יום שני, 27 ביוני 2011

יוסף בן מתתיהו


יוסף בן מתתיהו (בשמו הרומאי: יוספוס פלביוס), היסטוריון ומצביא יהודי, פעל במאה הראשונה לספירה. הוא נולד, לדבריו, למשפחת כהנים ירושלמית ובין אמו לבין משפחת החשמונאים שררה קרבת דם. כבר מגיל צעיר תפס עמדה בכירה ובגיל 26 הצטרף למשפחת שיצאה לפדות שבויים יהודיים מרומא. כאשר התכוננו היהודים בארץ ישראל ל"מרד הגדול" ברומאים, בשנות השישים של המאה הראשונה, מונה יוסף למפקד הגליל. היתה זו בחירה תמוהה, משום שהוא היה צעיר וחסר ניסיון, ואף נודע כבעל זיקה חיובית אל הרומאים. עם זאת ייתכן שדווקא זיקה זו היא שאפשרה את מינויו, משום שהיא תאמה את הקו המתון שרצתה הנהגת המרד הראשונה לנקוט. כמעט מיד בתחילת המרד, כאשר אספסיינוס הגיע עם צבאו לארץ ישראל, נפלו לפניו ערי הגליל המבוצרות. יוסף בן מתתיהו התבצר ביודפת ולאחר נפילתה ברח עם כארבעים איש למערה, שם החליטו לאבד עצמם לדעת והטילו גורל שעל פיו יוחלט מי יהיו האחרונים למות. יוסף בן מתתיהו נותר עם הלוחם האחרון ושכנע אותו ליפול בידי הרומאים, אשר השאירו אותו בחיים ואף הביאוהו בסופו של דבר לרומא. מדוע לא הרגו הרומאים את יוסף? כיצד נותר בחיים? האם אכן הנהיג את המרד באופן היעיל ביותר? על כל השאלות האלה ועל דומותיהן איננו יכולים להשיב, משום שכל הידוע על יוסף הם הדברים שכתב הוא עצמו.


ברומא זכה יוסף לחסות הקיסר ואף נתאפשר לו להתאזרח, דבר המתבטא גם בשם החדש שאימץ לעצמו. מצבו לא היה נוח, הן משום שהיה יהודי שחי בסביבה רומאית שלאחר המרד, והן משום שהחברה היהודית המקומית התייחסה אליו בבוז וראתה בו בוגד. מצבו זה משתקף בארבעת הספרים שכתב ביוונית בשנות ישיבתו ברומא עד פטירתו סמוך לשנת 100 לספירה. 
[א] "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" –- תיאור מקיף של תולדות המרד, שבין השיטין ניתן לראות בו קריאה שלא למרוד ברומי.
[ב] "קדמוניות היהודים" - סיפור תולדות עם ישראל מבריאת העולם ועד לימיו של יוסף, חיבור המציג בפני העולם הנוכרי את היהדות, גיבוריה ותורתה.
[ג] "חיי יוסף" אוטוביוגרפיה. 
[ד] "נגד אפיון" - כתב תשובה הבא להגן על היהדות כנגד טענות של שונאי ישראל בעולם היווני-רומי.
במה שנוגע למשה מספר יוסף בין השאר (קדמוניות היהודים ב, י) על מלחמה שערך משה בראש צבא של מצרים כנגד הכושים. במהלך מלחמה זו גילה משה את כישרונו הצבאי והוא היכה בכושים מכה ניצחת, עד שהביא אותם במצור. כאן ראתה אותו מן החומה בת מלך כוש, תרביס שמה, ואהבה גדולה אליו אחזה בה. היא הציעה למשה שיישא אותה לאישה והיא בתמורה תסגיר בידו את העיר. כך אכן אירע ומשה חזר למצרים ובת מלך כוש לצדו. האם אפשר שיוסף מציג לפנינו גלגול כלשהו של מסורת קדומה מאוד אשר קישרה בין משה לבין "אישה כושית", מסורת שגם התורה רמזה אליה? לא נדע בוודאות, אף אפשרות זו אכן מושכת לב. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, בהעלותך, (תשס"א 2001)

תמונה: Flavius JosephusOpera omnia ad Graecorum exemplarium fidem recognita emendataq[ue], printed by the Froben workshop (officina Frobeniana), Basel 1582

אין תגובות:

פרסום תגובה