יום שני, 20 ביוני 2011

על חידות ופתרונן


החידה היא מן הסוגים הספרותיים הנפוצים והאהובים ביותר בתולדות התרבות האנושית, ולה פנים רבות ומגוונות. זו של שמשון (המבקש לדעת למה כוונתו במשפט: "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק" [שופטים יד, יד]) מעמידה בפני שומעיה אתגר קשה ולמעשה כמעט בלתי אפשרי לפיצוח, כיון שיסודה באירוע שרק הוא ידע עליו ("עדת דבורים בגווית אריה ודבש“ [שם, פסוק ח]). 
היהודים באיטליה ובהולנד של המאות הט"ז-י"ט נהגו לשעשע את המשתתפים בחתונות או בשמחות אחרות על ידי הצגת חידות מיוחדות במינן. סביב החידות האלה גם נרקם הווי מיוחד במינו: דפים מיוחדים של החידה שחולקו בין המשתתפים, תקנונים וכללים שצריך היה לציית להם, שירים שחוברו כפתרון לחידה, וכל כיוצא באלה. חלק קבוע מן החידה היתה תמונה (הקרויה "צורת החידה" או "ציור החידה"), וזו לוותה בשיר שקול וחרוז, קצר או ארוך. לידינו הגיעו מאות חידות כאלה, חלקן בספרים מיוחדים שהוקדשו להן.
לפנינו חידה פשוטה יחסית שנתחברה בידי הרב, הפייטן והמקובל עמנואל חי רפאל ריקי (איטליה, 1688-1743). ב"צורת החידה" נראים, מימין לשמאל, דלת פתוחה המובילה אל בית, ואדם שלבושו מעיד עליו שהוא עני, המחזיק בידו מקל. מתחת לציור באה החידה המילולית: "אם המלא תסיע / אז בנקוד נקוד נקוד".
וזה פתרון החידה: אם נבחן את ארבעת הדברים המצוירים על פי סדרם (דלת, בית, וו[=המקל], רש [=העני]) נקבל את שמותיהן של ארבע אותיות: דל"ת, בי"ת, ו"ו, רי"ש, היוצרות על פי סדרם יחד את המילה "דבור", ואותה יש לנקד על משקל המילה "נִקּוּד"' היינו "דִבּוּר", וזה פתרון החידה. הרמז המילולי יתפרש לפי זה כך: "אם תסיע, תרחיק ותסלק, את שאר חלקיהן של המילים ותשאיר בידך את ראשיהן בלבד (ד, ב, ו, ר) תקבל מילה אשר יש לנקדה כניקוד המילה "נִקּוּד"'. [על פי ד' פגיס, על סוד חתום - לתולדות החידה העברית באיטליה ובהולנד, ירושלים תשמ"ו]. 

מתוך: א' שנאן (עורך), י' זקוביץ וד' פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, נשוא, (תשס"א 2001)

תמונה: פרקטל

2 comments:

  1. פוסט מרתק... אני חובב של חידות (בעיקר בזכות בני בן ה12 שלא מפסיק להערים עליי במיני תחבולות שונות) אך מעולם לא היה לי מושג על מסורת החידות ביהדות. תודה !

    השבמחק
  2. בהחלט נהניתי לקרוא מה שיש לך להגיד על חידות.

    השבמחק