יום חמישי, 13 באוקטובר 2016

על קהלת בסוכות

פרופ' משה ציפור, אוניברסיטת בר-אילן

Biblia de Cervera, Ecclesiastes
על קהלת בסוכות

אנו רגילים לראות ב'חמש מגילות' [1] מעין קבוצה בעלת ייחוד משלה, כדרך שרואים את ספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים כקבוצה, וכשם שספרי אמ"ת (איוב, משלי ותהילים) נחשבים כמין קבוצה ולה מרכיב משותף – מערכת טעמים ייחודית. בספרי תנ"ך שלמים, החל מכתבי־יד של ימי הביניים, 'חמש המגילות' מופיעות יחדיו, אלא שיש שתי מתכונות עיקריות בסדרן; האחת, על פי סדרן הכרונולוגי: רות ("בימי שפוט השופטים"), שיר השירים, קהלת ("[שלמה] בן דוד"), [2] איכה (מזמן החורבן), אסתר (במלכות פרס); [3] השנייה, על פי סדר קריאתן בבית הכנסת במהלך השנה: שיר השירים (פסח), רות (שבועות), איכה (תשעה באב), קהלת (סוכות), אסתר (פורים). [4] כאן נייחד את הדיבור על מגילת קהלת. 


בחלק מעדות ישראל (בעיקר בקהילות אשכנז) נהוג לקרוא את ספר קהלת בבית הכנסת בחג הסוכות. יש הקוראים אותו כל אחד לעצמו, ויש נוהגים שאחד קורא לכולם, יש הקוראים מתוך ספר מודפס ומנוקד, ויש המקפידים לקרוא מתוך מגילה כשרה, הכתובה בדיו על עור בהמה, בדומה לספר תורה, ויש שאף מקדימים ומברכים "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו". בימינו רווח המנהג לקרוא ספר קהלת בשלמותו בשבת של סוכות, בין שהוא יום טוב ובין שהוא חול המועד. 
המקור לקריאת קהלת בסוכות נעלם מאתנו. ידוע לנו בבירור על מנהג זה רק החל מתקופתו של רש"י, מתוך סידור רש"י, [5] ומתוך מחזור ויטרי של ר' שמחה, תלמידו של רש"י. [6] במסכת סופרים – שהוא חיבור מתקופת הגאונים – במהדורה שנדפסה יחד עם התלמוד הבבלי (בפרק י"ד, א–ב, טז), מסופר על מנהגי הקריאה של אסתר, רות ושיר השירים, [7] ומתוארת קריאתן חלקים־חלקים במוצאי ימי החג או אף במוצאי השבתות הסמוכות להם. עם זאת, במסכת סופרים מדובר רק בנוסח הברכה שיש לומר לפני הקריאה בספרים אלו, שהיא "על מקרא מגילה", ולא "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרות בכתבי הקודש" הנאמרת לפני הקריאה בספרים אחרים מן הכתובים, ואין ציון מועד מסוים לקריאת מגילה זו או אחרת. יתר על כן, נאמר שם במפורש שלפני קריאת מגילת אסתר צריך להזכיר "זמן" (דהיינו ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"), מה שמלמד שקריאת מגילה זו היא במועד מוגדר, ולא נאמר שיש להזכיר "זמן" בעת קריאת מגילות אחרות. מכך אפשר אולי להסיק, שאין מדובר במנהג של קריאת מגילות אלה פעם בשנה במועדים מוגדרים (ראו גם שבת קטז ע"ב, שם נשתקף מנהג קדום של קריאה בכתובים בשבתות).
במשנה (מסכת מגילה) מדובר בחובת קריאת מגילת אסתר בפורים. קריאת איכה בתשעה באב קשורה בוודאי גם לכך שאסור ביום זה ללמוד תורה המשמחת לב, או לקרוא בנביאים ובכתובים, חוץ מאשר בספרים ה"רעים", כמו איכה ואיוב. כיוון שביום זה האסור בתלמוד תורה המשמחת לב קראו באיכה, הפך הדבר למנהג של קבע. קריאת רות בשבועות, זמן מתן תורתנו, בוודאי קשורה בהצטרפותה של רות לעם ישראל, "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" (רות א', טו; הגם שלא זה היה המניע העיקרי של רות בלכתה עם נעמי לארץ יהודה). גם הציון של תקופת קציר שעורים וקציר חיטים כזמן התרחשותם של כמה אירועים בסיפור (שם א', כב; ב', כג). קושר את רות החג השבועות שהוא חג "ביכורי קציר חטים" (שמות ל"ד, כב). ואם כן, כדרך שקוראים בתורה או מפטירין בנביא מעניין היום, כך גם קוראים בכתובים מעניין היום. אפשר שבשל כך נולד הנוהג לקרוא את הספר המדבר על התקופה שבה "הגשם חלף הלך לו, הנִּצָּנים נראו בארץ" (שיר השירים ב', יב) ברגל שנחוג "במועד חדש האביב" (שמות ל"ד, יח ועוד). 
פחות ברור הקשר של קהלת לסוכות. ואולי משום שלא היה עדיין ספר מן הכתובים מיוחד לקריאה בסוכות, נבחר לצורך זה ספר קהלת. ושמא היפוכו של דבר: במהלך הדורות נתפסו "חמש מגילות" כקבוצה משותפת, מצאו לקהלת מועד שעדיין אין לו "מגילה": חג סוכות.
במחזור ויטרי (עמ' 440–441) מוזכר הקישור עם הפסוק "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קהלת י"א, ב), אשר בבבלי עירובין (מ ע"ב) נדרש לעניין שבעת ימי פסח ושמונה ימי החג (סוכות; במחזור ויטרי: שבעת ימי החג ושמיני של חג). ואפשר שמנהג הקריאה בקהלת בסוכות, קשור בחיוב למלא נדר עד הרגל. שכן הברייתא קובעת, שכל המאחר לשלם נדרו עד אחרי הרגל הסמוך עובר בעשה, ואם עברו שלושה רגלים – ולדעת כמה מן התנאים, עד שיעבור מחזור של פסח, שבועות וסוכות, בסדר זה – ולא שילם נדרו, הרי הוא עובר על דברי התורה "כי תדר נדר [...] לא תאחר לשלמו" (דברים כ"ג, כב; ראו ראש השנה ד ע"א–ע"ב). בספר קהלת יש פסקה ארוכה אשר מזרזת לשלם את הנדר ללא דיחוי, ומזהירה על העונש הצפוי למחלל דברו (קהלת ה', א–ה). בספרות חז"ל נאמרו דברים חמורים ביותר על אי־קיום נדרים; ראו, למשל, שבת ל"ב ע"ב. אפשר שבתחילה קראו מתוך ספר קהלת חלק זה העוסק בנדרים ועוד כמה חלקים עמו (שכן יש בספר חלקים בעייתיים, מהם כאלו שבגללם אף ביקשו – לפי עדותם של כמה מן החכמים – לגנוז את הספר; ראו, למשל, שבת ל ע"ב), [8] ובתקופה מאוחרת יותר עברו לקרוא את כל הספר כולו. 
במחזור ויטרי מוזכר קשר אחר בין קהלת לסוכות: המונח "קהלת" קשור עם המסופר במל"א ח', א–ג: "ויקהלו אל שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג, הוא החודש השביעי" ("חג" סתם במקרא הוא סוכות). אפשר גם שהמונח הזה נתפש כקשור לקריאתו במעמד "הקהל", בהתכנס כל העם במועד חג הסוכות מקץ שנת השמיטה אל המקום אשר יבחר ה', ושם קראו באוזניהם את דברי התורה (דברים ל"א, י–יג). [9]
נאמרו גם טעמים אחרים לקריאת קהלת בסוכות דווקא, וביניהם: בקשר עם חג הסוכות, שהוא  הזמן של "באספך מדגנך ומיקבך" אומרת התורה, "ושמחת בחגך... שבעת ימים תחֹג לה' אלהיך [...] כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידך, והיית אך שמח" (דב' ט"ז, יג–טו). בעת כזו מתאים לקרוא בספר הממתן את רגשות השמחה של אדם על הצלחתו במעשה ידיו, כדי שלא יראה בהישגיו החומריים את תכלית חייו. הקהלת, זה אשר היה מלך על ישראל בירושלים, וכל אשר שאלו עיניו לא אָצַל מהן (קהלת א', יג; ב', ד–י), מחנך לשמירת סולם ערכים נכון וחוזר ומשמיע: "ולשמחה מה זו עושה?" (שם ב', ב); "והנה הכל הבל ורעות רוח" (ב', יא), ועוד דברים כהנה. [10]
אכן, מבחינת תכניו ורעיונותיו זהו ספר כלל לא קל ואף מעורר פולמוס. בשל כך היו מן החכמים שאמרו שספר קהלת אינו במעלתם של כתבי הקודש (משנה עדויות ה', ג; ידים ג', ה), ומשום כך אין מן הראוי ללמוד בו. אבל נמצאו בו דברים טובים (כגון חתימת הספר) שהכשירו אותו להיכלל בכתבי הקודש, [11] וגם נמצאו דרכים ליישב את הקשיים שבו (ראו שבת ל ע"ב). תכניו ורעיונותיו של הספר ראויים לעיון ולדיון לעצמם. כאן רצינו לעסוק רק בקריאת הספר כ'מגילה' בחג הסוכות.

הערות
[1]   במשנה ובתלמודים נתייחד המונח 'מגילה' לספר אסתר. בחיבורים מאוחרים המילה הזאת משמשת גם כינוי ייחודי לארבעה או חמישה חיבורים מתוך כתבי הקודש, ועל קריאתם מברכים "על מקרא מגילה", כדלהלן. המונח 'מגילה' קצת מוזר, שהרי אין הוא מתייחס כלל ועיקר לתוכן של הספר (של כל חמשת הספרים המכונים 'מגילות') אלא לצורתו החיצונית – ספר נגלל, אך בזה אינו שונה מכל ספר אחר שנכתב על יריעה. ואדרבה, המונח הזה אינו נזכר בתנ"ך ביחס ל'חמש המגילות' אלא בקשר לקובץ מקיף של דברי נבואתו של ירמיהו ("מגִלה" או "מגלת ספר", ל"ו, ב ואילך); ביחס למגילה שרואה יחזקאל במראה נבואי (יחזקאל ב'–ג'), ול"מגילה עפה", ומידותיה עשר על עשרים אמה, שרואה זכריה בחזון (ה', א–ב).
[2]   יחד עם שני ספרים אלה המיוחסים לשלמה על פי הכתובת שבראשי הספרים נמנה גם ספר משלי, ולפי הברייתא (בבא בתרא טו ע"א) היו אלה חזקיהו וסיעתו אשר העלו חיבורים אלה על הכתב.
[3] כך בכתר ארם צובה. זהו גם הסדר המופיע בבבא בתרא יד ע"ב, אך שם אינן מופיעות ברצף אחד, אלא מפוזרות בין שאר ספרי הכתובים, המסודרים כולם בסדרם הכרונולוגי: רות וספר תהילים ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ואסתר. קרוב לזה הסדר בתרגום השבעים ובוולגטה, אלא שאצלם חמש המגילות משולבות בתוך שאר ספרי נ"ך, וכל הספרים הללו נחלקים בדרך אחרת: ספרים היסטוריוגראפיים, הכוללים את נביאים ראשונים ורות (לאחר שופטים), את דברי הימים ועזרא ונחמיה ועמם אסתר; ספרי החכמה (ועמם קהלת) ושירה (ועמם שיר השירים), וספרי הנבואה (ועמם דניאל, ואל ירמיהו מצורפת מגילת איכה). ונראה שגם זו הייתה מסורת יהודית; אך מאוחר יותר שולבו בתרגום השבעים גם כמה חיבורים הנודעים לנו בשם 'ספרים חיצונים'. בכתר ארם צובה ספר דברי הימים פותח את ספרי הכתובים.  
[4]   וכך נדפס בספרי התנ"ך מהדורת קורן ובמהדורות על־פי כתר ארם צובא. 
[5]  סידור רש"י, מהד' בובר־פריימן, ברלין תרע"ב, עמ' 147. 
[6]  מחזור ויטרי לרבינו שמחה, מהד' איש הורוויץ, נירנברג תרפ"ג, עמ' 440.
[7]   ספר קהלת לא נזכר כאן. ואילו במהדורתו של היגער (עמ' 251) מצוטטים מקורות (ביניהם ה"מרדכי" למגילה סימן תשפ"ג), המוסיפים גם את ספר קהלת. ראו בהרחבה ש"י זוין, המועדים בהלכה, ירושלים תשט"ו, עמ' שכז–של; י' יעקבסון, נתיב בינה ח"ה, תל אביב תשכ"ח, עמ' 194–197.
[8]  "שדבריו סותרים זה את זה". ראו בהרחבה אבן־עזרא בפירושו לקהלת ז', ג, ושם הרבה דוגמאות לזה. בויקרא רבה כ"ח (מהד' מרגליות, עמ' תרמט) ובמקבילות נאמר, בצורה מפורשת יותר: "שדבריו נוטים לצד מינות", ובשל כך ביקשו חכמים לגנוז את הספר; הדוגמאות המובאות שם אינן החריפות ביותר, ויש בספר דברים קשים מהם. ראו עוד בהרחבה: מ' זר־כבוד, קהלת (בתוך: חמש מגילות, סדרת "דעת מקרא"), ירושלים תשל"ג, עמ' 24–39; ולאחרונה ט' הורוביץ, התנ"ך כמאור וכמראה, חיפה תשע"א, עמ' 17–45.
[9]  ראו ספר המנהיג לר' אברהם ברבי נתן הירחי, הלכות החג נ"ז, מהד' יצחק רפאל, ירושלים תשל"ח, עמ' תטז. כאן מוזכר 'מנהג צרפת' לקרותו בשמיני עצרת לפני קריאת התורה. לפי ההלכה בחז"ל המלך הוא הקורא (סוטה מא ע"א). במדרש קהלת רבה א' נאמר, "למה נקרא שמו 'קהלת'? שהיו דבריו נאמרים בהקהל". ר"ל זהו כינוי הקשור בפעילותו הציבורית. קרוב לזה שם הספר בתרגום השבעים: Ekklestiastês (וכך בלשונות האירופאיות: Ecclestiastes), שהוראתו קשורה בקהילה – מנהיג או חבר המועצה. וכך מתורגם הכינוי 'קהלת' בכל היקרויותיו ("קהלת" – או "הקהלת" [י"ב, ח; ראו גם ז', כז] – זהו תואר או כינוי, דוגמת "הַסֹּפֶרֶת", עזרא ב', נה). 
[10]  גם זה אחד העניינים ש"דבריו נראים סותרים זה את זה", שהרי הוא גם קורא לשמוח במה שיש לנו.
[11]  פתרון מחודד מאוד הציע שד"ל בצעירותו, כפי שהעיד בעצמו (ראו: ש"ד לוצאטו, מחקרי היהדות, כרך א, חלק א, ורשה תרע"ג, "דברי קהלת – הקדמה", בעמ' 67–68). מאוחר יותר חזר בו (ראו  ש' ורגון ומ' צפור, "התופעה של 'תיקון סופרים' / 'כינה הכתוב' לפי תפיסת שד"ל", מנחת ידידות והוקרה לאלעזר טויטו, עיוני מקרא ופרשנות ח (תשס"ח), בעמ' 667–669.

* התפרסם בתוךמפרות האילן – על המועדיםרמת גן תשס"דעמ' 113 -117.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה