וְאַתָּה לֹא תִמְשֹׁל בּוֹ

משה שפריר, משורר

"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ",

אֲבָל אַתָּה, הַצָּעִיר, כִּמְעַט לָעַד לֹא תִמְשֹׁל בּוֹ.

בְּכָל בֹּקֶר הַחֵטְא הַחוֹשֵׁק מַשְׁכִּים וְלַפֶּתַח רֹבֵץ,

אֲבָל אַתָּה, הַבָּגִיר, כִּמְעַט אַף פַּעַם לֹא תִמְשֹׁל בּוֹ.


בַּשֶּׁמֶשׁ הָעַזָּה הַחֵטְא הַלַּבְקָן כְּבָר מִזְּמַן לַפֶּתַח רֹבֵץ,

אֲבָל אַתָּה, הַקָּשִׁישׁ, לֹא תִרְאֵהוּ וְלֹא תִמְשֹׁל בּוֹ.


הָעֶרֶב יוֹרֵד, וְעֹנֶשׁ מָוֶת עַל הַחֵטְא כְּבָר רֹבֵץ,

אֲבָל אַתָּה, הַיָּשִׁישׁ, עֲדַיִן אֵינְךָ מַבְחִין בּוֹ.


כִּי מִבְּרֵאשִׁית וְעַד יוֹם אַחֲרִית הַחֵטְא תָמִיד לְפֶתַח חַיֶּיךָ רֹבֵץ,

וְאַתָּה, שֶׁיָּצָאתָ לְסִבּוּב בָּעוֹלָם,

לְעוֹלָם לֹא מַמָּשׁ תִמְשֹׁל בּוֹ.