יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

מלכּנו הראשון בלילוֹ האחרון

בלפור חקק, משורר
המשורר מקריא את שירו כאן
ויליאם בלייק, בעלת האוב
יָצָאתִי בְּעִקְבוֹת מַלְכִּי אֶל מַעְיַן 
עֵין דּוֹר, לְחַפֵּשׂ אַחַר עִקְבוֹתָיו בַּמַּיִם
אַחַר סִימָנֵי הַחֶרֶב וְהַחֲנִית
לְבַקֵּשׁ מִשָּׁם אֶת הַיִּדְעוֹנִית
שֶׁאֵלֶּיהָ יָצָא מִן הָרַחְצָה
שֶׁקִּבְּלָה מִמֶנּוּ רָבִיד עַל גְּרוֹנָהּ 
וְצָמִיד זָהֹב
כְּמַתְנַת אוֹב.

בלפור חקק קורא את שירו: מלכנו הראשון בלילו האחרון

מילות השיר כאן.

יום שישי, 25 בנובמבר 2016

אין שיעור לפיוס: וינייטה לפרשת חיי שרה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

Amsterdam, Museumplein
אברהם מת בשיבה טובה זקן ושבע כי "וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה" (בראשית כ"ה,ט'). יצחק נאסף אל עמיו זקן ושבע ימים כי  "וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו" (בראשית ל"ה, כ"ם). דוד מת בשיבה טובה ושבע ימים כי "וַיִּמְלֹ֛ךְ שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו" (דברי הימים א', כ"ט,כ"ח). דומה כי מה שקורה אחרי מותו של האדם משביע את ימי חייו. אי אפשר ש'שובע הימים' המקראי יימדד על פי מספר ימי חייו של האדם. הוא אינו 'שובע' מרוב ימים. הנה  כי כן, אברהם היה בן 175 במותו ודוד בן 70 ושניהם נאמר בהם שמתו 'שבעי ימים'. כמו שהשובע מהנה אחר עינוי הרזון,  כן  התכנסו ימיו  של 'שבע הימים' לקורת רוח, לרצון, להשלמה. 

יום חמישי, 24 בנובמבר 2016

עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל

ד״ר זהר גזית, האוניברסיטה העברית

זהר גזית, עושים את המוות: ארגונים חברתיים המקדמים תפיסות והסדרים חלופיים בנושא מוות בישראל, הוצאת רסלינג, 2016, 220 עמודים
הוצאת רסלינג
המוות אינו רק אירוע ביולוגי נתון, אלא גם זירה של מלחמת תרבות על המשמעויות הנקשרות בו ועל האופן שבו יש לארגן אותו. עקב השאיפה למזער את ההפרעה הנגרמת בגינו של המוות לסדר החברתי, גורמי הכוח והשליטה מפתחים מודלים תרבותיים שנועדו לעצב את אופני העיסוק הלגיטימיים בנושא. ציות להם משמר את ההבניה ואת המיסוד של מה שמכונה בספרות המחקר "מוות טוב". מנגד, יש ארגונים חברתיים המאתגרים תפיסות והסדרים הגמוניים. שלושה מהם, הפועלים בחברה הישראלית כיום, עומדים במוקד ספר זה: "בשביל החיים" הפועל לשינוי ההדרה החברתית של משפחות שבהן אירעה התאבדות, לצד העלאת העיסוק באובדנות על סדר היום הציבורי; "ליל"ך" אשר תומך באי הארכת חייהם של חולים סופניים שזהו רצונם, ומאתגר את סמכותם הבלעדית של גורמי הרפואה לנהל את קץ החיים; ו"מנוחה נכונה" אשר מקדם קבורות אזרחיות, בסבסוד המדינה, ובכך מערער על המונופול של חברות קדישא בתפעול בתי הקברות ליהודים ובעריכת טקסים.  

יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

פך חרס, פגיונות, ראש גרזן וראשי חיצים מתקופת הברונזה התיכונה נחשפו בעיר יהוד

פך (כד קטן) חרס מתקופת הברונזה התיכונה (לפני כ-3800 שנה) נחשף בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בהשתתפות תלמידי מגמת ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, שנערכה לאחרונה בעיר יהוד. 

הפך שנמצא שבור, במהלך תהליך הרפאות במעבדות רשות העתיקות בירושלים. 
צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

יום ראשון, 20 בנובמבר 2016

פירוש קהלת לר' שמואל אבן תיבון: פרק שני

 ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת ("ספר נפש האדם"), ההדיר והוסיף מבוא והערות יעקב (ג'יימס) רובינסון, הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן, תשע״ו 2016, 610 עמודים.


הטקסט להלן הוא עמודים 13-6 מהספר. 
על מבנה הספר בכללותו ראו ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת - תוכן העניינים*.

פירושו של אבן תיבון לספר קהלת, שנכתב ככל הנראה בשנים 1213–1221, הוא ספר מקיף ובו פתיחה, פירוש ההולך פסוק אחר פסוק, וכמה מאמרים מוסגרים המעלים לדיון סוגיות פרשניות ופילוסופיות שונות. נספח אל הפירוש תרגום לעברית של 'שלושה מאמרים' מאת אבן רשד ובנו עבד אללה. הפירוש על כל חלקיו נועד לפרוש לפני הקורא את תפיסתו הכוללת של אבן תיבון, תפיסה שלפיה שלמה מתנצח בספר קהלת עם ספקנים קדמונים שהכחישו את האפשרות של הישארות הנפש. אבן תיבון מגייס את כל הכוחות הפרשניים, הספרותיים והפילוסופיים שלו כדי להגן על תפיסתו זו. לצורך זה הוא מפתח שיטה פרשנית מיימונית ייחודית, ונעזר בשיטות מדרשיות קלסיות, בתורת הדקדוק, ברטוריקה ובתורת ההיגיון. 


יום שבת, 19 בנובמבר 2016

שינתו האחרונה

יוסף כהן -אלרן, משורר

ציור: נורית שושני
כָּךְ נָס הוּא מִן הַקְּרָב
פֶּתַח בֵּיתִי הִגִּיעַ
פָּרַשׂ אֶת זְרוֹעוֹתָיו
בִּקֵּשׁ כִּי לוֹ אוֹשִׁיעַ
יָדַעְתִּי מִי הַבָּא
יָצַקְתִּי לוֹ חָלָב
שָׁתָה וְגַם רָוַח
הִצַּעְתִּי לוֹ מִשְׁכָּב
כְּשֶׁנִּטְרַף שֵׁנָה
אֲשֶׁר מָתְקָה עָלָיו
חִכִּיתִי לַבָּאִים

יום שישי, 18 בנובמבר 2016

אשרי המחכה ואוי למתמהמה - וינייטה לפרשת וירא

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר
האלוהים לא יכול היה לשאת עוד את חטאת סדום ועמורה. גם לאברהם, שניסה לחלץ את הערים מחורבן בטענה שאין השמים רשאים להיפרע מעיר שלא כילתה את אחרוני צדיקיה, ואכן הציל מפי שופט כל הארץ התחייבות  " לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה" (בראשית י"ח,ל"ב)-נעשה ברור מכל, כי אחרי שלא נמצאו אפילו עשרה, נחתם גורלה של סדום. הוא נסוג מדוכן הסנגור העיקש שלא היסס לתבוע צדק מאלוהי הצדק,  ושב למקומו כאומר בליבו, גם לשמים הסובלניים ביותר עם חטאת הארץ יש גבול של  "עד כאן", מעבר לו הם חדלים להיות שמים, ואין מנוס, עליהם להחליט, או  יקום שכולו סדום, או יקום שיש בו שמים. הם החליטו.

יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

הרפואה במקרא ובתלמוד

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית
הוצאת מאגנס

יצחק (יוליוס) פרויס, הרפואה במקרא ובתלמוד, תרגום מגרמנית: א‘ וירצבורגר, מהדורה ראשונה ברלין 1911, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע“ג 

ההיסטוריה של הרפואה היא חלק מן ההיסטוריה התרבותית של העולם. התשובות לשאלות מיהו חולה, מהי מחלה, מהם תחומי העיסוק של הרופא ומהן דרכי הריפוי הרצויות, מושפעות כולן מתפיסות מדעיות ומאמונות ודעות הרווחות בחברה. המתעניין בתפיסת המחלה והרפואה במקרא, במשנה, בתלמודים ובמדרשים יודע שאין במקורות הללו ספרות רפואית שיטתית שנדונה כעניין לעצמו. ענייני המחלות והרפואה באים בהם אגב התעניינות בנושאים אחרים: הלכתיים, תאולוגיים, היסטוריוגרפיים ועוד. הספרות הזאת מתפרשת על פני תקופה ארוכה מאד (הרבה למעלה מאלף שנה) ובוודאי חלו בה שינויים והתפתחויות בנושא הרפואה.

יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת - תוכן העניינים

ר' שמואל בן יהודה אבן תיבון, פירוש לקהלת ("ספר נפש האדם"), ההדיר והוסיף מבוא והערות יעקב (ג'יימס) רובינסון, הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן, תשע״ו 2016, 610 עמודים.
האיגוד העולמי למדעי היהדות
מבוא 
פרק ראשון: ר' שמואל אבן תיבון: קורות חייו וכתביו 
פרק שני: פירוש קהלת לר' שמואל אבן תיבון א. הפתיחה ל'פירוש קהלת' ב. גוף הפירוש ג. מאמרים מוסגרים פרשניים ד. מאמרים מוסגרים פילוסופיים ה. שלושה מאמרים מאת אבן רשד ובנו עבד אללה 
פרק שלישי: תאוריה הרמנויטית 

יום שישי, 11 בנובמבר 2016

Treading on the Back of Sea: The Combat between the Storm-god and the Sea in Ancient Near Eastern Literature


 Noga Ayali-Darshan, Treading on the Back of Sea:  The Combat between the Storm-god and the Sea in Ancient Near Eastern 
Literature, The Bialik Institute, Jerusalem 2016
The Bialik Institute

Introduction: The Ancient Tale of the Storm-god’s Combat With the Sea 
The Findings, Aims and Methodology, The Texts 
Chapter 1: Traces of theTale in Egyptian Literature                                    
The Astarte Papyrus (pBN 202 + pAmherst ix) 
a. The Introduction (pBN 202, 1.1-1.2) ;  b. Doxology (pBN 202, 1.3-1.10+ pAmherst ix, 1,x1-1,x2) ;  c. Cosmogony (pAmherst ix, 1,x2-1,x7) ;  d. The God’s Struggle with the Sea  (pAmherst ix, 1, x8-19, y) ;  e. Discussion: Traces of the Tale in the Astarte Papyrus 
Incantations  
a. Hearst Medical Papyrus (11, 12-15) ;  b. Berlin Papyrus (3038 20, 9-21, 3) ;  c. Leiden Magical Papyrus (I 343 + I 345 4, 9-6, 2)  41;  d. Discussion: Traces of the Tale in Egyptian Incantations 
Hymnto Ramesses III  
Tale of the Two Brothers (pD'Orbiney) 
Summary: The Diffusion of the Tale in Egyptian Literature

יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

ודורך על במתי ים

ד״ר נגה איילי-דרשן, אוניברסיטת בר-אילן 


המלחמה בים, בריאת התנינים הגדולים, שביית הלִוְיָתָן, הדריכה על במתי ים והקדשתו של הר צפון - במוטיבים מקראיים אלו מהדהד הסיפור המפורסם ביותר שנוצר באזורנו, סיפור מלחמת אל הסער בים. גרעינו של הסיפור התגבש לפני יותר מארבעת אלפים שנה על חופו המזרחי של הים התיכון. במשך מאות השנים שלאחר כך התפתח הסיפור, התפצל ונטמע בקרב שאר תרבויות המזרח הקרוב הקדום, והשפעתו עליהן ועל ספרויותיהן היתה מכרעת.

הכפר הגדול

בלפור חקק, משורר


אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים בַּכְּפָר הַגָּדוֹל
נַעֲשֶׂה לָנוּ רְשָתוֹת וְנִפְרֹשׂ עַל הָעוֹלָם
אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים
וְנִשְׂרְפָה בַּקֻּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה
הָבָה נְצַיֵּר תַּרְשִׁים זְרִימָה
לֹא מוּבָן לְכֻלָּם
אַךְ נָבִיא בְּרָכָה לָאֲנָשִׁים וְגַם אוֹרָה.
נִצְרֹב בַּקֻּפְסָה שְׁמוֹת חַיֵּיהֶם  בְּכָל מָקוֹם
וְהָיָה זֶה לָנוּ לְפֶלֶא לְאוֹר הַיּוֹם.

יום שלישי, 8 בנובמבר 2016

עיר צדק ומהי משמעותה לאור מורשת ישראל

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

לפני אלפי שנים נכתבו בירושלים 'עיר הצדק קריה נאמנה' (ישעיה א, כו), שורות שיר נפלאות ב'שירות עולת השבת' שנמצאו בין מגילות מדבר יהודה, אשר כולן כתבי קודש, שנכתבו ונשמרו בידי חוגים שקראו לעצמם 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם', 'בני צדק', 'מטעת צדק', ולמנהיגם קראו 'מורה צדק' או 'כוהן צדק'. דוד בן ישי, נעים זמירות ישראל (שמואל ב כג, א), לו מייחסת המסורת את חיבור ספר תהלים, הוא גם המשורר שמיוחסות לו 'שירות עולת השבת', כתב באחת משירות אלה: 'רוחי דעת אמת וצדק בקודש קודשים, צורות אלוהים חיים צורי רוחות מאירים'. 
שורות שיר אלה הן חלק ממחזור שירי קודש הקשור בעבודת המקדש ובשמירת מחזורי שירת הקודש שנלוותה לעבודת הקודש ונשמרה בידי מלאכים שנקראו 'נועדי צדק', וכוהנים שנקראו 'בני צדק'. הן מתארות את ערכי היסוד הנצחיים והאוניברסליים התקפים לגבי כל אדם והנצרכים לכל אדם, ביחס למחזור השבתות הנצחי המשווה בין בני האדם, ומבטיח צדק, משפט, חירות ושוויון לשומרים על מחזור "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תשמרו אותם במועדם" (ויקרא כג), המכונה במגילות מחזור 'מועדי דרור'. 

יום ראשון, 6 בנובמבר 2016

שמשון ודלילה

בלפור חקק, משורר
שִׂיחַ סוֹד

הוּא לוֹחֵשׁ לָהּ נֹעַם שִׂיחַ סוֹד
בָּעֵמֶק הַגָּדוֹל
הוּא מְגַלֶַּה לָהּ כָּל הַנִּכְסוֹת.

יום שבת, 5 בנובמבר 2016

בריאת העולם - הגיגים אישיים-יצירתיים באומר ובציור

לאה הרפז, משוררת סופרת ואמנית

וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יִהִי אוֹר וַיִהִי אוֹר… וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד.


הרבה מחשבה הקדשתי לציור הזה ובמקור הוא לא היה הציור הראשון שציירתי כיוון שהייתי חייבת להקדיש לחשיבה עליו את הזמן המתאים. מה הוא אותו אור ראשון שאלוהים מעניק ליקום? הרי את המאורות הוא עדיין לא ברא, ולכן האור הזה איננו אור השמש. על פי הקבלה שלנו ותורות מיסטיות אחרות, האור הזה הוא האור הגנוז, המשוייך לשכינה. רק אור המכיל קדושה שכזו יכול לפרק ולגרש חושך חזק, צמיגי וספירלי של התוהו ובהו. את החושך ואת התוהו ובהו עיביתי במשחת עיצוב כיוון שבדמיון שלי ראיתי את התוהו כחומר והאור ההיולי הזה, הרוח  חודרת אל תוך החומר, מפלגת אותו (הפרד ומשול) ומאירה את היקום. בקבלה אומרים שלא נפרדו המים אלו מאלו אלא בבכי, ומשום כך עד היום המים התחתונים (הימים והאוקיאנוסים) מלוחים. 

יום שישי, 4 בנובמבר 2016

יונת הקשת בענן - וינייטה לפרשת נח

יצחק מאיר, הוגה דעות ומשורר
סבינה סעד, התיבה, הקשת והיונה
לא בא סיפור המבול במקרא אלא לומר לו לאדם , למין האדם, כי הוא צאצא למשפחה אחת ששרדה את אכזבת האל מכישלונו הוא בבריאת האנושות. אבותיו הראשונים, עליהם נאמר "וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם" (בראשית ו', ה') חילנו את צלם האלוהים בו נבראו. ניתנה להם מעלת הבחירה בין טוב לבין רע, אבל כל יצר מחשבות ליבם ל 'רַ֥ק רַ֖ע כָּל הַיּֽוֹם', עשה את הבחירה הזאת פלסתר. היא נשארה "רשומה" פורמאלית, אולם הלכה למעשה לא הייתה בגדר ברירה כי בהיעדר תשוקה לטוב, בשבות 'יצר מחשבות הלב' החותר אל הטוב, לא נותרה היתכנות של בחירה בטוב. אף על פי שבדבריו  הנודעים של בלעם בן בעור, "לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן אָדָ֖ם וְיִתְנֶ֑חָם" (במדבר כ"ג, י"ט), באה לכלל ביטוי התובנה כי במהותו אין מידת האכזבה יכולה להתקיים באל - אי אפשר היה לו לבורא להיכלם עוד ועוד אל נוכח הזחיחות של האדם שתלתה את הבחירה ברע כזכות, כרשות שניתנה לחוטא על ידי הבורא עצמו. האצלת הזכות, הענקת מעמד העושה את האדם מכל בריות תבל לקרובה ביותר לאלוהים, עברה במעבדת הציניות היפוך, ולא נתפרשה כחסד של הבורא אלא בעליל כחולשה. הציניות, יותר מכל עוון, מילאה את הארץ חמס, והאחריות, נשקלה על כתפיו כביכול של האל שנתן לאדם את החירות לבחור באשר נראה לו,  ואם הנראה לו הוא הרע – לו יהיה. הציניות הביאה מבול על הארץ. ואכן, זאת הפעם "וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל לִבּֽוֹ... וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה ... כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם" (שם, י"ח-י"ט). וַיִּנָּ֣חֶם – אֶמְחֶ֨ה, שני תווי שורש שונים, מנגנים צליל טרגדיה אחת. 

יום שלישי, 1 בנובמבר 2016

פפירוס ירושלמה - פרשנות, פירסום והוויכוח על האוטנטיות

ד״ר חגי משגב, האוניברסיטה העברית

פפירוס ירושלמה
צילום: יואב מזור
"...מת המלך מנערתה נבלים יין ירושלמה".
סביב המשפט הקצר והקטוע הזה רעשה הארץ, ומכיון שזכיתי להיות בין המגיבים על פרסומו בכנס העשור של ״חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה״ (27.10.2016 כ״ה בתשרי תשע״ז), אביא כאן את עיקרי הדברים.


יום שני, 31 באוקטובר 2016

נֹח פותח צוהר לתיבה

בלפור חקק, משורר


יָרַד מַבּוּל עַל נֹחַ
נֹחַ עָשָׂה תֵּבָה
כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יוּכְלוּ לְהָבִין אוֹתוֹ
מִלֵּב אֶל לֵב
הוּא עָשָׂה חַלּוֹן בַּמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן
שֶׁיּוּכְלוּ לְהָצִיץ אֶל סְפָרָיו
וּלְהָבִין מִקְצָת מַה שֶּׁהוּא כּוֹתֵב

יום שישי, 28 באוקטובר 2016

הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה (איוב ט', י"א): המתבוננים המשתאים - וינייטה לפרשת בראשית

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

‏וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם
הדרך הנראית סלולה אל האמונה בבורא עולם המשגיח על מעשי בני האדם, שומר להם שכר על שעושים את רצונו ונפרע מהם אם אין מקיימים מצוותיו, עוברת דרך ההתבוננות בפלאי הבריאה מעוררי ההשתאות. הפגישה עם שלמות חוכמתו, עם עוצמת גדולתו של הבורא, מכניעה את המתבונן המשתאה לראות גם את  עצמו כחלק מן הבריאה, וכשם ששמים וארץ, כל אשר בם, מתקיימים מכוח הציות לצווי ההרמוניה הקוסמית מיסוד רצון צורם - כן מתקיים גם המתבונן המשתאה, האדם, הנענה לרצון יוצרו. איוב על ייסוריו, הוא במתבוננים המשתאים, במעידים כי היא עיגנה בו את האמונה, "עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד אֵ֥ין מִסְפָּֽר. הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה, וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ" ? (איוב ט', י"א). הקורא הרגיש  יתרשם כי איוב אינו נשען על הכרה כי יש  זיקה  מוכחת בין בורא נפלאות היקום לבין קבלת עול מלכותו באמונה. הוא לא שם, לא במחוז ההנחות ולא במחוז ההוכחות. הוא מדבר את ליבו, שואל קבל עם, גם קבל כל מי שמייסר אותו על שהוא מקבל את דין יוצרו, 'היעלה על הדעת כי אעבור על פני בורא עולם "וְֹ֣לא אֶרְאֶ֑ה, וְֽלֹא אָבִ֥ין"? ההתבוננות המשתאה גואלת לדידו משבי הספק את האמונה ואת קבלת עול מלכות אלוהיו. 

יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

פפירוס מהמאה ה-7 לפנה״ס המזכיר את שמה של ירושלים בכתב העברי הקדום

 ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


צבא העתונאים, הצלמים וטכנאי הקול שהגיעו בצהרים לקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל שבירושלים לא יכול היה שלא לחוש בהתרגשות העצומה שבאוויר. היא היתה כל כך סמיכה עד שדומה עליך שיכולת לחתוך אותה בסכין. ממצא חשוב מאין כמותו עתיד היה להחשף תוך זמן קצר לציבור - פפירוס מתקופת בית ראשון, כתוב בכתב העברי הקדום, הנוקב בשם ירושלים! 

יום שני, 24 באוקטובר 2016

נשים בתפקידי רב - ניצנים וניפוץ חלקי של תקרת הזכוכית

הדה רכניץ, מרצה וחוקרת בנושאים אמריקאיים


הישגן הגדול ביותר של הפמיניסטיות היהודיות בארה"ב, היה הסמכתן לרבנות של נשים וקבלתן לתפקידים דתיים נוספים. היו כבר בהיסטוריה נשים שנחשבו כרבניות. אך הן לא הוסמכו לכך בדרך הקונבנציונאלית.
"התנאית" אסנת ברזאני (כנראה  1670-1590), הייתה נכדתו של הרב המקובל נתנאל ברזאני וביתו של הרב שמואל הלוי בראזני, רב ידוע מאד בכורדיסטאן שפסיקותיו היו חשובות לקהל המקומי. נראה שהוא לימד את ביתו (לא היו לו בנים ) לא רק תורה כי אם גם קבלה. אסנת העריצה את אביה וראתה בו את מלך ישראל. באחד ממכתביה, תיארה אסנת את דרך חינוכה "מעולם לא עזבתי את פתח ביתי או יצאתי החוצה; הייתי כמו נסיכת ישראל... גדלתי בחיקם של מלומדים, שהיו קרובים לאבי, ע"ה. אף פעם לא לימדו אותי עבודה אחרת, פרט ללימוד הקדוש". היא נישאה לאחד מתלמידיו המבריקים ביותר של אביה, רבי יעקב בן יהודה מזרחי, שהבטיח לאביה שלא יאלץ אותה לבצע עבודות בית מכל סוג שהוא ויאפשר לה להתמקד בלימוד התורה ("והוא (אבי) הכריח את בעלי להישבע שהוא לא יאלץ אותי לבצע כל עבודה והוא אכן התנהג כפי שנצטווה.

יום שישי, 21 באוקטובר 2016

שִׂימָהּ בְּפִיהֶם וקדושת הזמן הזה - וינייטה לסוכות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר
בשלהי פרשת וילך, בה מדבר ה' פה אל פה אל משה עבדו, בלשון יחיד אישית ואינטימית מאין כמוה "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ... הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ " (דברים ל"א,י"ד-ט"ו) נאמרות גם המילים "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"  בלשון רבים, אתה ויהושוע, ומיד, בניגוד לכל הגיון דקדוקי רציונלי פנימי, חוזר הפסוק ללשון יחיד האינטימית ואומר " וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" – במפיק בהא', אתה לבדך - "לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם,י"ט). לא ייפלא ממנו כי החדירה מעוררת התמיהה של לשון רבים אחת למקבץ לשונות יחיד תכופות, מערערת את עמידתם היציבה של הפרשנים על קרקע הפשט. אין עוררין על העובדה כי על פי הוראת ה' המפורשת, "קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ  וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (שם) נכחו גם משה גם יהושוע במעמד בו נצטוו על הכתיבה ועל ההוראה. גם אין עוררין כי באותו מעמד דיבר ה' מתוך הענן אל משה, "וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל-פֶּתַח הָאֹהֶל. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה..." (שם, י"ד–ט"ז) אבל אשר ל"כִּתְבוּ לָכֶם", לשון רבים, נתהסס לו ובא לו ספק. הרמב"ן מתיר ספקו ואומר, "כִּתְבוּ - למשה, כי הוא העיקר, כי ממנו ישמעו וילמדו, והנה משה כתבה, ויהושוע עומד עימו וקורא". אבל רבי חזקיה בן רבי מנוח, ה'חזקוני', פותר ספקו אחרת ואומר, "כִּתְבוּ - ליהושוע אומר הקדוש ברוך הוא כך". הרמב"ן רואה את השקת  תהליך הנחלת התורה לדורות במשה. הוא העיקר. הוא כתב מה שיהושוע לימד. מה היה מלמד לולא הונח לפניו הכתוב? התהליך מתחיל בכִּתְבוּ. ה'חזקוני', רואה את מעשה ה לַמְּדָהּ כמעשה הנותן משמעות לכִּתְבוּ, שאלמלא מלמדים מה שכתוב, מונח הכתוב כאבן שאין לה הופכין, אבל כשמלמדים אותה היא מתחיה ומחיה, ויהושוע, בצמד כִּתְבוּ ברבים, זוכה לבכורת יחיד. הוא האיש  שנצטווה, לא מפי משה אלא מפי הגבורה עצמה,  לקיים את " וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

נחשפו עדויות להבקעת "החומה השלישית" של ירושלים בסוף ימי בית שני

אתר החפירה במגרש הרוסים. 
על הרצפה ניתן לראות את אבני הקלע, עדות מוחשית לקרב שהשתרר כאן לפני 2000 שנה. 
צילום: יולי שוורץ, באדיבות רשות העתיקות
עדויות לשדה קרב והבקעת "החומה השלישית" שהקיפה את ירושלים בסוף ימי הבית השני, נחשפו ב"מגרש הרוסים" שבמרכז ירושלים. הממצא התגלה בחפירה ארכיאולוגית שערכה רשות העתיקות בחורף האחרון, במקום בו עתיד להבנות הקמפוס החדש של האקדמיה הישראלית הלאומית לאמנות ולעיצוב – "בצלאל". במהלך החפירה, גילו הארכיאולוגים שרידי מגדל שבלט מחומה, ומול חזיתו המערבית של המגדל נמצאו עשרות רבות של בליסטראות ואבני-קלע, אותן ירו הרומאים ממכונות יריה אל עבר שומרי החומה היהודים, אשר ניצבו בראש המגדל.

יום שבת, 15 באוקטובר 2016

שלוש הגבירות - אביגיל, מיכל ובת שבע

הוצאת עתון77

ר. מיפו, שלוש הגבירות, ספרי עתון77, 2016

הספר מוקדש לשלוש הגבירות, אביגיל, מיכל ובת שבע, אשר מחוכמתן למדתי והשתכרתי. וגם לכל אותן נשים נפלאות אשר מוזכרות בתנ"ך, אבל, מי שכתב לא מצא לנכון להזכירן בשמן. יהי הספר הזה יד לזכרן.

התחלתי לכתוב את הספר לפני שנים רבות. בעצם אני יודעת בדיוק את התאריך, זה היה בשנת 1987. רציתי לכתוב סיפור משל קצר על תקופת שלטונם של המלכים שאול ודויד, אבל לאחר שהעמקתי יותר בנושא, הבנתי שלא אוכל לכתוב זאת. במיוחד לאחר שראיתי במו עיני את הגרזינים ואת כלי המלחמה העתיקים במוזיאון. 

יום שישי, 14 באוקטובר 2016

סוכת ארעי מרוממת: וינייטה לחג הסוכות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

לשמה של רות בן דוד מייליקובסקי נוחה עדן
סוכות, סבינה סעד
המפגש הראשון עם הספק, שבלעדיו אין האדם מממש את ייחודו בבריאה, הוא הרגע בו פורץ הארעי את חומת הקבע המקיפה את עולמו של ילד. בינקותו הכל קבע. אהבת האם העוטפת אותו היא נצח. אם חלילה הפקירוהו החיים ליתמות או לניכור, גם היתמות גם הניכור הם נצח. עריסתו, הרצפה עליה הוא זוחל, החול בו הוא משחק, הסיפור המיישן אותו, הבובה הנרדמת עימו, הקולות שעושים שתי וערב של פשר, ושל משאלות, ושל פחד, ושל ניחומים, ושל הברות המצטרפות מאליהן למילים הקוראות לדברים בשמם, הכל נצח. נצח הוא אי שאינו מוקף בזמן. הדרך אל חופיו היא אין סופית. 

יום רביעי, 12 באוקטובר 2016

ותעמוד לגורלך לקץ הימין

משׁה  שׁפריר, משורר
פיסול: אלכסנדר קירזנר. צילום: יואב מזור. שדרות אלרוב, ירושלים. 
"בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ" – כָּךְ לָחַשׁ הַנָּחָשׁ,
"...וִהְיִיתֶם כֵּאֱלֹהִים יוֹדְעֵי טוֹב וָרָע".
וְאוּלַי גַם הוֹסִיף וְלָחַשׁ הַנָּחָשׁ לְחַוָּה:
'אַךְ עַד קֵץ יְמֵיכֶם אַתֶּם לֹא תֵּדְעוּ
אֵיזֶהוּ הַיּוֹם בּוֹ מוֹת תְּמֻתוּן'.
וְכָּךְ גַּם אָמְרוּ זִקְנֵי מִיקֶנֵי לַמֶּלֶך אַגַמֶמְנְוֹן: * *
"אַל תִּתְעַמֵּק בְּסוֹף עֲתִידְךָ, חַכֶּה לְבוֹאֹו".
"וְתַעֲמֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין"- כָּךְ אָמַר הַנָּבִיא דָּנִיאֵל,
"כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ" כָּךְ גַּם קָבַע קֹהֶלֶת.

יום שלישי, 11 באוקטובר 2016

ברכת הסליחה - בין מקרא ללשון חכמים

אוסי דרורי, האוניברסיטה העברית


ברכת הסליחה היא הברכה הששית בתפילת "שמונה עשרה"  -
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. 
מְחול לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ. 
כִּי אֵל טוב וְסַלָּח אָתָּה:  בָּרוּךְ אַתָּה ה', חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוחַ: 
התקבולת ס.ל.ח / מ.ח.ל  מורכבת משורש מקראי שחדל להתקיים בתקופת המשנה- ס.ל.ח, ומחלופתו החז"לית שלא מופיעה כלל במקרא – מ.ח.ל.
הסליחה, המאפיינת את האל בעולם המקראי,  "כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (שמות לד 9) , היא היפוכו של החטא שמאפיין את ההוויה האנושית מאז סיפור קין והבל.

יום שני, 10 באוקטובר 2016

תְּפִלָּת יְהוּדִי חִלּוֹנִי

פרופ׳ יוסי גמזו

"המרחק בּין יהוּדי חילוני ליהוּדי שומר-מצוות הוא מרחק עצוּם,  
אך המרחק בּין כּל אחד מהם לאבינוּ שבּשמיים הוּא אותו מרחק בּדיוּק."
הרב אברהם יצחק הכּהן קוּק

Praying Hands (Betende Hände) by Albrecht Dürer

שָאַלְתְּ אוֹתִי: "הֵיכָן אוֹתוֹ מִקְדָּש-מְעַט שֶל חֶסֶד 
שֶבּוֹ אַתָּה נוֹהֵג לְהִתְפַּלֵּל בְּחֹדֶש זֶה?"
אָמַרְתִּי לָךְ: "אֲנִי אוֹמֵר תְּפִלָּה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת 
הַצַּר וְהַקָּטָן שֶבִּשְׂמֹאלוֹ שֶל הֶחָזֶה.

יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל - מבט מקדים

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית


צילום: יואב מזור
בלב לבה של ירושלים בירת ישראל נמצאת קרית הלאום. נמצאים בה הכנסת, משרדי הממשלה ובית המשפט העליון (הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת), קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית (מדע, מחקר וספורט), בתי ספר (חינוך), נבנית הספריה הלאומית החדשה (ביטוי ל׳עם הספר׳) ונמצאים בה בשכנות זה לזה מוזיאון ישראל (אומנות וארכאולוגיה) ומוזיאון ארצות המקרא. בין שני המוזיאונים הללו  נבנית בימים אלה פנינה חדשה - "הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל ע"ש ג'יי וג'יני שוטנשטיין". מתחם ארכטקטוני חדשני ורב השראה שנועד לאכסון, טיפול, שימור ומחקר של שרידי התרבות החומרית שנמצאו בארץ ישראל, ועתיד להיות גם מרכז חינוכי שיציג את העבר לאנשי ההווה ודור העתיד. מהפרה-היסטוריה ועד לפני כ-300 שנה. המבנה המשתרע על 35,000 מ״ר תוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה ובנייתו אמורה להסתיים בסביבות 2018 (אולי...), ואז הוא ייפתח לקהל הרחב.

יום שבת, 8 באוקטובר 2016

ברית תקוות עולם: וינייטה ליום הכפורים

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

שנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה (ב'תמ"ח, 2448) לבריאת העולם הייתה שנה של אירועי יסוד בתולדות האדם היהודי. בניסן בה, יצאו ממצרים. בסיון בה, ניתנה תורה מסיני, בתשרי בה, חל יום הכיפורים ראשון וניתנה מתת התשובה, הסליחה והכפרה לדורות. למחרת, נצטווו ישראל לעשות מקדש וירד ה' לשכון בתוכם.  הכל בשנה  הפלאית האחת ההיא.
 הרוצה להאיר בזרקור כל אחד ואחד מאירועי היסוד האלה, לראות בו עיקר גדול - יגלה צפונות, ויש לו על מה לסמוך, והרוצה להתבונן ברצף, משל הוא אומר כי  לא באה יצירת מצרים אלא כדי לחצות את הים אל סיני, וניתנו מצוות לחיים טובים אבל יש בהן שעונשן מיתה וסוף, ולכך ניתנה 'תשובה' המקיימת את התקווה ואת החיים, ולא ניתן שכר ועונש אלא כמבוא של בינתיים עד שיופנם כי סוף תכלית הטוב הוא עשיית הטוב לשם הטוב, ושיעבוד מצרים אינו תם אלא בחירות שקונים בני האדם בהכינם את ליבם להיות מקדש בו שוכן אלוהיהם תמיד, וכל האירועים אינם אלא אחד - גם הוא יש לו על מה לסמוך. מכל מקום ובין כך ובין כך, מתת התשובה, הסליחה, והכפרה, היא המהפכנית באירועים וראויה גם לדידם של הרואים בכל האירועים אירוע אחד, להתבוננות מיוחדת.

יום שישי, 7 באוקטובר 2016

חידה לקראת יום הכיפורים

עמנואל כהן




לעיל צילום של מסך שאילתה בתוכנת 'מקראות גדולות הכתר', כיצד שאילתה זו קשורה ליום כיפור ומה ניתן ללמוד ממנה בהקשר זה? שימו לב לפרטים שסומנו בריבוע כחול. 
החידה היא, כאשר מריצים את השאילתה, מה מייחד את יונה לעומת אחרים.
חייבים לבצע את השאילתה כדי לתת תשובה מלאה לשאלות שנמצאות תחתיה.
את תוכנת הכתר ניתן להוריד ללא תשלום באתר: https://www.mgketer.org
תיאור מפעל ׳מקראות גדולות הכתר׳ - כאן
את התשובה שילחו ל׳תגובות׳ של פוסט זה. 
*תודה למשה מורבצ'יק על הרעיון לחידה זו.

החידה נפתרה תוך זמן קצר על ידי פותר בשם חגי גלרנטר. כל הכבוד, חגי! הפתרון רב ההשראה וההסבר של מר עמנואל כהן, מופיעים ב׳תגובות׳ לפוסט. 


יום חמישי, 6 באוקטובר 2016

ציפי טלשיר - מחקר קפדני ואהבת האדם

פרופ׳ כנה ורמן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

במסיבה שנערכה בקיץ 2006, עם פרישתה של ציפי מראשות המחלקה למקרא ארכיאולוגיה והמזרח הקדום התבקשתי לומר מילות ברכה. הבעתי אז סברה שמחבר ספר משלי שרטט את דמותה של ציפי בספרו. 
הֲלֹא-חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ. 
בְּרֹאשׁ מְרֹמִים עֲלֵידָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה. 
לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה. 
אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם.
הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב…
קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר. (ח, א-ה, י)
פסוקים אלה, ואחרים בספר, מעלים תיאור מדויק של פעולתה של ציפי בארבע השנים שבהן כיהנה כראשת מחלקה, כשטרחה להביא את תכנית לימודי המקרא לידיעת הציבור, שדלה ודברה על לבם של סטודנטים וסטודנטיות, הושיטה להם יד, הוליכה אותם במסדרונות המחלקה ובמבוכי הקורסים, סוככה עליהם מפני נפתולי הבירוקרטיה, ועודדה והתאמצה ובקשה להפכם למַשְׂכִּילִים בְּכָל־חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע (דניאל א, ד). 

פרופ׳ ציפי טלשיר ז״ל - תבונת הלב

ד״ר טובה פורטי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
יום רביעי, ג בתשרי תשע״ז, 5 באוקטובר 2016, בית העלמין בקיבוץ מעלה החמישה

ציפי אהובה שלי, 
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת. זכיתי להסתופף בצל חכמתך וליהנות מחסותך הבוטחת והמנחה שהייתה לי אם ואחות. 
בחודש ינואר האחרון התכנסנו חבריך ומוקירייך לחגיגת ספר יובל לכבודך שכותרתו "ממחבר למעתיק”,* ותכניו המחכימים מסמנים ולו במעט את רוחב היריעה המחקרית שפרשת לפנינו. 

זו הייתה אמורה להיות גם מסיבת הפרישה שלך שבאה לפטור אותך מהוראה בלבד ולהעניק לך רגעים של עונג כולם קודש למחקר. אך כמה אכזר היה הגורל שדווקא לפתחו של אופק טומן הבטחות נפלת למשכב.
ציפי, היית בעיני מופת - אשת חיל של העת החדשה. אישה שמשכילה לשלב זוגיות, הורות וקריירה מקצועית מבריקה. אישה לוחמת להשגת האמת שלה בעולם אקדמי שנשלט על ידי המין הגברי. אישה לוחמת למען איכותו ומעמדו של החוג למקרא, אישה לוחמת למען שילובן של נשים באקדמיה, מנחה בנאמנות חוקרים וחוקרות בראשית דרכם, ובעיקר אישה שאיננה מתפשרת על איכות מחקרית בבחינת נאה דורש ונאה מקיים.