האלגוריה על רדיפת החתולים השחורים והשמדתם. על הספר: החתול השחור האחרון

ד״ר מירי ברומר, אוניברסיטת חיפה

אווגניוס טריוויזיאס, החתול השחור האחרון, מיוונית: יחיאל קמחי, איורים: סטפן וסט, 

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים, תל אביב תש"ע 2010

הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרית הפועלים

הספר נפתח בקדימון, שלנו המבוגרים מזכיר נשכחות ומעביר צמרמורת. זה גם המשפט המסיים את הסיפור: "אני מספר לכם כל זאת מפני שכאן באי שלנו, כמו במקומות אחרים, החתולים שוכחים, בני אדם שוכחים והטירוף – אם רק תינתן לו ההזדמנות - ישתולל שוב, והסיפור יחזור על עצמו." משפט שהופך את הסיפור לאקטואלי בכל זמן. 

"קודם נעלם משי. אחר-כך ספידי. אחר-כך קוטר, טיטוס, רעמסס, כושית, פושט וביז´ו. לכל אותם חתולים לא היה אלא מאפיין אחד, אחד ויחיד: הצבע שלהם, השחור משחור" (עמ' 9). כך נפתח סיפורו האלגורי של הסופר היווני, אווגניוס טריוויזאס, סיפור מרתק על מרדף אכזרי המתנהל בחברה הלוקה בדעות קדומות ובאמונות טפלות. (בגב הספר).

זהו מעין ספור בלשי המסופר בגוף ראשון. המספר, חתול רחוב שחור, גיבור הסיפור, שאיננו יודעים את שמו. הוא בעל חוש הומור נפלא, הלוקח את החיים מאוד ברצינות. הוא מאוהב בגרציאלה, חתולת אנגורה לבנה, יפה ומטופחת, החיה בבית עשירים. מהר מאד יעמוד חתולנו המספר על טיבה האמיתי כשתתחלנה הצרות. הרמזים נשמעים די מהר כשהיא מספרת על השידוך לרספוטין על מנת שיהיו להם גורים "טהורי גזע", משפט שלנו, כיהודים, מדליק מיד נורית אזהרה. 

לילדים, זהו סיפור על רדיפת חתולים הכתוב באופן משעשע גם במקומות הקשים. למבוגרים, מצלצלים פעמוני האזהרה הנושאים שמות כמו "טוהר הגזע", תעמולה ושטיפת מח ועד חיסול ו"פתרון סופי" עם תיאורים המזכירים את ליל הבדולח. "ראיתי אותם מנפצים חלונות ראווה של חנויות שבהן הוצג מזון לחתולים. ראיתי אותם, פניהם מעוותות לאור הלפידים כבחלום בלהות, דופקים בזעם על דלתות… ראיתי אותם אורבים בפינות הרחובות ומכושים בידיהם, ראיתי אותם מדליקים מדורות – להעלות באש את קורבנותיהם (עמ' 56).  לכאורה, ככתוב על הכריכה - ספר לצעירים. למעשה - ספר לכל אדם שצריך תזכורת כדי לזכור. התגובה הראשונית של החתולים, ולצערנו גם של בני האדם, כשהם רואים בהעלמות חבריהם, היא התעלמות, הכחשה ותירוצים.  בהתחלה לא גרמו ההיעלמויות הפתאומיות הללו דאגה מיוחדת בעולם החתולים של האי. "זה לא כל כך נדיר שחתול נעלם לו לפתע פתאום...יכולות להיות לכך אלף ואחת סיבות...” (עמ' 9). וגם כשמתגלים חשודים, ובמו עיניו רואה חתולנו איך חתול שחור אחד נחטף, הוא "אחד שלא הכרתי” (עמ' 11) ובמקום לתכנן מרדף, הוא וחברו טייגר מתכננים השגת ארוחה.  

העלילה מתרחשת על אי (אחד מאיי יוון?) ויש הרבה חומר למחשבה מהן המשמעויות של  "אי".  חתולנו מתאר את יפי האי שלו ואת הים, אולם מזכיר את הופעת הטייפונים בחורף הסוגרים את האי לשלושה-ארבעה חודשים. "אקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות במערכה השלישית" (פראפראזה על אנטון צ'כוב). כך אנחנו שומעים גם על הידידות שנרקמת ביו חתולנו לעכברון אחד ששמו חמודי ועל נקר מאוהב שחתולנו מחזיר לקינו במקום לטרוף אותו. וכשהנקר מבטיח "שיבוא יום ואחזיר לך טובה תחת טובה על מה שעשית” (עמ' 28) אי אפשר שלא להיזכר במשל האריה והעכבר של איזופוס מהמאה 5 לפנה"ס. וכבר יש לנו שלושה "אקדחים המעשנים במערכה הראשונה". בינתיים, נעלמים עוד ועוד חתולים שחורים. החתולים מסכימים ש"צריך לעשות משהו חברים" אבל כמובן לא עושים כלום. כעת, הופך הסיפור מחד גיסא לסיפור בלשי כשחתולנו מתחיל לבלוש ולנסות להבין מה קורה, ומאידך גיסא לסיפור הישרדות מותח. עולות עוד ועוד שאלות ומתקבלים עוד ועוד רמזים על תוכנית ההשמדה ההולכת ומתרקמת, על הגזירות המתחדשות במהירות, התעמולה הנוראית הקוראת להשמיד, לגרש מהבתים, איום שכל מי שייתן מחסה - ייענש… במועדון עמותת המאמינים באמונות טפלות, הולכת ונרקמת המזימה שתאריך היעד שלה- תחילת עונת הטייפונים (טייפונים פעם שנייה). מתפתחת שיטת ההסברה לציבור והשלטון נרתם להשמדה.

תוך כדי בריחה מאימת הרודפים, בא לעזרתו  של חתולנו, חמודי העכבר. ראשית, הוא מציל אותו מאימת טבחית הרודפת אחריו בצורה העכברית ביותר. "לגמרי בהפתעה יצא לו מאחד החורים עכבר אפור, טיפס בזריזות על קרסולה של הטבחית. הטבחית השמיעה זעקה גדולה, הסכין נשמטה מידה..והיא..מכה על ימין ועל שמאל ומקפצת כמו בריקוד צ'רלסטון על רחבת ריקודים מכוסה בקיפודי ים" (עמ׳ 57-56). כך, למרות הסיפור הנורא, התיאורים מלאים בהומור ומצחיקים בלי סוף. בהמשך, חמודי מראה לחתולנו את דרך הבריחה ואף מארגן לו בעזרת חברו, העכבר גבינתי, "שגר בחור עכברים מהודר בביתו של וילהלם בדל סיגריה, נשיא עמותת המאמינים" (עמ' 59), כניסה למסתור בחדר האוכל בו תתקיים הישיבה הגורלית בהשתתפות ראש ממשלת האי שנקרא לתמוך במאבק במזל הרע, קרי, השמדת כל החתולים השחורים של האי. חתולנו מתגנב לביתו של בדל סיגריה, על פי ההדרכה שקבל וחוזה בקבלת ההחלטות לפתרון הסופי. כשקוראים את שיחת השכנוע, הפוליטיקה המלוכלכת והאיומים הנסתרים והגלויים, שוכחים לרגע שמדובר בסיפור דמיוני, באי מרוחק וכל קשר למציאות מקרי בלבד? וכך, תוך כדי תיאורים משעשעים על הסעודה, הגרגרנות והכמעט חנק, מסכם המארח: "- במקום להאשים אתכם… (כלומר את הממשלה במצבם הקשה של האי, של התקציב ובשאר תקלות) היו מאשימים את החתולים השחורים… – נכון! לשם יש לתעל את זעמו של העם, הסכימו בקול שני אנשי עסקים..” (עמ׳ 64). ההתלהבות מהרעיון הולכת וגדלה ושר העבודה מפתח את הרעיון "הציבור ישמע 'חתול שחור' וייתקף באמוק! החתולים ייתפסו כאחראים לקצבאות הזקנה הנמוכות.. בהזנחת בתי הספר.. לבתי החולים המזוהמים.. האשמים במעשי השוחד ובעסקאות מפוקפקות למיניהן! – ואנחנו ניבחר שוב ברוב מוחץ מפני שנבטיח לגאול את המדינה, … מאימת החתולים השחורים" (עמ' 66). בשלב מסוים, מתגלה חתולנו ומתפתח מרדף משעשע, עשיר בעוגות קרם מוטחות לפרצופים, שמפניה נשפכת, קריעת הנברשת ועוד, המשכיח לרגע את הדברים הקשים שזה עתה נשמעו. כעת מתחילים גם סיפורי הבגידה. גרציאלה מסלקת את חתולנו האהוב בטענה שהוא מעמיד אותה במצב לא נוח כי "לא רק אותי אתה מסכן, גם בעלי הבית שלי… מה הם אשמים… שיסתבכו ככה פתאום בגללך? מה זה בשביל הנבלות האלה לשרוף את האחוזה?..." (עמ' 76) ולא נותר לחתולנו אלא לברוח. תוך שימוש בהומור רב, בשמות מצחיקים ובעלי כפל משמעות, כמו בולי – הבולדוג הרשע (וגם- bully  - בריון), ו- סור מרע - שם משפחתם של שניים מהרעים, נמשכים התיאורים, נמשכים אירועי הזוועה, חתולנו נרדף ובורח ממקום למקום (וכך גם חתולים אחרים), הוא רואה בהיעלמות ובמות חבריו בזה אחר זה מוות נורא, מלא ייסורים והתעללות. יש המתאבדים כשכשל כוח הסבל שלהם. כשהחתולים מחפשים תמיכה ב"אגודת צער בעלי חיים" הם מגלים שהפכה ל"האגודה להגנת בני האדם מפני החתולים השחורים". חתולנו  וכתם חברו, מכנסים אספת נציגים של כלל החתולים באי: אפורים, חומים, לבנים, ומבקשים את תמיכתם. והתגובות:  

צחי: אם נעשה את כל מה שאתה אומר, יש סכנה שניחשב לשותפים לדבר עבירה. 

שלגיה: אנחנו לא יכולים לסכן את העור שלנו למען הביטחון שלכם. אחרת המטורפים האלה יתחילו לרדוף גם אותנו. למה אנחנו, החתולים הלבנים, צריכים לסכן את עצמנו בשבילכם? מה התועלת שתצמח לנו?  

פריש מיש הצבעוני: אנחנו צריכים להתייעץ. אני מקווה שתוך חודש חודשיים נצליח לרכז חוות דעת.

אך יש גם חסידי אומות עולם, שעוזרים, מחביאים, מצילים תוך סיכון עצמי, ויש משתפי פעולה: בואש, עורב וזוג סמורים, השולחים את לילה, חברתו השחורה של חתולנו "להלבין" בבור סיד ומסגירים את חתולנו. כשמושמדים כמעט כל החתולים השחורים, מתפשטת ההשמדה לחתולים בעלי כתמים שחורים, אחר כך מגיע תור החתולים האפורים והלבנים. האי צריך להיות נקי מחתולים. כאן נחלץ שוב חמודי העכבר לעזרה, נפגש עם חתולנו והמזימה האמיתית מתבררת. חמודי ישוב לעזור וכך גם הנקר המאוהב, גם לטייפונים יש תפקיד.

את הסוף המפתיע תצטרכו לגלות בעצמכם. ההנאה מובטחת מכל רגע של קריאה. ולסיום משהו בנימה אישית בתור חובבת כלבים מושבעת.  מאז שקראתי את הספר לראשונה, התחלתי להסתכל אחרת על חתולי רחוב בכלל ועל חתולים שחורים בפרט. אי אפשר אחרת.