עמדות תלמידים כלפי לימודי התנ"ך

ד“ר חיה שרגא בן איון, מכללת לוינסקי

מחקר אודות עמדות תלמידי כיתות ד – ו בבית הספר הממלכתי כלפי מקצוע התנ"ך

מעמדו של התנ"ך, כמקצוע חשוב ומקובל על לומדיו, מצוי בתהליך מהיר של פיחות. רושם זה מתבטא בשיח הציבורי והתקשורתי והוא מועצם לאורם של מחקרים. גם הירידה המשמעותית במספרם של הסטודנטים שנרשמים ללימוד המקצוע, וסגירתם של חוגים לתנ"ך במוסדות להשכלה גבוהה מעידים על היאצות תהליך הכירסום הזה.

חרף הסחף במעמדו של מקצוע התנ"ך מודים אנשי חינוך ורוח, כמו גם חוקרי מקרא, בחשיבותו ובערכו התרבותי-חברתי כגורם מלכד בחברה הישראלית השסועה, וכמשמר הזיכרון ההיסטורי בתודעה הלאומית שלנו. התנ"ך נתפס כמכונן התשתית התרבותית שלנו; מקור לשוננו, ספרותנו, חגינו ומנהגינו, והוא מהווה בסיס להגדרת זהותו של הישראלי החילוני.

אנשי חינוך ורוח תולים את הסיבות להתערערות מעמדו של המקצוע במספר גורמים: יש תולים את הסיבה בתהליך כירסום כלל עולמי במעמדם של המקצועות ההומניסטיים. אחרים מדברים על ריחוקו של עולם התנ"ך מהווייתו של הלומד אם באורח חיי הדמויות שלו, ואם בסגנונו ובלשונו הארכאית והקשה. זאת ועוד, מאז מלחמת ששת הימים מזוהה התנ"ך עם משיחיות, לאומנות ועסקנות פוליטית, הגורמים לרתיעה של פלגים אחרים ממנו. גם ערעור בסיסה של האידיאולוגיה הציונית, שאימצה את המודל המקראי, פגעה במעמדו של המקצוע. ההוויה הפוסט-מודרנית והרלטביזם המאפיין את העידן הפוסט-מודרני דוחים את התפיסה המונוליתית של אמת אחת ומציבים לעומתה 'אמיתות' חלופיות. קריאת התיגר של ה'ארכיאולוגים החדשים' על אמיתות סיפורי כיבוש הארץ, על מוצאו של עם ישראל ועל תקופתם של דוד ושלמה, מנפצת אמיתות יסוד קודמות, פוגמת במהימנותו של המקצוע ומערערת את בסיסו. לכך יש להוסיף נטיות אמוניות-דתיות שמבטלות לימוד דיסציפלינרי המלווה גישות חקרניות, דייקניות וביקורתיות, ומשתית את הלימוד על אידיאולוגיות ותפיסות חיים. גורמים אחרים שחורצים את מעמדו של המקצוע נתלים בדרכי הוראה מיושנות ובאיכות ירודה של המורים ודרכי הכשרתם.

אמונה בחשיבותו של מקצוע התנ"ך מחד וההכרה בהידרדרותו המואצת מאידך, הניעו אותי לרענן את השיח ולפתוח במחקר זה. בחרתי לבחון את עמדותיהם של תלמידי השכבות הנמוכות בבית הספר היסודי, בחינוך הממלכתי - כיתות ד- ו, בהנחה שבני רמת גיל זו הם כבר בעלי יכולת הבעה המאפשרת ביקורת ושיפוט. לפתחי עמדה השאלה אם ניתן לאתר בכיתות אלה את ראשיתו של השבר.

שאלות המחקר התמקדו בשלושה היבטים:

1. בעמדות התלמידים בכיתות ד – ו כלפי לימוד מקצוע התנ"ך.

2. בשאלה אם עמדות התלמידים כלפי מקצוע התנ"ך תלויות בשכבת הגיל (ד – ו).

3. בנימוקים בהם משתמשים התלמידים להסביר את עמדותיהם כלפי המקצוע.

במחקר השתתפו 453 תלמידים; משכבת ד (163 תלמידים), משכבת ה (143 תלמידים) ומשכבת ו (147 תלמידים), שש כיתות מששה בתי ספר שונים מהחינוך הממלכתי, במגזר העירוני. הבחירה של ששת בתי הספר נעשתה על בסיס אקראי. כלי המחקר היה שאלון מובנה שבחן את עמדות התלמידים כלפי לימוד מקצוע התנ"ך. הגרסה הסופית של השאלות הורכבה מתשעה עשר היגדים. התלמידים התבקשו לסמן את מידת הסכמתם, לכל היגד, על פני סולם בן חמש דרגות, שנע מ – 1 (מתנגד בהחלט), ל – 5 (מסכים בהחלט). בנוסף, הוצגה שאלה פתוחה בה הוזמנו התלמידים להעיר הערות חופשיות הקשורות ביחסם ללימוד מקצוע התנ"ך.

בניגוד להגיונות ומחקרים שעסקו בגילאי חטיבות הביניים והחטיבה העליונה, שהצביעו על ערעור מתמשך במעמדו של מקצוע התנ"ך, מלמדים הממצאים הסטטיסטיים בדיון שלנו על עמדה חיובית מתונה של התלמידים ברמת כיתות ד – ו, כלפי המקצוע. רובם מרוצים מאיכות ההוראה, והם סבורים שהשיעורים אינם משעממים. רוב גדול מאמין שהמורים שלהם שולטים בחומר ומגלים בו בקיאות. הרוב מציין שהשיעורים מפתחים חשיבה, תורמים לידע הכללי וחשובים כאמצעי לרכישת ההיסטוריה ברמה הלאומית. הרוב מצהיר על אהבתו למקצוע ועל שביעות רצונו ממינון השעות.

אולם, בין שיטי הממצא החיובי מסתמנים סדקים ראשוניים של השבר. מסתבר, שבעוד שרוב התלמידים העידו על גישתם החיובית כלפי המקצוע, רק מחציתם מאמינים שחבריהם לכיתה אוהבים את המקצוע. הדברים עשויים לרמז על הצפנת יחסם השלילי והשלכתו על עמיתיהם, על מנת לענות על ציפיות השואל. גישה דו ערכית זו מערערת במידה מסויימת את המסקנה הגורפת בדבר יחסם החיובי למקצוע.

ממצא אחר שראוי לתשומת לב מלמד שרק מיעוט של תלמידים חושב את שפת התנ"ך ליפה, והנרטיב, ולא ההיבט השפתי העשיר, הוא השובה את ליבם. בנקודה זו מסתמן השבר העתידי, מפני ששפת התנ"ך מהווה רכיב מרכזי בלימוד המקצוע, ולא ניתן להיתמודד עם הדעות, הרעיונות והסיפורים בלא שליטה נאותה בלשון זו, תחבירה ואמצעיה האומנותיים המגוונים. המסקנה המתבקשת היא שהלימוד בכיתות אלה מדבר על הטקסט, אך אינו יוצא מתוך הטקסט, לא תיתכן הבנת הנקרא בלא ידיעת הלשון, ולא תהייה התמודדות נאותה עם לימוד עצמאי בכיתות הגבוהות, ללא הטמעת השפה כבר בכיתות הנמוכות.

גילוי מעניין אחר מציין בקיע המסתמן בשכבת ו שתלמידיה מעריכים את לימוד התנ"ך כפחות מעניין מאשר עמיתיהם בכיתות ד, ה, אף כי עמדתם הכללית כלפי המקצוע חיובית.

בשאלה הפתוחה, בה נקטו התלמידים עמדה מנומקת, היו רוב השוללים את המקצוע תלמידי שכבת כיתות ה, ו, ומיעוטם משכבת ד. בקטגוריה זו שיקפו תשובות אחדות את הגישה הרווחת כלפי המקצועות ההומניסטיים, שאינם חשובים ואינם תורמים לעתידו של התלמיד. מסתבר, שהחברה, מטמיעה את הגישה המטריאליסטית הזו כבר בגיל צעיר.

הביקורת שהושמעה בשאלה הפתוחה מצביעה על קשר תהליכי ישיר בין קשיים בלימוד לאי הבנה ולשיעמום שמביא, בסופו של דבר, לדחיית המקצוע. גורם אחר לשיעמום נובע לדבריהם מאיכות הוראה ירודה. עוד הם קובלים על היעדר איזון בין כמות החומר הנלמד לזמן המוקדש ללמידתו, ומהפיכת השיעור, בידי מורות דתיות, לבמת הטפה דתית של דעותיהן ואמונותיהן.

כוחו של מחקר ניכר במידת הפצתו ברבים, ובעיקר במידת יישומו. ייטיבו קובעי המדיניות והמורים בשטח אם יתייחסו לאותן דקויות קטנות ובקיעים ראשוניים בשלבים הראשונים של בית הספר היסודי כדי להעצים את נקודות החוזק, ולתקן את נקודות החולשה.

* מחקר זה נערך בתמיכת הוועדה לעידוד מחקרים במכללת לוינסקי לחינוך; בהמלצת ועדת המחקר הבין-מכללתית במכון מופ"ת ובתמיכת האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך.
** ד"ר חיה שרגא בן איון היא מחברת הספר נשות דוד - מיכל, אביגיל, בת שבע (תל אביב 2005)

על הוראת התנ"ך ראו גם:
משה אילן, מקרא בגן הילדים
המורה אשר, ראיון עם אשר גניס
איריס יניב, מתחים בהוראת המקרא
צחי רולניק, האם צריך עדיין ללמד תנ"ך בבית הספר הממלכתי