חננאל מאק כותב על ״נתן ועמוס״ מאת אסף ענברי

פרופ׳ חננאל מאק, המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן

 הוצאת משכל ידיעות אחרונות

על: אסף ענברי: נתן ועמוס, הוצאת משכל ידיעות אחרונות, 2026, 256 עמודים

זהו סיפורם של שני אנשי הרוח המשפיעים ביותר שחיו בארץ במאה העשרים, וזהו גם סיפורו של הוויכוח שקורע עד היום את החברה הישראלית.

אלתרמן ועוז. נתן ועמוס. האחד עמד בראש התנועה למען ארץ ישראל השלמה. השני עמד בראש מחנה השלום.

אזהרת קריאה: הספר שיגרום לכם להישאר ערים כל הלילה - על ״מאבק כוחות״ של בראד תור

 אבי מזור, גרפיקאי ואיש ספר

ספרי מתח וריגול כבשו מקום של כבוד בצמרת עולם הספרות העולמי, ולא במקרה. ההצלחה הפנומנלית שלהם, כפי שניתן לראות בסדרות מצליחות כמו זו של סקוט הרוואת, המונה עשרות רבי-מכר, נשענת על היכולת הייחודית שלהם להציע לקורא שילוב מושלם של אסקפיזם טהור יחד עם רלוונטיות אקטואלית מבהילה. ז'אנר זה מצליח ללכוד את החרדות העמוקות ביותר של החברה המודרנית, מטרור גלובלי ועד קונספירציות פוליטיות, ולתרגם אותן לרכבת הרים קצבית של אקשן, תפניות חדות ומתח פסיכולוגי בלתי פוסק. במציאות מורכבת שבה קווי הגבול בין טוב לרע מטושטשים, ספרי המתח מעניקים חוויית קריאה ממכרת, "מגנט של דפים", שמחזיקה את הקוראים ערים אל תוך הלילה ומספקת להם גיבורים נחושים שמצליחים, כנגד כל הסיכויים, לעשות סדר בכאוס העולמי.

בראד תור, מאבק כוחות, דני ספרים הוצאה לאור, תשע"ח 2018, 416 עמודים

סערה משתוללת בים התיכון. קריאת חירום מצמררת מתקבלת במשמר החופים האיטלקי. מספר ימים לאחר מכן, גופה נשטפת אל החוף.

האימה כשורש התודעה: יגאל בן-נון על "הלם הטרור" של יוסף אגסי וחיים אסא

יגאל בן-נון, היסטוריון, חוקר מקרא, פעיל חברתי ואמן ישראלי

מסע אינטלקטואלי העוסק בשורשי הפחד האנושי, המעבר מדיבור לשפה וההבדל שבין טראומה אישית לנרטיב קולקטיבי.

על: חיים אסא ויוסף אגסי, הלם הטרור: האימה האנושית מפני המציאות, רסלינג, 2026-2025, 128 עמודים

תגיות: הלם הטרור, טרור ואימה, תולדות השפה, טראומה קולקטיבית, אבולוציה של הדיבור, הומו ספיינס, יוסף אגסי, חיים אסא, יגאל בן-נון.

פחדים, טראומות, דיבור ושפה. על שורשי התודעה האנושית

מי שמבקש להתחקות אחר מושגים מופשטים המעצבים את חיי האדם, ראוי שיקרא את ספרם החדש של ד"ר חיים אסא ופרופ' יוסף אגסי, "הלם הטרור – האימה האנושית מפני המציאות" בהוצאת רסלינג. אסא ואגסי מפליגים בספרם אל תולדות האנושות ואל ההגדרות המעצבות את מצבה. הם מרחיבים את תחום הדיון בטרור אל עבר הפחד, האימה, הטראומה, התודעה והשפה. בתוך כך הם סוקרים את עמדותיהם של ניטשה, הגל ומרקס, ומנהלים עמם מעין דו־שיח אינטלקטואלי.

על ספרה של שולה ברנע, "קנאה ירוקת עיניים“ וראיון מדומיין עם הסופרת

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

שולה ברנע, קנאה ירוקת עיניים, עורך: יגאל שוורץ, הוצאת בית הסופרים ע"ש עמוס עוז ומכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשפ"ו 2026

תגיות: שולה ברנע, דרמה משפחתית, קנאה, בגידה, רומן פסיכולוגי, שכונת התקווה, יחסי אחיות, ספרות מקור.

הנחש מתחת לשטיח של שכונת התקווה: 

כשהקנאה המשפחתית מנפצת את האשליה

סקירות ספרים לכבוד חג הספר תשפ״ו 2026

 הנה חלק מיצירות הספרות, ההגות והשירה שיסוקרו לכבוד חג הספר תשפ״ו 2026.

מדי יום ביומו סקירה חדשה. עולמות הרוח מתרחבים וממריאים אל על. 

בין הבנלי לנשגב: עיון בסיפור "חלומו של מר מנור" מאת אמציה פורת

חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

ניתוח ספרותי על אהבה בלתי אפשרית, זיכרון והשתקה, דרך כתיבתו הייחודית של חתן פרס ראש הממשלה ללשון עברית ודמויותיהם המורכבות של המורה מנור ורחל סתוי.

מתוך הספר: "אגדת הבקעה וההר ועוד סיפורים" מאת אמציה פורת ז"ל

פרטי המהדורה: ספריית תרמיל, הוצאת קצין חינוך ראשי – ענף השכלה, משרד הביטחון, יוני 1969, 106 עמודים

תגיות: אמציה פורת, חלומו של מר מנור, אגדת הבקעה וההר, מורה בדימוס.

דו"ח ברודק מאת פיליפ קלודל: כתב אישום מצמרר על זיכרון, אשמה ורוע אנושי

שולה ברנע, משוררת וסופרת

דו"ח ברודק" הוא יצירת מופת מטלטלת על כפר מבודד המנסה להשתיק רצח של "אחר". סקירה על ספרו העמוק של פיליפ קלודל. מסע פיוטי ואפל אל תוך הטראומה, האשמה הקולקטיבית והמתח שבין היחיד לחברה.

על: פיליפ קלודל, הדו״ח של ברודק, מצרפתית: שי סנדיק, מודן 2009, 276 עמודים

תגיות: דו"ח ברודק, פיליפ קלודל, שי סנדיק, ספרות צרפתית, זיכרון ואשמה, רוע אנושי, פוסט-טראומה בספרות, היחיד מול הקולקטיב, רומן פסיכולוגי.

היחיד והשַיירה: על מקומה של השִירה

הרצל חקק, משורר

מהו סוד החירות של היוצר בתוך משמעת השיירה? המשורר הרצל חקק בעקבות 'פארן', שירו הארספואטי המפעים של אריה סיון. קראו על הניגוד שבין הכלל לפרט ועל השיח של הגר.

בעקבות עיון בשירו של אריה סיוון על מדבר פארן. ׳פארן׳ שיר מתוך הקובץ 'כף הקלע׳, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989.

תגיות: ארספואטיקה בשירה, השיח של הגר, כף הקלע אריה סיון, היחיד מול הקבוצה, בדידות המשורר, שירה וקולקטיב, הגר ומדבר פארן.

מה סודה של השירה, מה פשר העצמאות שלה כשהיא לפותה במסלול של השיירה?

שבוע הספר העברי תשפ״ו 2026 יוצא לדרך

שבוע הספר העברי – מתחילים! 📚

אמנם ה"שבוע" הזה נמשך קצת יותר משבוע, ועל השאלה "מהי עבריות?" אפשר להתווכח שעות: האם מדובר בזהות המחברים? בתכנים? בשפת המקור או שמא המעשה התרבותי של התרגום מעניק להם אזרחות עברית? אך הגישה שלי, כמו של רבים אחרים, היא תמיד להרחיב את היריעה כמה שניתן.

חומר למחשבה: תרבות אינה קו גבול סגור, אלא מרחב נשימה. העברית, מימיה הראשונים, היא שפה של שכבות, של דיאלוג בלתי פוסק בין קודש לחול, בין מקור לתרגום, ובין הפנימי לגלובלי. כשנכנסים בשערי הספר, הגבולות הללו מטשטשים; הספר הופך לגשר בין תודעות.

עיון בספרה של ברכה רוזנפלד, "אחר כך הייתי בראשית": החיים הם זמניים ושבריריים

בלפור חקק, משורר

ברכה רוזנפלד, אחר כך הייתי בראשית, הוצאת ספרא, תל אביב 2010, 66 עמודים

המשוררת ברכה רוזנפלד (15 באוקטובר 1946- 20 במאי 2026), נולדה להורים ניצולי שואה במחנה מעבר בקרבת העיר מינכן, גרמניה. בשנת 1958 עלתה לישראל מפולין עם הוריה ואחיה והתגוררה בבת ים. תחילה פירסמה בפולנית ואחר כך בעברית. שיריה תורגמו לאנגלית, פולנית, רומנית ואלבנית.

ספר השירים "אחר כך הייתי בראשית" נכתב בעקבות אשפוז רפואי ממושך, שהעניק לה תובנות על החיים ועל היצירה. השיר "פרחים בצנצנת" ממחיש זאת.

מותו של אהרן הכהן (במדבר כ). החטא ועונשו: עיון אנאליטי-חוויתי

ד״ר יוספה רחמן, מחברת הספרים "הסיפור בכתבי הקודש" ו"אגדת רש"י - הערכה פרשנית מחודשת"

ניתוח הקשר בין תיאור חטא מי מריבה לתאור מותו של אהרון הכהן בהר ההר. המאמר בוחן את המשמעות של סמלי הציות, תפקיד בגדי הכהונה והמשכיות עבודת המשכן. גישה אנליטית המציגה את דרכי ההנהגה ומנגנוני ההתמודדות של הכהן הגדול עם המוות.

תגיות: אהרון הכהן; במדבר כ; חטא ועונש; מי מריבה; בגדי כהונה; אלעזר הכהן; משה; רש״י; שד״ל; קדושת המשכן; אבלות.

מותו של אהרן הכהן (במדבר כ): החטא ועונשו: עיון אנאליטי-חווית

המעגל הנסגר בסיפור על מותו של אהרון הוא המעגל המפורסם של חטא ועונש. החטא והעונש מסופרים שניהם בבמדבר כ כמעט ברצף, כאשר רק קטע קצר אודות יחסי ישראל-אדום (פסוקים יד-כא) מפריד ביניהם. הסיפור על החטא בפרשת מי מריבה נקשר בתודעה הפרשנית יותר בדמותו של משה מאשר בדמותו של אהרון משום שמשה הוא הדמות הדומיננטית בסיפור: אליו פונה ה' לקחת את המטה (פסוק ז-ח) והוא, ולא אהרון, מרים את ידו ומכה במטהו על הסלע פעמיים (פסוק יא), אולם מאחר שמשה ואהרון צוו בלשון רבים לדבר אל הסלע (פסוק ח), ומאחר שהענישה מופנית אל משה ואל אהרון בלשון רבים (פסוק יב), ברור שמשה ואהרון נתפסים בפרשה שלפנינו כשניים שהם אחד. ואומנם כבר מתחילת שליחותו של משה שימש לו אהרון כמו פה ("הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה" - שמות ד, טז) וגורלותיהם נקשרו בעבותות.

גרפיקאי מחפש בית חדש

 מהמסך אל הנייר: גרפיקאי ודפס תותח מחפש את האתגר הבא בירושלים!

מחפשים מישהו שלוקח קובץ ריק ויודע להפוך אותו למוצר מושלם ביד? הגעתם למקום הנכון.

נעים להכיר, אני מעצב גרפי ואיש דפוס עם המון ניסיון, ואני מחפש להשתלב בסטודיו, בית דפוס או חברה ירושלמית שרוצה להעלות את הרמה.

מה אני מביא איתי לשולחן?

הלחם במקרא - מצגת

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לגלול כדי לעבור מדף לדף

ראו גם בבלוג: הלחם בתקופת המקרא: מדריך לימוד

הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים

הלחם בתקופת המקרא: שאלות, תשובות, דיונים ומילון מושגים להוראה

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם באינפוגרפיקה

כיצד שימש הלחם במקרא ככלי לביטוי מעמד חברתי, מוסרי ומגדרי?

איך משקף הלחם את גבולות הזהות בין ישראל לעמים? בין קודש לחול ובין חיים למוות?

מהן המשמעויות הרחבות והמטפוריות של המילה ׳לחם׳, למעבר למזון בסיסי, בספרות המקרא?

מאמרי בבלוג זה, הלחם במקרא: הבטים אמוניים ואידאולוגיים, מציג את הלחם כראי העולם בתקופת המקרא, ומדגים כיצד מזון בסיסי זה חרג בהרבה מסיפוק צורך ביולוגי והפך למרכיב מהותי בתרבות, בזהות ובאמונה של עם ישראל. הדיון מתפרש על פני היבטים לשוניים, כאשר מילה 'לחם' מתארת מגוון מאפים וכן מזון באופן כללי, ומדגיש את תפקידו של הלחם בשיקוף מצבי נפש (אכילה מסמלת שמחה והימנעות – עצב) וביצירת אחווה או ניכור בין בני אדם. יתרה מזאת, המאפה משקף מגדר ומעמד חברתי וכלכלי, מסמן גבולות בין עשירים לעניים ובין קודש לחול, ומשמש כציון דרך במסע הגדול הלאומי ליציאה ממצרים. לבסוף, המאמר מציב את היחס ללחם כבסיס למוסר ואמונה, תוך הצהרה שהקיום תלוי לא רק בלחם הפיזי אלא גם בדבר האל.

מצגת על הלחם במקרא - כאן

הלחם במקרא - הבטים תרבותיים חברתיים, נפשיים ואמוניים

  ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הלחם כראי העולם; הוראת המילה; מצבי נפש; לחם ואחווה; לחם ומגדר; לחם ומעמד; לחם במסע הגדול אל ארץ הלחם; לחם מוסר ואמונה.

מדריך להוראת הנושא - כאן.

1. הלחם כראי העולם

הלחם היה מזונו העיקרי של האדם בתקופת המקרא. ההתעסקות היומיומית בהכנתו והתלות הקיומית בו עשו אותו לרכיב מהותי של החיים. במרוצת הזמן נתלו במגוון אופני הכנתו וצריכתו משמעויות עמוקות שחרגו בהרבה מסיפוק הצורך הביולוגי במזון. מי אפה את הלחם? באיזו צורה הכינו אותו? מה היו הרכבו ואיכותו? מתי אכלו אותו ומתי נמנעו מאכילתו? היכן אכלו אותו? מי הוכל ומי הודר מאכילת הלחם המשותפת? התשובות לכל השאלות הללו מראות שבישראל של תקופת המקרא רווחה תרבות לחם, ושהיא הייתה מאפיין יסוד בזהותו האתנית והאמונית של העם. באמצעות שליטה על הגוף וצרכיו: עינויו מזה (באמצעות צומות למשל) ועינוגו מזה (באמצעות איכות וכמות של הלחם) הביע האדם מישראל את נאמנותו לאלוהיו, לחוקי מועדיו ולזיכרונות מעברו. הלחם הפך לצומת של גבולות: לסמן המבחין בין ישראל לבין האחר, בין העשיר לבין העני, בין קודש לבין חול, בין האלוהי לבין האנושי, בין מלחמה לבין שלום, ובין השמחה לבין היגון. הלחם היה עשוי להיות גורם שמקרב בני אדם – יחידים, קבוצות ועמים – ולהפך, גורם שמבדל ומסכסך ביניהם. הלחם, כפי שיבואר להלן, נעשה לאספקלריה שבה משתקפים סדרי עולם כולו על היבטיהם האישיים, הפסיכולוגיים, החברתיים, הכלכליים, הלאומיים, ההיסטוריים, המוסריים והאמוניים.

יום ירושלים: היפוך מחורבן לגאולה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

ירושלים במרכז העולם, מפת בינטינג, ככר ספרא, ירושלים

בשנת תשנ״ח (1998) חוקקה הכנסת את ׳חוק יום ירושלים׳. וכך כתוב בסעיף הראשון של החוק: הכנסת מכריזה בזה על יום כ"ח באייר כעל יום ירושלים שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה וייקרא בשם "יום ירושלים”. 

השם שקבעה הכנסת, ׳יום ירושלים׳, הוא היפוך מחורבן לגאולה של הצירוף המקראי ׳יום ירושלים׳. שהרי במקרא הצירוף ׳יום ירושלים׳ מציין את חורבן ירושלים. וכך נאמר במזמור קל״ז בתהלים:

מנהרה קדומה נחשפה סמוך לרמת רחל

התגלית המפתיעה נחשפה במהלך הקמת שכונה שמקדמת רשות מקרקעי ישראל, בחפירות של רשות העתיקות, וצפויה להשתלב בגן ארכיאולוגי

.אחת הכניסות לחלל התת קרקעי שנחשף בחפירות בירושלים.
 צילום יולי שוורץ רשות העתיקות⁩

מנהרה קדומה, חצובה בסלע לאורך של כ-50 מ', התגלתה במפתיע בסמוך לקיבוץ רמת רחל בירושלים. התגלית יוצאת הדופן נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות לפני הקמת שכונה חדשה, צפונית לרמת רחל.

‎⁨המנהרה הקדומה שנחשפה בירושלים.
צילום יולי שוורץ, רשות העתיקות⁩.

הכניסה למתחם הקדום מפני השטח נעשתה באמצעות גרם מדרגות אשר ירד אל פתח חצוב והוביל לתוך המנהרה. זו, התגלתה כשהיא מלאה באדמת סחף אשר נכנסו אליה, כנראה, במשך מאות ואולי אלפי שנים.חפירה במספר מוקדים בתוך המנהרה, הראתה שגובה המנהרה הוא עד 5 מ' ורוחבה כ-3 מ'. "החציבה נעשתה למשעי, וברור שמי שחצב את המנהרה השקיע רבות, תכנן, והייתה לו היכולת והמשאבים הדרושים על מנת להשיג את המטרה.

ממקדש למסחר: המנורה החשמונאית והטטרדרכמה מאשקלון – הבטים נומיסמטיים ותרבותיים

בעקבות חקירה משותפת: מטבעות עתיקים נדירים הוחזרו מארה"ב לידי ישראל

‎⁨מטבע ממטבעת אשקלון. מימין למעלה: אלף ונון בכתב פיניקי = קיצור לאשקלון.
צילום: היחידה למניעת שוד רשות העתיקות

מטבעות אינם רק אמצעי תשלום, אלא גם "מדיה" תקשורתית. שני המטבעות שהושבו לישראל מראים זאת: האחד (אשקלון) מעיד על השתלבות כלכלית גלובלית בעת העתיקה, והשני (אנטיגונוס) משמש ככלי להצהרה זהותית ודתית בתקופת סערה פוליטית.

תגיות: נומיסמטיקה (חקר המטבעות), התקופה החשמונאית, התקופה הפרסית, מתתיהו אנטיגונוס, מנורת שבעת הקנים.

המטבע נושא סמל המנורה. צילום איתן קליין רשות העתיקות.

מגילת רות וחג השבועות בהגות בשירה

מבחר קטעי הגות ושירה על מגילת רות ועל חג השבועות

ד״ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר
פרופ' רחל אליאור, חג השבועות הנעלם

פרופ' רחל אליאור, עגנון וחג השבועות במסורת המיסטית
פרופ׳ עדנה אפק, לְנָעֳמִי - בֶּן יֻלָּד
ד"ר שלמה בכר, הנאמנות כמפתח להבנת מגילת רות
ד"ר שלמה בכר, מחבלי קליטה לחבלי גאולה

שולה ברנע, ותדבק רות בנעמי
אוסי דרורי, הנשים במגילת רות, חסד או התחסדות?
שושנה ויג, רות המואביה: האם אהבת אותה כאשה לאשה?

שמות המקומות על מפת מדינת ישראל שנשאבו מהמקרא

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

המאמר עוסק בבחינת שמות המקומות על מפת מדינת ישראל שנשאבו מהמקרא, הן כשמות היסטוריים שהוקמו לתחיה והן כשמות סמליים חדשים. בתחילה, מציג הטקסט את התפיסה המקראית שבה לשם יש משמעות עמוקה המבטאת זהות, קיום, ואף טענת בעלות על המרחב. עיקר הדיון מתמקד בעשור הראשון לקום המדינה, שבו בוצע תהליך עיברות נמרץ של המפה על ידי ועדת השמות הממשלתית. תהליך זה כלל מתן אלפי שמות עבריים חדשים, כאשר בלט השימוש בשמות מקראיים מסוגים שונים, כולל שמות זיכרון פסאודו-מקראיים שנועדו לחבר את העברי החדש ישירות לעבר הקדום. באמצעות יצירת אשכולות שמות סמוכים המבוססים על סיפורים מקראיים משותפים, הפכה המפה לכלי רב-עוצמה להנכחת המקרא, הבלטת השורשים בארץ, וחיזוק הזהות הלאומית המחודשת.

ראו גם, לאה מזור, בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה, קתדרה 110, טבת תשס״ד עמ׳ 122-103

תוויות: שמות מקומות בישראל, ועדת השמות הממשלתית, עיברות המרחב, שמות מקראיים, העשור הראשון למדינה, גאוגרפיה היסטורית, מדיניות שיום, שמות זיכרון פסאודו-מקראיים, דוד בן-גוריון.

תה אנגלי בירושלים: בין אהבה, זמן וזהות עירונית ביצירתו של בן־ציון יהושע

 חגי קמרט, סופר, משורר וצייר

בן ציון יהושע, תה אנגלי בירושלים, הוצאת ירון גולן 1998, 224 עמודים

קובץ הסיפורים תה אנגלי בירושלים מציג פסיפס אנושי עשיר של ירושלים בשנות החמישים, על מפגשיה התרבותיים והדתיים.

בן־ציון יהושע טווה סיפורי אהבה, זיכרון וזהות בשפה צלולה ובמבט רגיש על האדם והעיר.

זוהי יצירה המשלבת נוסטלגיה, מורכבות חברתית ואסתטיקה ספרותית מדויקת.

תגיות:

ספרות עברית, בן־ציון יהושע, ירושלים, סיפורים קצרים, אהבה, זהות, רב־תרבותיות, שנות החמישים, נוסטלגיה, ביקורת ספרות

החיים ככיתה: על חינוך, מודעות ולמידה מתמשכת. עקרונות פדגוגיים מתוך גישת החינוך לאלף השלישי

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת אינישן

פטריציו פאולטי, ארבעת הצעדים של החינוך המודע, מתרגמת: רוני שרי פרייז, הוצאת אינישן, 2026, 256 עמודים

במציאות חינוכית רוויית שינויים, עומס מידע והאצה מתמדת, הולכת ומתחדדת תחושה של פער: בין ידע לבין משמעות, בין הוראה לבין למידה, בין כיתה לבין חיים.

הטקסט של פטריציו פאולטי מציע מבט אחר על המעשה החינוכי – מבט שבו החינוך אינו מתחיל בתוכנית לימודים, אלא בחיים עצמם. "החיים הם הכיתה, הרגע הנוכחי הוא המורה ומי שמבקש לגדול הוא התלמיד."

מתוך תפיסה זו עולה מערך פדגוגי המבקש להחזיר את תשומת הלב אל היסודות: התבוננות, קשר, יישום ושינוי פנימי מתמשך. עבור אנשי חינוך, זוהי הזמנה לחשוב מחדש על מהות ההוראה ועל תפקידו של המחנך בתוך מציאות שבה הלמידה אינה מסתיימת בשיעור.

---

תגיות

חינוך, פדגוגיה, הוראה, למידה מתמשכת, מודעות, חינוך עצמי, אנשי חינוך, חדשנות בחינוך, תהליכי למידה, התפתחות אישית

מה אפשר ללמוד ממורה לתנ"ך על ניהול כיתה, בינה מלאכותית ויצירת רלוונטיות במאה ה-21? ראיון עם החינוכאי אביחי בן לאה

 דר' רותי פישר-בח, רכזת ומורה לתנ"ך בתיכון גלילי, כפר סבא. עסקה בהכשרת מורים מעל 20 שנה מתוך אמונה כי "מוות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כא).

ראיון עומק עם אביחי בן לאה, "חינוכאי", מורה לתנ"ך ומפתח תוכן פדגוגי, על עתיד מערכת החינוך בישראל וספרו החדש העוסק בתיקון חברתי וחינוכי. בשיחה עם דר' רותי פישר-ב"ח, פורש בן לאה משנה סדורה על הוראת תנ"ך במאה ה-21, שילוב בינה מלאכותית (AI) בכיתה והמעבר מעבודה עם "נוער בסיכון" לגישת "נוער בסיכוי". הצצה מרתקת לעולמו של איש חינוך המשלב בין המקורות המקראיים לפרקטיקה ניהולית מודרנית.

תגיות: חינוך בישראל, הוראת תנ"ך, אסטרטגיות למידה, בינה מלאכותית בחינוך, נוער בסיכוי

בין דופק היד לקפאון היצירה: הסוד האסתטי של תומאס מאן

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

האם אמנות היא דרך להנציח את החיים, או שמא היא דורשת את הקרבתם? בסיפור הקצר והמופתי 'חיזיון', תומאס מאן חושף את הרגע שבו הזיכרון הופך לתמונה קפואה – ומה קורה כשהדופק האנושי מאיים לנפץ את שלמות הצורה. צלילה אל המעבדה התודעתית של אחד מגדולי הסופרים, במתח שבין המבט המתבונן ללב הפועם.

תגיות: תומאס מאן. פילוסופיה של האמנות. ספרות גרמנית. אסתטיקה. ניטשה. חשיבה יצירתית. בין ערות לחלום. ניתוח ספרותי.

קריאה בסיפור 'החיזיון: סקיצה בפרוזה' של תומאס מאן

מה דוד בן-גוריון ידע שאנחנו שכחנו? על הצהרת בן גוריון אחרי ההצבעה באו״ם על הקמת מדינה יהודית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

תודה לתאומים חקק על השאלת העתון לצילום

בן-גוריון מציין בהתרגשות את שיתוף הפעולה בין ארצות הברית לברית המועצות. זהו פרט מרתק, כי "המלחמה הקרה" כבר החלה אז. העובדה ששני האויבים המושבעים (אמריקה ורוסיה) הסכימו על דבר אחד – הקמת מדינה יהודית – נתפסה כמעט כמעשה נסים פוליטי. בן-גוריון ראה בזה הוכחה שהעולם יכול להתאחד למען צדק מוסרי.

על השואה - לקט דברי הגות, שירה ואומנות

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

סבינה סעד, אור הנר

להלן אוסף של דברי הגות, ספרות, שירה ואומנות על השואה שהתפרסמו בבלוג זה. 

על הזכרון ועל חשבון הנפש - יציאת מצרים, יום השואה ויום העצמאות

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

אדם שולט בזיכרון. אם דומה עליו כי מה שחווה, ראה, שמע, אמר, שמח, כאב, עשה דרכו באורח עצמוני אל אגן בו הם מצטופפים זיכרונות ומשם אם רוצים או אם אין, הם עולים מעצמם אל התודעה, הוא אינו יודע זיכרון מה הוא. אי אפשר לו למי שבגר לשכוח מה עבר עליו בילדותו, אולם בילדותו הוא חווה מה שחווה על פי מה שנפש ילד יודעת לחוות. בהיזכרו - הוא חווה שוב על פי מה שנפש אדם בוגר יודעת לחוש. הוא אינו זוכר מה שהיה על פי מה שבעובדה היה. הוא לא שם. הילד שם. הוא עצמו פוגש היום את עצמו וקושר עם אותו עצמו קשר חדש, שלא יכול היה להתהוות בבמת ההתרחשות בעבר. הילד שבו קושב למה שחושב הבוגר שבו על מה שהיה, והבוגר שבו מגלה מה שהילד שבו לא ידע לעכל עדיין. אם אין לו עניין באלה, הוא שוכח. אם יש לו, הוא יוצר את מה שהיה, מפרש אותו, מוצא בו טעמים, בונה, סותר, מעצב והוא נעשה בוגר שהיה ילד אחר, וילד שגדל להיות בוגר אחר.

האם גרמניה "החלימה" מהאשמה? על המעבר מברית גורל לניהול סיכונים פוליטי

ד״ר עופר חן, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

הוצאת מאגנס

כשהשואה הופכת לביורוקרטיה: מדוע היחסים עם גרמניה כבר לא מה שהיו?
על: טיבור שלו שלוסר, אחרי נפילת החומה: היחסים המיוחדים בין ישראל לגרמניה, הוצאת מאגנס בשיתוף המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, ירושלים 2025, 448 עמודים

המחבר: ד"ר טיבור שלו שלוסר הוא שגריר ישראל בשווייץ ובליכטנשטיין, פתח שתי קונסוליות כלליות בגרמניה, בברלין ב-1991 ובמינכן ב-2011 כקונסול כללי. משמש עמית מחקר במרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית.

תגיות: יחסי ישראל-גרמניה, השואה, אנטישמיות חדשה, פוליטיקה של זיכרון, טיבור שלו שלוסר.