ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
 |
| הוצאת מאגנס |
על ספרו של חנוך גוטפרוינד, אלברט איינשטיין: יוצר תמונת עולם, הוצאת מאגנס, תשפ״ה–2024
רקע ומחבר
מחבר הספר, פרופ' חנוך גוטפרוינד, הוא פיזיקאי והיסטוריון של המדע מן האוניברסיטה העברית בירושלים. לצד מחקריו הרבים בפיזיקה ובתולדות המדע, הוא מכהן משנת 2020 כמנהל מרכז איינשטיין ומופקד על הטיפול בקניינו הרוחני של הפיזיקאי הדגול. ספרו הנוכחי מצטרף למדף הביוגרפיות המדעיות הארוך והמכובד שהוקדש לאחד מגדולי המדענים בכל הזמנים, אך הוא מביא עמו זווית ייחודית: שילוב מיומן בין ביוגרפיה אישית לפיזיקה תיאורטית, המצטרפות יחד לתמונת עולם שלמה.
מבנה הספר וההיגיון הפנימי שלו
מבנה הספר מחושב היטב. כבר במבט ראשון ניכר שאין הוא בנוי כביוגרפיה שגרתית. גוטפרוינד בחר בביוגרפיה של התפתחות מחשבתית. החיים האישיים מופיעים בעיקר כאשר הם מסייעים להבין את היצירה המדעית. במובן זה, מרכז הכובד של הספר אינו השאלה "מה קרה לאיינשטיין?" אלא "כיצד נוצרה תמונת העולם החדשה?".
כפי שנרמז כבר בכותרת הספר, אלברט איינשטיין: יוצר תמונת עולם, ליבת הדיון אינה סיפור חייו של המדען בלבד, אלא יצירתה של תפיסת מציאות חדשה.
מבחינה ספרותית יש כאן מבנה כמעט קלאסי של גיבור טרגי. אם מתבוננים בספר כמכלול, ניתן לזהות מהלך ברור:
הופעת הגיבור - הילד והסטודנט החריג;
פריצת הדרך - שנת הפלאות 1905;
הניצחון הגדול - תורת היחסות הכללית וההכרה העולמית;
העימות - המאבק במכניקת הקוונטים;
הבדידות המאוחרת - החיפוש אחר התיאוריה המאוחדת.
לאחר השיא מגיע מאבק ממושך שבו איינשטיין נעשה דמות כמעט טרגית: דווקא האיש שחולל מהפכה כה עמוקה התקשה לקבל את המהפכה הבאה.
הפרק הראשון: בניית הפיגומים
הפרק הראשון חומק מן המלכודת המוכרת של סיפורים אנקדוטליים על הילד שלא הסתדר בבית הספר. הוא בנוי סביב שני מוקדים מרכזיים.
ראשית, ההקשר ההיסטורי־מדעי. הפרק מגדיר לקורא את הבעיה עוד לפני שמוצג הפתרון. איינשטיין לא פעל בחלל ריק, אלא נכנס אל תוך משבר עמוק בפיזיקה של סוף המאה התשע־עשרה, ההתנגשות בין המכניקה של ניוטון לבין האלקטרומגנטיות של מקסוול.
שנית, הרקע בברן. הפרק על ברן מניח את התשתית להבנת איינשטיין כ"אאוטסיידר". דווקא הריחוק מן האקדמיה הממוסדת ומציאת מפלט במשרד הפטנטים אפשרו לו לחשוב מחוץ לקופסה.
הפרק השני: שנת הפלאות
הפרק השני, "שנת הפלאות", עוסק בסוגיות היסוד בפיזיקה:
האם האטומים קיימים באמת?
האם האור הוא גל או חלקיק?
מרחב וזמן – הכול תלוי בצופה;
כמה אנרגיה יש בגרם אחד של חומר?
ממשרד הפטנטים לקדמת הבמה.
שנת 1905 היא הלב הפועם של המיתוס האיינשטייני. המבנה כאן מפרק את השנה לארבעת המאמרים המהפכניים שפרסם איינשטיין, בתוספת פרק מסכם.
המהלך נע מן המוחשי אל המופשט. הוא מתחיל בשאלות על האור ועל האטומים – סוגיות שהיו קשורות קשר הדוק לפיזיקה הניסויית של התקופה – ומשם נוסק אל המהפכה המושגית של המרחב והזמן ואל הנוסחה המפורסמת:
E = mc²
פרק המעבר, "ממשרד הפטנטים לקדמת הבמה", משמש ציר מבני מוצלח במיוחד. הוא סוגר את הפרק האנונימי בחייו של איינשטיין ומכין את הקורא לחלק הבא, שבו הוא הופך לדמות בעלת מעמד עולמי.
הפרק השלישי: מהפכת היחסות נמשכת
הפרק השלישי נחלק לתת־נושאים כגון "לקראת תורת היחסות הכללית", "הגאומטריה היא חלק מהפיזיקה", "דרך ארוכה ומפותלת", "הדרמה של נובמבר 1915", "מבחנים תצפיתיים" ו"היקום קבוע או מתפשט?".
חלק זה מעוצב כמעט כסיפור עלילתי.
כותרות כגון "דרך ארוכה ומפותלת" ו"הדרמה של נובמבר 1915" מדגישות את הפן האנושי של היצירה המדעית. גוטפרוינד מציג את איינשטיין לא כגאון מנותק מן המציאות, אלא כחוקר שטעה, תיקן, נאבק וניהל מרוץ אינטלקטואלי דרמטי.
המבנה נע מן התאוריה אל המציאות: מן המתמטיקה הטהורה, דרך המבחנים הניסויים ובראשם תצפיות ליקוי החמה של 1919, ועד לשאלות הקוסמולוגיות הרחבות ביותר. זהו מעבר המשקף היטב את האופן שבו תאוריה מדעית נבחנת ומתקבלת בעולם.
הפרק הרביעי: שנים של שמרנות עיקשת
זהו אולי החלק המפתיע ביותר בספר. אם שלושת החלקים הראשונים מתארים תנועה מתמדת של חדשנות ומהפכה, הרי שהחלק הרביעי מציג את איינשטיין בעמדת מגננה.
איינשטיין מופיע כאן כ"מורד שהפך לשמרן". במרכז עומד העימות שלו עם מכניקת הקוונטים. המושג "פעולת רוח רפאים מרחוק" מבטא את אי־נוחותו מן ההשלכות הפילוסופיות של התאוריה החדשה ואת תחושת הבדידות המדעית שליוותה אותו בשנותיו המאוחרות.
רבים מספרי איינשטיין מסתיימים למעשה בשנת 1919 או לכל המאוחר בשנות העשרים. גוטפרוינד מעניק מקום מרכזי לעשורים המאוחרים, ובכך מזכיר לקורא שהמדע אינו רק סיפור של הצלחות. גם כישלונות, התנגדויות והתעקשויות הם חלק מן היצירה המדעית.
המסר העולה מן הפרקים הללו הוא שאיינשטיין נעשה גדול לא רק משום שצדק, אלא גם משום שהיה מוכן להתעקש כאשר האמין בצדקתו, אפילו כאשר חלק גדול מן הקהילה המדעית הלך בכיוון אחר.
החתירה לתיאוריה מאוחדת, שלא נשאה פרי, סוגרת את החלק המדעי של הספר בנימה מפוכחת ומזכירה שגם גאון בקנה מידה של איינשטיין לא הצליח לפתור את כל חידות הטבע.
הפרק החמישי: אלברט איינשטיין – פרקים לדמותו
הבחירה להפריד את הפן האישי, הפילוסופי והפוליטי לחלק נפרד בסוף הספר היא החלטה מבנית מודעת וחשובה.
שזירת הפיזיקה המורכבת יחד עם הפעילות הציבורית, הפוליטית והיהודית של איינשטיין הייתה עלולה לקטוע את רצף הדיון המדעי. במקום זאת בחר גוטפרוינד להקדיש חלק שלם לבניית דיוקנו האנושי.
בחירה זו משקפת גם עמדה מתודולוגית. במאה העשרים רווחו שתי גישות קיצוניות: האחת הציגה את איינשטיין כגאון מופשט כמעט ללא חיים אישיים; האחרת הדגישה את האדם על חשבון הישגיו המדעיים. גוטפרוינד בוחר בדרך שלישית: תחילה להבין את המדען, ורק לאחר מכן את האדם.
החלק האחרון מציג את איינשטיין כפילוסוף, כהומניסט, כאינטלקטואל ציבורי וכיהודי בעל זיקה עמוקה לאוניברסיטה העברית בירושלים. הסיום בזהותו הציבורית והיהודית מותיר את הקורא עם תמונה שלמה: לא רק של המדע, אלא גם של האדם שפעל בעולם.
הקורא מסיים אפוא את הספר לא עם נוסחה פיזיקלית אלא עם אדם בשר ודם: יהודי, הומניסט, אינטלקטואל ציבורי ואזרח מודאג. זהו סיום המחזיר את איינשטיין מן הקוסמוס אל החברה האנושית.
הישגיו של הספר
בסוף הספר מובאת רשימת קריאה מומלצת בעברית. קשה שלא להתרשם מן האיפוק ומטוב הטעם המנחים אותה. על איינשטיין נכתבו אינספור ספרים ומאמרים, אך גוטפרוינד בחר ברשימה סלקטיבית ומגוונת, שאינה מעמיסה על הקורא ומכוונת אותו להמשך קריאה מושכל.
ספרו של גוטפרוינד הוא הרבה יותר מביוגרפיה של מדען דגול. זוהי ביוגרפיה של רעיונות ושל מהפכה אינטלקטואלית ששינתה את תפיסת המציאות האנושית. כוחו של הספר טמון בשילוב הנדיר בין דיוק מדעי, עומק היסטורי ויכולת סיפורית.
הוא מצליח להוליך את הקורא מן עולמו של הסטודנט הצעיר בברן אל פסגות הפיזיקה המודרנית, ומשם אל דמותו של אינטלקטואל ציבורי בעל השפעה עולמית.
סיכום
מבנה הספר משקף איזון מדויק בין כרונולוגיה היסטורית לבין אבולוציה רעיונית. הוא מוליך את הקורא מן הילדות, דרך רגעי השיא המדעיים, אל הבדידות המדעית של הזקנה, ומסיים בניתוח הוליסטי של האישיות.
בכך מצטרף הספר לשורה המצומצמת של חיבורים מדעיים הכתובים בעברית, המצליחים להיות בעת ובעונה אחת מלומדים ונגישים, מעמיקים ומהנים לקריאה. זוהי תרומה חשובה לתרבות המדע בישראל, וקריאה מומלצת לכל המתעניין במדע, בהיסטוריה של הרעיונות ובאדם ששינה את הדרך שבה אנו מבינים את היקום ואת מקומנו בתוכו.
הקריאה בספר היא הזמנה להתפעל מחדש מיופיו של היקום, ומהאדם שלימד אותנו לראות אותו אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. היא תפורסם אחרי אישורה.