לידת יעקב ועשו אצל הושע

תאומים

בספר הושע נשמע הד לסיפור בריחת יעקב-ישראל לארם והעבודה שעבד את לבן כדי לקבל את יד רחל: "ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באישה..." (הושע יב, יג). בין השאר מזכיר גם הושע את סיפור לידת יעקב ועשו. הנביא מדבר קשות אל עם ישראל ומשווה את התנהגותו הקלוקלת לזו של אבי האומה, יעקב, שעליו הוא אומר כי "בבטן עקב את אחיו..." (יב, ד), היינו: רימה אותו. (למשמעות זו של השורש עק"ב ראו למשל גם במלכים-ב י, יט).

למה מתכוון הושע כשהוא  מדבר על מעשה של רמאות שעשה יעקב כלפי אחו בבטן אמם? המסורת המרכזית אודות לידת שני האחים מצויה, כידוע, בספר בראשית והיא מספרת על לידת עשו תחילה, "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, ויקרא שמו יעקב" (כה, כו). אמנם ניתן לראות בהחזקת העקב מעין ניסיון של יעקב למנוע את לידת עשו לפניו, אך עדיין קשה לראות בכך מעשה של רמאות שבגללו ניתן לגנות את יעקב במילים קשות. סבירה אפוא ההשערה, שהנביא הושע הכיר סיפור אחר על לידת יעקב ועשו, מעין הסיפור המצוי בתורה אודות לידת התאומים בני יהודה, פרץ וזרח (בראשית לח, כז-ל). בסיפור לידתם של תאומים אלה מצליח מי שאמור היה להיוולד שני, פרץ, לפרוץ ראשון, להקדים את אחיו, וכך גם לזכות במעמד הבכורה. הדמיון בין סיפור לידת יעקב ועשו לבין סיפור פרץ וזרח מבוסס גם על עובדת היותם שני הסיפורים היחידים בתורה אודות לידת תאומים, ובשניהם אף מופיע ביטוי זהה: "והנה תומים בבטנה" (בראשית כה, כד), "והנה תאומים בבטנה" (לח, כז).

אם אכן סופר על יעקב ועשו מעין מה שמסופר על פרץ וזרח, הרי שיעקב ראוי היה לגינוי על התנהגותו זו. אך בסיפור התורה, כפי שהוא לפנינו, כבר טושטשה המסורת הראשונית אודות יעקב העוקב-מרמה את אחיו, מסורת שהסבירה את שמו מלשון עקבה-רמאות, ונותר לה רק רמז קלוש בסיפור האחיזה בעקב, כששמו של יעקב נדרש מעתה כנובע מאחיזה זו. הנביא הושע הכיר עדיין את המסורת הראשונית ועשה בה שימוש לצרכיו, כפי שהשתמש בה גם נביא הנחמה, הפונה בתוכחה אל יעקב-ישראל ואומר לו: "ופושע מבטן קורא לך" (ישעיה מח, ח) כרוצה לומר כי כבר מבטן אמו ניכר ביעקב אופיו השלילי.

מדרש השם יעקב מלשון עקבה-רמאות הוחלף אפוא במדרש שם אחר, אך עדיין לא ניתן היה להעלים אותו לגמרי ועל כן נמצאה הדרך להזכירו במקום אחר, בדברי עשו. בעקבות לקיחת הברכה שיועדה לו בידי יעקב הוא אומר בתסכולו: "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי..." (בראשית כז, לו). נתינת מדרש השם הקדום הזה, המציג את יעקב באופן שלילי, בפיו של עשו, דמות שאיננה מעוררת בקורא ממילא אמון רב, מחלישה את תוקפו ומאפשרת לשמור עליו מבלי שהקורא יזדהה עם משמעותו.

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, ויצא (תשס"א 2000)

ראו עוד
יעקב ועשו בספר מלאכי
מעשו בן יצחק לאדום, רומי והנצרות
'יעקב ועשו' לביאליק