על הספר ׳תחושה של סוף׳: מה שנשאר בסופו של דבר בזיכרון הוא לא תמיד מה שראינו בעינינו

פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת משוררת וסופרת

הוצאת מודן

ג'וליאן בארנס, תחושה של סוף, מאנגלית מיכל אלפון, הוצאת מודן, סדרה לספרות יפה, בן שמן 2012 169 עמודים

המלצות על ספרים תשעח 2018

אולם קריאה יהדות ומזרח, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים
צילום: אסף פינצ'וק

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כל ספר הוא עולם מרוכז, כל ספר הוא יציר של אומן פיתוי הלוכד לעולמו נשמות: את נשמת כותבו-מולידו, את נשמות גיבוריו ואת נשמות קוראיו. כל ספר פותח עולמות, חד חידות, ומרחיב גבולות. ספר טוב מוסיף ידע ותובנות, מציג זוויות ראיה חדשות ולעיתים גם מפתיעות ומזמין לגמישות מחשבתית, לשונית, ערכית ותרבותית.

על הייצוג הנשי ברומן ׳האבולוציה של אליאנה ונדב׳ וזיקתן של נשים לאהבה

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העברים בישראל

האבולוציה של אליאנה ונדב

בְּחִירָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה 

על הייצוג הנשי בנובלה "האבולוציה של אליאנה ונדב" מאת אילי סופיה ריינר (הוצאת ספרים קטנים, חיפה 2017, 155 עמודים), ועל זיקתו לאהבה של נשים, קריאה אינטר-טקסטואלית בסיפורי נשים במסורת היהודית, בראשיתה של ספרות הנשים העברית ובכתיבת הנשים העברית העכשווית. 

הטבע וטבע-האדם בשיר 'כל עפאי הסגלון' של רחלי איתן-אברהם

ד״ר צדוק עלון, סופר ומשורר

הקיבוץ המאוחד

הטבע וטבע-האדם בשיר 'כל עפאי הסגלון' של רחלי איתן-אברהם

בספר "שירת השחרור", הקיבוץ המאוחד 2017

כל עפאי הסגלון

כָּל עֳפָאֵי הַסִּגָּלוֹן שִׁנּוּ כִּוּוּן כְּרִיעָתָם לָרוּחַ הַהַפַכְפֶּכֶת 

אוֹר יוֹרֵד וְשׁוֹקֵעַ כְּנָהָר גּוֹאֶה וְנָסוֹג אֶל עַצְמוֹ בְּדֶצִיבָּלִים מִשְׁתַּנִּים.

לְעוֹלָם לֹא נֶחֱצֶה אוֹתוֹ נָהָר אַף לֹא פַּעַם אַחַת

כִּי שְׂפַת־הַיְּקוּם לוֹבֶשֶׁת וּפוֹשֶׁטֶת צוּרָה כַּמַּיִם.

מִכְחוֹל אֱלֹהִי צוֹבֵעַ שָׁמַיִם וָאָרֶץ כָּל רֶגַע מֵחָדָשׁ. 

זוֹרֵעַ נְגֹהוֹת שֶׁל אוֹר וָמַיִם בָּעָצְמוֹת מִשְׁתַּנּוֹת בַּדּוֹמֵם, בַּצּוֹמֵחַ וּבַחַי 

צוֹבֵעַ בְּגֹאָשׁ בְּגַעַשׁ אֵינְסוֹפִי // וְחָדָשׁ תַּחַת שֶׁמֶשׁ בְּכָל עֵת. 

תּוֹךְ יחיד תככים? כנראה. כך למד משה: וינייטה לפרשת קורח

יצחק מאיר, משורר הוגה דעות וסופר

בוטיצ׳לי, עונשו של קורח (פרסקו)

ציבור הוא כים. ים גם כשפניו רגועים, הוא נע במעמקים. גם אם דומה כי הוא אדווה אחת, הוא סוף ימינה וסוחף שמאלה, וכוח גלים כבושים אינו חדל רגע לפעול בסתר על זרמים נעלמים מעין ועל מערבולות שאינן הולכות לשום מקום אלא לתהום. סערה המשתוללת פתע, אינה פתע אלא מפני שלא השגיחו בה כשהיא צברה זעמה מעט מעט מן המעמקים מטה ומן הרוחות מעלה, ופרנס העומד פתאום מול ציבור שאחזו סופה, הוא פרנס שהיה סומא מראות למועד מה רוחש ומה בוחש ומה נקשר והולך לעיניו והן טחות מראות עד שכאילו יש מאין מתגלה לו כי קשרו עליו קשר, מרדו בו. 

שירי מקרא והגות מאת משה שפריר

הרצל חקק, משורר

הוצאת נבו

מה אֱנוש כי תחַסרֶנו

מה יש בכוח אנוש לשאוב מספר הספרים? בתרמילו של משה שפריר, שירים מרגשים שחיים בנופי התנ"ך, שמתכתבים עם גיבורי התנ"ך... אנו עדים לשירים מסוג מיוחד: שירים שמלקטים סודות מן הימים שהיו, שמנסים לפצח את הצופן התנ"כי, להבין את הרוח המקראית.

סקירה על ספרו של משה שפריר, "פשר", קובץ שירים, שירי מקרא והגות, הוצאת נבו, חשוון תשע"ו, 2015, 127 עמודים.

קמיע ברכה מהתקופה העבאסית נתגלה בחפירות בעיר דוד

צילום: אליהו ינאי, ארכיון עיר דוד 

פיסת חרס שעליה כתובת בערבית מהתקופה העבאסית (מאות 10-9 לסה"נ), נחשפה בעיר דוד (2018), בגן הלאומי סובב חומות ירושלים. גודלה סנטימטר אחד ובה שתי שורות. היא נושאת ברכה או תפילה פרטית: 

כרים יבטח באללה                                             ﻳﺜﻳﻖ (?) ﺑﺍﻠﻠﻪ ﻛﺮﻳﻢ        

רבו (רב) העולמות אללה                                    ﺮﺒﻪ  ﺍﻠﻌﻠﻣﻳﻦ ﺍﻠﻠﻪ (?)

על ספרה של גליה אבן-חן, רואים לו לכדור-הארץ

פרופ׳ איתן מדיני, רופא

הוצאת ספרא

על: גליה אבן-חן, רואים לו לכדור-הארץ: ארבעה סיפורים ונובלה, הוצאת ספרא, ישראל 2017, 136 עמודים

׳החולה משולה בעיני לנוסעת, הממריאה מנמל תעופה א׳ ונוחתת בנמל תעופה ב׳, ובמהלכן של כמה שעות באוויר היא מחליפה הכול: גיאוגרפיה, אקלים, תרבות, שפה, מנטליות. הכול׳. (עמ׳ 129)

האמת על השקרים שלנו לפי דן אריאלי

חגי קמרט, סופר ומשורר

הוצאת דביר

על דן אריאלי, האמת על באמת, מאנגלית: מיכאל ברגר, הוצאת דביר 2013, 312 עמודים

Dan Arieli, The Honest Truth About Dishonesty: How We Lie to Everyone---Especially Ourselves, 2012

ישנן תופעות בחיי אדם שאין נוהגים לשיח בהן. הן בבחינת טאבו. תופעה כזאת היא השקר: השקר לסביבה והשקר העצמי. מי מאתנו ירצה להצביע על עצמו ולומר שיקרתי לעצמי, לרעי או לסביבה? בדרך כלל אנשים "מתחסדים" בפני עצמם ובפני החברה. הם נוטים לדבר בחופשיות על האחר, אך אני!? מה פתאום? אני  ישר שבישרים. אין מצב שאשקר ולא זכורים לי מקרים ששיקרתי או רימיתי מישהו.

החצוף הארצישראלי: האוטוביוגרפיה של איתמר בן אב״י

ד"ר צביה רחימי שפרן, חוקרת ומחנכת

הוצאת ידיעות אחרונות

החצוף הארצישראלי:  פרקים מחייו של הילד העברי הראשון, ספרי חמד, ידיעות אחרונות, 2016  

מהדורה מחודשת ומוערת  לאוטוביוגרפיה של איתמר בן אב"י, בנם הבכור של דבורה ואליעזר בן-יהודה.

השקת טיילת החומה הצלבנית בגן הלאומי קיסריה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מכירים את זה? קול גלי הים המתנפצים על החוף, ריח המלוח, הכחול הכחול הזה הממלא את האופק מקצה עד קצה. הים הנושק ליבשה ומחלחל עליכם פנימה... 

חוף קיסריה
ואתם במנהרת הזמן.

על ספרו האחרון של שמעון פרס: אין מקום לחלומות קטנים

יונה ברטל, מנהלת חוג ידידי מרכז פרס

משכל חמד + ידיעות אחרונות

על: שמעון פרס, אין מקום לחלומות קטנים, משכל חמד + ידיעות אחרונות, 2018

זכות גדולה נפלה בחלקי להיות יד ימינו של שמעון פרס במשך 21 שנים. לעבוד ברחוב הראשי של העבודה המדינית, הדיפלומטית, הפרלמנטרית – בתקופה סוערת מאד, כי הרי אין רגע דל אצלנו ולהיות חלק מההכרעות הגדולות, החשובות למדינה, לארץ ולעם היהודי.

בשבע השנים לנשיאות כשכיהנתי כסמנכ"לית בית הנשיא, התבשל במוחו של פרס הספר הזה. בחודש האחרון לחייו הוא השלים את הספר. הוא חש שזמנו קצוב, כל הזמן אמר לנו: "אין זמן, חבל על הזמן, יש הרבה מה לעשות". היה מרתק לשמוע אותו מכתיב את הספר בהתלהבות גדולה, מתוך רצון עז להשאיר לנו ולדור הבא את האחריות להמשך החזון של ישראל חדשנית, עם ערכים ומוסר. ישראל דמוקרטית, פלורליסטית.

קריאה לשילוב לימוד הקוראן במערכת החינוך הממלכתי

אלי יונה, משורר

הקוראן

לרגל שבוע הספר העברי, ברצוני לכתוב על ספר שנכתב בערבית דווקא, ספר הספרים של האיסלאם, הלא הוא הקוראן.

ואולי לא היו הדברים מעולם: עיון ברומן ״ואולי שינה״ של הנרי רות

הרצל חקק, משורר

הוצאת כנרת

ואולי לא היו הדברים מעולם

עיון ברומן של הנרי רות, ואולי שינה, מאנגלית: אברהם קדימה, הוצאת כנרת, 1984, 416 עמודים

סרו צללים בכנען, גברו צללים במדבר: וינייטת ההתעבדות בשלח לך

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

גברו צללים במדבר

מקום שאין בו לא דין ולא דיין אינו ראוי למגורי אדם. תקיפים לא יעמדו בו בפני תקיפים מהם, והתקיף מכל יסתלק לבית  עולמו כשליט יחיד על  עיר ריקה, בודד כאבן דרך אחרונה בדרך שאיש לא הולך בה עוד.  על כן אכן, כל מקום שיש בו קיבוץ של אנשים, יש בו דין ויש בו דיין, אבל עדיין, אפילו נמנים הכל לקבל, הם אינם נינוחים אם הדינים והדיינים אינם נזהרים במידתיות, לא רק בהכרעה אם היה או לא היה עוון, אלא – אם היה- בהשתת עונש שאין בו פגיעה יתירה ואינה פוגעת בחירותו אלא במידה בה עווה. דין פרוטה כדין מאה, אבל אם ישליכו בית הדין גנב  מורשע של פרוטה למאסר בגינו משליכים גנב של מיליונים, יתמלאו לבבות בני אדם בחרדה שמא השליטו על עצמם בית דין קטלני, בלתי חוקתי בעליל, ויתרעמו  עד שיאבדו אמון במוסדות המשפט וואו אז קם והיה הגרוע מכל –יש דיין ואין דין. 

מקרא בראש הנקרא – גשר על פני התהום שבין לשון התנ"ך והעברית העכשווית

הוצאת אח

על: אביה זמרן, מקרא בראש הנקרא - חלון נפתח לשפת התנ״ך, איורים: יובל רובצ׳ק, הוצאת אח, תשע״ח 2017, 78 עמודים

עד כמה מבינים דוברי העברית בדורנו את שפת-התנ"ך? האמנם מדובר באותה שפה, או בשני מופעי קצה שלה, שהפערים ביניהם כבר בלתי ניתנים לגישור? היש סיכוי שצעירים בזמננו יבינו ביטויים כמו "יַעַן אֲשֶׁר", "שָכַב עִם אֲבוֹתָיו" או "לְפִי חֶרֶב"? האם משמעות פעלים כמו "וַתֵּבְךְּ", "וַיַַּעַן", "וַיִּבֶן", "וַאֲכַלְנֻהוּ" נהירה כיום לקורא בתנ"ך, או מחייבת תיווך פרשני? מי יכול לנחש ש"הַעוֹד אָבִי חָי" הוא משפט שאלה, ללא סימן שאלה בסופו? מדוע ילדינו מתעקשים לראות כִּבְשָׂה בקריאת ה' למין האנושי "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשָֻׁה"? ואיך מתפרשת במאה העשרים ואחת פנינת לשון כמו "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא?" 

עיצוב דמויות מזרחיות ביצירתו של יעקב חורגין

בס״ד

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

יעקב חורגין

השתקפות האתוס העדתי בעיצובן של דמויות מזרחיות בראי הביקורת הספרותית בספרים "סיפורים" (תרפ"ט), "אלומות" (1953)  ו"ילקוט סיפורים" (1981) מאת יעקב חורגין

חיי לסריו איש טורמס

פרופ׳ אבינעם מן, האוניברסיטה העברית

הוצאת עם עובד

אלמוני, חיי לסריו איש טורמס מספרדית: טל ניצן-קרן, הוצאת עם עובד, תשנ״ח 1997, 99 עמודים

מדי פעם, בשיטוטי המרובים בחנויות ספרים יד  שנייה, נתקלתי בספרון קטן, בהוצאת תרמיל, בשם 'לסריו איש טורמס', אך הוא לא נראה לי מושך, לא פתחתיו. עד ששנה אחת, במסגרת המלצות  על ספרים לרגל שבוע הספר, או אולי ראש השנה או מועד אחר כלשהו, הזכיר יצחק בן נר את הספרון הזה בהתלהבות רבה, וקונן על שאין למוצאו יותר בחנויות, מסתבר שבן נר פוקד רק חנויות לספרים חדשים. זה כמובן גרה את סקרנותי, ובפעם הבאה שהזדמן לי, התחלתי לקרוא – התאהבתי. 

תהילתה החמקמקה של היצירה: על ספרו של יוסף כהן אלרן, תהילה אחרונה

הוצאת צבעונים

יוסף כהן אלרן על ספרו תהילה אחרונה: רומן, הוצאת “צבעונים" 2011, 256 עמודים.

הרומן "תהילה אחרונה" הוא חיבור מורכב וכתוב בשלוש רמות, עוטף עצמו כבצל ומכיל סיפור בתוך סיפור, דמיון בתוך דמיון ובתוך מציאות, חלום על יצירה שפוגש את הריאליה. "תהילה אחרונה" היא משאת הנפש של הסופר הבא בימים יחיאל הר-לבן, שעטו יבש והוא משתוקק לכתוב את יצירתו האחרונה ולזכות בעוד תהילה אחת שתסכם את דרכו. 

השקת פירושו של יאיר הופמן לספר מיכה

ערב לציון ספרו של יאיר הופמן: ספר מיכה עם מבוא ופירוש, מקרא לישראל, עם עובד ומאגנס, תל אביב וירושלים תשע״ז 2017
בית הספר למדעי היהדות ולארכאולוגיה ע״ש חיים רוזנברג; החוג למקרא; המרכז למורשת היהדות ע״ש צימבליסטה
אוניברסיטת תל אביב  יום שלישי, טו בסיון תשע"ח, 29 ביוני 2018

ההזמנה לארוע

פרופ׳ נועם מזרחי, ראש החוג למקרא, יזם, הפיק והנחה את הערב.

פרופ׳ דן לאור, דברי ברכה
שיחת ׳שולחן עגול׳ בהנחיית פרופ׳ נועם מזרחי.
משתתפים: פרופ׳ יאיר הופמן, פרופ׳ שמואל אחיטוב ופרופ׳ דלית רום-שילוני.
קטעי קריאה מתוך ספר מיכה מפי השחקן דורי אנגל.
פרופ׳ יאיר הופמן (קלרינט), יוהן סבסטיאן באך, ׳אריה על מיתר סול’, שהיא קטע מתוך הסוויטה השלישית שלו לתזמורת מספר 1086 ביצירותיו, משנת 1731.

דברים מאת דן לאור לכבודו של יאיר הופמן לרגל הופעת פירושו לספר מיכה

פרופ׳ דן לאור

צילום: חיים גולדגרבר

דן לאור*

דברים שאמרתי לכבודו של פרופ' יאיר הופמן 

בערב שהוקדש לציון הופעת הפירוש לספר מיכה**
בסדרת "מקרא לישראל" 

המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, אוניברסיטת תל-אביב

יום שלישי, טו בסיון תשע"ח, 29 ביוני 2018

ערב טוב לכל הנאספים כאן במרכז צימבליסטה, וברכת ברוך הבא לחתן המסיבה - מיודענו וחברנו, פרופ' יאיר הופמן. 

מבט רפלקטיבי של יאיר הופמן על מלאכת פירושו לספר למיכה

דברים שאמר פרופ' יאיר הופמן  בערב שהוקדש לציון הופעת פירושו לספר מיכה* בסדרת "מקרא לישראל".
המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, אוניברסיטת תל-אביב. יום שלישי, טו בסיון תשע"ח, 29 ביוני 2018

פרופ׳ הופמן בערב ההשקה

כתיבת פירוש מדעי לאחד מספרי המקרא היום עשויה להיות מלווה במידה לא מבוטלת של תסכול. 

ראשית, ככל שהפירוש יהיה טוב – הוא תמיד יהיה נחות,  second best"" לעומת המקור, מה גם כשמדובר בטקסטים שירים מופלאים, כמו, למשל אלה שבספר מיכה: ״וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְהוָה כִּרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא־יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם״ (ה, ו) או "אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי־קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין־אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי״ (ז, א) ועוד כהנה וכהנה קטעי שירה. מספר מיכה במקרה שלנו.  

כיצד היתה נראית ההיסטוריה של תקופת המקרא ללא ספרי הנביאים?

פרופ׳ שמואל אחיטוב, אוניברסיטת בן גוריון

מתוך: ערב ההשקה לפירוש מיכה מאת הופמן* בסדרה ׳מקרא לישראל׳,  המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, אוניברסיטת תל-אביב. יום שלישי, טו בסיון תשע"ח, 29 ביוני 2018

הוצאת מאגנס ועם עובד

כיצד היתה נראית ההיסטוריה של תקופת המקרא ללא ספרי הנביאים?

ספר ההיסטוריה המובהק במקרא הוא ספר מלכים (אני מתעלם מיהושע–שמואל ומספרי הבית השני, עו"נ ודה"י). כל עוד אנו נמצאים בתחומו של מל"א אנו מוצאים נביאים פעילים בתחום המדיני: מנתן הנביא, הפוליטיקאי הבוחש בהמלכת שלמה, דרך אחיה השילוני שניבא את קיצה של שושלת ירבעם בן נבט, עבור לאליהו שהתעמת עם אחאב ואיזבל ולאלישע בן שפט שהיתה לו יד בהפיכה של יהוא, והמשיך לפעול גם בימי יואש בן-בנו. מכאן ואילך בידנו רק ידיעה קצרה וקטועה על יונה הנביא אשר מגת החפר שפעל כנראה בימי ירבעם בן יואש (ירבעם השני).

על מיכה בין ספרי הנביאים ועל פירושו של הופמן למיכה

פרופ׳ דלית רום-שילוני, אוניברסיטת תל אביב

חגיגת הספר ״מיכה״ ליאיר הופמן:* המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה, אוניברסיטת תל-אביב. יום שלישי, טו בסיון תשע"ח, 29 ביוני 2018

פרופ׳ רום-שילוני ופרופ׳ הופמן בערב ההשקה

א. הנביא, הספר וקהל(י) היעד שלו – מיכה בין ספרי הנביאים

ב. ספר הפירוש ״מיכה״ ליאיר הופמן 

אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של המדע

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת שוקן

המלצה על ספר:
אנדריאה וולף, המצאת הטבע - הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, הגיבור האבוד של המדע, תרגם עמנואל לוטם, הוצאת שוקן, 2017

אחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי בשנים האחרונות הוא ספרה הנפלא של אנדריאה וולף, המצאת הטבע, שראה אור בהוצאת שוקן.  הספר מספר את סיפורו של אדם שנחשב כגדול בבני דורו, אותו אפשר לתאר במשפט הנפלא שכתב חיים באר בספר מסעותיו: אל מקום שהרוח הולך  : 'העולה מכל דברינו עד כה הוא, שהעילה האחת והיחידה אשר ממנה הלך והשתלשל מסעו של גיבור ספרנו, ונתכנו כל עלילותיו, כעילת כל המסעות שיצא אליהם האדם מאז ומעולם, הוא הקול הנעלם הדובר אליו בחלום חזיון לילה בתנומות עלי משכב, ואומר לו לקום וללכת מן המוכר והמוגן והצפוי, אל ארץ לא נודעת שיראוהו לו ביום מן הימים'.

על ׳מיתוסים עבריים׳ של גרייבס ופאטאי

ד״ר דוד כהן-צמח, מכון כרם, המכללה על שם דוד ילין

הוצאת מסדה

על: רוברט גרייבס, רפאל פאטאי, מיתוסים עבריים, ספר בראשית, מסדה, רמת גן-גבעתיים תשכ"ז 

 כאשר אני ממליץ על ספר – לנגד עיניי עומדים תלמידיי. במקרה דנן אני מהווה חוליה בשלשלת של העברת המסורת. בהיותי תלמיד לתואר ראשון במקרא נתבקשתי לכתוב עבודה סמינריונית על יחידה ספרותית בספר בראשית. מורי, פרופ' יאיר זקוביץ, הביא לתשומת לבנו את קיומו של ספר זה והמליץ לעיין בו. ההמלצה הזו הניבה פירות הן לעניין הספציפי עליו נדרשתי לכתוב בעבודה והן לעניינים אחרים שהעסיקו אותי ברבות השנים אודות סיפורי בראשית. באמצעות דבריי כאן אני מביע את תודתי למורי ביודעי שיש ערך להכרת הטוב. ואוסיף כאן, כפי שאנו רואים גם מיתוסים עוברים במסורת... 

’נווה איתן‘ ו‘גאון הירדן‘ במקרא ובימינו

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הירדן

קיבוץ נווה איתן שוכן בבקעת בית שאן סמוך לירדן. שמו נגזר מהכתוב בספר ירמיה גאון הירדן אל נוה איתן‘ (מט 19; נ 44). מבחינה לשונית ’נוה איתן‘ הוא צירוף סמיכות שבו הנסמך הוא ’נוה‘ (=מקום מרעה או דיר של צאן). מאחר ש‘איתן‘ הוא שם תואר, את הסומך - רועים -  יש להשלים בתודעה. ’נוה איתן‘ הוא אפוא נוה רועים שהוא איתן (חזק), ועל כן גם שלו ובוטח. ירמיהו מדמה את האויב לאריה, העולה מסבך הירדן אל נוה איתן, כשהוא רעב ומשחר לטרף. הנביא זכריה מדבר על שאגת כפירים העולה מגאון הירדן ועל קול זעקת הרועים שמגלים כי צאנם נטרף: ’קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם, קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן‘ (יא 3).

אמת בצאתנו, תקווה בבואנו: וינייטה לפרשת בהעלותך

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

מעמד הוצאת ספר התורה מן ההיכל שבבתי הכנסיות בישראל הוא מעמד שיש בו הוד מלכות. המסורות של העדות השונות יודעות מימים להרשים את החושים של המתפללים בהדרה של כניסת התורה אל קרב נאמניה ולדמות אותה עליהם ככניסת מלכה.

תכלת וארגמן - תערוכה חדשה במוזיאון ארצות המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מילת ׳תכלת ׳ מופיעה עשרות פעמים במקרא, כשלרוב היא כרוכה עם הארגמן. ב׳תכלת וארגמן׳ הכוונה לחוטים או לאריגים הצבועים בצבעי תכלת וארגמן. היו אלה צבעים יוקרתיים במיוחד: לפי התורה הם שימשו לאריגי המשכן ולפי ספר דברי-הימים - גם למקדש שלמה (לפי דה״ב ב, ו, יג; ג, יד אך לא לפי ספר מלכים). התכלת שימש לבגדי מלכות: ׳וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה׳ (אסתר ח, טו) והלבישו בו את פסלי האלים: ׳תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם׳, יר׳ י, ט). הציצית היתה תכלת כנאמר: ׳דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם׳ (במ׳ טו, לח-לט).

׳תכלת׳ בעברית החדשה הוא צבע כחול בהיר. לא כן בכתוב הבא:

מהי ’כברת הארץ׳ שבה ילדה רחל?

דוד פולוס "רחל-אמנו" (1953) ליד רמת רחל

מקום מותה של רחל בשעת לידת בנימין מצוין באופן מפורט בבראשית לה, טז: ’ויסעו מבית אל, ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה‘. תיאור דומה מופיע בפרשת ’ויחי‘, כאשר יעקב מספר ליוסף על מקום קבורתה של רחל: ’ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען, בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם‘ (בראשית מח, ז). לפי ההקשר, נראה שהכוונה בביטוי ’כברת ארץ‘ בשני כתובים אלו היא לציין מרחק כלשהו. ביטוי זה מופיע במקום נוסף במקרא, בסיפור אודות גיחזי הרודף אחר נעמן, לאחר שזה הלך ’כברת ארץ‘ (מלכים-ב ה, יט), וגם שם נראה שזו אכן כוונת הביטוי. 

רשמים מקריאת ספרו של דב אלבוים: מסע בחלל הפנוי

בני דיין, כימאי ישומי

הוצאת עם עובד

על: דב אלבוים, מסע בחלל הפנוי, הוצאת עם עובד, 2007

לפעמים זה קורה כך. אתה נוטל ספר, שהונח כמו בלי משים במיוחד עבורך. על יד מי, על ידי מה ובשם איזו כוונה, אתה לא בדיוק בטוח. בסוף זה גם לא משנה. 

את ימי הכיפור שלי אני מציין בעיר הולדתי, כדי לבקר ולו בחלקו בבית הכנסת בו היה סבי ז"ל, רב לקהילת יוצאי מרוקו בשכונת שמשון באשקלון של שנות השמונים, בא בימים, יושב בתיבה, לומד ומתפלל. המקום הזר-מוכר, הפעיל כל שנה ושנה את אותם כוחות משיכה מחדש. את שאר היום אני מכלה בקריאה של ספרים ועיתונים מזדמנים, עד צאת הצום. וכך מצאתי ביום כיפור אחד, בדירת הורי, גם את הספר הזה. הפותח בסצנה המוכרת לכל מי שמבוכה היא אחת מחברות ילדותו: המחבר, מבקר בבית כנסת אליו הוזמן, מנסה להסיר פרוכת מעל ארון ספרי התורה, בבית הכנסת בערב יום הכיפורים. 

חוק המלך, שלמה המלך והנביא זכריה

פרופ‘ יאיר זקוביץ, האוניברסיטה העברית

דוד המלך

חוק המלך (דברים יז, יד-כ) הוא החוק היחיד בתורה כולה הנזקק למוסד המלוכה, וזו עדות לחוסר הנחת שיש למקרא נוכח מוסד זה, המעמעם את זוהרה של מלכות שמים. כבר ראשיתו של החוק מעידה כי מוסד המלוכה הוא, במקרה הטוב רע הכרחי, מוסד חברתי יחיד שהוא פרי יוזמתם של בני ישראל ולא פרי רצונו של האלהים: "כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי" (פסוק יד). הכתוב מבטא כפיות טובת של ישראל: ה' הוא שנתן להם את הארץ, אך הם פונים לו עורף ומבקשים לחקות את דרכי הגויים ולהמליך עליהם מלך. אכן כבר ספר בראשית יודע לספר כי המלוכה רווחת בקרב העמים: נמרוד מולך בארץ שנער (י, י), פרעה מולך על מצרים (יב, טו ואילך), אבימלך הוא מלך גרר (כ, ב) ועל מלכי אדום אומר כתוב "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל" (לו, לא). רק בני ישראל היו פטורים לאורך ימים ושנים מעונשו של מוסד המלוכה, עד שימיטו צרה זו על עצמם.

הופיע כרך יג של מסכת - כתב עת על נשים בעולם היהודי

מסכת: אמר לחכמה אחתי את - נשים בעולם היהודי, כתב עת למחקר והגות של הפקולטה למדעי היהדות אוניברסיטת בר-אילן, חוברת יג  תשע"ז–תשע"ח  (2017)

מסכת הוא כתב עת רב תחומי מחקרי שעוסק באישה היהודיה ובעולמה ובנשים בעולם היהודי, במקורות היהדות וביצירה היהודית לגווניה לאורך ההיסטוריה, בארץ ישראל וברחבי העולם. כתב העת משמש מפגש בין דיסציפלינות שונות.

תוכן עניינים

הסיפור הפלאי על לידת יצחק - בראשית כא, א-ח

ד“ר יוספה רחמן, מכללת לוינסקי והמכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון

יעל שביט, אשה עם תינוק. גן העיר תל אביב 
 ברונזה בגובה 42 ס"מ , רוחב 37 ס"מ ,עומק 32 ס"מ

וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר / וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:

הפסוק הפותח את הסיפור על לידת יצחק מבשר גאולה, וכולו אומר שיר: הוא יצוק בתבנית של תקבולת צלעות נרדפת, ומצויה בתוכו הופעה כפולה של שם המפורש שאין לה אח ורע בכל הפתיחות של הסיפורים על פקידת עקרות במקרא.

קריאה ספרותית-תיאולוגית במגילת רות מאת יעל ציגלר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ספרי מגיד, הוצאת קורן

על: יעל ציגלר, רות מניכור למלוכה, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, ספרי מגיד, הוצאת קורן, ירושלים 2018, 519 עמודים

שיר-השירים: אין ספק זו שירה אלוהית

שמעון בארי, משורר וסופר

Photo by Montse Monmo on Unsplash

אהבת הדוד והשולמית שלובה באהבת הארץ

בין שררה לשררה בין משה לבין יהושוע: וינייטת הפרדת הרשויות

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

Photo by Steve Harvey on Unsplash

אין הדיון בהפרדת הרשויות עליהן עומדים בני האדם פוסק

נקמת דם - עדות ארכאולוגית מהמאות י-יא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

משמאל לימין: פרופ׳ זיסו, ד״ר נגר וד״ר כהן עם הגולגולת.
צילום: חן גלילי אוניברסיטת תל אביב

במקרא משתקפת התפיסה לפיה אנשים קרובים לאדם שנרצח אחראים לגאולת דמו השפוך. 

מגילת רות וחג השבועות בהגות בשירה

מבחר קטעי הגות ושירה על מגילת רות ועל חג השבועות

ד״ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר
פרופ' רחל אליאור, חג השבועות הנעלם

פרופ' רחל אליאור, עגנון וחג השבועות במסורת המיסטית
פרופ׳ עדנה אפק, לְנָעֳמִי - בֶּן יֻלָּד
ד"ר שלמה בכר, הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות
ד"ר שלמה בכר, מחבלי קליטה לחבלי גאולה
אוסי דרורי, הנשים במגילת רות, חסד או התחסדות?

פרופ׳ משה גרינברג: 10 ביולי 1928 - 15 במאי 2010

• קווים לדמותו של חוקר המקרא הדגול:
• פרופ׳ מרדכי כוגן, משה גרינברג - האיש ודרכו
• פרופ׳ ישראל קנוהל, משה גרינברג - זכרונותיו של תלמיד
• חיים שוורץ, דברי זכרון לפרופ׳ משה גרינברג
• פרופ׳ אוריאל סימון, דברי הספד בקבורתו של משה בן שלמה ובתיה גרינברג

חמישה משלים בהשראה מקראית

אלי יונה, משורר

התאנה; מלחמת השושנים; PICO DE ADAM ; עקידת יצחק וישמעאל; מרוץ השליחים: פרבולה

שמות רבים לירושלים

דברי הנחמה שבישעיה נד, א-י פותחים במילים: "רוני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי ...", ועיקרם פנייה של ה' אל ציון והבטחת גאולה, התרחבות, קיבוץ גלויות ושמחה מרובה. במסגרת זו מתאר הנביא את יחסי ה' והעיר כיחסי בעל ואשתו, ומכנה את העיר בכמה כינויים. היא קרויה "עקרה לא ילדה" ו"שוממה" (פסוק א), "עזובה ועצובת רוח" (פסוק ו) על שום מצבה הנורא בעבר, אך עם זאת הריהי "אשת נעורים" (פסוק ו) אשר ה' עזבה רק לרגע קטון, אך עתיד הוא לרחמה ולהחזיר אותה אליו "ברחמים גדולים" וב"חסד עולם" (פסוקים ז-ח), ויש בכל יסוד לשמחה ולתקווה.

אוי לנס אל שררה לשמה ואבוי לנס מפני שררה לטובה: וינייטת השררה

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

שררה נחשקת. היא מעניקה לבעליה את המפלט מפני הגזירה שעושה כל אדם ככבש בעדר, אם צימח או אם לא קרניים. העדר הוא הצוותא הנעה כאחת בכוח הסוחף עמו כל פרט, ומי שאינו משלים - או מפני שהוא רוצה להוליך לא רק ללכת ,או מפני שאין לו כח להיסחף - יבודל, זה למעלה בראש, וזה מאחור, נטוש. בראש זה כוח. מאחור זה חוסר אונים. זה כוח, כי העדר המציית מדמה לנפשו כי נוצר בעבור עתודו שבראש. מאחור זה חוסר אונים. כי לעדר אין פנאי לעמוד, לשוב על עקביו לאסוף נכשלות. עדר איננו פרט ועוד פרט כמספר הפרטים הנמנים עמו. הוא בריה חדשה שאינה משגיחה בפרטים ממנה נוצרה. על כן שררה נחשקת. היא נקמת הפרט שביקשו להטמיעו בכלל. היא כופה על העדר הודאה כי סוף דבר היא אינה עדר אלא מפני שיש לה רועה שלא נודע כשהיה אך פרט. אל עומתו היא מאחור. בעיני בעל השררה, היא ברייה שהייתה ננטשת אילולי הלך בראשה. הוא עושה עמה חסד. היא חייבת לו.

המקום שבו מתחילה האדמה מאת חגי קמרט

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת פיוטית

חגי קמרט,  המקום שבו מתחילה האדמה. ירושלים בטעם של פעם: סיפורים

עריכה: שושנה ויג. ציור הכריכה וציורים בספר: חגי קמרט, הוצאת פיוטית, תשע״ח 2018, 174 עמודים

אהבת לאה ואיתמר בן אב״י: סיפור אהבה ירושלמי

מאת בלפור חקק, משורר

הוצאת עם עובד

הילד העברי הראשון ואהבתו הגדולה
על: דבורה עומר, אהבת איתמר, הוצאת עם עובד 2001, 205 עמודים

אל תשלח

אבינעם מן, מתמטיקאי, האוניברסיטה העברית

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר,
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַתַּעַר,
אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַצַּעַר.

אַל תִּשְׁלַח לַצַּעַר נַפְשְׁךָ,
אַל תִּשְׁלַח לָעֶצֶב יַלְדְּךָ,
אַל תִּשְׁלַח לַחֹפֶשׁ יוֹנָתְךָ,
אַל תִּשְׁלַח לְחִפּוּשׂ עוֹרְבְךָ.

התגלות בלשכת הגזית

דורית – שירה ג'אן, משוררת

הַנֶאֱלֶמֶת הַמִּתְבּוֹסֶסֶת

הִתְגַּלּוּת בלשכת הַגָּזִית

לַמְנַצֵּחַ שִׁיר מִזְמוֹר: מה בין מזמור, מזמורות ו-Psalms?

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כותרתו של מזמור ג בתהלים נושאת את ההיקרות הראשונה של מילת מִזְמוֹר במקרא, מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ. על אף ריבוי היקרויותיה, 57 במספר, משמעותה המדוייקת לוטה בערפל. היכן טמון הקושי שבפיצוח משמעותה ומה בכל זאת ניתן לדעת על מילת מִזְמוֹר, בשאלות אלה נעסוק עתה. ונתחיל את מסענו משלוש עובדות היסוד: מילת מִזְמוֹר מצוייה רק בספר תהלים, רק בצורתה זו (לעולם לא בלשון רבים) ורק בכותרות המזמורים.

הרהורים על ההצגה שלוש מלכות ופילגש שהיו לדוד המלך

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית 

מיכל ׳האשה שבחלון׳. צילום: גאיה צב

התנ״ך הוא תוצר חברה פטריארכלית אנדרוצנטרית. כל תפקידי המפתח בזירה הציבורית היו בידי הגברים. הם היו האבות, הכובשים, השופטים, המלכים, הנביאים והכהנים. הנשים הודרו מפעילות ממוסדת במרחב הציבורי (למעט חריגים בודדים) והחברה ציפתה מהן להגשים את ייעודן - להיות רעיות לבעליהן ואמהות לבניהם. הנשים סומנו על פי הגברים שבחייהן: בילדותן על פי אביהן ועם נישואיהן על פי בעליהן.