קווים לדמותו של השוטר בספרות הילדים העברית במהלך השנים – מדגם מייצג

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

תקציר

דמות השוטר עברה תמורות רבות במהלך ההיסטוריה היהודית והישראלית. השינויים היו בעיקר בתפיסת תפקידו של השוטר, ביחסו כלפי הציבור וביחס הציבור כלפיו ואף במדים המיוחדים שלבש. חלק מתמורות אלו באו לידי ביטוי גם בספרות הילדים העברית החל משנות טרום הקמת המדינה ועד ימינו. ראוי, אם כן, לערוך סקירה קצרה על התמורות והשינויים שחלו במעמדו של השוטר מתחילת התהוות העם היהודי ועד ימינו. בעיון בספרי ילדים בהם מופיעים ייצוגי שוטרים ושוטרות, ניתן להבחין בבירור בהתפתחות החברתית-התרבותית, שחלה בהם במהלך השנים. בספרי הילדים הראשונים, שהודפסו בארץ, בהם מופיעים דמויות של שוטרים ושוטרות, תפקידם היה לשמור על הסדר הטוב תוך שיטוט ברחובות, בסמטאות ובין בתי התושבים. משטרת ישראל היא חלק בלתי נפרד מחיי המדינה והחברה בשמירה על החוק ועל הסדר הטוב. דמותו של השוטר עברה שינויים במהלך השנים מתוקף שינויים בחברה, בפוליטיקה ובמדיניות. מטרת מאמר זה היא להציג מספר טקסטים מתקופות שונות באופן כרונולוגי מספרות הילדים, שיש בה ייצוגי שוטרים, כמשקפת את המציאות בייצוגים חזותיים ותכניים אמינים המשלימים זה את זה, ומשתדלת להציג אותם בפני נמענים תוך מתן משנה תוקף לאותם תהליכים, שהתרחשו ומתרחשים במשטרת ישראל בעבר ובהווה, לדון בהם ולבחון את השינויים שעברה דמותו המקצועית והאנושית של השוטר בספרות הילדים במהלך השנים.

הקדמה

בשנים האחרונות (2016 – 2018) יזמה משטרת ישראל פרויקט חינוכי בשם "אני והשוטר שלי" בו שוטרים נכנסים לגני ילדים ומסבירים לילדי הגן על עבודתם (כך בקרית מוצקין, בבת ים, במבשרת, בטבעון, ביבנה ועוד מקומות). כמו כן מקיימת משטרת ישראל בימי חופשת הקיץ ימים פתוחים בהם ילדים והוריהם יכולים להגיע לתחנות המשטרה ולקבל הסבר על עבודת השוטרים. כל אלה נועדו כדי להפיג חששות של ילדים מפני דמות השוטר. מטרתו של מאמר זה להציג את השוטר בספרות הילדים כדמות מרכזית בשמירה על סדרי החברה ובמתן הגנה לילד, ולחשוף את השוטר בספרות הילדים כסמל תרבותי, המשפיע על דימוי הסמכות בחברה כולה. זאת בניגוד לדמות השוטר כפי שהיא נתפסת במציאות על ידי ילדים, בדימויו הסטריאוטיפי, המעוטר בסממני כוח ושררה ודורש ציות לדרישותיו, לא פעם באשמת ההורים, כאשר אימהות המבקשות לרסן את ילדיהם הקטנים מאיימות באופן מסורתי:

"אם לא תפסיק, אקרא לשוטר!"

"שבו יפה באוטו, חגורים היטב. אם לא, יבוא שוטר ויעצור אותנו!"

"אם לא תפסיקו לריב בקול הרם, השכנים יזעיקו את השוטרים!"

ובשנות ילדותי היה משפט מאיים מסוג אחר: "אם לא תאכל יבוא שוטר...".

ילד צריך ללמוד לחגור חגורה כי הוא חייב לעשות זאת למען בטיחותו שלו ולא מפחד מהשוטר. והילדים צריכים להפסיק לריב, ולדעת להתפשר ולפתור בעיות בעצמם, בלי לדמיין משטרה בדלת. על מנת לחבב את המשטרה ושוטריה על הילדים ועל מנת לשפר את תדמית השוטרים בעיניהם הוקם בארץ "בית הספר לשוטרים", בו תלמידי בית ספר לומדים על תפקידי השוטר תוך התנסות אישית והוצגה תכנית טלויזיה בשם: קופיקו בשירות המשטרה.

 כאמור, גם ספרות הילדים מתקנת במעט את העוול שנעשה לדמותו של השוטר ומציגה אותו  באור שונה לחלוטין: השוטר הוא דמות המשרה ביטחון ומפיגה חששות ופחדים מפני הזר, הלא מוכר, מהליכה לאיבוד ומשינוי לרעה של סדרי חברה תקינים וחוקיה.

סקירת ספרות

דמות השוטר עברה תמורות רבות במהלך ההיסטוריה היהודית והישראלית. השינויים היו בעיקר בתפיסת תפקידו של השוטר, ביחסו כלפי הציבור וביחס הציבור כלפיו ואף במדים המיוחדים שלבש. חלק מתמורות אלו באו לידי ביטוי גם בספרות הילדים העברית החל משנות טרום הקמת המדינה ועד ימינו. ראוי, אם כן, לערוך סקירה קצרה על התמורות והשינויים שחלו במעמדו של השוטר מתחילת התהוות העם היהודי ועד ימינו.

שוטרים בתקופת המקרא, המשנה והתלמוד

המונח "שוטר" נזכר כבר במקרא, בספר שמות, פרק ה', בו מוזכרים השוטרים ששמו נוגשי פרעה על בני ישראל ומאוחר יותר, בספר דברים, נכתב: "שֹפטים ושֹטרים תִתֵּן לך... ושפטו את העם משפט צדק" (דברים, ט"ז, י"ח). המילה שוטר נגזרה מהפועל שט"ר, שמשמעו באכדית: לכתוב. מהעובדה שהשוטר מופיע בדרך כלל לצד שרים, שופטים וזקנים, הסיקו חוקרים שתפקידו בתקופת המקרא היה מקביל למושל או למפקח.

בתקופת המשנה והתלמוד הוטל על השוטר גם תפקיד ביצועי, והוא להוציא אל הפועל את פסקי הדין של השופטים. כך במדרש תנחומא: "כיון שנתחייב אדם בבית דין לחבירו... מוסרו ביד שוטר והשוטר מוציא ממנו” [1] .

בנוסף לתפקיד ההוצאה לפועל הוטל על השוטר לוודא, כי המשקלות של הסוחרים מכוילות למשקל הנכון, ולשמור באופן כללי על הסדר הציבורי, כדברי הרמב"ם: " "שוטרים... המסבבין בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמידות ולהכות כל מעוות”. [2] בשל משמעות זו, שמירת הסדר הציבורי, נבחר המונח "שוטר" עבור אנשי המשטרה בעת המודרנית.

משטרת ישראל – סקירה היסטורית
הקמת משטרה עתידית יהודית בארץ - ישראל תחת ממשלת מדינת ישראל הייתה בעייתית כיוון שהמשטרה הבריטית, בכל שנות פעילותה בארץ - ישראל בחרה שלא להכשיר ולמנות קצינים יהודים לתפקידי מפתח בכירים, מדיניות זו פגעה בבוא העת ביכולתה של המדינה להקים היררכיית פיקוד ראויה למשטרה יהודית עתידית עם יציאתם של הבריטים מהארץ. הסיבה לאי מנוי יהודים וערבים לתפקידי מפתח במשטרה הבריטית נבעה מחוסר אמון בסיסי בערבים לאורך כל שנות המנדט, והחל  משנת 1943 גם ביהודים, לאחר התגברות מעשי הטרור מצד ארגוני המחתרות (יצחקי-הראל, 2004, עמ' 348) .

הישוב היהודי בארץ - ישראל לא ראה במשטרה הבריטית כוח ראוי שיכל לתת את שירותי הביטחון הנדרשים כדי להגן על היישוב היהודי מפני הסכנות שהיו נפוצות באותה תקופה, לכן הקים היישוב היהודי כוח מגן חילופי ליישוב לצורך מתן מענה לצורכי הביטחון שהיו הכרחיים ליישוב היהודי בארץ – ישראל (חרובי, 2002, עמ' 20) .

ההנהגה הציונית ראתה בעין יפה גיוס כוח אדם יהודי למשטרה הבריטית בארץ - ישראל, הסיבה לכך הייתה קידום אינטרסים לאומיים של היישוב מתוך המשטרה הבריטית ומנגנון השלטון של המנדט. החדרת יהודים לשורות המשטרה הייתה מטרה חשובה בעיני העוסקים בביטחון היישוב היהודי בימי המנדט, מכמה סיבות: השגת מידע סודי אודות פעילות המשטרה הבריטית, הצבת נאמנים בנקודות מפתח כדי להגן על הישובים היהודים והכשרת שוטרים (בר-און וחזן, 2006, עמ' 49, ראובני, 1992, עמ' 156).

המשאב האנושי הינו המרכיב החשוב ביותר בכול גוף משטרתי. רמה מוסרית גבוהה וטוהר מידות ללא דופי, הינם משאבים הכרחיים בכל גוף משטרתי (נגר, 2013, עמ' 4).

דוד בן גוריון ראה את מוסריות השוטר כערך ראשון במעלה והערך החשוב ביותר שצריך להיות טבוע בכל שוטר, לעניין זה טען בן גוריון שאין להקל ראש ולוותר על ערך טוהר המידות בבחירת השוטרים לארגון כבר בתחילת הדרך וזאת מתוך ראיית עתיד המדינה, גיוס שוטרים ללא ערך התנהלות מוסרי וטוהר מידות יפגעו בהכרח בחברה כולה בעתיד לבוא, דבר אשר ידרדר את היכולת לנהל חברה בריאה ומוסרית במדינת ישראל (שדמי והוד, 1996, עמ' 156).

יחס הציבור אל המשטרה בתחילת דרכה היה בעייתי ולא תומך. יחס עוין זה נבע מהעובדה, כי מרבית השוטרים היהודים ששירתו במשטרת ירושלים שירתו בעבר במשטרת המנדט. יחס הציבור למשטרת המנדט לא היה אוהד, דבר שהעיב על יחסם לשוטרי משטרת ירושלים החדשה (שם, עמ' 5).

בתחילה היו מדי המשטרה וסימני הדרגות ירושה של מדי משטרת המנדט הבריטי. עם הזמן חלו בהם שינויים, לרוב בדומה למדי צה"ל. רק לאחר העשור הראשון של מדינת ישראל נוצרה אחידות במדי המשטרה: בדומה לצה"ל של אותה תקופה הייתה חלוקה למדי חורף, מדי זית מבד ומעיל חאקי, ומדי קיץ, בצבע חאקי בהיר. לכובע המשטרה נוסף במהלך עשור זה פס כסף, דק לזוטרים ורחב לקצינים, שבוטל עד סוף העשור השני של מדינת ישראל. בשנות ה-60 שונה צבע המדים מחאקי לבז', ושמות הדרגות הוחלפו לשמות עבריים.

במהלך שנות ה-90 שונו המדים לחולצה בצבע תכלת ומכנסיים בצבע כחול כהה.

שיטור קהילתי

המושג "משטרה" בשלטון דמוקרטי, מבטא ברובו, את הפעילויות הפורמאליות שמבצעים בארגון אשר כפוף לגוף שלטוני מרכזי, המקנה למשטרה את סמכויותיה וגם  מפקח על פעילותה (גימשי, 2003, עמ' 116).

ייעודה הבסיסי של משטרה בחברה מתוקנת הינו שמירה על הסדר החברתי. שמירת הסדר החברתי מתאפשר על ידי ביצוע שלושה תחומי פעילות עיקריים: שמירה על  הסדר הציבורי, אכיפת חוק ופעולות מניעה (יחזקאלי, 2004, עמ' 53). לצורך קיום הסדר החברתי ושמירת החברה כקבוצה מתפקדת, פועלת המדינה בכלים לא דמוקרטיים של שימוש בסמכות הכפייה של המדינה. סמכות הכפייה של המדינה כולל בתוכו כמעט כל צורה של שלילת חירויות אזרח, בכל דרך שהיא (נגר, עמ' 26). השימוש בסמכות הכפייה של המדינה נובע מתוך הלגיטימציה שיש למשטרה לכפות את רצונה על החברה.  בשלטון דמוקרטי, המשטרה מוגדרת כארגון שמוענקת לו הזכות להשתמש בסמכות  הכפייה של המדינה בתוך הגבולות הטריטוריאליים שלה (יחזקאלי, 2004, עמ' 61).

בתפיסה המודרנית של המשטרה, השוטר הוא הציבור, והציבור הוא השוטר. תפקידו של השוטר הוא לסייע לאזרח, להגן עליו ולשמור על חייו ורכושו. ניתן לומר כי במידה רבה  החברה היא זאת שמעצבת את אופיו ותפקידו של השוטר (יצחקי-הראל, עמ' 15). לכל שוטר באשר הוא נדרשות מספר תכונות אישיות בסיסיות כדי שיהיה מסוגל לבצע את תפקידו באופן ראוי. תכונות ויכולות כמו: מהימנות, מיומנות תקשורת, יושר, כנות, אינטליגנציה, יכולת מבצעית, כושר מבצעי, ותכונות נוספות אחרות שמהוות בסיס אחיד  לדמות השוטר בכלל (אלירם, 1996, עמ' 235 [3]).

מעמד המשטרה בעיני הציבור הוא הבסיס הקיומי של כל גוף משטרה לגיטימי. משטרה שמנסה לפעול ללא אמון הציבור בה, לא תזכה לסיוע לו היא נדרשת לצורך מילוי משימותיה, ותזכה לעוינות מצד התושבים, עוינות שתקשה על המשטרה להוציא אל הפועל את מדיניותה באכיפה והשלטת הסדר הציבורי (נגר, 2013). 

השיטור הקהילתי מתמקד במעורבות ושותפות הקהילה באופן מעשי בעבודת המשטרה. על פי גישה זו על המשטרה לשרת את הקהילה, ללמוד מן הקהילה ולהיות אחראית בפניה, כל זאת תוך הנגשת שירותי המשטרה לאזרח. כפועל יוצא, אמון הציבור במשטרה צפוי לעלות (וייסברוד, 2001). מהספרות עולה כי מבין הפרמטרים המרכיבים את השיטור הקהילתי, המדדים החשובים להגברת תחושת הביטחון והאמון הם: נוכחות ובולטות של כוחות משטרה בשכונת המגורים, מרחק נקודת המשטרה מהציבור, תדירות מפגשים עם המשטרה ומהירות התגובה של המשטרה (2008( Kaariainen, .

המושגים אמון הציבור ותחושת הביטחון של התושבים - שני מושגים השלובים אלה באלה, מהווים מרכיבים מרכזיים וחשובים בתפקודה של משטרה בחברה דמוקרטית. כפי שהגדיר עו"ד מזוז (2008): "שלטון זקוק לאמון הציבור בכדי לפעול. במקום שבו השלטון מושחת ולציבור אין בו אמון, הוא אינו יכול לתפקד ונפגעת יכולתה של המערכת השלטונית לפעול". משטרת ישראל הינה אחד הגורמים המרכזיים במערכת אכיפת החוק.

המשטרה כארגון מצד אחד ומערכת התקשורת מצד אחר מנסים לקדם מטרות ויעדים שונים ולא אחת אף מנוגדים .(Mawby; 1995, Chermak; 1999, Innes,1999, Surette, 1998)  תפקידה של המשטרה מתמקד באכיפת הסדר הציבורי, באיתור ובמניעת פשיעה, ובמתן שירותים לאזרח.

משטרה שאינה אחראית למילוי חובותיה על פי סמכויותיה ואינה מספקת לציבור דין וחשבון על תוצאות פעולותיה, תתקשה לרכוש את אמון הציבור ולתפקד ביעילות ואף תיתקל בקשיים בבואה לבצע את משימותיה (2005( Flecher, . במהלך העשורים האחרונים השכילו רבות ממדינות העולם להבין סוגיה זו והחלו להשקיע משאבים רבים בפיתוח אסטרטגיות שיטור חדשות, המכירות בחשיבותו של הקשר בין הציבור לבין המשטרה כאמצעי לרכישת אמון ולגיטימיות מצד הציבור. שיטת שיטור זו כבר ידועה בחברות רבות במערב ומיושמת בעיקר בהשראת האסטרטגיה של "השיטור הקהילתי"(Weisburd 2006, Tyler &Wakslak 2004, , Weisburd & Braga, 2006).

בימינו המשטרה משנה את יחסה אל התושבים ועוברת מאוריינטציה מכוונת פקודות והוראות לאוריינטציה מכוונת כבוד, הוגנות ושותפות (2013(Tyler & Jackson,   . השיטור הקהילתי נעשה לאסטרטגיית שיטור נפוצה בחברות במערב, ומטרתו לשקם את הקשר עם הקהילה ולהדקו. שיטה זו מושתתת על יצירת תקשורת בין המשטרה לקהילה ועל שותפות ביניהן בתהליך קבלת ההחלטות.

השפעתה של עבודת המשטרה באה לידי ביטוי בין השאר בהשריית תחושת ביטחון בקרב התושבים: הידיעה ששוטר נמצא בקרבת מקום עשויה להעניק תחושת ביטחון לחלק מהאנשים, בעיקר לאלה החוששים להיפגע מאיום כלשהו.

ממצאים ודיון

בעיון בספרי ילדים בהם מופיעים ייצוגי שוטרים ושוטרות, ניתן להבחין בבירור בהתפתחות החברתית-התרבותית, שחלה בהם במהלך השנים. בספרי הילדים הראשונים, שהודפסו בארץ, בהם מופיעים דמויות של שוטרים ושוטרות, תפקידם היה לשמור על הסדר הטוב תוך שיטוט ברחובות, בסמטאות ובין בתי התושבים. כך למשל, בספר ידידנו השוטרים, מאת דויד פאיאנס [4],  שכותרתו מעידה מלכתחילה על טיב היחסים בין השוטרים לבין האזרחים (אבות, אימהות וילדים בסיפורים), כל סיפור קצר (עמוד אחד הסיפור ומנגדו עמוד שלם האיור) בספר מתאר שוטר, המגיש סיוע לאזרח: על כריכת הספר מאוירת שוטרת חייכנית המסייעת לבן ולבת לחצות את הכביש, עיניה נשואות על הבן שלשמאלה, המראה לה או מסביר לה דבר מה באצבעו. השוטרת באיור נראית כמי שמקפידה להיות אופנתית ונשית: היא חובשת כומתה, מדיה הם חצאית קצרה מעל הרך, עליונית ועניבה והיא נועלת נעליים שחורות עם עקב קטן.

הוצאת עופר

בהשוואה לדמות השוטרת בימינו, השוטרת המאוירת בספר זה נראית נשית יותר ואינה לבושה כמי שאמורה לצאת לפעילות מבצעית. הסיפור הראשון בספר הוא "האופנים האבודים" המספר על גניבת אופנים של הילדה מיכל. אביה מתקשר אל היומנאי, המקפיד לענות לטלפון בנימוס ובאריכות מלים: "שלום, ערב טוב, כאן היומנאי", שרושם ביומן את פרטי האופניים. השוטר היומנאי יושב, מחזיק את שפופרת הטלפון הקווי ביד ימין ורושם ביד שמאל. הוא מגולח למשעי, לובש חולצת מדים אפורה ועניבה שחורה ושפם שחור מעטר את שפתו העליונה. כעבור זמן קצר מגיעה ניידת לביתה של מיכל, השוטרים מבקשים ממיכל ומאביה פרטים נוספים. כעבור מספר ימים הם חוזרים עם הניידת, משיבים למיכל את אופניה ומודיעים לה שתפסו את האיש ש"לקח אותם". יש כאן שימוש בטרמינולוגיה שונה כדי לא להעמיס על עולמם הרגשי של הילדים בהתמודדות עם עולם הפשע, על כן דוד פאיאנס, המחבר, נמנע מהשימוש השלילי במלה "גנב". בהשוואה לימינו, הרי שניידת משטרה כבר אינה מגיעה על גניבת אופניים. ייתכן שכמות האזרחים המועטה בארץ, בשעת כתיבת הסיפור, הותירה בידי המשטרה מספיק זמן כדי לחקור כל עבירה קלה באופן רציני יותר, ולכן גם עבירה הנחשבת היום לעבירה קלה, נחקרה בכובד ראש.

לאחר סיפור זה מופיע איור ללא סיפור – שוטר לבוש מדים וחובש כובע מצחייה מאויר בחצי גופו בצדו השמאלי של העמוד, מורה לבן ולבת הנוסעים במכוניות משחק על רמזור ותמרורים הניצבים לצדם. איור זה יוצר יחס שוויוני בין השוטר לבין השוטרת בכריכת הספר. גם שוטר ממין זכר, מסייע לילדים (ומאוחר יותר בספר גם לקשישה) להתמצא בדרכים. בהשוואה לימינו, הרי שנכון להיום כמעט ולא נמצא שוטרים המסייעים לילדים או לקשישים לחצות כביש. ייתכן שהסיבה לכך היא שבעבר היו פחות רמזורים וחוקי התנועה היו פחות ברורים מכפי שהם היום.

הסיפור השני בספר הוא "לאן נעלם רוני?" אמא יצאה לתלות כביסה ורוני הקטן נעלם. היא מזעיקה את המשטרה והשוטרים מחפשים בכל החצרות והבתים. שוטר אחד מוצא את רוני משחק בארגז חול, מרים אותו על זרועותיו ומשיבו לאמו: "הודתה אמא לשוטר מאד על שמצא את בנה הקטן". באיור רוני הקטן מניח את ראשו על כתפו של השוטר, השוטר אוחז אותו בזרועותיו והאם יוצאת לקראתם בזרועות פתוחות, מחייכת. דמות השוטר מצטיירת כאן כדמות מושיעה, פותרת מצוקה ומפיגה חרדות.

הסיפור השלישי בספר הוא "השוטר וסוסו". הילד דני מתאר את השוטר אברהם רוכב כל בוקר על סוסו, מחייך ומברך את העוברים והשבים לשלום. התיאור מנקודת מבטו של הילד יוצר הילת כבוד לשוטר: "בתלבושת חומה עם טבעות לבנות בקרסוליים" ו"סוסו החום משמיע בפרסותיו נקישות קלות: 'קלאק קלאק קלאק'". הילד ממשיך לתאר: "השוטר אברהם הוא פרש ותיק. שנים רבות הוא רוכב על סוסים ועל כן קיבל את הסוס ככלי-רכב בעת מילוי תפקידו...אברהם השוטר הוא ידידם של כל אנשי הרחוב". האיור מוסיף להאדרת השוטר: השוטר רוכב על סוסו, לבוש מדים ובעל שפם והוא נישא מעל מכונית ובה זוג, גבר ואישה המביטים בו מלמטה למעלה בהערצה. ההצדעה של השוטר לכיוון הזוג תוך הרכנת ראשו, מלמדת על אופי עניו ולא מתנשא.

הסיפור הרביעי הוא "עודד ושוטרת התנועה". הילדים, ערן ויוסף, מחליטים לבקר את חברם, עודד, שגר ברחוב חבקוק, אולם אינם יודעים היכן נמצא רחוב זה. הם פונים לשוטרת, שגם היא אינה יודעת היכן הרחוב, אך פותחת פנקס ובו שמות כל הרחובות. היא מאתרת את הרחוב ומראה לילדים במפה כיצד להגיע. באיור השוטרת לבושה מדים שחורים, כובע מצחייה לראשה, חצאיתה קצרה מעט ואורכה מעל לברך והיא נועלת נעליים שחורות עם עקב נמוך. הילדים מביטים בה בעניין ובחיוך בעת היא מניפה את ידה ומורה להם באצבע על הכיוון בו עליהם ללכת. ידה השנייה אוחזת במפה. שוב עולה כאן דמותו/ה של השוטר/ת כמי שמסייע לילדים תוהים, טועים, אבודים וחסרי אונים במציאת דרכם. באופן סמוי יש כאן גם מסר משנות עבר, בהן הורים סמכו יותר על ילדיהם והעניקו להם עצמאות יתר, בהשוואה לימינו, בהם הורים מסיעים את ילדיהם לכל מקום, גם אם במרחק קצר מביתם, וכמעט ולא נותנים להם לצעוד ברגל, ודאי לא למקום שאינו מוכר להם.

הסיפור החמישי הוא "שוטר אדיב", המתאר שוטר תנועה העוזר לגברת ישישה לחצות כביש, בראותו את היסוסה לנוכח התנועה הצפופה. היא משלבת זרועה בזרועו, חיוך על פניה. השוטר מרים את ידו הפנויה ומסמן 'עצור' למכוניות במאור פנים. הוא לבוש מדים שחורים מגוהצים ומסודרים, חולצה לבנה ועניבה שחורה, חובש כובע מצחייה שחור וידיו עטויות כפפות לבנות.  הקשישה פונה אליו בלשון חיבה: "תודה רבה לך, בחור! – אמרה הזקנה לשוטר – אתה באמת שוטר אדיב ונחמד". ראוי לציין את הסדר וניקיון במדי השוטרים המאוירים בספרי הילדים של פעם, בדומה למדי שרד של אישיות ממלכתית או ציבורית מכובדת, מדי השוטרים של פעם השרו אף הם הדרת כבוד.

הסיפור האחרון בספר הוא "רחמים וגיבור", המתאר את רחמים, שוטר במשמר הגבול. המחבר, דוד פאיאנס בוחר לתארו תוך הדגשת ההבדלים בינו לבין שוטר רגיל על דרך השלילה: "במקום כובע המצחייה של השוטרים הוא חובש כומתה ירוקה. הוא גם איננו מסייר בעיר, לא רודף אחרי גנבים ואף לא מחפש אבדות. רחמים שומר על גבולות המדינה". וכאן ממשיך המחבר לתאר את תפקידו המיוחד והחשוב של רחמים, ונראה כאילו השאירו לסוף הספר כדי להעצים את דמותו, כמי שמופקד על בטחון התושבים מפני אויבים מחוץ. לרחמים יש שפם בניגוד לשוטרים מאוירים בדפים הקודמים שהיו ללא שפם, ונוצר הרושם, שהשפם מאויר רק כאשר יש לשוטר תפקיד משמעותי ביותר או כאשר המאייר או המחבר רוצים להאדיר ולהעצים את דמותו. לאחר מכן מתואר הכלב 'גיבור', המסייע לרחמים בעבודתו. שוטרי משמר הגבול, מקבלים את התואר 'שומרים נאמנים' מן המחבר: "רחמים וגיבור יחד עם שאר שוטרי משמר-הגבול, הם שומרים הנאמנים עלינו מרחוק". הכלב (או הסוס במקרים אחרים) המצטרף לשוטר, מעצים ומאדיר את דמותו בנוסף לטכניקת איור השפם, סמל לגבריות.

בספרה של אנדה עמיר, לארץ הילדים, (הוצאת פ. רושקוביץ, 1939,ציורים: פרץ רושקוביץ), מופיעים דקלומים קצרים לילדים.

הוצאת רושקוביץ

דקלום אחד מוקדש לשוטר: הזהר מפני שוטר:
הנהג, הזהר,/ כי אני פה השוטר!/ סע לאט, סע בצד;/ ראה, הנה הרמתי יד - / שם אסור, ופה מותר, - / נהג וסע ישר-ישר!

אמנם תכנו של הדקלום הוא לנהג בוגר, אך האיור מציג שתי דמויות ילדים. השוטר לובש מדים בצבע צהוב ולראשו כובע גבוה. הוא מחייך ומשדר מצד אחד סמכות, המורה לנהג איך לנסוע בהטיית ידו ובעמידתו על מעמד עגול המגביה אותו, ומצד שני נעימות, בחיוכו. הנהג מביט אל השוטר ובפיו מקטרת. גג המכונית פתוח והנוף העירוני שומם למדי. פה ושם נראה בית בודד ועצים בודדים. איור השוטר והנהג בדמותם של ילדים, נועד לקרב את עולם המשטרה לעולמו של הילד, להפיג פחדים וחששות ולרכך את דמות השוטר בעיני הילדים.

בספר יש לי סוד של מרים ילן שטקליס (הוצאת דביר 1963. איורים: צילה בינדר), מופיע השיר מעשה בחתול ושוטר. ילדה קטנה הולכת בחברת אמה ולפתע היא רואה חתול ומתחילה לרדוף אחריו. הילדה מדגישה שלחתול היה שפם "כמו לסבא אברהם". היא הולכת לאיבוד וכאן מגיע המפגש שלה עם השוטר:

ופתאום - שוטר.
עומד ואומר:
 לאן זה הגברת
כל כך ממהרת?
ואיפה אמא?
 אמרתי: חתול...
-אולי הלכה קדימה?
אמרתי: חתלתול....
 -ואולי הלכה לשם?
אמרתי: אפרפר כזה, עם שפם.
 אמר: מי?
אמרתי: חתול.
 יותר השוטר
דבר לא דיבר.
הושיב אותי על הזרוע
גבוה, גבוה,
והלך.
היו לשוטר רגליים
מן הים עד ירושלים.
ואני בכיתי. ושפם לא היה לו.

מבנה השיר הוא מעין מסלול ארוך המאפשר לקורא לדמיין את המסלול הארוך שעברה הילדה במרדף אחרי החתול. השוטר בו נתקלת הילדה לא ממש מבין את רצונה של הילדה. הוא קוטע את השיחה עִמה, מפסיק לשאול ולדבר עמה ופשוט מניף אותה אל על ומושיב אותה על זרועו. הילדה מפוחדת ובוכה. היא רוצה למצוא בשוטר דמות מוכרת וחביבה כמו סבא אברהם וכמו החתול אבל "ושפם לא היה לו". סימן ההיכר של כל שוטר, כמעט, בספרות הילדים, נעדר מעל פניו של השוטר. הילדה משווה בין השפם של החתול, שהזכיר לה את השפם של סבא אברהם, לבין השוטר שהיה ללא שפם. במקרה זה דווקא השפם הוא הסממן החיצוני שמסייע לילדה להתחבר או לא להתחבר לדמות מסוימת, כי השפם הוא סממן ההיכר מהבית ומהדמות החביבה עליה – סבא אברהם. השוטר נראה לה גבוה – בייחוד כאשר היא מביטה מבין זרועותיו למטה ורואה את הגובה עליו היא נישאת; מאיים ומפחיד, אבל בסופו של דבר היא מוצאת את אמה בעזרתו. התנהגותה של האם מעט מוזרה לנוכח הסיטואציה: שוטר קרב אליה עם בתה האובדת, והיא, במקום לפייס את הילדה, לנחמה, לחבקה - מודה לשוטר פעם אחר פעם, מעט מתחנפת, אולי מתוך רגשות אשמה על אי-השגחת הילדה, מעט מפלרטטת, אולי מתוך רצון לשאת חן. השיר נכתב בהווה ונזכר בעבר: "פעם כאשר הייתי קטנה כשיבולת שטרם גבהה", כך נפתח השיר. האירוע שקרה לפני עשרות שנים ומסופר כעת בלשון עבר, הוא אירוע שנחרת בזיכרון הילדה שבגרה, ולא כזיכרון טוב ונעים. הילדה מרגישה נבגדת הן מצד השוטר, שלא ניסה להבין את רצונותיה ופשוט הניף אותה אל על – פעולה שיש בה מן הבעלות והסמכות על ילדה קטנה, והן מצד אמה, שלא התייחסה אליה כאשר נמצאה אלא רק לשוטר.

הספר דני הקטן והשוטר ניסים (הוצאת ספרית פועלים, 1964) של דינה דז'טלובסקי מעצב את דמותם של דני הקטן, שכעס על אמא, יצא מהבית והלך לאיבוד, ושל השוטר ניסים, השוטר הרכוב על סוס, שמצא את דני, כבובות, כרוב הדמויות בספריה של דז'טלובסקי, שהיתה סופרת ובובונאית.

הוצאת ספרית הפועלים

השוטר לבוש מדים, וכמובן שפם מעטר את שפתו העליונה, כמקובל ברוב ספרי הילדים בתקופה זו. זהו ספר יחידאי בו דמותו של השוטר מעוצבת כבובה ולא מאוירת בספרות הילדים מאז ועד היום. הסופרת בחרה בשם ספר המתחיל קודם כל בשמו של הילד ורק לאחר מכן בשמו של השוטר, להדגיש שיש שוויון ביניהם. גם בכריכת הספר רואים את דני יושב לפני השוטר על הסוס, בשעה שהשוטר מגונן עליו בגופו, כדי שלא ייפול. עצם אזכור שמו השוטר, ניסים, מראה שהיחס לשוטר הוא יחס חברי ומכירים אותו בשמו.

בספר שלום לך אורחת של רבקה אליצור (הוצאת מורשת וידיעות ספרים, 1965. איורים: בינה גבירץ), מופיע הסיפור סיפור על יעל בחג העצמאות לישראל. יעל הולכת לטייל עם אמא ואבא בערב יום העצמאות ואוחזת בידם. אך כשמתחילים הזיקוקין, היא מביטה בהם, שוכחת לתת יד להורים והולכת לאיבוד. היא יושבת בוכייה על ספסל ושם מוצא אותה שוטר חביב, השואל לשמה ומוביל אותה לתחנת המשטרה. דמותו של השוטר מועצמת בסיפור זה, שכן יעל לא פנתה אליו אלא הוא עצמו עֵר לסביבה, בוחן ובודק היכן הוא יכול להועיל ולסייע. באיור השוטר רוכן לעבר יעל וסבר פניו נעים. יעל נותנת יד לשוטר ולא אומרת "אני כבר גדולה", כפי שאמרה להוריה לפני שהלכה לאיבוד. היא שמחה לתת יד לשוטר. בתחנת המשטרה פוגשת יעל את הוריה, שבאו לחפשה. המסר שהיא מקבלת מאביה בשעה שהוא משכיב אותה לישון באותו ערב הוא מסר כפול עבורה ועבור תפיסתה את נושא השיטור והמשטרה:

"זה טוב שאמרת אני בעצמי" אומר לה אביה. ויעל מתפלאה: "זה טוב?" ואביה מסביר לה שתחנת המשטרה בה בילתה היום היתה פעם משטרה בריטית. אבל החלטנו שאנחנו רוצים מדינה משלנו, אמרנו "אני בעצמי" ויש לנו היום מדינה משלנו וגם משטרה יהודית. "כל השוטרים שראית היום יהודים", אומר לה אביה ומחזק בכך את עצמאותה תוך סיפור היסטורי של המדינה בכלל ושל המשטרה בפרט.

הוצאת מודן

בספר גם שוטר לובש פיג'מה? מאת תמר אדר (הוצאת מודן, 1991. איורים: שי צ'רקה), הילד יואב שואל שאלות רבות המתחילות עם המלה "גם":

"תגידו – גם שוטר לובש פיג'מה כשהוא ישן? – כן?..." כך בדף הראשון ולכל אורכו של הספר הוא שואל לגבי בעלי תפקידים אחרים האם הם עושים כך או אחרת כבני אדם רגילים.

שמו של הספר ניתן לו על פי השאלה הראשונה על השוטר. בשער הספר איור של שוטר עב-בשר, ידיו על מותניו, עם שפם, לבוש מדים ומביט על הילד במבט חמור. הילד מביט בו במבט נבוך, ידו הימנית על פיו, לאות מבוכה או שאלה. אך באיור בו השוטר ישן עם פיג'מה, השוטר מחייך תוך שינה. מעליו תמונת שוטר חמור-סבר אך במרחב הביתי, השוטר נראה נינוח בשנתו, נעלי בית ועיתון שמוט לצידו על הרצפה, וכובע השוטר עם האקדח תלויים על קולב לצידו השני. כלומר, מצד אחד גם במרחב הביתי הוא מוכן בכל רגע לצאת אם יזעיקו אותו – הכובע והאקדח צמודים אליו, אך בכל זאת נעלי הבית והעיתון הזרוק לידם, הפיג'מה הפתוחה והחיוך על פניו, מעידים שהשוטר מצליח להינתק מעבודתו התובענית ולשקוע בשינה נעימה. תפקידו של הספר לייחס לשוטר תכונות אנושיות, לגרום לילד להבין שהשוטר הוא מעל לכל אדם כמו כולם.

הספר אפרים מוקיר ירושלים של לאה קפלן (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002, איורים: כרמית גלעדי פולארד), מספר את סיפורו של אפרים הנוסע לירושלים ופוגש בדרך דמויות שונות הנוסעות גם הן לירושלים. 

הוצאת הקיבוץ המאוחד

כל אחת מהן הוא שואל לאן היא נוסעת וכל אחת משיבה לו שם אחר של העיר: עיר הקודש, עיר דוד, עיר הנצח, עיר שלום. אחת הדמויות החולפות על פניו היא שוטרת תנועה על אופנוע (עמ' 10 – 11), 

שעונה בתשובה לשאלתו שהיא נוסעת לעיר הבירה. בכפולת האיור השוטרת עוקפת מעט את אפרים, לבושה מדי משטרה וקסדה, שערה מתנופף ברוח והיא מרכיבה משקפי שמש כהים. הדיאלוג בין אפרים לשוטרת הוא דיאלוג שאינו משקף את המציאות, שכן במציאות נהג לא יכול לדבר עם נהג אחר העוקף אותו תוך כדי נהיגה, ודאי לא עם שוטר/ת. הרקע לאיור פסטורלי: ציפורים, עצים ופרחים והם מרככים ומעדנים את המפגש של אדם מן היישוב עם אשת החוק, שמוכנה להקשיב ואף לענות לנהג תוך כדי נהיגה, פעילות חריגה לשוטר בתפקיד ותיאור לא נכון של המציאות, וכל זאת כדי לחבב את דמות השוטרת בעיני הילד המאזין לסיפור והמתבונן באיור.

במעשה בארבעה כובעים מאת רינה שליין (הוצאת צבר, 2003. איורים: מירה וינשטיין) 

הוצאת צבר

הילד בסיפור (אנונימי, ללא שם) מספר שיש לו "ארבעה כובעים אהובים: של בוקר אמיתי, של שוטר ידידותי, של טיס קרבי, ומלח בצי". כאשר מגיע חג פורים הילד מתחפש בבוקר, בצהרים, בערב ובלילה לכל אחת מהדמויות שהכובע מייצג:

"בצהרים אלבש/ את מדי הכחולים,/ כובעי ובגדי/ עטורים בסמלים./ אתקין מכסאות מכונית משטרה, אצא לדרכי/ ואשמיע צפירה./ הכל עוצרים – כשאני צופר./ כל עומדים כשאני עוצר."

מבחינת הטקסט הכתוב, השוטר מתואר כ"ידידותי" והאיור אכן משלים את הכתוב: באיור מופיע הילד בתחפושת שוטר עם שפם, עם מדים כחולים, דרגות, אזיקים ואקדח, מציג לראווה את סמל המשטרה, חיוך על פניו, וכל הנהגים מביטים בו באימה ובחרדה, עוצרים מולו זה אחר זה. ברגע מאחוריו – ניידת משטרה ועליה כתוב "משטרת ישראל".

סיפור זה נותן לילד את ההזדמנות להפוך פעם בשנה לשוטר, להזדהות עם דמות השוטר תוך משחק תפקידים וחיקוי לבושו ופעילות הקשורה למקצועו של השוטר.

בספר איך הולכים לאי-בוד מאת לילי הורביץ גץ (תשע"ז), 

סופרת: לילי הורביץ גץ

הילד בסיפור (אנונימי ללא שם), לא מכיר את המושג "איבוד" ומשתוקק להכיר היכן נמצא אותו "איבוד", שכולם מדברים עליו.

במסגרת חיפושיו הוא באמת הולך לאיבוד, וכאן מגיעה דמותו של השוטר בסיפור. המפגש עם דמותו של השוטר מתפרש על פני שלושה עמודים מעמודי הספר ולכל עמוד איור בודד מול הכתוב:

"לפתע ניגש אלי איש גבוה במדים כחולים/ עם כובע מצחיה ומשרוקית תלויה על הבגדים/ ואמר לי: אנחנו עוזרים לילדים עצובים/ לילדים שהולכים לאי-בוד ובוכים./ האיש עם המשרוקית והכובע/ והבגדים הכחולים/ נתן לי שקית של שוקו טעים/ וגם עוגיה - / בשביל להירגע./ אחרי שאת הדמעות ניגבתי/ ואפילו קצת חייכתי/ הלכתי אתו לתחנת המשטרה/ ממש בקצה הרחוב, בפינה./ ישבתי כמו גדול על ספסל בהמתנה/ ואז ניגש אלי שוטר תורן/ שקראו לו רן (עמ' 17).

בעמוד זה מתואר השוטר כאיש גבוה, ואכן באיור הנלווה השוטר מתכופף לעבר הילד, כדי לצמצם את הבדלי הגובה ביניהם. הגובה נותן לדמותו של השוטר סמכות וכבוד. המדים עם כובע המצחיה והמשרוקית הם אביזרים המסייעים להעצמת דמותו של השוטר בעיני הילד. בנוסף באיור מתגלה פרט, שאינו מופיע בטקסט – לשוטר יש שפם. בניגוד לסמכותיות של השפם באיורי הילדים בעבר, באיור זה השפם לא יוצר מרחק, אלא משלים את דמותו של השוטר כדמות חביבה ומרגיעה, המכבדת את הילד בשוקו ובעוגיה, ומובילה אותו לתחנת המשטרה. בתחנת המשטרה פוגש הילד בשוטר חביב אחר, שוטר תורן בשם רן. נתינת שם לשוטר, שם המתחרז עם תפקידו, מקרבת את דמותו לילד בסיפור (וגם לילד הנמען). בהתחשב בעובדה, שלילד, גיבור הסיפור, אין שם, נתינת שם לשוטר מלמדת על היותו דמות משמעותית בסיפור:

השוטר התורן רן/ שאל אותי כל מיני שאלות/ שכמעט על כולן היו לי תשובות./ ילד חמוד,/ איך הלכת לאי-בוד?/ איך קוראים לך?/ איך קוראים לאבא ולאמא?/ היכן אתה גר?/ מה שם הרחוב?/ ומה מספר הבית?/ ומספר הטלפון של אבא או אמא/ של סבא או סבתא? (עמ' 18).

השוטר התורן רן קורא לילד "חמוד" ובכך מתקרב אליו ומנסה להתחבב עליו. באיור נראה השוטר התורן רן כשהוא רוכן לכיוון הילד ועיניו מביטות בעיני הילד, לא בטלפון הנייד שעל השולחן ולא בפנקס הפתוח לפניו. הוא נראה מקשיב ומכיל וחיוך קטן נסוך על פניו. מעניין לציין שעל הקיר בחדר תלויה תמונה של שוטר עב-בשר עם שפם, עטור דרגות, מצדיע במבט רציני. המאייר, שי צ'רקה, רומז שיש שני סוגי שוטרים – רציניים ו"כבדים" וחביבים ו"קלילים" והשפם הוא רק תוצר נלווה לאישיות עצמה וכאילו יש לו חיים משל עצמו והוא "מתאים" את עצמו לדמות החביבה או הרצינית של השוטר.

התחקיר שעורך השוטר לילד מפיג את חששותיו והוא יודע שהוא נמצא בידיים טובות ובטוחות:

אחרי שידעתי את כל התשובות,/ אפילו את שמות הדודים והדודות/ השוטר אמר: אם הלכת לאי-בוד, ילד,/ זה ממש לא נורא,/ תכף נביא את אמא ואבא חזרה./באותו רגע ממש- התאוששתי/ כבר לא נבהלתי ולא חששתי (עמ' 19).

השוטר רן ממשיך להרגיע את הילד ובאיור הנלווה השוטר, שסיים את תפקידו נעלם, והילד מופיע באיור גדול על פני כל הדף מוחה דמעה ומשוחח עם אמו בטלפון.

סיכום

משטרת ישראל היא חלק בלתי נפרד מחיי המדינה והחברה בשמירה על החוק ועל הסדר הטוב. דמותו של השוטר עברה שינויים במהלך השנים מתוקף שינויים בחברה, בפוליטיקה ובמדיניות. ספרות הילדים, שיש בה ייצוגי שוטרים, משקפת את המציאות בייצוגים חזותיים ותכניים אמינים המשלימים זה את זה, ומשתדלת להציג אותם בפני נמענים תוך מתן משנה תוקף לאותם תהליכים, שהתרחשו ומתרחשים במשטרת ישראל בעבר ובהווה.

ביבליוגרפיה
אלירם, י' (1996). משטרה וחברה: מבוא למדעי המשטרה. ירושלים: מולטיפרס.
בר-און, מ' וחזן, מ' (עורכים) (2006). עם במלחמה קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות. ירושלים: יד יצחק בן צבי.
גימשי, ד' (2003). משטרה בדמוקרטיה. ירושלים: הוצאת משטרת ישראל, אגף משאבי אנוש.
וייסברוד ד' (2001). השיטור הקהילתי בישראל – מחקר הערכה מדינת ישראל. המשרד לביטחון פנים לשכת המדען הראשי.
חרובי, א' (2002). מחלקת החקירות הפליליות של המשטרה הבריטית בארץ - ישראל, 1920 – 1948. עבודה לקבלת  תואר דוקטור אוניברסיטת חיפה.
יחזקאלי, י' (2004). מבוא ללימודי משטרה ושיטור. תל אביב: משרד הביטחון.
יצחקי-הראל, ר' (2004). בדרך למדינה: הממשל הבריטי, הממסד היישובי, המשטרה והנוטרות 1918 – 1948. עבודת לשם קבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת חיפה.
נגר, ש' (2013). משטרת ירושלים בתקופת המעבר משלטון המנדט למדינת ישראל 1947 – 1948. עבודת גמר מחקרית (תזה) המוגשת לאחר קבלת התואר "מוסמך". אוניברסיטת חיפה.
מזוז, מ' (2008).היועץ המשפטי לממשלה והמאבק בשחיתות השלטונית. עיונים בביטחון לאומי, עמ' 68-55.
ראובני, י' (1992). ממשל המנדט בארץ - ישראל  1920 – 1948 ניתוח היסטורי מדיני. ירושלים: אונ' בר-אילן.
שדמי, א' והוד, א' (1996). תולדות משטרת ישראל, כרך א'. הוצאת מחלקת הדרכה, משטרת ישראל.

Chermak, S (1995). Image Control: How Police Affect the Presentation of Crime News. American Journal of Police 2 pp. 21 – 43.

Fletcher, R (2005). Policing a complex community: Political influence on policing and its impact on local and central accountability. Journal of Community & Applied Social Psychology. 15 (3). pp. 170 – 187.

Innes, M (1999). The Media as an Investigative Resource in Murder Enquiries. The British Journal of Criminology 39 (2). pp. 269 – 286.  

Mawby, C. R (1999). , Visibility Transparency,  and Police Media-  Relations. Policin and Society 9. pp. 263 – 286.

Kaariainen, J (2008). Why Do the Finns Trust the Police, Journal of Scandinavian Studies  in Crime Prevention in ISSN 1404-3858  Vol 9 pp. 141 – 159.

Surette, R (1998). Media, Crime and Criminal Justice: Images and Realities. New York: Wadsworth Publishing .

Tyler, T.R & Wakslak, C (2004). Profiling and police legitimacy: Procedural justice, attributions of motive, and acceptance of police authority. Criminology 42. pp. 253 – 273.

Tyler, T.R & Jackson J (2013). Future challenges in the study of legitimacy and criminal justice : An international exploration. Oxford: Oxford University. 

Weisburd, D, Braga, A (2006). Police innovation Contrasting perspectives. Cambridge: Cambridge University Press.

הערות
[1] תנחומא בובר, שופטים, ג; ראו גם פירוש רש"י לדברים, ט"ז, י"ח

[2] רמב"ם, משנה תורה, ספר שופטים, א', א'

[3] בהקשר זה ראוי לציין את אחד הסרטים הנצפים ביותר בחברה הישראלית, שלא תרם במיוחד לדימוי החיובי של שוטר המקוף בישראל, אם כי תרם לעיצוב דמותו האנושית - "השוטר אזולאי" של אפרים קישון (1971), בגילומו של השחקן המנוח שייקה אופיר. זהו שוטר מזרחי, טוב לב, שאמור לייצג את הדמות הסמכותית של השוטר, אך טוב לבו מוביל אותו להתיידדות עם עבריינים, לניסיונות שכנוע בנועם של חרדים אלימים וכך עבודתו הופכת להיות גרוטסקית ולא יעילה. בסצנת הסיום בסרט השוטר אזולאי מזיל דמעה וכך הופכת הדמות לדמות שברירית, מרגשת ומעוררת חמלה. סדרה נוספת המציגה את השוטר ורעיו השוטרים כדמויות אנושיות על כל הצלחותיהן וכשלונותיהן היא "השוטר הטוב" מאת ארז ותומר אבירם שעלתה לשידור בשנת 2015.

[4] נכתב בסיוע המחלקה ליחסי ציבור של משטרת ישראל בירושלים ומיועד ל"הורים מורים וגננות" ככתוב בדף השער.

Summary

The figure of the policeman has undergone many changes throughout Jewish and Israeli history. The changes were mainly in the perception of the policeman's role, in his attitude towards the public and in the public's attitude toward him, and even in the special uniform he wore. Some of these changes were also reflected in the Hebrew children's literature from the years before the establishment of the state until today. It is therefore appropriate to conduct a brief survey of the changes and changes in the status of the policeman from the beginning of the Jewish people to the present. In looking at children's books in which police and policewomen are represented, one can clearly discern the social-cultural development that has taken place over the years. In the first children's books printed in Israel, featuring figures of police officers and policemen, their job was to maintain good order while roaming the streets, alleys and houses of the residents. The Israel Police is an inseparable part of the life of the State and society in maintaining law and order. The figure of the policeman has changed over the years due to changes in society and politics. The purpose of this article is to present a number of texts from different periods in a chronological manner from the children's literature, which includes representation of policemen, as reflecting the reality in reliable visual and technical representations that complement each other and attempts to present them to recipients while reinforcing the processes that took place in the past and present, Discuss them and examine the changes undergone by the professional and human character of the policeman in children's literature over the years.