עץ החיים ומנורת הזהב של המשכן

 ד״ר לאה מזור, עץ החיים ומנורת הזהב של המשכן. מתוך הסידרה ״עולם עתיק מופלא״ של בית אביחי. 18.1.2022ֿ

על בריאת השמים והארץ וכל צבאם

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הקלטת השיעור באולפן של בית אביחי

שיעור ראשון: בריאת השמים והארץ וכל צבאם

 בסידרה: עולם עתיק מופלא: סיפורי הבריאה במחשבת המקרא

תמלול השיעור שניתן בזום ב׳בית אביחי׳, ירושלים יד בשבט תשפ״ב (16.1.2022). 

השתאות

האדם ניצב נפעם מול העולם מלא השתאות ופליאה, ומפעם בו דחף רוחני עז מעין כמותו לדעת כיצד הוא נוצר, או בלשון המקרא, כיצד נבראו השמים והארץ וכל צבאם.

ומה היה לפני שהעולם נוצר?

ומה גרם לו להיווצר?

והאם בכלל יש לו משמעות ותכלית?

בשאלות הללו יש תעוזה עצומה כי הן נוגעות להיווצרות המציאות כולה, מה גם שהשואל, הוא חלק מאותה מציאות שהוא שואל עליה.

האשה בסיפורי הבריאה

 ד״ר לאה מזור, האשה בסיפורי הבריאה של ספר בראשית. מתוך הסידרה ״עולם עתיק מופלא״ של בית אביחי. 17.1.2022

בריאת השמים והארץ וכל צבאם

 ד״ר לאה מזור, בריאת השמים והארץ וכל צבאם. מתוך הסידרה: ״עולם עתיק מופלא״ של בית אביחי 16.1.2022

תמלול של השיחה - כאן

תהלים ק״ד - שיר השירים לבריאת העולם

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שיעור חמישי: תהלים ק״ד - שיר השירים לבריאת העולם בסידרה עולם עתיק מופלא: סיפורי הבריאה במחשבת המקרא, השיעור ניתן בזום בבית אביחי, ירושלים יח בשבט תשפ״ב (20.1.2022). 

מסע נחל הפלאים אל הים (יחזקאל מז 12-1)

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שיעור רביעי: מסע נחל הפלאים אל הים (יחזקאל מז 12-1) בסידרה עולם עתיק מופלא: סיפורי הבריאה במחשבת המקרא, השיעור ניתן בזום בבית אביחי, ירושלים יז בשבט תשפ״ב (19.1.2022). 

ניתוח מפורט של הנבואה ראו במאמרי, ״מסע נחל הפלאים מן המקדש אל הים (יחזקאל מז, א-יב): סילוק התוהו ובריאה חדשה״, בתוך: רחל אליאור (עורכת), גן בעדן מקדם: מסורות גן העדן בישראל ובעמים, ירושלים תש״ע, עמ׳ 104-81. 

לזכרו של פרופסור אליעזר שביד: מהתנ״ך עד הפלמ״ח

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

צילם: יותם מורציאנו

בצער רב שמעתי שמורי ועמיתי בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ובמכון ון-ליר בירושלים, פרופ' אליעזר שביד, מגדולי חוקרי מחשבת ישראל בדורנו, ממנסחי רעיון היהדות כתרבות וההתחדשות היהודית הציונית-חילונית במדינת ישראל ומגדולי המחנכים ההומניסטיים במאה העשרים, שזכה לחיות בעשרה עשורים שונים בארץ ישראל ובמדינת ישראל, הלך היום לעולמו.

אליעזר שביד - נושא תרבות שהקיף הכל

ד״ר משה מאיר, הוגה דעות, חוקר מחשבת ישראל, מחנך, סופר ומשורר

מורנו אליעזר שבייד נפטר לבית עולמו. בתחום הפילוסופיה היהודית, הוא היה אחד היחידים נושאי התרבות שהקיף הכל - מנקודות הראשית של ההגות היהודית ועד האידיאה המכוונת העתידית - שרטוט דמותו של היהודי החדש ושל מדינת היהודים.

הוא היה איש שנוי במחלוקת, שלחם את מלחמת המחלוקת ללא חת. התקיפו אותו בטענה שהוא לא אקדמי דיו, שהוא לא יודע את השפות בהן נכתבו הספרים שחקר ולימד, לא שולט ולא מביא את כל ספרות המחקר. מעטים ירדו לסוף דעתו והבינו את דרך חייו ויצירתו. הוא התנגד לדרך האקדמית המקדשת את האובייקטיביות בתחום ההגות היהודית. לדידו - מה שחשובה היא האינטרפטציה האישית, הקיומית של מושא ההתבוננות והמחקר. ואכן בספריו הוא נכנס לתוך הספר עליו הוא כותב, מתדיין אתו, לוקח ממנו את מה שחשוב לו כיהודי חילוני חושב במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת. יש דברים שאחרים עשו טוב ממנו, את זה לא עשה איש כמוהו.

זכרונות מפרופ' אליעזר שביד - כמורה ואיש הרוח

פרופ׳ אבינועם רוזנק, האוניברסיטה העברית

פרופ׳ אליעזר שבייד

נכנסתי ללמוד באוניברסיטה העברית בסוף שנות ה-80 לפני למעלה משלושים שנה. רוחי נמשכה למחשבת ישראל ופילוסופיה. פגשתי מורים ומורות בעלי שיעור קומה מעוררי כבוד. כל אחד ואחת מהם – בתחומו – היו מאורות גדולים ולהם תלמידים רבים. כולם יקרים ואהובים.

במרחב מבורך זה, הכניסה לשיעוריו של אליעזר שביד הייתה מלוּוה בתחושה, שאתה נכנס לכיתתו של ענק בתחומו. מוטת כתיבתו המחקרית נעה מיהדות ימי-הביניים ועד זמננו. כל חכמי המחשבה היהודית לדורותיהם הפכו למתוּוכים דרך איזמל הגיונו ותובנות מחשבתו. הגעתי לשיעור לאחר שניסיתי לדלות משהו מכתיבתו; לא ניתן היה לעמוד בנהר השוצף של ספריו, שהלכו ונערמו; והשתוממתי מול מספר מאמריו שסבבו אותי כתלמיד המבקש דעת. אלה היו עבורי בארות מים של חכמה ותבונה. ארבעים ספריו ומאות רבות של מאמריו העידו יותר מכל שלפניך כוח יוצר, הנטוע בלמידה מתמדת; כתיבה שיש בה חיות הרבה מעבר למקובל במסדרונות האקדמיה.

ט״ו בשבט הגיע חג לאילנות

כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר־תֵּדַע כִּי־לֹא־עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל־הָעִיר אֲשֶׁר־הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ (דברים כ 20-19)

סבינה סעד, כי האדם עץ השדה

שירת התנ"ך של יורם טהרלב

ד״ר יוסף פריאל, אוניברסיטת בר-אילן*

צילום: בתיה קינן

שירת התנ"ך של יורם טהרלב

תקציר

מעל חמישים שנה כתב יורם טהרלב שירים, המשורר מעריכם בכאלף. שירים אילו מלווים אירועים רבים שקרו בשנות המדינה. מתוך עיוננו עלה ששפת התנ"ך היא אבן יסוד בשפת הכתיבה של טהרלב, כנראה יותר מכל משורר אחר ששיריו הולחנו, כולל נעמי שמר. טהרלב מצטט תנ"ך, משבץ פסוקים בשיריו, ולעיתים כותב ממש שירים תנכיי"ם. בפועל, מתגלה דרך שירי טהרלב קשר עמוק לכל המסורת היהודית, אלא שכמידת אהדתו של טהרלב לספר המקודש, כך לעתים מזומנות נוטל טהרלב בהומור ובציניות את הקדושה מן הספר.

תגיות: יורם טהרלב, פזמונאות ותנ"ך, התנ"ך כערש תרבותי, תהליכים בזמר העברי, תרבות ישראלית מתפתחת, להקות צה"ל.

הארץ הטובה, ההר הטוב ונביאו אליהו בשירי יורם טהרלב

הארץ הטובה, ההר הטוב ונביאו אליהו בשירי יורם טהרלב*

יורם טהרלב

ד"ר יוסף פריאל, אוניברסיטת בר אילן

תקציר:

זהו המשך למאמרנו " שירת התנ"ך של יורם טהרלב" (מחקרי גבעה, ד [תשע"ו-תשע"ז]). במאמר הקודם הוכחנו כי בכתיבתו, טהרלב מביע קשר עמוק לתנ"ך. במאמר המשך זה אנו מוכיחים שטהרלב מביע בכתיבתו קשר עז אף ל"ארץ הטובה" (שהוא ביטוי מקראי) הזו, ונופי הולדתו מהווים מצע תיאורי לכתיבתו. דמות שטהרלב קשור אליה במיוחד היא אליהו הנביא שמקום פעולתו בכרמל. הסיבה לשני חיבורים אלו קשורה כנראה במקום ילדותו של טהרלב בקיבוץ יגור, על מורדות הכרמל.

*

תארנים: יורם טהרלב, פזמונאות ותנ"ך, פס-הקול של המדינה, הארץ הטובה, הר הכרמל, אליהו הנביא

גוי קדוש - תנ״ך ולאומיות בעידן המודרני

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

עפרי אילני ואבנר בן-עמוס (עורכים), גוי קדוש: תנ״ך ולאומיות בעידן המודרני, סדרת הספרים ״פרשנות ותרבות: סדרה חדשה״, הוצאת כרמל, ירושלים תשפ״א-2021, 378 עמודים

״גם הזהות המודרנית ביותר אינה יכולה לכונן את עצמה כנטולת עבר״ (מן הספר)

האדם הוא יש מפרש ופרשנותו משוקעת בכל פעילותו. הסדרה החדשה של ״פרשנות ותרבות״ הופכת את הפרשנות עצמה למושא מחקר. ואופיה בינ-תחומי. הספר שערכו ההיסטוריונים ד״ר עפרי אילני ופרופ׳ אבנר בן-עמוס עוסק בתנ״ך כטקסט מרכזי בשיח ובפרקטיקה הלאומית. הם מראים שגם בעולם חילוני יש לו תפקיד מפתח בכינונן של זהויות קולקטיביות ותודעה של ״עם נבחר״. בשתי המאות האחרונות הוא ניקרא שוב ושוב למלא תפקידים במישור הלאומי והפוליטי. הקובץ ״גוי קדוש: תנ״ך ולאומיות בעידן המודרני״ משלב בין הפרספקטיבה העולמית לבין המקרה הציוני ומראה כיצד הלאום המודרני עומד על אדני הטקסט העתיק.

יוסף - סיפורם של חלומות. ספרו של יונתן גרוסמן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יונתן גרוסמן, יוסף - סיפורם של חלומות, הוצאת מכללת הרצוג - תבונות * ידיעות אחרונות * ספרי חמד, ראשון לציון תשפ״א-2021, 663 עמודים

ספרו של יונתן גרוסמן, ״יוסף - סיפורם של חלומות״, הוא החוליה הרביעית ואחרונה של פירושו הספרותי לספר בראשית: ״בראשית - סיפורן של התחלות״ (תשע״ז), ״אברהם - סיפורו של מסע״ (תשע״ה) ו״יעקב - סיפורה של משפחה״ (תשע״ט). הפירוש הופיע בסדרת נועם (לזכרו של ד״ר נועם שודפסקי) שמכוונת לא רק לקהל החוקרים אלא גם לקהל המשכיל תאב הדעת. הפירושים מנוסחים בשפה בהירה, קולחת ושופעת חן, בלי להעמיס על הקהל הלא מקצועי מונחים של יודעי ח״ן ובלי להגזים בהערות השוליים.

מחברות החשק של יורם טהרלב על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת בבל

יורם טהרלב, מצע אשה מצע טוב, ציירה רוני טהרלב, הוצאת בבל, תל אביב תשס״ג 2003

לכתוב או לא לכתוב על הספר הזה? אני מהרהרת, ואתם בוודאי מגיבים בתמהון: ׳לכתוב על שירים כאלה???׳ הרי שם הספר אינו מותיר מקום לספק אודות תוכנו: ׳מצע אשה מצע טוב׳! ואם הרמז טרם הובן, יבואו שמות השירים ויעידו שבמחברות (=מקאמות) חשק עסקינן. או במילים יותר מפורשות - בטקסטים נוטפי זימה. ואם לא די בכך, אותם טקסטים מחורזים משובצים לא פעם בקללות עסיסיות רחמנא ליצלן!

בת פרעה: הֵן עֲקָרָה אָנֹכִי וּבָנִים אֵין לִי

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

בת פרעה


וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר

וְהִנֵּה תֵּבָה וּבָהּ בֶּן הָעִבְרִים,

וְתֹאמַר בְּלִבָּהּ 'הֵן עֲקָרָה אָנֹכִי

וּבָנִים אֵין לִי,

סיפור המיילדות (שמות א, טו-כא) - כוחה הפועל של המזימה שמעולם לא בוצעה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פורסם לראשונה בדברי תורה, פירוש נשים לתורה, עורכת א׳ ליסיצה, הוצאת היברו יוניון קולג וכרמל, ירושלים 2021

עם הוא קהילת זכרון, והסיפורים שהוא מספר על שורשיו העתיקים נועדו להבנות את ההווה שלו, להעניק לו משמעות ולתרום לעיצוב אמונותיו וערכיו. כאלה הם הסיפורים על ניצני התגבשותו של ישראל לעם על אדמת מצרים בשמות א - ב.

חוליה מיוחדת במסכת הזאת היא סיפור המיילדות בפרק א, טו-כא. על פניו נראית החוליה הזאת תמוהה. מה צורך בה אם כל כולה מזימה סמויה שמעולם לא בוצעה וממילא לא השפיעה על מהלך המאורעות? הרי אף יולדת לא נפגעה, אף תינוק לא נגרע מישראל ואיש למעט המלך ושתי המיילדות לא ידע על קיומה. למרות זאת זוכה הסיפור לבולטות מיוחדת. היא ניכרת מזמן הסיפר הארוך שלו, מעיצוב דמותן של המיילדות כ׳דמויות מדברות׳ נקובות שם, ועל הכל מהעובדה שזו החוליה היחידה בשמות א, א - ב, כב שבה נזכר האלהים! מהי ובכן מטרת הסיפור? את התשובה לכך יש למצוא במסריו האמוניים והערכיים, אבל אלה לא מועברים לקוראיו באופן מופשט וישיר הפונה אל השכל אלא בדרך עלילתית המפעילה את הסקרנות, הדמיון והרגש, ומשלבת את המהנה עם המועיל.

תרומת ביקורת הנוסח לביקורת הספרותית: הדגמה מהספרים יהושע ושופטים - הרצאה בכנס לכבוד פרופ׳ עמנואל טוב בהגיעו לגבורות

מתקפה על השמים - מסע אומנותי ורעיוני בעקבות מגדל בבל

צחי רולניק, מחנך ומורה לתנ״ך. בית הספר הכפר הירוק

מסע בעקבות מגדל בבל שמתחיל בסקוטלנד, עובר בבבל ובגרמניה, ממשיך באנגליה וברוסיה הסובייטית ומסתיים בחלל.

דַּג זָהָב שָׁב מִן הָרֶשֶׁת אֶל הַיָּם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף: על שירתו האחרונה של יצחק מאיר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על: יצחק מאיר, יש נבו בשמים - שירים, הוצאת כרמל, ירושלים 2021

״אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זיכרונם״ (ירושלמי, שקלים פרק ב)

אני מחזיקה בידי ובנפשי את ספר שיריו האחרון של המשורר, הסופר, המחזאי, הוגה הדעות והפובליציסט, יצחק מאיר. רבים מכירים, זוכרים ומוקירים את ספריו האוטוביוגרפיים ״אישה אחת״ (תל אביב 2010) ו״אל חוף מבטחים״ (תל-אביב 2013), ואת ספרו ״בין ערביים: ערכי יסוד על פי חז“ל במבחן הזמן - פרקי עיון והגות״ (ירושלים 2014). עתה משנקרא מאיר לישיבה של מעלה הוא ממשיך לשורר דרך ספרו האחרון, ״יש נבו בשמים: שירים״ (הוצאת כרמל 2021), שהוא אח לספר שיריו הקודם, ״יש אררט מתחת למים: שירים״ (ירושלים 2019). 

גילוי נאות: יצחק מאיר נהג במשך שנים רבות לשלוח אלי שירים ומאמרים, שאותם כינה ״וינייטות״ (שכיות חמדה), לפירסום בבלוג שלי, ועתה, אללי, לא נותר לי לצערי אלא רק לספר לרבים על הופעת שירתו האחרונה האצורה בין דפי ספרו ״יש נבו בשמים: שירים״ שיצא בהוצאת ״כרמל״.

מה בין "תנ"ך" ל"מקרא" - מבט על כינויי האסופה המקראית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

Photo by Diana Polekhina on Unsplash

בבתי הספר מלמדים את תלמידי ישראל 'תנ"ך' אבל ברוב המוסדות להשכלה גבוהה בישראל מכונה המקצוע 'מקרא'. מה פשר ההבדל בשם? האם משתמע ממנו ש'מקרא' ו'תנ"ך' אינם היינו הך? מה היחס בין 'מקרא' ו'תנ"ך' לבין הכינויים האחרים של הספר כמו: כ"ד הספרים, אסופת הכ"ד, אסופת המקרא, כתבי הקודש, ספר הספרים והקאנון העברי? וכיצד נתרגם את שם הספר לאנגלית - האם נכנה אותו Bible, Old Testament או אולי נשתמש בכינוי אחר?

'בריאת האדם' של מיכאלאנג'לו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מיכאלאנג'לו, בריאת האדם

’בריאת האדם‘ היא חלק מהפרסקו של מיכאלאנג'לו (1564-1475), ’הבריאה‘, המצוייר על תקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. מיכאלאנג'לו התחיל לצייר את התקרה בשנת 1508 וסיים את מלאכתו כעבור ארבע וחצי שנים. ’בריאת האדם‘ צוייר בסביבות שנת 1511, והוא הלוח הרביעי מתוך סדרת הלוחות המתארים פרקים מספר בראשית.

מיכאלאנג‘לו צייר את אלהים בדמות אדם, עם גוף ופנים. הוא מעוצב כמלך וכאב. האדם מצוייר כעלם צעיר וחסון שעירומו מבליט את שריריו ויפה תוארו. אלהים מלא הוד מלכות. הוא מעוצב כ’עתיק הימים‘ שבשערו זרקה שיבה (דניאל ז 9), מזוקן, שרירי, גופו מכוסה בכותונת דקה. הוא בא לכיוון האדם בסערה, מלא עוצמה וסמכותיות שאין עליה עוררין. כותנתו מתבדרת ברוח. הוא מרחף בין ענני שמיא מוקף במלאכיו הצעירים למראה. ידו הימנית מושטת לכיוון האדם כדי להעניק לו את נשמת החיים שתעשה אותו לנפש חיה. האל הוא הנותן והאדם המקבל. כל המתח של מתן החיים טמון בכמעט נגיעה בין אצבעו ההחלטית והתקיפה של הבורא לבין אצבעו הרופסת של האדם (המנוגדת לגופו השרירי). ’ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‘ (בראשית ב 7). הכמעט מפגש בין הידים מצביע מצד אחד על הדמיון בין האדם לאל, על זה שהאדם נברא בצלם אלהים, וגם על השוני ביניהם.

היאך אעז להמרות פי הנחש?

שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

פול גוגן, חוה - אל תקשיבי לשקרן

חַוָּה

כֹּה אָמְרָה חַוָּה אֵם כָּל חַי:

"הֵיאַךְ אָעֵז לְהַמְרוֹת פִּי הַנָּחָשׁ?

פוטיפר הביא איש עברי לצחק בה

אלי דהן, מחנך ומשורר

פּוֹטִיפַר הֵבִיא אִישׁ עִבְרִי לְצַחֵק בָּהּ,
גַּם אֲנִי רַק רָצִיתִי לְצַחֵק בּוֹ וְלִצְחֹק אִתּוֹ.
כַּמָּה נָאֶה הָאִישׁ הָעִבְרִי,
בֶּן הַזְּקוּנִים הַשֵּׁנִי,
נַעַר בֶּן 17,
קוֹפֵץ לוֹ מִבּוֹר לְבוֹר,
עוֹלֶה עַל רַכֶּבֶת הֶהָרִים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה
(עֲדַיִן לֹא לְקָהִיר),
חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת שֶׁל אֵל,
אָהוּב עַל כֻּלָּם וְשָׂנוּא בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ.

וַאֲנִי?
נִשְׁאַרְתִּי עִם הַדִּמְיוֹן,
נוֹתַרְתִּי לְבַדִּי,
בָּעוֹלָם שֶׁלִּי,
כְּעֶבֶד מִצְרִי

שֶׁרַק עוֹשֶׂה סְפּוֹנְגָּ'ה בַּבַּיִת שֶׁל פּוֹטִיפַר.

מערת צדקיהו - שיר

שמעון בארי ברונר, משורר

אָבְדָה חֶמְלָה מִן הָאָרֶץ

בָּזֶה אַחַר זֶה הֵם נִגְּשׁוּ
שִׁפְלֵי רוּחַ
לְקַבֵּל אֶת מְנָתָם
סֻכַּרְתִּיִּים
וּמְנוּעֵי עָמָל

סולם רבקה

רבקה תפארת חקק, משוררת

סולָם רִבְקָה

וָתֵצֵא רִבְקָה מִן הַגִּבְעָה
וָתִפְגַּע בַּמָּקוֹם וָתָלֶן שָׁם בָּעֲלָטָה
וָתַחְלֹם וְהִנֵּה אֹפֶק הָרִים
חוֹמוֹת, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וּשְׁבָרִים
מַקִּיפִים אוֹתָהּ סוֹבְבִים אוֹתָהּ

וירא יעקב את עשו השב רעב מן השדה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

ג'וֹטוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה, יצחק ובניו

עשו

וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו

הַשָּׁב רָעֵב מִן הַשָּׂדֶה

וְיַטְעִימוּ מִנְּזִיד הָעֲדָשִׁים שֶׁהֵכִינוּ,

אַף בְּיַיִן אָדֹם הִשְׁקָהוּ וַיְהִי שִׁכּוֹר,

וַיָּנַח עֵשָׂו אֶת בְּכוֹרָתוֹ מִיָּדָיו לְתִתָּהּ לְאָחִיו,

וַתַּעֲמֹד רִבְקָה וְתַבֵּט בַּפְּרִי עָרְמָתָהּ

מבנה מבוצר מהתקופה ההלניסטית נחשף בשפלת יהודה

חורבן המבנה קשור, כנראה, למסע כיבוש האזור בידי יוחנן הורקנוס החשמונאי, סביב שנת 112 לפנה"ס.

החפירה ביער לכיש – מראה אווירי.
צילום: ולדיק ליפשיץ, רשות העתיקות

כלי נשק, קורות עץ שרופות, עשרות מטבעות ומבנה מבוצר מהתקופה ההלניסטית שהם עדויות מוחשיות לקרב שהתרחש בין החשמונאים לסלווקים לפני כ-2,100 שנה, נחשפות בימים אלה בחפירות רשות העתיקות באזור יער לכיש. החפירות מתבצעות כחלק ממיזם הקמת 'דרך מלכי יהודה' בשיתוף עם קרן קימת לישראל, במימון פרויקט ציוני דרך במשרד ירושלים ומורשת, ובהשתתפות תלמידי מגמות לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה של משרד החינוך ותלמידי מכינת "אשר רוח בו" לנוער בסיכון ממצפה רמון.

בעקבות שיר השירים - 7 מרובעים

רבקה- תפארת חקק, משוררת

רבקה-תפארת חקק. הצילום באדיבות המשוררת

7 מְרֻבָּעִים

1.
דּוֹדִי יָרַד בְּדַרְכֵי עֵין כֶּרֶם
לִרְאוֹת הַשְּׁקֵדִיָּה הַאִם פָּרְחָה
הֲהֵנֵצּוּ פְּרָחֶיהָ הֲזָרְחוּ צְבָעֶיהָ
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מִשִּׂמְחָה.

על ״חותם אישי לדורותיי הבאים״ מאת תפארת חקק

חגי קמרט, סופר ומשורר

חותם אישי לדורותיי הבאים עטיפת הספר צילם בלפור חקק

רבקה-תפארת חקק, חותם אישי לדורותיי הבאים (שירים), הוצאת שלהבת, ירושלם תשפ"ב, 108 עמודים

מבוא

עד שלֹא תראה את יופיה חינה ותפארתה של ירושלים, לא תראה את יופיים של שירי רבקה–תפארת חקק בתפארתם.

שאם להזכירך כי ירושלים מצטנעת בהשקט ובנחת, ויופייה מדבר מתוך עצמו, כך השירים מצטנעים תחת ידיה של המשוררת ועולים בזיוום ויופיים מול עיניי הקורא. אם ירושלים נולדה בעצב ובשמחה ממעייני האהבה, כך משפטי שיריה של תפארת מדברים אהבה שיש בה מן התוגה ויש בה מן השמחה. אם ירושלים נוגעת לא נוגעת מכיפת שמיהָ מעל ומאוויר הריה מתחת, כך מלטפים באור זהב מילות השירים, נוגעים לא נוגעים, פוקחים עין ועוצמים אהבה, שיריהָ; בכנות, בתום ושלמות הלב והמעשה.

תבנית נוף רגשותיה וחוויותיה של רבקה תפארת נובעים במלוא הדרם מבין מילות שיריה שכולן אהבה שקטה שלווה חמה מאוד. יפים התיאורים המעלים מסכת חיים עשירה ומעניינת, יפה אהבתה במילותיה. כמו שהיא אומרת בצנעה: "אהבתי נשארה בין סורגי נשמתי ולא נראתה" אך עתה, אנחנו הקוראים רואים אותה את האהבה הגדולה, הכנה, הזורמת לאיטה בנתיבי חייה של רבקה-תפארת חקק.

לחשי תפילה קצרים של נשים בשפה הדבורה בלאדינו בשלוש עתות מצוקה

ד״ר ניצה דורי, המכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן" בחיפה

תפילת בלב 

תקציר

מאמר זה יעסוק במספר מצומצם של סגולות מילוליות, לחשים או תפילות קצרות, שנהגו נשים דוברות לאדינו להתפלל, ללחוש או לברך בעתות של מצוקה: לידה, מלחמה ובצורת. תפילות אלו, שנאספו מפי מסרניות, נבחרו מכיוון שהן אינן מצויות בשני הספרים המרכזיים של תפילות נשים, שתועדו בעת האחרונה - ספרה של ד"ר עליזה לביא, "תפילת נשים" (2005), שיש בו ליקוט תפילות נשים מעדות שונות, בין היתר גם בשפת הלאדינו, וספרה של פרופ' אורה רודריג שורצולד (2012), "סדר נשים", המביא את התפילות הכתובות בסידור "סדר נשים" בלאדינו מהמאה השש עשרה. 

מטרת מאמר זה, לתעד אותן תפילות קצרות לפני אובדנן. הן מובאות כאן מפי קולות מסרניות, דוברות לאדינו, בשלמותם על הוויית החיים שבן, על הנורמות התרבותיות והמועקות האישיות, תוך דיון וחקר כל תפילה בפני עצמה.

מלות מפתח: תפילת נשים, לאדינו, מסרניות, לחשים, יהדות ספרד.

חיי שרה: במיתתה כמו בחייה מרחפת היתה עליה איזושהי תהום

טובה זלוטוגורסקי, משוררת

פבלו פיקאסו, הטרגדיה

וְהָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ בִּדְמוּת יִצְחָק. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: בְּנִי! מֶה עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ?אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי בְּקָעוֹת, וְהֶעֱלַנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטֵנִי – ואִלּוּלֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ" כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ" (מדרש תנחומא פרשת וירא סימן כג)

חַיֵּי שָׂרָה

וּבְשׁוּבָם מָצְאוּ אֶת הַלֶּחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן,
אֶת הַמַּיִם בַּכַּד, אֶת הָאוֹר וְכָל מְלַאכְתּוֹ טוֹבִים
לַעֲשׂוֹת, שָׁקֵט הָיָה.

כאב עלה צומח מאת שולה ברנע

פרופ׳ איתן מדיני, רופא

הוצאת צבעונים

שולה ברנע, כאב עלה צומח, הוצאת צבעונים, 2020

שולה ברנע היא משוררת וסופרת תושבת העיר חולון, בוגרת לשון עברית ומקרא, שימשה כיועצת חינוכית בתיכון ובמכללה, וכיום מנחת בבליותרפיה בקבוצות ניצולי שואה. פירסמה כמה ספרי שירה ופרוזה.

שם סיפרה,, ׳כאב עלה צומח ׳, מאותת שהמשוררת מאזינה ליקום בכללותו בו אנו קיימים וחיים וכן לכל החי הצומח והדומם שבו והיא ממש שומעת את קול כאבו של עלה צומח. שיריה הם אוניברסליים. היא חוקרת את נפש האדם ואת נפש כל החי והצומח.

שימור ושיקום מצודה מתקופת מלכי יהודה

צילום יעל קלמן, רשות העתיקות

תושבי שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים משמרים ומשקמים בימים אלה בגינה שבלב השכונה (בין הרחובות 'האצ"ל', 'ההגנה' ו'מבוא-דקר'), מיצד (מצודה קטנה) מימי מלכי יהודה (המאה ה-7 לספירה), הבנוי מאבני צור בהנחיית צוות שימור מקצועי ממינהל השימור של רשות העתיקות, בשיתוף המרכז הארכיאולוגי-חינוכי של מרחב ירושלים

צילום אווירי של המצד לפני עבודות השימור
צילום שי הלוי, רשות העתיקות

יוסף - על מצחם יסף ראות אות קין

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְיַרְבֶּה חֲשֹׁב:
הֲיִמְחַל עַל השליכם אותו לבור אִם לָאו,
וַיַּעַַַשׂ שֶׁקֶר בְּנַפְשׁוֹ כִּי מֵאֵן סְלֹחַ לָהֶם,
אַךְ הִסְתִּיר נַפְשׁוֹ מִפָּנָיו וּמִפְּנֵיהֶם.
ויַעש רק חֶסֶד עִם אָבִיו
בְּהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ וְאֶת אָחִיו עִמּוֹ בְּגֹשֶׁן-
וַיְמַלֵּא שָׁם כָּל צָרְכֵיהֶם וּמְזוֹנָם,
אַךְ עַל מִצְחָם יָסָָף רְאוׄת אֶת אוֹת קַיִן
וְלֹא חָדַל מֵֵרְאותו כָּל הַיָּמִים.

אתה בא בחשאי בחלומותי כמו דוד המלך

שרי כהנא-ניב, משוררת

צובעים לילי במסתורין של כחול וארגמן

אַתָּה בָּא בַּחֲשַׁאי בַּחֲלוֹמוֹתַי

כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ

תָּמִיד מְנַגֵּן בְּנֵבֶל.

רֹאשִׁי מֻונָּח עַל הָאֶבֶן

וּמַלְאָכֶיךָ יוֹרְדִים וְעוֹלִים

בַּסֻּלָּם

אבן מתקופת בית שני עם תיאורים של בית המקדש

נר שמן עם דגם מנורת שבעת הקנים, כתובות הנושאות את המילים 'שלום' ו'שבת', ושמות חכמים כמו שמעון, יעקב והושעיה.

150 פריטים עתיקים מתקופת המשנה והתלמוד מוצגים בתערוכת "שביל הסנהדרין – מורשת והנחלה בגליל" של רשות העתיקות נחנכה ביום 14.10.21, במוזיאון בית יגאל אלון שבגינוסר. אוצרת: ד"ר עינת עמבר ערמון מרשות העתיקות.

האבן ממגדל. צילום יעל יולוביץ

חשבתם פעם כמה עצב טמון בעלילת חייו של יוסף?

שרי כהנא-ניב, משוררת

 חֲשַׁבְתֶּם פַּעַם כַּמָּה עֶצֶב

טָמוּן בַּעֲלִילַת חַיָּיו

שֶׁל יוֹסֵף,

נָכוֹן שֶׁהַכּוֹכָבִים וְהָאֲלֻמּוֹת

הִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו

אֲבָל הוּא הָיָה

בּוֹדֵד

משה הוציא מים מסלע.. ואני?

שרי כהנא-ניב, משוררת

אֵלֶם הַשְּׁתִיקָה

הַצּוֹמֵחַ בַּמֶּרְחָב הַמַּפְרִיד

בֵּין פְּנֵי אָבִי חֲרוּשֵׁי הַקְּמָטִים

וְעוֹר פָּנַי הֶחָלָק

מֵעִיד עַל תְּהוֹם מְסֻכֶּנֶת.

איזהו עשיר? כל שיש לו בית כסא סמוך לשולחנו! בית כסא מימי הבית הראשון התגלה בירושלים

רק כעשרה בתי כסא מתקופת בית ראשון מוכרים היום בממצא הארכיאולוגי.

אסלת האבן. צילום: יולי שורץ, רשות העתיקות

תא שירותים מימי הבית הראשון, שהיה חלק מאחוזה מלכותית קדומה שפעלה בסוף תקופת מלכי יהודה (המאה ה-7 לפנה"ס), התגלה בטיילת ארמון הנציב בירושלים. בחפירה שערכה רשות העתיקות התגלו שרידי מבנה מפואר המשקיף צפונה לעבר עיר דוד והר הבית, ובתוכו בית הכסא.

הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם כראי העולם; הוראת המילה; מצבי נפש; לחם ואחווה; לחם ומגדר; לחם ומעמד; לחם במסע הגדול אל ארץ הלחם; לחם מוסר ואמונה.

1. הלחם כראי העולם

הלחם היה מזונו העיקרי של האדם בתקופת המקרא. ההתעסקות היומיומית בהכנתו והתלות הקיומית בו עשו אותו לרכיב מהותי של החיים. במרוצת הזמן נתלו במגוון אופני הכנתו וצריכתו משמעויות עמוקות שחרגו בהרבה מסיפוק הצורך הביולוגי במזון. מי אפה את הלחם? באיזו צורה הכינו אותו? מה היו הרכבו ואיכותו? מתי אכלו אותו ומתי נמנעו מאכילתו? היכן אכלו אותו? מי הוכל ומי הודר מאכילת הלחם המשותפת? התשובות לכל השאלות הללו מראות שבישראל של תקופת המקרא רווחה תרבות לחם, ושהיא הייתה מאפיין יסוד בזהותו האתנית והאמונית של העם. באמצעות שליטה על הגוף וצרכיו: עינויו מזה (באמצעות צומות למשל) ועינוגו מזה (באמצעות איכות וכמות של הלחם) הביע האדם מישראל את נאמנותו לאלוהיו, לחוקי מועדיו ולזיכרונות מעברו. הלחם הפך לצומת של גבולות: לסמן המבחין בין ישראל לבין האחר, בין העשיר לבין העני, בין קודש לבין חול, בין האלוהי לבין האנושי, בין מלחמה לבין שלום, ובין השמחה לבין היגון. הלחם היה עשוי להיות גורם שמקרב בני אדם – יחידים, קבוצות ועמים – ולהפך, גורם שמבדל ומסכסך ביניהם. הלחם, כפי שיבואר להלן, נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

הלחם נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

יאיר לפיד כותב על הגיבורים התנ״כיים שלו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

יאיר לפיד, הגיבורים שלי: ארבע הרצאות תנ״כיות, ידיעות אחרונות * ספרי חמד, תל אביב 2008, 127 עמודים

הספר, ״הגיבורים שלי: ארבע הרצאות תנ״כיות״, הוא ספרו התשיעי של יאיר לפיד. יש בו ארבע מהרצאותיו הפופולריות על התנ״ך, ״הספר הכי טוב שנכתב אי פעם״, כלשונו של לפיד, ואלו הן: ״האדם הפוחד״ (אברהם), ״חייו הכפולים של יעקב אבינו״, ״עונשו של משה״ ו״שאול ושמואל: המלחמה על המלוכה״.

יאיר לפיד, אתם שואלים, איך הוא קורא בתנ״ך? קריאה פוליטית? למי שלא מסוגל להתאפק אומר כבר עכשיו - ברור שכן!

ותאמר האם השכולה - משפט שלמה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית


משפט שלמה


וְתֹאמַר הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה:

"מָה אָנֹכִי לְלֹא בֶּן זָכָר

אָשַׁמְתִּי כִּי עָלָיו שָׁכַבְתִּי,

הֵן היה הוּא טוֹב מִמֶּנִּי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים ,

לֹא אוּכַל עֲצֹר חֲרוֹן אַף אִישִׁי בי,

יְגָרְשֵׁנִי כְּאַמָּה חֲרוּפָה הַמִּדְבָּרָה,

עַל כֵּן בֶּן הָאַחֶרֶת לִי יִהְיֶה!״

שתה אדוני... גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות

שולה ברנע, לשונאית ומשוררת

Rebecca et Eliézer, Alexandre Cabanel

"שְׁתֵה אֲדֹנִי...גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"


כֹּה אָמְרָה רִבְקָה אִמֵּנוּ הַבְּתוּלָה, בַּת לְלָבָן בֶּן בְּתוּאֵל,
חֲסוּדָה וְטוֹבַת מַרְאֶה הָיְתָה כְּמַרְבֵּק
וְלֹא חֲשָׁבָהּ אָבִיהָ עַד מָה דָּמְתָה לוֹ 

בַּהֲגִיגֶיהָ בִּמְזִמּוֹתֶיהָ

קריאת קהלת בסוכות

בשבת של חול המועד סוכות נהוג לקרוא את מגילת קהלת בבית הכנסת.

מדוע? מהם המסרים של קהלת?
הנה כמה רשומות עם מידע ומחשבות על כך.
ד״ר לאה מזור, יהודה עמיחי מגיב על שיר העיתים של קהלת
פרופ' משה ציפור, מדוע קוראים את קהלת בסוכות?
 - , שנים שאין בהן חפץ: בעקבות קהלת יב

חגי ויגודה, בין הבל להבלים - גישתו של קהלת למוסר האנושי

יעל אברבוך, האחזותו של קהלת בחיים: עיון ספרותי-רעיוני

ניקוד חסר: ומעץ הדעת טוב. ורע - לא תאכל. וכך עשיתי

אלי יונה, משורר


בְּיוֹם אֲכָל הָאָדָם מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע

יָדַע טוֹב אֲפִלּוּ אֶת כְּלָלֵי הַדִּקְדּוּק

וְגַם אֶת סִימָנֵי הַפִּסּוּק לֹא רַע. אֲבָל

כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים עַל כְּלַל הַבַּרְזֶל בַּמָּקוֹם

"הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?"

הִתְחַכֵּם הָאָדָם וְשָׁאַל "לְבִלְתִּי?! לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ צִוִּיתָ?

בּוֹא נַחְזֹר לַפֶּרֶק הַקּוֹדֵם. אָמַרְתָּ: מִכֹּל עֵץ הַגָּן

אָכֹל תֹּאכֵל וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב. וְרַע — לֹא תֹאכַל.

וְכָךְ עָשִׂיתִי! אָכַלְתִּי רַק מִן הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים.

אֶת הָרָעִים - הִשְׁאַרְתִּי לַנָּחָשׁ".


כְּעֹנֶשׁ עַל עַזּוּת מִצְחוֹ שֶׁל הָאָדָם,

הוֹסִיף לוֹ ה' אֶת תּוֹרַת הַנִּקּוּד.

ברכת גמר חתימה טובה לכל גולשי הבלוג

יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יונה והדג

מקובל לקרוא ביום הכיפורים את ספר יונה, הבה ונעשה זאת. הנביא יונה בן אמתי מוכר מספר מלכים ב' (י"ד, כ"ה – כ"ז), כמי שניבא על הצלחות מלך ישראל ירבעם בן יהואש. כשאנחנו קוראים בפסוק השני של ספר יונה, "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" אנו מרגישים טוב, אנחנו הולכים לקרוא סיפור נאה על נקמת ה' בגויים. תחושה זו נעלמת ומתחלפת בתדהמה בפסוק הבא: הנביא אמנם קם, אבל כדי לברוח מה'! נביאים שמיאנו תחילה למלא את שליחותם אנו מכירים למכביר, מאבי הנביאים ואילך, אבל יונה הוא משהו אחר. הוא אינו אומר מילה, אינו אומר "שלח נא ביד תשלח" (תשובתו של משה ל"אהיה אשר אהיה"), הוא קם ובורח. בורח למקום הרחוק ביותר האפשרי. המקרא מפרט, "וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה". יש מימרה אמריקאית, put your money where your mouth is , אם אתה כל כך בטוח במשהו, נראה אותך מתערב על כך! ויונה אכן משלם במיטב כספו כדי לברוח. ואז הוא יורד בספינה והולך לישון, כמי שכל בעיותיו נפתרו, הוא יכול לנוח. ובחוץ מתחוללת סערה.

ללמוד את ספר יונה ממורה בלתי שגרתית

נתנאל ברק, מורה ומחנך

מדהים. קחו לעצמכם פחות משמונה דקות
 בשביל חזרה מקפת על ספר יונה
מפיה של מרצה לא שגרתית.

הקליקו כאן

ספר יונה - לקט דברי הגות ושירה

• פרופ׳ אבינועם מן, יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?
• פרופ׳ עדנה אפק, יונה (שיר)
• נתנאל ברק, ללמוד את ספר יונה ממורה בלתי שגרתית
• יוסי גמזו, יונה והקיקיון (שיר)
• אביה הכהן, פתחתי ספר יונה
• פרופ׳ יהושע גתי, יונה - לפשר העימות בין הנביא לאלהים
• פרופ׳ ערן ויזל, יונה הנביא מספר את סיפורו
• אלי יונה, יונה הנביא נפגש עם פרסאוס ואנדרומדה ביפו
• מתן מורג, סליחות - כמו יונה (שיר)
• פרופ׳ משה ציפור, ספר יונה ״מדריך״ לחזרה בתשובה?