מאוצר בלום לגל של אבנים – קוים לדמותה של אוריינות יהודית חדשה

אבי ורשבסקי, (לשעבר) ראש מדור חברה ורוח במט"ח

נקודת מוצא

"... אבא שאול ארוך בדורו הוה ורבי טרפון מגיע לכתפו, ור' טרפון ארוך בדורו הוה ורבי מאיר מגיע לכתפו, רבי מאיר ארוך בדורו הוה ורבי מגיע לכתפו, רבי ארוך בדורו הוה ורבי חייא מגיע לכתפו, ורבי חייא ארוך בדורו הוה ורב מגיע לכתפו, רב ארוך בדורו הוה ורב יהודה מגיע לכתפו, ורב יהודה ארוך בדורו הוה ואדא דיילא מגיע לכתפו,פרשתבינא - דפומבדיתא קאי ליה לאדא דיילא עד פלגיה, [=מגיע לאדא דיילה עד למחצית גופו] וכולי עלמא קאי לפרשתבינא דפומבדיתא עד חרציה.[=וכולם מגיעים לפרשתבינא עד למתניו]"

(תלמוד בבלי, נדה כ"ד ע"ב)

קרוב לוודאי שמי שכתב את הברייתא הזו לא התכוון לסקור את הפרשי הגובה שבין חכמים בולטים לאורך תקופה של כ200 שנה,אלא לבטא רושם כללי בנוגע לעולם החכמים של "דור הולך ופוחת". תובנה זו כמעט מובנית ברפלקציה שלנו על עצמנו,אנו מלווים בכל דור בתחושה שהדור שקדם לנו היה טוב יותר בכל מה שקשור לידיעותיו,לעולמו התרבותי ולאוריינות שלו. התחושה הזו מתעצמת כאשר אנו באים לעסוק במה שמכונה "האוריינות החדשה", אותה אוריינות המתהווה לנגד עיננו מתוך האתגרים וההזדמנויות שמביא איתו העידן הדיגיטלי. כנגד התחושה שאוריינות זו מסמנת בעיקר ניוון ונסיגה באוריינות האנושית, התפרסם בסוף 2009 מחקר רחב היקף שנערך באוניברסיטת סטנפורד בראשות פרופ' אנדריאה לונספורד. המחקר של לונספורד ליווה 14,672 סטודנטים במשך 5 שנים ובחן את פעילות הכתיבה והקריאה שלהם.על פי המחקר ובניגוד לאינטואיציות הרווחות, הדור הנוכחי של הסטודנטים הוא כנראה הדור שכותב יותר מכל דור אחר בהיסטוריה האנושית. למעלה משליש מפעילות הכתיבה הזו מתרחשת מחוץ להקשרים לימודיים בשעות הפנאי של הסטודנטים. בשורות הבאות ארצה לנסות למפות באופן כללי כמה ממאפייניה של אותה אוריינות חדשה ולהבין באילו מישורים היא מציבה אתגר בפני האוריינות היהודית ובאילו מישורים היא מהווה הזדמנות עבור האוריינות היהודית.

מהי אוריינות יהודית ?

כשמדברים על אוריינות מדברים על האופן שבו אנחנו קןראים וכותבים,אבל גם על האופן שבו אנחנו נשארים נגישים למידע,ומסוגלים להרחיב אותו מעבר לאוסף ספוראדי של טקסטים. הקריאה היא תהליך מצטבר שבו אנחנו לומדים לזהות מונחים,סטרוקטורות,קשרים בין תופעות ויוצרים לעצמנו אט אט מעין רשת המארגנת את המידע, ומהווה תשתית טובה לקליטת מידע נוסף.ברשת שלנו הרבה מאוד סוגים של קורדינטות –קורדינטות כרונולוגיות,גיאוגרפיות,תימתיות וכן הלאה.

קשה לשים את האצבע על האופן המדוייק שבו סיגלנו לעצמנו את האוריינות הזו,סביר להניח שחלק קטן מהדברים למדנו באופן מסודר-למשל איך עובדים עם קונקורדנציה או עם מילון,אבל הרוב הגדול של הדברים נוצר מתוך פעילות ומתוך התנסות מתמשכת.התנסות זו מוזנת גם על ידי החברה שסביבנו. החברה יוצרת מערכת אקלימית של המלצות,של תוויות של דעות קדומות-מה ראוי,מה מקובל,מה קיים. אפשר להסתייג מהתוויות שהמערכת הזו יוצרת,אך היא מהווה חלק חשוב מהשלד שעליו מבוססת מערכת היחסים שלנו עם עולם הספרים.

כשבאים לדבר על אוריינות יהודית דומה שבצד הכלים האלה יש בעולם הידע היהודי שני רכיבים משמעותיים התופסים מקום חשוב יותר מאשר בתרבויות אחרות: הקאנון והמימד הפעיל של האוריינות.

הרכיב הראשון - הטקסט הקאנוני ממלא תפקיד מכריע בעולם הדעת היהודי.יש לנו אסופה של טקסטים העומדים בבסיס התרבות היהודית. הטקסטים האלה מהווים בסיס לשיח,בין יהודים בני אותו הדור ובין יהודים בני דורות שונים,וגם מעין מפה שעל גביה אנחנו מגדירים את עצמנו בין אם אנחנו מסכימים עם הטקסט ובין אם מתנגדים לו.

הרכיב השני המקבל מקום ייחודי באוריינות היהודית הוא המימד הפעיל של הקריאה- אנו מצווים כל העת במצב של למידה פעילה. האוריינות היהודית אינה ממוקדת רק בתוצאה-ברכישה של מידע או בהישגים של ידיעה, אלא קודם כל בפעילות-הצו הקדמון קורא לנו לשנן לבנינו,ולא רק לכך שבנינו ידעו.

.מה חדש באוריינות החדשה?

התרבות האנושית גמאה מרחקים עצומים בעשורים האחרונים בכל מה שקשור לטכנולוגיות המאפשרות תקשורת, התבטאות, ייצוג זכירה והעברה של מידע.תמורות אלה יצרו שינויים דרמתיים באופן שבו אנחנו קוראים וכותבים,ולדעת חלק מהחוקרים אף חושבים.אפשר לחלק את התמורות האלה לשלוש קבוצות

א. שינוים של יחידות המשמעות הבסיסיות

הכתיבה הצומחת ברשת מתאפיינת בטקסטים קצרים,אנחנו חסרי סבלנות וקופצניים ובעלי אוריינטציה של ריבוי משימות בו זמנית (מולטי טאסק). לטקסטים ארוכים(כמו הטקסט הזה למשל) אין סיכויי הישרדות טובים. אילוסטרציה נאה למגמה זו מצויה במגבלות המובנות שמציב טוויטר שמאפשר לכל פוסט להיות בן 140 תווים לכל היותר. הטקסט ברשת כולל הרבה מאוד סימני פיסוק,תבליטים מיספורים המאפשרים לחדד את העיקר,ללא מעבר בדרך מפותלת או אסטטית. המושג "טקסט" במובנו הפשוט, צר מכדי להכיל את דרכי הביטוי המגוונות המתפתחות ברשת -הטקסט ברשת כולל נוכחות רחבה של רכיבים ויזואליים-אייקונים,סמלילים,קיצורים ועוד. בצד אלה הופך הוידאו לשפת ביטוי שווה לכל נפש שאינה שמורה עוד למקצוענים ואינה שונה מהמקלדת או מהעיפרון.

ב. קריסה של המבנים המוכרים לארגון המידע

.רבי יהודה הנשיא על פי המסופר במדרש באבות דרבי נתן הבחין בין האופן שבו רבי טרפון ארגן את תורתו לאופן שבו רבי עקיבא ארגן את תורתו –את רבי טרפון כינה רבי יהודה הנשיא "גל אבנים" או "גל של אגוזים":

".. כיון שנוטל אדם אחד מהן כלן מתקשקשין ובאין זה על זה. כך היה רבי טרפון דומה בשעה שתלמיד חכם נכנס אצלו ואמר לו שנה לי. מביא לו מקרא ומשנה מדרש הלכות והגדות. כיון שיצא מלפניו היה יוצא מלא ברכה וטוב..."

0אבות דרבי נתן,א,י"ח)

את רבי עקיבא כינה רבי יהודה הנשיא "אוצר בלום" ודימה אותו לפועל הנושא איתו לשדה תיבה לאיסוף היבול :

"..מצא חטים מניח בה מצא שעורים מניח בה כוסמין מניח בה עדשים מניח בה כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן שעורים בפני עצמן פולין בפני עצמן עדשים בפני עצמן. כך עשה ר' עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות."(שם)

אפשר לראות בניגוד שבין שני התיאורים האלה ביטוי קולע למהפכה שמבשרת האוריינות החדשה- מעבר מהעולם הסדור והממוין של של רבי עקיבא לעולם האסוציאטיבי העשיר והלא מסודר של רבי טרפון , מעולם של אוצר בלום לעולם של גל אבנים.

רשת הקורדינטות שעל גביה אנו מארגנים את הידע שלנו הולכת ומצטמצמת לחרך החיפוש בגוגל,אנו חותרים להגיע בצלילה מדויקת וממוקדת בדיוק למקטע הטקסט לו אנו זקוקים. אין לנו עניין בשאלה מי חיבר את הטקסט,מה ההקשר בו מופיע הטקסט הזה-מה כתוב בפסקה שלפניו ובפסקה שלאחריו, ובמה עוסקת היצירה השלמה שקטע הטקסט שמצאנו הוא חלק ממנה. משתמשים "ילידים" של דרך זו של דליית המידע חסרים גם מימדים אחרים של הקשר,אין הם יודעים למקם את הטקסט על ציר זמן כרונולוגי,על ציר דיסציפלינארי או על ציר של שיפוט המבחין בין טקסטים "חשובים" לטקסטים נחותים. אנו קוראים את הטקסט קריאה אינסטרומנטלית,חותרים להגיע לתורף דבריו,בלי לעבור את המסלול שהכותב תכנן עבורנו-תוך כדי הקריאה אנו עשויים לקפץ למקומות אחרים,לדלג על פסקאות למצוא קישורים לטקסטים אחרים-מבנה הקריאה שלנו אסוציאטיבי מאוד. השפה המשותפת שנוצרת בין הקוראים נוצרת לא דרך רקע משותף ואחיד פחות או של ידע אלא דרך הפצה ויראלית של מה שמכנה חוקר האבולוציה ריצ'רד דוקינס "ממים" . דוקינס תבע את הביטוי "מם" בשנות השבעים של המאה הקודמת על משקל ה"גן" ,הביולוגי . במונח זה מהדהדת המילה היוונית "מיממה",הנוגעת לחיקוי וכן המילה memory באנגלית והמילה הצרפתית meme הנוגעת לדימיון. על פי דוקינס כשם שבביולוגיה יש גנים האוצרים בתוכם מידע שלם המהווה בסיס לתכונות שלנו,בתרבות יש ממים. כדוגמאות לממים אפשר להביא נעימות,רעיונות,ביטויים שגורים,אופנות ביגוד,שיטות בקדרות או בבנין קשתות . כשם שהגנים מפיצים את עצמם במאגר הגנטי על ידי דילוג מגוף לגוף,באמצעות תאי זרע וביצים ,כך הממים מפיצים את עצמם במאגר המימטי על ידי דילוג ממוח למוח .התיאור של דוקינס נוצר בהקשר של תרבות בכלל אך הולם במיוחד את דרך הפצת המידע האינטרנטית.

ג. הגדרה מחודשת של מערכת היחסים שבין הקורא לטקסט

ה"חוזה" הלא רשמי שבין הקורא והטקסט משתנה. הטקסט בעולם החדש מצוי בחצי הדרך שבין שפה דבורה לשפה כתובה. הבעלות של המחבר על הטקסט הזה רופפת.הקורא מרבה להשתמש בשימושים משניים שונים בטקסט –הוא מצטט בלי לזכור תמיד לאזכר את המקור,או לבקש את רשותו. הוא מערבל,ויוצר מיקסים חדשים של התוכן הזה המהווים סוגה חדשה ואפקטיבית של מבע. אבל בעיקר הוא אקטיבי מאוד-הוא מגיב,הוא מעיר,והוא משתף את חבריו לקהילה.

העובדה שהטקסטים שהקורא הזה פוגש הם פרגמנטים מבודדים דורשת ממנו ליצור בעצמו את רשת החיבורים ביניהם הנותנת להם משמעות. לפני כ100 שנה הראה הבמאי הרוסי לב קולשוב כיצד הצופים טוענים במשמעות סצנות בהתאם לרצף המקטעים שהם פוגשים. בניסוי שהגדיר את מה שנודע לימים כ"אפקט קולשוב" הציג הבמאי סדרת סרטונים קצרים שבכולם צילום של שחקן בהבעת פנים ניטרלית ולאחריו תמונה. בכל סרטון הייתה תמונה שונה-באחת צלחת מרק,באחת אישה שרועה על ספה ובאחת ילדה בארון מתים. הצופים ייחסו לשחקן בכל אחד מהסרטונים הבעת פנים שונה שנעה בקטבים שבין צחוק לבכי למרות שלמעשה בכולם הייתה לו הבעת פנים זהה. כמו באפקט קולשוב, הקורא ברשת טוען את הפרגמנטים שהוא פוגש באותו האופן על פי הרצפים שהוא יוצר ובכך הופך לקורא משפיע יותר מאבותיו שקיבלו את הפרגמטים האלה בהקשרים קבועים ונתונים מראש.

מהי אוריינות טובה?

בעולם החדש אין קאנון –הקאנון הוא מה משמכנה ניקולס קאר "מנוע הפופולאריות" של גוגל. בעולם החדש אין חשיבות למחבר –הקריאה של רולאן בארת בסוף שנות הששים ל"מות המחבר" מתגשמת לנגד עיננו,ובעולם החדש אין חשיבות לסדר ברוח הספר של דיוויד ויינברגר-"הכל שונות".אלה אינם שינויים מינוריים ומהווים מהפכה של ממש שעל משמעותה ננסה לעמוד בשורות הבאות כדי להיות מסוגלים להעריך את משמעות השינויים עלינו לתאר באופן מופשט יותר את הפעילות האוריינית,ואת הקריטריונים להצלחה וכשלון שלה, ועל בסיס ההגדרה הזו למפות את האתגרים וההזדמנויות שהאוריינות החדשה מזמנת בפני האוריינות היהודית.

ויטגנשטיין ב"מחברת החומה" מתאר מכונת קריאה שגולשת לאורך המילים המודפסות ומשמיעה קולות-הברות,וצירופים שונים התואמים את המילים שהיא סוקרת. ברור לגמרי שהתיאור הזה עדיין אינו תיאור של קריאה. כפי שהראתה מרילין ויטרוק בשנות השמונים של המאה ה20 תהליך הקריאה הוא תהליך של בניה מחדש.הקורא יוצר מחדש את המשמעות של הטקסט.

בין אם מדובר בספר מדעים,בספר שירה או בחיבור דתי הכותב יוצר מעין תמונת עולם המתייחסת לפלח מסויים של המציאות . הקורא בונה את התמונה הזו מחדש –כאשר היא כוללת רכיבים שמן הסתם פוגשים את הדברים שאליהם התכוון הכותב אך גם קשת רחבה של רכיבים חדשים שהם תרומה של הקורא עצמו- עיגון הטענות ברשת המושגית הפנימית שלו,השלמת פערים בכתוב,וכדומה. בפעילות הזו של הבניה מחדש מעורבת גם הנחיה של הקהילה. נציגי הקהילה-ההורים והמורים מלמדים אותנו את השפה וגם דרכים לפיענוח "נכון" של הטקסט. הסוכנים המיידיים של הקהילה –המחנכים ניצבים על כתפיהם של מחנכי הדורות הקודמים-הקהילה מגדירה גם את הקאנון ואת הדמויות ההיסטוריות שמכוונות את הקריאה שלנו.כך למשל רש"י הגדיר (ובמובן מסוים עודו) במשך מאות שנים את המשקפיים דרכם אנו קוראים את התורה.

תהליך הקריאה הוא אם כן מערכת יחסים משולשת בין תמונת העולם שיוצר מחבר הטקסט,הבניה מחדש של המשמעות שיוצר הקורא וההנחיה שנותנת לנו הקהילה כיצד לקרוא את הטקסט.

אוריינות מוצלחת שומרת על איזון נכון בין שלוש הצלעות של המשולש הזה.אם הקורא אקטיבי מאוד בבניית המידע תהליך הקריאה הוא תהליך משמעותי יותר מבחינתו,אם הוא אקטיבי מדי יש סכנה שהטקסט הנקרא נעלם והקורא למעשה מדבר עם עצמו. אם הקהילה נוכחת בתהליך הקריאה הקריאה הזו מעוגנת טוב יותר בחיי החברה של הקורא ומשום כך גם בתפקוד הכללי שלו כחבר בקהילה. אם הקהילה מעורבת מדי בקריאה היא מדכאת את יכולת הבניה של האינדיבידואל ויוצרת מציאות המאפיינת משטרים טוטליטריים.

בין אוריינות פעילה לאוריינות מסורתית

בהתבסס על הקריטריון הכללי שניסחנו עד כה לשיפוט של תהליך אורייני טוב או פחות טוב, נראה שיש בידנו כלים ליצירת מיפוי ראשוני וסכמתי של כמה מהאתגרים וההזדמנויות של האוריינות החדשה.

הקורא בעידן המידע פעיל בהרבה מבני הדורות הקודמים,במובן הזה האוריינות החדשה היא הזדמנות יוצאת דופן ליצירת חיבור והזדהות ותחושת שייכות בין הקורא לטקסטים.

בכל מה שקשור למקום הקהילה האוריינות החדשה מבשרת פגיעה בנוכחות הקהילה ההיסטורית ופריחה של נוכחות הקהילה בת זמננו. העובדה שהקאנון נשחק מקטינה את מקומה של הקהילה ההיסטורית בקריאה אך מאידך מקומה של הקהילה החיה כאן ועכשיו זו המדרגת,משתפת,מעירה ומשכתבת גדל והקהילה נוכחת ואקטיבית בקריאה בזמן אמת.

במושגים של מה שמייחד את האוריינות היהודית הרי שיש כאן מצד אחד הזדמנות יוצאת דופן לתת תנופה למימד הפעיל שבאוריינות הזו אך מאידך איום של ממש על קיומו של הקאנון המסורתי - הזירה משותפת שעל בסיסה מתנהל השיח היהודי. כפי שהראה משה הלברטל הקאנון החל לאבד מעוצמתו הרבה לפני שמישהו חלם על האינטרנט,אך עליית התרבות האינטרנטית מזרזת מאוד את התהליך ויוצרת איום של ממש על קיומו של הקאנון כפלטפורמה משותפת.

אפשר לדמות את הטקסט הקאנוני ואת האוריינות היהודית לאורגניזם חי שעל מנת לשרוד בברירה הטבעית צריך להשתנות ולהתאים את עצמו לשינויים בתנאים הסביבתיים.

לאורך ההיסטוריה שלנו אפשר להצביע על כמה שינויים כאלה שלכאורה היו שינויים טכנולוגיים אך למעשה היו שינויים אבולוציוניים הישרדותיים שהשפיעו לא רק על הפן הטכנולוגי אלא גם על הצד התכני.המעבר מתרבות שבעל פה ותרבות כתובה,המעבר ממגילות לקודקסים והמעבר מכתבי יד לספרים מודפסים.שינויים אלה השפיעו גם על תנועת המטוטלת שבין הקריאה הקהילתית לבין הצד הפעיל והיוצר של הקורא. אפשר להצביע למשל על הביטויים היהודיים של הרנסנס של המאה ה-12 בצרפת,כדוגמה לתנועת מטוטלת בעלת מאפיינים דומים לזו של דורונו – הפניה של פרשנים כמו רשב"ם ורבי יוסף קרא לקריאת "פשט" של המקרא המנותקת ואף מנוגדת למסורת היא דוגמה להתעצמות הצד הפעיל שבאוריינות היהודית. הנטיה של בני דורות אלה ל"התערב" בכתבי היד של מוריהם ולהוסיף ולגרוע מהם מהווה גילוי נוסף של אותה התנועה המחזקת את הקהילה בת זמנם על פני הקהילה ההיסטורית.

השינוי שלפנינו דרמתי אך עלינו לראות אותו בפרספקטיבה של תנועת המטוטלת שכל עוד היא נשמרת,נשמרת דיאלקטיקה בריאה בין המסורת ליצירה החדשה-בין הצד הפעיל לצד הקאנוני של האוריינות היהודית. כמי שאמונים על העברת עולם האוריינות היהודית לדור הבא עלינו לפענח את עולם האוריינות החדשה,את החוזקות והחולשות שלו,ואת ההיבטים הגמישים ואת אלה שאינם ניתנים לשינוי וללמוד איך לשאת את המטען היקר שבידנו אל מחוזות הביטוי החדשים.