יום שישי, 26 ביוני 2020

ספר רצוף אהבות: על ספרה של אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


אסתר ח״ג ויתקון זילבר, בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים, ספרי ניר הוצאה לאור, תש״ף 2020, 295 עמודים

אסתר ויתקון זילבר היא סופרת ומשוררת מוערכת, שידה רב לה גם בחקר הספרות והשירה, בהוראה ובציור. פירסמה עד כה ארבעה ספרי שירה וספר פרוזה אחד. ספר שיריה ׳ריפאות הצבעים׳ (רשפים, תשנ״ו 1996) זיכה אותה בפרס ראש הממשלה לשנת 1998, וספרה ׳חוצה שומרון: מיומנה של המתנחלת - רשמים, שירים, סיפורים׳ (דורות, תשס״ז 2006) זיכה אותה בפרס ז׳בוטינסקי לספרות ולמחקר לשנת 2006. ספרה החדש, ׳בלעדייך איני שווה: סיפורים וממוארים׳, יצא בפורמט מהודר: בכריכה קשה, דפי כרומו וצילומי צבע. את הספר פותחים וחותמים ציוריה העדינים-אווריריים של ויתקון, כאילו מספרים על הרוח הממלאת את החומר. סיפוריה של ויתקון רצופים אהבה: אהבה לבורא, לארץ ולהורים. על אמה, שהיתה גננת, היא מספרת: ׳אמי הצטיינה בלשון עשירה, בסגנון רהוט ובמחשבה חכמה׳ (עמ׳ 120). מילים אלה מתארות במדוייק את לשונה של ויתקון עצמה, את סגנונה ואת תבונתה, בספר זה, כמו גם בכלל יצירתה. 
ב׳חלון לספר׳ המודפס על הכריכה האחורית כתוב: ׳סיפורי הם ביוגרפיה ספרותית רב דורית. גיבוריה מופיעים בספרי לאורך פרק זמן של כ-120 שנים. דרך יבשות, תרבויות ומלחמת העולם השנייה… אני תוהה אם הגורל הפך אותם לגיבורים, או שהם היו גיבורים למרות הגורל….׳. 
הספר בנוי מסיפורים קצרים ומרגשים המתארים את תולדות המשפחה דרך עיניה, זכרונותיה ותובנותיה של הסופרת, והם מסודרים ברצף כרונולוגי. חלק מהדברים היא חוותה בעצמה וחלק למדה ממה שסיפרו לה, ואת הפערים מילאה מדמיונה היוצר. השיחות, והמצבים המדומיינים הממלאים את הפערים הם במובן מסויים שיקוף הרבה יותר מדוייק של הממשות מאשר עובדות, תאריכים ושמות. כל סיפור בספר הוא חלק מפאזל, ורק עם סיום הקריאה מתבהרת התמונה השלמה המעניקה את המשמעות לכל אחד ואחד מחלקיה: יש להסטוריה כיוון ומשמעות - מחורבן לגאולה ומשואה לתקומה. התמונות מחיי המשפחה אינן תוצר מקרי של מציאות כאוטית אלא חלק מהגורל היהודי ששיאו הוא הקיום הלאומי בארץ. 
הקיום היהודי בנכר היה מלווה ברדיפות, גירוש, עוני, רעב, מחלות ונדודים רבי סבל. המשפחה עלתה לישראל בשנת 1949, שנה לאחר הקמת המדינה, והמציאות הקשה טפחה מיד על פניה. גם בארץ היו עוולות. אביה של אסתר מצא עבודה כשוטר. המשימה שהוטלה עליו היתה להעלות את העולים החדשים שהגיעו לארץ ממרוקו על משאיות שיסיעו אותם מחיפה לנגב. ׳אבל דבר אחד הטרידו. הוא לא הבין למה השוטרים צריכים להיות מצויידים באלות׳ (עמ׳ 94). העולים הבינו ששולחים אותם אל מקום מדבר, אבטלה ׳ורק חול ושמש׳ (עמ׳ 95), וסרבו לעלות על המשאיות. ההתנגדות הנמרצת ביותר היתה של הגברים הצעירים והחזקים, והשוטרים החלו להכותם באכזריות בכל חלקי גופם. ׳הייתכן שזו מדינה יהודית אכזרית כמו רוסיה׳ שאל את עצמו אביה של אסתר. הוא חש זעם ועלבון מהכפיה האלימה הזאת והתפטר מהמשטרה. אותם ימים עמדו גם בסימן ׳הפנקס האדום׳. אותו פנקס שהעיד שבעליו הוא חבר מפלגת הפועלים ששלטה במדינה. בלעדיו היה קשה להשיג עבודה. גם רצוי היה להסתיר למי הצבעת בבחירות פן יבולע לך. ואז באה מלחמת סיני. הרוגים ופצועים, והמשפחה ירדה לארצות-הברית. שם ראתה ויתקון הצעירה את הסרט ׳אקסודוס׳. חזרתי ׳מאוהבת עד הגג׳, היא מספרת, ׳בשחקן פול ניומן. הקפטן של אוניית המעפילים לארץ ישראל׳ (עמ׳ 127). הכמיהה לארץ ישראל מילאה אותה ובהיותה בת עשר חזרה המשפחה לישראל. 
סיפוריה של ויתקון הם נשיים מאד. היא מרבה לדבר על שיער ותסרוקות, קוסמטיקה, שמלות ויופי. ׳אמי ניגשת למראה, מסדרת את שערותיה. מורחת אודם בשפתיה׳ (עמ׳ 141). 
אהבה גדולה חיברה את הוריה. הם עשו הכל יחד. ׳ישבו בשבתות ליד שולחן שבת לאכול ביחד, שהו במתחם הסלון כשאמי קראה לאבי מאמרים מהעתון ואבי קרא לה דברי תורה. ברגעים של נחת שרו ביחד פיוטי שבת. יום אחד אמרה אמי על אבי: ״בלעדיו אני לא שווה כלום״ (עמ׳ 142). וגם הוא אמר עליה כדבר הזה. מכאן נגזר שם הספר, ׳בלעדייך איני שווה׳. בלי ניקוד. כך שאפשר לקרוא אותו הן כדיבור שלה אליו והן כדיבור שלו אליה. 
כחוט השני עוברת בספר אהבת המוסיקה: הנגינה בכינור (סטרדיוריוס!), הזמרה, התפילה, הפיוט וזמירות השבת. ׳בבגרותי הבנתי ששירת האמונה של אבי וניגוניה הם בתוכי עורק פועם ועוצמתי אל האמונה׳ (עמ׳ 220).
השנים חלפו. ההורים הזדקנו ומתו, ונשאר בפיה טעם מאכליהם. היא מונה אותם בספר ׳אחד לאחד כמי שמונה יהלומים על כתר האהבה׳ (עמ׳ 264). 
׳בעיני זו מצווה יקרה לספר בשבחי ההורים כשם שחשוב לספר בשבחי הבורא׳ (עמ׳ 266) היא מסכמת. 
אין ספק, ספרה של ויתקון הוא ספר היוצא מן הלב ונכנס אל הלב. 


























6 תגובות:



  1. אסתר יקרה, מתמצת את התרשותי מספרך היפה המיוחד מאד המערבב ספרות במציאות ומציאות בספרות (מתוך ראייה פילוסופית שיש לצמצם את הפער בין השתיים)".
    וכמובן הייתי מוסיף שחיי היוצר/ת הם בשני עולמות - בעולם המציאות ובעולם הספרות, כאשר לעיתים עולמות אלו מנוגדים וסותרים והדבר גורם למצוקה נפשית, אך לעיתים נוגעים עולמות אלו בליטוף האחד בשני, ואז - כמו במקרה שלך - היצירה נובעת כמו מים הנובעים מגן העדן במעין סוג של הרמוניה. ההתאחדות של שני העולמות הללו היא מקור לשפע הן של החיים במציאות והן של התנובה הספרותית (וקל להבין מדוע כי כל התאחדות מטבעה מניבה יצירה).
    קראתי את הרשימות שבספר מתוך ראיית ההתאחדות בין העולם המציאותי לעולם הספרותי שבנפשך ונהניתי מאוד. הסיפורים האישיים הנוגעים ללב נוטשים כביכול את הגוון היומני ומקבלים משמעות ספרותית - מה שמעצים את חווית הקריאה.
    תודה ושבת שלום -- ד"ד צדוק עלון

    השבמחק
  2. שבוע טוב אסתר יקרה
    קראתי בשקיקה את ספרך על הורייך. הספר רווי באהבה ובהערכה עד אין קץ. ישנם קטעים מרגשים מאוד ואין פלא שהרי מדובר במשוררת מחוננת כמוך שמצליחה לבנות את אישיותם של כל בני המשפחה דרך סיפור החיים הפתלתול. סיפור חייהם שזור בצרות עם ישראל עד הגעתו לארץ ישראל. אשרי ההורים שכך מנציחה אותם בתם ואשרי הבת שזכתה לגדול בבית אוהב ,מסור ואוהב ספר.
    אני בטוחה שהם גאים בך בשמיים כפי שהיו גאים בך בחייהם.
    תודה רבה לך. רגשת אותי מאוד. בהצלחה ובריאות טובה לך ולבעלך ולכל צאצאיכם.
    ד"ר לספרות דינה לוין

    השבמחק
  3. אסתר ויתקון היקרה,
    אתמול הגיע ספרך 'בלעדייך' הנפלא מאוד והמיוחד מאוד לשולחני.
    קראתי בו דפים רבים ובכוונתי לקרוא את כולו. דרך התמודדות עם החיים היא מופתית ומיוחדת לך. זהו ספר נהדר של כיבוד הורים, בית ומשפחה . כיבוד עמוק ומתמיד. כל זאת על רקע 'הדור'.
    היי ברוכה
    הלל ויס ( פרופ' לספרות הלל וייס)

    השבמחק
  4. אני קוראת בסיפרה היפה של אסתר ח״ג ויתקון זילבר וציורים עולים בי לסיפורים המופלאים שלה. הציור למעלה״ סבתא חיה - גולדה בסירה עם אליהו הנביא״ , לסיפור ״ אליהו הנביא עוזר שנית״, הציור מתחת ״בדרך אל הדוד אהרון״ לסיפור״ תחנת קמח ופאה גזורה״ והשלישי ״ חלון הראווה של אמא חנה״ לסיפור ״ מסובך להיות יפה״. תודה אסתר על הסיפורים המופלאים המעוררים בי געגועים טמירים אל אבותיי ואמהותיי בפולין הנשכחת.
    נילי בורנשטיין
    ( אמנית החיה בברגן שבנורבגיה. )

    השבמחק
  5. בלעדייך איני שווה
    סיפרה של אסתר ח"ג ויתקון זילבר.
    זה עתה סיימתי לקרוא את ספרה של אסתר ויתקון זילבר. מיום שקיבלתי אותו, נהגתי לקרוא כמה פרקים לפני השינה, כשהגעתי לדפים האחרונים צר היה לי, כמו להיפרד מידיד. להפתעתי ושימחתי בסיום הספר יש נספח של תמונות וניתן להתוודע למראן של הדמויות שצוירו בספר במילים ביד מיומנת ובלב אוהב.
    הספר בנוי מפרקים קצרים, כשכל פרק יכול לעמוד גם כסיפור בפני עצמו. ויחד הם מהווים פסיפס גדול המכיל בתוכו כמה דורות.
    הדמויות המרכזיות הם הוריה של המספרת, אבל בעיני עולה גם דמות שלישית לא פחות מרכזית- המספרת עצמה. מאד התרשמתי מאופן התבוננותה באירועים ואנשים, בראייה דקה של הפרטים, ביכולת להסיק מהם מסקנות ולבנות תמונה רחבה יותר, המחברת אכן מרשימה ביכולת הכתיבה שלה, בחן ובהומור שמלווים את הספר, אבל יותר מכל הרשימה אותי האהבה העצומה להוריה. לא אהבה עיוורת. יש לה גם ביקורת, היא רואה וקולטת מצבים לא מחמיאים ומתארת אותם, אבל על הכל שרוי קו של חסד.
    כשאני מסיימת ספר שאהבתי, אני מרגישה התעלות רוחנית, בצד צער הפרידה מעולמו של הספר.כך הרגשתי בסיום הקריאה ואני ממליצה עליו בכל לב.
    חנה קב רוט
    (לשעבר מנהלת סמינר לוינסקי)

    השבמחק
  6. אסתר היקרה, ערב טוב ושבוע טוב, 11.7.2020

    חן וחסד ואהבה מאפיינים את סיפורייך. סיפורים רבי קסם של ''נפש מוארת ושמחה''. מדי יום בשבוע החולף, ביליתי אתם בעונג רב.
    לפעמים צחקתי וקרה גם שדמעתי כי נזכרתי באמי הטובה ובבני משפחתי האהובים שאינם.
    את נשמה מוארת ומאירה ואין פלא בכך כי את יציר של הורייך - רבקה ושמחה -
    וזה מה שיוצא מאותיות שמם -רבקה - קרבה רבה בה , שמחה חמה חשה.

    ועל כן את מסוגלת ''לקבל במאור פנים את כובד מטלות החיים''.

    מצא חן בעיני פירושו של אביך לעקדת יצחק, פירוש המעיד על נשמתו היפה.

    הקטע על התענוג שבקילוף ואכילת האשכולית הוא קטע מופתי -

    ''חילוץ הטוב, שטמון בפלחי האשכולית
    בדרך איטית, פלח אחרי פלח, משבי הקליפות הדקות הצמודות לבשרן... התגמול העסיסי המושג לאחר עמל... מחדד את ההנאה מעולמו של האל ואת הכרת הטוב. האשכולית ואכילתה היא סמל לעצמנו.
    אנו עמלים בהתמדה ובתשומת לב להסיר את הקליפות שדבקו בנו כדי לחשוף את הטוב הטמון בתוכנו, ואז נוכל לשמוח במתנת החיים ולשמח אחרים".

    התרגשתי מאד מהברכה של סבך בהיותך בת עשר -
    השתדלי להיות נעימת הליכות
    בעלת מידות ואופי
    אז תהיי חמודה ללא דופי
    ובחיים - מאושרת ורבת הצלחות
    מאת סבך יוסף הוכמן.

    נפלא שברכתו התגשמה במלואה ואף למעלה מזה, באישיותך ובאורחות חייך.

    תודה על הזכות לקרוא בספרך ''בלעדייך איני שווה''.

    שלך באהבה,
    ארלט מינצר
    ( פסיכולוגית קלינית, משוררת, שחקנית)

    השבמחק