יום ראשון, 24 בספטמבר 2017

"אני אוהב לחפש": למאפייניהם של יסודות הז'אנר הבלשי בספרות הילדים

ד"ר ניצה דורי, סופרת ילדים, חוקרת ומרצה, שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך 

מלות מפתח: בלש, הרפתקאות, ספרות ילדים, מגדר, איורים.
תקציר
מאמר זה יעמוד על המאפיינים הייחודיים של יסודות הסיפור הבלשי בספרות הילדים, ז'אנר שלא הוגדר עד כה בבהירות, תוך הצגת הרקע הכללי לספרות בלשית בספרות העולם, דמות הבלש בז'אנר הבלשי בכלל ובספרות הילדים בפרט וסקירת התפתחותו של הז'אנר הבלשי בספרות הילדים והנוער בארץ. כמו כן יעמוד המאמר על ההבדלים בין ספרות הבלש למבוגרים וספרות הבלש לנוער לבין יסודות ספרות הבלש בספרות הילדים, ועל תרומתם של האיורים בז'אנר זה להדגשת התעלומה, המתח והחיפוש. במאמר יוצגו דוגמאות של ספרים, שיש בהם יסודות בלשיים לילדים, תוך חלוקה מגדרית של בלשים בנים ובלשיות בנות, וכן בלשים בעלי חיים ונמענים שהופכים לבלשים. ייחודו של מאמר זה הוא בהגדרה מחדש של יסודות בלשיים בז'אנר הבלש לילדים, שעד כה הוגדרו כספרים שיש בהם גילוי, סקרנות וחקר. הספרים המובאים כדוגמה במאמר זה לא נכללו תחת קטגוריית "יסודות ספרות בלש לילדים" עד כה. ראייה מחודשת שלהם כשייכים לז'אנר זה, מולידה נקודת מבט שונה, וממילא גם לדגשים חדשים בהקראתם לילדים, ובפעילויות, שאפשר לפעול עם הילדים בעקבות הקריאה. מסקנות המאמר הן שז'אנר הבלש בספרות ילדים בגיל הרך, נותן מענה לצרכים רגשיים של הילד המאזין, מפתח את הדמיון וגורם להנאה ולהנעה המעוררת את יצר הסקרנות, לקום ולחפש בעצמו פתרון לתעלומות שונות.

א. למאפייניו של הסיפור הבלשי בספרות העולם
הסיפור הבלשי הוא ז'אנר משני בתוך ז'אנר סיפורי הרפתקאות, המאופיינים כסיפורים ריאליסטיים, שגיבוריהם הם לרוב בני אדם, עלילתם דינמית והם רבי-אירועים ומתחים. בז'אנר זה נמצא את סיפורי המסע, הרפתקאות מדעיות והרפתקאות בדיוניות (שטרן, 2002). סכמה של עלילה בלשית היא מבנה סיפור המתאפיין בתעלומה כלשהי שאותה מנסים הדמות ו/או הקורא לפתור (מירון, 2006). רצף האירועים של סיפור בלשי יוצר מתח דרך פערי מידע המונעים את בנייתה של תמונת התרחשות מלאה, וכך הוא מניע תהליך של בניית היפותזות בנוגע לפערי מידע אלו ואת בחינתן/ תיקונן/ החלפתן כנגד המציאות הסיפורית עד לפתרון התעלומה, על פי רוב באופן מפתיע שכולל קריאה לאחור או קריאה מחודשת של פרטי הסיפור. סכמה זו אינה אופיינית, כמובן, רק לסיפור הפנטסטי, אך היא יכולה לשרת את ניסיונם של הדמות ושל הקורא לפרש או להבין אירועים פנטסטיים, שאינם מתיישבים עם המציאות המוכרת. 
ז'אנר הספרות הבלשית, שבו בלש/ית חוקר/ת מפענח/ת תעלומה מסתורית לכולם מלבד עבורו, הוא אחד הפופולריים ביותר בספרות העולמית (שביט, 1996, עמ' 331). בז׳אנר זה נכתבו אינספור יצירות ספרותיות המעמידות במרכזן דמות של חוקר, של תעלומה ושל פענוח (משעני, 2010). לז'אנר חוקים נוקשים, המתחייבים מן ה"תחבולה" העלילתית המונחת ביסודו; תחבולה שהפעלתה תובעת אקונומיה דקדקנית, אפילו קמצנית, שכן כיסוי התחבולה (על ידי דמויות מאופיינות היטב, רקע פרטני וכו') עלול להכביד עליה ולעכב את הפעלתה (מלמד, 2000). סיפור בלשי טוב נכתב על ידי סופר היודע בדיוק את מידת העיבוי האנושי והתיאוּרי שהוא רשאי לטפול על גבי התחבולה העלילתית מבלי לשבש את פעולתה (1). עיבוי יתר, ניסיונות "להרחיב" ברומן הבלשי ייצוג של מרכיבים שאינם תורמים להפעלתה היעילה של התחבולה, גורע מייחודיותו של הז'אנר.
התהליך, שעובר הקורא בסיפור הבלשי, משרת את הפונקציה של הסיפור הפנטסטי בכך שהוא יוצר מתח וסקרנות דרך ניסיונות כושלים לאשש או להפריך היפותזות לגבי ההתרחשות האמיתית בסיפור, ועל כן בשתי הסוגות ישנה חשיבות גדולה לרצף העלילתי. הבדל חשוב בין סיפור בלשי וסיפור פנטסטי הוא, שסיפור פנטסטי טהור אינו כולל את פיתרון התעלומה בסופו והתבהרותה של המציאות והוא משמר את המתח והסקרנות לגביו גם כאשר הוא מסתיים (מירון, 2006). (2)

דמות הבלש בז'אנר הבלשי
 כמו שאר הדמויות ברומן הבלשי, הבלש עצמו צמוד לפורמולה מגבילה. ראשית ומעל לכל הוא תמיד אדם טוב (מלמד, 2004). מחד גיסא, הבלש הוא דמות אנושית חריגה, שקורצה כביכול מחומר "טוב" יותר מזה שממנו קורצו הגיבורים האחרים. מאידך גיסא, הוא אדם שכל המגבלות האנושיות חלות עליו, ובמובן מסוים, גם הוא פגום או לוקה באיזה חסך. הפגם מאזן את העליונות של הבלש וכאמור הופך אותו, בסופו של דבר, לדמות עילאית במידה מסוימת. הבלש בהתגלמותו האולטימטיבית מוצג תמיד כסוג של "אאוטסיידר", שמפענח את החוליים של החברה ואת בעיותיה הכמוסות מהעין, גם אם אינו מסוגל לפתור את הבעיות האישיות שלו עצמו. למרות היות הסוגה פופולארית ונחותה, כביכול, שימוש בהיגיון ובשכל החריף, נתן לבלש סוג של מכובדות אינטלקטואלית, שלא היו לסוגי ספרות יפה אחרים (שביט, 1996, עמ' 331). 
בנוסף, הבלש הוא אחד מגיבוריה האיקוניים של תרבות ההמונים (גורביץ', 2013). לאחר שקרס הסדר הדתי בעולם, הבלש הוא ממלא המקום החילוני, שמעניק לנו תחושה של אוטופיה. זה ז'אנר אוטופי, שבו הבעיות נפתרות מפני שיש גיבור-על המשרה עלינו רוגע. הפריחה של הספרות הבלשית היא עדות לאסקפיזם חברתי ואישי, משום שהבלשים בז'אנר ספרותי זה לא פותרים את בעיות העוני או את בעיית הפערים בחברה. גיבורי הסיפור הבלשי אינם משתנים, משום שהמאורע העיקרי של הסיפור אירע בעבר, והגיבורים, להוציא הבלש, נתונים בו, בעבר הזה (מירון, 2006). נוכחות דמויות החשודים ברומן הבלשי מאפשרת למחבר לרקום את החידה הבלשית, להוליכנו לפתרונים מוטעים שלה (שלב הכרחי בפיתוח העלילה של הרומן הבלשי) ולגלות את יתרונו של הבלש עלינו (אף זה מאפיין הכרחי, שאי-אפשר בלעדיו) שמאפשרת לבלש להביא את החידה אל פתרונה הנכון. אולם גם פיתוחה של דמות הבלש מוגבלת מכל צד על ידי הפונקציה העלילתית המיוחדת וגם היחידה שלו, אשר ללא הפעלתה יישאר הסיפור הבלשי ללא רוח חיים; ומטעם זה מחייבים חוקי הז'אנר גם חיסכון מרבי בפיתוחה. ככל שהסיפור הבלשי מעמיס על התחבולה תכנים חברתיים, רעיוניים ופסיכולוגיים מפורשים, כך הוא מעמעם את זהותה כמסמן ומקרב אותה לזו של המסומן (מלמד, 2000). בכך הוא מעמיד סִדרה של מכשולים בין קולו של ה"אחֵר" (הלא-מודע) המשדר מתוך הפורמולה של הסיפור הבלשי, לַלא-מודע הקולט שלנו כקוראים; וככל שפוחתת יעילות המִמסר בין שני אלה, כן פוחתת הנאתנו מן הסיפור הבלשי. על פי אהרוני (אהרוני, 2006) ניתן למצוא מכנה משותף בין כל הבלשים והוא השימוש באינסטינקטים, באינטואיציה, בחושים האנושיים השונים וכמובן בפנים האנושיות, באינטראקציה בין בני האדם, בעדים, בקורבנות ובכל הקשור לסביבת החקירה. מכנה משותף נוסף הוא בדרכים בהן נוקט הבלש בעבודתו: איסוף מידע, יצירת היפותזה, בדיקתה והגעה למסקנה דרך צפייה, קומבינציה או לוגיקה (Rauber,1976, pp 89-90).

ב. התפתחותו של ז׳אנר הסיפור הבלשי בארץ
זאב ז’בוטינסקי, אבי התנועה הרוויזיוניסטית, הוא אשר הביא את ז'אנר הבלש לארץ (אשד,2010, קרפל, 2016). ז'בוטינסקי, שהיה מעריץ גדול של סיפורי בלשים כמו אלו של אדגר אלן פו וארתור קונן דויל, היה חסיד נלהב של הכנסת ספרות ההרפתקאות הבלשית לספרות העברית בתור מודל ראוי לקריאה לבני הנעורים על מנת שיגדלו חריפי שכל ונועזים כמו הבלשים הספרותיים. הוא עצמו תרגם לעברית כמה מסיפורי שרלוק הולמס ופרסם סדרה של סיפורי הרפתקאות שכללו תרגומים של סיפורי בלשים שנעשו בידיו או בידי ידידיו.
חלפו עוד עשרות שנים עד שהופיעו ספרי-בלשים מקוריים נוספים בעברית. ביישוב העברי בארץ ישראל התייחסו בחשדנות לכל סוג של ספרות "בלתי-מכובדת" וספרי בלשים נחשבו לספרות כזו.
הסיפורים הבלשיים המקוריים החלו לראות אור בראשית שנות השלושים והיו שונים מאוד מהסיפורים ה"שרלוק הולמסים", פרט לדבר אחד - הבלש שהוצג בהם היה דמות אמיתית, בת הזמן. הסיפורים התבססו על דמותו של דוד תדהר, הבלש הפרטי הארץ ישראלי הראשון, שהסיפורים עליו נכתבו על ידי העיתונאי שלמה בן ישראל. בסיפורים האלה הוצג תדהר (כפי שהיה גם במציאות) כאיש פעלתן, שאינו נרתע מתגרת ידיים כיאה ל"צבר עברי”. תדהר תואר בסיפורים כמי שמטפל במגוון של עבריינים ופושעים בינלאומיים כמו התליין מקורפו, שעליהם הוא גובר בקלות, ביחד עם שני עוזריו, ירמיהו וסעדיה התימני. בשלב מסוים תדהר החליט להפסיק את הסיפורים על שמו (אם כי הם נמשכו ביידיש) ואת מקומו בחוברות תפס בלש אחר בשם דוד אלמוג, שנקרא על שם עוזרו של תדהר דוד, סוקליק אלמוג (3).

ג. התפתחותו של ז׳אנר הסיפור הבלשי לילדים ולנוער בספרות העברית
בפלשתינה של תחילת המאה ה-20 לא כולם עודדו את בני הנוער לקרוא ספרות בלשים (קרפל, 2016). מנהל גימנסיה הרצליה, בן-ציון מוסינזון, טען שהתלמידים הפסיקו ללמוד והם מרוכזים בקריאת החוברות הבלשיות של דוד תדהר מתחת לשולחן. 
לאחר קום המדינה נדמה היה שסיפורי הבלש העברי סיימו את תפקידם. ייתכן שהציבור באותה תקופה התעניין יותר בהרפתקאותיו של הלוחם העברי, ואילו הבלש העברי כבר לא הצטייר כטיפוס כה אקזוטי ומרתק כפי שהצטייר בעיניו בשנות השלושים (אשד, 2010).
מהדורה חדשה,
הוצאת ידיעות אחרונות
הבלשים נותרו בתחום אחד בלבד - בספרות הילדים - ובז’נאר אחד דומיננטי: בסיפורי חבורות הילדים. ספרות הבלשים הייתה בולטת מאוד בסדרת חסמבה מאת יגאל מוסינזון, שגיבוריה לחמו בפושעים ומחבלים שונים בארץ ובעולם, ואף ביתר שאת בסדרת הבלשים הצעירים מאת אבנר כרמלי (יוצרה, שרגא גפני, היה קורא נלהב של חוברות הבלשים משנות השלושים והארבעים). בסדרה זו, מרבים הגיבורים הצעירים להשתמש באמצעי בילוש שונים הדומים לאמצעיו של תדהר בשנות השלושים,מתחרים זה בזה, חדים זה לזה חידות בלשיות ומלמדים את הקוראים שיטות בילוש שונות; הם מכנסים כינוסים שבהם ילדים בלשים ממקומות שונים נפגשים אלו עם אלו, ומוכיחים שוב ושוב את עליונותם על המשטרה שעמה עבדו יד ביד, ממש כפי שבשנות השלושים תדהר "מוכיח" את עליונותו על המשטרה הבריטית.
סדרת הבלשים הצעירים הביאה להקצנה אולטימטיבית ופרודית ממש של מגמת לימוד הבלשות בקרב ילדים ובני נוער, שהחלה עם דוד תדהר. אבל בשלב זה אף אחד כבר לא התייחס ברצינות לבלש העברי, שנראה כנושא המתאים רק לילדים.
להקצנה פרודית אולטימטיבית הגיעה דמות הבלש בסיפורי הקוף הבלש צ'יפופו של תמר בורנשטיין-לזר, על עלילות קוף מדבר הנודד ברחבי העולם ופותר בארצות שונות תעלומות בלשיות שונות. בורנשטיין-לזר הציגה סדרות רציניות מעט יותר על עלילות ילדים בלשים כגון קונדסי נער הקירקס ולקסי אבל אלו לא זכו להצלחה של צ'יפופו (אשד, 2010).
יעקב חורגין היה אחד הראשונים בספרות העברית שכתבו סיפורי בלשים לילדים, והיה לו בכך גם מניע אישי (אשד, 2009). מילדותו ולאורך כל חייו הוא היה ידידו הטוב של הבלש העברי הראשון דוד תדהר, שעמו שיתף פעולה בפרוייקטים שונים. בין השאר הוא כתב את החוברות, שאותן הוציא תדהר, על דמויות שונות בתולדות הישוב ובהן חוברת על תולדות שכונת נוה צדק בתל אביב. חורגין הושפע מאוד מידידו הבלש, שאודותיו התפרסמו סיפורים בלשיים ומדעותיו של תדהר לגבי הצורך בפיתוח כישרונות בלשיים בנוער העברי, והחל לכתוב ספרי בלשים. כך למשל פרסם חורגין את "הבלש משכונת הצריפים" (שהופיע לראשונה בעיתון "הבוקר לילדים" בעריכתו כבר ב-1944), סיפור שבו שוטר בתקופת המנדט מזעיק חבורת ילדים לסייע לו בחקירה, שמטרתה ללכוד גנב של שעון. השוטר, כמו תדהר בשעתו, מעניק כאן הכרה מוחלטת לעיסוקם של ילדים בבילוש לטובת היישוב היהודי (4).
ז'אנר הסיפור הבלשי לילדים ולנוער ממשיך לתפוס מקום מרכזי גם בימינו אלה, מכיוון שכל ילד משתוקק לחיות חיים מעניינים ומרתקים יותר מאשר חייו היומיומיים, הנראים בעיניו חד-גוניים ואולי אף משעממים (סלמאן,1997, עמ' 102). הסיפור העלילתי משמש כתחליף לחיים אלה. מכאן תובן העדפתו של הילד לקרוא אותם סיפורי הרפתקאות, אותם סיפורים, שעלילתם דינאמית וגיבוריהם עוברים סכנות, מתגברים על מכשולים, יוצאים מנצחים וזוכים בגמול ובהערכה. יחד עם גיבור הסיפור מגיע הקורא למקומות חדשים ומרתקים, חי חיים גדושי עניין, נלחם באויבים או בפגעי הטבע, נחלץ מסכנות, עוזר לחלשים וזוכה להוקרת הסביבה (בלגור, 1997, עמ' 27). הסוג הספרותי, שיסוד ההרפתקה והמתח רב בו הוא, כאמור, "הבלשי" (סלמאן, 1997, עמ' 103). פופולאריים אצל הילדים הם סיפורי החבורה העלילתיים, שבהם מעורבים הגיבורים הצעירים בהרפתקה בלשית של ממש ובכוח תושייתם ואומץ לבם הם מצליחים לפענח תעלומה או להביא את העבריין על עונשו. הבלשים עוברים הרפתקה של ממש המסופרת בסגנון קולח, שממוזגים בו מתח והומור (אופק, 1983, עמ' 189-188). אלמנט המסתורין הוא הכרחי בספרות ילדים וסיפור שיש בו סדרה של רמזים המובילים לפתרון הבעיה או התעלומה, הוא סיפור שילדים יימשכו אליו (סלמאן, 1997, עמ' 104). 
המטרה בסיפור הבלשי היא למשוך ולגרות את הקורא, אך הקונפליקט בסיפור הבלשי לילדים חייב להיות מותאם לגילם. על כן רבים ממאפייני הסיפור הבלשי למבוגרים לא יופיעו בסיפור הבלשי לילדים. לא הכוח, אלא ההיגיון והסבלנות הם שיובילו לפתרון התעלומה. הפעולה צריכה להתנהל ביסודיות, בשקט, בזהירות, בתבונה, באורך רוח ובעקביות (5). 

ההבדל בין ז'אנר הסיפור הבלשי למבוגרים ולבני נוער לבין ז'אנר הסיפור הבלשי לילדים
בז'אנר הבלש למבוגרים מקום ההתרחשות של הסיפור הבלשי - הרצח (ברוב המקרים) שבמרכזו, יכול להתרחש במקומות שונים: בארמונות, בכפרים, ברכבת, באחוזות וגם בעיר הגדולה והקטנה, שאמורה להעניק ביטחון לחיים ולרכוש, כמקום המסמל תרבות. בספרות הבלשית המודרנית, אין ביטחון בעיר, ומקרי רצח רבים מתרחשים דווקא בעיר (קרפל, 2016). בספרות זו תמיד קיים הקורבן, הפשע והפושע, המוצג לרוב כאדם רודף בצע, פסיכופת או אדם נורמטיבי, כביכול, המונע על ידי בצע כסף, נקמה, מניע פוליטי או רומנטי. הבלש עצמו בספרות למבוגרים יכול להיות מרגל, שוטר או חוקר פרטי.
בז'אנר הבלש לבני נוער אין מדובר על רצח כי אם על לכידת פושע. הספרות הבלשית לבני נוער מתארת לרוב, חבורה של ילדים המתאחדים כדי ללכוד את העבריין ולסייע בכך לעולם החוק של המבוגרים (6). 
בז'אנר הבלש לילדים קיים קו מחבר דווקא לז'אנר הבלש למבוגרים: הבלש בספרות הבלשית לילדים הוא הילד או הילדה עצמם, גיבורי הסיפור. הם אינם מתאחדים לחבורה כדוגמת הספרות הבלשית לבני נוער. הם אינם יוצאים להילחם נגד כוחות רשע, אלא מטרתם לגלות דברים שאבדו להם או נעלמו להם, ברוב המקרים. לעתים הם כלל לא תכננו לגלות ולחפש, אלא הסקרנות, שהתעוררה בהם, למראה רמזים מסוימים, משונים ומעוררי עניין, בשגרת חיי היום-יום שלהם, היא זו שהובילה לפתרון התעלומה. בשלושת הסוגים, הן בסיפור הבלשי למבוגרים והן בסיפור הבלשי לבני נוער ולילדים, נשמר המתח לאורך כל העלילה. בשלושתם העלילה בנויה כך שהמתח יישמר עד הסוף ולכן חייב להיות שחרור איטי והדרגתי מאד של פרטי המידע. הפתרון יופיע תמיד בסוף. אך בעוד שהפתרון בסוף הסיפור הבלשי למבוגרים הוא גילוי זהות הרוצח וענישתו, והפתרון בסוף הסיפור הבלשי לבני נוער הוא לכידת הפושע, הפתרון בסוף הסיפור לילדים הוא פתרון תעלומה כלשהי הקשורה לעולמם. הסיפור הבלשי לילדים לעולם לא יעמיד את הגיבור או הגיבורה במצב של סיכון, כפי שניווכח בדוגמאות שתובאנה בהמשך.
יסודות הז'אנר הבלשי לילדים - ספרים לדוגמה
בספרות הילדים העברית מצויים מספר ספרים הניתנים להיכלל בז'אנר הבלשי לילדים, אם כי, עדיין אינם מוגדרים כז'אנר. את חלקם ניתן לסווג גם כמתאימים לז'אנר הסיפור הקצר הכולל בתוכו את ז'אנר הספרות הביבליותרפית, את ז'אנר הספרות ההומוריסטית ואת ז'אנר ספרות בעלי חיים. אולם מאמר זה מציע להכניס אותם תחת קטגוריה נוספת - קטגוריית הסיפור הבלשי לילדים, תוך הצגת מרכיביו הבסיסיים של הז'אנר הבלשי בכלל והופעתם בספרים אלו בפרט. 

בנים "בלשים"
מיריק שניר
בסיפור גלגלים מאת מיריק שניר, יוצא הילד לחצר ומוצא בכל פעם גלגל נוסף, וכך יכול הוא להרכיב יחד עם אביו כלי תחבורה אחר המיועד לילדים - קורקינט, אופניים, תלת-אופן ואוטו. יצירת המתח והסקרנות בקרב הילדים המאזינים לסיפור נעשית באמצעות החזרה על המלה "חיפשתי", כאשר הילדים מגלים יחד עם הילד המחפש שבכל פעם שתיווסף מילת "חיפשתי" נוספת - יימצא גלגל אחד נוסף: "חיפשתי" לגלגל אחד. "חיפשתי וחיפשתי" לשני גלגלים וכך הלאה עד ארבע פעמים למלה "חיפשתי" במציאת ארבעה גלגלים. לחידת-הבילוש של עצם החיפוש מתווסף, אם כן, ממד נוסף של חידה בלשית - החידה אותה יפתור הילד המאזין כאשר יבין כי כל מלת "חיפשתי" נוספת מסמלת מציאת גלגל נוסף. שני מישורים של חיפוש בסיפור - הילד המחפש בסיפור והילד המחפש מחוץ לסיפור. שניר בוחרת בבן בלש, וגם מצמידה באופן סטריאוטיפי את תשוקותיו למציאת גלגלים לבניית כלי רכב - עיסוק הנתפס כעיסוק זכרי. שני מאפיינים נוספים לסיפור בלשי זה לילדים, הלקוחים מעולם סיפורי הבלש למבוגרים. המאפיין הראשון הוא שהעלילה מתקדמת במהירות קדימה, בכל דף - מציאת עוד חלק מפאזל התעלומה - האם ימצא הילד ארבעה גלגלים אם לאו. המאפיין השני הוא שהסיפור נע במישור ריאליסטי מאוד ומתאר חוויה אותנטית, מוכרת מחיי היום-יום של הילדים.
גם בסיפור אני אוהב לחפש מאת מרים רות, מגלם בן את הדמות הראשית, דמות גיבור הסיפור הבלשי. אהוד "נולד" להיות בלש. הוא פשוט "מחפש תמיד..../ אני מחפש וגם מוצא/ לא בדיוק מה שאני רוצה". זהו בלש שיוצא למשימת הבילוש שלו ללא מטרה מוגדרת של מציאת דבר מה שאבד, שנעלם, שיש לחקור אודותיו, אלא יוצא לחפש ותמיד מוצא. וכך במקום למצוא את הכדור שנעלם הוא מוצא גור כלבים, כאשר הגור נעלם הוא מוצא אילנית וכאשר האילנית נעלמת הוא מוצא הגה וכן הלאה. כל אבדה יוצרת מסע חיפוש שמסתיים במציאת דבר חדש. הגורם המשמעותי ביצירת דמות בלשית מעין זו לילדים היא האוטונומיה שנותנים לו הוריו. אהוד יוצא לחצר ומחפש גם מעבר לחצר, כאשר סבתו קוראת לו לבוא לעזור לה למצוא את משקפיה, היא מתקשרת אליו והוא זה שעונה לטלפון ויוצא לבדו לבית סבתו, אבל דווקא שם, הוא נוחל אכזבה ולא מגשים את ציפיית סבתו במומחיותו למצוא דברים, ובסופו של דבר היא זו המוצאת את המשקפיים בארון המצעים. האכזבה אינה מתבטאת באיור (אהוד דווקא מחייך למראה המשקפיים), אלא בהחלטה הגומלת בלבו עם יציאתו מבית הסבתא: "בדרך הביתה אהוד החליט: "לא אחפש כלבלב ולא אילנית!" ודווקא אז כל האבדות מגיעות אליו שוב בדרך פלא. גם בסיפור זה, ככל סיפור בלשי, העלילה קולחת, כל דף מאופיין במציאת משהו אחר על ידי אהוד, מלבד כמה דפים בהם העלילה מתמקדת בבית הסבתא, שם גם מגיע אהוד לתובנות, שלבלש יכולות להיות תקלות, ולא כל בלש מוצא בדיוק את פתרון התעלומה לפניה הוא ניצב. 
הסיפור יונתן בלש ממש מאת דויד גרוסמן מתחיל בסקרנות הבסיסית הטבועה בכל ילד, ומי מאיתנו לא שיחק אי פעם ב"בלש"? יום אחד נעלמות נעלי הבית הכתומות של יונתן, ולאחר מכן נעלמים חפצים נוספים: כוס ירוקה עם ציור של קיפוד, כוס אחרת האהובה על יונתן, הדובי ידידיה, המשקפיים של אבא וגם הצעיף הסגול של אמא (אברמסון, 2012). בני המשפחה מתעקשים שלא איבדו את הדברים ושלא שכחו אותם באף מקום, אבל באותה מידה הם אינם מסוגלים לומר היכן החפצים בכל זאת נמצאים. האפשרות שגנב מסתובב בבית ונוטל את חפציהם מרגשת ומפחידה את יונתן בו בזמן, והוא יוצא למשימה שמטיל עליו אבא - להיות הבלש של הבית. ברגע אחד הוא הופך למעין שרלוק הולמס עם מעיל גשם ארוך וכובע, ויוצא לפתור את התעלומה כשביבה הכלבה בעקבותיו. כמו בדרך לכל פתרון מורכב, וכמו בסיפור אני אוהב לחפש, מגלה יונתן בדרך הרבה מאוד פריטים שנעלמו ממקומם, כמו בלון בלי אוויר שנשאר מחגיגת יום הולדת, מפתח נטוש, כדור פינג-פונג מעוך ואפילו קליפות של ביצה קשה שהתגלגלו מתחת לארון. כל אלה מעלים אפשרויות שונות למיקומו של אותו "איבוד" מסתורי, אך אינם מגלים את זהותו של הגנב האמיתי (7).
באופן מוזר למדי, ביבה, חברתו הטובה כל כך של יונתן, אינה תורמת דבר לחיפושים: "ביבה", אומר יונתן, "למה את לא עוזרת לי? בשביל מה את כלבה? למה את לא מנסה להריח איפה הדברים שנעלמו?" אבל ביבה רק מרכינה את ראשה ואפילו מקפלת קצת את האוזניים שלה. במהרה מתגלה חשודה לא שגרתית בגניבת החפצים, ויונתן פוצח במעקב בלשי אמיתי אל הגינה שמחוץ לבית, שם הוא מגלה כי ביבה ניכסה לעצמה חלקת אדמה קטנה בין השיחים, ועליה פרשה את השמיכה של אמא והניחה את שאר החפצים האבודים. מול כלוב ארנבונים ששכן בדשא של השכנים, היא הקימה מקום מסתור ו"ריהטה" אותו על פי טעמה. "ביבה", אמר יונתן בשקט, "את עשית לך בית קטן, נכון? בית כמו שיש לנו בבית"? סיפורו של גרוסמן משלב מתח טבעי של תעלומה ושל גילויים מפתיעים, והרבה חום ואנושיות שמתגלמת בחיית המחמד המשפחתית. ביבה היא לא סתם ספיח שקט למשפחה, אלא היא חברה מלאה בו, הזקוקה גם היא לפינה שקטה משלה שעליה תרגיש בעלות ושאליה תוכל להימלט כדי ליהנות מפרטיות (8). 
המאייר, גלעד סופר, מוסיף לספר זה את העומק והעניין באיורים עשירי טקסטורות, במשחקי גוונים ובשבירה מפתיעה של מבנה האיורים. בכפולה שבה מתגלים הארנבונים, למשל, ישנה פריצה ממסגרת הריבוע אל המוני ארנבונים מזוויות שונות, ואיורים ריבועיים קטנים שבהם מונכחים קווי העיפרון שיוצרים את הגריד שעליו עבד סופר. אלה, כמו גם נקודות המבט הלא-שגרתיות המוצגות לאורך הספר, מוסיפים תחושת גולמיות מעניינת להתרחשות הוויזואלית, המקרבת את הנמען, הילד, צעד אחד נוסף אל עולמו של הילד יונתן. 
העמוד הראשון של יונתן בלש ממש מציג זכוכית מגדלת, אותו מכשיר מרשים כמו מגנט, שילדים מתפעלים ממנו ומשחקים בו רבות עד שהם נחשפים למחוללי הנסים הגדולים יותר כמחשב וטלוויזיה, המבטלים את כוחותיו של כל מכשיר קטן יותר (קופפר, 2012). זכוכית המגדלת היא האביזר המזוהה ביותר עם עבודה בלשית. בספר זה היא לא רק אמצעי בילוש אלא רמז לבאות. אחרי זכוכית המגדלת על עמוד השער בא רמז נוסף מיד אחריו, גם הוא ממוקם על רקע עמוד לבן, ומלים ספורות מתחתיו: "נעלי הבית הכתומות של יונתן". מתברר שיום אחד הן נעלמו. באיוריו עם הטקסט של הסופר, הוא מפזר רמזים על האחראי(ת) להיעלמות: בכל עמוד ועמוד של הספר מבצבצת לה ביבה, הכלבה הלבנה עם הכתמים, חיית המחמד של המשפחה. גם כשיונתן מדמיין את הגנב כמישהו מהסרטים המצוירים - שמן, חובש כובע קסקט, עם חולצת פסים וכיסוי שחור לעיניו - היא יושבת כל הזמן לידו. באיוריו, עם הטקסט של גרוסמן, מפזר גלעד סופר רמזים על האחראי(ת) להיעלמות: בכל עמוד ועמוד של הספר מבצבצת לה ביבה, הכלבה הלבנה עם הכתמים, חיית המחמד של המשפחה. גם כשיונתן מדמיין את הגנב כמישהו מהסרטים המצוירים - שמן, חובש כובע קסקט, עם חולצת פסים וכיסוי שחור לעיניו - היא יושבת כל הזמן לידו. הסיפור של גרוסמן בנוי כפי שסיפור "צריך" להיות בנוי, אולם אין בו חריגות או מקומות מורכבים (שווימר, 2012). יונתן בולש אחר החפצים הנעלמים ותוך כדי - מבלי שיצוין במפורש בטקסט - מפענח את המציאות ומקיש מהנסיבות והממצאים את הפיתרון. העובדה שאיננו יודעים כיצד עלה במוחו של יונתן הרעיון לפיתרון וכיצד בנה מערך מושכל כל כך, היא הנקודה החזקה ביותר בטקסט, וזאת הודות לאיוריו של סופר. לאורך הספר "מפזר" המאייר את ההתרחשויות בשלל אופנים - כמעין ריבועי קומיקס קטנים, איור על עמוד שלם, חלוקת העמוד לארבע, כפולות מלאות או כאלו שמחולקות לריבועים בגדלים שונים. הוא משחק עם נקודת המבט וכמעט כל איור נמסר מזווית אחרת. כך, למעשה, שותל סופר רמזים לא רק לפיתרון אלא גם לאופן פעולת מחשבתו של יונתן. הוא מחלק את ההתרחשות הממשית ואת התודעה כמו חלקי פאזל, ויוצר סגנון המתכתב עם הפן הבלשי כמהלך קטוע, שלו פנים רבות ויש לבחון אותו מזוויות שונות עד ההאחדה המצופה. בשל השימוש החכם -  הן בטכניקה האיורית והן בעיצוב העלילה - מצליח המאייר, גלעד סופר, להעניק לסיפור רבדים שחסרים לו. את הספר ניתן היה לקרוא גם ללא הטקסט. האיורים הם שאחראים על החוויה האסתטית והרגשית כאחד.
באחד מראיונותיו ברדיו, סיפר דויד גרוסמן על ההחלטה שלו לכתוב ספר בלשי לילדי הגן. הוא אמר שלמעשה כל הילדים הם בלשים מטבעם: הכל מסקרן אותם, הם חוקרים כל דבר ומקישים מזה על העולם. למעשה, גרוסמן דיבר על תחושת הפליאה ,Childlike Sense of Wonder, "הדבר הנהדר הזה שקיים אצל ילדים, שהולך ונעלם אצל מבוגרים". אלא שבניגוד לחפצים של המשפחה של יונתן, התחושה הזאת אצל מבוגרים, משאבדה, לרוב גם לא תימצא לעולם.
אמנם ספרו של גרוסמן אינו מציג בעיה, אלא דווקא מתמקד בחוויה שיש בה ממד הרפתקני, ובכל-זאת, ניכר בו סאב-טקסט טיפולי של זהות עצמית, יחסים בין-דוריים המדגישים את הקרבה להורים, התמודדות עם פחדים וגיבוש יכולת חשיבה עצמאית וניתוח מצבים (שווימר, 2012). תפקיד ההורים נותר כשהיה בשאר ספריו של גרוסמן - ההורה מכיל, אוהב, חכם, קשוב - ומתוקף התפקיד ההורים מניעים את הילד לפעולה ומאפשרים לו לחוות את המציאות באופן הנכון לו. כך ביונתן בלש ממש, האב מתלהב מהרעיון שיונתן יהיה בלש - כלומר, יגשים את הפנטזיה שלו - לא פחות מבנו, ומרגע זה, ההורים מפנים את מקומם והעלילה כולה סובבת סביב יונתן וניסיונותיו לפענח את התעלומה. אולם גרוסמן המספר אינו חודר לנפשו של הילד (כפי שעשה בספר הראשון על איתמר, למשל), ובדומה למרבית ספריו, הקול הבוגר הוא הדומיננטי והוא זה שנשמע לאורך כל הספר. 
הספר לאן נעלם יוסף השבלול? מאת חובב חת מעניק לראשונה ערך כפול ומשמעותי לקוראיו. מעבר לתרומתו בתחום ז'אנר הספרות הבלשית לילדים, עברו הכנסות הספר במלואן ובאופן ישיר לארגון הלאומי להוצאה מעוני “פתחון-לב". הספר, שנכתב בהשראת בנו של חובב ואויר על ידי שחר נבות, מתאר פרשיה בלשית משעשעת בה מנסים שלושה ילדים יצירתיים ושובבים לאתר שבלול שנעלם מאדנית הבית:

חובב חת
"יום אחד מאיה הזמינה את יונתן לשחק אצלה בבית/ וגם לאכול ארוחה./ הכי אני רוצה שתראה את יוסף השבלול/ היא אמרה, אחזה בידו ואותו אל המרפסת משכה. /"היכן הוא מתחבא?יונתן שאל./ היו שם שיחים ועלים ושברי ענפים/ אך שבלול לא היה שם בכלל./  מאיה התחילה לבכות, אך יונתן מיד אמר:/ מיד תמצא האבדה הסירי חשש, יש לך פה עסק עם יונתן הבלש./ עלי לדבר עם כל דיירי הבניין ללא שהות/ עלינו למצוא עדים להיעלמות".
למרות שמדובר בהרפתקה קצרצרה, שמגיעה מהר מאוד לפתרונה, חת הופך אותה למותחן של ממש עבור מאזינים צעירים. כמה אלמנטים דומים בין סיפור זה לסיפורי בלשים אחרים לילדים שנדונו לעיל: שמו של הילד בסיפור הוא יונתן כמו הילד בסיפור יונתן בלש ממש של גרוסמן וקטעים מסוימים המזכירים את הסיפור ברלה צא החוצה מאת פנינה קז, שידון להלן, וגם הוא יוגדר כספר בלשי לילדים: "היו שם שיחים ועלים ושברי ענפים/ אך שבלול לא היה שם בכלל" (בספרו של חובב), "כמה עלים מקומטים היו במקום שבו ישב, אבל הינשוף לא היה" (בספרה של קז).
הספר קונצרט בחולות מאת תמי שם טוב ורחלה זנדבק עוסק במעין סיפור בלשי לילדים עם נגיעות היסטוריות. בשנות השלושים בתל אביב הקטנה, אורי וסבתא יוצאים לטיול שמתחיל במסתורין גדול ונגמר בהפתעה נפלאה. הספר מתאר חוויה ראשונית שכזו מנקודת מבט אישית ולאומית גם יחד: אורי הוא ילד החי בתל אביב הקטנה של שנות השלושים עם הוריו בעלי חנות המכולת וסבתו היקית חובבת התרבות. יום אחד מזמינה סבתא את אורי לצאת איתה לטיול, ההופך במהרה למעקב מסתורי ברחבי העיר אחרי כמה אנשים בחליפות שחורות ומזוודות משונות. בתחילה חושב אורי שסבתא משחקת איתו במשחקי ריגול, אך במהרה מצטרפים אליהם במעקב עוד ועוד אנשים, דמויות מחיי תל אביב של ימי הראשית: פועלי בניין, דייגים, מוכר הגזוז מן הקיוסק המיתולוגי - תהלוכה שלמה הצועדת בעקבות בעלי החליפות. לבסוף מגיעים כולם לאולם גדול, שם מוציאים האנשים המשונים כלי נגינה ואורי מגלה כי הוא נוכח בהופעתה הראשונה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מייסודו של הכנר ברוניסלב הוברמן. אורי וסבתא הנרגשים מאזינים לקונצרט ובעיניהם דמעות שמחה.
 קונצרט בחולות מפגיש את הילדים עם אירוע היסטורי ותרבותי חשוב בחייה של המדינה שבדרך. אולם הטקסט עצמו הוא כמעט שחקן משנה לאיוריו של אבי עופר. האיורים מעבירים בצורה צבעונית, חיה ורבת פרטים את האווירה בתל אביב שנולדה מן החולות. העיר הלבנה מעוטת הבתים, שיירת גמלים על החוף, חיילים בריטים, לוח מודעות המזמין את הציבור לתיאטרון המטאטא ולכנס גדוד מגִני השפה, חלון ראווה המציג ספרי ילדים, שראו אור באותם ימים ואפילו דמותו של הצייר נחום גוטמן, המייצגת כל כך את רוח התקופה והמקום. מעל לכל בולטת ההקפדה על פרטי הלבוש המאפיינים את שלל האנשים והתרבויות, שאכלסו באותם ימים את העיר העברית הראשונה, דבר המוסיף אווירה אותנטית ומסקרנת, והופך את האיורים לשיעור היסטוריה מרתק ורחב יותר מכפי שמספק הטקסט לבדו.

בנות "בלשיות"
מאיר שלו
בסיפור וניל על המצח ותות על האף מאת מאיר שלו, עוקבת ילדה קטנה אחר תעלולי הסב. היא מבקשת מהסב לא ללקק מהגלידה שלה כאשר היא הולכת לצחצח שיניים, אולם כאשר היא שבה, עקבות הגלידה על פניו של הסב, מסגירות את סודו. היא מבקשת ממנו לא לגעת בבובה שלה, אולם כאשר היא שבה מארוחת הערב שלה, היא מוצאת את הסב עם בובתה ביד, כאשר לבובה קלועה צמה, שלא הייתה לה לפני כן. הילדה מגלה מייד שלא זו בלבד שהסב נגע בבובה אלא גם קלע לה צמה. וכן הלאה, עיניה החוקרות והערניות של הילדה מגלות את כל תעלולי הסב, שנעשים, כמובן, כדי להצחיק את הילדה וגם את הנמענים הצעירים המאזינים לסיפור. בסיפור ריאליסטי זה קיימת ילדה "בלשית" (מבחינה מגדרית יש כאן מעין חידוש, שהרי ברוב סיפורי הבלש, הדמות המרכזית היא בלש זכר), שמבחינת חוקי הז'אנר יש בה את העליונות המסוימת לגלות דברים שהאֵם עצמה, הנכנסת מידי פעם לחדר (ותפקידה לקדם את העלילה בכך שהיא גורמת לילדה לצאת מהחדר על מנת שהסב יוכל לבצע את תעלוליו), לא מגלה, ומאידך יש בילדה הבלשית את החסך או הפגם, עליהם מדברים חוקי הז'אנר, בכך שהיא נותנת אמון בסב, אמון שישנה את דרכיו להבא ויקשיב להוראותיה בשעה שהיא משאירה אותו לבד, למרות שאמון זה מופר פעם אחר פעם. בסיפור בלשי זה, קיימת גם דמות הסב, הממלא את תפקיד "החשוד", המתח והסקרנות נשמרים לאורך כל הסיפור ויחד עם זאת אין ריבוי פרטים והרחבת עלילה (בכל דף תעלומה חדשה), שאינם קשורים לפתרון התעלומה. 
הספר הבלש שמפיניון והחיפושית שנסעה לאיבוד מאת נעמי בן-גור, עולה דרגה אחת בסיפור הבלשי לילדים, בכך שהוא עומד על קו התפר בין ספרות בלשית לילדים בגיל הרך (הספר מנוקד, יש בו ילדה בלשית, שרון) לבין ספרות בלשית לנוער (הילדה שרון פועלת בתוך חבורת בלשים צעירים, עובדה המאפיינת יותר סיפורי בלש לנוער ואורכו של הספר 83 עמודים מנוקדים). מאפיין נוסף של סיפור בלשי זה הוא עובדת היותו הומוריסטי:
'עד לזמן האחרון היה רחוב הַבְּרוֹש מקום שקט ונעים...' 
ועכשיו? 
'עכשיו סוערות הרוחות ברחוב הברוש. בכל מקום מדברים הדיירים רק על הגניבות.' 
כך מתחיל סיפורה של בן-גור. ברחוב הברוש נעלמים דברים חדשות לבקרים והשכנים ממנים אחד מהם לשומר. הוא אכן עושה מלאכתו נאמנה, גם עוזר לַדַוָר ולַשָלִיחַ של הסוּפֶּר, גם משגיח על ילדים קטנים המשחקים לבדם בגינה. אבל הגנבות אינן פוסקות. בבניין מספר שלוש שברחוב הברוש, בקומה הראשונה, גרים זה מול זה הבלש שמפיניון והילדה שרון. כשמכת הגניבות מתגברת יוצאים השומר שוּקִי, הבלש שמפיניון ועוזרתו הצעירה שרון לפתור את התעלומה. נעמי בן-גור מיטיבה לספר את הסיפור ושומרת על קשר עם הקוראים כאילו הם מאזינים היושבים מולה (לוין, ח"ת). לעיתים היא פונה אליהם בשאלה ועונה ('איך שוקי ידע את זה? מפני ש...'), ממקדת אותם בָּעיקר ומצליחה לשמור על חִיות הטקסט ועל אמינותו. הילדה שרון מייצגת בכבוד את הקהל הצעיר, ובחבורת הבלשים היא שווה בין שווים על אף שהיא רק בכיתה ב; היא דעתנית, חדת אבחנה ויודעת להסתדר בכל מצב.

בעלי חיים "בלשים"
"כְּשֶׁהִגִּיעַ לַנָּהָר הָאַרְיֵה הַנִּכְבָּד ,
הוֹרִיד אֶת הַכֶּתֶר וְהִנִּיחוֹ בַּצַּד.
כְּשֶׁיָּצָא הִתְנַגֵּב, שָׁרַק וְחָלַם,
לְפֶתַע רָאָה שֶׁכִּתְרוֹ נֶעֱלַם...
"גָּנְבוּ לִי אֶת הַכֶּתֶר," הִשְׁתּוֹלֵל וְצָרַח,
"הָיָה פֹּה גַּנָּב שֶׁלָּקַח וּבָרַח"!
(בלשי החיות ותעלומת הכתר מאת עומר קיסרי)
אריה מלך החיות בטוח שהבין מיד לאן נעלם הכתר שלו. אך במסע החיפושים הוא לומד מבלשי החיות לקח חשוב: הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. הספר בלשי החיות ותעלומת הכתר מעודד את הילדים לחקור, לשאול שאלות, להימנע משיפוטיות ותמיד להקשיב בסבלנות ולחשוב לפני שמחליטים. באופן כתיבתו המיוחד, בחריזה ובהומור, משלב הסופר בין תוכן, בעל מסר חינוכי, לבין עלילה מרתקת וצבעונית. את הספר מלווים איוריה של הילה לזובסקי. גם בספר נל הכלבה הבלשית מאת ג'וליה דונלדסון, מתמודד עם בעיית גניבות והכלבה, נל, מסייעת לילדים לפתור תעלומת ספרים גנובים ונעלמים.
בספר ברלה צא החוצה מאת פנינה קז, הבלש הוא ברלה עצמו. אבל בלש לא מוצלח למדי, שכן הוא לא מצליח לגלות לאן נעלמו כל חבריו אותם הלך להזמין ליום הולדתו. רק כאשר הם יוצאים מתוך עוגת יום ההולדת, הוא מגלה את התעלומה. הסקרנות מתעוררת אצל הילדים המאזינים לסיפור כאשר כל בעל חיים משאיר אחריו עקבות לא ברורים ולא מפוענחים במקום הימצאו הקבוע: עצם זרוקה ליד דלת ביתו של הכלב, עלים מקומטים במקום בו ישב הינשוף, סלסלה ריקה לחתול. ברלה מגיע הביתה עצוב אבל במקום לרחרח במטבח ושם לגלות, אולי, את הפתרון לתעלומת היעלמות חבריו, הוא מעדיף לשכב במיטה ולישון.  בחוסר האונים שפקד אותו, הוא מחמיץ את האפשרות להפוך לבלש ממין שבלול ובכך מעביר מסר לנמענים שרצונם לעסוק בבילוש - להמשיך ולחפש, להמשיך לחקור, להמשיך לגלות עקבות עד למציאת החידה הבלשית שלפניהם.
בספר אתי הדובונית הבלשית והתעלומה המתוקה מאת מיכל חזון, משהו מוזר קורה לעוגיות המפורסמות של מר פודינג, האופה בעיר הכובעים. אתי הדובונית הבלשית מתייצבת עם פון-פון הכלב ומבקשת ממר קסדה לחקור בעצמה את המקרה.

נמענים "בלשים"
הספרים שיידונו להלן הם ספרי-תמונות. הנמען מוזמן לתת פרשנות אינדיבידואלית משלו לאיורים, לעקבות ולרמזים והופך להיות בלש בעצמו:
בספר איפה העוגה מאת ת'ה טיונג חינגאין מילים, רק איורים המספרים סיפור. מעשה בזוג כלבים שהכינו עוגה, ובצמד עכברושים שחטפו וגנבו את העוגה. הכלבים פתחו במרדף אחרי העכברושים, ובדרך נתקלו בכל מיני חיות אחרות, שהצטרפו למרדף,כל אחת מסיבותיה שלה. מי שעוקב אחרי הדמויות מעמוד לעמוד, יחשוף כמה וכמה עלילות משנה: איך איבד החזרזיר את הוריו אך ניצל בדרך נס, איך פגש החתול בחתולה, מה קרה לבובה של הארנבת, ועוד ועוד. ספר זה דורש לשבת בסבלנות, לדפדף לאט, ולחפש את הפרטים בכל איור ואיור. 
איפה אפי (Where's Wally?) בגרסה הבריטית המקורית ו- Where's Waldo? בגרסה האמריקאית, היא סדרה של ספרי ילדים שנוצרה על ידי הצייר הבריטי מרטין הנדפורד. בספרים אלו הקורא צריך לאתר איש מסוים, אפי, בתוך ציור עמוס בדמויות ובפרטים שונים (ע"ע ויקיפדיה) (9). אפי לובש חולצה עם פסים אדומים ולבנים, מכנסי ג׳ינס כחולים, חובש כובע צמר עם פונפון, מחזיק מקל הליכה מעץ ומרכיב משקפיים בעלי מסגרת עגולה. אפי תמיד מאבד דברים, למשל ספרים, ציוד מחנאות ואפילו את הנעליים שלו, והקוראים מוזמנים למצוא את הפרטים האבודים בתוך הציור. הספר מורכב מסדרה של תמונות גדולות ומורכבות שמכילות מאות אנשים קטנטנים שעוסקים במגוון פעולות משעשעות. המטרה היא למצוא את אפי בתוך קבוצת האנשים, משימה קשה למדי לילדים בגיל הרך מאד, משום שאפי תמיד מוחבא היטב. בתמונה מסוימת מתוך איפה אפי 3: המסע המופלא, למשל, הדף מלא במאות "אפים" שונים והקורא מתבקש למצוא מתוכם את האפי האמיתי שמזוהה רק בעזרת העובדה שחסרה לו נעל.
הרפתקה לא נראית מאת מצ'דו חוארס הוא ספר מאויר של עקבות פסיעות רגליים. לפי העקבות מנחשים הנמענים היכן נמצאת הדמות לה שייכים העקבות. אם העקבות מאוירות בין טיפות מים ומגבת לצידם זרוקה על הרצפה, מנחשים המעיינים כי ודאי מהמקלחת היא יוצאת וכן הלאה (10).

דיון ומסקנות
מטרת מאמר זה הייתה לעמוד על המאפיינים הייחודיים של מאפייני הסיפור הבלשי בספרות הילדים. לעומת הסיפור הבלשי בספרות מבוגרים ובספרות לנוער, נוכחנו לדעת שלספרות בלשית לילדים מאפיינים משותפים ומאפיינים ייחודיים לעומת שתי הספרויות האחרות - ספרות בלשית למבוגרים וספרות בלשית לנוער. המאפיינים הייחודיים של הספרות הבלשית לילדים כפי שהוצגו במאמר הם כדלהלן:
  1. תרומתם של האיורים בז'אנר ספרות הילדים הבלשית להדגשת התעלומה, המתח והחיפוש. איורים אלו פחות בולטים בצבעוניותם ובריבוי הפרטים (או נעדרים כלל) מספרות מבוגרים ומספרות נוער.
  2. המאפיין המרכזי בספרות הבלשית לילדים הוא הימצאותם של בלשים בעלי חיים ובלשים נמענים (שהקוראים מוזמנים להיות הבלשים), מאפיין שאינו מופיע כלל בספרות מבוגרים ובספרות נוער. 
  3. בספרות בלשית לילדים אופי התעלומה הוא לרוב מציאת דבר שאבד או הבנת סיטואציה לא ברורה. בספרות בלשית למבוגרים ולנוער אופייה של התעלומה שונה לחלוטין ומורכב הרבה יותר.
המאפיין המשותף בין ספרות בלשית לילדים לבין ספרות בלשית למבוגרים ולנוער הוא פיתוח הדמיון, מענה לצרכים רגשיים כמו: סקרנות, קתרזיס והזדהות עם גיבור בלשי כל-יכול ובעיקר - הנאה והנעה בעקבות הסיפור.
מהו טיבה של ההנאה שילדים נהנים מן הסיפור הבלשי? הסיפור הבלשי לילדים מעמיד בפניהם אתגר הקשור במידה מסוימת ליכולתם לדחות סיפוקים: הם רוצים לפענח את התעלומה ולצעוק אותה לחלל האוויר במרחב בו מסופר הסיפור, טרם הספיקו גיבור או גיבורת הסיפור הבלשי לעשות זאת בעצמם. אולם סיפור בלשי, שאנו יכולים לפתור את חידתו בכוחות עצמנו, גורם לנו אכזבה ותחושה כי "רוּמֵינוּ" (מלמד, 2000). ולהפך, בעת הקריאה בסיפור בלשי תקין, המספק לנו אותה רִגשה הדרושה לנו כסם ממכר, איננו נעלבים כלל משום קוצר השגתנו המוטח בפנינו שוב ושוב כמו משפטי הלגלוג טובי הלב שמטיח שרלוק הולמס בידידו הרופא בדימוס ("אלמנטָרי, ד"ר ווטסון, אלמנטרי..."); אדרבה, אנו נהנים וחשים שקיבלנו תמורה נאותה לכספנו ולזמן שהשקענו בקריאת הסיפור הבלשי, אך ורק כאשר ניתן לנו הצירוף של פתרון מבריק של החידה הבלשית, כזה שרק הבלש מסוגל להגיע אליו, עם מהלך מחשבה הגיוני דדוּקטיבי (של הבלש), המחבר את שלל העדויות שנצבר לנגד עינינו לאורך הסיפור חיבור חדש ומפתיע (שאנו לא היינו מסוגלים לו), ועם זאת משכנע לחלוטין בקישוריו הלוגיים הסיבתיים. זו התרומה הקוגניטיבית של סיפורי הבלש לילדים. תרומה שהנאה בצידה. ההנאה מהרומן הבלשי (למבוגרים) ומהסיפור הבלשי (לילדים) היא הנאה שכלתנית, המופקת מן הפתרון ההגיוני של החידה הבלשית. הסיפור הבלשי מתנהל בדרך החשיבה ההגיונית ותובע מקוראו חשיבה כזו, ומשום כך ההנאה שאנו מפיקים ממנו קרובה לזו שאנו מפיקים מחידוני תשבץ. ההבדל בין השניים הוא בתפקידם המשמעותי של האיורים בכל הספרים שנדונו כאן. האיורים מוסיפים מימד של עומק וחשיבה לסיפור הבלשי לילדים ומסייעים לנמען הצעיר להגיע יחד עם גיבור הסיפור לפתרון התעלומה.
בנוסף, חשוב לציין, כי הבלשים הפרטיים, אלה שנכנסו לתרבותנו ולחיינו לפני מעט יותר ממאה שנים, מעולם לא יצאו - כי בעולם זה אנו זקוקים לגיבור. לדון קישוט. לזה שיכול להתמודד עם ציניות, שקרים, איומים ולהמשיך. זו מלאכתו. זו הגדרתו. ואולי כי אנו רוצים עולם שבו לכל בעיה יש פיתרון, מלא, מושלם. זהו עולם כאוטי, עירוני, מלא חטא שבו לא ייתכן פתרון טוב המתקן את העולם, המסדיר אותו (נהרי, 2007). אנו זקוקים לגיבור, ובעולם המורכב, המודרני, עתיר הנרטיבים, הלא מושלם שלנו, לא נותר לנו אלא לחפש בין דפי הספרים את הגיבור שנלחם את מלחמותינו, הממשיך לנופף בכידונו החלוד, הפותר את בעיותינו גם אם לא את שלו, את הבלש הפרטי. זו התרומה הביבליותרפית-פסיכולוגית של סיפורי הבלש לילדים. הסיפור הבלשי לילדים מפתח את דמיונם בדיוק כמו למבוגרים, הוא נותן לילדים מענה לצרכים רגשיים של היתלות בגיבור מתקן עולם, מהווה סובלימציה לרגשות כמוסים של מלחמה ברוע או של מציאת פתרון לתעלומה, שאף אחד לא פתר קודם לכן, של פתרון קונפליקטים, של הזדהות, של שחרור מפחד, של הגשמת משאלות. הסיפור הבלשי עונה על צרכי נפש הילד, מחזק את האגו שלו על שהצליח לפתור את התעלומה לפני או יחד עם “הבלש", ובונה את אישיותו.
מאמר זה יצר חלוקה מגדרית בספרי הבלש לילדים וניסה להתחקות אחר הגורמים המניעים את כתיבתם ואת השפעתם הפסיכולוגית, הרגשית והקוגניטיבית על ילדים בגיל הרך. "כמו הבלש, גם חוקר הספרות אינו רשאי לקבל כמובנים מאליהם את תיאורי העבר המוצעים לו. אולי כמו הבלש עליו להתעמק שוב בסימנים ובעקבות, כדי לאתר בו פרטים שהוחמצו ולהבין מחדש עובדות ידועות" (משעני, 2010).
הערות:
  1. ראוי לציין את גדולי הסופרים של ז'אנר זה: אדגר אלן פו (משורר וסופר אמריקאי הנחשב למבשר ספרות זו), ארתור קונן דויל (שרלוק הולמס), אגאתה כריסטי (רצח באוריינט אקספרס), אומברטו אקו (שם הורד). 
  2. מעניין לציין, כי בספרות העברית הקדומה אנו קוראים סיפורים "כמו בלשיים" בספרות החיצונית והמדרשית, למשל על חכמת שלמה המלך והחוזה מתקופת גלות בבל, דניאל, שבסיפורים שהופיעו עליו בגרסאות שונות של התנ״ך פתר בעיות בלשיות שונות במונחים שלנו. אלו נחשבים לסיפורים "הבלשיים" הראשונים של ספרות העולם (אשד, 2010).
  3. ראוי לציין מספר סופרים מובילים בז'אנר זה בארץ, ז'אנר שהתחדש רק לאחר הפסקה של כיובל שנים: אמנון ז'קונט, בתיה גור (רצח בשבת בבוקר) ושולמית לפיד (מקומון), רות אלמוג, אסתר אטינגר, אביבה גפן, רם אורן, אמנון דנקנר ויאיר לפיד.
  4. עוד ספרי בלשים בספרות העברית לנוער: שלומית הבלשית / לאה שנער  (גולן), חוש הבילוש של יעקב הבן-של-השכנים / קריסטינה נסטלינגר (אחיאסף), גלית הבלשית ותעלומת המחברת הגנובה / דליה בר-אל  (לילך), סבא ברוך - בלש פרטי / נירית הראל (רימונים), חבורת אחל"ה והתעלומה בפינת החי / אורית רז  (ידיעות אחרונות - ספרי חמד), יותם בלש חוקר / גלילה רון פדר  (כתר), אוצר במצולות הכנרת / גלילה רון-פדר (אדם), חבורת זה"ב והתאונה המסתורית / משה חן (אלישר), תחרות גביע הזהב / אלי רווה  (כתר), ברקוביץ' חוקר פרטי: תעלומת המסטיקים הגנובים / יורגן בנשרוס (ספר לכל), ארבעה וחצי חברים / יואכים פרידריך (ספר לכל), דנידין הרואה ואינו נראה / שרגא גפני (בשם העט: און שריג), ג’ינג'י / גלילה רון פדר, חבורת כוח המוח / זוהר אביב, מאי, יוני ויולי ומאי, יוני ויולי מול הבית המכושף / רימונה די-נור, תעלומת האופניים הגנובים ותעלומה בגן השעשועים / עמי גדליה, אייבי ובין פותרות התעלומה / אנני ברוז וסופי ברקול, המערכת (סדרה) / עודד שלום. 
  5. מעניין לציין, שגם בספרות החרדית הופיעו לאחרונה ספרי בלשים. השליח מנבצ'יק, למשל, ספרו הראשון של נחמן גרשונוביץ, נכתב כשהיה בן 16. הוא יצא בהוצאה עצמית ב-1999, היה לרב-מכר בקרב הציבור החרדי והיום קשה מאוד להשיג אותו (קרפל, 2016). גיבור הספר הוא בלש חרדי מארגון "האריות", שחושף מקרה של חטיפה ודרישת כופר ולא מהסס להשתמש באלימות. "ספר מתח לנוער, רווי אקשן וסחרחרת של אירועים, מתובל בגבורה יהודית", נכתב על הכריכה שלו. פחות משנה לאחר שיצא לאור, התפרסם הספר השני בסדרה בהמשכים בשבועון חרדי.
  6. כך למשל, אמיל והבלשים של אריך קסטנר, ג'ינג'י של גלילה רון פדר, חסמב"ה של יגאל מוסינזון ועוד רבים אחרים בהם קיימת פעילות בלשית בחבורות ילדים ולא ביחידים. יוצא מן הכלל הוא דנידין הרואה ואינו נראה, גיבור סדרת ספרים בשם זה, שנכתבה על ידי שרגא גפני  בשם העט און שריג. דנידין, בעל כוחות היעלמות נדירים, מגשים משימות לאומיות שאין הממסד יכול לבצע ופועל לבדו. 
  7. בחטיבת "בנים בלשים" ראוי לציין גם אנטי גיבור אחד: "יואש בלש חלש" מאת נירה הראל.
  8. הפוטנציאל ההרפתקני שהבית טומן בחובו משמש את גרוסמן (גם בספרו איתמר מטייל על הקירות ומי רוצה שק קמח) לניסוח ברור למדי של תפקידו המסורתי - לא רק קורת גג, כי אם מקום מבטחים.
  9. איפה אפי? 
  10. עוד שני ספרים, בהם הנמענים אמורים לגלות את חידת הבלש בסיפור, אך אינם ספרי תמונות הם: איפה גברת זרת של שולה מודן ואיפה פינוקי של אריק היל. בספרה של מודן, האגודל מחפש את גברת זרת בכף היד. בכל דף ודף מדפי הספר נמצאת כל כף היד עם אצבעותיה והילדים רואים בבירור את גברת זרת. היחיד שאינו מבחין בה הוא מר אגודל. רק בסוף הסיפור הוא מגלה את האבדה. סיפור זה מיועד לנמענים בלשים קטנטנים, שכן ילדים בגיל גדול יותר, ודאי לא ימצאו עניין בחידה בלשית קלה כל כך. פתרון החידה על ידי ילדים בגיל הרך מאד, נותן להם ביטחון שגם הם יכולים לפתור חידה בלשית. גם ספרו של היל מיועד לגיל הרך מאד לבני שנתיים עד שלוש. הספר מזמן לילדים חוויה של פתיחה וסגירה של חפצים שונים בבית, על ידי איור גזור עד שהם מגלים לבסוף את הכלבלב פינוקי.

ביבליוגרפיה
אברמסון, ע' (2012). "יונתן בלש ממש": בעקבות החפץ האבוד. 
אהרוני, מ' (2006) . הבלש החדש מהעולם הישן
אופק, א' (1983). תנו להם ספרים: פרקי ספרות ילדים.מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.
אשד, א' (2009). יעקב חורגין
בלגור, ר' (1997). הפסיכולוגיה של הקריאה. תל-אביב:שוקן.
גורביץ', ד' (2013). הבלש כגיבור תרבות: ספרות, קולנוע, טלויזיה, סדרת אוניברסיטה משודרת. תל-אביב: משרד הביטחון.
חלואני, ש' (ח"ת). המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה למארק האדון- לבוש ספרותי מעניין  לתופעה רפואית . 
מלמד, א' (2004). יש חיים אחרי המוות
נהרי, א' (2007). פגישה עם בלש פרטי
סלמאן, ע' (1997). הסיפור הבלשי - כסיפור הרפתקני. דארנע: כתב עת מדעי פדגוגי וחברתי, 27. עמ' 157-140. 
קרפל, ד' (2016). דוד תדהר מחפש יורש. מתוך:
http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.3068886
שביט, ז' (1996). מעשה ילדות: מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
שווימר, י' (2012). בין כותלי הבית הצר
שטרן, ד' (2002). אלימות בעולם קסום. ירושלים: ראובן מס.
Rauber, D. F. (1976). "Sherlock Holmes and Nero Wolfe: The Role of The "Great Detective" in Intellectual History". In: Landrum, L., Browne, P. and Browne, R (eds.) Dimensions of Detective Fiction.Ohio:Bowling Green: Popular press, pp. 89-96.


הסופרת ד״ר ניצה דורי בפעילות עם ילדי גן  עם הספר שילת 2016


.

אין תגובות:

פרסום תגובה