיא, במטפחת משי לבנה שהייתה קשורה בקצה סנטרה, כל היום שוטטה מחוץ לבית. בנם יחידם, יוֹזֶ'ה, אשתו מרים, שהפליאה בקול הסופרן שלה בכל עת שתלתה כביסה על החבל, ושני ילדיהם הפעוטים התגוררו בקומה השלישית. בדירה הסמוכה אליהם היו זוג הורים שקטים מאד, אולי אילמים, שמעולם לא דיברו עם איש ואף לא ביניהם. הם גרו עם בתם האחת, נערה יפהפייה ששיערה הארוך והחלק הפנט אותנו בכל פעם מחדש שראינו אותה. לנוכח העובדה שהם תמיד שתקו, איש מאתנו השכנים ילידי הארץ, וגם אלה שעלו ממדינות המגרב, מהודו או מתימן לא ידע את שמותיהם ולא טרח לברר. כולנו זיהינו אותם כ-"ההורים של שושנה".

על מציאות ודמיון, היסטוריה וסיפור - בעקבות ספרה של ליליאן הלמן, פנטימנטו

פרופ׳ מינה רוזן, אוניברסיטת חיפה

הוצאת כתר 

ליליאן הלמן, פנטימנטו, עברית: ברוריה בן-ברוך, הוצאת כתר, ירושלים 1988

ההיסטוריה היא סיפור, והסיפור הוא היסטוריה, אז מה מותר הסיפור על ההיסטוריה (או להפך)? הסיפור הוא מה שיכול היה לקרות וההיסטוריה היא מה שאולי קרה ואולי לא קרה. אני מושכת כמובן את השטיח תחת רגלי הדיסציפלינה שלי (היסטוריה), אבל מן המקום שבו אני נמצאת, לא אכפת לי להתאבק מעט באבק הזה, אני יודעת בדיוק ממה עשויים הגרגרים.

המדובר בפרק מספרה הלכאורה אוטוביוגרפי של המחזאית האמריקאית הנודעת ליליאן הלמן

(1984-1905).

חותם ״ליהועזר בן הושעיהו״ מתקופת בית ראשון נתגלה בירושלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

חותם עשוי אבן שחורה מתקופת בית ראשון התגלה בחפירות רשות העתיקות ועיר דוד, בסמוך לכותל הדרומי, בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון. החותם הוא בעל חתך קמור משני צדדיו, עם נקב מפולש לאורכו, כך שניתן היה להשחיל אותו על שרשרת ולתלותו על הצוואר.