ספר רצוף אהבות: על ספרה של אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים, ספרי ניר הוצאה לאור, תש״ף 2020, 295 עמודים

אסתר ויתקון זילבר היא סופרת ומשוררת מוערכת, שידה רב לה גם בחקר הספרות והשירה, בהוראה ובציור. פירסמה עד כה ארבעה ספרי שירה וספר פרוזה אחד. ספר שיריה ׳ריפאות הצבעים׳ (רשפים, תשנ״ו 1996) זיכה אותה בפרס ראש הממשלה לשנת 1998, וספרה ׳חוצה שומרון: מיומנה של המתנחלת - רשמים, שירים, סיפורים׳ (דורות, תשס״ז 2006) זיכה אותה בפרס ז׳בוטינסקי לספרות ולמחקר לשנת 2006. ספרה החדש, ׳בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים׳, יצא בפורמט מהודר: בכריכה קשה, דפי כרומו וצילומי צבע. את הספר פותחים וחותמים ציוריה העדינים-אווריריים של ויתקון, כאילו מספרים על הרוח הממלאת את החומר. סיפוריה של ויתקון רצופים אהבה: אהבה לבורא, לארץ ולהורים. על אמה, שהיתה גננת, היא מספרת: ׳אמי הצטיינה בלשון עשירה, בסגנון רהוט ובמחשבה חכמה׳ (עמ׳ 120). מילים אלה מתארות במדוייק את לשונה של ויתקון עצמה, את סגנונה ואת תבונתה, בספר זה, כמו גם בכלל יצירתה. 

ב׳חלון לספר׳ המודפס על הכריכה האחורית כתוב: ׳סיפורי הם ביוגרפיה ספרותית רב דורית. גיבוריה מופיעים בספרי לאורך פרק זמן של כ-120 שנים. דרך יבשות, תרבויות ומלחמת העולם השנייה… אני תוהה אם הגורל הפך אותם לגיבורים, או שהם היו גיבורים למרות הגורל….׳. 

הספר בנוי מסיפורים קצרים ומרגשים המתארים את תולדות המשפחה דרך עיניה, זכרונותיה ותובנותיה של הסופרת, והם מסודרים ברצף כרונולוגי. חלק מהדברים היא חוותה בעצמה וחלק למדה ממה שסיפרו לה, ואת הפערים מילאה מדמיונה היוצר. השיחות, והמצבים המדומיינים הממלאים את הפערים הם במובן מסויים שיקוף הרבה יותר מדוייק של הממשות מאשר עובדות, תאריכים ושמות. כל סיפור בספר הוא חלק מפאזל, ורק עם סיום הקריאה מתבהרת התמונה השלמה המעניקה את המשמעות לכל אחד ואחד מחלקיה: יש להסטוריה כיוון ומשמעות - מחורבן לגאולה ומשואה לתקומה. התמונות מחיי המשפחה אינן תוצר מקרי של מציאות כאוטית אלא חלק מהגורל היהודי ששיאו הוא הקיום הלאומי בארץ. 

הקיום היהודי בנכר היה מלווה ברדיפות, גירוש, עוני, רעב, מחלות ונדודים רבי סבל. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1949, שנה לאחר הקמת המדינה, והמציאות הקשה טפחה מיד על פניה. גם בארץ היו עוולות. אביה של אסתר מצא עבודה כשוטר. המשימה שהוטלה עליו היתה להעלות את העולים החדשים שהגיעו לארץ ממרוקו על משאיות שיסיעו אותם מחיפה לנגב. ׳אבל דבר אחד הטרידו. הוא לא הבין למה השוטרים צריכים להיות מצויידים באלות׳ (עמ׳ 94). העולים הבינו ששולחים אותם אל מקום מדבר, אבטלה ׳ורק חול ושמש׳ (עמ׳ 95), וסרבו לעלות על המשאיות. ההתנגדות הנמרצת ביותר היתה של הגברים הצעירים והחזקים, והשוטרים החלו להכותם באכזריות בכל חלקי גופם. ׳הייתכן שזו מדינה יהודית אכזרית כמו רוסיה׳ שאל את עצמו אביה של אסתר. הוא חש זעם ועלבון מהכפיה האלימה הזאת והתפטר מהמשטרה. אותם ימים עמדו גם בסימן ׳הפנקס האדום׳. אותו פנקס שהעיד שבעליו הוא חבר מפלגת הפועלים ששלטה במדינה. בלעדיו היה קשה להשיג עבודה. גם רצוי היה להסתיר למי הצבעת בבחירות פן יבולע לך. ואז באה מלחמת סיני. הרוגים ופצועים, והמשפחה ירדה לארצות-הברית. שם ראתה ויתקון הצעירה את הסרט ׳אקסודוס׳. חזרתי ׳מאוהבת עד הגג׳, היא מספרת, ׳בשחקן פול ניומן. הקפטן של אוניית המעפילים לארץ ישראל׳ (עמ׳ 127). הכמיהה לארץ ישראל מילאה אותה ובהיותה בת עשר חזרה המשפחה לישראל. 

סיפוריה של ויתקון הם נשיים מאד. היא מרבה לדבר על שיער ותסרוקות, קוסמטיקה, שמלות ויופי. ׳אמי ניגשת למראה, מסדרת את שערותיה. מורחת אודם בשפתיה׳ (עמ׳ 141). 

אהבה גדולה חיברה את הוריה. הם עשו הכל יחד. ׳ישבו בשבתות ליד שולחן שבת לאכול ביחד, שהו במתחם הסלון כשאמי קראה לאבי מאמרים מהעתון ואבי קרא לה דברי תורה. ברגעים של נחת שרו ביחד פיוטי שבת. יום אחד אמרה אמי על אבי: ״בלעדיו אני לא שווה כלום״ (עמ׳ 142). וגם הוא אמר עליה כדבר הזה. מכאן נגזר שם הספר, ׳בלעדייך איני שווה׳. בלי ניקוד. כך שאפשר לקרוא אותו הן כדיבור שלה אליו והן כדיבור שלו אליה. 

כחוט השני עוברת בספר אהבת המוסיקה: הנגינה בכינור (סטרדיוריוס!), הזמרה, התפילה, הפיוט וזמירות השבת. ׳בבגרותי הבנתי ששירת האמונה של אבי וניגוניה הם בתוכי עורק פועם ועוצמתי אל האמונה׳ (עמ׳ 220).

השנים חלפו. ההורים הזדקנו ומתו, ונשאר בפיה טעם מאכליהם. היא מונה אותם בספר ׳אחד לאחד כמי שמונה יהלומים על כתר האהבה׳ (עמ׳ 264). 

׳בעיני זו מצווה יקרה לספר בשבחי ההורים כשם שחשוב לספר בשבחי הבורא׳ (עמ׳ 266) היא מסכמת. 

אין ספק, ספרה של ויתקון הוא ספר היוצא מן הלב ונכנס אל הלב.