מכתב ל"לוטה"

שולה לויטל

ג'ון מרטין, סדום ועמורה

שלום לך "לוטה",

מכיוון שהאחראים על המורשת המקראית בחרו שלא להעניק לך שם, ומכיוון שאַת רעייתו של לוט ואני מתקשה לפנות אל נְטולת-שֵם, בחרתי לכנותך: לוטה. "לוט" משמעותו מכוסה, עטוף ולכן חסר שקיפות.
על פי הנתונים המקראיים, היו לכם בנות רווקות וגם חתנים, מכאן אני למדה שהיו לכם גם בנות נשואות וייתכן שגם נכדים. אולי הייתה אחת מבנותייך לאחר לידה ולכן לא התאים לה לצאת אתכם למסע המדברי למחוז לא נודע. את יודעת, לוטה, יום יבוא ובני עמנו ייגלו מארצם, ינדדו למרחקים, לעתים יסולקו שוב מביתם. יבואו ימים שבהם תגבר הסכנה ומי שיהיה קל רגליים ומהיר החלטה ימהר לשוב אל ארץ אבותייך-אבותינו ואילו אחיותיהם, המטופלות (והמטפלות) בטף יחששו לעזוב את ביתן המוכר. גם בעתיד יהיו לנו ראשי משפחה שיאמרו: האל נגלה אליי ואמר, מהר למלט את עצמך ואת משפחתך, אל תביטו לאחור... תתעלמו מהוריכם הזקנים, מאחיכם הנכה ובִתכם שילדה שלשום... כי אם תביטו לאחור אל מצוקתם: תתאבנו... את יודעת, אחות רחוקה, "ילכלכו" עלייך, שנשים דעתן קלה, ירכלו עלייך שאת סקרנית, שאת מסתכלת לאחור כי את תרה אחר דראמת אש ועשן. 

ואני תוהה האם התבוננת במופע הנורא בדאגה לבתך היולדת, שהחלב שבה רתח והתינוק רתוק ומרותך... אל אחיך הנכה בכלא נכותו ובהורייך, בהם טיפלת. אַת, שמביתך הציע לוט להוציא את בנותייך לאונס של האספסוף, רואָה אותן מקפצות בקלילות כאיילות שלוחות על ההרים; עצַרְתְ באחד המדרונות התלולים...
ואני שואלת אותך אם שאלְת את עצמך: מה קרה לי? איך יכולתי להמשיך לבטוח באיש הזה וללכת אתו ולשוב ולהקים אתו ביחד בית חלופי?! בעוד הבית בו ילדתי את ילדיי, כיירתי את קערותיי, תמכתי באחי שמיטת סדום כרתה כפות רגליו וסעדתי את הוריי המתעוורים עולה באש? לא ייפלא ממני, אֵפוא, שכפות רגלייך נצמדו לקרקע וכמו הצמיחו בה שורשים בל יינתקו. מאחלת אני לך שהשיתוק השקיטך והרגיעך.