יום רביעי, 19 בדצמבר 2018

דמותו המוסרית של האדם הראוי להסתופף במקום קודשו של האל לפי תהלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



חטאו של האדם בגן העדן גרר אחריו את העונש להיות המגורש הנצחי מן המקום שבו הוא זכה להתגורר בקרבתו של האל. מחוץ לגן, בעולם של טוב ורע, שימש המקדש תחליף למציאות המושלמת של ראשית הימים, והמאמין השתוקק בכל מאודו לבקר בו כדי לשוב ולזכות בחווית הנוכחות האלוהית: אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ (תהלים סא, ה). אלא שלא כל אדם היה זכאי לכך. המקדש היה מצוי על הר קודשו של האל שהוא נְוֵה־צֶדֶק (ירמיה לא, כב), ורק לצדיקים הותרה הכניסה אליו. ומיהם הצדיקים? על כך משיבים שירי הכניסה למקדש, שתהלים כד הוא אחד מהם.

יום שני, 17 בדצמבר 2018

פרופ׳ נילי שופק - סרטון לכבוד פרס ביאליק 2018

פרס ביאליק לחכמת ישראל 2018 הוענק לפרופ׳ נילי שופק


נימוקי השופטים:
הפרופ׳ נילי שופק היא מן החוקרים החשובים בעולם בחקר כתבי מצרים העתיקה וזיקתם למקרא. בספר ״ ׳אין אדם שנולד חכם׳ חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא״, העניקה לקורא העברי מבחר מקיף מחיבורי ספרות החכמה המצרית העתיקה. הספר מתורגם לעברית, מלווה בפירושים מאירי עיניים ובמבוא מקיף על סוגה ספרותית זו, מקומה בתרבות המצרית העתיקה וקשריה ההדוקים והשפעתה העמוקה על ספרות החכמה שבמקרא. הערותיה של המחברת לטקסטים המתורגמים מביאות לקורא מגוון רחב של ידע, תובנות וזיקות לספרות המצרית, לספרי המקרא ולספרות הקדומה בכללה. הכרך מציע קובץ מיוחד במינו בספרות המחקר בעברית, פותח צוהר לעולמה של מצרים העתיקה ומאיר בכך פינה שלא זכתה עד עתה למחקר מדוקדק בעברית. בזאת הוא מציע שירות רב ערך לחוקר, לסטודנט ולקורא המשכיל. הטקסטים תורגמו לעברית מן הלשון המצרית העתיקה, הכתובה בכתב חרטומים (הירוגליפים) על פפירוסים ושברי חרסים (אוסטרקאות). פרופ׳ שופק ליוותה את דברי החכמה המצריים באיורים, שנלקחו מן המקור, ובתוך כך הרחיבה את דעתו של הקורא גם צורנית וגם אסתטית. 

יום ראשון, 16 בדצמבר 2018

מה לתופעת השרשור ולשירי המעלות? הדגמה ממזמור קכא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים 
שירי המעלות הם קבוצה של חמישה עשר מזמורים רצופים בספר תהלים, קכ-קלד, הנושאים את הכותרת הייחודית שִׁיר הַמַּעֲלוֹת (במזמור קכא בגיוון קל: שִׁיר לַמַּעֲלוֹת). משמעות מילת ״מעלות״ כאן לוטה בערפל, מה שפתח כר נרחב לסברות: שירי המעלות הם שירים שהלויים שרו אותם על מעלות=מדרגות המקדש, שירים של עולי הרגל לירושלים, שירים של שבי ציון העולים לארץ, שירים שליוו את קורבן העולה או שירי שבח למעלות האל. בים הסברות הופיעה גם סברה שהשירים נקראו ״מעלות״ בגלל תופעה סגנונית-צורנית מיוחדת המצוייה ברובם (לא בכולם) - השרשור. בלע״ז: anadiplosis, concatenatio  או step parallelism.

יום חמישי, 13 בדצמבר 2018

וינייטת בטרם: על שלושה בטרם ועל ארבעה

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

וַיִּתְאַבֵּל

בשני פסוקים מקראיים פרוזאיים לעילא כלואה שירה. בשניהם עומדים אלה סמוך לאלה החיים והמוות, החיים שהיו והמוות שבאורח בלתי נמנע יבא. 

יום שני, 10 בדצמבר 2018

פתילה להדלקת נרות שמן למאור מהתקופה הביזנטית





הפתילה. צילום: רשות העתיקות
מחקר חדש שנערך ברשות העתיקות זיהה פתילה יחידה מסוגה ששימשה להדלקת נרות שמן למאור, המתוארכת לתקופה הביזנטית – לפני כ-1500 שנה.
על אף ממדיה הקטנים, חשיבותה גדולה משום שהיא זוהתה באופן וודאי כפתילה, בשעה שמספר הפתילות המוכרות מועטות ביותר.

הפתילה נבדקה לראשונה במסגרת מחקר מקיף שעורכת אוניברסיטת חיפה, בהובלתם של פרופ' גיא בר עוז וד"ר יותם טפר, ביישובים הביזנטים בנגב. במסגרת המחקר איתר ד"ר טפר ממצאים שטרם פורסמו מחפירות המשלחת האמריקנית בראשות קולט, שנערכו בשנות ה-30 של המאה שעברה בשבטה שבנגב. הפתילה נמסרה לבדיקה במעבדות רשות העתיקות. 

מי ישמע את דמעות הדגים??

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת תרבות


דִּמְעוֹת הַדָּגִים מַמְלִיחוֹת אֶת הַיָּם
סְנַפִּירֵיהֶם קְרוּעִים
מְצַמְּחִים אָצוֹת בַּמְּצוּלוֹת,
כְּאֵבָם אִדְרוֹת עַל הַחוֹף

יום שבת, 8 בדצמבר 2018

אחרית חלומות בראשית: וינייטת בעל החלומות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

חלומות: סיפור בתוך סיפור
לחלום אין עדים. כל שיודעים אודותיו הוא מה שהחולם מספר עליו. כל מה שאדם מספר על התרחשות, בשפתו, בלשונו על פי זיכרונו, מעצב את האירוע מחדש, משנה אותו, ועל כן, מכל מקום, חלום הוא מה שהחולם מספר, ומה שהחולם מספר הוא לעולם לא בדיוק מה שהיה.  התלמוד במסכת ברכות דף נ"ה, עמוד ב' אכן אומר כי "כל החלומות הולכים אחר הפה", ואפשר היה לכאורה לסמוך על קביעה זאת כאומרת שחלום - גם אם חלמו אותו - למן הרגע שמספרים אותו, הוא הולך אחר הפה ולא אחר מה שאולי נחלם.

יום שישי, 7 בדצמבר 2018

השטן לא התבלבל

אלי יונה, משורר

בבל
מגדלי אדמה
הַשָּׂטָן לֹא הִתְבַּלְבֵּל.
אֶפְשָׁר לַעֲצֹר מִגְדְּלֵי אֲדָמָה,
לֹא כֵּן מִגְדְּלֵי אָדָם.

יום רביעי, 5 בדצמבר 2018

כיצד נקרא במקרא ספר תהלים?

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית



השאלה שבכותרת עשויה להשמע כאחת מאותן חידות-בדיחות החביבות על ילדים, שבהן התשובה טמונה בגוף השאלה. מי חיבר את הסימפוניה החמישית של בטהובן? מתי חל טו בשבט? מה שם אביו של ירמיהו בן חלקיהו? ולא היא! קרוב לוודאי ששם הספר בתקופת המקרא כלל לא היה ״תהלים״. אז מניין השם ״תהלים״ אתם שואלים, ועל מה מסתמכת הטענה שככל הנראה לא היה זה שם הספר בתקופת המקרא?

יום שני, 3 בדצמבר 2018

מטמון מטבעות זהב ועגיל זהב בני כ-900 שנה נחשפו בנמל קיסריה

משמאל: מטבע זהב של מיכאל השביעי דוקאס, קיסר ביזנטיון (1071 – 1079 לסה"נ).
צילום: יניב ברמן, באדיבות החברה לפיתוח קיסריה

מימין: מטבע זהב של רומנוס השלישי, קיסר ביזנטיון (1028 – 1034 לסה"נ).
צילום: יניב ברמן, באדיבות החברה לפיתוח קיסריה
 מטמון הכולל 24 מטבעות זהב ועגיל זהב, נחשף לפני ימים אחדים בגן הלאומי קיסריה. זאת, במסגרת פרויקט החפירה והשימור הגדול שמתבצע באתר, בהשקעה חסרת תקדים של כ-150 מלש"ח מקרן אדמונד דה רוטשילד, ובשיתוף פעולה בין החברה לפיתוח קיסריה, רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים . מטמון הזהב הוטמן בתוך כלי ברונזה קטן, והוסתר בדופן של באר מים שהייתה שייכת לבית בשכונה המתוארכת לתקופות העבאסית והפאטימית (לפני כ-900 שנה).

יום ראשון, 2 בדצמבר 2018

המסע המופלא של חנוכה מן הימים ההם לזמן הזה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

סבינה סעד
מאז כ"ה בכסלו, שנת 164 למניינם חוגגים יהודים באשר הם שם את חג החנוכה על הניסים שעשה ה' לאבותינו בימים ההם. ניסים, לשון רבים, ולא נס לשון יחיד. אבל זה למעלה מ 2180 שנה בהם עיצבה ההלכה את החג ושמרה שיישמר במתכונתו, בבתים פנימה, על אדני החלונות חוצה, בשמונה ימי התפילות להלל בבתי הכנסת, בארבע קצוות הארץ באחדות מעוררת השתאות, דואה לה  מעל הדינים והמנהגים השאלה החרישית שהתלמוד נתן לה קול, "מאי חנוכה" (שבת דף כ"א עמוד ב'), מה הוא הנס האחד, אף על פי שמברכים על הניסים, רבים, שישראל עושים לו חג של הודיה והלל.  חכמי התלמוד  אומרים נס פך השמן." שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". אזכור החשמונאים הוא אגבי, "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום".  ניצחונם אינו מנוי כנס, אלא כציון של תחנה היסטורית בה הפך האחד  ש'היה בו להדליק יום אחד', 'ונעשה בו נס', אחד אין שני, והנציחו אותו לדורות.

יום שבת, 1 בדצמבר 2018

בין קהלת לסוקרטס [1] – כיצד ניתן ללמוד ממורה כזה?

ניר עידן, האוניברסיטה העברית, תכנית 'אמירים'

פירוש שמו של קהלת, 'זה המדבר בקהל', ותיאורו בפסוקים החותמים את הספר כמי ש'למד-דעת את-העם' (יב 9) מציירים תמונה של מורה מכובד לו תלמידים רבים השועים לדבריו ומאמצים אותם לליבם. סגנונו של הספר מחזק רושם זה מכיוון שהוא דומה דמיון רב לסגנון ספרות החוכמה הדידאקטית-המעשית של המזרח הקדום, שנציגה המובהק במקרא הוא ספר משלי, ושמטרתה לכוון את האדם בדרך הנכונה באמצעות שפע ציוויי עשה ואל תעשה הנוגעים לכל תחומי החיים. גם הדמיון התוכני לספרות החוכמה העיונית 'הפילוסופית' תואם את דמות המורה, ובמובן זה מורה שלא רק מלמד כיצד יש לנהוג אלא מעניק גם תובנות מעמיקות יותר לגבי האדם ומקומו בעולם [2].
אבל הוראתו של קהלת רחוקה מרחק רב מהפשטות והישירות של ספרות החוכמה הדידאקטית. הספר מכיל אמירות רבות הסותרות זו את זו [3], ואינו מביע עמדה חד משמעית וברורה. דורות של פרשנים מסורתיים וחוקרי מקרא מודרניים ניסו באמצעות שיטות שונות ומגוונות ליישב סתירות אלו [4] במטרה להבין את כוונתו האמיתית של קהלת המסתתרת, כך הם האמינו, ביניהן. כתוצאה מדו המשמעות של הספר התגלעו בין המפרשים חילוקי דעות בסוגיות רבות כגון: כיצד צריך להבין את ההמלצה לדבוק בהנאות החומריות? מי עדיפה, החוכמה או הסכלות? האם הספר הינו יצירה פסימיסטית או אופטימיסטית?

יום רביעי, 28 בנובמבר 2018

מסכת אבן מהתקופה הניאוליתית התגלתה בדרום הר חברון


המסכה הקדומה. צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

מסכת אבן המתוארכת לתקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב' (תקופת האבן החדשה), נמצאה באזור פני חבר שבדרום הר חברון. גילה כ-9000 שנה.

המסכה. צילום: היחידה למניעת שוד, רשות העתיקות

המסכה עשויה מאבן גיר צהבהבה-ורדרדה. היא עוצבה בקפידה באמצעות כלי אבן, באופן הדומה לפנים אנושיות. בשולי המסכה נקדחו ארבעה חורים, ככל הנראה לקשירת המסכה - אולי לפנים של אדם חי, ואולי לעמוד או לעצם ייעודי אחר לשם הצגתה. האבן מוחלקת לגמרי, תווי הפנים מושלמים וסימטריים. עוצבו אפילו עצמות לחיים, אף מרשים ופה עם שיניים.

סיפור המיילדות (שמות א, טו-כא) - כוחה הפועל של המזימה שמעולם לא בוצעה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


‏וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת־הָאֱלֹהִים
וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם

יום שלישי, 27 בנובמבר 2018

חלק הארי

אלי יונה, משורר

"וילך שת וחווה אל קצה גן עדן. ותרא חווה את בנהּ והנה חיה נלחמת בו!"
 (ספר אדם וחוה י' 10)

וַיְצַו אֱלֹהִים עַל הָאֲרִי:
מִכָּל חַיְתוֹ בַּר אָכֹל תֹּאכֵל,
אַךְ מִבַּר אֱנָשׁ לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ
כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ
מוֹת תָּמוּת.

יום שני, 26 בנובמבר 2018

סיפורי ריגול במקרא

פרופ' יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

במרכז פרשת "שלח לך" עומד סיפור תריסר המרגלים ששלח משה מן המדבר כדי "לתור את ארץ כנען" (במדבר יג, יז) קודם לכיבושה, ולבחון את תושביה, את דרכי ההגנה עליה ואת טיב פירותיה. סיפור זה חוזר בשינויים של ממש גם בספר דברים (א, כב-לב), ובצדו נמצא במקרא עוד כמה סיפורים על מבצעי ריגול. יהושע, תלמידו של משה ויורשו, שולח מרגלים ליריחו קודם לכיבושה בידי בני ישראל (יהושע פרק ב) וסיפור זה גם משמש כהפטרה לפרשתנו, וכן אל העיר עי (שם ז, ב-ה). בית יוסף מרגל את העיר בית אל קודם שהיא נופלת לידיהם (שופטים א, כב-כו) ואילו שבט דן, המחפש לו מקום חדש להתנחלות, שולח חמישה אנשים בשליחות של ריגול טרם קרב אל העיר ליש (שם יח, ב-י). ואחרונה – המלך דוד, הבורח מפני בנו אבשלום, שולח מרגלים אל לב מחנה האויב כדי לעמוד על כוונותיו (שמואל ב ט, כז-יז, כב).

יום ראשון, 25 בנובמבר 2018

איזבול היתה יפה

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת

אִיזְבֻל הָיְתָה
בַּת מֶלֶךְ:
אִמָּהּ גַּלֵּי הַתְּכֵלֶת
אָבִיהָּ אֶרֶז.
שְׂעָרָהּ פִּילֵי קַרְתָּגוֹ
רִיסֶיהָּ תְּרִיסֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

אִיזְבֻל הָיְתָה בַּת מֶלֶךְ
וְהִתְחַתְּנָה עִם מֶלֶךְ
וּכְשֶׁנָבוֹת עָמַד בַּדֶּרֶךְ
לְדִידָהּ יְצוּר בְּלִי עֵרֶךְ

יום שישי, 23 בנובמבר 2018

על פרשת וישלח: המאבק הזה והפיוס הזה הוא עד היום הזה ועד עלות השחר

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר


 וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.   וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף-יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.   ויֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.  כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה-שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב.    וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.   וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.  וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל  כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.    וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל-יְרֵכוֹ.  עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה  כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה. 
( בראשית ל"ב, כ"ה)

הלב מבקש לראות ב "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" הגד של גורל, של עם העובר את מרחבי הקיום לבדו, ואפילו הוא מחובר, אינו מחובר אלא לשעה או אפילו רק לכאורה. "לבדו" הוא משקלו הסגולי, ואין עוד מלבדו להלך עמו. 

יום רביעי, 21 בנובמבר 2018

קווים לדמותו של השוטר בספרות הילדים העברית במהלך השנים – מדגם מייצג

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך


תקציר
דמות השוטר עברה תמורות רבות במהלך ההיסטוריה היהודית והישראלית. השינויים היו בעיקר בתפיסת תפקידו של השוטר, ביחסו כלפי הציבור וביחס הציבור כלפיו ואף במדים המיוחדים שלבש. חלק מתמורות אלו באו לידי ביטוי גם בספרות הילדים העברית החל משנות טרום הקמת המדינה ועד ימינו. ראוי, אם כן, לערוך סקירה קצרה על התמורות והשינויים שחלו במעמדו של השוטר מתחילת התהוות העם היהודי ועד ימינו. בעיון בספרי ילדים בהם מופיעים ייצוגי שוטרים ושוטרות, ניתן להבחין בבירור בהתפתחות החברתית-התרבותית, שחלה בהם במהלך השנים. בספרי הילדים הראשונים, שהודפסו בארץ, בהם מופיעים דמויות של שוטרים ושוטרות, תפקידם היה לשמור על הסדר הטוב תוך שיטוט ברחובות, בסמטאות ובין בתי התושבים. משטרת ישראל היא חלק בלתי נפרד מחיי המדינה והחברה בשמירה על החוק ועל הסדר הטוב. דמותו של השוטר עברה שינויים במהלך השנים מתוקף שינויים בחברה, בפוליטיקה ובמדיניות. מטרת מאמר זה היא להציג מספר טקסטים מתקופות שונות באופן כרונולוגי מספרות הילדים, שיש בה ייצוגי שוטרים, כמשקפת את המציאות בייצוגים חזותיים ותכניים אמינים המשלימים זה את זה, ומשתדלת להציג אותם בפני נמענים תוך מתן משנה תוקף לאותם תהליכים, שהתרחשו ומתרחשים במשטרת ישראל בעבר ובהווה, לדון בהם ולבחון את השינויים שעברה דמותו המקצועית והאנושית של השוטר בספרות הילדים במהלך השנים.

יום שבת, 17 בנובמבר 2018

שתי אגדות על מלך אחד

אלי יונה, שתי אגדות על מלך אחד

Two tales about one king 
Translated by Prof. Eitan Medini

מה לתת לו
לא חוכמה!

בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ (מל״א ג, ה)

מְאוֹד חָכָם הָיָה מִצַּד שְׁלֹמֹה לְבַקֵּשׁ חָכְמָה מֵאֱלֹהִים; אַךְ אִם כְּבָר הָיָה מְאוֹד חָכָם, מָה נָתַן לוֹ אֱלֹהִים? אֵינְכֶם מוֹצְאִים קְצָת מוּזָר שֶׁמֶּלֶךְ נֶהֶנְתָן כָּמוֹהוּ, יְבַקֵּשׁ בָּרִאשׁוֹנָה דַּוְקָא זֹאת?

בְּסֵפֶר חִיצוֹנִי לַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִיִּים, הֶחְכִּים שְׁלֹמֹה רַק בַּשְּׁלִישִׁית.

יום שישי, 16 בנובמבר 2018

תפילת הפליט: וינייטת התפילה הנוגעת

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר


תפילת הפליט
אותיות השרש פ.ג.ע  עושות תיבות - שמות ופעלים - מגוונים. "...וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה" ( שמואל א', י', ה') כלומר ופגשת חבורה של מתנבאים , אומר שמואל הרואה לשאול  העומד ללכת בואך קריית יערים. קרוב לו , אך כבר שונה ומורכב הוא "אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר" ( (בראשית כ"ג, ח'),  קרוב - כי 'וּפִגְעוּ' הוא 'קיימו פגישה', אבל שונה מפני שאותיות פ.ג.ע עושות גם הפצרה, כגון רות האומרת לנעמי . "... אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" ( רות א', ט"ז),  ועל כן אברהם מבקש גם 'ופִגְעוּ' לשון פגישה ,וגם באותה פגישה  'וּפִגְעוּ ' לשון הפצרה, דברו על ליבו לתת לי אחוזת קבר בתוך בני חת.  יש אפוא ניחוח של מגע באותיות השרש פ.ג.ע, פגיעה היא מגע, הפצרה היא בקשה שנועדה לגעת בליבו של הזולת.

יום חמישי, 15 בנובמבר 2018

לחשות בשורה הראשונה: על "לכל זמן" של קהלת

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר


א: לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: 
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם. (קהלת פרק  ג')

גורלו של  מין האדם הוא האדם. לא כוכבים ומזלות. לא תנועות גלגלי היקום.  גם האלוהים, כי כאשר ברא אלוהים את האדם בצלמו ובדמות תבניתו בחר בו להיות יצור בוחר היודע להבחין בין טוב לבין רע, בין בניין לסתירה, בין שכר שסופו בא לבין עונש גם אם יאחר להגיע. הוא הטיל עליו, ועליו לבדו, את האחריות לגורלו. הכל תַּחַת הַשָּׁמָיִם', לא בשמים. לו היה הכל בשמים, לא היו הזמנים משנים דבר, כי בשמים אין  'עֵת לָלֶדֶת'  ואין 'עֵת לָמוּת', שם למעלה קדם הנצח  לבריאה, ואין הסוף שם לעד ואינו יודע אתנחתא, והזמן שם על כן אין בו תנועה ולא עלייה ולא מורדות, ולא אורות ולא צללים, ולא בני אדם המביאים אותו ולא דור אחר נסים מפניו אל עידן של מחר. תחת השמים האדם עושה זמנים. 

יום שני, 12 בנובמבר 2018

׳נשים בתנ״ך בנופי הגולן׳ בצילומיה של דיקלה לאור


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
*התצלומים באדיבות הצלמת. להגדלת התצלומים - הקליקו עליהם. 


וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל־דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה…
וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ (בראשית לח, יד-טו)




ראיתי את תערוכת הצילומים, ׳נשים בתנ״ך׳, של דיקלה לאור בתיאטרון ירושלים (2018), ונפעמתי. לאור היא משוררת המצלמה הקוראת באופן פיוטי רגיש מאין כמותו את נשמת הנשים המיתיות-ארכיטיפיות של התנ״ך. חלקן בולטות, כמו רבקה, מרים, פלגש בגבעה, אביגיל, מלכת שבא, איזבל, רחל ולאה, שפרה ופועה, רות ונעמי, בנות לוט, בת פרעה, בת יפתח ובת שבע, וחלקן פחות, כמו שרח בת אשר, אשת איוב ובנותיו ואפילו אהלה ואהליבה מנבואת יחזקאל. 

יום שישי, 9 בנובמבר 2018

על חובות האשה לבעלה ועל זכותו להכותה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית


להלן חלק מפרק י״ד של ספרה של פרופ׳ אליאור, "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", שראה אור בהוצאת כרמל בירושלים תשע"ח *

חובות האשה לבעלה וזכותו להכותה "כיוון שהיא ברשותו".

"אך את שתקי ושבי, צייתי למילתי,
פן לא יועילו לך כל האלים אשר באולימפוס,
כאשר אך אתקרב ואשלח בך את ידי העצומות".[1]

לא בגלל נזיד עדשים: וינייטת הבכורה

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות


יעקב נולד תאום לעשו, לא תאום זהה, על כן גם לא תאום למראה, ולא תאום נפש. כבר ברחם אמו לא היה תאום לאחיו ובצאתו לאוויר העולם כבר היה אוחז בעקב אחיו כאילו לא היו בו כוחות משלו שהספיקו לו להיוולד. אלמלא היה תלוי באחיו, לא היה מגיח מרחם, והיה מת נפל עוד בטרם יחיה. הנערים גדלו יחד שונים. האחד, לא מוטרד משונותו, כי היא בידלה אותו לטובה כביכול. הוא היה בכור כחוק. עלם שכוחו עמו. בוטח ביכולותיו. שום צל של תלות לא עננה על זהותו. דימויו העצמי היה איתן. איש ציד. אדון קיומו. ואביו אהבו. האב היה עמוד התיכון במשפחה. הקובע. העיקר. האם, נספחת, אהובה לבטח, אבל עקרת בית הנשענת על אותו עמוד תיכון. בעיניו. ככל שעיניו ידעו לראות.  

ספרה של רחל אליאור, סבתא לא ידעה קרוא וכתוב


הספר "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות", שראה אור בהוצאת כרמל בירושלים תשע"ח, עוסק בהיסטוריה אינטלקטואלית וחברתית של נשים בחברה הפטריארכלית, בכלל, ובחייהן 'הנורמטיביים'  של נשים יהודיות מנקודת הראות הגברית, בעולם המסורתי, בפרט. נקודת ראות גברית זו מיוסדת למרבה הפלא על סיום סיפור גן עדן שבו נאמר כידוע ' וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ ' (בראשית ג טז).

יום חמישי, 8 בנובמבר 2018

אני מתגעגעת

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת


אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת

אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְמָה שֶׁלֹּא הָיָה
וְהָיָה יָכוֹל
גַּעְגּוּעַי הוֹלְכִים אֶל המַּבּוּעִים
אֶל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁלֹּא

יום רביעי, 7 בנובמבר 2018

חרותות של ספינות ובעלי חיים מהתקופה הרומית התגלו בחפירות בבור מים עתיק בבאר שבע 





בחפירות ארכאולוגיות של רשות העתיקות בבאר-שבע, נתלה מאגר מים, אשר היקפו -5 X 5.5 מ' ועומקו מגיע לכ-12 ובו חרותות של ספינות ובעלי חיים. 

יום שני, 5 בנובמבר 2018

מהטלאי הצהוב אל הדגל: מסע אמנותי בין כוכבים וסמלים ביצירתה של האמנית סבינה סעד


ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

*אושר לפרסום במחקרי גבעה ו (תשע"ט) -שנתון המכללה האקדמית 'גבעת וושינגטון', בעריכת משה צפור, אהרן מונדשיין ואליסיה גרינבנק. תודתי על הרשות שניתנה לפרסם את המאמר בטרם הופעת הכרך בדפוס.


סמלים חזותיים מבטאים באופן תמציתי את עולמם האמוני והרגשי של הדבקים בה. סמלים רבי עוצמה בהוויה היהודית והישראלית הם סמלי הטלאי הצהוב והמגן-דוד. במפעלה האמנותי הייחודי של הציירת והפסלת סבינה סעד נחקרות הזיקות המורכבות בין השניים בכלים אומנותיים, [1] ולנושא זה תוקדשנה השורות הבאות. 

יום ראשון, 4 בנובמבר 2018

שאול: איך נפל משיח השם

ד"ר דן אלבו, משורר, היסטוריון וחוקר תרבות


גוסטב דורה, מות שאול


שָׁאוּל - שָׁאוּל
הוֹ מַלְכִּי, אֵיךְ נִתַּז דָּמְךָ עַל-אַדְמַת הַגִּלְבֹּעַ
וְרֵיחוֹ עָלָה בְּאַפִּי בִּבְלִילָה עִם רֵיחַ שְׁרָצִים, שַׁרְשׁוּרִים וְצְפַרְדְּעִים.
נוֹשֵׂא כֵּלֶיךָ יִלֵּל בִּזְעָקָה מָרָה 'אֵלִי אֵלִי, מַה לְךָ אֵלִי.. ' וְנָפַל עַל-חַרְבּוֹ,
לְאֵידֶךָ הִתְלוֹצֵץ הַשָּׂטָן בְּקוֹלוֹ הַמְּחֻסְפָּס: 'הוֹ,
מַה יָפֶה יוֹתֵר מִגְּוִיָּה שֶׁעֵינֵיהָ הַפְּקוּחוֹת נוֹצְצוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ!'

יום שבת, 3 בנובמבר 2018

דֶנדרוֹפואמות: שלושה סיפורי עצים


אלי יונה, משורר

בשם כל העצים

1. עץ המחלוקת
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִשְׁחִית אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ
הִפְנָה אֵלָיו בְּרוֹשׁ אֶחָד אֶצְבַּע מַאֲשִׁימָה וְשָׁאַל
בְּשֵׁם כָּל הָעֵצִים בְּמָה חָטְאוּ גַּם הֵם
מֵילָא הָאָדָם שֶׁכָּרַת אוֹתָם 
צָרִיךְ לְהַכְרִית אוֹתוֹ וְרַק אוֹתוֹ 
כִּי הוּא־הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל רַע.
שְׁאָלוֹ אֱלֹהִים: וּמִי פִּתָּה אֶת הָאָדָם רִאשׁוֹן?
חַוָּה!
וּמִי פִּתָּה אֶת חַוָּה? 
הַנָּחָשׁ!
... וּמִי פִּתָּה אֶת הַנָּחָשׁ?
עֵץ נֶחְמָד לְהַשְׂכִּיל.
וְתַאֲוָה לָעֵינַיִם.

יום שישי, 2 בנובמבר 2018

מול כוכבי השיח החדשים

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

אֲנִי נוֹשֵׁךְ. אֲנִי שָׁנוּן. 
אֲנִי עוֹקֵץ. אֲנִי מכיש.
אַתָּה מַרְדִּים. אַתָּה חְנוּן.
אַתָּה כְּמוֹ אֵין מוֹצֵא בַּכְּבִישׁ.

אֲנִי תּוֹקֵף. אֲנִי מֵבִיךְ.
אֲנִי מַבְרִיק. תַּלְיָן מִלִּים.
אַתָּה מֶזֶג אֲוִיר אָבִיךְ,
נֶחְבָּא כְּמוֹ גוק אֶל הַכֵּלִים.

יום רביעי, 31 באוקטובר 2018

אני שאול - הרועה שכתר בראשו

חגי קמרט, סופר ומשורר

  Marble Statue of King Saul ~ 1882


הָרוֹעֶה

וַיָהפוֹך לוֹ אֱלֹהִים
לֵב אַחֵר
חֲנִית גִּרְדָּה אֶצְבּעוֹתָיו.
וּבְידוֹ  חֶרֶב פיפיות
בָּה אָחַז
עָלֶיהָ נָפָל .

יום שני, 29 באוקטובר 2018

עתליה

משה שפריר, משורר

פגשתי בכיכר המדינה עלמה צעירה. עתליה שמה. תמהתי על הוריה על שבחרו לקרוא לבתם בשם של הרוצחת המקראית הנוראה הזאת, שכן במסורת היהודית נמנעים מלקרוא לצאצאים בשמות אישים ונשים שליליים המופיעים בסיפורי התנ"ך, כגון: נמרוד, שמעי, דואג, עמרי, יהוא ועתליה.


"וַתָּקָם (עֲתַלְיָה) וַתְּאַבֵּד אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה" (מְלָכִים בּ', י"א, 1)

צְאִי, צְאִי כְּבָר עֲתַלְיָה - אַתְּ אֵשֶׁת-הַדָּמִים, מַלְכַּת הָרֶשַׁע שֶׁמִּדַּעַת,
צְאִי אֶל בֵּית-אֱלוֹהַּ אֶל מוֹתֵךְ, שֶׁכֹּה רָאוּי לָךְ - בַּת-בְּלִיַּעַל וְרוֹצַחַת!
הֲלֹא אֶת קוֹל דְּמֵי נְכָדַיִךְ אָנוּ עוֹד שׁוֹמְעִים, מַמָּשׁ בְּתוֹך נִבְכֵי הַמֹּחַ.
הֵם צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵהָאֲדָמָה - עָלֶיהָ אַתְּ פּוֹסַעַת, הַמִּרְשַׁעַת.
מוֹתֵךְ יָבוֹא כָּעֵת עַל חֵטְא גַּבְהוּת-הַלֵּב וְתַאֲוַת-שִׁלְטוֹן וַכֹּחַ.

יום שבת, 27 באוקטובר 2018

פרוייקט גימלאים בבתי ספר תיכוניים בישראל

ד"ר ישראל כץ, איש חינוך



לפני שאתאר את פרוייקט הגימלאים בבתי הספר, אציג את עצמי ואת תפיסתי החינוכית כרקע לפרוייקט הגימלאים שיזמתי ושיתואר בהמשך.

יום שישי, 26 באוקטובר 2018

שני אותות לדורות: וינייטת והאלוהים ניסה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אותות לדורות

הוינייטה מתבוננת בפרשת העקידה מזווית הנס, האות, 
לא מן הזווית הקשה מנשא, זווית הניסיון.

אינני יודע איך לקרא את הפסוק "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם" (בראשית כ"ב, א'). תמוה.  אמנם כבר מצינו במקרא שה' כביכול מנסה את המאמינים בו. בדברים י"ג ד' מזהיר הכתוב את הנוהים אחר נביאי שקר המביאים אות המוכיח לכאורה כי לא מליבם הן ניבאים אלא מפי הגבורה " לֹא תִשְׁמַע אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא  כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת- ה' אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם". גם זה לכשעצמו קשה. למרות שהרשות נתונה ביד כל אדם לבחור מעשיו, הכל צפוי, ויודע תעלומות לא יעמיד אדם בניסיון כדי לדעת במה יבחר. אבל אפילו נעבור על פני הקושי הזה,  נפגוש בקושי גדול הימנו.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2018

מה ראתה החרב שעליה נפל שאול?

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת וחוקרת ספרות לשון ותרבות


מה ראתה החרב?  

כְּמַרְאָה אֶל פָּנָיו
דָּמְעָה הַחֶרֶב

עִזְרִי לִי,
חַרְבִּי,
לִי-
עִזְרִי.

יום שני, 22 באוקטובר 2018

אפוקליפסה עכשיו: בראשית א, א-ה

חגי קמרט, סופר ומשורר


והטיפו ההרים דם וכל הגבעות תמוגנה.
ועמקים הפכו תהו ואורות הפכו חשך.
ולילות שיטחו אורן על ימים.
אז קראה דארק לחושך יום ולאור קראה היא לילה,
ובלהט החרב המתהפכת גירשה לאדם מגנה מאצל הכרובים.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2018

הסיפור הראשון

בלפור חקק, משורר


הסיפור הראשון

אָדָם וְחַוָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִגַּן עֵדֶן
חָיוּ נְטוּשִׁים בְּשָׂדוֹת אֲחֵרִים
אָדָם וְחַוָּה
סִפְּרוּ לְיַלְדֵיהֶם כָּל מִינֵי סִפּוּרִים.

יום רביעי, 17 באוקטובר 2018

וינייטת אב המון גויים: מהגר האמונה והצדק הראשון

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

אברהם משה ליליין, אברהם 

בדברי ימי ישראל היה ל"ברח לך" הד גדול יותר מאשר ל "לֶךְ-לְךָ".  הקיום היהודי לן בין שתי הקריאות, שציוו על עקירה שהיא לעולם קשה כשאול. תמיד " מֵאַרְצְךָ" בה חיית בשפתה, בדפוסי תרבותה, במנהגיה, באורח חייה, בנאמנותך לחוקיה. עקירה אחת. 'ארצך' זאת שאדם נקרע מעליה, קרעיה מלווים אותה אל הארץ אליה הוא עוקר והם כואבים תמיד ברקמה של הארץ שהעקור נשתל בה. תמיד "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ", ממחוזות ילדותך שמראותיה היו בנפשך לתבנית נופו של  העולם לכל ימי חייך. עקירה כואבת נוספת. אדם ונופו אחד הם, מפרידים ביניהם - אדם נעשה זר לנופו והנוף נעשה זר לאדם, והניכר ניבט מכל חלון אפילו ארכו ימי חיי העקור בארצו החדשה הרבה יותר מימי חייו בנוף ילדותו. והעקירה המייסרת מכל, "וּמִבֵּית אָבִיךָ",  מן המקום האחד בעולם שהוא כולו כל כולו רק שלך, בו נולדת לחיקה של אהבת אם האחת שעשתה אותך אהוב לפני אלוהים ואדם, בו עמדה עריסתך ושמעת ממנה שירים המתנגנים מימי עולם בפי אבותיך, בו גדלת על ברכי מוסר אביך ותורת אמך שעיצבו את עמוד שידרתך המוסרית, וממנו, באשר שם אתה הולך, אתה שומע בכל הצמתים של חייך את הקולות ואת השתיקות השומרים אותך מכל רע. אפילו עקירה מארץ הרעה אל ארץ הטובה, אפילו עקירה מגיא צלמוות אל נאות דשא, כל עקירה היא ייסורים. אבל יש עקירה של "לֶךְ-לְךָ". ויש של "ברח לך", וזו של "ברח לך" מאחרת לבא, וכשהיא נשמעת - פעמים הרבה כבר אין לאן לברוח, ואין קץ לייסורים הנוראים שאדם מייסר עצמו על שלא שמע "לֶךְ-לְךָ" כשאפשר היה עדיין ללכת! 

רוביק רוזנטל בריאיון עצמי עמוס בסתירות פנימיות לכבוד צאת ספרו: מדברים בשפת התנ״ך

ד״ר רוביק רוזנטל, בלשן, לשונאי, מילונאי, עיתונאי, סופר, סופר ילדים

רוביק רוזנטל, מדברים בשפת התנ"ך, הוצאת כתר 2018, 402 עמודים

מדברים בשפת התנ״ך, הוצאת כתר
ד״ר רוביק רוזנטל, צילום: אריק סולטן

רוביק רוזנטל, או שמא אקרא לך דוקטור רוביק. פרסמת בימים אלה את הספר "מדברים בשפת התנ"ך". ואני תוהה: האם אנחנו, הישראלים, מדברים בשפת התנ"ך?
ברור שלא. מי מדבר בשפת התנ"ך?

יום שני, 15 באוקטובר 2018

כל חולם - לוחם: הוסיפו נא לחלום

אלי יונה, משורר

הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!
בעלי החלומות

"וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיְקַנְאוּ בּוֹ אֶחָיו"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!
"וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם! 
"וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה"  וַיּוֹסֵף לַחְלֹם!

כָּל הַיּוֹסֵפִים וְהַיּוֹסֵפוֹת בָּעוֹלָם הוֹסִיפוּ נָא לַחְלֹם!

יום שישי, 12 באוקטובר 2018

וינייטת השורד החרד: את קשתי נתתי בענן

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

 וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן

כלו המים. יצאו שלוש מאות ושישים ואחת יום אותם עשה נוח בתיבה, ארבעים יום וארבעים לילה של תופת רותחת שעלתה מתהומות ושל אשדות מטר וזוועות וברקים שניתכו ממרום, ומאה וחמישים יום בהם גברו המים, וכמספר הימים האלה בהם נסוגו מעט מעט, ועשרים ואחת ימים של שילוחי העורב והיונה. שלוש מאות ושישים יום של הישרדות פלאית של משפחה גרעינית אחת קטנה, בבדידות אפלה, בשעה שהעולם הנושב כולו, כל חי בו, כל צמח, לבד מעץ הזית האחד על פסגת מוריה, חרב. 

דרכים לחשיפת המסר של השירה המקראית - הבטים צורניים ותכניים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


מפתח הזהב להבנת שירה מקראית
הנה רשימה של הבטים שמומלץ לתת עליהם את הדעת לצורך פיענוח המסר/ים של שירה מקראית: 

1.   מבנה השירה בשלמותה - עיצוב וארגון. 
תיחום היחידה הספרותית. האם ניתן לגלות בה תבנית-על המגדירה את גבולותיה על פי התוכןשימושי לשון מיוחדים או סמנים צורניים כגון נוסחאות פתיחה / סיום, מסגרת (הסיום ממין הפתיחה), פזמון חוזר, סימטריות מילוליות, אקרוסטיכון, מבנה קונצנטרי (כיאסטי), שרשור. 
2.    הרכבה הפנימי של השירה והיחס שבין חלקיה.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

חשיפת כתובת חנניה בר דודלוס מירושלים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית (כתיבה וצילום)


התרגשות גדולה עמדה באוויר. ציפיה דרוכה. עוד רגע קט יוסר הלוט מעל עמוד האבן ותחשף לציבור הכתובת המרגשת. העתונאים הרבים החמושים במצלמות ומכשירי הקלטה, הצטופפו באגף הארכאולוגיה של מוזיאון ישראל. פרופ׳ עדו ברונו, מנכ״ל מוזיאון ישראל, פתח את מסיבת העתונאים ושלח רמזים: הממצא ממוקדם בהקשר הארכאולוגי הנכון - האגף של ירושלים בתקופת בית שני, ומדגיש את המילה ׳ירושלים׳!

דנית לוי מסירה את הלוט
הלוט מוסר ו… נחשף עמוד אבן עגול, עליו כתובת באותיות עבריות 
חנניה בר
דודלוס
מירושלים

יום שני, 8 באוקטובר 2018

מחברות החשק של יורם טהרלב על נשים מקראיות

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת בבל

יורם טהרלב, מצע אשה מצע טוב, ציירה רוני טהרלב, הוצאת בבל, תל אביב תשס״ג 2003

לכתוב או לא לכתוב על הספר הזה? אני מהרהרת, ואתם בוודאי מגיבים בתמהון: ׳לכתוב על שירים כאלה???׳ הרי שם הספר אינו מותיר מקום לספק אודות תוכנו: ׳מצע אשה מצע טוב׳! ואם הרמז טרם הובן, יבואו שמות השירים ויעידו שבמחברות (=מקאמות) חשק עסקינן. או במילים יותר מפורשות - בטקסטים נוטפי זימה. ואם לא די בכך, אותם טקסטים מחורזים משובצים לא פעם בקללות עסיסיות רחמנא ליצלן!