חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים

חיים הלל בן ששון, משמעותו של שם האל במקרא, בספרות חז"ל ובמחשבה היהודית בימי הביניים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019 

הוצאת מאגנס

׳מבין כל שמותיו של האל במסורת היהודית, החל בשמות מקראיים כגון צבאות, אלוהים, אל, שדי, ודרך שמות מאוחרים יותר כגון הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם והמקום, מתייחד שם יהו-ה באופנים שונים. במקרא, שם זה הוא הנפוץ שבכל שמות האל, והחל בספרות התנאית ואילך, שם זה מקבל מעמד של שם פרטי לאל, או בלשון חכמים ״שמי המיוחד לי״ (ספרי זוטא, נשא ו, כז, עמ׳ 251). כך, הזיקה בין השם לבין האלוהות המצוינת על ידו מתחזקת עוד יותר. היא מוצאת את ביטויה באיסורים השונים הקשורים בביטויו ובכתיבתו, וכן בדומיננטיות הליטורגית העצומה שלו. אולם לא פחות מכך, הזיקה בין האל לבין שמו יהו-ה מקובעת ואף מועצמת באמצעות המאמץ המתמשך לפרש ולחקור שם זה בתקופות השונות, כדי לחשוף את משמעותו ולעצב דרך משמעות זו את תורת האלוהות של המסורת היהודית. מטרתו של חיבור זה כפולה. ראשית הוא מבקש להתחקות אחר כמה פרקי מפתח בתולדותיו של המאמץ הזה, החל במקרא וכלה בימי הביניים. שנית, כדי לדון במשמעותו של שם יהו-ה כפי שהיא משתקפת בתקופות ובסוגות מגוונות ונבדלות, מציע הספר מפתח מושגי לניתוח כלל הדיונים על אודות שם יהו-ה במסורת היהודית׳ (עמ׳ 1). 

כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי (תהלים ע״ב) - מסע מידיעה מדומה אל אי-ידיעה מלומדת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Koning David als psalmzanger, Leonard Schenk, after Charles Le Brun, 1710 - 1767 

כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי (תהלים עב, כ) הוא משפט קצר שאין בו לא מילים קשות ולא צירופים ספרותיים מורכבים. במבט ראשון הוא נראה כפסוק אינפורמטיבי, פשוט ומובן. ואין לך טעות גדולה מזו! פשטותו של הפסוק מתעתעת. מילותיו המעטות צופנות בקרבן לא מעט תעלומות, ובלבד שקוראים אותו מתוך רגישות למה שלפניו ואחריו בספר תהלים. כשעושים זאת, מיד קופצת לעין התמיהה הראשונה הפותחת את שער התמיהות. איך ייתכן לומר בסוף מזמור עב שכָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי אם יש אחר-כך עוד 18 מזמורים המיוחסים לדוד, וחלקם אף מכונים תְּפִלָּה? ראו תְּפִלָּה לְדָוִד (פו, א) ומַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה (קמב, א). ואם מפנים את המבט אל המזמורים שלפני מזמור עב מגלים שאמנם רבים מהם מיוחסים לדוד, אך לא כולם. יש ביניהם מזמורים יתומים (=מזמורים ללא כותרת), שבעה מזמורים לִבְנֵי־קֹרַח (מב-מט. מב-מג הוא מזמור אחד), מִזְמוֹר לְאָסָף (מזמור נ), ומזמור עב עצמו הוא לִשְׁלֹמֹה. ועוד תמיהה. רק אחד מכל מזמורי דוד שלפני מזמור עב, מכונה בכותרתו תְּפִלָּה (יז, א), אז מדוע נאמר בלשון רבים כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן־יִשָׁי? ואם לא די בכל אלה, נשאל מדוע מופיעה בפסוק הצורה הפטרונימית דָּוִד בֶּן־יִשָׁי, ולא רק דָּוִד כמו בכל 87 היקרויותיו האחרות של השם בספר תהלים? 

בחיק עצי החורש מצאה את מותה: לעילוי נשמתה של אורי אנסבכר הי"ד

 יפה לורנצי, משוררת  ©

Translated by Prof. Eitan Medini 

אוֹרִי בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ

בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ
אוֹרִי בְּחֵיק עֲצֵי הַחֹרֶשׁ מָצְאָה אֶת מוֹתָהּ -
לָשׂוּחַ יָצְאָה בֵּינוֹת לַעֲצֵי הַחֻרְשָׁה,
בְּעֵין יָעֵל בְּתוֹכְכֵי יְרוּשָׁלַיִם הַבִּירָה
גַּן הַחַיּוֹת הַתָּנָ"כִי בְּגַבָּהּ בִּטְוָח נְגִיעָה.

יבוא היום

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יוֹם יִתְיַצְּבוּ מוּלְךָ כֻּלָּם,
הָהִסּוֹסִים, הָהַחְמָצוֹת, הַכִּשְׁלוֹנוֹת,
הָאַכְזָבוֹת אֲשֶׁר יָדַעְתָּ;
לַשָּׁוְא תְּגַשֵּׁשׁ בְּעַיִן כְּמוֹ סוּמָה
אֶל הַצְלָחוֹת עָבָר, אֶל אַהֲבוֹת,
אֶל רְגָעִים יָפִים אֲשֶׁר חָלַקְתָּ;
אֶל זִכְרוֹנוֹת יַלְדּוּת, אֶל שִׁגְיוֹנוֹת,
בְּלָאו הֲכִי הֵן לֹא בָּגַרְתָּ.

מזמור קיב בתהלים, הדגם האלפביתי ונעמי שמר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מזמור קיב, הוא מזמור אלפביתי, דהיינו, מזמור שמסודר לפי סדר האלפבית. כך:

הַלְלוּ יָהּ

אַשְׁרֵי־אִישׁ יָרֵא אֶת־יְהוָה בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד

גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ

הוֹן־וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד

זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק

טוֹב־אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט

כִּי־לְעוֹלָם לֹא־יִמּוֹט לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק

מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהוָה

סָמוּךְ לִבּוֹ לֹא יִירָא עַד אֲשֶׁר־יִרְאֶה בְצָרָיו

פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד

רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד

לאה מזור- קשרים אינטרטקסטואלים בסיפורי יוסף

מיכה רואי, מסע בין סיפורים: קריאה ז׳אנרית בסיפורי מסע במקרא

מיכה רואי, מסע בין סיפורים: קריאה ז׳אנרית בסיפורי מסע במקרא, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2018

הוצאת כרמל

ספרו של ד״ר מיכה רואי ממכללת אורנים מציע על ׳קריאה ז’אנרית׳ במקרא, שהיא  קריאה סטרוקטורלית אינטר-טקסטואלית, שנקודת המוצא שלה היא ההכרה שכל יצירה ספרותית נשענת על מערכת מסועפת של כללים וקונבנציות (הז'אנר), שקודמת ליצירה ומכריחה את היוצר לקיים שיח עִמה. תוצרי השיח משתקפים ביחס שבין הרכיבים הקונבנציונליים שהיצירה מאמצת ובין הרכיבים החד-פעמיים הקיימים בה. עיקרו של ספר זה הוא בזיהוי החריגות מהדפוס ובהבנת המרכיבים החד-פעמיים, הקיימים בכל אחד מהסיפורים בפני עצמו.

יתושו של טיטוס - The gnat of Titus

אלי יונה, משורר

Translated by Prof. Eitan Medini 

Titus Augustus Denarius

".... עלה (טיטוס) ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו מאה שנים... וכשמת פצעוּ את מוחו ומצאו בו כציפור דרור משקל שני סלעים." (מתוך מסכת גיטין נו, ב)

"משל למחשבה טורדנית המנקרת במוחו של אדם ואינו נותנת לו מנוח." (אבן שושן)

יתושו של טיטוס
מִזֶּה שֶׁבַע שָׁנִים
אֲנִי כָּלוּא
בְּרֹאשׁ אֶחָד,
סָב בּוֹ־בַּמָּקוֹם
כְּעָלֶה יָבֵשׁ
בִּמְעַרְבֹּלֶת מַיִם.

וינייטת לא תקח שוחד - שבר מורכב

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

מעל ומתחת לשולחן

שוחד הוא כשבר מורכב. הוא רב מכשלה. ביחסים שבין אדם משחד לבין חברו המשוחד נהנים השניים ואדם שלישי, יחיד או חברה, ניזוקים. אין כל קשר אישי בין החוטאים הפעילים לבין הניזוק הפאסיבי. הם לא מכירים אותו. הוא מודר מעולמם. בין השניים חלים חוקי מוסר מוסכמים. פלוני משלשל ממון אסור ביד פלמוני תמורת טובת הנאה אסורה, אין הנותן חושש מלכתחילה כי המקבל יסגירנו, והמקבל לא חושש כי הנותן יבגוד בסודם המשותף, אבל מי שנושא בהוצאה הוא גורם שמחוץ לעסקה שאין לו  נגיעה  בה כלל, אבל ממנו גובים את המחיר. גם על כגון אלה אמר הנביא עמוס " כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם"(עמוס ב',ו'). הם מוכרים, והצדיק, הנקי מכל עוון, משלם. הוא אמצעי.  זה מין אחד של שבר. 

השואה והגבורה - הגות, ספרות, שירה

ציור: שרה מלצר

ד״ר לאה מזור, מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד
ד״ר לאה מזור, שירת גן העדן השרוף: עיוני מקרא בפואימה ׳נוף בעשן: פרקי ברגן-בלזן׳ של איתמר יעוז-קסט 

הרב ד״ר יואל בן נון, על: איתמר יָעוֹז-קֶסט: ספר האור הלבן
סבינה סעד, הסיפור המופלא של כוכבי השמיים וכוכבי הארץ: סיפור קטן לילדים (על השואה)
ד״ר ניצה דורי, בכל שנה חוזר אותו יום שרוצים להעלימו מעיני הילדים: על ״השריקה״ של ענת עין גדי וקירה קגנוביץ

פרופ' חנה יבלונקה, על הוראת השואה והציונות  

על כלניות ונטעי נעמנים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מרבדים מרהיבים של כלניות מכסים עתה שדות רבים בארץ מהצפון ועד הנגב. הכלנית, הצומחת בר בארץ, היא צמח ממשפחת הנוריתיים. בתלמוד (בבלי, פסחים, דף לה ע“א) נזכרת ה"כלוניתא" (כלנית? פרג?). שמה המדעי של הכלנית הוא Anemone coronaria

ונהוג לזהותה עם ה“נעמנים“ שנזכרים בנבואת ישעיהו. הנביא מוכיח את ישראל על שכחת ה‘ ומנבא על העונש הצפוי לו: "על כן תטעי נטעי נעמנים / וזמורת זר תזרענו" (ישעיה יז 10). ראב“ע פירש ”נעמנים“ "כמשמעו בלשון קדר, והוא צמח שיצמח מהרה". הצמח ייתפשט בכרמים העזובים בעת שהארץ תינטש. בערבית נקרא הצמח שקאא'ק א-נעמאן = פצעי נעמן, כאילו צמחו הכלניות מדמו של האל נעמן (תמוז, אדוניס). הלכסיקוגרפים הסוריים רשמו כי הצמח הקרוי ביוונית אמנמונה קרוי בסורית כלוניתא = הכלה הקטנה. 'כלנית' היא הצורה העברית של 'כלוניתא'. השם ניתן לצמח משום צורתו הנאה.

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

ד״ר נדב ברמן שיפמן, עמית פוסט-דוקטורט, אוניברסיטת ייל

    כנסיה ועשרת הדברות, צ’יפלנד, פלורידה

עשרת הדברות: קוד אתי ומתנגדיו

הפרשה בה נמסרים עשרת הדברות לבני ישראל קרויה על שמו של יתרו, עובדה המלמדת על הכבוד של התנ"ך כלפי מוסריות אנושית בסיסית המצויה אצל לא-יהודים. מנגד, האשמה גורפת של גויים בחוסר-מוסריות [1] היא תופעה שהתנ"ך מזהיר מפניה, בסיפורי אברהם ויצחק אצל אבימלך (בראשית פרקים כ, כו). דתות אברהם – יהדות, נצרות, אסלאם – אכן מקבלות את תוקפם של עשרת הדברות כהנחיה בסיסית לאנושות. לצד הבדלים רבים, הן מסכימות כי אל מיטיב ברא את העולם והאדם, והוא פונה אל ברואיו ומצפה מהם לפעול בהתאם לכללי מוסר בסיסיים: אוסר להקדיש את החיים להרס העולם, ומורה על הגבלת האנוכיות; מגנה רצחנות, אלילות, זימה וכיליון, ומצווה לנוח יום בשבוע ממלאכה, תוך זיקת-גומלין מיטיבה למשפחה והקהילה. לצד הפולמוס שיש ליהדות עם שכנותיה לגבי מעמדן של 603 המצוות שמעבר לעשרת הדברות, אין לזלזל אפוא בחשיבות 'דרך-הארץ' או ה'חוק הטבעי' המגולם בעשרת הדברות. 'קוד אתי' זה נקרא בעבודת בית המקדש לצד פרשיות שמע (משנה תמיד, ה, א), אך לאור החשש מפני ההסתפקות הנוצרית בעשרת הדברות בתור קוד-אתי תוך כפירה בתוקפן של כלל המצוות, ירד מעמדם של עשרת הדברות בתקופת חז"ל: "בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן. מפני ט(י)[ע]נת המינין. שלא יהו אומ'. אֵילו לבדם ניתנו לו למשה בסיני". [2]

׳שלח את עמי׳ כביטוי לרוח האדם השואפת לכבוד ולחרות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ב - 15.3.2015, נערך המפגש השני של ׳929 - חוג בית הנשיא׳ ונושאו היה ׳שלח את עמי׳. פרק יא בספר שמות נלמד במפגש יחד עם נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין. במהלך האירוע דיברו: הרב בני לאו, ד"ר לאה מזור, ד"ר מיכה גודמן, הפעילה החברתית יובי תשומה.  

כבוד נשיא המדינה, מר ראובן (רובי) ריבלין, רעייתו גברת נחמה ריבלין, גבירותי ורבותי,

יציאת מצרים היא הארוע הבולט ביותר בתיאור תולדות ישראל במקרא. היא מופיעה בסיפורת ובשירה, בנבואה, בחוק ובמזמורים. עשרת הדברות נפתחים בהצגה העצמית של האל כ׳אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׳ (שמ׳ כ 2; דב׳ ה 6). 

משה מתייצב לפני פרעה מלך מצרים, ותובע ממנו בשם אלוהי ישראל לשלח את ישראל מארצו. התביעה התקיפה הזאת חוזרת שוב ושוב, לא פחות משש פעמים. 

ושני חלקים לה: ׳שַׁלַּח אֶת־עַמִּי׳ (שמ׳ ז  16, 26 ) והתכלית הרוחנית-אמונית של השילוח - ׳וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר׳ (ז 16) או ׳וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר׳ (ה 1).

צלמית של סוס מתקופת הברזל ב׳ נחשפה בעמק בית שאן

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

צלמית של סוס התגלתה זה מקרוב (ינואר 2019) באזור כפר רופין שבעמק בית שאן, והיא מתוארכת לתקופת ממלכת ישראל. הצלמית מתארת ראש סוס, שעל צווארו ניכרת ידו של הרוכב. זו צלמית שאופיינית לתקופת הברזל ב' (בעיקר מאות 9-7 לפנה"ס), כפי שמעידים סגנונה, והפסים האדומים המעטרים אותה ומסמנים את המושכות והריתמה. על ראש הסוס וצווארו הוצמדו כתוספות העיניים, הרעמה, המעוצבת כפסים חרוטים, האוזניים, ויד שמאלו של הרוכב האוחזת את הסוס וצבועה באדום.

צלמית הסוס מתקופת ממלכת ישראל שנמצאה באזור בית שאן. 
צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

לפעמים כל מה שיש הוא terminus a quo, וגם זה נדיר: הערה לתהלים פג

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

האדם הוא יצור סקרן מטבעו, וסקרנותו היא האנרגיה המניעה את גלגלי המחקר. הסקרנות לגבי ספר תהלים עוררה את השאלה אם ניתן לתארך את המזמורים בסיוע מידע היסטורי הכלול בהם. דא עקא, למעט כמה מקרים בודדים ויוצאי דופן אין בגופי המזמורים איזכורים היסטוריים מפורשים או שמות אישים המאפשרים לתארך את המזמורים. זה נובע מכך, שהמזמורים הם יצירות פיוטיות שנועדו לבטא רגש דתי. יש והאדם קורא בהם להצלה מפגעים מייסרים כמו אויבים או מחלה ויש שלבו עולה על גדותיו בתודה לאלוהיו ולשונו אומרת הלל. ניסוח החוויה הדתית בספר תהלים הוא כללי, נוסחאי ועל-זמני, מה שאיפשר למאמינים שבכל הדורות למצוא במזמורים ביטוי לעצמם ולגורלם. 

קטבים במדבר: וינייטת בשלח

יצחק מאיר, סופר ומשורר והוגה דעות

קטבים במדבר

*" וַיְהִי בְּשַׁלַּח  " ( שמות י"ג י"ז)  כמעט חורז עם " כִּי בָרַח " ( שם, י"ד ה') אם כי  בְּשַׁלַּ֣ח, גירוש, אינו עולה בקנה אחד עם בָרַ֖ח, הם חורזים.

 הסופר המקראי אינו משאיר ספיקות " וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי..... וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" ( שם, י"ב, ל"א—ל"ב). גירוש. לא מרצון מכפיה, מכניעה למכות בכלל ולמכת בכורות בפרט, אבל מכל מקום גירוש. בְּשַׁלַּח!  מפסוקי השילוח הזה עולה כי תבהלה אחזה במלך, כי חרד שמא כל רגע של השהיית סילוקו של המון שהשתלט על איתני הטבע ושעבד אותם להפיל את המלכות - יחיש עליו אסון. לילה, מיד, לא בוקר, לא מחר,  ציווה " קוּמוּ צְּאוּ", מוקף יועצים שפחדו  פחד מוות לאלתר ממש - " אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים"- המבקשים להציל את חייהם בגירוש לאלתר של העבדים  העברים הדמוניים. 

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (תהלים קנ) - הגראנד-פינאלה של ספר תהלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הַלְלוּ־יָהּ

המספר הרב של פרקי ספר תהלים, שעולה בהרבה על מספר הפרקים של כל ספר אחר במקרא, הוא עדות לאהבה הגדולה שרחש העם לספרות המזמורית. וכיצד נחתם אוסף המזמורים הגדול הזה? בתהילה! לא עוד מצוקות, בקשות או תחנונים. הגראנד-פינאלה של ספר תהלים הוא בששה מזמורי שבח לאלוהי ישראל, ששיאם במזמור החותם את הספר כולו - מזמור קנ.

מזמור קמה, הפותח את השישיה, מתכתב עם מזמור קנ החותם אותה. קמה קורא לשבח את ה׳ על גְּבוּרֹתָיו וגודלו (פסוקים ג, ד, יא, יב) ומזמור קנ מתמצת זאת - הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ (פסוק ב). קמה קורא לכָּל־בָּשָׂר לברך את שם קודשו (פסוק כא), ומזמור קנ מכריז כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (פסוק ו). 

לכל אחד פרעה משלו

אלי יונה, משורר

להטביע בים של שירה את כל כובד משקלו

כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים. - אמנון ריבק

פרעה*

לְכָל אֶחָד
פַּרְעֹה מִשֶּׁלּוֹ,
בּוֹס, מוֹרֶה, נוֹגֵשׂ וְכוּ'.
לִי יֵשׁ אֶת אֲבִי,
בֵּית עֲבָדִים
גָּדוֹל.

סת"ם טעימה :)

יצחק ידגרי, רפואת שיניים, הדסה עין כרם

כתיבת אותיות הסת"ם דורשת מיומנות רבה, דיוק וריכוז לאורך זמן. על כל אות להיות נפרדת, מדוייקת ותואמת להלכות הרבות והמפורטות המגיעות לרזולוציות של הביטוי הידוע "קוצה של יוד".

האדם ומעמדו מול האלהים מזה ובעלי-החיים מזה - שתי תפיסות עולם

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָרֶב

Jules Breton, The End of the Working Day                             

בפרק הראשון של המקרא מתוארת דמות האדם הכובש שהוא נזר הבריאה. העולם נברא למענו שלב אחרי שלב, והוא בא אליו כמלך הבא אל הפלטין שלו. האדם הוא הנברא היחיד שנוצר בצלם בוראו, ועם הבראו ניתנה לו הברכה, שלא ניתנה לשאר יצורי היבשה, לפרות ולרבות ולמלא את הארץ. היבשה כולה נועדה להיות מרחב המחיה שלו והוא נועד לכבוש אותה כאימפרטור ולרדות באוכלוסיהּ: בעלי-החיים היבשתיים, העופות ויצורי המים. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל־חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל־הָאָרֶץ (בראשית א, כח). התפיסה המלכותית-אימפריאלית הזאת מצויה גם בתהלים ח: וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת־רַגְלָיו: צֹנֶה (=צאן) וַאֲלָפִים (=שוורים) כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי (=חיות השדה הבלתי מבויתות), צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים (ח, ו-ט). 

חוה צוחקת

פרופ׳ עדנה אפק, סופרת משוררת וחוקרת ספרות ותרבות

Paulsen, Adam Eve

חַוָּה צוֹחֶקֶת 

חַוָּה צוֹחֶקֶת
מוֹצִיאָה לָשׁוֹן
זוֹקֶרֶת אֶצְבָּעָהּ.
עוֹלֵץ קוֹלָהּ וּמִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
"אֱלֹהִים קָטָן
אֱלֹהִים קָטָן
תְ'שַׁאֵר לְבַד בַּגַּן".

הגאון והגולם

אלי יונה, משורר
תרגום לאנגלית: פרופ' איתן מדיני

לויתן בהמות וזיז, אילוסטרציה, אולם 1238

                                                                                                   
1732. אֶמְצַע הַשָּׁנָה. אֶמְצַע הַלַּיְלָה.
אֶמְצַע הַמַּעֲשֶׂה. אֶמְצַע הַיְּצִירָה.

" חֲזִיז וָרַעַם! זִיז וָרַעַם! זִיז שָׂדַי עִמָּדִי! "

הסעיף השישי הנורא מכל: מדריך הדיכוי הראשון

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

1867 Edward Poynter - Israel in Egypt

לזכותו של הסופר המקראי מותר לומר כי הוא חתום על ספר ההדרכה  (Manual) הראשון שעל פיו ראוי לו למלך המבקש לשעבד מיעוט ולעקור מתוכו כושר עמידה על זכויותיו, לנהוג. ההיסטוריה, הרחוקה והקרובה, ,מוכיחה כי ה'מנואל' הזה אומץ כספר יסוד על ידי גדולי המדכאים לדורותיהם. 

בטרם נפרט, נתבונן במאפייני ההתנגשות הדרמטית בין הממלכה לבין העברים. ראשיתה בניצני הפחד הבלתי רציונלי מפני מהגרים, בני שבט זר במוצאו, ובלשונו, ובאמונותיו, שהלכו והתרבו בשיעור מפתיע . הפחד הזה תפח לממדים של פוביה, שהשתלטה על מערכת החשיבה הקוהרנטית של השליט. הוא איבד קשר עם המציאות המדידה, ראה במיעוט היהודי " הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ",  תלה את הדבר ביכולות הנכלוליות  הגנטיות של הזרים , בחר על כן להילחם בו ב"  הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" , והסביר לעמו כי הרציונל איננו הפחד אלא החשש ה'מבוסס' מפני חבירת ה"אוייב שבפנים" אל אויבים הצרים על הממלכה מבחוץ (על פי שמות א',ט'-י').  הוא בחר בשני אמצעים דרסטיים כדי לקדם פני הרעה , האחד " וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם " ( שם י"א), והשני " כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן" ( שם, כ"ב). הצעדים האלה נתגלו כבלתי יעילים, "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" ( שם  י"ב) , ועל כן לא ראה המלך מנוס אלא בשעבוד עם המהגרים, בנטילת כל חירויותיו, בהפיכתו למשאב "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שם י"ג). בשלב הזה, לא היו העברים המשועבדים אלא מעין גידול פרא של יבלית אדם מתפשטת בלא מעצור שאם לא מדכאים אותה ומאיימת לפלוש מטפורית לגנות מצרים. 

התאנים הטובות, גלות יהויכין ומורשתה: ספר חדש של פרופ׳ יאיר הופמן

יאיר הופמן, התאנים הטובות, גלות יהויכין ומורשתה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב תשע״ט 2018, 617 עמודים

                                                  

ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב

                                                       תוכן העניינים
דברי פתיחה 9
הקדמה 13

חלק ראשון ✦ גלות יהויכין: מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים וההיסטוריוגרפיה המקראית  31
פרק ראשון ✦ מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים מתקופת גלות יהויכין 35
פרק שני ✦ ההיסטוריוגרפיה המקראית 44
פרק שלישי ✦ מעמדם של גולי יהודה בבבל על פי מקורות חוץ־מקראיים ראשוניים מלאחר החורבן 79
פרק רביעי ✦ מקורות היסטוריוגרפיים בתר־מקראיים: יוספוס 95
סיכום 98

ספר עזר ללימוד העברית המקראית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

W. Garr Randall and Steven Ellis Fassberg, (eds.), A Handbook of Biblical Hebrew, Winona Lake, Indiana : Eisenbrauns 2016, volume 1 (xi + 227 pp.); volume 2 (vi + 136 pp.)

לפנינו אסופת מאמרים שהיא ספר הדרכה/עזר על לשון המקרא המיועד לסטודנטים ולקהל המשכיל הקורא אנגלית. האסופה מנגישה לקהל היעד הזה בצורה בהירה ותמציתית את הסוגיות המרכזיות הנוגעות ללשון המקרא. המאמרים שבאסופה שנכתבו על ידי חוקרים בולטים של העברית המקראית ונערכה על ידי גאר רנדל וסטיב פסברג. 

בבל - מאז כל גבר מתבלבל לנוכח אישה יפה שלה שפות רבות

אלי יונה, משורר

Susa. between circa 1300 and circa 1100 BC

בבל
הַשָּׂטָן לֹא הִתְבַּלְבֵּל.
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר מִגְדְּלֵי אֲדָמָה,
לֹא כֵּן מִגְדְּלֵי אָדָם.
אֶת שַׁעַר הָאֵל אֶפְשָׁר לִפְרֹץ גַּם דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים,
אֲפִלּוּ שֶׁיֶּרֶךְ הָאִשָּׁה הִיא חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת.
וּמֵאָז, כָּל גֶּבֶר בּוֹנֶה לוֹ מִגְדַּל בָּבֶל בֵּין חֲלָצָיו
שֶׁפּוֹעֲלָיו לְכָל עֵבֶר נְפוֹצִים.
בִּמְקוֹם לְבָנִים וְחֹמֶר, בָּנִים וְצִיטוֹפְּלַזְמָה.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר בְּכָל מָקוֹם מְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמַן בִּקְעָה רֵיקָה
לְהִשְׁתַּקֵּעַ בָּהּ, וְרֹאשׁ מִגְדָּלוֹ בַּמַּיִם.
מֵאָז, כָּל גֶּבֶר מִתְבַּלְבֵּל לְנֹכַח אִשָּׁה יָפָה
שֶׁלָּהּ שָׂפוֹת רַבּוֹת.

נתגלו שני פסלי מצבה (פרוטומות) מהתקופה הרומית המאוחרת

שני הפסלים שנחשפו. צילום: איתן קליין, רשות העתיקות

שני פסלי מצבה רומיים (פרוטומות) התגלו בתחילת החודש (דצמבר 2018.) הם מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות ה-4-3 לספירה).

שני הפסלים שנחשפו. צילום: איתן קליין, רשות העתיקות

הפסלים נעשו מאבן גיר מקומית, והם מתארים תווי פנים ייחודיים, פרטי לבוש ועיצוב שיער. לפחות אחד הפסלים נושא דמות גבר בעל זקן. פסלי המצבה הוצבו בדרך כלל בסמוך או בתוך מערות קבורה, וכנראה שהם מייצגים, בקווים כלליים, את הנפטרים. פסלים דומים נמצאו בעבר באזור בית שאן ובצפון הממלכה הירדנית, אך אף פסל לא דומה למשנהו, ומכאן חשיבות הממצאים. פסלי המצבה שנמצאו נעשו בסגנון האומנותי האוריינטאלי, והם מעידים כי בסוף התקופה הרומית, השימוש באמנות הקלאסית בארץ ישראל דעך, ומגמות אמנותיות מקומיות היו בשימוש. 

פגישות קטנות עם סופר גדול - על עמוס עוז - ודברים על חשיבות הסיפור על המת

יצחק מאיר, שגריר ישראל בבלגיה בשנים 1991-1994, שגריר בשוויץ בשנים 1997-2001, קונסול כללי במונטריאול ובמזרח קנדה

עמוס עוז

זכינו רעייתי ואני לארח את עמוס עוז בדירת השרד שלנו בבריסל לארוחה  ולשיחה. אם אני זוכר נכון, השנה הייתה 1992. הוא ביקר בבלגיה, אולי בארצות נוספות, כשליח תרבות של משרד החוץ. לא נציג. שליח. לא של משרד. של מציאות ישראלית מתהווה, שונה מכל מציאות ידועה בעולם, לא של אידיאה, לא של עמדה, לא של תפישת עולם, של הווייה כפי שהוא נולד לתוכה, חווה אותה, קיווה אותה , כאב אותה, לחם אותה. הוא לא בא ללמד. הוא בא לחשוף את המפגש של ישראלי תוכו כברו , עם ישראל תוכה כברה, כפי שעשה בספריו ובמאמריו ובשיחותיו על פה.

עמוס עוז הלך לעולמו: אבידה גדולה

פרופ׳ רחל אליאור: על הבשורה על פי יהודה
https://mikrarevivim.blogspot.com/2015/06/blog-post_51.html

צבי זלצמן, על: עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר, יהודים ומילים
https://mikrarevivim.blogspot.com/2014/06/blog-post_20.html

BEIT MIKRA Volume 63 (2018), No.2: Contents

The Bialik Institute

BEIT MIKRA, JOURNAL FOR THE STUDY OF THE BIBLE AND ITS WORLD Volume 63 (2018), No.2, The Bialik Institute, Jerusalem 

CONTENTS

Yairah Amit & Yair Hoffman, Editorial notes

Yairah Amit,  The Place of Ishmael in Abraham's Stories Cycle

Hagit Bartal. Hagar and Ishmael – Ethnics or Literary Characters? 

Jonathan Grossman, Hagar's Characterization in Genesis and the Explanation of Ishmael's Blessing

Yael Shemesh, The Stories about Abraham, Sarah and Hagar  (Genesis  Chapters 16 and 21) From a Gender Perspective

בית מקרא סג (תשע״ח), חוברת ב - תוכן העניינים

הוצאת מוסד ביאליק

בית מקרא כרך סג (תשע״ח), חוברת ב, הוצאת מוסד ביאליק

ת ו כ ן  ה ע נ י י נ י ם
יאירה אמית ויאיר הופמן   דבר העורכים
יאירה אמית, מקומו של ישמעאל במחזור סיפורי אברהם
חגית בר טל, הגר וישמעאל – אתנוס או גיבורי ספרות?
יונתן גרוסמן, עיצוב דמות הגר בבראשית והנמקת ברכת ישמעאל
יעל שמש, סיפורי אברהם, שרה והגר (בראשית טז; כא) מנקודת מבט מגדרית

יודאופוביה על האבניים: וינייטת האויב שבפנים

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

אנטישמיות

הספור המקראי  תולה את יציאת מצרים בחשיפת  הקונספירציה של המהגרים היהודים להשתלט על הממלכה, בצעדים שנקטה המלכות כדי לדכא את הקשר הזה באיבו ,את כישלון הצעדים האלה ואת הגירוש -  " כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות י"א,א'), " קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ( שם י"ב,ל"א) , " וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" ( שם, ל"ג) – או את  ההתקוממות והיציאה לפדות , " שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" ( שם ז',כ"ו), "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ " ( שם י',י')  - קונספירציה  שלידתה בחצר המלך ופריחתה בהמון . 

סנטה קלאוס בעמק יזרעאל?

צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

נמצאה טבעת ברונזה מימי הביניים ועליה דמות אדם שלידו מקל

הפיוס הגדול: וינייטת בך יברך ישראל

יצחק מאיר, סופר

 האב הישיש, הגולה, העושה ימיו האחרונים בממלכה במקום מרוחק מן הבירה בה מושל הלכה למעשה בנו, בטוב ארץ מצרים, לא בליבה, נוטה למות. הוא בודד. מוקף משרתים הדואגים למלא כל צרכיו. הם לא בני שיח. שומעים מה נדרש מהם, משיבים מה מצפים מהם. הם מושבעים ועומדים להנעים ימיו האחרונים של אבי המשנה לפרעה המשלם שכרם זה שבע עשרה שנה. לשכתו שומעת מפיהם מה שלום הנכבד הרחוק.

דמותו המוסרית של האדם הראוי להסתופף במקום קודשו של האל לפי תהלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

חטאו של האדם בגן העדן גרר אחריו את העונש להיות המגורש הנצחי מן המקום שבו הוא זכה להתגורר בקרבתו של האל. מחוץ לגן, בעולם של טוב ורע, שימש המקדש תחליף למציאות המושלמת של ראשית הימים, והמאמין השתוקק בכל מאודו לבקר בו כדי לשוב ולזכות בחווית הנוכחות האלוהית: אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ (תהלים סא, ה). אלא שלא כל אדם היה זכאי לכך. המקדש היה מצוי על הר קודשו של האל שהוא נְוֵה־צֶדֶק (ירמיה לא, כב), ורק לצדיקים הותרה הכניסה אליו. ומיהם הצדיקים? על כך משיבים שירי הכניסה למקדש, שתהלים כד הוא אחד מהם.

פרופ׳ נילי שופק - סרטון לכבוד פרס ביאליק 2018

פרס ביאליק לחכמת ישראל 2018 הוענק לפרופ׳ נילי שופק

נימוקי השופטים:

הפרופ׳ נילי שופק היא מן החוקרים החשובים בעולם בחקר כתבי מצרים העתיקה וזיקתם למקרא. בספר ״ ׳אין אדם שנולד חכם׳ חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא״, העניקה לקורא העברי מבחר מקיף מחיבורי ספרות החכמה המצרית העתיקה. הספר מתורגם לעברית, מלווה בפירושים מאירי עיניים ובמבוא מקיף על סוגה ספרותית זו, מקומה בתרבות המצרית העתיקה וקשריה ההדוקים והשפעתה העמוקה על ספרות החכמה שבמקרא. הערותיה של המחברת לטקסטים המתורגמים מביאות לקורא מגוון רחב של ידע, תובנות וזיקות לספרות המצרית, לספרי המקרא ולספרות הקדומה בכללה. הכרך מציע קובץ מיוחד במינו בספרות המחקר בעברית, פותח צוהר לעולמה של מצרים העתיקה ומאיר בכך פינה שלא זכתה עד עתה למחקר מדוקדק בעברית. בזאת הוא מציע שירות רב ערך לחוקר, לסטודנט ולקורא המשכיל. הטקסטים תורגמו לעברית מן הלשון המצרית העתיקה, הכתובה בכתב חרטומים (הירוגליפים) על פפירוסים ושברי חרסים (אוסטרקאות). פרופ׳ שופק ליוותה את דברי החכמה המצריים באיורים, שנלקחו מן המקור, ובתוך כך הרחיבה את דעתו של הקורא גם צורנית וגם אסתטית. 

מה לתופעת השרשור ולשירי המעלות? הדגמה ממזמור קכא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים 

שירי המעלות הם קבוצה של חמישה עשר מזמורים רצופים בספר תהלים, קכ-קלד, הנושאים את הכותרת הייחודית שִׁיר הַמַּעֲלוֹת (במזמור קכא בגיוון קל: שִׁיר לַמַּעֲלוֹת). משמעות מילת ״מעלות״ כאן לוטה בערפל, מה שפתח כר נרחב לסברות: שירי המעלות הם שירים שהלויים שרו אותם על מעלות=מדרגות המקדש, שירים של עולי הרגל לירושלים, שירים של שבי ציון העולים לארץ, שירים שליוו את קורבן העולה או שירי שבח למעלות האל. בים הסברות הופיעה גם סברה שהשירים נקראו ״מעלות״ בגלל תופעה סגנונית-צורנית מיוחדת המצוייה ברובם (לא בכולם) - השרשור. בלע״ז: anadiplosis, concatenatio  או step parallelism.

וינייטת בטרם: על שלושה בטרם ועל ארבעה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

וַיִּתְאַבֵּל

בשני פסוקים מקראיים פרוזאיים לעילא כלואה שירה. בשניהם עומדים אלה סמוך לאלה החיים והמוות, החיים שהיו והמוות שבאורח בלתי נמנע יבא. 

פתילה להדלקת נרות שמן למאור מהתקופה הביזנטית






הפתילה. צילום: רשות העתיקות

מחקר חדש שנערך ברשות העתיקות זיהה פתילה יחידה מסוגה ששימשה להדלקת נרות שמן למאור, המתוארכת לתקופה הביזנטית – לפני כ-1500 שנה.
על אף ממדיה הקטנים, חשיבותה גדולה משום שהיא זוהתה באופן וודאי כפתילה, בשעה שמספר הפתילות המוכרות מועטות ביותר.

הפתילה נבדקה לראשונה במסגרת מחקר מקיף שעורכת אוניברסיטת חיפה, בהובלתם של פרופ' גיא בר עוז וד"ר יותם טפר, ביישובים הביזנטים בנגב. במסגרת המחקר איתר ד"ר טפר ממצאים שטרם פורסמו מחפירות המשלחת האמריקנית בראשות קולט, שנערכו בשנות ה-30 של המאה שעברה בשבטה שבנגב. הפתילה נמסרה לבדיקה במעבדות רשות העתיקות. 

מי ישמע את דמעות הדגים??

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת תרבות

דִּמְעוֹת הַדָּגִים מַמְלִיחוֹת אֶת הַיָּם
סְנַפִּירֵיהֶם קְרוּעִים
מְצַמְּחִים אָצוֹת בַּמְּצוּלוֹת,
כְּאֵבָם אִדְרוֹת עַל הַחוֹף

אחרית חלומות בראשית: וינייטת בעל החלומות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

חלומות: סיפור בתוך סיפור

לחלום אין עדים. כל שיודעים אודותיו הוא מה שהחולם מספר עליו. כל מה שאדם מספר על התרחשות, בשפתו, בלשונו על פי זיכרונו, מעצב את האירוע מחדש, משנה אותו, ועל כן, מכל מקום, חלום הוא מה שהחולם מספר, ומה שהחולם מספר הוא לעולם לא בדיוק מה שהיה.  התלמוד במסכת ברכות דף נ"ה, עמוד ב' אכן אומר כי "כל החלומות הולכים אחר הפה", ואפשר היה לכאורה לסמוך על קביעה זאת כאומרת שחלום - גם אם חלמו אותו - למן הרגע שמספרים אותו, הוא הולך אחר הפה ולא אחר מה שאולי נחלם.

השטן לא התבלבל

אלי יונה, משורר

בבל

מגדלי אדמה

הַשָּׂטָן לֹא הִתְבַּלְבֵּל.
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר מִגְדְּלֵי אֲדָמָה,
לֹא כֵּן מִגְדְּלֵי אָדָם.

כיצד נקרא במקרא ספר תהלים?

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

השאלה שבכותרת עשויה להשמע כאחת מאותן חידות-בדיחות החביבות על ילדים, שבהן התשובה טמונה בגוף השאלה. מי חיבר את הסימפוניה החמישית של בטהובן? מתי חל טו בשבט? מה שם אביו של ירמיהו בן חלקיהו? ולא היא! קרוב לוודאי ששם הספר בתקופת המקרא כלל לא היה ״תהלים״. אז מניין השם ״תהלים״ אתם שואלים, ועל מה מסתמכת הטענה שככל הנראה לא היה זה שם הספר בתקופת המקרא?

מטמון מטבעות זהב ועגיל זהב בני כ-900 שנה נחשפו בנמל קיסריה

משמאל: מטבע זהב של מיכאל השביעי דוקאס, קיסר ביזנטיון (1071 – 1079 לסה"נ).
צילום: יניב ברמן, באדיבות החברה לפיתוח קיסריה

מימין: מטבע זהב של רומנוס השלישי, קיסר ביזנטיון (1028 – 1034 לסה"נ).
צילום: יניב ברמן, באדיבות החברה לפיתוח קיסריה

 מטמון הכולל 24 מטבעות זהב ועגיל זהב, נחשף לפני ימים אחדים בגן הלאומי קיסריה. זאת, במסגרת פרויקט החפירה והשימור הגדול שמתבצע באתר, בהשקעה חסרת תקדים של כ-150 מלש"ח מקרן אדמונד דה רוטשילד, ובשיתוף פעולה בין החברה לפיתוח קיסריה, רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים . מטמון הזהב הוטמן בתוך כלי ברונזה קטן, והוסתר בדופן של באר מים שהייתה שייכת לבית בשכונה המתוארכת לתקופות העבאסית והפאטימית (לפני כ-900 שנה).

המסע המופלא של חנוכה מן הימים ההם לזמן הזה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

סבינה סעד

מאז כ"ה בכסלו, שנת 164 למניינם חוגגים יהודים באשר הם שם את חג החנוכה על הניסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם. ניסים, לשון רבים, ולא נס לשון יחיד. אבל זה למעלה מ 2180 שנה בהם עיצבה ההלכה את החג ושמרה שיישמר במתכונתו, בבתים פנימה, על אדני החלונות חוצה, בשמונה ימי התפילות להלל בבתי הכנסת, בארבע קצוות הארץ באחדות מעוררת השתאות, דואה לה  מעל הדינים והמנהגים השאלה החרישית שהתלמוד נתן לה קול, "מאי חנוכה" (שבת דף כ"א עמוד ב'), מה הוא הנס האחד, אף על פי שמברכים על הניסים, רבים, שישראל עושים לו חג של הודיה והלל.  חכמי התלמוד  אומרים נס פך השמן." שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". אזכור החשמונאים הוא אגבי, "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום".  ניצחונם אינו מנוי כנס, אלא כציון של תחנה היסטורית בה הפך האחד  ש'היה בו להדליק יום אחד', 'ונעשה בו נס', אחד אין שני, והנציחו אותו לדורות.

בין קהלת לסוקרטס [1] – כיצד ניתן ללמוד ממורה כזה?

ניר עידן, האוניברסיטה העברית, תכנית 'אמירים'

פירוש שמו של קהלת, 'זה המדבר בקהל', ותיאורו בפסוקים החותמים את הספר כמי ש'למד-דעת את-העם' (יב 9) מציירים תמונה של מורה מכובד לו תלמידים רבים השועים לדבריו ומאמצים אותם לליבם. סגנונו של הספר מחזק רושם זה מכיוון שהוא דומה דמיון רב לסגנון ספרות החוכמה הדידאקטית-המעשית של המזרח הקדום, שנציגה המובהק במקרא הוא ספר משלי, ושמטרתה לכוון את האדם בדרך הנכונה באמצעות שפע ציוויי עשה ואל תעשה הנוגעים לכל תחומי החיים. גם הדמיון התוכני לספרות החוכמה העיונית 'הפילוסופית' תואם את דמות המורה, ובמובן זה מורה שלא רק מלמד כיצד יש לנהוג אלא מעניק גם תובנות מעמיקות יותר לגבי האדם ומקומו בעולם [2].

אבל הוראתו של קהלת רחוקה מרחק רב מהפשטות והישירות של ספרות החוכמה הדידאקטית. הספר מכיל אמירות רבות הסותרות זו את זו [3], ואינו מביע עמדה חד משמעית וברורה. דורות של פרשנים מסורתיים וחוקרי מקרא מודרניים ניסו באמצעות שיטות שונות ומגוונות ליישב סתירות אלו [4] במטרה להבין את כוונתו האמיתית של קהלת המסתתרת, כך הם האמינו, ביניהן. כתוצאה מדו המשמעות של הספר התגלעו בין המפרשים חילוקי דעות בסוגיות רבות כגון: כיצד צריך להבין את ההמלצה לדבוק בהנאות החומריות? מי עדיפה, החוכמה או הסכלות? האם הספר הינו יצירה פסימיסטית או אופטימיסטית?

מסכת אבן מהתקופה הניאוליתית התגלתה בדרום הר חברון

המסכה הקדומה. צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

מסכת אבן המתוארכת לתקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב' (תקופת האבן החדשה), נמצאה באזור פני חבר שבדרום הר חברון. גילה כ-9000 שנה.

המסכה. צילום: היחידה למניעת שוד, רשות העתיקות

המסכה עשויה מאבן גיר צהבהבה-ורדרדה. היא עוצבה בקפידה באמצעות כלי אבן, באופן הדומה לפנים אנושיות. בשולי המסכה נקדחו ארבעה חורים, ככל הנראה לקשירת המסכה - אולי לפנים של אדם חי, ואולי לעמוד או לעצם ייעודי אחר לשם הצגתה. האבן מוחלקת לגמרי, תווי הפנים מושלמים וסימטריים. עוצבו אפילו עצמות לחיים, אף מרשים ופה עם שיניים.