ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
איזה מהצבעים הבאים אינו נזכר במקרא? אדום, שני, ארגמן, תכלת, שחור, ירוק, כחול, לבן וצהוב? התשובה היא כחול! מדוע?
הנביא יחזקאל מדמה את ישראל לאשה מתקשטת ואומר עליה: רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי (כג 40). מה פירוש כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ? 'כחלת' בא מן 'כוחל' (באכדית גוחלו, בארמית ובערבית - כחל), שהוא מין אבקה לאיפור העיניים בצבע כהה, קרוב לשחור.
בניגוד לצבעים בסיסיים כמו אדום, לבן, שחור, ירוק, המקרא אינו משתמש במילה כללית אחת למה שקוראים היום בעברית כחול טבעי, כמו מילת blue באנגלית. אפילו שמות עצמים טבעיים שהם כחולים בעינינו – ים, שמיים – אינם מאופיינים במקרא במפורש ככחולים.
ייתכן שכתוב ׳מגיד שתכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכסא דומה לספיר׳ (ירושלמי, ברכות א, ב [ג, עמ' א]) מעיד שגם בתקופה הבתר מקראית לא הבחינו בין תכלת, כחול וירוק שקיימת בעברית החדשה ובלשונות אירופה דהיום (בלשונות מזרח אסייתיות מסויימות אין מילים נפרדות לכחול ולירוק).
 |
| גווני טורקיז (תערובת של כחול וירוק) |
השמיים מתוארים במקרא בלי שימוש במילת ׳כחול׳. השמיים מתוארים במקרא בלי שימוש במילת “כחול”. שָׁמַיִם, רָקִיעַ או שְׁחָקִים הם מונחים מטפוריים ולא מונחי צבע.
בכתובים הבאים באה מילת ׳סַפִּיר׳ להבעת הדר אלוהי: ׳וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר׳, ׳וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה׳ (שמות כד, י; יחזקאל א, כו). רבים סבורים שהספיר הוא ככל הנראה אבן הלפיס לזולי (Lapis Lazuli), שהייתה אבן כחולה יקרה מאוד ונפוצה בעולם העתיק (אבל יש פרשנים המציינים על פי פסוקים אחרים (כגון איכה ד', ז') כי הספיר יכולה להיות גם אבן אדומה או בעלת גוונים שונים).
האם לא התייחד שם לצבע הכחול משום שאין כמעט מזונות בטבע בצבע זה? היעדר “כחול” במקרא אינו ייחודי לעברית. תרבויות רבות לא ראו בו צבע מובחן, ובהרבה שפות עתיקות - מצרית קדומה, אכדית או יוונית הומרית - אין מילה כללית לכחול. אולי משום
שהטבע במזרח הקדום כמעט ולא סיפק כחול ׳טהור׳: פרחים כחולים, חיות כחולות או מינרלים כחולים אינם בולטים ונפוצים בו.
במזרח הקדום הצבע הכחול התקבל בעיקר ממקורות יקרים, נדירים וקשים להפקה: אינדיגו מצמחים או פיגמנטים מינרליים יקרים מאוד. לכן הכחול לא היה צבע יום-יומי, לא בבגדים ולא בחפצים. בגלל שהכחול נעדר כמעט מן הנוף הוא היה נדיר ויקר מאוד.
'התכלת' שבמקרא (שמ' לה 23; לו 8, 35 ועוד) אינה הכחול הבהיר שבעברית החדשה אלא גוונים שונים של כחול-סגול שהופק מחלזונות שבחופי הים התיכון (ככל הנראה מן החילזון murex). בגלל הקושי להפיקו הוא היה לצבע נדיר. ספר יחזקאל מתאר את צור כמרכז סחר ימי, שסחרו בין היתר ב"תכלת וארגמן" (כז, כד), מה שמעיד על מעמדה של התכלת כסחורה בעלת ערך כלכלי גבוה. התכלת.
התכלת במקרא שימשה בעיקר כצבע המסמל קדושה ואת הקשר לשמיים בטקסי הפולחן והכהונה, ומנגד, כסמל למלכות ועושר בהקשר החילוני יותר. ׳תכלת׳ מופיעה בעיקר בהקשר מקודש וטקסי כצבע פולחני: במשכן, בביגוד הכהנים, ובציצית (“וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת”), ובהקשר של מלכות ויוקרה:בביתן המשתה המלכותי של אחשוורוש היו ׳חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת׳ (אסתר א, ו), ובתיאור העלאתו לגדולה של מרדכי נאמר: ׳וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה׳ (אסתר ו, טו).
ראו בין השאר,
גיא דויטשר, איך המילים צובעות את עולמנו, תל אביב 2011
Athalya Brenner, Colour terms in the Old Testament, Sheffield 1982
עגנון מתאר את צבע עיניה של דינה האחות ב'הרופא וגרושתו' בצבע "תכלת שחורה". פרשו זאת כאוקסימורון אלא שהכוונה היא פשוט לעינים כחולות.
השבמחקמימי יעקבי