׳קיצור תולדות יהוה׳ או ׳קיצור תולדות שפן׳? כמה הערות שוליים

זאב קינן, בוגר החוג למקרא של האוניברסיטה העברית, עובד בניהול מערכות השקיה ועוסק בעריכה והגהה

כמה הערות שוליים בשולי המאמרים של ד"ר יגאל בן-נון ופרופ' יאיר הופמן ב"הארץ", ובצד ספרו של ד"ר בן-נון "קיצור תולדות יהוה" (2016): 

אין זו ביקורת מקיפה על הספר, אלא כמה הערות צנועות הנוגעות לתוכן ולצורה.

ראשית חייבים להודות שיש בגישתו של ד"ר בן נון רעננות ו"ניעור" מחשבתי בהחלט במקומו, מול התיאוריות השולטות במחקר המקרא כבר מאז ימי דה-וטה ווולהאוזן. נכון אמנם שבעשורים האחרונים הוצגו שיטות וגישות אחרות באשר להתפתחות המקרא והתיאולוגיה שלו (בחלקים שונים), אך זו תוספת מעניינת בהחלט. מטבע הדברים, "נענוע הסירה" גורם זעזועים ותגובות-נגד חריפות המבקשות "להשיב את מצב המחקר על כנו", ותקצר כאן היריעה ויקצרו ידיעותיי מלהשיב כאן על כל נקודה וטיעון בספר ובמאמרים שפורסמו. 

במבט כללי יש להצר על כך שהספר (קיצור תולדות יהוה) לוקה בעריכה ובשגיאות של חוסר תשומת לב (כמה דוגמאות בהמשך), אבל לעתים ד"ר בן נון מציג טיעונים בעייתיים מבחינה מתודית ועובדתית. להלן דוגמאות ספורות:

א. עמ' 226-7: "מתברר שהיא (=שירת הים, שמ' טו) לא כללה את קריעת הים והליכת בני ישראל בתוכו ביבשה, אלא רק את טביעת צבא מצרים בים" (ואז מובאים חלק מפסוקי השירה). דא-עקא, שבראש עמ' 227 קטע המחבר את השירה, והחסיר את פסוק ח': "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם / נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים/ קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם... עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה / עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ קָנִיתָ." - האין זה תיאור מפורש של קריעת הים והולכת בנ"י בתוכו?? אם משמיטים פסוקים שאינם נוחים לתיאוריה - הכול אפשרי.

[ולעניין עריכה נעיר בסוגריים שבאותו עמוד - 227 - חלוקת הצלעיות מישע' י"ט שגויה, וצ"ל "והאזניחו נהרות/דללו וחרבו יאורי מצור"; ובאותו עמוד נזכר יע(ח)מס כמלך האחרון של החיקסוס, בעוד שמקובל במחקר שיעחמס (נב-פחתי-רע) היה המלך הראשון של הממלכה החדשה, השושלת הי"ח, שגירש את שליטי החיקסוס]. ועוד רבים. 

ב. בעמ' 254: "עיון בסיפור מגלה שעגל הזהב לא נעשה כתחליף ליהוה או כייצוגו, אלא בעיקר מכיוון שמשה נעדר מתוך עמו: 'עשה לנו אלהים... כי זה משה [... - הסוגריים במקור!] לא ידענו מה היה לו'. כך נתפס משה לא רק כנביא אלא לעתים כאלוהות בפני עצמה". עכ"ל. אלא שהשמיט המחבר את המילה החשובה ביותר בפסוק: "האיש"! "כי זה משה *האיש* - לא ידענו מה היה לו" אומרים בני ישראל. האיש - ולא האל. אפשר כמובן לטעון שהמילה "האיש" היא תוספת עריכה מאוחרת, אבל אם נוציא כל מילה או ביטוי מטקסט רצוף - נוכל לטעון כל דבר כמעט. 

ג. את נושא השאלות הרטוריות הרבות בספר ("האם אפשר להניח? האם ניתן לקבל?", "האם אפשר להתעלם מן הקשר שבין...?") ודומותיהן – סקר כבר פרופ' הופמן במאמרו, ואין טעם לחזור על כך. אולם כסיכום יש לומר שהמחבר מרבה להעלות שאלות כאלה, שהתשובה להן יכולה בהחלט להיות "כן" או "לא", ואין בהן הוכחה או תמיכה להיפותיזה שלו.

ד. עמ' 139: "על פי המאבק הסמלי בין קין להבל ורצח הבל, נראה שבתחרות בין החקלאי לצייד, החקלאי ניצח". אבל מה לעשות ששניהם היו חקלאים? קין עובד אדמה, והבל רועה צאן, ולא צייד? אגב, על פי הסיפור המקראי אין במעשה קין והבל מנצחים: רועה הצאן, הנווד-בפוטנציה, נרצח. ואילו הרוצח נענש והופך לנווד, שהוא העונש הגרוע ביותר לעובד האדמה הצמוד לחלקתו ולשדותיו. וסופו של עובד האדמה להיענש פעם נוספת, במעשה בניית העיר (האנטיתיזה לעבודת האדמה), על פי בר' ד יז (ויהי בונה עיר).

ה. עמ' 200: "אדום הוא מצאצאיו של עשיו, דודו של יצחק": (א) עשיו הוא *בנו* של יצחק, ולא דודו. (ב) אדום הוא גם שמו הנרדף של עשיו, ולא רק שם בנו. 

ה. עמ' 235 - בדיון ארוך על מסורת יציאת מצרים: "נציין רק שעד לתקופת המלוכה במאה ה-10, על פי מכתבי אל עמרנה, המצרים שלטו בכל קדמת אסיה": ראשית, מכתבי אל עמרנה הם עד אמצע המאה ה-14 לפנה"ס, ודבר אין להם עם המאה ה-10. שנית, בעמ' 221 בספר, המחבר מציין שהמצרים נסוגו מכנען בשנת 1160 לפנה"ס, כלומר באמצע המאה ה-12. אז אין לנו עדות ממכתבי עמרנה אחרי המאה ה-14, ואין לנו שלטון מצרי בכנען אחרי אמצע המאה ה-12... והנה לנו גם "חור" היסטורי (אליבא דד"ר בן נון) של כ-150 שנה. 

ו. עמ' 234: המחבר מביא עדות ממדרש שמות רבה לכך שהכהנים במקדש הלכו יחפים. אולם מדוע המחבר מקבל כאן "עדות" ממדרש המאוחר במאות שנים (ואולי אפילו 1000 שנה!) מימי המקדש הראשון, בעוד שבתחילת הספר הוא מדגיש שאין לקבל "עדויות" מאוחרות במאות שנים מן המאורעות?!

לא נעבור כאן על שגיאות טיפוגרפיות או שגיאות עריכה בשיבוש שמות מקומות ואישים, ציוני מקורות ופסוקים, אבל חבל שספר מרתק כזה לא זכה לעריכה קפדנית יותר. 

לסיום נשוב ונאמר, שאין בשגיאות המקומיות ובסתירות הפנימיות בכדי להעיב על ההצעות המקוריות והניתוח המבריק בחלקים נרחבים של הספר. דומה שהחידוש הגדול שבו איננו דווקא תפקידו המשוער של שפן (ושושלתו) בעיצוב ההיסטוריה והתיאולוגיה של אנשי יהודה, ועם ישראל, אלא דווקא במה שהמחבר מכנה "תרמית רציפות השושלת של בית דוד". 
ואולי בעקבות ההתמקדות של הספר בשפן הסופר, היה ראוי לו להיקרא "קיצור תולדות שפן"?