על ספרו של אריאל קופילוביץ, צופה אל הבאות: תאולוגיית הגלות של יחזקאל והשפעתה על תוכנית התקומה שלו

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

אריאל קופילוביץ, צופה אל הבאות: תאולוגיית הגלות של יחזקאל והשפעתה על תוכנית התקומה שלו, הוצאת מאגנס, ירושלים תשפ״ד 2024, כריכה רכה, 522 עמודים

שורשיו של הספר עב הכרס ״צופה אל הבאות״, נטועים בעבודת הדוקטור של המחבר שנעשתה בהדרכתו של פרופ׳ ברוך שורץ מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הדיסרטציה אושרה בשנת תשע״ט והגירסה המונחת לפנינו היא פרי עיבוד ועידכון שלה. המחבר, ד״ר אריאל קופילוביץ, נמנה כיום עם סגל המחלקה לתנ״ך באוניברסיטת בר-אילן.

״חורבן הבית וגלות יהודה זיעזעו את סדרי העולם שהתקיימו ביהודה מאות שנים... 

מטרתו של ספר זה היא לבחון את השאלה, כיצד אם כן תיאר יחזקאל את עתיד ישראל לאחר החורבן. שאלה זו מורכבת למעשה ממספר שאלות-משנה, ולכל אחת מהן יוקדש דיון בספר: מה מעמדה של מערכת היחסים בין ה׳ לישראל לאחר החורבן? מה הוא תפקידו של הנביא מן החורבן ואילך? האם ישראל יכולים לשוב לאחר החורבן, ואם כן באיזה אופן גומל ה׳ לישראל על מעשיהם? כיצד ייראו הסדרים החברתיים והמדיניים בישראל לעתיד לבוא, והאם הם יהיו שונים מן הסדרים שהתקיימו לפני החורבן? מי ינהיג את ישראל בעתיד? ומי מקרב ישראל יירש את הארץ, ומדוע?

השקפותיו של יחזקאל בסוגיות אלה מובעות בנבואת רבות בספרו, אך בנבואותיו מלאחר החורבן (לג-מח) הוא עוסק בנושאים אלה בהיקף וברצינות שאין להם אח ורע בספרות הנבואה.״ (עמ׳ 2-1). 

ספרו של אריאל קופילוביץ מתחיל במבוא מעמיק ויסודי על יחזקאל האיש ותקופתו, על הנביא וספרו, על רקעו התרבותי של יחזקאל, על הזיקות בין יחזקאל וספרות התורה ועל יחזקאל וסביבתו המסופוטמית. אחר כך באה סקירה על מצב המחקר והצגת המתודולוגיה המשמשת בספר.

גוף הספר מורכב משמונה פרקים:

פרק א: יחזקאל ותוכנית התקומה הכוהנית בויקרא כו

פרק ב: תפקיד הנביא לאחר החורבן

פרק ג: הגמול לאחר החורבן

פרק ד: היכולת לשוב לאחר החורבן

פרק ה: היחסים בין השכבות החזקות והחלשות בעם בעתיד

פרק ו: היחסים בין יהודה וישראל בעתיד

פרק ז: הנהגת ישראל לאחר החורבן

פרק ח: הזיקה בין העם לארץ לאחר החורבן

אחר-כך באים סיכום ומסקנות, והספר נחתם בביבליוגרפיה עשירה, יסודית ועדכנית, ובמפתח מקורות, שרובו הפניות למקרא ובסופו קרוב לשני עמודים עם הפניות לספרים החיצוניים (מעט) ולספרות חז״ל (הרוב). אין מפתח נושאים.

הנה עיקרי הספר:

בספר יחזקאל ישנה עקיבות לשונית וסגנונית ניכרת המלווה בעקיבות רעיונית, מה שמוביל את קופילוביץ למסקנה שרוב הספר הוא נבואותיו האותנטיות של הנביא שפעל בקהילת גולי יהודה בבבל בדור הראשון שלאחר החורבן. יחד עם זאת ניכרת בספר גם פעולתם של עורכים. צירוף המגילות השונות שעליהן נכתבו הנבואות לכלל הספר המונח עתה לפנינו הוא פרי עריכה.

קודם שגלה היה יחזקאל מחוגי הכהונה בירושלים וניכרות בנבואתו השפעות כהניות ברעיונותיו, בלשונו ובסגנונו. השפעת הספרות הכהנית בולטת, למשל, בתיאורי הארץ הריקה והשוממה ותקומתה לעתיד. בתיאורים אלה הגשים יחזקאל הלכה למעשה את תיאורי הפורענות שבויקרא כו. יחד עם זאת הנביא לא היסס לסטות ממורשתו הכהנית. המקדש החזוני שלו אינו דומה למשכן הכהני (מ-מה) וחלוקת הארץ לנחלות לשבטים בספרות הכהנית אינה תואמת את האמור ביחזקאל מז-מח.

הספרות הכהנית התפתחה במשך דורות ויחזקאל כנראה לא הכיר רבדים מאוחרים שלה שנוצרו בסוף תקופת הגלות, קופילוביץ סבור שנבואת יחזקאל השפיעה במידת מה על המחברים הכהניים שפעלו אחריו.

מעט מאד ידוע על תקופת הגלות, ורבים מתייחסים אליה כאל חור שחור בתולדות ישראל. הספר המונח לפנינו זורה אור על המציאות הסוציו-אקונומית ששימשה רקע לנבואת יחזקאל. הניתוחים הקפדניים של ספר יחזקאל ושל לוחות אל-יהודו מן התקופה הנאו-בבלית תורמים  להכרת חיי היום יום של הגולים ולהכרת עולמם הרוחני.

אחד מחידושיו הגדולים של יחזקאל לעומת המסורת הכהנית שקדמה לו, נוגעת לתפקיד הגלות בתולדות ישראל. קופילוביץ רואה ביחזקאל את מייסדה של התאולוגיה הגלותית, ששיחקה תפקיד מכריע בעיצוב הזהות הדתית והלאומית של גולי יהודה בבבל. לפי יחזקאל הגלות היא גמול על חטאי העבר, וככזו היא צריכה להיות מייסרת לחוטאים, אבל אין היא מסיימת את מערכת היחסים שבין ה׳ לישראל. אחרי שישראל נענש על עוונותיו תתכן התחלה חדשה, וזה נוגע לא רק לגולים מיהודה אלא גם לצאצאי הגולים מממלכת ישראל.

הגלות היא תנאי מקדים לאפשרות תקומת ישראל ורק הגולים יוכלו לזכות בה ולרשת את הארץ. מי שגלה עם יהויכין בשנת 597 לפנה״ס או לאחר חורבן הבית בשנת 587 לפנה״ס פרע את חובו ואין מניעה שייקח חלק בתקומת ישראל לעתיד לבוא. לעומת זאת, הנשארים בארץ לא פרעו את חובם על עוונותיהם ועל כן צפויה להם כליה.

תפיסת הגאולה של יחזקאל היא תאוצנטרית מובהקת. הגאולה לא תבוא בגלל מעשה כלשהו של העם אלא בגלל פעולת ה׳ למען שמו, ורצונו למנוע את חילול שמו בגויים פן יחשבו שאין בכוחו להגן על עמו. עַם-יְהוָה (לו 20) ישוב מהגלות גם אם לא ישוב בתשובה, והארץ תשתקם פן יאמרו הגוים שמחולשת ה׳ נותרה שוממה.

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאתֶם שָׁם.וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם… וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים…וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם… לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי-עֹשֶׂה… וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי (לו 36-22).

למרות הדברים המפורשים והנחרצים הללו אין הנביא מתעלם מאחריות העם לתקומה ולמעשים שישפיעו על גורלם. על השבים להסיר למשל את השיקוצים ולנהל חברה ללא דריסת החלשים.

קופילוביץ סבור שבנבואות התקומה שלו יחזקאל לא צופות שינוי בסדרי העולם. התקומה תתבטא, לדעתו, בשיקום ובכינון מחדש של הסדרים הישנים במערכות החברתיות והפוליטיות.

לאור הכרזתו של קופילוביץ בראשית ספרו (עמ׳ 2) על חשיבותן הגדולה של נבואות יחזקאל שאחרי תקופת החורבן (לג-מח) לנושא מחקרו קשה שלא להתפלא על כך שהספר המוקדש לנבואות התקומה של יחזקאל ועוסק בזיקותיהן לספרות הכהנית ולספרות המסופומית מקדיש לנבואת הנחל של יחזקאל (מז 12-1) שלוש שורות בלבד מכל 522 עמודיו, וגם הן אינפורמטיביות בלבד.

נבואת הנחל היא נבואה יחזקאלית מובהקת שמשמשת כשיאה של נבואת הגאולה (מ-מח). היא מסודרת בין תיאור הסיור התיורי של הנביא במקדש לבין תיאור הארץ וחלוקתה לשבטים, תוך זיקות ספרותיות מובהקות למה שלפניה ולאחריה. הנביא ראה בחזונו מים היוצאים מן המקדש, מגיעים לים המלח ומשנים את סביבתם. החזון מתכתב עם תיאור הבריאה הכהני בבר' א בתפיסה, במבנה ובניסוח. למשל, לשני הכתובים משותף צביר הביטויים ’כל נפש חיה‘, 'מים', ’שרץ' ו’למיניהם'. השוו יח' מז 10-9 לבר' א 21-20. לתיאור הדגה שתמלא את מי הים שירפאו יש גם זיקה מובהקת למסורות המסופוטמיות על אא, אלוהי האפסו. נבואת הנחל כורכת על כן את גאולת ישראל עם הגאולה הקוסמית של היקום כולו ומרצפת את תאולוגיית הגאולה של הנביא גם ביסודות קוסמיים ומיתיים. התייחסות אליה היתה מאפשרת לראות עוד הבט של המורכבות שיש בתפיסת הגאולה היחזקאלית. (ראו מאמרי ״מסע נחל הפלאים מן המקדש אל הים [יחזקאל מז, א-יב]: סילוק התוהו ובריאה חדשה״,   בתוך: רחל אליאור [עורכת], גן בעדן מקדם: מסורות גן העדן בישראל ובעמים, ירושלים תש״ע, עמ׳ 104-81).

אין בהערה על העדר זה כדי לשנות מההערכה שמדובר בספר רציני ויסודי. כל העוסק בנבואות התקומה של יחזקאל ובתאולוגיית הגלות שלו מוזמן להשתקע בין דפיו ולשתות ממיימיו הטובים.

מומלץ בחום!