יום שני, 22 ביוני 2020

׳איידהו׳ - רומן על תעתועי זכרון, מסתורין וסליחה

עבי קלדרון, מחנך

ידיעות ספרים

אמילי רסקוביץ’, איידהו, מאנגלית: רחלי לביא. עריכת תרגום: ריקה גרציאני-טייכהולץ וצופיה סילברמן, הוצאת ידיעות ספרים, אבן יהודה 2019

׳איידהו׳ הוא רומן הביכורים עטור הפרסים של הסופרת האמריקאית הצעירה, אמילי ראסקוביץ’. זכה בפרס דבלין ובפרסים ספרותיים יוקרתיים נוספים. 

אן אשתו השנייה של ווייד יושבת בטנדר שחונה בצד ההר באיידהו. בטנדר זה, אשתו הראשונה של ווייד, ג'ני, לפני מספר שנים ללא שום אזהרה או פרובוקציה מנחיתה גרזן על בתה הצעירה מאי בת השש ורוצחת אותה. בתה הבוגרת ג'ון בת השמונה נמלטה ליער ונעלמה לנצח. למה? מה קרה? זוהי תעלומה בלשית, שהקורא רוצה לדעת את המניעים והסיבות למעשה אכזריות בלתי נתפש זה, אולם ספר הבכורה הנוגע ללב של של אמילי רסקוביץ' מסרב ללכת בדרך המוכרת והסלולה של ז'אנר ספרות הבלשים, ולתת לקורא פתרונות קלים וברורים, ודווקא משום כך זהו ספר טוב יותר משום שהמחברת מנווטת בין אבדן, צער, עונש, השלמה וסליחה.
אן, הדמות הראשית בספר, מנסה לגלות מה הוביל למעשה אכזריות בלתי נתפש זה, אולם עליה להתמודד עם בעלה ווייד שחולה בדמנציה שאותה ירש מאבות אבותיו. האהבה ביניהם היא לוהטת ועדינה, אולם הוא נתון להתפרצויות קצרות של אלימות. זהו אחד הנושאים של הספר: השינויים העוברים על גופנו, כיצד הגוף בוגד בנו ולא ניתן תמיד לסמוך עליו. 
הספר איידהו הוא אוסף של זיכרונות, ריחות וצלילים, שמתוכם הקורא נדרש להרכיב את התמונה השלמה. מבחינה מבנית זהו ספר מורכב, הדורש תשומת לב וריכוז של הקורא. הסיפור משתרע על פני כחמישים שנים ומדלג בין נקודות מבט של דמויות שונות וזמנים שונים. 
כשאנו נתקלים באלימות אכזרית כלפי ילדים שיווי המשקל הנפשי שלנו משתבש. אנו דורשים תשובות. אולם למרות שהמחברת לוקחת אותנו לראשה של האם הרוצחת ג'ני, איננו מצליחים למצוא פתולוגיה חולנית, כוונת מכוון או מעשה שטן. 
נושא הספר הוא כוחם ומגבלותיהם של הדמיון והזיכרון. אן מנסה לשחזר את מה שקרה שם באמת, אולם זוהי משימה לא פשוטה משום שעליה להיעזר בדמיון. האם אפשר לגלות את האמת כשהיא ניתנת מפי דמויות שונות שלכל אחד מהם יש נקודת מבט סובייקטיבית משלה? ג'ני לומדת בכלא שבו היא נידונה למאסר עולם שיעורי ספרות ושירה, ושם היא מגלה שבין השורות ניתן לגלות אם לא סליחה, אז משהו דומה לזה, שניתן למצוא  בשתיקה ובחוסר ידיעה. 
לקראת סוף הספר נמצא אחד הקטעים הנפלאים ביותר, שבו מתוארת נקודת המבט של כלב הגישוש המשטרתי הנדרש למצוא את הילדה שנעלמה באמצעות כפפה. "הכפפה שהם אחזו מעל חוטמו, חמימות הכפפה, הזיעה שבתוכה, האייל שפעם היה זה עורו, בתוך הכפפה הזו נמצא הטנדר, שריחו דם וגם דברים אחרים, שנישאו החוצה על שיער מלוכלך ומבושם, על עור שהוצלף ושוסע בחתכים עמוקים שעוביים אינו עולה על עובי חוט, נשימה מממותקת, חמה ממלך וכמעט קיא, אך כמעט איננה, התנדפה, הריח החי והברור של זרעים שחולצו מהתרמילים שלהם ומתחככים באצבעות ילדים, ואולי ברצועות, בשפמים ובחוטמים של כלבים אחרים, אשר התרוממו מזמן, לפני שעות אולי, ועברו לשבילים אחרים" (עמוד 336). למצוא את הריח המסוים של הילדה שנעלמה בין כל שאר הריחות, זה כמו לחפש מחט בערימת שחת. הכלב מייצג גם את אן וגם את הקורא המנסים לגלות מה באמת קרה שם. 
רסקוביץ' איננה מאכילה את הקורא בכפית, אלא טווה רשת שיש בה יותר חורים מחוטים, והקורא נדרש להיות פעיל ולהשלים בדמיונו את החלקים החסרים. חלק מהקוראים עלולים להתאכזב משום שאין למעשה תשובות ברורות למעשה האלימות הנורא. אולם בחיים ישנם התפרצויות זעם ומעשי אלימות שאין שום אפשרות לתת להם הסבר הגיוני ומניח את הדעת, ודווקא משום כך הם נחרטים בזיכרון. אחד הצדדים החזקים ביותר בספר הוא המסתורין, הבילבול והערפל שלפעמים נוצרים בחיינו כתוצאה מאלימות, אבדן וצער עמוק. הפתרון היחיד הוא לקבל את הבלתי מובן ולהמשיך לחיות. 
הספר מתנהל באווירה מלנכולית ואיטית, הזמן לפעמים עומד מלכת, הדברים מתנהלים בשקט ובשלווה, אולם מתחת לפני השטח יש הרגשה שבכל רגע עומד להתפרץ הר געש שישמיד ויהרוס את הכול.
 הספר מומלץ בחום!

אמילי רסקוביץ' מתגוררת באיידהו עם בעלה ובתה, ומלמדת כתיבה יוצרת לתואר שני בבויס סטיט אוניברסיטי.

אין תגובות:

פרסום תגובה