על כדורגל בתקופת שאול ויהונתן...

צחי רולניק, מורה

סיפור שהיה כך היה...
בתחילת השנה לימדתי בכיתה ט'7 בבית ספרי, כיתה שאני מחבב מאד אך שהילדים בה לעיתים קצת שוכחים את עצמם ומתפזרים. אחת הילדות שקבלה ממני ׳הפרעה׳ שאלה אם היא יכולה לעשות משהו כדי להמתיק את רוע הגזרה וכשהכיתה הביעה את אכזבתה על כך שלא לומדים את הקרב עם הפלישתים בפרק י"ד – הצעתי לה ללמוד את הפרק וללמד אותו בקצרה את הכיתה בשיעור הבא. 

האמת היא שבשיעור הבא העניין פרח מזיכרוני לגמרי אך רותם, אותה ילדה, טרחה להזכיר לי את המטלה ולומר לי שהיא מוכנה ושהיא תסביר את הפרק בצורת הצגה שהכינה.

כשנתתי את האו קיי להראות מה שיצרה – זינקו כעשר בנות (חלקן בתלבושות של מכבי תל אביב והפועל ת"א) ונעמדו ליד הלוח

וזה מה  שנגלה מול הכיתה:

שמואל א' - פרק י"ד - כמשחק כדורגל

שדרן 1: "והנה חזרנו מהפסקת המחצית, אנחנו במשחק של בני ישראל כנגד הפלישתים אשר שוקלים לשנות את שמם ל'יבוא גלית נראה לכם מה זה'. שאול קדוש מאמן בני ישראל בתגובה: "חכו חכו, נביא לכם איזה ג'ינג'י." 

שדרן 2: "המשחק מתחיל. אנחנו עוקבים אחר פעולתו של יוני שושן, החלוץ החדש של בני ישראל. שושן מתקדם עם הכדור, מגיע אל בוצץ וסנה. שושן אינו ירא למרות הסיכון והפחד בשל כינויים הידוע 'הפאוליסטים'. שושן ממשיך לבדו עד שרואה מרחוק את שוער העונה, אמיר אבו-סביח."

שדרן 1: "מבטים רבי משמעות מוחלפים בין המתחרים על 'גביע סוף עונה', וניתן רק לשער כי..."

שושן: "בוא לכאן אם יש לך אומץ !"

אבו-סביח: "אין מצב. בוא למעלה."

שושן: "פחדן"

שדרן 2: "שושן מפגין לא מעט אומץ ורץ עם הכדור אל עבר שער הפלישתים. אחריו רץ אחד השחקנים מקבוצתו אך מכיוון ולא הופיע הרבה השנה, אני אפילו לא יודע את שמו."

שדרן 1: "יוני שושן, באופן מפתיע מצליח ועומד מול אבו-סביח. הקהל עוצר נשימה."

שושן: "כדאי שתוותר עכשיו!"

- אבו-סביח יורק - 

- שושן מכניס גול -

שדרן 2: גול!!! הקהל קם על רגליו!"

שדרן 1: "ללא ספק, זהו גול העונה !"

שדרן 2: "מוסרים לי באוזניה כי קדוש מבקש פסק זמן בצורה יוצאת דופן משאר המשחקים בעונה זו."

קדוש: "שחקנים, אחלה גול שושן, אבל הגביע עדיין לא בידינו! 

 עלייכם לעשות כל מה שביכולתכם ולא לפחד מן הפלישתים אשר מבולבלים מהמשחק המדהים שהיה כאן עד עכשיו. עלינו לנצל את ההזדמנות הזו שהם לא בפוקוס כדי שלא תהיה להם אפשרות להתארגן ולהתייצב נגדנו."

-השחקנים שותקים ומחליפים מבטים-

קדוש: "זכרו, שהניצחון אומנם חשוב, אך עדיין אסור לכם לאכול מחטיפי האנרגיה המסוכרים! אני לא מרשה לעצמי להוות פרסומת סמויה וזולה לאנרג'י! העובר על חוק זה יסולק מהקבוצה לצמיתות!"

שדרן 1: "אף על פי שכוונתו של קדוש רצויה, השחקנים כבר נחלשו. יכול להיות שהם זקוקים לריענון."

שדרן 2: "או למנת סוכר קלה"

-השדרנים צוחקים- 

שדרן 1: "מוסרים לי באוזנייה כי יוני שושן, אשר עדיין מעופף מכך שגבר על אבו-סביח לא הקשיב לדבריו של המאמן והרגע אכל שני חטיפי אנרגיה של חברת (פרסומת) אנרג'י – תאכל את זה כי שחקני כדורגל אוכלים את זה!" 

קדוש: "בגדתם באמוני וכעת עלייכם להישבע לי לא לאכול יותר חטיפי אנרגיה לעולם!!!!! ובנוסף, בנו לשופט מקדש קטן. אולי חנופה תעזור..........."

שדרן 2: "שחקני בני ישראל עדיין נראים מותשים, מה יעשה קדוש בכדי לעורר אותם?"

קדוש: "לאחר שננצח, נוכל לגנוב להם את המדים היוקרתיים ואת אוסף צמידי הגומי לום שלהם"

-השחקנים מתפזרים-

קדוש: "לא אתה שושן! אתה יושב על הספסל ולא מעניין אותי שהכנסת את גול השנה!"

שדרן 1: "קדוש החליט לא להעלות את חלוצו המצטיין בשל אי עמידה בתנאי הקבוצה, על כן תפקיד החלוץ יועבר לשחקן אחר."

שדרן 2: "האם אתה באמת מאמין שקדוש יסלק את החלוץ המצטיין שלו בעקבות עבירה כה קטנה?"

שדרן 1: "שאר חברי קבוצת בני ישראל והאוהדים בוודאי לא יתנו לדבר כזה לקרות. שושן הינו כוכב הקבוצה ואני אינני מאמין כי שאול קדוש יוותר עליו."

שדרן 2: "ואכן הקהל מתקומם נגד החלטתו של מאמן בני ישראל."

שדרן 1: "לא קשה להאמין, בכל זאת, שושן אכל מן החטיף בשוגג מפני שלא שמע את הוראותיו של המאמן."

שדרן 2: "ובנוסף, שושן יהיה זה שלפי הסטטיסטיקה, יביא את בני ישראל לניצחון כנגד הפלישתים.

-עושים ליוני שק קמח וצועקים שושן!-

סוף.

כששאלתי את רותם האם היא מוכנה עכשיו לספר לכיתה את המתרחש בפרק התנ"כי עצמו – עשתה זאת רותם ללא בעיות וספרה לכיתה על ההסתערות מלאת העוז של יונתן ונערו על מצד הפלשתים וכל מה שהשתלשל משם הלאה.

נמלאתי גאווה על המקוריות, על האינטליגנציה, על הפרשנות, על ההשקעה, על הלימוד ועל היכולת. 

בשיעור הבא רותם הפריעה עוד פעם. 

נו טוב, אי אפשר תמיד לנצח.