משׁה שַׁפריר
 |
| טיסו, מיכל צופה בדוד בעד החלון |
מִיכַל בַּת-שָׁאוּל שֶׁאֶת דָּוִד כֹּה אָהֲבָה,
וְהִצְהִירָה עַל-כָּךְ קֳבָל עַם וְעֵדָה;
מִיכַל שֶׁדָּוִד שִׁלֵּם בַּעֲבוּרָהּ מָאתַיִם עָרְלָה,
הָיְתָה לְאִשּׁתּוֹ רַק כְּמַחֲצִית מִלֵּיל-הַחֲתֻנָּה,
בַּאֲשֶׁר הִיא הִבְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרוֹצְחִים בְּעַד הַחַלּוֹן,
(כְּמוֹ בָּרוֹמָנִים הַמְּקֻבָּלִים שֶׁל הַמֵּאָה שֶׁעָבְרָה).
מִיכַל הַנְּשׂוּאָה, שֶׁאָבִיהָ הִשִׂיא אוֹתָהּ שׁוּב
לְאִישׁ זָר לָהּ, לְפַלְטִי, כִּנְקָמָה עַל ּפְּעֻלָּתָהּ,
הִיא מֵעוֹלָם לֹא וִתְּרָה עַל דָּוִד אֲהוִבָהּ;
וְלַמְרוֹת שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לִשׁנַיִם בְּעַל-כָּרְחָהּ,
מִיכַל הַנְּסִיכָה חוֹלַת-הָאַהֲבָה
גָּדְלָה וְהָיְתָה לִגְבִירָה גְּאֵיוֹנָה,
כְּשֶׁהִשְׁקִיפָה, אַחַר-כָּךְ, בְּעַד הַחַלּוֹן
וּבָזָה לְדָוִד בַּעֲלָהּ מֵעֹמֶק לִבָּהּ
בִּרְאוֹתָה אוֹתוֹ מְכַרְכֵּר סְבִיב הָאָרוֹן
(וְאַף יָצְאָה וְנָזְפָה בּוֹ מִחוּץ לָאַרְמוֹן).
וְאוּלַי בְּשׁל-כָּךְְ הִִיא הָיְתָה אִשָּה
אֲשֶׁר לֹא הִגְשִׁימָה אֶת נָשִׁיוּתָהּ,
כִּי לֹא הָיָה לָהּ יֶלֶד מִשֶּׁלָּהּ
עַד יוֹם מוֹתָהּ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תגובתך תפורסם אחרי אישורה. סבלנות, ותודה על התגובה.