על ספרה של שולה ברנע, "קנאה ירוקת עיניים“ וראיון מדומיין עם הסופרת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שולה ברנע, קנאה ירוקת עיניים, עורך: יגאל שוורץ, הוצאת בית הסופרים ע"ש עמוס עוז ומכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשפ"ו 2026

תגיות: שולה ברנע, דרמה משפחתית, קנאה, בגידה, רומן פסיכולוגי, שכונת התקווה, יחסי אחיות, ספרות מקור.

הנחש מתחת לשטיח של שכונת התקווה: 

כשהקנאה המשפחתית מנפצת את האשליה

הספר "קנאה ירוקת עיניים" מתמקד במערכת היחסים המורכבת, היצרית והטעונה שבין שתי אחיות נשואות: אילנה (כלכלנית בנק בת 62) וקלרה (מורה לזמרה ופסנתר הצעירה ממנה בשש שנים). שתי האחיות, שילדיהן כבר בגרו והקימו משפחות, מתגוררות בשכנות קרובה בשכונת התקווה ומנהלות לכאורה שגרת חיים משפחתית הרמונית ומלכדת המלווה במפגשים, חגים ואירועים משותפים.

מתחת לפני השטח השלווים, רוחשים מים גועשים של תחרותיות עמוקה, השוואות בלתי פוסקות ובעיקר, קנאה. המתח הזה מתורגם לסדרה של בגידות חוצות-קווים בתוך התא המשפחתי: רונן, בעלה השמנמן והיצירתי של קלרה שעובד כקונדיטור, מפתח רומן סודי עם גיסתו אילנה, שמתחיל בנשיקה חטופה ברכב לאחר חוג ריקודי עם. מנגד, יוני, בעלה החרוץ, חובב הריצה והאוכל של אילנה, נמשך לקלרה ומפתח עמה מערכת יחסים מקבילה.

"יוני קלט כמעט מיד שהוא מרוכז בה וכלל לא במוזיקה... אזר את מלוא האומץ ופנה אליה בלחש, קרוב לפניה, 'את מנחשת מה אני מרגיש כלפייך, כשאנו מבלים יחד? על כל פנים, הייתי שמח לשמוע ממך שזה הדדי.' קלרה התרגשה לשמע דבריו…" (עמ' 124–125).

תיאור יצרי סוער, אפל ותוקפני מתרחש לקראת סוף הספר, כשיחסי הכוחות מתפרצים ויוני כופה את עצמו בברוטליות על עובדת חוץ בקיבוץ:

"...הוא עט עליה ברעבתנות של זאב שאינו יודע שובע. הוא פשט מעליה את מדי העבודה, הנחית אותה בפראות על המיטה וכפה עצמו עליה במלוא חמתו על החיים המרירים שלו, ברוח של פדיון נקמה.“ (עמ' 248).

כאשר הסודות המשפחתיים נחשפים, תחילה דרך תוכי שמסגיר את שמה של אילנה בקולו של רונן, ובהמשך דרך הצצות ומבטים חושפניים, רשת השקרים קורסת לחלוטין. הדרמה מגיעה לשיאה עם משברים תעסוקתיים (פיטוריה של אילנה מהבנק), טרגדיות משפחתיות (מותו של רונן ומנהגי השבעה), רגעי שפל ואלימות (תקיפתה של קלרה על ידי יוני במרכז המוזיקה שלה), ועד לפירוק התאים הזוגיים, חלוקת הרכוש וניסיונות של הדמויות לבנות את חייהן מחדש בנפרד (יוני שעובר לקיבוץ ואילנה שמקימה משתלה ומוצאת אהבה חדשה).

"קנאה ירוקת עיניים" הוא רומן פסיכולוגי חריף ונוקב שמצליח לפרק בצורה אכזרית אך מדויקת את המושג "משפחתיות בורגנית". כתיבתה של שולה ברנע מתאפיינת בריאליזם חברתי חזק, המשתמש בנופים מקומיים מוכרים כדי לעגן דרמה אנושית אוניברסלית.

החוזק הגדול של הספר טמון בעיצוב הדמויות ובניתוח הזרמים התת-קרקעיים המניעים אותן. ברנע אינה חוששת להציג את הדמויות שלה ברגעי השפל שלהן: ברגעי קטנוניות, השוואת קלוריות וגזרה, או ברגעים קשים של נקמנות (כמו הסצינה שבה אילנה יורקת לתוך סיר הכרוב שהיא מבשלת עבור אחותה). מוטיב הקנאה (דקארט: “אין בנמצא מגרעת הפוגעת בשמחתם של בני אדם כמו הקנאה"), מפורק בספר בצורה מרתקת: הקנאה כאן היא אינה רק הרסנית, היא כמעט כוח טבע שמניע את הגורל של הגיבורים ומכריח אותם להביט אל האמת העירומה שלהם.

ספר מטלטל, קצבי, ומעורר מחשבה עמוקה על הגבולות שאנו מציבים (או שוברים) בתוך המשפחה.

ראיון מדומיין עם הסופרת

1. שלום שולה. הספר נפתח בציטוט חזק מאוד של רנה דקארט על כך שאין מגרעת הפוגעת בשמחה כמו הקנאה. מדוע בחרת דווקא בקנאה כציר המרכזי שסביבו מסתובב הרומן כולו?

— הקנאה היא אחד הרגשות האנושיים הבסיסיים ביותר, אך גם המושתקים ביותר. אנחנו מתביישים להודות בה. רציתי לבחון מה קורה כשהרגש הזה מודחק במשך עשרות שנים בתוך מערכת יחסים קרובה כמו אחיות, וכיצד הוא מתפרץ בסופו של דבר ומחריב את השמחה ואת השגרה.

2.אילנה וקלרה הן אחיות שונות מאוד במראה ובאופי, אך הן חולקות את אותו תא גיאוגרפי (שכונת התקווה) ואפילו את אותו טעם בגברים. האם המשיכה של כל אחת מהן לבעלה של האחרת נבעה מאהבה, או שמא מתוך דחף לא מודע "לנצח" את האחות?

— יש שם אלמנט חזק של תחרותיות היסטורית. כפי שאילנה מציינת, הן חולקות אותו טעם אך היא מרגישה שהיא התפשרה. הבגידה היא פחות על הגברים עצמם ויותר על הרצון להשיג את מה שיש לשנייה, להוכיח עליונות או "תיקו" פסיכולוגי, כפי שאילנה מגדירה זאת בשלב מסוים.

3.שכונת התקווה ושוק התקווה משמשים רקע בולט מאוד לאורך העלילה. מה הוביל אותך למקם את הדרמה המשפחתית הזו דווקא שם, ולא בפרבר בורגני קלאסי?

— שכונת התקווה מביאה איתה חיוניות, צבעוניות וריחות עזים, כמו התיאור של שוק התקווה, החלווה והדגים. רציתי ליצור ניגוד בין הגינונים הבורגניים והאירופאיים שחלק מהדמויות מנסות לאמץ (כמו יוני), לבין היצריות, החום והאינטנסיביות של השכונה, שמשקפת את מה שקורה לדמויות בפנים.

4. אחת הסצנות המרתקות והמשעשעות בספר היא חשיפת הרומן של אילנה ורונן באמצעות תוכי שמחקה את קולו של רונן וקורא "אילני". איך נולד הרעיון להשתמש דווקא בבעל חיים כמניע העלילתי של החשיפה?

— חיפשתי דרך שבה הסוד ייחשף בצורה אירונית וכמעט מגוחכת, שמדגישה כמה הגיבורים חושבים שהם מתוחכמים בעוד שהם בעצם משאירים עקבות קטנים בכל מקום. התוכי הוא עד אילם שהופך לדובר האמת הבלתי משוחד בבית.

5. הספר עוסק רבות גם בעולם העבודה: הפיטורים המרים של אילנה מהבנק על רקע מאבקי כוחות עם סגנית המנהל החדשה, נאוה. מדוע היה לך חשוב לשלב את הקריסה המקצועית הזו לצד הקריסה המשפחתית?

— עבור אילנה, הבנק היה מקום שבו הייתה לה סמכות, מרות ושליטה מוחלטת, בניגוד לחייה האישיים שבהם חשה פשרה. כשנאוה מגיעה ומערערת אותה, אילנה מאבדת את העוגן שלה. רציתי להראות שכשמגדל הקלפים מתחיל ליפול, המשבר הוא טוטאלי ומקיף את כל תחומי החיים.

6. הדמויות הגבריות בספר, יוני ורונן, מוצגות עם חולשות אנושיות מאוד בולטות (שערות פרא באוזניים, גרביים בסנדלים, לעיסת מסטיק המונית, אכילה מופרזת בקונדיטוריה). האם המבט הביקורתי הזה הוא השתקפות של האופן שבו האחיות רואות אותם, או הדרך שלך כסופרת לפרק מיתוסים גבריים?

— זה גם וגם. הנשים בספר בוחנות את בעליהן באזמל מנתחים קפדני ומלא ביקורת, כחלק מהנטייה שלהן להשוות ולמצוא פגמים. הפרטים הקטנים האלו, כמו הגרביים בסנדלים של יוני או המסטיק של רונן, מייצרים את האנושיות שלהם ובו זמנית מסבירים את תחושת המיאוס והשחיקה הזוגית.

7. בסצנת השבעה על רונן, ישנו רגע עוצמתי שבו אילנה וקלרה מביטות זו בזו ומבינות ללא מילים ששתיהן יודעות על הבגידות ההדדיות. ובכל זאת, קלרה מצליחה שלא לנטור לאילנה לחלוטין. האם קשר דם חזק יותר מכל בגידה רומנטית?

— כן, זהו ליבו של הספר. למרות הזעזוע והאשמה, השתיים חולקות היסטוריה משותפת, ילדות וזיכרונות מההורים שלהן. ברגע האמת של האבל, יש ביניהן הבנה עמוקה של חולשות אנושיות. הן מבינות ששתיהן חטאו ושבסופו של דבר, הן נשארו הגב אחת של השנייה בעולם.

8. לקראת סוף הספר, יוני מבצע אקט קשה ותוקפני מאוד כלפי קלרה, וקלרה מרהרת בכך ש"הגבר תמיד ייוותר חזק פיזית מהאישה, ויוכל בכל עת לכבוש אותה נגד רצונה“ (עמ׳ 225). זו אמירה פמיניסטית נוקבת וכואבת. מה רצית להעביר בסצנה הזו?

— רציתי להסיר את המסכות לחלוטין. יוני, שהצטייר לאורך הספר כגבר בעל גינונים אירופאיים מאופקים וכמעט ג'נטלמניים , הופך ברגע של דחייה ואובדן שליטה לאלים ותוקפני. זה רגע שמזכיר לקלרה – ולקורא – שמתחת למעטפת התרבותית והבורגנית, עדיין קיימים פערי כוחות פיזיים ומגדריים מסוכנים ויצריים, ושנשים לעיתים נותרות פגיעות מאוד.

9. הספר מסתיים בתהליך של נפרדות (אילנה ויוני מוכרים את הדירה ומתפצלים), אך גם בצמיחה חדשה. אילנה עוזבת את עולם המספרים היבש לטובת משתלה, אדמה ואהבה חדשה. האם את רואה בסוף הזה אופטימי?

— אני רואה בו סוף ריאליסטי ומפוכח. לפעמים כדי לצמוח, צריך להחריב את הקיים ולעבור תקופת צינון וכאב. אילנה משתחררת מהכבלים של מה ש"מצופה ממנה" ככלכלנית קשוחה ומאפשרת לעצמה להתחבר לרגש, לטבע ולזוגיות אמיתית ולא מתפשרת. יש חיים אחרי הקריסה.

על שם הספר

המונח "קנאה ירוקת-עין" (The Green-Eyed Monster) הוא מטבע לשון מפורסם המזוהה בעיקר עם המחזה "אותלו" מאת ויליאם שקספיר, שם מתוארת הקנאה כמפלצת המשתלטת על האדם. הצבע הירוק נקשר לרגש זה עוד מימי היוונים הקדמונים עקב תאוריית "ארבע הליחות", לפיה עודף מרה ירוקה גרם לחיוורון ולמצבי רוח קשים שייוחסו לרגשות שליליים.