יום חמישי, 25 ביוני 2020

על ספרו של מיכה גודמן - מלכוד 67

ד"ר צביה רחימי שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך


מיכה גודמן, מלכוד 67, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017, 224 עמודים

בשנת 2017 במלאת יובל שנים למלחמת ששת הימים, החליט ד"ר מיכה גודמן לכתוב ספר זה, בו הוא מתאר, מסביר ומנתח את החברה הישראלית בעקבות מלחמה זו . הוא שוחח עם אנשים רבים בישראל, יהודים ולא יהודים והוא ניסה להבין את הלכי הרוח שלהם.
למה דווקא בשנת היובל? כי: " ...על פי המסורת המקראית, שנת היובל, בשנת החמישים כל העבדים משתחררים מאדוניהם. כל החובות בטלים וכל הקרקעות שבים לבעליהן. היובל הוא הרגע שבו הספירה מתחילה מחדש. הפערים הכלכליים והחברתיים שהתרחבו במשך חמישים שנה מתאפסים, הפערים המעמדיים בין אדונים לעבדים נמחקים – לאחר חמישים שנה העולם כאילו נברא מחדש. שנת היובל לוויכוח על תוצאות מלחמת ששת הימים היא הזדמנות לאפס את הוויכוח ולברוא את השיח מחדש. הדעות השונות שהושמעו והמחשבות השונות שנהגו בחמישים השנים האחרונות הותירו את החברה הישראלית ואת החברה הפלסטינית במבוי סתום. שנת החמישים היא הזדמנות מקראית להתחדשות ישראלית, הזדמנות לבחון מחדש את הנחות היסוד של המחשבה הפוליטית בישראל. אך תנאי פסיכולוגי להתחדשות המחשבות שלנו היא שינוי רדיקלי של מערכת היחסים הרגשית שלנו" (עמ' 10)
נקודת הראות הזאת של גודמן ודרך כתיבתו מוצאות חן בעיניי, על אף שאינני מתענינת בפוליטיקה, כי אני ספקנית לגבי העוסקים בה. אך גודמן ניגש בגישה פסיכולוגית, המנסה להבין את הלכי הרוח של הפלגים השונים בחברה הישראלית. הוא איננו נוקט עמדה, אלא מנתח את הצדדים השונים.
בעקבות מלחמת ששת הימים החברה הישראלית נעשתה שסועה לשני קטבים, והיום? קטונתי לחשוב ולציין כמה שסעים שונים יש כיום!! אם בעבר אפשר היה לדבר על קווים אידאולוגיים, היום יש בכלל קווים?
גודמן מציע מושג חדש: שיח פרגמטי: " הרעיונות שאפרוש אינם שלי והם אינם חדשים ומקוריים. המרכיבים השונים שלהם כלולים בתוכניות וברעיונות של מומחים, גנרלים, מזרחנים ומדינאים: ליקטתי כמה מהם, שייפתי אותם, הרכבתי מהם שתי תוכניות פרקטיות בעלות אופי שונה, ובעיקר ארגנתי אותם בתוך מרחב שיח שמשותף לשניהם – אך שיש בו מקום לעוד הרבה רעיונות מסוגם. ...התוכניות שאציג הן חומר למחשבה. מטרתן לא לשכנע אלא להדגים, ובעיקר לעודד אותנו להנמיך את הציפיות שלנו. במקום לשאוף לסיים את הסכסוך ולכבות את השנאה, נסתפק בניסיון להפוך בעיה קטלנית לבעיה כרונית." (עמ' 134) 
גודמן מציע לנו דרך לשיח. הלוואי שנשכיל ונלמד לשוחח, כי חלק ניכר מבינינו שכח שיש פעולה חברתית כזאת.

אין תגובות:

פרסום תגובה