ברכת גמר חתימה טובה לכל גולשי הבלוג

יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

יונה והדג

מקובל לקרוא ביום הכיפורים את ספר יונה, הבה ונעשה זאת. הנביא יונה בן אמתי מוכר מספר מלכים ב' (י"ד, כ"ה – כ"ז), כמי שניבא על הצלחות מלך ישראל ירבעם בן יהואש. כשאנחנו קוראים בפסוק השני של ספר יונה, "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" אנו מרגישים טוב, אנחנו הולכים לקרוא סיפור נאה על נקמת ה' בגויים. תחושה זו נעלמת ומתחלפת בתדהמה בפסוק הבא: הנביא אמנם קם, אבל כדי לברוח מה'! נביאים שמיאנו תחילה למלא את שליחותם אנו מכירים למכביר, מאבי הנביאים ואילך, אבל יונה הוא משהו אחר. הוא אינו אומר מילה, אינו אומר "שלח נא ביד תשלח" (תשובתו של משה ל"אהיה אשר אהיה"), הוא קם ובורח. בורח למקום הרחוק ביותר האפשרי. המקרא מפרט, "וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה". יש מימרה אמריקאית, put your money where your mouth is , אם אתה כל כך בטוח במשהו, נראה אותך מתערב על כך! ויונה אכן משלם במיטב כספו כדי לברוח. ואז הוא יורד בספינה והולך לישון, כמי שכל בעיותיו נפתרו, הוא יכול לנוח. ובחוץ מתחוללת סערה.

ללמוד את ספר יונה ממורה בלתי שגרתית

נתנאל ברק, מורה ומחנך

מדהים. קחו לעצמכם פחות משמונה דקות
 בשביל חזרה מקפת על ספר יונה
מפיה של מרצה לא שגרתית.

הקליקו כאן

ספר יונה - לקט דברי הגות ושירה

• 
  
• פרופ׳ עדנה אפק, יונה (שיר)
• נתנאל ברק, ללמוד את ספר יונה ממורה בלתי שגרתית
• יוסי גמזו, יונה והקיקיון (שיר)
• אביה הכהן, פתחתי ספר יונה
• פרופ׳ יהושע גתי, יונה - לפשר העימות בין הנביא לאלהים
• ד״ר ערן ויזל, יונה הנביא מספר את סיפורו
• אלי יונה, יונה הנביא נפגש עם פרסאוס ואנדרומדה ביפו
• מתן מורג, סליחות - כמו יונה (שיר)
• פרופ׳ אבינעם מן, יונה: האם נביא הוא מגיד עתידות או מחזיר בתשובה?
• פרופ׳ משה ציפור, ספר יונה ״מדריך״ לחזרה בתשובה?

יונה הנביא נפגש עם פרסאוס ואנדרומדה ביפו

אלי יונה, משורר-נפתולים

הוצאת ארגמן מיטב

על עצים ואבנים

                                                                                                                            לראובן שבת

ולעיר יפו אין נמל מתכוּנת המקום, כי שפת הים היא שם כמעט שורת רכסים ישרה ורק משנֵי קצותיהַ היא מתעקלת מעט. שתי הקרנות האלה הן צוקֵי סלעים וראשֵי סלעים בולטים אל תוך הים, ושם נראו עוד כבלֵי אנדרומדה... (יוספוס פלוויוס/מלח' היהודים ג/ט)

תְּחִלָּה סֵרֵב פֶּרְסֶאוּס לְהַאֲמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו.

שֶׁמָּא שְׁרִיקַת הָרוּחַ אַגַּב מְעוֹפוֹ מֵעַל הַיָּם הִקְהְתָה אֶת חוּשָׁיו?

גַּם אַנְדְּרוֹמֶדָה, שֶׁהָיְתָה רְתוּקָה לְשֵׁן הַסֶּלַע יוֹתֵר מִדַּי זְמַן, חָשְׁבָה שֶׁעֲדַיִן מְהַדְהֲדוֹת בְּרֹאשָׁהּ כָּל סְטִירוֹת הַלֶּחִי שֶׁחָטְפָה מִן הַגַּלִּים.

התשובה: מאג-יה ברשות התורה

ד״ר נדב ברמן שיפמן, עמית פוסט-דוקטורט בחוג לפילוסופיה ובמרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת ייל 

Praying Hands by Albrecht Dürer

"שוטפים הם זרמי התשובה, הפרטית והכללית, דמיונם כגלי שלהבות שעל גוף השמש, אש במלחמת-עד הם מתפרצים ועולים... אין כח לקלוט את ההמון הרב של הצבעים הרבים אשר לשמש הגדולה הזאת... מפני שהם באים ממקור החיים בעצמם." (ראי"ה קוק, אורות התשובה, ד, א')

1. מבוא

ימי חודש אלול מסמנים ביהדות את חשיבותה ותפקידה החיוני של התשובה בתיקון וחידוש האדם והחברה. דבריו של הראי"ה קוק המצוטטים למעלה מראים את הכח האונטולוגי המיוחס לה בחשיבה היהודית הקבלית המודרנית, אך בשורות הבאות נווכח כי כבר במקרא עוצמתה רבה מאד. אמנם, בשמה "תשובה" לא נודעה במקרא והיא מצויה בהטיות שונות של הפועל שו"ב (ראו למשל ירמיה ג 7, 22), אך היא מן המושגים היסודיים ביותר במחשבת המקרא. 

סליחה, תשובה וכפרה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

מאוריצי (משה) גוֹטליבּ, יום הכיפורים

סליחה היא מושג המתואר במקרא כתכונה אלוהית, שכן רק אלוהים הוא זה הסולח, כפי שעולה מחמישים הפעמים שנזכר הפועל סלח במקרא. הסליחה האלוהית היא היפוכו של החטא האנושי, מפני שעל פי המקרא האדם הוא זה המועד לחטוא מעצם הווייתו, ואלוהים לבדו הוא זה המתבקש לסלוח לו. החטא, המתרחש במישור האנושי, מופנה תמיד במישרין לא רק נגד הזולת שחוטאים לו, אלא בראש ובראשונה  נגד אלוהים נותן החוק ומכונן המוסר. על כן אלוהים הוא זה המתבקש לסלוח ולמחול. כך כותבים מחברי המקרא הפונים לאלוהים בבקשת סליחה על חטאי העם: 'וסלחת לעווננו ולחטאתנו, ויאמר ה' סלחתי כדבריך' (במדבר יד, כ); 'ואתה אלוה סליחות חנון ורחום' (נחמיה ט, יז); 'לאדוני אלוהינו הרחמים והסליחות' (דניאל ט ט), 'כי אתה ה' טוב וסלח' (תהלים פו, ה) 'וסלחת לחטאת עמך ישראל' (מלכים א ח, לד). 

יום הכיפורים שלי - סיפור אוטוביוגרפי

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

יצחק מאיר עם משפחתו

כל הימים מאז. עד יום מותי אני. ובכל יום מימי הכפורים, באשר שם אני, אני עומד בפינה שלי ואומר קדיש.

שופר היובל, שופר התרועה, שופר החרם ושופרו של משיח

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'וכך הדבר בנוגע לעבר שלנו [...] הוא כמוס מחוץ לגבולו ומחוץ למחוזו, 

באיזה חפץ גשמי  שלא חשדנו בו אפילו'.  

מרסל  פרוסט  

"לעם היהודי", לדברי הוגה הדעות היהודי-בריטי סיר ישעיה ברלין, "יש הרבה יותר מדי היסטוריה והרבה פחות מדי גיאוגרפיה". הדברים נאמרו בשנינה במענה לשאלה עיתונאית "מה היא הבעיה של העם היהודי?" דומה שפיזור גאוגרפי של עם נטול ארץ לאורך רוב שנות קיומו, ועומק היסטורי של זיכרון הקשור בארץ מיוחלת אליה שאפו הגולים לחזור, חייבו את בני העם היהודי בצמצום מספר חפצי הזיכרון והמשמעות אותם נשאו עמהם בנדודיהם ובמקומות מושבם או אותם יצרו, אספו רכשו או שמרו בזיקה לחפצי קודש וסמלי זיכרון הקושרים בין העבר ההווה והעתיד.

קביעת ציר דידקטי של שיעור תנ״ך, שאלה פוריה ופריצת דרך

 גלי דינור, בזכות השונות: הבנייתה של תפיסה חינוכית באמצעות סיפור חיים, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ח 2028 

הוצאת כרמל

קביעה של מטרות היחידה (ה"מה") והציר הדידקטי (ה"איך")   

בכל יחידה יש להבחין במטרות מתחום התוכן, מיומנויות הלמידה והתחום הערכי, וכן יש לקבוע את הציר הדידקטי, דהיינו היסוד המארגן, של היחידה (ה"איך"). הציר הדידקטי הנו נושא העובר כחוט השני בכל חלקי היחידה. הוא מסייע בהכרת הקשרים שבין החלקים השונים, כמו גם בהבנת יחסיהם ההדדיים והשתייכותם זה לזה. זיהויו וניסוחו של יסוד מארגן מסייע ללומד לארגן את פרטי המידע ולהבחין בין עיקרי למשני. ייתכנו צירים שונים: מושג, מוטיב, רעיון, בעיה, תהליך, אמצעי ספרותי, דילמה ועוד. 

חלונות אל מסתרי הקיום האנושי: וינייטת ובחרת בחיים

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

ובחרת בחיים

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.   לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ  כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם.  ( דברים ל',י"ט-כ')

צמד הפסוקים הנועל את פרשת 'אתם ניצבים' פותח חלונות אל מסתרי הקיום האנושי תחת השמים על הארץ. ארבעה לשונות של חיים יש בהם, ולשון אחת של מוות, 'הַחַיִּים', 'בַּחַיִּים', 'תִּחְיֶה', 'חַיֶּיךָ', כאילו נרמז שמשמעויות הרבה יש לחיים, ולעומתם, 'וְהַמָּוֶת', בודד, שמשמעותו היא אחת. רדיקלית.  אדם חווה את החיים, אין לו התנסות זולתם, ועל כן הם מה שהוא מגלה במתהווה, גם מה שהוא יודע שיש בהם,  נשימות אבל לא רק נשימות, ופעימות לב, ואכילה ושתיה, והליכה וישיבה, ועונג ומכאוב, ורביה וקמילה, אלא גם מפגשים עם הזולת, גם חיבוטים על תכלית הכל,  וגם מה שהוא אינו יודע שהם, לא 'מה למעלה ומה למטה', לא  מה 'ראשית ומה אחרית', וגם לא מה  מעבר לכל אלה.  אבל על המוות אין הוא יודע דבר, יתירה מכך, אין הוא יכול לדעת דבר. אין איש חי שחווה אותו. הוא אינו פשטנית חיים שתמו, ואו אז אין צורך לדעת מה הוא.  אי אפשר שיהיה כמו "כבה" שאיננו אלא אש שחדלה, ועל כן איננו ולא כלום. הוא לא סוף. אי אפשר לבחור בסוף.  הוא מסתורין שמבקש להתפענח למן היום בו עומד החי על דעתו. הוא לא ההיפך מחיים. הוא הווייה מעוררת אימה ופחד מפני שאין אדם עלי אדמות היכול להעלות על דעתו מה הוא ואין אדם עלי אדמות היכול להימלט ממנו. 

מעמד האשה וההגמוניה הפטריארכלית - מהמקרא ועד דליה רביקוביץ

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָה (דברים כב, 26--27)

אישה (1957-8) מאת הנרי מור

פרשת כי תצא בספר דברים מתארת דפוסי התנהגות ראויים בין בני אדם בנסיבות שגרתיות של חיי יומיום, ומנגד בנסיבות יוצאות דופן של תקופת מלחמה שבה נמצאים גברים ונשים מחוץ לגבולות הנורמה החברתית המקובלת. הכתוב דן בשורה שלמה של מצוות העוסקות ביחסי גברים ונשים, בזכויות הגברים לגבי הנשים ובחובות הנשים כלפי הגברים.

בפרשה זו מוצגות הנשים בשלוש-עשרה קטגוריות: ארוסות (כ, 7); נשות שלל הנלקחות במלחמה עם עיר שסרבה לכרות שלום (שם, 14); שבויות יפות תואר שחושקים בהן כנשים (שם, כא, 10--14); נשים במסגרת משפחה פוליגמית (שם, 15--17); נשים נשואות הנאשמות שלא נישאו בבתוליהן ומכאן שזנו לפני נישואיהן (כב, 13--21); נשים הנאשמות בזנות לאחר נישואיהן (שם); נשים מאורסות שנבעלו על כורחן ונאנסו בתחום התרבות המיושבת (כג, 24); נשים מאורסות שנאנסו בשדה מחוץ לתחום התרבות (שם, 25--27); נשים בתולות שנאנסו (שם, 28--29); נשים קדשות (שם, 18); נשים נבעלות המגורשות בספר כריתות, נישאות בשנית ומגורשות בשנית (כד,1--4); נשים אלמנות (שם, 17--20); נשים יבמות (כה, 5--10).

חלקת התפילה וחלקת הילדות

חגי קמרט, סופר

אנסה להלן לדון בשירו של הרצל חקק, "חלקת התפילה האלוהית”, ולמצוא כיצד ההשראה השירית יוצרת אווירה קסומה של התעלות והיטהרות:

יֶלֶד סָמוּק, פָּנָיו יִשְׁטֹף. רֶגַע נִצְחִי

שֶׁלּא יַחְלֹף. רַחַש הַתְּפִלָּה חוֹתֵר

לְאָן, בְּשָׂפָה צְרוּבָה, מְלוּחָה.

נְהִי אַדְוָה בַּת הַזְּמָן, וְהִיא

עֲרִירִית, כֹּה בִּקְּשָׁה מְנוּחָה. בְּכִי

גַּלִּים. עַל הַחוֹף שְׂרוּעָה.

אֲבָרֶיהָ, הַמִּלִּים. מַעֲרוֹךְ שֶׁל צִנָּה

וּסְעָרָה. רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת, צִירֶיהָ, 

חַיִּים שוֹמֶרֶת כְּאִשָּׁה הָרָה. 

אִמִּי זוֹהֶרֶת, פְּנֵי כַּלָּה, הַבָּצֵק 

אוֹרוֹ יוֹצֵק. הַזְּמָן נִפְלָא. הַפְרָשַׁת חַלָּה.

הַשְּׂאוֹר נִמְשָׁה, לַיְלָה וְלִישָׁה, הַשְׁרָאָה 

וְסוֹד. נִסְתַּר, לֹא נִרְאָה. דְּמָעוֹת נְמַסּוֹת 

בַּקְּעָרָה. כָּמוֹנִי בִּתְשׁוּקָה, כְּיֶלֶד חִכָּה. 

טיפוח השונות בכתה כעקרון דידקטי

ד״ר גלי דינור, מכללת לוינסקי  

הוצאת כרמל

 גלי דינור, בזכות השונות: הבנייתה של תפיסה חינוכית באמצעות סיפור חיים, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ח 2028 

 אני אוחזת בתפיסה לפיה האדם הוא המרכז, וכל יצירה נועדה בראש ובראשונה לשרת את האדם בעיצוב חייו וסביבתו. 

בעיני, תפקידן הגדול של היצירות, על כל גווניהן, הוא לענות על צורך עמוק  בנפשו של האדם. לפיכך, ההוראה חייבת להיות הוראה משמעותית, שבמרכזה צריך שיתקיים שיח שיוויוני בין כלל הלומדים – התלמידים והמורה. שיח מסוג זה עשוי להעצים את הלומד, שנדרש להבנות את הידע שלו, לקבוע את דעתו ולדעת להגן עליה, למצוא מילים שיהיו מובנות ללומדים עמו ואף לעמוד על זכותו לשאול, לחקור ולהציע. תרומה הדדית של כלל הלומדים תאפשר תהליך אקטיבי של הבניית ידע, שנוצר מתוך הבנה אישית של כל לומד ומתוך חוויות משותפות.  

בין דע מאין באת לבין דע את עצמך: וינייטת האבן והחומה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

בנאי  נוטל לבנה ובונה ממנה טירה. מלך נוטל אבן ומציב ממנה חומה.  זה פשוט. מי משגיח בלבנה כשהוא דר בתוך ארמון, ומי באבן כשהוא לא יכול לעלות בחומה. זה כוחו של משל. הוא פשוט. אין לו עניין עם הנמשל. אם אדם הוא הלבנה או האבן, והחברה היא הטירה או החומה, אם האזרח הוא הפרט ממנו נבנה הכלל, והצבור  מתעצב ביד האנשים והנשים החוברים  בו אלה לאלה, אי אפשר ללכת בפשטות או בפשטנות אל המשל. חברה בה הפרט אינו חשוב אלא מפני שממנו נבנית טירה ותכלית האבן הוא לשמור ולהגן  על החומה - שונה במהותה מחברה בה טירה אינה חשובה אלא מפני שחוסים בה פרטים, ותכליתה של חומה היא לשמור או להגן על החשופים בלעדיה.  שונה עוד יותר משתי קודמותיה חברה בה חומה מופקדת על אבניה ואבניה על החומה. אבל, נאה נדרשת, וקשה מקיימת. המתח בין הפרט לבין הכלל אינו מקל על לא על הכלל ולא על הפרט להציב גבולות בתוכם נוצרת הרמוניה, ומוליד ציניקנים הרואים בכל אידיאל אוטופיה או אשליה, או במקרה הטוב, חזון שיחכה עד שיבא אליהו שעודנו מחכים לו ועדיין הוא לא בא. 

פסלון פריון מהתקופה הניאוליתית נתגלה בגליל העליון

בגליל העליון נתגלתה צלמית, מעין פסלון העשוי על חלוק נחל ומידותיו 37 X 25 X 23  מילימטרים. 

צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

סיפורה של דינה – דרמה עוצרת נשימה

הרצל חקק, משורר

הוצאת פיוטית

על ספרו של חגי קמרט, "אהבת דינה", הוצאת 'פיוטית, 297 עמודים, 2018.

אין היום סופרים רבים שמוכנים לקחת על שכמם משימה מורכבת לכתוב רומן היסטורי או רומן מקראי. התמודדות עם תקופה אחרת אינה דבר קל, ויש ציפיות נוספות שחייבים לעמוד בהן: להכיר היטב את הסיפור הקדום, להיות בקיא בכל הרקע החברתי של הזמן המתואר, לדעת לבנות הכול בעיבוד מחודש, להאיר זוויות שלא הכרנו, להפתיע אותנו בפרשנות מחודשת.

הסיפור של דינה בספר בראשית נותר מוצפן ולא מפוענח. לכאורה הכול מוצג כמאבק בין עמים, בין תרבויות, אבל הסודות של הגיבורים נותרים לא ברורים. מעבר לפרשנות המקראית, הקוראים מחכים לסופר שייתן לו סיפור עשיר, שיקים לתחייה עולם קדום.

סיפורה של דינה הופך במכחול האמן של חגי קמרט לדרמה עוצרת נשימה. הסיפור המקראי לובש גוונים ומקבל עומק – ואנו מתוודעים לסיפור אהבה סוחף. דינה חושפת בפנינו פכּים נסתרים מסיפור חייה, ואנו מתוודעים לסיפור משפחתי סבוך ונפתל.

אם סיסרא

בלפור חקק, משורר

כְּאֵב הָאִמָּהוֹת

אֵם סִיסְרָא עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן

הַצּוֹפֶה אֶל שְׂדֵה הַקְּרָב:
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת
מִי בְּקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ יֶעֱרַב.
מִי בַּמַּיִם וּמִי בָּאֵשׁ
מִי בַּחֶרֶב
וּמִי לְעֵת עֶרֶב.

מאבקי שליטה בישראל על גופה של האשה היולדת - ספרה של אומי לייסנר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת רסלינג

על הספר של אומי לייסנר, כְּרִית נשים יולדות - כלכלת הלידה בישראל׳, הוצאת רסלינג, חולון 2018. 

לידה, בכל חברה וזמן היא ארוע שאי אפשר להגזים בחשיבותו, כי בעקבותיה נוספים לחברה חברים חדשים שימשיכו את החיים אחרי הזדקנותו וכליונו של דור ההווה. ככזו היא מושכת אליה מעורבות חברתית, וכל חברה וחברה יוצרת לגביה כללים ומנהגים לפי צרכיה, אמונותיה וערכיה. לידה היא גם ארוע מיוחד במינו בחייה של האשה. במקרא נאמר שייעודה של חוה להיות אם כל חי, אך לידותיה תהיינה כאובות. גזירה אלוהית היא ש׳בעצב תלדי בנים׳. ואכן הלידות במקרא מתוארת תמיד כארוע רווי סבל, כאב וחרדה. היולדת מתיפחת וזועקת בחבליה (יש׳ יג 8; כו 17; יר׳ ו 24; מט 24; תה׳ מח 7  ועוד), ונשות המקום, ובראשן המיילדת באות לסייע לה. לידה היתה ארוע נשי טהור ונוכחו בה אך ורק נשים. 

בעולם המתועש המודרני הלידה עברה מהמרחב הפרטי אל המרחב הציבורי, את מקום המיילדות המסורתיות תפסו אנשי הרפואה, ורופאים גברים הופיעו בחדרי הלידה. איך התפתח התהליך הזה בישראל עד שקיבל את צורתו המקובלת בימינו? אילו גורמים ואינטרסים בו? בכל אלה עוסק ספר מרתק, יסודי, ושופע ידע רב שהופיע זה עתה בהוצאת רסלינג: ׳כְּרִית נשים יולדות - כלכלת הלידה בישראל׳ (חולון 2018). המונח ׳כריה׳ בשם הספר - ׳כְּרִית נשים יולדות׳ - רומז גם אל הביטוי המקראי ׳לכרוע ללדת׳ הקשור ללידה המסורתית בסביבתה הטבעית של האשה וגם אל כריית מחצבים לצורך הפקת רווחים ממשאב טבע. במקרה זה - גוף האשה היולדת - שהמרווחים ממנו הם מוסדות האישפוז, מייצרי הטכנולוגיות הרפואיות, עורכי הדין ועוד. 

מחברת הספר היא אומי (נעמי) ליינר, אקטיביסטית לידה, ופעילה בסוגיות של הגדרה עצמית וזכויות נשים, בעיקר בהקשרים של בריאות ופריון. 

על בכורה גנובה ועם סגולה

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת

Horst, Gerrit Willemsz. - Isaac blessing Jacob

בְּכוֹרָה וּמְחִירָה

שְׂעָרוֹת עשבו יָדָיו
רֵיחוֹ כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה.
כַּחָשׁ הֶחְלִיק יְדֵי אָחִיו
רֵיחוֹ תרפים גְּנוּבִים.

בין 'דשניא עלך' לבין ' דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ' - וינייטת סרגל המידות

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

* ברכות ליצחק מאיר על הופעת התרגום לספרדית של ספרו ׳אשה אחת׳. התרגום לספרדית נוסף על התרגומים לאנגלית ולצרפתית! [לאה מזור]

וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו

בהלכות מוסר, בישראל ובאומות העולם, ממונה האמונה באלוהי צדק משפט ויושרה, בסמכות עליונה שאי אפשר להטותה מן האמת היציבה לא ימינה ולא שמאלה, לא לקראת שוע ולא לקראת דל, על הצבת שלטי המותר והאסור, הראוי והמגונה, בצמתים של החיים.

״כי דבר האלוהים חי הוא״ - ספרם של יאיר זקוביץ וסרג׳ רוזר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

 זקוביץ וסרג׳ רוזר, כי דבר האלוהים חי הוא: שמונה שיחות על האיגרת אל העברים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ו 2016, 277 עמודים

לא היה וכן נברא

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת

לֹא הָיָה וְכֵן נִבְרָא 

בְּרֵאשִׁית בָּרְאוּ אֲ/נָשִׁים
אֵלוֹת – אֵלִים
צַלְמִיּוֹת וְגַם צְלָמִים.

כמו אחאב

אלי יונה, משורר

יוליוס שנור פון קרולספלד, מות אחאב

גַּם אֲנִי מַמָּשׁ פָּצוּעַ
וְזֶה כְּלָל לֹא
יָדוּעַ

אֶת סוֹדִי זָב הַדָּם
אַסְּתִּיר מִכֹּל
אָדָם

בָּעוֹלָם

"ספר בלעם" מאת אלכסנדר רופא - ביקורת ופנינה פדגוגית

ד"ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך

״ספר בלעם״ מאת אלכסנדר רופא

ספרו של אלכסנדר רופא, ״ספר בלעם״ (הוצאת "סימור", ירושלים תש"ם 1979 ) הוא על פרקים כ"ב - כ"ד בספר במדבר העוסקים בבלעם: דמותו, מעשיו ונבואותיו. הספר הופיע כראשון בסדרת "עיונים במקרא ובתקופתו" בהוצאת "סימור", ירושלים, אשר מטרתה "להגיש לציבור הלומדים מחקרים בשאלות ספרות המקרא, התהוותה, אמונת ישראל ותולדות ימי קדם”. ואכן ספרו של רופא נוגע בשאלות התהוות הספרות, האמונה ותולדות ישראל ושכניו בשחר ההיסטוריה שלו. 

כמה הערות להוראת ספר איוב

ד״ר ישראל כץ, חוקר מקרא ומחנך

מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?
(בבלי, מסכת ברכות, דף ז ע״א)

Job Rebuked by His Friends Butts set

מבוא: על הדידקטיקה של הוראת הספר

ספר איוב נלמד בכיתות הגבוהות של בית-הספר התיכון.[1] לומדים ממנו מבחר פרקים ממחזור הוויכוחים הראשון, מהאוטוביוגרפיה, וממענה האלוהים.

ההצעה שלהלן היא אחת האפשרויות להוראת הספר, אבל… עם תוספת פרקים. 

ותאמר גם היא בלבה מאת חננאל מאק

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת ידיעות ספרים

על ספרו של חננאל מאק, ותאמר גם היא בלבה: נשים מהמקרא בצומתי חיים, הוצאת ידיעות ספרים, 2018

ספרו החדש של חננאל מאק (פרופ׳ במדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן) הוא המשך לספרו הקודם ׳ותאמר בלבה: נשים מהמקרא בצומתי חיים׳, תל אביב 2014. [על הספר הקודם ראו מאמרי: ׳מקרא, ספרות וחינוך בספרו של חננאל מאק, ותאמר בלבה: נשים מהמקרא בצומתי החיים׳ מאמר ביקורת, בית מקרא, 62 א (תשע"ז), עמ׳ 159-147].

הספר הנוכחי כקודמו  מנסה להתחקות אחר המתחולל בנפשן של נשים מקראיות. ולאו מילתא זוטרתא היא כי הסיפור המקראי הוא תמציתי ותכליתי ואין מדרכו להכביר מילים על חיי הנפש של גיבוריו. קל וחומר כשמדובר בנשים, שהמקרא ממילא מייעד להן לרוב תפקידי משנה. הספר הראשון עסק בחיי הנפש של 17 נשים מקראיות, והספר הנוכחי מוסיף  עליהן עוד, ובכך משלים את הניתוח חיי הנפש של רוב הגיבורות הנשיות של סיפורי התורה ונביאים ראשונים במה שמכנה מאק -׳צומתי חיים׳. דהיינו בנסיבות חיים קשות שחייבו אותן לקבל החלטות לא פשוטות, לפעמים תוך הפרת הנורמות של סביבתן.

אמת היא האות והיא המופת: וינייטת זה כל האדם

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

אדם עומד כל ימיו בצומת. יוצא בדרך אחת, מגיע לצומת שני. ושוב, להמשיך ללכת - ימה או קדמה, צפונה או נגבה, או אל כל מה שבינתיים - אדם נקרא לבחור. אפילו הוא מוקף אנשים ונשים הדוחקים בו למעשה או במשתמע לצאת לדרך על פי רוחם, לכל הדרכים או לרוח אחת של תקיף בדעת - אדם הוא לעולם לבד לבחור. גם אם הוא מוותר על שלו, והולך על פי אחרים או אחר, הוא בחר, בחר לוותר. אפילו אינו יודע יותר אם הוא בוחר או מוותר אלא נע כענן קרוע עם כל חשרת העננים - הוא  מי שבחר להתערטל מבחירה. בין כך ובין כך, הכל תמיד תלוי בו, מה שהוא עושה ומה שאיננו עושה , מה שהוא הולך ומה שהוא עומד. 

לא מן הקול ולא מן ההד

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

לִפְנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁר פִּתְאוֹם נִגְמָר

לִפְנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁר פִּתְאוֹם נִגְמָר
אֲנִי רוֹצֶה לְהַסְפִּיק עוֹד לוֹמַר
דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים.
כִּי עַכְשָׁו שֶּׁזָקַנְתִּי אֵינִי מְפַחֵד
לֹא מִן הַקּוֹל וְלֹא מִן הַהֵד
עַכְשָׁו רַק מֵאֵין הָאוֹנִים.

עגיל וחרוז מזהב מהתקופה ההלניסטית הקדומה נחשפו בחפירה בירושלים

תמונות סטודיו של העגיל. צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

עגיל זהב התגלה בחפירות הארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים. העגיל הוא דמוי חישוק ומעוטר בראש חיה בעלת קרניים (אנטילופה או צבי). רוקעו בה עיניים גדולות, פה ותווי פנים נוספים. בסמוך לעגיל התגלה חרוז זהב מעוטר במעשה רקמה עדין בדגם של חבל דק, המחלק את החרוז לשני חלקים ולשש ספיראלות בכל צד. 
העגיל נמצא במבנה המתוארך לתקופה ההלניסטית הקדומה (המאות השלישית והשנייה לפני הספירה) אשר הידע עליה בירושלים דל.

פרופ׳ אבי הורביץ - על מפעלו המחקרי בלשון ובמקרא

רשומות בבלוג על מחקריו של פרופ׳ אבי הורביץ. מופיעים בסדר אלפביתי של שמות המחברים.

אוסי דרורי, בין לשון ללשון - ראיון עם פרופ' אבי הורביץ

ד״ר לאה מזור, מבראשית לדברי הימים: פרקים בהיסטוריה הלשונית של העברית המקראית מאת אבי הורביץ  

ד״ר לאה מזור, חקר ספר תהלים - תרומתו של פרופ' אבי הורביץ

פרופ׳ נועם מזרחי, אבי הורביץ, לקסיקון של העברית המקראית המאוחרת

מבראשית לדברי הימים: פרקים בהיסטוריה הלשונית של העברית המקראית מאת אבי הורביץ

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מוסד ביאליק

אבי הורביץ, מבראשית לדברי הימים: פרקים בהיסטוריה הלשונית של העברית המקראית - אסופת מחקרים בלשון המקרא, מוסד ביאליק, אסופות טו, ירושלים תשע״ח 2017, 250 עמודים

נחשפו שרידים מבית הכנסת הגדול של וילנה שחרב בשואה

שרידי בימת בית הכנסת הגדול מתחת לרצפת בית הספר שנבנה מעליה

בית הכנסת הגדול של וילנה, נבנה במאה ה -17 בסגנון הרנסנס-בארוק, ושכן במרכז קהילתי גדול. הוא היה מרכז התנועה היהודית הליטאית, אשר כלל 12 בתי כנסת ובתי מדרש, מקוואות, בנין מועצת הקהילה, דוכני בשר כשר וספריית "שְטרָאשוּן". שם פעלו בתי המדרש של הרב אליהו, הגאון מווילנה, ועוד. לאחר מאות שנות פעילות, עם חורבנה של קהילת וילנה היהודית בשואה, נבזז ונשרף המקום הקדוש ליהודי ליטא על ידי הנאצים, שרידיו נהרסו כליל בידי השלטונות הסובייטיים, ובשנות החמישים של המאה ה-20 נבנה שם בית הספר.

ניסיונות בהיסטוריוסופיה מקראית

משה ניסים, משורר ומחנך בבית ספר בויאר בירושלים

אברהם, א׳ ליליאן
יונה, פ׳ לסטמן

ניסיון א'
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָהָם עַבְדּוֹ
קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

וינייטת לא תקח שוחד: שבר מורכב

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

‏ וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח 

שוחד הוא כשבר מורכב. הוא רב מכשלה. ביחסים שבין אדם משחד לבין חברו המשוחד נהנים השניים ואדם שלישי, יחיד או חברה, ניזוקים. אין כל קשר אישי בין החוטאים הפעילים לבין הניזוק הפאסיבי. הם לא מכירים אותו. הוא מודר מעולמם. בין השניים חלים חוקי מוסר מוסכמים. פלוני משלשל ממון אסור ביד פלמוני תמורת טובת הנאה אסורה, אין הנותן חושש מלכתחילה כי המקבל יסגירנו, והמקבל לא חושש כי הנותן יבגוד בסודם המשותף, אבל מי שנושא בהוצאה הוא גורם שמחוץ לעסקה שאין לו  נגיעה  בה כלל, אבל ממנו גובים את המחיר. גם על כגון אלה אמר הנביא עמוס " כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּעֲב֥וּר נַעֲלָֽיִם"(עמוס ב',ו'). הם מוכרים, והצדיק, הנקי מכל עוון, משלם. הוא אמצעי.  זה מין אחד של שבר. 

מה טובו אהליך עלי יעל

חגית מנדרובסקי, משוררת תסריטאית ומטפלת הוליסטית

מַה טּוֹבוּ אָהֳלַיִךְ עָלַי יָעֵל,
כְּשֶׁצָּנַחְתִּי תְּשׁוּשָׁה עַל אֲדָמָה קָשָׁה.
אִישׁ לֹא יֵדַע, הַנִּיחִי לִי
לִנְעֹץ אֶת הַיָּתֵד לְמַעֲנֵךְ.

חלום המלכות השני של יוסף והמיתולוגיה המצרית

ד"ר שולה אברמסקי, מכללת גבעת וושינגטון

‏ וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים

חלום המלכות השני, שבו באו השמש, הירח ואחד-עשר כוכבים להשתחוות לפני יוסף, לא הובן כהלכה על-ידי בני משפחתו (וגם לא על-ידי החולם עצמו). בעניין הצירוף של השתחוויה ושל צבא השמים במקרא, תיתכנה שתי אפשרויות: האחת היא שצבא השמיים משתחווים לה', האל שבראם, [1] והאחרת היא שבני אדם משתחווים לצבא השמים, בתור אלים. [2] אבל בשום מקום במקרא לא מצינו כי ישתחוו צבא השמים לאדם. ברור אפוא שבחלום הזה צבא השמים אינו כפשוטו וכי כל אחד מגרמי השמים משמש סמל. כך סברו גם החולם וגם בני משפחתו, אלא שהם לא פירשו את הסמלים כהלכה. יעקב הבין כי בחלום הזה הוא השמש וכי רחל היא הירח (לז, י), וכך נהגו לפרש זאת גם המדרשים והפרשנים, תוך הבעת תמיהה כיצד ייתכן שתבוא אמו של יוסף להשתחוות לו, והלא זה כבר אשר אינה בין החיים. [3] דווקא מאחר שרחל כבר מתה, לא כך יש לפרש את החלום. לא רחל היא הירח, אלא יעקב. אם השמש אינה מסמלת את יעקב את מי היא אפוא מסמלת? ברצוני להציע כאן פירוש עוד לחלומו השני של יוסף, המסתמך על כך שלכל גרמי השמיים הייתה חשיבות במיתולוגיה המצרית.

ספרה של שולה אברמסקי, סיפורן של מילים בעלילות יוסף ואנשי ביתו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

שולה אברמסקי, גיבורות הצללים ביצירה פסיכולוגיסטית מקראית: סיפורן של מילים בעלילות יוסף ואנשי ביתו, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ז 2017, 231 עמודים 

׳הופעתן המרובה של מילים מסוימות ויחסי הגומלין ביניהן הופכים אותן לדמויות חיות בסיפור ואף לגיבורותיו […] הספר הזה בא לעקוב אחר סיפורן של המילים המספרות. זהו מעקב בלשני ובלשי׳. 

פרשת חיי

חגית מנדרובסקי, משוררת תסריטאית ומטפלת הוליסטית

בראשית
מִשְׁתָּאָה עַל פִּלְאֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.
שַׁבְרִירִיּוּת בְּנֵי אֱנוֹשׁ, הָאֲרָעִיּוּת בָּם
מוּל נֶצַח הַבְּרִיאָה.
עֻבָּרִים בְּרֶחֶם גָּדוֹל
מְמָאֲנִים לְהִוָּלֵד,
שְׁרוּיִים לְלֹא הֶרֶף בַּחֲשֵׁכָה עֲצוּמָה.

בית יצור לקנקנים ומתחם בידור נחשפו בחפירות מצפון לגדרה

טביעות האצבע של הקדרים שהידקו את הידיות לכד לפני כ-1500 שנה.
צילום: יוֹלי שוורץ, רשות העתיקות

מצפון לגדרה,  בשוליו של תל קטרה העתיק, מתנהלת חפירה ארכיאולוגית מזה שנה וחצי. במקום נחשף בית יוצר של קנקני איחסון מהסוג המכונה ׳עזה׳, שפעל בין המאות 7-3 לספירה, במשך כ-600 שנה ברציפות. הקנקנים נועדו לאחסון יין. על חלק מהקנקנים נמצאו טביעות האצבעות של הקדרים. באתר נמצאו, בין השאר, למעלה מ-100,000 קנקנים פגומים, שמטעמים שונים נתפסו כפסולת ולא הוצאו למכירה.

יפתח ובתו: מקבץ דברי הגות ושירה

אלכסנדר קבנל, בת יפתח

1879, שמן על קנבס

שופטים יא 40-34
וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל־בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין־לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ־בַת… וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל־אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת־נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא־יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי־חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת־יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה.

תגובות בהגות ובשירה*

זה סיפורו של יפתח איש גלעד: שיר בשני קולות

שמעון בארי, סופר ומשורר

זֶה סִפּוּרוֹ שֶׁל יִפְתָּח אִישׁ גִּלְעָד
גִּבּוֹר נֶעֱרָץ אִישׁ מוּלוֹ לֹא עָמַד
זֶה הוּא שֶׁגְּבוּלוֹת הִרְחִיב עַד אַרְנוֹן
בְּכוֹבְשׁוֹ אֶת מַמְלֶכֶת סִיחוֹן
וּבְמֶלֶךְ עַמּוֹן הִכָּה נֶחְרָצָה
עַל אֲשֶׁר לְשָׁמְעוֹ לֹא רָצָה

פסיפס מהתקופה הרומית נחשף בעיר לוד במהלך עבודות ההכנה למרכז הארכיאולוגי פסיפס לוד ע"ש שלבי וייט ולאון לוי

בחפירות שערכה רשות העתיקות בכניסה ללוד שבסמוך לצומת גינתון מאז שנת 1996 (לסרוגין), נחשפו שרידים של ווילה מפוארת מהתקופה הרומית. הווילה רוצפה בפסיפסים ייחודים מהיפים ביותר הידועים בארץ, במצב השתמרות מעולה.

הפסיפס שנחשף בלוד בחודש האחרון. צילום: ניקי דוידוב, רשות העתיקות

הפסיפסים יוצגו ב"מרכז ארכיאולוגי פסיפס לוד ע"ש שלבי וייט ולאון לוי”. במהלך הכנת המרכז נחשף במקום פסיפס צבעוני מרשים נוסף. הוא הוצא מהשטח לצורך שימורו. 

׳לתנות לבת יפתח׳ - הערה

פרופ׳ יואל אליצור, מכללת הרצוג, האוניברסיטה העברית

על בת יפתח אינני מעז לחשוב ברמת הפשט של הסיפור. הוא כל כך רחוק מאתנו, וכל כך מפחיד...

מצד שני אני חושב הרבה פעמים שהייתי משלם הרבה כדי לצפות בארוע הזכרון השנתי "מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה" – חג עממי שבו אני מדמיין לעצמי את הבנות יושבות חבורות חבורות לבושות לבן תחת עצי החורש לעת ערב ובידיהן כלי נגינה והן שרות ומנגנות ("לתנות" – חיקוי ליללת התנים?) רפרטואר מיוחד של שירים עצובים. בספר שופטים שני פסטיבלים עממיים, שניהם של בנות, שניהם באים עם הביטוי הנדיר "מימים ימימה", ובשניהם היה משהו מיסתורי ומרתק, מנותק מחוקי החגים שבתורה, שניהם מלמדים על הווי החיים הפנימי של אבותינו בתקופות הקדומות של שבת העם על אדמתו.

על נתוני הכניסה לבלוג הזה - כמה הרהורים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

התופעה על אתר אינטרנטי הפתוח לכל וזמין תמיד היא מאושיות חיינו העכשוויים, והיא רחוקה מלהיות מובנית מאליה. לאינטרנט אין גבולות מדיניים תרבותיים או גאוגרפיים (למעט כמובן אצל משטרים וקבוצות שמצנזרים את הגישה אליו). 

בימת הדרמה היהודית: וינייטת במקהלות ברכו את ה'

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

בית הכנסת הפורטוגזי, אמסטרדם

מעלות הרבה יש לעליה לתורה. לא מונין אותן על פי גובהה של הבמה אם כי גם גובהה  הוא מעלה המרוממת את התורה בקרב העם. שבי ציון מגולת בבל התאספו בחוצות ירושלים " אֶל-הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל." (נחמיה ח', א').  שבעים שנות גלות שחקו את חוליות שלשלת הקשר בין הגולים לבין תורתם.  השיבה ארצה חיפשה משמעות וביקשה אותה בשיבה לתורה שקידשה את הארץ כמובטחת עולמית. אבל התורה נעשתה כזרה. השבים לא ידעו עוד את לשונה. גם מי  שידע לשונה לא ידע עוד את הדקדוק ההלכי המתלווה אליה. 

סיפורה של רות ואיחוד שבטי רחל ולאה

ד״ר יעל ציגלר, מכללת הרצוג ומת״ן

איחוד

הבית המפולג בתוך עצמו: הבית המעורער בימי השופטים

מגילת רות נפתחת באדם ההולך למואב ונוטש את עירו בית לחם. אותו אדם נוטש לא רק את ביתו הפיזי אלא גם את ביתו השבטי, יהודה, ואת ביתו הלאומי, ישראל. [1] ככל שהעלילה מתקדמת, דומה שבית אלימלך (ביתו, משפחתו ושושלתו) מתפוגג עד שהוא נכחד כמעט כליל. ניסיונה של נעמי לשכנע את כלותיה כי הסיכוי היחיד שלהן להקים משפחה הוא לשוב למואב כולל ניסיון לכוונן למצוא מנוח, כל אחת מהן בבית אישהּ (א ט). [2] דומה כי נעמי סבורה שאין לכלותיה כל אפשרות לבנות בית אם יתעקשו ללוותה לבית לחם.

ובלילה בא המלאך רכן על מטתי ונשק למצחי

דורית - שירה ג'אן, משוררת

ובַלַּיְלָה בָּא הַמַּלְאָךְ

המלאך
=====
וּבַלַּיְלָה בָּא הַמַּלְאָךְ
רָכַן עַל מִטָּתִי
וְנָשַׁק לְמִצְחִי

מחקרי גבעה, כרך ד, תשע״ו-ז

מחקרי גבעה, שנתון המכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון, תשע״ו-ז, כרך ד
עורכים: משה צפור, אהרן מונדשיין ואליסיה גרינבנק

* את המאמרים ניתן לקרוא ברשת.

תוכן העניינים
שער ראשון: תנ״ך
גבריאל ברזילי, פילגש בגבעה ואמת היסטורית במקרא
חנה קהת, מגילת אסתר - המאבק המגדרי
אהרון דמסקי, שמות פרטיים עבריים חדשים שנולדו בתקופת בית שני מתוך פרשנות המקרא
משה צפור, פירוש ר׳ יוסף חיון לספר יואל

BEIT MIKRA Volume 63, 1 2018: Abstracts

BEIT MIKRA, JOURNAL FOR THE STUDY OF THE BIBLE AND ITS WORLD Volume 63 (2018), No.1, The Bialik Institute, Jerusalem 

The Bialik Institute

Abstracts