על פורים ועל מגילת אסתר: מאמרים בבלוג

סבינה סעד, ונהפוך הוא

לקט מאמרים על פורים ועל מגילת אסתר

גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה: על פורים

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה
ומי העלים ומי הקים ומי קיים את הצהרת כורש בימים ההם בזמן הזה
על פורים

‏וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ

וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת

לא הייתה בעולם של המאה החמישית שלפני הספירה ממלכה אדירה כממלכת פרס ומדי. כל המדינות הממוסדות, ממדינות הים התיכון שבמערב, בואכה מדינות הבלקן ועד לשלל מדינות עמק נהר האינדו שמקורותיו ברמת טיבט על גבולות אפגניסטן נפל וסין של היום, שועבדו ועבדו כבר את כורש הגדול שנפטר לבית עולמו בשנת 530 לפני הספירה, ארבעים ושש שנה לפני שאחשוורוש  המלך של המגילה עלה על כסא מלכותו שלו בשנת 486 לפני הספירה ומשל "מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ" על אותן " שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה "שקודמו הגדול הכניע לפניו (אסתר א',א').

אמונת ישראל ונוסח המקרא - ספרו של אלכסנדר רופא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

בימים אלה ראה אור ספרו החשוב של פרופ׳ (אמריטוס) אלכסנדר רופא מהחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, אמונת ישראל ונוסח המקרא: תיקונים בנוסחי המקרא לאור תולדות אמונת ישראל, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2018, א-יד + 539 עמודים. 

מחקריו הרבים של רופא עוסקים באמונת המקרא, ספרותו ונוסחו. הם קושרים בין המיקרו המתבטא בחילופי נוסח זעירים לבין המאקרו - אמונות ודעות בתולדות המחשבה המקראית. ספרו הראשון, מלאכים במקרא: האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות, מהדורה ב מתוקנת, ירושלים תשע״ב 2012, הוא מהדורה של עבודת הדוקטור שלו שנעשתה בהדרכת פרופ' י"א זליגמן (הוגשה לסינאט האוניברסיטה העברית באפריל 1969 ואושרה במרץ 1970), וספרו הנוכחי, אמונת ישראל ונוסח המקרא, נושא את ההקדשה ׳לזכר מורי פרופסור יצחק אריה זליגמן אמסטרדם תרס״ז - ירושלים תשמ״ב׳. 

הספר המונח עתה לפנינו הוא אסופה של מ״ח מאמרים שפירסם המחבר לאורך שנים רבות. אלה שפורסמו במקור באנגלית זוכים עתה ללבוש עברי. רוב התרגומים מאנגלית נעשו על ידי מר יאיר שגב, שהוא גם אשר על עריכת הספר. 

בליבתו של הספר מצויה התובנה שביקורת הנוסח איננה עוסקת רק בשאלות טכניות אלא גם משמשת מנוף לבירור סוגיות עקרוניות הנוגעות לחיי הרוח, האמונה והמחשבה של ישראל המקראי. ביקורת הנוסח צריכה להיות מעורה בהבנת המקראות, דהיינו בפירושם, ובתולדות הספרות והאמונה. היא נבנית מהם ותורמת להן. השאלות המדריכות את הספר הן מה מלמדים שינויי הנוסח על מחשבתם ועל אמונתם של המעתיקים. כיצד השפיעה אמונתם על מסירת הנוסח של ספרי המקרא, אבל גם מה מלמדים שינויי הנוסח על תולדות אמונת ישראל והתמורות שחלו בה, מימי יצירתם של ספרי המקרא ועד חיתומם בימי בית שני.

תפילה - לדינה בת לאה

ד״ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות

הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ לְפָנָיו

לדינה בת לאה

תפילה 
הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ לְפָנָיו, בְּעֵינַיִם טְרוּטוֹת
הָיְתָה זוֹ תְּפִילָּה, מִן הַיָּפָה שֶׁבַּתְּפִלּוֹת
הִיא הִתְעַקְּשָׁה עַל הַנֻּסָּח, עַל הַהֶעְדֵּר, עַל הַמּוּבָאוֹת
כְּהֶמְיוֹת לְבַנְבַנּוֹת כְּלִבְלֹבֶת גְּלַדְיוֹלוֹת
בָּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה נִגּוּנָהּ הִרְקִיעַ בַּתַּחֲנוּנִים,
קוֹלָהּ נָסַק מַעְלָה, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי עַד הַשָּׁמַיִם.

השקפות: על חלונות מקדש עמנו

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

שקופים אטומים

על חלונות שפתח המלך שלמה בבית מקדש שבנה אומר הכתוב : "וַיַּ֣עַשׂ לַבָּ֔יִת חַלּוֹנֵ֖י שְׁקֻפִ֥ים אֲטֻמִֽים"( מלכים א', ו',ד').  כיוון שאטום אינו שקוף ושקוף אינו אטום, הובנה הארכיטקטורה של  חלונות ההיכל לא על פי הזגוגיות, אלא על פי השיפוע בין הפתח המוליך מן החוץ אל פנים הבית ומפנים הבית אל צדו החיצוני.  אבל הכתוב לא אומר, מה היה רחב יותר, הפתח ממנו נכנס האור אל הפנים  או אולי פתח זה היה צר יותר מן הפתח  הפנימי. 

שמשון - המיתיני על פלשתיך

איה הוכשטט כהן

נופת צוף

שִׁמְשׁוֹן 

מָתְקוּ מִנֹפֶת צוּף
אִמְרֵי נֹעַם עַל שִׂפְתוֹתַיִךְ.
פָּרַשְׁתִּי כָּנָף, בִּקַּשְׁתִּי לָעוּף,
אַךְ סוּגַרֵךְ הָיָה לִי בַּיִת.

אור זרוע: שיר, תרגום, ביאור

אור זרוע: שיר, תרגום ומאמר פרשנות

אוֹר זָרוּעַ

שיר: דורית שירה ג’אן
תרגום: פרופ׳ איתן מדיני
מאמר פרשנות: חגי קמרט

דורית שירה ג’אן, אור זרוע 

שָׁעוֹת אֲחֵרוֹת
אוֹר זָרוּעַ בְּחַדְרִי
נָח עַל מִטָּתִי
מֵמִית וּמְחַיֶּה
מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
,

על נהרות בבל: תעודות בכתב היתדות מראשית גלות בבל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

וואין הורוביץ, יהושע גרינברג ופיטר זילברג בשיתוף לורי פירס וקורנליה וונץ, על נהרות בבל: תעודות בכתב היתדות מראשית גלות בבל, נספח: קתלין אברהם, הוצאת מוזאון ארצות המקרא ירושלים והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים 2015

הוצאת מוזיאון ארצות המקרא
והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה 

587 לפנה"ס היתה שנה קשה בתולדות ישראל בתקופת המקרא. באותה שנה החריב נבוכדנצר השני מלך בבל את ירושלים והמקדש וקטע את שושלת בית דוד שמלכה ביהודה ברציפות במשך מאות בשנים. הוא שחט את בני צדקיהו לעיניו ואחר כך עיוור אותו והגלה אותו עם רבים מאנשי יהודה, בבלה. לגלות צדקיהו קדמה גלות יהויכין שהתרחשה עשור קודם לכן. מה היה גורל הגולים בבבל?

נחלה של שומרוני מהמאה החמישית לספירה נחשפה בחפירות בצור נתן




רק אלוהים עוזר לנחלה היפה של האדון אדיוס. אמן
 צילום: ראלב אבו דיאב, רשות העתיקות

נחלה של שומרוני מהמאה החמישית לספירה נחשפה בחפירות בצור נתן. זו הגת השנייה המוכרת בארץ, בה מצוי פסיפס עם כתובת ברכה המשוייכת לשומרונים. חפירות רשות העתיקות התקיימו במסגרת הקמת שכונה חדשה ביישוב, ביוזמת רשות מקרקעי ישראל.

יהושע כמשה, משה כיהושע

בדברים פרק לא מצוּוה יהושע, תלמידו של משה: "חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנוכי אהיה עמך" (פסוק כג), ודברים דומים שב ומצווה ה' ליהושע בראש ספרו: " ... כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לא ארפך ולא אעזבך. חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם" (א, ה-ו).

הבטחתו של ה' להיות עם יהושע כדרך שהיה עם משה עולה בקנה אחד עם ריבוי קווי המיתאר של דמות יהושע הגזורים על פי מידותיו של משה, בחינת "מעשה אבות/מנהיגים סימן לבנים/ממשיכיהם". כך, למשל, נס קריעת הירדן, החותם את מעשה יציאת מצרים ומבשר את הכניסה לארץ. בסיפור הנס הזה מהדהד מעשה קריעת ים סוף, הפותח את סיפור שחרורם של ישראל מעול המצרים. בסיום סיפור קריעת הירדן נאמר: "ביום ההוא גידל ה' את יהושע בעיני כל ישראל ויראו אותו כאשר יראו את משה כל ימי חייו" (יהושע ד, יד; השוו עוד ג, ז). דברים אלה מזכירים את האמור בעקבות קריעת ים סוף: "...וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו "(שמות יד, לא). גם בתיאור עצירת הירדן, שבמהלכה "מי הירדן ... [עמדו] נֵד אחד" (יהושע ג, יג), מהדהדים דברי שירת הים אודות מי ים סוף ש"נצבו כמו נד" (שמות טו, ו).

יצא לאור כרך יד של כתב העת מסכת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יצא לאור כרך יד של כתב העת מסכת. 

׳מסכת - אמרי לחכמה אחתי את׳ הוא כתב עת אקדמי שמופיע ברציפות מאז יסודו בשנת 2002 על ידי פרופ׳ ישראל אומן (חתן פרס נובל לכלכלה) לזכר רעייתו אסתר. משנת 2017 הוא יוצא לאור במסגרת המרכז לחקר האישה ביהדות ע"ש פניה גוטספלד הלר, הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן.

היכן הוא שער השמים?

יעקב כהן, סולם יעקב, אנדרטה בבאר שבע

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

פרשת "ויצא" מספרת את סיפור קורותיו של יעקב בחרן, אליה הוא בורח מפני זעמו של עשו אחיו, הכועס עליו בעקבות מעשה לקיחת הברכה (בראשית כז). יעקב יוצא מבאר שבע ובדרכו אל ארץ גלותו, הוא עוצר למנוחת לילה במקום העתיד להיקרא "בית אל" וחולם בו חלום. בחלומו "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע שמימה, והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" (בראשית כח, יב). לאחר מכן מתגלה אליו ה' ומבטיח להגן עליו בכל אשר ילך, וכן את "הארץ אשר אתה שוכב עליה" (פסוק יג) ואף ריבוי של צאצאים: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה..." (פסוק יד). בהמשך הסיפור נאמר: "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (פסוקים טז-יז).

אפיון גובהו של הסולם שרואה יעקב, "וראשו מגיע השמימה", מעורר את זכר אפיונו של מגדל בבל בפני  בוניו: "נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" (בראשית יא, ד).

תנ"ך גוטנברג - הספר הראשון בדפוס במערב

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תנ״ך גוטנברג

היום לפני 564 שנה הוא התאריך הרשמי של הופעת הספר הראשון במערב שהודפס במכונת דפוס, הלא הוא ’תנ“ך גוטנברג‘. 23 בפברואר שנת 1455. יוהאנס גוטנברג נחשב לאבי מהפכת הדפוס. גולת הכותרת של מפעלו, הדפסת התנ“ך, נעשתה בעיר הולדתו, מיינץ שבגרמניה. לספר שני כרכים: הברית הישנה (הוולגטה) והברית החדשה. משערים שגוטנברג הדפיס 180 עותקים של התנ“ך. חלקם הודפסו על קלף וחלקם על נייר. לטקסט המודפס הוספו עיטורים צבעוניים שצויירו ביד כדי שהספרים המודפסים יידמו לכתבי יד מסורתיים. בגלל העיטורים כל עותק של תנ“ך גוטנברג הוא עותק ייחודי. כיום ידוע על 48 עותקים ששרדו, לא כולם שלמים. עותק שלם של הספר מוצג במוזיאון גוטנברג שבמיינץ.

חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים

חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019 

הוצאת מאגנס

׳מבין כל שמותיו של האל במסורת היהודית, החל בשמות מקראיים כגון צבאות, אלוהים, אל, שדי, ודרך שמות מאוחרים יותר כגון הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם והמקום, מתייחד שם יהו-ה באופנים שונים. במקרא, שם זה הוא הנפוץ שבכל שמות האל, והחל בספרות התנאית ואילך, שם זה מקבל מעמד של שם פרטי לאל, או בלשון חכמים ״שמי המיוחד לי״ (ספרי זוטא, נשא ו, כז, עמ׳ 251). כך, הזיקה בין השם לבין האלוהות המצוינת על ידו מתחזקת עוד יותר. היא מוצאת את ביטויה באיסורים השונים הקשורים בביטויו ובכתיבתו, וכן בדומיננטיות הליטורגית העצומה שלו. אולם לא פחות מכך, הזיקה בין האל לבין שמו יהו-ה מקובעת ואף מועצמת באמצעות המאמץ המתמשך לפרש ולחקור שם זה בתקופות השונות, כדי לחשוף את משמעותו ולעצב דרך משמעות זו את תורת האלוהות של המסורת היהודית. מטרתו של חיבור זה כפולה. ראשית הוא מבקש להתחקות אחר כמה פרקי מפתח בתולדותיו של המאמץ הזה, החל במקרא וכלה בימי הביניים. שנית, כדי לדון במשמעותו של שם יהו-ה כפי שהיא משתקפת בתקופות ובסוגות מגוונות ונבדלות, מציע הספר מפתח מושגי לניתוח כלל הדיונים על אודות שם יהו-ה במסורת היהודית׳ (עמ׳ 1). 

כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי (תהלים ע״ב) - מסע מידיעה מדומה אל אי-ידיעה מלומדת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Koning David als psalmzanger, Leonard Schenk, after Charles Le Brun, 1710 - 1767 

כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי (תהלים עב, כ) הוא משפט קצר שאין בו לא מילים קשות ולא צירופים ספרותיים מורכבים. במבט ראשון הוא נראה כפסוק אינפורמטיבי, פשוט ומובן. ואין לך טעות גדולה מזו! פשטותו של הפסוק מתעתעת. מילותיו המעטות צופנות בקרבן לא מעט תעלומות, ובלבד שקוראים אותו מתוך רגישות למה שלפניו ואחריו בספר תהלים. כשעושים זאת, מיד קופצת לעין התמיהה הראשונה הפותחת את שער התמיהות. איך ייתכן לומר בסוף מזמור עב שכָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי אם יש אחר-כך עוד 18 מזמורים המיוחסים לדוד, וחלקם אף מכונים תְּפִלָּה? ראו תְּפִלָּה לְדָוִד (פו, א) ומַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה (קמב, א). ואם מפנים את המבט אל המזמורים שלפני מזמור עב מגלים שאמנם רבים מהם מיוחסים לדוד, אך לא כולם. יש ביניהם מזמורים יתומים (=מזמורים ללא כותרת), שבעה מזמורים לִבְנֵי־קֹרַח (מב-מט. מב-מג הוא מזמור אחד), מִזְמוֹר לְאָסָף (מזמור נ), ומזמור עב עצמו הוא לִשְׁלֹמֹה. ועוד תמיהה. רק אחד מכל מזמורי דוד שלפני מזמור עב, מכונה בכותרתו תְּפִלָּה (יז, א), אז מדוע נאמר בלשון רבים כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי? ואם לא די בכל אלה, נשאל מדוע מופיעה בפסוק הצורה הפטרונימית דָּוִד בֶּן־יִשָׁי, ולא רק דָּוִד כמו בכל 87 היקרויותיו האחרות של השם בספר תהלים? 

בחיק עצי החורש מצאה את מותה: לעילוי נשמתה של אורי אנסבכר הי"ד

 יפה לורנצי, משוררת  ©

Translated by Prof. Eitan Medini 

אוֹרִי בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ

בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ
אוֹרִי בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ -
לָשׂוּחַ יָצְאָה בֵּינוֹת לַעֲצֵי הַחֻרְשָׁה,
בְּעֵין יָעֵל בְּתוֹכְכֵי יְרוּשָׁלַיִם הַבִּירָה
גַּן הַחַיּוֹת הַתָּנָ"כִי בְּגַבָּהּ בִּטְוָח נְגִיעָה.

יבוא היום

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יוֹם יִתְיַצְּבוּ מוּלְךָ כֻּלָּם,
הָהִסּוֹסִים, הָהַחְמָצוֹת, הַכִּשְׁלוֹנוֹת,
הָאַכְזָבוֹת אֲשֶׁר יָדַעְתָּ;
לַשָּׁוְא תְּגַשֵּׁשׁ בְּעַיִן כְּמוֹ סוּמָה
אֶל הַצְלָחוֹת עָבָר, אֶל אַהֲבוֹת,
אֶל רְגָעִים יָפִים אֲשֶׁר חָלַקְתָּ;
אֶל זִכְרוֹנוֹת יַלְדּוּת, אֶל שִׁגְיוֹנוֹת,
בְּלָאו הֲכִי הֵן לֹא בָּגַרְתָּ.

מזמור קיב בתהלים, הדגם האלפביתי ונעמי שמר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מזמור קיב, הוא מזמור אלפביתי, דהיינו, מזמור שמסודר לפי סדר האלפבית. כך:

הַלְלוּ יָהּ

אַשְׁרֵי־אִישׁ יָרֵא אֶת־יְהוָה בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד

גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ

הוֹן־וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד

זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק

טוֹב־אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט

כִּי־לְעוֹלָם לֹא־יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק

מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה

סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר־יִרְאֶה בְצָרָיו

פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד

רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד

לאה מזור- קשרים אינטרטקסטואלים בסיפורי יוסף

מיכה רואי, מסע בין סיפורים: קריאה ז׳אנרית בסיפורי מסע במקרא

מיכה רואי, מסע בין סיפורים: קריאה ז׳אנרית בסיפורי מסע במקרא, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2018

הוצאת כרמל

ספרו של ד״ר מיכה רואי ממכללת אורנים מציע על ׳קריאה ז’אנרית׳ במקרא, שהיא  קריאה סטרוקטורלית אינטר-טקסטואלית, שנקודת המוצא שלה היא ההכרה שכל יצירה ספרותית נשענת על מערכת מסועפת של כללים וקונבנציות (הז'אנר), שקודמת ליצירה ומכריחה את היוצר לקיים שיח עִמה. תוצרי השיח משתקפים ביחס שבין הרכיבים הקונבנציונליים שהיצירה מאמצת ובין הרכיבים החד-פעמיים הקיימים בה. עיקרו של ספר זה הוא בזיהוי החריגות מהדפוס ובהבנת המרכיבים החד-פעמיים, הקיימים בכל אחד מהסיפורים בפני עצמו.

יתושו של טיטוס - The gnat of Titus

אלי יונה, משורר

Translated by Prof. Eitan Medini 

Titus Augustus Denarius

".... עלה (טיטוס) ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו מאה שנים... וכשמת פצעוּ את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים." (מתוך מסכת גיטין נו, ב)

"משל למחשבה טורדנית המנקרת במוחו של אדם ואינו נותנת לו מנוח." (אבן שושן)

יתושו של טיטוס
מִזֶּה שֶׁבַע שָׁנִים
אֲנִי כָּלוּא
בְּרֹאשׁ אֶחָד,
סָב בּוֹ־בַּמָּקוֹם
כְּעָלֶה יָבֵשׁ
בִּמְעַרְבֹּלֶת מַיִם.

וינייטת לא תקח שוחד - שבר מורכב

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

מעל ומתחת לשולחן

שוחד הוא כשבר מורכב. הוא רב מכשלה. ביחסים שבין אדם משחד לבין חברו המשוחד נהנים השניים ואדם שלישי, יחיד או חברה, ניזוקים. אין כל קשר אישי בין החוטאים הפעילים לבין הניזוק הפאסיבי. הם לא מכירים אותו. הוא מודר מעולמם. בין השניים חלים חוקי מוסר מוסכמים. פלוני משלשל ממון אסור ביד פלמוני תמורת טובת הנאה אסורה, אין הנותן חושש מלכתחילה כי המקבל יסגירנו, והמקבל לא חושש כי הנותן יבגוד בסודם המשותף, אבל מי שנושא בהוצאה הוא גורם שמחוץ לעסקה שאין לו  נגיעה  בה כלל, אבל ממנו גובים את המחיר. גם על כגון אלה אמר הנביא עמוס " כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם"(עמוס ב',ו'). הם מוכרים, והצדיק, הנקי מכל עוון, משלם. הוא אמצעי.  זה מין אחד של שבר. 

השואה והגבורה - הגות, ספרות, שירה

ציור: שרה מלצר

ד״ר לאה מזור, מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד
ד״ר לאה מזור, שירת גן העדן השרוף: עיוני מקרא בפואימה ׳נוף בעשן: פרקי ברגן-בלזן׳ של איתמר יעוז-קסט 

הרב ד״ר יואל בן נון, על: איתמר יָעוֹז-קֶסט: ספר האור הלבן
סבינה סעד, הסיפור המופלא של כוכבי השמיים וכוכבי הארץ: סיפור קטן לילדים (על השואה)
ד״ר ניצה דורי, בכל שנה חוזר אותו יום שרוצים להעלימו מעיני הילדים: על ״השריקה״ של ענת עין גדי וקירה קגנוביץ

פרופ' חנה יבלונקה, על הוראת השואה והציונות  

על כלניות ונטעי נעמנים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מרבדים מרהיבים של כלניות מכסים עתה שדות רבים בארץ מהצפון ועד הנגב. הכלנית, הצומחת בר בארץ, היא צמח ממשפחת הנוריתיים. בתלמוד (בבלי, פסחים, דף לה ע“א) נזכרת ה"כלוניתא" (כלנית? פרג?). שמה המדעי של הכלנית הוא Anemone coronaria

ונהוג לזהותה עם ה“נעמנים“ שנזכרים בנבואת ישעיהו. הנביא מוכיח את ישראל על שכחת ה‘ ומנבא על העונש הצפוי לו: "על כן תטעי נטעי נעמנים / וזמורת זר תזרענו" (ישעיה יז 10). ראב“ע פירש ”נעמנים“ "כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה". הצמח ייתפשט בכרמים העזובים בעת שהארץ תינטש. בערבית נקרא הצמח שקאא'ק א-נעמאן = פצעי נעמן, כאילו צמחו הכלניות מדמו של האל נעמן (תמוז, אדוניס). הלכסיקוגרפים הסוריים רשמו כי הצמח הקרוי ביוונית אמנמונה קרוי בסורית כלוניתא = הכלה הקטנה. 'כלנית' היא הצורה העברית של 'כלוניתא'. השם ניתן לצמח משום צורתו הנאה.

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

ד״ר נדב ברמן שיפמן, עמית פוסט-דוקטורט, אוניברסיטת ייל

    כנסיה ועשרת הדברות, צ’יפלנד, פלורידה

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

הפרשה בה נמסרים עשרת הדברות לבני ישראל קרויה על שמו של יתרו, עובדה המלמדת על הכבוד של התנ"ך כלפי מוסריות אנושית בסיסית המצויה אצל לא-יהודים. מנגד, האשמה גורפת של גויים בחוסר-מוסריות [1] היא תופעה שהתנ"ך מזהיר מפניה, בסיפורי אברהם ויצחק אצל אבימלך (בראשית פרקים כ, כו). דתות אברהם – יהדות, נצרות, אסלאם – אכן מקבלות את תוקפם של עשרת הדברות כהנחיה בסיסית לאנושות. לצד הבדלים רבים, הן מסכימות כי אל מיטיב ברא את העולם והאדם, והוא פונה אל ברואיו ומצפה מהם לפעול בהתאם לכללי מוסר בסיסיים: אוסר להקדיש את החיים להרס העולם, ומורה על הגבלת האנוכיות; מגנה רצחנות, אלילות, זימה וכיליון, ומצווה לנוח יום בשבוע ממלאכה, תוך זיקת-גומלין מיטיבה למשפחה והקהילה. לצד הפולמוס שיש ליהדות עם שכנותיה לגבי מעמדן של 603 המצוות שמעבר לעשרת הדברות, אין לזלזל אפוא בחשיבות 'דרך-הארץ' או ה'חוק הטבעי' המגולם בעשרת הדברות. 'קוד אתי' זה נקרא בעבודת בית המקדש לצד פרשיות שמע (משנה תמיד, ה, א), אך לאור החשש מפני ההסתפקות הנוצרית בעשרת הדברות בתור קוד-אתי תוך כפירה בתוקפן של כלל המצוות, ירד מעמדם של עשרת הדברות בתקופת חז"ל: "בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן. מפני ט(י)[ע]נת המינין. שלא יהו אומ'. אֵילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני". [2]

׳שלח את עמי׳ כביטוי לרוח האדם השואפת לכבוד ולחרות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ב - 15.3.2015, נערך המפגש השני של ׳929 - חוג בית הנשיא׳ ונושאו היה ׳שלח את עמי׳. פרק יא בספר שמות נלמד במפגש יחד עם נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין. במהלך האירוע דיברו: הרב בני לאו, ד"ר לאה מזור, ד"ר מיכה גודמן, הפעילה החברתית יובי תשומה.  

כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין, רעייתו גברת נחמה ריבלין, גבירותי ורבותי,

יציאת מצרים היא הארוע הבולט ביותר בתיאור תולדות ישראל במקרא. היא מופיעה בסיפורת ובשירה, בנבואה, בחוק ובמזמורים. עשרת הדברות נפתחים בהצגה העצמית של האל כ׳אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׳ (שמ׳ כ 2; דב׳ ה 6). 

משה מתייצב לפני פרעה מלך מצרים, ותובע ממנו בשם אלוהי ישראל לשלח את ישראל מארצו. התביעה התקיפה הזאת חוזרת שוב ושוב, לא פחות משש פעמים. 

ושני חלקים לה: ׳שַׁלַּח אֶת־עַמִּי׳ (שמ׳ ז  16, 26 ) והתכלית הרוחנית-אמונית של השילוח - ׳וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר׳ (ז 16) או ׳וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר׳ (ה 1).

צלמית של סוס מתקופת הברזל ב׳ נחשפה בעמק בית שאן

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

צלמית של סוס התגלתה זה מקרוב (ינואר 2019) באזור כפר רופין שבעמק בית שאן, והיא מתוארכת לתקופת ממלכת ישראל. הצלמית מתארת ראש סוס, שעל צווארו ניכרת ידו של הרוכב. זו צלמית שאופיינית לתקופת הברזל ב' (בעיקר מאות 9-7 לפנה"ס), כפי שמעידים סגנונה, והפסים האדומים המעטרים אותה ומסמנים את המושכות והריתמה. על ראש הסוס וצווארו הוצמדו כתוספות העיניים, הרעמה, המעוצבת כפסים חרוטים, האוזניים, ויד שמאלו של הרוכב האוחזת את הסוס וצבועה באדום.

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

לפעמים כל מה שיש הוא terminus a quo, וגם זה נדיר: הערה לתהלים פג

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

האדם הוא יצור סקרן מטבעו, וסקרנותו היא האנרגיה המניעה את גלגלי המחקר. הסקרנות לגבי ספר תהלים עוררה את השאלה אם ניתן לתארך את המזמורים בסיוע מידע היסטורי הכלול בהם. דא עקא, למעט כמה מקרים בודדים ויוצאי דופן אין בגופי המזמורים איזכורים היסטוריים מפורשים או שמות אישים המאפשרים לתארך את המזמורים. זה נובע מכך, שהמזמורים הם יצירות פיוטיות שנועדו לבטא רגש דתי. יש והאדם קורא בהם להצלה מפגעים מייסרים כמו אויבים או מחלה ויש שלבו עולה על גדותיו בתודה לאלוהיו ולשונו אומרת הלל. ניסוח החוויה הדתית בספר תהלים הוא כללי, נוסחאי ועל-זמני, מה שאיפשר למאמינים שבכל הדורות למצוא במזמורים ביטוי לעצמם ולגורלם. 

קטבים במדבר: וינייטת בשלח

יצחק מאיר, סופר ומשורר והוגה דעות

קטבים במדבר

*" וַיְהִי בְּשַׁלַּח  " ( שמות י"ג י"ז)  כמעט חורז עם " כִּי בָרַח " ( שם, י"ד ה') אם כי  בְּשַׁלַּ֣ח, גירוש, אינו עולה בקנה אחד עם בָרַ֖ח, הם חורזים.

 הסופר המקראי אינו משאיר ספיקות " וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי..... וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" ( שם, י"ב, ל"א—ל"ב). גירוש. לא מרצון מכפיה, מכניעה למכות בכלל ולמכת בכורות בפרט, אבל מכל מקום גירוש. בְּשַׁלַּח!  מפסוקי השילוח הזה עולה כי תבהלה אחזה במלך, כי חרד שמא כל רגע של השהיית סילוקו של המון שהשתלט על איתני הטבע ושעבד אותם להפיל את המלכות - יחיש עליו אסון. לילה, מיד, לא בוקר, לא מחר,  ציווה " קוּמוּ צְּאוּ", מוקף יועצים שפחדו  פחד מוות לאלתר ממש - " אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים"- המבקשים להציל את חייהם בגירוש לאלתר של העבדים  העברים הדמוניים. 

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (תהלים קנ) - הגראנד-פינאלה של ספר תהלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הַלְלוּ־יָהּ

המספר הרב של פרקי ספר תהלים, שעולה בהרבה על מספר הפרקים של כל ספר אחר במקרא, הוא עדות לאהבה הגדולה שרחש העם לספרות המזמורית. וכיצד נחתם אוסף המזמורים הגדול הזה? בתהילה! לא עוד מצוקות, בקשות או תחנונים. הגראנד-פינאלה של ספר תהלים הוא בששה מזמורי שבח לאלוהי ישראל, ששיאם במזמור החותם את הספר כולו - מזמור קנ.

מזמור קמה, הפותח את השישיה, מתכתב עם מזמור קנ החותם אותה. קמה קורא לשבח את ה׳ על גְּבוּרֹתָיו וגודלו (פסוקים ג, ד, יא, יב) ומזמור קנ מתמצת זאת - הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ (פסוק ב). קמה קורא לכָּל־בָּשָׂר לברך את שם קודשו (פסוק כא), ומזמור קנ מכריז כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (פסוק ו). 

לכל אחד פרעה משלו

אלי יונה, משורר

להטביע בים של שירה את כל כובד משקלו

כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים. - אמנון ריבק

פרעה*

לְכָל אֶחָד
פַּרְעֹה מִשֶּׁלּוֹ,
בּוֹס, מוֹרֶה, נוֹגֵשׂ וְכוּ'.
לִי יֵשׁ אֶת אֲבִי,
בֵּית עֲבָדִים
גָּדוֹל.

סת"ם טעימה :)

יצחק ידגרי, רפואת שיניים, הדסה עין כרם

כתיבת אותיות הסת"ם דורשת מיומנות רבה, דיוק וריכוז לאורך זמן. על כל אות להיות נפרדת, מדוייקת ותואמת להלכות הרבות והמפורטות המגיעות לרזולוציות של הביטוי הידוע "קוצה של יוד".

האדם ומעמדו מול האלהים מזה ובעלי-החיים מזה - שתי תפיסות עולם

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָרֶב

Jules Breton, The End of the Working Day                             

בפרק הראשון של המקרא מתוארת דמות האדם הכובש שהוא נזר הבריאה. העולם נברא למענו שלב אחרי שלב, והוא בא אליו כמלך הבא אל הפלטין שלו. האדם הוא הנברא היחיד שנוצר בצלם בוראו, ועם הבראו ניתנה לו הברכה, שלא ניתנה לשאר יצורי היבשה, לפרות ולרבות ולמלא את הארץ. היבשה כולה נועדה להיות מרחב המחיה שלו והוא נועד לכבוש אותה כאימפרטור ולרדות באוכלוסיהּ: בעלי-החיים היבשתיים, העופות ויצורי המים. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ (בראשית א, כח). התפיסה המלכותית-אימפריאלית הזאת מצויה גם בתהלים ח: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת־רַגְלָיו: צֹנֶה (=צאן) וַאֲלָפִים (=שוורים) כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי (=חיות השדה הבלתי מבויתות), צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים (ח, ו-ט). 

חוה צוחקת

פרופ׳ עדנה אפק, סופרת משוררת וחוקרת ספרות ותרבות

Paulsen, Adam Eve

חַוָּה צוֹחֶקֶת 

חַוָּה צוֹחֶקֶת
מוֹצִיאָה לָשׁוֹן
זוֹקֶרֶת אֶצְבָּעָהּ.
עוֹלֵץ קוֹלָהּ וּמִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
"אֱלֹהִים קָטָן
אֱלֹהִים קָטָן
תְ'שַׁאֵר לְבַד בַּגַּן".

הגאון והגולם

אלי יונה, משורר
תרגום לאנגלית: פרופ' איתן מדיני

לויתן בהמות וזיז, אילוסטרציה, אולם 1238

                                                                                                   
1732. אֶמְצַע הַשָּׁנָה. אֶמְצַע הַלַּיְלָה.
אֶמְצַע הַמַּעֲשֶׂה. אֶמְצַע הַיְּצִירָה.

" חֲזִיז וָרַעַם! זִיז וָרַעַם! זִיז שָׂדַי עִמָּדִי! "

הסעיף השישי הנורא מכל: מדריך הדיכוי הראשון

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

1867 Edward Poynter - Israel in Egypt

לזכותו של הסופר המקראי מותר לומר כי הוא חתום על ספר ההדרכה  (Manual) הראשון שעל פיו ראוי לו למלך המבקש לשעבד מיעוט ולעקור מתוכו כושר עמידה על זכויותיו, לנהוג. ההיסטוריה, הרחוקה והקרובה, ,מוכיחה כי ה'מנואל' הזה אומץ כספר יסוד על ידי גדולי המדכאים לדורותיהם. 

בטרם נפרט, נתבונן במאפייני ההתנגשות הדרמטית בין הממלכה לבין העברים. ראשיתה בניצני הפחד הבלתי רציונלי מפני מהגרים, בני שבט זר במוצאו, ובלשונו, ובאמונותיו, שהלכו והתרבו בשיעור מפתיע . הפחד הזה תפח לממדים של פוביה, שהשתלטה על מערכת החשיבה הקוהרנטית של השליט. הוא איבד קשר עם המציאות המדידה, ראה במיעוט היהודי " הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ",  תלה את הדבר ביכולות הנכלוליות  הגנטיות של הזרים , בחר על כן להילחם בו ב"  הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" , והסביר לעמו כי הרציונל איננו הפחד אלא החשש ה'מבוסס' מפני חבירת ה"אוייב שבפנים" אל אויבים הצרים על הממלכה מבחוץ (על פי שמות א',ט'-י').  הוא בחר בשני אמצעים דרסטיים כדי לקדם פני הרעה , האחד " וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם " ( שם י"א), והשני " כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן" ( שם, כ"ב). הצעדים האלה נתגלו כבלתי יעילים, "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" ( שם  י"ב) , ועל כן לא ראה המלך מנוס אלא בשעבוד עם המהגרים, בנטילת כל חירויותיו, בהפיכתו למשאב "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שם י"ג). בשלב הזה, לא היו העברים המשועבדים אלא מעין גידול פרא של יבלית אדם מתפשטת בלא מעצור שאם לא מדכאים אותה ומאיימת לפלוש מטפורית לגנות מצרים. 

התאנים הטובות, גלות יהויכין ומורשתה: ספר חדש של פרופ׳ יאיר הופמן

יאיר הופמן, התאנים הטובות, גלות יהויכין ומורשתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תשע״ט 2018, 617 עמודים

                                                  

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב

                                                       תוכן העניינים
דברי פתיחה 9
הקדמה 13

חלק ראשון ✦ גלות יהויכין: מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים וההיסטוריוגרפיה המקראית  31
פרק ראשון ✦ מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים מתקופת גלות יהויכין 35
פרק שני ✦ ההיסטוריוגרפיה המקראית 44
פרק שלישי ✦ מעמדם של גולי יהודה בבבל על פי מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים מלאחר החורבן 79
פרק רביעי ✦ מקורות היסטוריוגרפיים בתר־מקראיים: יוספוס 95
סיכום 98

ספר עזר ללימוד העברית המקראית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

W. Garr Randall and Steven Ellis Fassberg, (eds.), A Handbook of Biblical Hebrew, Winona Lake, Indiana : Eisenbrauns 2016, volume 1 (xi + 227 pp.); volume 2 (vi + 136 pp.)

לפנינו אסופת מאמרים שהיא ספר הדרכה/עזר על לשון המקרא המיועד לסטודנטים ולקהל המשכיל הקורא אנגלית. האסופה מנגישה לקהל היעד הזה בצורה בהירה ותמציתית את הסוגיות המרכזיות הנוגעות ללשון המקרא. המאמרים שבאסופה שנכתבו על ידי חוקרים בולטים של העברית המקראית ונערכה על ידי גאר רנדל וסטיב פסברג. 

בבל - מאז כל גבר מתבלבל לנוכח אישה יפה שלה שפות רבות

אלי יונה, משורר

Susa. between circa 1300 and circa 1100 BC

בבל
הַשָּׂטָן לֹא הִתְבַּלְבֵּל.
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר מִגְדְּלֵי אֲדָמָה,
לֹא כֵּן מִגְדְּלֵי אָדָם.
אֶת שַׁעַר הָאֵל אֶפְשָׁר לִפְרֹץ גַּם דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים,
אֲפִלּוּ שֶׁיֶּרֶךְ הָאִשָּׁה הִיא חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת.
וּמֵאָז, כָּל גֶּבֶר בּוֹנֶה לוֹ מִגְדַּל בָּבֶל בֵּין חֲלָצָיו
שֶׁפּוֹעֲלָיו לְכָל עֵבֶר נְפוֹצִים.
בִּמְקוֹם לְבָנִים וְחֹמֶר, בָּנִים וְצִיטוֹפְּלַזְמָה.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר בְּכָל מָקוֹם מְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן בִּקְעָה רֵיקָה
לְהִשְׁתַּקֵּעַ בָּהּ, וְרֹאשׁ מִגְדָּלוֹ בַּמַּיִם.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר מִתְבַּלְבֵּל לְנֹכַח אִשָּׁה יָפָה
שֶׁלָּהּ שָׂפוֹת רַבּוֹת.

נתגלו שני פסלי מצבה (פרוטומות) מהתקופה הרומית המאוחרת

שני הפסלים שנחשפו. צילום: איתן קליין, רשות העתיקות

שני פסלי מצבה רומיים (פרוטומות) התגלו בתחילת החודש (דצמבר 2018.) הם מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות ה-4-3 לספירה).

שני הפסלים שנחשפו. צילום: איתן קליין, רשות העתיקות

הפסלים נעשו מאבן גיר מקומית, והם מתארים תווי פנים ייחודיים, פרטי לבוש ועיצוב שיער. לפחות אחד הפסלים נושא דמות גבר בעל זקן. פסלי המצבה הוצבו בדרך כלל בסמוך או בתוך מערות קבורה, וכנראה שהם מייצגים, בקווים כלליים, את הנפטרים. פסלים דומים נמצאו בעבר באזור בית שאן ובצפון הממלכה הירדנית, אך אף פסל לא דומה למשנהו, ומכאן חשיבות הממצאים. פסלי המצבה שנמצאו נעשו בסגנון האומנותי האוריינטאלי, והם מעידים כי בסוף התקופה הרומית, השימוש באמנות הקלאסית בארץ ישראל דעך, ומגמות אמנותיות מקומיות היו בשימוש. 

פגישות קטנות עם סופר גדול - על עמוס עוז - ודברים על חשיבות הסיפור על המת

יצחק מאיר, שגריר ישראל בבלגיה בשנים 1991-1994, שגריר בשוויץ בשנים 1997-2001, קונסול כללי במונטריאול ובמזרח קנדה

עמוס עוז

זכינו רעייתי ואני לארח את עמוס עוז בדירת השרד שלנו בבריסל לארוחה  ולשיחה. אם אני זוכר נכון, השנה הייתה 1992. הוא ביקר בבלגיה, אולי בארצות נוספות, כשליח תרבות של משרד החוץ. לא נציג. שליח. לא של משרד. של מציאות ישראלית מתהווה, שונה מכל מציאות ידועה בעולם, לא של אידיאה, לא של עמדה, לא של תפישת עולם, של הווייה כפי שהוא נולד לתוכה, חווה אותה, קיווה אותה , כאב אותה, לחם אותה. הוא לא בא ללמד. הוא בא לחשוף את המפגש של ישראלי תוכו כברו , עם ישראל תוכה כברה, כפי שעשה בספריו ובמאמריו ובשיחותיו על פה.

עמוס עוז הלך לעולמו: אבידה גדולה

פרופ׳ רחל אליאור: על הבשורה על פי יהודה
https://mikrarevivim.blogspot.com/2015/06/blog-post_51.html

צבי זלצמן, על: עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר, יהודים ומילים
https://mikrarevivim.blogspot.com/2014/06/blog-post_20.html

BEIT MIKRA Volume 63 (2018), No.2: Contents

The Bialik Institute

BEIT MIKRA, JOURNAL FOR THE STUDY OF THE BIBLE AND ITS WORLD Volume 63 (2018), No.2, The Bialik Institute, Jerusalem 

CONTENTS

Yairah Amit & Yair Hoffman, Editorial notes

Yairah Amit,  The Place of Ishmael in Abraham's Stories Cycle

Hagit Bartal. Hagar and Ishmael – Ethnics or Literary Characters? 

Jonathan Grossman, Hagar's Characterization in Genesis and the Explanation of Ishmael's Blessing

Yael Shemesh, The Stories about Abraham, Sarah and Hagar  (Genesis  Chapters 16 and 21) From a Gender Perspective

בית מקרא סג (תשע״ח), חוברת ב - תוכן העניינים

הוצאת מוסד ביאליק

בית מקרא כרך סג (תשע״ח), חוברת ב, הוצאת מוסד ביאליק

ת ו כ ן  ה ע נ י י נ י ם
יאירה אמית ויאיר הופמן   דבר העורכים
יאירה אמית, מקומו של ישמעאל במחזור סיפורי אברהם
חגית בר טל, הגר וישמעאל – אתנוס או גיבורי ספרות?
יונתן גרוסמן, עיצוב דמות הגר בבראשית והנמקת ברכת ישמעאל
יעל שמש, סיפורי אברהם, שרה והגר (בראשית טז; כא) מנקודת מבט מגדרית

יודאופוביה על האבניים: וינייטת האויב שבפנים

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

אנטישמיות

הספור המקראי  תולה את יציאת מצרים בחשיפת  הקונספירציה של המהגרים היהודים להשתלט על הממלכה, בצעדים שנקטה המלכות כדי לדכא את הקשר הזה באיבו ,את כישלון הצעדים האלה ואת הגירוש -  " כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י"א,א'), " קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ( שם י"ב,ל"א) , " וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" ( שם, ל"ג) – או את  ההתקוממות והיציאה לפדות , " שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" ( שם ז',כ"ו), "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ " ( שם י',י')  - קונספירציה  שלידתה בחצר המלך ופריחתה בהמון . 

סנטה קלאוס בעמק יזרעאל?

צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

נמצאה טבעת ברונזה מימי הביניים ועליה דמות אדם שלידו מקל