הקדמה למגילת אסתר

זאב קינן, מנהל הוצאת הספרים ׳מוסד ביאליק׳

ציור: Gemini

הקדמה

נהר שוצף של צבעים בוהקים, קולות וצלילים, הדר ופאר, עשרות מדינות המלך, מאות ימי המשתאות; חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי בוץ וארגמן מסתחררים לפנינו בעלילה נפתלת, שכמו רכבת הרים תלולה הופכת את העלילה מקצה אל קצה, מראשית המגילה ועד אחריתה.

מגילת אסתר היא היחידה בין המגילות בתנ"ך שחובה הלכתית לקרוא אותה, ואף הוקדשו לה חלקים נכבדים במשנה במסכת שנקראת בשמה, "מגילה". מסכת סופרים (משלהי תקופת התלמוד) מעידה שבימי ר' מאיר נהגו העם לקרוא מחצית מן המגילה במוצאי השבת הראשונה בחודש אדר, ואת המחצית השנייה, מ"בלילה ההוא", במוצאי השבת הבאה. מנהג זה מעיד על התחבבותה של המגילה על העם בזכות סיפורה המושך את הלב, ואולי גם בזכות התרוממות הרוח שחשו הקוראים עם הישועה והניצחון בסיום המגילה.

על פתיחות בתנ״ך, על המשכיות ועל תקווה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית 

כי יש תקווה

 

במקרא יש פתיחוֹת הרבה. פתיחות לסיפורים ולדברי שיר, פתיחות לנבואות ולגופי חוקים, פתיחות לרשימות ולקבצי חכמה, וכן הלאה וכן הלאה. פתיחות הרבה יש במקרא ולכל אחת מהן רוח ונשמה משל עצמה. אבל מה צורך יש בפתיחות הללו? מה צורך יש בפתיחות בכלל? 

פתיחות הן צורך קיומי לטקסטים. כמו שצמח זקוק לחרקים כדי שיאבקוהו ויאפשרו את המשכיותו הביולוגית כך טקסט זקוק לקוראים כדי שימשיכו את חייו הספרותיים. הצמח, המשולל ניידות, שולח לאוויר מלכודות אהבה בדמות פרחים, שבצבעיהם המרהיבים, בצורתם, בריחם ובטעמם, מושכים אליו את החרקים הניידים; והטקסט הכתוב, שהוא נתון וקבוע, מצמיח מלכודות צוף בדמות פתיחות, שנועדו לפתות את הקוראים המזדמנים להכנס לעולמו ולהפרותו. שכן הטקסט נעור לחיים רק כשיש קורא הבא אליו ומביא אליו מעצמו: מנסיון חייו, מתקוותיו, מפחדיו, מידיעותיו על העולם, וממושגי זמנו ומקומו. תהליך הקריאה הוא דיאלוג אינטימי המתפתח בין הטקסט לבין הקוראים בו, ותפקיד הפתיחה להבטיח שניצני הדיאלוג שהציצו עם המפגש הראשון עם הטקסט, יתפתחו למפגש של ממש בין עולמו של הקורא לבין עולמו של הטקסט. יוצא מזה שהרבה תלוי בפתיחה. בכוחה לחרוץ את גורלו של הטקסט לחסד או לשבט, לחיים ספרותיים או לקיום נמושי בתהומות הנשייה.

על פורים ועל מגילת אסתר: מאמרים בבלוג

סבינה סעד, ונהפוך הוא

לקט הגות, ספרות ושירה על פורים ועל מגילת אסתר

ד״ר אורית אבינרי, מי את אסתר? שייכת? זרה?
פרופ' רחל אליאור: פורים - מסכות, תחפושות, רדיפות והמרות
ד"ר שלמה בכר, קונספירציה! מסר חתרני במגילת אסתר

ד"ר שלמה בכר, הסתרה במגילת אסתר
שולה ברנע, השתוללות לפורים

פרופ׳ גלעד ברעלי, מרדכי המן ועמלק
פרופ׳ יונתן גרוסמן, אסתר - מגילת סתרים
פרופ' יהושע גתי, מגילת אסתר - המניפסט הציוני הגדול
עדינה הכהן-זבלוקי, סיפורו של אלאדין וסיפורם של מרדכי ואסתר
פרופ' יאיר זקוביץ ופרופ' אביגדור שנאן, תפילת אסתר בתרגום השבעים למגילת אסתר
הרצל ובלפור חקק, המאבק על הזהות היהודית: מה מסתתר במגילת אסתר
פרופ' עמנואל טוב, מגילות אסתר אחרות (ביוונית)
ליקה טוב, איורי המגילה

יצחק מאיר, תחפושת של פלדה על עוצמה מחלידה: עוד מבט על פורים
יצחק מאיר, מרדכי ואסתר, אימיגרנטים יהודים בשושן הבירה: פנטזיה פרשנית לפורים
יצחק מאיר, המן היה זריז וידע לעוץ למלך מה שהמלך אהב לשמוע - פנטזיה פרשנית לחג הפורים
יצחק מאיר, גוססת אף על פי שהיא תוססת למראה: על פורים

ד"ר לאה מזור, מה בין 'שושן הבירה' לשושן כבירה? 

נהרדעה, ימי פורים ושאול המלך
סבינה סעד, זכרונות מחג הפורים - כתובים על ניירות אריזה של הדרים
פרופ' שלום צבר, פורים, חינוך, וילדים בחברה היהודית בימי הביניים
זאב קינן, מגילת מרדכי ומגילת בעז
פרופ׳ יעל שמש, פרנואיד ונרקיסיסט על ספת הפסיכיאטר: על ספרו של עזגד גולד, מגילת אחשוורוש

את כולם נישקתי: שירים

את כולם נישקתי

שירים חדשים מאת טובי סופר: "פרידות קטנות", "במעלית", "את כולם נישקתי", "חלמתי על פרח שציירה לי אמי", "דודה דייזי חוצה את רחוב ביאליק", "במרכז המסחרי", "פו בתל אביב", ["היה בוקר אחד"]

פְּרִידוֹת קְטַנּוֹת / טוּבִי סוֹפֵר

לליאורה

פְּרִידוֹת קְטַנּוֹת שׁוֹבְרוֹת אֶת לִבִּי
בַּמִּסְדְּרוֹן, בַּיְּצִיאָה מִן הַמַּעֲלִית
אֲנָשִׁים אוֹמְרִים
לִי
לֹא נִתְרָאֶה שׁוּב בְּקָרוֹב,
אָז, בּוֹא, תֵּן חִבּוּק,
כִּי
אֲנִי עוֹקֵר וְלֹא חוֹזֵר
אֲנִי מַעֲדִיפָה לַעֲבֹד מֵהַבַּיִת
אִשְׁתִּי רוֹצָה שֶׁנַּחְזֹר לַקִּבּוּץ
אֲנִי מִתְגָּרֶשֶׁת
הָאֲנָשִׁים כָּאן קָשִׁים
חַיַּי מְדַשְׁדְּשִׁים
אֲנִי עֲדַיִן צְעִירָה
אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר

התמודדות הגיבורה עם חוויית המשבר ביצירותיהן של דבורה בארון, דורית רביניאן, ודורית זילברמן

עדי אביטל-רוזין, סופרת, חוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל של אגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל

מֵאִי-שְׁפִיּוּת לְאִי שֶׁל שְׁפִיּוּת

תמורות בהתמודדות הגיבורה עם חוויית המשבר ב-"כְּרִיתוּת" של דבורה בארון, ב-"החתונות שלנו" מאת דורית רביניאן, והחידוש שמציעה דורית זילברמן ב-"תלוי איך מספרים".

"בתקופתנו לא ניתן להגדיר פרקטיקה נשית של כתיבה, ואי אפשריּוֹת זו תשתמר משום שלעולם לא נוכל לתאר את הפרקטיקה הזו כתיאוריה, לסגור אותה, לקודד אותה, אך אין פירושו שהיא אינה קיימת.."

עם הַנָּחָתָם על שולחן הדיונים של שני המושגים "ספרות נשים" ו-"כתיבה נשית", ישנה נטייה לסבור שהם עוסקים בחוויה הנשית וייצוגה, ככזו שרק אישה מסוגלת לכתוב על אודותיה, משום שרק אישה מסוגלת לתאר את המסע שלה, שקשיי  הלידה, תלאות האימהות ועניינים נשיים אחרים נמנים עליו.

שמשון שמשון חסר האון

שולה ברנע, משוררת, לשונאית ויוצרת

ציור ChatGPT

וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ

וְהִנֵּה נַעֲרָה לְפָנָיו

יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה

וִיחַשֵּׁק בָּהּ עַד מְאֹד

וְיָבוֹא אֶל חֲדָרֶיהָ

וְיִגְבַּר עָלָיו יִצְרוֹ עַד כִּי יְדָעָהּ

וְיִפָּלֵא הַדָּבָר בְּעֵינָיו-הַכֵּיצַד הִסְכִּימָה,

אין אחד שלא מכיר את הסיפור על תמי בוזגלו בתו היפה של מסעוד

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחוקרת ספרות נשים, חברה מן המניין וחברת הוועד המנהל באגודת הסופרות והסופרים העבריים בישראל.

ציור ChatGPT

הַסִּפּוּר עַל תָּמִי הַיָּפָה

מוקדש לך, אווה אבגי-טוטאי, על כל הטוב שאת מביאה לעולם.

אין אחד שלא מכיר את הסיפור על תמי בוזגלו, בתו היפה של מסעוד, איש תמים וירא שמיים, שכבר בְּשִׁבְתּוֹ במרוקו נטרד מחיקו של המזל, שכן, תמיד חיפש עבודה וחי בדוחק רב, אלא שלמרבה הפלא, באישון לילה בחורף 1958, תְּבָּארְכְּאַלְלָה (ברוך השם) התהפך מזלו בארץ הקודש והוא הרוויח ליריבו במשחק קלפים את החנות הערבית הפינתית בשוק הישן שבשכונת מגדל באשקלון, לא רחוק מהמפעל הגדול לייצור קרח, שמאז שהוקם, אלפי יונים בָּנוּ באין מפריע את קִנָּן בֵּינוֹת לרעפי גגותיו המדורגים.