על ספרו של בן-ציון יהושע - שתיקת התרנגול

חגי קמרט, סופר משורר וצייר

בן-ציון יהושע, שתיקת התרנגול: רומן, הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 398 עמודים

א. פתיחה

אקדים ואומר שאין אני נכנס לפרטים כדי לא לגלות אף לא טפח מהספר הטוב הזה, כדי לא לגזול מהנאתו של הקורא. ובכן כך: בן-ציון יהושע הוא לא רק מספר נפלא, אלא גם אומן השפה העברית, היודע ללהטט במילותיה במשפטיו הססגוניים, המדויקים, השקולים, שכאילו קמים וניצבים חיים מול עינינו.

ספרו, "שתיקת התרנגול", הוא סיפור קורות חייהם של בני משפחה ירושלמית בשכונת הבוכרים בירושלים, בימים של "פעם". שנות הארבעים לערך עד שנות השישים. יהושע, היודע היטב לספר סיפורים, מתחיל מהגרעין הקטן של המשפחה ועד הרחקת הפרטים במשפחה זה מזה. כל אחד למקום שבתו החדש, כל אחד לחייו שלו. תרצו מהמיקרו אל המקרו. למשל: תיאור המשפחה בארבעה אמותיה – בבית; במרחב הצר, בחצר, ובמרחב הפתוח - שכונת הבוכרים. ומכאן, הלאה למאורעות בעיר ירושלים בכללותה. או למשל הילד - אלי הקטן, אלי הבחור, פרשיות אהבה והסוף הלא מזהיר שהוא הבדידות (לא נשא אישה מעולם). קיימת אמנם אי סימטריה מכוונת בין הסיפור עצמו של המשפחה הצומח מהמיקרו אל המקרו לבין סיפור המסגרת, לכאורה, של הפרופסור, איש האקדמיה היורד ממקום שבתו הרם, היינו מהמקרו, אל חייו כילד בקרב משפחתו בבוכרים, במיקרו.

התמודדות בחיים הקשים של ההורים, הן בקשיי היומיום, הן בניגודים ביניהם, לרבות מנטליות מסוימת הגוררת אחריה התנהגות אופיינית לבעל מול אשתו ומול החברה. האם הדבקה באמנות דתיות מסטיות ברובן, הבעל השתלטן העוצמתי שמרשה לעצמו להתרועע עם אישה אחרת. קיים גם קשר עם הסביבה כמו השכנה הגנבת. פער הדורות וההתנגשות ביניהם, אף הוא מוסיף טעם וריח לסיפור, מתח העולה מבין האירועים השונים. אהבה על גווניה השונים כמו למשל צעקות האישה באהבה כפי שמתפרשות בעיניי הילד כמעשה ברוטאלי מול האמת הטבעית הקיימת. מצב שמעורר בלא ספק הן חיוך אצל הקורא והן מתח כתוצאה של קיטוב בין פער הדורות ובין ההבנה הילדותית מול האמת הריאלית. או למשל תמימותה של פלומה שהעלתה בדלי המים שלה תכשיטי זהב ושתשמישי קדושה נוצריים מבור המים, וחשבה שהבור ייצר את האוצר הזה... כל זה מול מציאות אכזרית של פריצה בכנסיות בעיר העתיקה... ( עמ‘ 68).

אלו רק שתי דוגמאות מני רבות למספר, היודע איך לבנות את סיפורו המרתק ואיך למשוך אותך הקורא, לעולם קסום בן הימים ההם, עד כדי כך שאתה חי את הדברים כאילו אתה חלק מהם. זו אומנות סיפור יוצאת מן הכלל. כמו שאמרנו - בן-ציון יהושע הוא אומן השפה ויודע איך ללהט במילים כרצונו וליצור משפטים ססגוניים חיים ותוססים.

אחד מני רבים הוא תיאור הדוקטור עם המונקול בעמוד 71, תיאור חי כל כך ומקסים:

מצד אחד הוא מתנהג כמו פרופסור העומד לפני מאה תלמידים, מדבר פילוסופיה של אפלטון, אריסטו ואחרים, מניף ידיו מול כוח דמיוני ומדבר גם על הרמב"ם ואפילו על שפינוזה, ובתוך כל זה הילד היושב מולו פיתח "מיומנות שאיפשר לי לחמוק ממטחי הרוק שלו שנורו לכל עבר".

גם ניגודיות קוטבית שיוצרת דרמה ויותר מזה; מעולם הרוח דהיינו הרצאה על גדולי דור אל החומריות הטבעית ,היום יומית, של בריחה מִפְּסֹלֶת. פה... טבעיות יומיומית ספונטנית רגשית, לעומת ידע והרצאתו לתלמידים, בשום שכל ובכוונה.

בן-ציון יהושע מעלה בפני הקורא את הדחפים והרגשות הטבעיים של גיבוריו, כמו שנאה, כבוד, חוקי בית; מותר ואסור, כפי שנקבעו על ידי "האדון, האפנדי" והאם בעלת חוכמת חיים מחד ואמונות מיסטיות, ברוחות ושדים, כישופים, עד כדי תמימות תהומית מאידך.

מיכאל האב ופלומה האם, הם שצריכים לנווט את המשפחה. אך בשל אופיו של האב, הצד המשיחי המיסטי של האם, כיווני המחשבות ומדיניות הדרך של ילדיהם נראה שכל המכלול הזה נתון לכישלון. האב והאם נופלים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא וזה גם משפיע על התפוררות והתפרדותה של המשפחה למשל סימון הקומוניסט האדוק בדעותיו עוקר בסוף לסוף העולם קרי ברית המועצות. אחר נעשה דתי בצורה קיצונית. בקיצור איש איש לדרכו הוא. והניקוז הסופי של הבנים אל ירושלים לא מביא להם ברכה.

תמונת ירושלים של פעם עולה בפני הקורא; ימי מחתרות, תפיסת בן המשפחה, ותהליך שחרורו. איש המחתרת שנתפס מתיר את התחבושות ומדמם למוות.

בן-ציון יהושע בעל עין חדה שיודע להבחין ולהתבונן בפרטים הקטנים, בחומר וברוח. הוא מבחין בהתעטשותו רב הנוזלים של הספר, ביריקותיו של הרב המדבר דברי פילוסופיה ותורה, ובאותו בוריס הספר המזדקן ראשו כסוף וגבנון צמח על גבו כיאה לספר ותיק.

"שתיקת התרנגול" לדעתי הוא ספר מופת גם בעלילה המרתקת, בצבעוניות ובחיות התיאורים, בדיוק ומיצוי הפרטים הקטנים, ובתיעוד היסטורי של מאבק אנשיי המחתרת בתקופת ימי המנדט הבריטי בארץ. ומעל הכל המספר עצמו היודע כל כך טוב לספר סיפורים.

הערה: את משמעותו של התרנגול המופיע מדי פעם בספר, ולמה נקרא הספר "שתיקת התרנגול" אני משאיר לקורא.

ב. היבטים ספרותיים

כשרונו של סופר או משורר מתבטא לא אחת בפתיחת היצירה. פתיחה שמושכת את הקורא אל היצירה, ולפעמים טמונים בחובה הפתעות קטנות המעוררות הרמת גבה או פה פעור. אם נסתכל לרגע בפתיחה של "שתיקת התרנגול" נראה כדוגמת הדברים הנ"ל .

" אבא הצית את מיתקן הפחמים מתחת לשולחן העץ הנמוך"

הקורא שואל עצמו למה הצית? האם חורף? האם בשל קור? למה פחמים ולא נפט? למשל, האם התנור מלמד על תקופה או על אזור מסוים? שאלות אלו ואחרות נגרמות לקורא בין אם במודע בין אם שלא במודע להמשיך הלאה כדי לענות על השאלות למה ומדוע. וכן באמצעות העצמים המתוארים מעלה הסופר את מאפייני אותה תקופה עליה עומד הוא לספר: תנור פחמים, שולחן עץ נמוך, בהמשך המשפט שמיכת צמר גמלים כיריעת אוהל.

הקורא מוצא עצמו יורד אל התקופה המתוארת.

בן-ציון יהושע יודע לשמור על אלמנט ההפתעה המושכת את הקורא גם בפסקאות שבספר ובראשי פרקיו. מובן שאלמנט ההפתעה יוצר מתח, עניין ומעל הכל מושך את הקורא בסקרנות הלאה אל תוך השורות.

כבר בהתחלה נתקל הקורא בשם "אסתר הגנבת" הוא שואל עצמו ״גנבת״? האין זו טעות? לא לא זו לא טעות! היא אכן גנבת. אבל מדוע נקראת היא כך? האם היא גנבת של ממש? זוהי דקות של אומנות הכתיבה, ויש אותה לבן-ציון יהושע, לא רק כאן, אלא גם בספריו האחרים.

ב1.ההומור הדק והכואב

בן-ציון יהושע ניחן בחוש הומור אותו הוא משלב בצורה נכונה במקום הנכון ובדרך הנכונה בסיפוריו. כבר בעמוד הראשון תיאור מדויק עם קישוטים והומור דק : ".... גנח גניחות של הנאה והאדים ההבילו על זקנו האדמדם בסבר פנים יפות“ אדים מהבילים בסבר פנים יפות? איזה יופי! גם מעלה חיוך וגם דימוי מקורי ומעורר פליאה.

הפתעה קומית:

כבר בתחילת הספר כשהוא מתאר את הצד המשיחי-המיסטי של האם הוא מפתיע אותנו בכינוי של אסתר השכנה. כינוי שגם מפתיע וגם מעורר צחוק: המספר קורא לה " אסתר הגנבת" (כמתואר לעיל)

"על שפתיה הדובבות ריצדו שמות מוזרים של מלאכים ושרפים... כאילו דיברה שיחת חולין עם השכנה אסתר הגנבת" (עמ׳ 13)

תיאור קומי מתואר יפה בהקשר לטקסי של "סטלינגרד" שהצופר שלו דמה לחוקן גומי (עמ׳ 105) " שאמא עשתה בו שימוש קליני כל אימת שמישהו מאיתנו או מהשכנים סבל מעצירות". 

הומור מקאברי נמצא בתיאור: "הייתי בעולמות רחוקים, אפילו כשעצמותי רעדו מקור, לא שכחתי לרגע שעצמותיו של אבא שסבל משיגרון רועדות בקבר עוד יותר".

ב2.דימויים וקישוטים

"פניו היו אדומים כמו הבורשט של זלדה השכנה" .

׳בורשט׳ היא מילה שאובה מאידיש, ופולנית, שפירושה בעברית חמיצה. כמה הזכרות יש במשפט זה דימוי ממאכלי הימים של השכנים האשכנזים.

הזכרה של זלדה המשוררת הידועה

הומור דק , הסומק מזכיר בורשט.

גזרה שווה למשפט:

"אבא שטף את פניה של אמא במי הכד הקרים ועזר לה לקום. היא צעדה למזוזה שלה, רטובה כמו דג". "רטובה כמו דג" גם מעורר חיוך וגם דימוי ממאכלי הבית.

ועוד אימרת כנף דימוי ציורי מתסיס:

"שרעבי שלף את זרבוביתו והשקה את מנעולי החנויות הסגורות באלכוהול מזוקק". שלף ולא הוציא. זרבוביתו - ככינוי לאבר המין, השקייה – כביטוי להשתנה. אלכוהול מזוקק כתיאור לתהליך מעבר האלכוהול בגוף עד יציאתו ממנו. כמה יפה וכמה חי ועוצר הומור דק הביטוי הזה.

שימו לב לציוריות טבע ובמשפט אחד:

דבורה עקשנית זמזמה ויצאה במחול כדי לבדר תאנה בשלה משמש ושזיף שהגיעו לפרקם וציפו ליד אוהבת ולשפתים כנועות שבויות במציצה ארוכה של צוף דבש"(עמ׳ 91)

המשפט מדבר בעד עצמו בחן בססגוניות הצבעים התנועתיות ומה לא?

הסופר רואה מול עיניו דבורה מזמזמת ומעופפת מול פירות עץ. בעיניו נראית כעקשנית אך בעצם היא נוהגת לפי אורח חייה. הפירות הגיעו לפרקם כלומר בגרו ,ארמז לבגרות האדם. וכשם שהאדם שמגיע לפרקו זקוק לאהבה מוחשית, כך הפירות זקוקים למגעה של הדבורה. ההקבלה הזאת בין החי הצומח והאדם היא נפלאה.

אמרות כנף: 

לאחר מות אמו נזכר אלי באימרות הכנף שלה כדלקמן:

"אנו מתגעגעים לאהבות חיינו רק לאחר שפרחו מן הקן"

"אנחנו כמהים לבריאות רק כשאנו מתדפקים על דלתו של רופא".

"אנחנו מתרפקים על מחוזות ילדותנו רק כשאנו רחוקים מהם" (עמ׳ 344).

באשר למילים:

הרקע הוא בית עם אווירה ספרדית. לכן ישנו לא אחת דיבור בלשון לדינו כמו למשל: " הו סניור די איל מונדו" המילה "בלקון" סינונים למרפסת. "אוטומוביל" ( נקרא היום אוטובוס) "דיליז'אנסים" "מא- שא – אללה" קרידו , קרידה או ביטויים שאולים מהספרדית הלדינו כמו: "און נגרו מזל, נטורלמנטה" ( זה ללא ספק מסל שחור). סיניור פדרה סניור די איל מונדו, וכו גם המקומות גם החנויות הביטויים הכינויים כל אלו יוצרים את הרקע או הבמה להתרחשות העלילה.

הזכרה של חנויות ומקומות ציון ידועים מאותה תקופה, כמו חנותו של חביליו מוכר הממתקים או מקום הכינוס של תנועת נוער בעיר, או ציון בית הסוהר בעיר העתיקה בשמו קישלה.

ציוריות נפלאה המתארת דמות חיצונית של אדם ראו בעמוד240: תיאורו של הרב לבנטל במבט של הילד המסתכל בו מלמטה כלפי מעלה. נעליים שחורות גרביים לבנים ארוכים, מעיל שחור וזוג עיניים רושפות להבי אש

ב3. תאורים מיסטיים

סיפוריו של בן-ציון יהושע לא אחת מעלים את הפן המיסטי שבו נפגש כנראה בשנות ילדותו בהֲווַי הביתי הספרדי שהביא עמו אמונות ודעות מהמזרח של שדים ורוחות ואמונות מיסטיות שונות. את הייצוג המיסטי התיאולוגי בשתיקת התרנגול מייצגת האם פלומה. לדוגמא:

מדובר כאן על מורוורי המכשפה: "...מפזרת בבית האישה המרומה עשן קטורת ובבגדי הנואף נתפרו שיני שועלים וזנבות פרעושים ,שהורידו את דגלו המונף של הנואף לחצי התורן ואף למטה מזה ובאין ברירה חזר לאשת נעוריו בוש ונכלם".

שימו לב לעדנות התיאור של אבר המין הזכרי קרי " דגלו המונף".

ועוד מספר על המשיחיות של האם: "על שפתיה הדובבות ריצדו שמות מוזרים של מלאכים ושרפים שאיתם ניהלה שיג ושיח, כאילו דיברה שיחת חולין עם השכנה אסתר הגנבת". (עמ' 13)

יש גם מקרה של הארת הדמות על ידי הצבעה על מעשיה למשל על פלומה האם לומדים גם ממעשיה, הנה: פלומה עומדת ליד המזוזה קושרת את השביס שלה בקשר לולאה בדימוי לזנבו של שטן, עומדת ואומרת: " שטן שטן, אני משביעה אותך במלאכים ובשרפים, בתנאים ובאמוראים אני קושרת לך עכשיו את הזנב, אם לא תחזיר את הארנק של דוקטור מנחם עתידות מיד אני לא אשחרר לך את הזנב לעולם" (עמ' 29).

האמונה העממית בשדים ורוחות אף זו תופסת מקום נכבד בספרו זה ובאחרים של בן-ציון למשל פשטה מגיפת דפטריה בירושלים האם פלומה חששה לחיי בנה והלכה להתייעץ ,מה עושים, עם המכשפה מורוורי. זו הציעה שכדי להטעות את השדות יש לארס את אלי הקטן עם אישה זקנה. כך יהיה לו מעמד של גבר תפוס ואז לבנותיה של לילית לא יהיה עניין בו (ראה עמוד 66)

ב4. קיטוב וניגודיות

הקיטוב הן בפרוזה והן בשירה תמיד מעלה את סף המתח הדרמטי יכול להיות גם קיטוב של מושגים מנוגדים במשמעיהם כמו כאן למשל:

הטמפרטורות ירדו מתחת לאפס והמתח בין היהודים לערבים הגיעו לנקודת הרתיחה. האנגלים ליבו את התבערה "

טמפרטורות יורדות אך המתח מגיעה לטמפרטורה של רתיחה. כל כך יפה. בשום שכל ובמקום הנכון ראו שם עמוד 218.

או למשל :

"מה אגיד לך צ'יקו, אתה כמעט נולדת מת לפני שזכית להיות חי" (עמ׳ 31)

"להיות קשיש בן שלוש" (עמ' 60) כשאלי מגיע לתלמוד תורה ,זו הרגשתו של ילד שלא מעוניין באשר מטילים עליו ללמוד המבוגרים.

ב5. הארת דמות באמצעות הדימויים

למשל: "אימא לא הייתה אישה מן העולם הזה. היא באה מהעפרונים, מהיונים, מהצוצלות ומרוחותיה של ירושלים". (עמ׳ 8)

היא לא מהעולם הזה כלומר היא יוצאת דופן ! לא בסטנדרט המקובל. וכל כך למה? כי ראשה בעפרונים בעופות השמים וגם מארבע הרוחות של ירושלים היינו ספוגת אהבה לעיר בכל במאודה.

וכן אחר כך: "אימא הייתה הטרובדור של אלוהים בירושלים". (עמ׳ 9)

היינו רמז להיותה לוחמת מיסטית.

"בלשונו הציורית אמר פעם אבא ש"הדוקטור נראה בשכונה כטלאי אשכנזי שחור על גלימה בוכרית צבעונית" מראה את ההתייחסות של האב אל דמותו של הדוקטור. 

תיאור הזקנה ח'אנום להארת דמותה:

לא רק פער הגילים הבלתי נתפס בין אלי הקטן לח'אנום הזקנה, אלא גם תאורה הדוחה באמצעות תאור של חלום הלילה:"ולילות הרבה הופיעה בחלומותי ופערה פה נטול שיניים שדמה למערת שדים שחורה. היא השמיעה חרחורים מוזרים, חיבקה אותי ונישקה על שפתיי והפחידה אותי עד מוות".

רואים כאן קיטוב כפול ומשולש גם פער הגיל בין הילד לזקנה, גם פער משיכה, היא זקנה מכוערת ודוחה. וגם נישואים שלא בעתם.(ילד עם זקנה". ברור שיש בכך להעלות את המתח הדרמתי בסיפור.

ב6. שימוש במתכונת של פתגמי או אמרי חז"ל בשינוי אדרת

לפעמים לוקח אימרה ידועה או משפט כנף ידוע מדברי חז"ל ,למשל ,שומר על מתכונתו אך עושה בו כבשלו: למשל "עשרה קבין של מוכי תזזית ירדו על ירושלים, ביתנו זכה בתשעה קבין וירושלים כולה זכתה בקושי לקב אחד" זו פרפרזה על האימרהֲ "עשרה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ".

שימוש אחר למשל:

"הבטתי בבוז ברודף הבצע הזה שראה את העולם דרך החור שבגרוש" (עמ׳ 67)

ישנו ביטוי שמציין תקופה קדומה "כשבגרוש היה חור" ובהתייחס אלינו הכוונה לתקופת המנדט הבריטי.

ישנם לא אחת ביטויים יפים של הסופר עצמו למשל: הדוקטור "גלגל את עיניו כקרוסלה בלונה פארק , ליקק בלשונו את שפתיו הדשנות כחתול רעבתן שמצא את מפתחות המזווה" (עמ׳ 71)

"שני אברכים מגלגלי פאות " מרטו שערה סוטה בזקנקנם" (עמ׳ 112). שוב יש כאן רמז לפרשת אישה סוטה (במ׳ ה,יב ואילך)

שיבוצי רמזים מספרות חז"ל

הרקע של מחשבת ישראל אהבת התנ"ך והמקורות מוצאים לא אחת ביטוי בספר " שתיקת התרנגול" אם בכתיבה מפורשת אם ברמזים ובקונוטציות מסוימות . אפשר לתת מעט מני רבים של דוגמאות:

אם ניקח את המשפט בדו שיח בין אלי לאמו, ניראה עד כמה רמזים ואזכורים יש לפעמים במשפט אחד:

" אמא הביטה בי ברחמים ואמרה: "איז'ו, אינך יודע שבלקון הוא גשר בין בית לשמים בין חומר לרוח וגו'" (עמ׳ 69)

"רחמים" מזכיר את אל מלא רחמים, מתקשר גם לגשר בין בית לשמים, רמז ל- "כל העולם כולו גשר צר מאוד", חומר ורוח, שני יסודות של האמונה היהודית; הנשמה לך והגוף פועלך או הגוף הוא משכן ארעי לנשמה העולה בבוא הזמן לשמים.

"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" (עמ׳ 74) וכן שם: " תלמיד חכם שאין בו דעה, בהמה טובה הימנו"

גורם ההפתעה

אחד האלמנטים החשובים הבולטים בכישרונו של סופר הוא שימוש בגורם ההפתעה. הן בפרוזה והן בשירה. הפתעה יכולה להיות בסיום הספר או בשורת הסיום בשיר, אך יש סופרים כמו בן-ציון יהושע שיודעים להפתיע גם במהלך הספר בסיטואציות שונות שכביכול מהתלות בקורא, אך בעצם מעלות על שפתיו חיוך או הגיג קל של " איך לא חשבתי על זה" או איך הוא הפתיע אותי חשבתי שזה ייגמר אחרת.

בספר "שתיקת התרנגול" גורם ההפתעה מופיע בסופו, אך ישנן לא מעט הפתעות במהלך הספר עצמו. אציין כאן לצורך סיבור האוזן אחת מהן:

בעמוד 140 ישנו קטע הממשיך את תיאור מחלת האם פלומה עד לשיא. בשיא זה, בטוח הקורא שעוד רגע והיא מוסרת את נפשה לקב"ה שהרי לפי כל שתואר עד כאן אין שום סיכוי להחלמה. האמנם? קראו וראו.

על הסופר בן-ציון יהושע

בן-ציון יהושע הוא סופר היודע יפה מאוד לספר! הכוונה גם יודע לספר כלשונו וכפשוטו אך גם מכיר את הטכניקות הספרותיות היפות כדי למשוך את הקורא אל תוך השורות, להפתיע, ליצור מתח, לפעמים גם מדברים של מה בכך. מן הראוי לציין שיכול אתה הקורא לראות בכל דף ודף בספרו את דגלה של ירושלים מתנוסס בגאווה. בן-ציון יהושע הוא בראש ובראשונה בנה של ירושלים והיא גם עומדת כציר איתן חזק לסיפוריו.

ייחודו הוא בכך שכאיש אשכולות הוא גם סופר אך גם איש אקדמיה העוסק במחקר וכותב את מחקריו. עיקר התרכזותו היא במחקר קהילות יהודי מרכז אסיה - אפגניסטן אירן. דאג גם פיסית להעלות עולים לארץ . הוא יודע לנווט יפה את סיפוריו בין מציאות לדמיון בין אמת עובדתית היסטורית, לבין תיבולה בקישוטי פתגמים מיסטיקה אגדות ומעשיות.

בן-ציון יהושע הוא יליד ירושלים 1936 איש רב מעשים ורב תחומי. היה מנכ״ל הוצאת מאגנס באוניברסיטה העברית ועורך ראשי שלה. מנהל אגף ההסברה והפרסומים בעיריית ירושלים וראש הרשות להסברה ולמידע בשעת חירום בירושלים. גם פעל בחו"ל לחילוץ יהודים ממצוקתם והעלתם לארץ. ועוד רבים הפעלים שעשה על כך ראו בויקפדיה מעל הכל ,לדעתי, הגיש לעמו מתנה של מחקרים מרחבי דעת ואופק וספרים המתעדים עולם שאולי היום הוא בבחינת עולם הולך ונעלם.