יום רביעי, 6 בספטמבר 2017

פירוש למגילת איכה מאת זקוביץ ושנאן

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ידיעות ספרים

על: יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, מגילת איכה - פירוש ישראלי חדש: המגילה ורשמיה בארון הספרים היהודי לדורותיו. סייעה בידם: מיטל בלומנטל גורדון, משכל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, ראשון לציון 2017 

אחודה לכם חידה: ראובן הסתובב עם פרצוף איכה כי למגינת לבו נאלץ לעמול ללא הפוגה על מסמכים משנת איכה. והנה הבוקר למשוש לבו, גילה מסמך שערכו לא יסולא בפז ולבו הלך שבי אחריו. שאלה: כמו לשונות ייחודיים למגילת איכה נטמעו בקטע זה? אם תאמרו ארבעה: מגינת לב, הפוגה, משוש לב ומסולא בפז, יבואו אחרים ויוסיפו עליהם גם את הביטויים העממיים: ׳פרצוף איכה׳ (בעל חזות עגומה) ו׳שנת איכה׳ (דבר ישן שחלף זמנו). ׳איכה׳ במלעיל כמובן. המהדרין יחשפו בוודאי את הרכיב שביעי - ׳הל״ך שבי׳, אף שמשמעותו השתנתה עם הזמן. באיכה א, ה פירושו נפ״ל בשבי בעוד שבעברית החדשה פירושו היה כרוך אחרי מישהו כשבוי. כמו בשיר ׳ללכת שבי אחריך׳. 
האם תופתעו לגלות ששירו של אהוד מנור, ׳ללכת שבי אחריך׳, נכלל בספר פירוש למגילת איכה? וגם ׳ירושלים של זהב׳ של נעמי שמר, ויצירות של שאול טשרניחובסקי, שמואל-יוסף עגנון ועוד רבים אחרים? 
תיבת ההפתעות הזאת תפתח לפני קוראי הספר שראה אור זה מקרוב, ׳מגילת איכה: המגילה ורשמיה בארון הספרים היהודי לדורותיו׳ (תשע״ז 2017) מאת הפרופסורים יאיר זקוביץ (המקרא כספרות, מחשבת המקרא ופרשנותו הקדומה) ואביגדור שנאן (מדרש ואגדה, תרגומים ארמיים למקרא וספרות התפילה), הידועים היטב בארץ ובעולם לקהל המחקרי והרחב גם יחד. 
בשנת 1983 הנצו חיבוריהם המשותפים הראשונים: אברם ושרי במצרים (בראשית יב, י-כ) ומעשה ראובן ובלהה (בראשית לה, כא-כו) המשרטטים קו המתחיל במקרא וממשיך בתרגומים העתיקים ובספרות היהודית הקדומה לסוגיה. הקו הזה התארך והתעצם בחיבוריהם המאוחרים יותר, ואזכיר כאן מהשפע את ׳לא כך כתוב בתנ״ך׳ (2004) ואת המשכו ׳גם כך לא כתוב בתנ״ך׳ (2009), והגיע עד ימינו אלה בפירושם לאיכה, שהוא אח לפירושם לספר יונה (2015). עתה עובר הקו הזה מהמקרא עד ישראל בת זמננו, והוא מוסיף על ספרות חז״ל ותרגומי המקרא העתיקים חיבורים הנמצאים על עוד מדפים של ארון הספרים היהודי: ספרות ימי הביניים, דברי פרשנים, שירת הקודש, ויצירות מהעת החדשה בשירה ובפרוזה. 
הספר מאורגן כך שיש בו שני רבדים: רובד תשתית עם פירוש ספרותי-רעיוני למגילת איכה בשיטת ׳הקריאה הצמודה׳, ורובד הרחבות הצמוד אליו, מהמקרא (המיעוט) ומהתרבות היהודית שאחריו (הרוב). ההרחבות כתובות כערכים אנציקלופדיים הנגזרים ממגוון רחב מאד של תחומים: מקרא, חקר הנוסח, ארכאולוגיה, ספרות חז״ל, לשון, היסטוריה, זאולוגיה, ספרות, שירה, זמר עברי, אומנות ועוד.
כל אחת מחמש הקינות שבספר איכה זוכה בספר לפירוש מאיר עיניים שלפניו מבוא, ולספר כולו יש מבוא כללי הדן בשם המגילה, במקומה בספר התנ״ך, ברקע ההיסטורי למפלת יהודה וירושלים, בקינה כסוגה ספרותית, בקינות הא״ב, במבנה המגילה, בחילופי הקולות הדוברים בה, בצידוק הדין, בשאלה אם יש במגילת גם תקווה, בלשון המגילה, בשאלה מתי והיכן חוברה, בזיקותיה לירמיהו ולספרו, ולישעיהו נביא הנחמה, במדרשי המגילה ובתרגומה הארמי, ב׳הדפסות אין ספור ולא כתיבה על קלף׳, במגילת איכה בבית הכנסת, במגילה ובקינות מאוחרות לה ובמגילה וזיקותיה להוויה הישראלית. פירושיו של פרופסור יאיר זקוביץ הם רבי השראה בהירים וקולחים, ולמען ירוץ בם הקורא לא תמצא בם הערות שוליים המנומרות בשלל לשונות או רשימות ביבליוגרפיות מלומדות. בסוף הספר יש מידע מועיל על המקורות הבתר-מקראיים הנזכרים בו, מפתח של הנושאים הנדונים בספר בפירוט בעקבות פירוש המגילה, ומפתח הסופרים והמשוררים. באמצעות המפתחות יוכל הקורא לבור לו נושאים הקרובם ללבו, ולאו דווקא על פי זיקתם למגילת איכה. 
חלק ניכר מההרחבות שנצמדות לפירוש נושאות עליהן את טביעת האצבעות שאי אפשר לטעות בה של בעל ׳סידור אבי חי׳ (1999) ו׳פרקי אבות - פירוש ישראלי חדש׳ (2009), פרופסור אביגדור שנאן. תשומת לב מיוחדת מוקדשת בהן למקומו של תשעה באב בחיים היהודיים, לקריאת המגילה בבית הכנסת ולזיקותיה לקינות מאוחרות יותר ששולבו בתפילה. 
קשה לא להרגיש ברוח הציונית המנשבת בין דפי הספר. אבל אין זו רוח הציונות של תקופת היישוב ודור המדינה. הציונות הבן-גוריוניסטית ביצעה קפיצה אקרובטית מהתנ״ך לפלמ״ח תוך דילוג על היצירה היהודית באלפיים שנות הגלות. בנאום בשנת 1943 טען דוד בן-גוריון שרק היצירה של עם ישראל כשהוא חי חיים לאומיים ריבוניים בארצו היא תרבות המקור שלו, ורק עליה יש להשתית את תרבות האומה. תרבות הגלות היא ׳תרבות בבואה׳ ואין טעם לחנך עליה. פירוש איכה של זקוביץ ושנאן, בהבדל מכך, אינו מכיר בהבחנה הזאת שבין תרבות מקור לתרבות בבואה, וניכרת בו היטב השאיפה החינוכית לעודד הבנה והערכה למורשת היהודית על כל דורותיה, לדיניה, למנהגיה ולערכיה.
בשביל המחברים כל מילה במגילת איכה היא זימון פוטנציאלי להרחבה, ודומה על הקורא שאין גבול ליצירתיות ולדמיון בבחירת נושאי ההרחבות. ממש השמים הם הגבול. למשל, הפסוק ׳גָּדַע בָּחֳרִי־אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל׳ (ב, ג) זימן את ההרחבה: ׳משרדי ״קרן אבי חי״, שספר זה יוצא בחסותה, נמצאים בירושלים, בקרן הרחובות המלך ג׳ורג׳ וקרן קימת לישראל. האחרונה מלווה את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל מזה דורות.׳ ועתה בא הסבר על קרן קימת לישראל ומטרותיה, כולל תצלום של כרזה שבמרכזה קופסת ההתרמה למפעלי הקרן (עמ׳ 81). הדברים על קרן קימת לישראל, כמו כל הקונספציה של הספר, קשורים בטבורם לאידאולוגיה של קרן אבי חי: מחוייבות להמשכיותם של עם ישראל והיהדות ולמרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם היהודי.
הפירוש לאיכה של זקוביץ ושנאן, כמו פירושם הקודם ליונה, הוא חלק מהסידרה המתהווה ׳פירוש ישראלי חדש׳. הישראליות של פירוש איכה מתבטאת בשפת הפירוש ובמקום הוצאתו לאור, בזהותם של שני מחבריו ושל מיטל בלומנטל גורדון שסייעה בידם, בתכנים היהודיים / הציוניים / הישראליים של ההרחבות  שבספר, ובתשומת הלב המיוחדת ללשון העברית ולהוויית החיים הישראלית בכלל והירושלמית בפרט. בסעיף האחרון של המבוא לפירוש המגילה נאמר ש׳על אף הזמן הרב שחלף בין האירועים שמגילת איכה מדברת בהם לבין ימינו שלנו, במדינת ישראל, מתברר כי המגילה ממשיכה לתת את אותותיה בתרבותנו… אחת הסיבות לכך שהמגילה עדיין חיה בקרבנו הוא הרצף הקיים, לצערנו, של אסונות ומאורעות קשים שחווה עם ישראל לדורותיו ולמקומותיו במהלך הדורות כולם׳ (עמ׳ 25). ואכן, הספר הקודר הזה, שחמש קינות בו על חורבן יהודה, ירושלים והמקדש על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה״ס, הפך במרוצת הדורות למעין חור שחור ששאב אליו גופי כאב מסיביים: על חורבן הבית השני בימי הרומאים, על הרדיפות והפרעות שנעשו בעם בארצו ובגלותו, ובמיוחד על שואת היהודים במאה העשרים. וגם פניה המכוערים של האנטישמיות ניבטים מבין שורותיו: הפרוטוקולים של זקני ציון, הביטוי המשפיל ׳יהודי מלוכלך׳ ועוד ועוד. צירוף כל הדברים הללו עושה את הפירוש לאיכה לישראלי גם מבחינת קהל היעד שלו. יהנו ממנו לא רק חוקרים בתחומים הרלוונטיים, אלא גם מורים ומחנכים והקהל המשכיל יודע הספר. 
מגילת איכה היא ספר קינות על המוות שקטע את חייה של העיר ׳רבתי עם׳ (=שהיתה בעבר מלאה בתושבים). זקוביץ ושנאן אינם מאפשרים לקוראיהם להפרד מספרם תחת רושם הקדרות הקשה הזאת וזוועותיה, ולכן הם חותמים אותו בדברי נחמה מספרות האגדה ומהמקרא. פורטים על הלב במיוחד דברי הנביא זכריה הרואה בחזונו את ירושלים כעיר החיים, שפריון רב (ילדים וילדות) ותוחלת חיים ארוכה (זקנים וזקנות) מתחברים בה לחיי השלווה הברוכה. ׳כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם־בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׳ (זכריה ח, ד-ו). 
לא אחתום דברים אלה בלי לשבח את עיצובו האמנותי של הספר והגרפיקה החכמה שלו. ההדפסה על נייר כרומו מט וטבלת הצבעים המאופקת (שחור, אפור, כתום ומעט ירוק) תורמות להידורו האלגנטי של הספר. אין ספק - קנקן מפואר ומכובד היאה למה שבתוכו.



אין תגובות:

פרסום תגובה