כהפטרה לפרשת ’חוקת‘ נבחר, על פי כל מנהגי העדות, סיפור נצחונו של יפתח על בני עמון (שופטים יא, א-לג), וזאת משום שבמהלכו סוקר יפתח את תולדות המלחמות באזור שמעבר לירדן ומזכיר את ניצחון ישראל בימי משה על סיחון - נושא הנדון בפרשתנו (במדבר כא, כא-לא).
מתברר שבעל ספר שופטים איננו חוסך את שבט הסופר שלו כדי להטיל צל כבד על דמותו של השופט יפתח; מאחרוני השופטים המושיעים שקמו לישראל. זאת כדי ללמדנו כי אף שאלוהים שב וסולח לישראל על חטאותיהם, פעם אחר פעם, סבלנותו הולכת ופוקעת ורמתם של המושיעים שהוא מקים לעמו הולכת ומידרדרת (ואחרי יפתח ייזכר רק שמשון). כך קוראים אנו באי-נחת על נדרו המיותר של יפתח, המוביל להקרבת בתו היחידה (שופטים יא, ל-מ), וכך מזדעדעים אנו נוכח תגובתו על טרוניית שבט אפרים כלפיו ושחיטת ארבעים ושניים אלף איש מהם (יב, א-ז).
והנה גם באופן הצגתו הראשונה של יפתח לפני הקורא ניכרת הכוונה להשחיר את פניו. אמת, הוא ’גיבור חיל‘ אך גם ’בן אשה זונה‘ (יא, א). כאשר הוא מגורש על ידי אחיו מבית אביו מתלקטים סביבו ’אנשים ריקים‘, חסרי רכוש, הנכונים לכל מעשה של שוד (פסוק ג), וכאשר באים אנשי גלעד לבקש כי יעמוד בראשם במלחמתם בבני עמון (’לכה והייתה לנו לקצין‘ [פסוק ו]), אין הוא ממהר להיחלץ לעזרתם אלא טוען כנגדם: ’הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי, ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם‘ (פסוק ז), עד שהם מבינים כי עליהם להציע לו פיתוי נוסף. אם תחילה הציעו לו להנהיגם במלחמה, הרי עתה הם מציעים: ’והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד‘ (פסוק ח), ורק כעת הוא נענה לבקשתם.
את הסיפור בגנותו של יפתח אפשר היה לספר גם בדרך אחרת שתידרש לשבחו, והרי המעשה בראשיתו של יפתח מזכיר את הסיפורים הרווחים במקרא, על הבן הדחוי ההופך בסופו של דבר לראש אחיו או אף למנהיג עמו. הכתוב מציין אמנם כי יפתח הוא ’בן אשה זונה‘ (כך מוצג בתרגום השבעים לספר מלכים גם ירבעם, דמות נוספת שהמקרא אוהב לשנוא), אך אחיו המגרשים אותו מבית אביהם אומרים לו: ’לא תנחל בבית אבינו כי בן אשר אחרת אתה‘ (פסוק ב), וניכר כאן המתח שבין האחים, בני האמהות השונות, כאותו מתח ששרר בין יוסף לבין אחיו, וכמתח שבין אחיו הגדולים שו דוד, המוזמנים לזבח עם שמואל בבית לחם, לעומת דוד הנשאר עם הצאן (שמואל-א טז, א-יג [וראו עוד שם יז, כח]).
בברוח דוד מפני שאול מצטרפים גם אליו ’כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא [=נושה] וכל איש מר נפש‘ (שמואל-א כב, ב), אך המושג ’ריקים‘, שבו משתמש בעל סיפור יפתח, מופיע במעשה אבימלך השנוא (שופטים ט, ד) וכן בסיפור ירבעם: ’ויתקבצו עליו אנשים ריקים בני בליעל...‘ (דברי-הימים-ב יג, ז).
דומה אפוא כי בקהל מעריציו של יפתח סיפרו בשבחו של הבן הדחוי, אשר גאל את ישראל מיד לוחציהם בעוד שבעל ספר שופטים, שלא חפץ ביקרו של יפתח, דורש את מעשהו לגנותו, מהחל ועד כלה.
מתוך: א‘ שנאן (עורך), י‘ זקוביץ, ד‘ פרוינד (מערכת), נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, חוקת (תשס“א 2001)
ראו גם: בת יפתח בהגות ובשירה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.