מגילת איכה ממדבר יהודה

 צילום: שי הלוי, רשות העתיקות.

העותק הקדום ביותר של מגילת איכה, מהמאה ה-1 לפנה"ס

דברו על לב ירושלים

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

'ארץ איננה ניכרת רק במעשיה, אלא גם במה שהיא מוכנה לשאת'

קורט טוכולסקי, יד ושם

'חברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך. 

הוא צריך להיות בן אדם, זה הכול מבחינתנו'.

 בנימין זאב הרצל,  אלטנוילנד

'דברו על לב ירושלים' אמר הנביא ישעיהו בפרק הנחמה הנפתח בפסוק 'נחמו נחמו, עמי, יאמר אלוהיכם' (מו, א). דומה שאין מתאים מפסוק נחמה זה שנאמר לפני אלפי שנים, בימים הקשים העוברים על כולנו בחדשי תמוז ואב תשע"ד, בשעה שמשברים מבית ואיומים מחוץ מאיימים על שלומנו ועל קיומנו, ומחשבות על חורבן ועל נחמה מכיוונים שונים, עולות ביחס לעבר, להווה ולעתיד.

שמשון בן מנוח

משה שפריר, משורר

תמות נפשי עם פלשתים 

אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן

נוֹלַד לִהְיוֹת נָזִיר לֶאֱלֹהִים.

אָדָם אֶחָד, שֶׁשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן - 

לֹא הִתְנַזֵּר מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים.

פתיחת ספר דברים: גינוי ותוכחה

פרופ׳ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

מדבר סיני, ארכיון גן-שמואל, מתוך אתר פיקיויקי

בראש החומש החמישי עומדת כותרת ארוכה, וזו לשונה: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב: אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע: ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו אליהם" (א, א-ג). לפי כותרת זו, הקובעת את המקום והזמן שבו נאמר ספר דברים, או לפחות פתיחתו של הספר, מצוי עם ישראל בעבר הירדן, ערב הכניסה לארץ כנען, בראש החודש השנים-עשר (שמאוחר יותר יזכה לשם חודש אדר) של השנה הארבעים ליציאת מצרים. 

גם ספרי תורה אחרים פותחים בכותרות המתארות את המקום שבו נאמרו, כגון ספר ויקרא ("ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור") או במדבר ("וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור"), אך ספר דברים יוצא דופן באריכות הלשון שבפירוט הגיאוגרפי, וחז"ל נתנו את דעתם לכך. זאת ועוד: הפסוק "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (פסוק ב) נראה תלוש מן הפסוק שקדם לו, ואף לכך צריכים היו חכמים להציע הסבר.

וינייטת אגדות החורבן: על מה נבכה בזכרנו את ציון

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

פרנצ'סקו אייץ, החרבת בית המקדש בירושלים, 1867

לארכאולוגיה אין דעה. אחרי שהמדע שאינו מותנה בהשקפות מפענח ומתארך אותה היא הופכת עדות אילמת שאינה ניתנת להפרכה המספרת מה היה בעבר מסוים ותחום. למדים ממנה היכן ניצבה חומה ומתי נפרצה, מה אכלו לפנים מן החומה ומה ירו עליה מחוצה לה, מה בנו לתפארת האמונה באלוהי השמים והארץ ואלו פסילים משלו בה על עובדי כוכבים ומזלות. היא משקמת אינטלקטואלית עיי חרבות של היום ומקימה אותן בהפשטה אמינה בקריות של אתמול, אבל היא אינה שואלת עצמה על מה חרבה קריה, למה גלו יושביה. היא אומרת 'הייתה אש', אבל אינה מעידה מי ועל מה  הציתוה בלי אש. היא לא היסטוריה הנכתבת לעולם ביום בו היא יוצאת לאור ויותר משהיא מעידה על ה'אז' - היא חושפת את ה'עכשיו'. ההיסטוריה היא ארכיטקטורה של הזיכרון, וגם במיטבה, בשיא הגינותה, בשבועתה להיגמל מנטיות התולות הנחות ההופכות לעובדות - היא אינה יכולה להימלט מהיות יצירה של נרטיב המעצב את ההתייחסות של האדם אל עברו, ועל כן אל יומו, ועל כן גם על מחרו.

עדויות לירושלים של סוף תקופת בית ראשון בחפירות עיר דוד

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

פסלון שנהב. צילום קלרה עמית, רשות העתיקות

בחפירות המתרכזות במדרון המזרחי של עיר דוד, נחשפו מבני מגורים בני 2,500 שנה כשהם מכוסים במפולות אבן. נמצאו שם כלי חרס, גרעיני ענבים, קשקשי דגים ועצמות דגים המלמדים על מצבה הכלכלי והתרבותי של ירושלים תחת שלטון בירת ממלכת יהודה, ושרידי עץ מפוחמים המשמשים עדות לחורבנה.  

BEIT MIKRA Volume 62 (2017), No.1

 The Bialik Institute

BEIT MIKRA, JOURNAL FOR THE STUDY OF THE BIBLE AND ITS WORLD Volume 62 (2017), No.1, The Bialik Institute, Jerusalem 

CONTENTS 

בית מקרא סב (תשע״ז), חוברת א

בית מקרא סב (תשע״ז), חוברת א, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשע״ז

תוכן העניינים

יעקב אזואלוס, תורת המלאכים בתרגום יונתן לספר שופטים

אמיתי ברוכי־אונא ומרדכי כוגן, כתובת הגליל של סרגון ב׳ מח׳ורסאבאד: עיון מחודש לאור כתב יד חדש במוזיאון ישראל, ירושלים

יהונתן יעקובס, תפוצת פירושי רשב"ם לתורה: מבט מחודש

יצחק (איציק) עמר, בין תיאור מותו של שאול לתיאור מותו של יאשיהו בספר דה"י (דה"א י; דה"ב לה 27-20

אלכסנדר רופא, האשגרה במקרא והנוסח ביהושע כג 16

נילי שופק, לידת משה בראי המיתולוגיה המצרית 

ביקורת ספרים 

לאה מזור, מקרא, ספרות וחינוך בספרו של חננאל מאק, ‘ותאמר בלבה: נשים מהמקרא בצומתי חיים׳ 

השכינה מוותרת על צום תשעה באב?

אביה הכהן, רב בישת תקוע

Washington Allston - Elijah in the Desert

אמרה השכינה לאליהו הנביא: 

שנה קשה עברתי, 

איש פגע ברעהו, ורב פגע בחברו, 

נורא מכולם היה המאבק על הרבנות, 

רבנים פגעו ברבנים ורבתה שנאת חינם.

ונזכרתי בקמצא ובבר קמצא, 

ונזכרתי בימים אפלים של חורבן ואפילה,

לך אמור להם לרבני ישראל,

מוותרת אני השנה על צום תשעה באב,

ויתאספו כל ישראל

ויאכלו וישתו, וישמחו וירקדו 

וישמחו איש את רעהו ותבוא גאולה

תשעה באב

בשבת שלפני תשעה באב קוראים תמיד את פרשת דברים, ומעניין לגלות כי בפרשה זו (א, יב) מופיעה בפעם הראשונה בתורה תיבת "איכה". תיבת זו, כידוע, היא לשון קינה הפותחת גם את המגילה הנקראת בתשעה באב.

מיכאלאנג׳לו, ירמיהו מקונן על החורבן, הקפלה הסיסטינית בותיקן

יום ט' באב נקשר במסורת כיום אבל וצום על חורבן שני בתי המקדש, הראשון בידי הבבלים (בשנת 586 לפני הספירה) והשני בידי הרומאים (בשנת 70 לספירה). המנהג לצום לזכר החורבן הראשון ידוע כבר מספר זכריה (הקורא לצום זה בשם "צום החמישי" [ח, יט]). אך באיזה יום בדיוק חרבו בתי המקדש?

'ים' במענה ה' לאיוב והמאבק בין הסדר לכאוס

ד“ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

המים הם מיסודות העולם אך מקורם ודרכיהם נשגבים מבינת אנוש‮. הבט המסתורין שבמים בולט במענה ה‘ לאיוב מן הסערה. אחרי הוויכוחים הנוקבים בין איוב לרעיו התגלה ה‘ לאיוב מן הסערה ופנה אליו בנאום ארוך עד מאד שנחלק לכמה חלקים (איוב לח-מב). בלגלוג סרקסטי הוא ממטיר על איוב מבול של שאלות רטוריות שמטרתן להוכיח לו שהוא איננו יכול להבין את תופעות העולם וסדריו ובוודאי ובוודאי שאינו יכול לשלוט בהן. ‬המים‮, ‬על הופעותיהם השונות‮ (ים‮, ‬ענן‮, ‬תהום‮, ‬שלג‮, ‬ברד‮, ‬שטף‮, ‬מטר‮, ‬טל‮, ‬קרח‮, ‬כפור‮, ‬עבים‮) ‬זוכים בו למקום נכבד. ‬ה‘ שואל את איוב אודות מקורם של המים‮, ‬ מיקומם בבריאה‮, ‬ מצבי הצבירה שלהם‮, ‬ דרכי זרימתם ויכולת השליטה בהם‮: '‬הֲבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת‮?... ‬הֲבאת אל אֹצרות שלג ואֹצרות ברד תראה‮?... ‬מי פלג לשטף תעלה‮?...הֲיש למטר אב או מי הוליד אגלי טל‮? ‬מבטן מי יצא הקרח וכפֹר שמים מי יְלָדו‮?... ‬הֲתרים לעב קולך ושפעת מים תכסך‮?... מי יְספֵּר שחקים בחכמה ונִבלי שמים מי ישכיב‮?' (‬ לח ‮61, 22, 52, 82-92, 43, 73). ‬זרם השאלות נועד להוכיח לאיוב שמהות המים והשליטה בהם הן בתחומו המובהק של ה‘, ‬ושלו בלבד‮.

וינייטת אנדרטת השווא: ומשה לא ידע את נפשו

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

מיכאלאנג׳לו, משה

אהבה כמוה כאחווה, כמהה לקרבה וחרדה תמיד פן לא תעמוד במבחן הריחוק. אהבה חוצה ימים, ואחווה גבולות, כי המרחב הוא הטריטוריה שלהן, ואף על פי כן, צלה של זרות  זוחלת, אורב מאחורי ימי הפרידה בגוף על הנפש המתחברת לנפש, והפחד מפני מה שעלולה התנתקות לעולל לאהבה ולאחווה, נאלם – לא נעלם, ואפילו הוא מוכחש, הוא נוכח במסתרים, קיים.

אתר מנהלי עם מאגר מים גדול מתקופת אשור נחשף בראש העין

מאגר המים - מבט מבפנים. צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות

מפעל מים בן כ-2700 שנה נחשף לאחרונה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות ליד ראש העין, בהשתתפות תלמידי מגמת ארץ ישראל וארכיאולוגיה של משרד החינוך. גלעד יטאח, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, אומר "קשה שלא להתרשם ממראו של החלל התת קרקעי הגדול, שנחצב לפני שנים כה רבות. בעת העתיקה, אגירת מי גשמים היתה צורך בסיסי ביותר. באזור יורדים כ-500 מילימטר גשם, ונראה כי גשמי החורף מילאו את המאגר בנקל. על דפנות המאגר, בסמוך לכניסה, זיהינו חרוטות של דמויות אדם, צלבים ועיטור צמחי אשר ככל הנראה נחרטו בתקופה מאוחרת יותר בידי עוברי אורח. בסך הכל זיהינו שבע דמויות, אשר גודלן 15 - 30 ס"מ. לרוב ידיהן מונפות באויר, ונראה שחלקן מחזיקות חפץ כלשהו". 

באר הדמעות, עיני רחל

הרצל חקק, משורר

הַפֶּתֶק שֶׁהָיָה בְּיָדִי עָף בָּרוּחַ

וְלֹא יָכֹלְתִּי וְרָדַפְתִּי אָבוּד.

אָמַרְתִּי אָרוּץ וְלָחַשְׁתִּי אָנוּחַ

וְהִנְּנִי בָּא בּוֹאֲכָה בֵּית לֶחֶם

וְנָפַלְתִּי שָׁדוּד.

ובכיה של בת שבע בשערי ירכיו של המלך דוד The weeping of Bathsheba in the thighs’s gates of king David

ד״ר דן אלבו, משורר היסטוריון וחוקר תרבות. 
תרגום לאנגלית פרופ׳ איתן מדיני

רות נצר, רישום פנדה 

תַּחַת קֶשֶׁת יָרֵחַ כְּסוּפָה בְּרָקִיעַ רֵיק מֵעֲנָנִים

בְּלַיִל סָפוּן בְּחֶרְשׁוּת מְדֻמָּה וָשֶׁקֶט,

דִּמְעָה עַל לֶחְיָהּ

בְּכֹל, מִשְׁפְּטֵי-פִּיהָ

הִיא נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה אֶל סְפִינוֹת הַמַּלְאָכִים, 

בְּקָרִים וְלֵילוֹת, מְבַכָּה בַּת־שֶׁבַע אֶת מוֹת אוּרִיָּה אִשָּׁהּ,

וּבִכְיָהּ וּגְנִיחוֹתֶיהָ, כְּחַמּוּקֶיהָ וְשָׁדֶיהָ
נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים בְּשַׁעֲרֵי יְרֵכָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד.

The weeping of Bathsheba in the thighs’s gates of king David

Translated by Prof. Eitan Medini

Under a silvery sickle moon in Heaven clear of clouds

In a concealed  night by fictitious deafness and quite 

A tear on her cheek,

By her entire mouth’s words

She carries a prayer toward the Angels’ ships,

Morning and nights, Bathsheba weeping the death of her spouse Uriah

Her weeping, moans, like her curves and her breasts

Touching not touching the thighs’s of  king David.

וינייטת בנות צלפחד חמש יעלות כן במדבר

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

לעלוי נשמת ירדנה ברנוי עליה השלום, מורה בישראל ושליחה בגולה, מתנדבת מד"א שנהרגה בשעה שהגישה עזרה ראשונה לנפגעי תאונה בכביש שש לפני עשור. 

The Daughters of Zelophehad, as in Numbers 27:1-11
 illustration from The Bible and Its Story Taught by One

אדם 'כן' (לא 'כנה' כפי שהשיבוש הזה התאזרח), הוא אדם מהימן. " אִם כֵּנִ֣ים אַתֶּ֔ם..." (בראשית מ"ב,י"ט) שואל יוסף את אחיו הנדהמים, ותרגום יונתן כותב "אִם מְהֵמְנִין אַתּוּן", והן עונים כי אכן, "כֵּנִ֣ים אֲנָ֑חְנוּ לֹ֥א הָיִ֖ינוּ מְרַגְּלִֽים"! (שם, ל"א). קרובים לתובנה הזאת דברי המדרש הלומדים מתוך הפסוק "מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק, אַבְנֵי צֶ֗דֶק, אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם, אֲנִי֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם" (ויקראי"ט,ל"ו), כי כיון שההין כלול כבר באיפה, בא הביטוי 'וְהִ֥ין צֶ֖דֶק' לרמוז ש"הן", כלומר, "כן", צריך להיות כן צדק ואמין, וכמוהו גם ה"לאו", ובלשון המדרש, "...שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק" (ספרא,קדושים). אם מוצא פיו של האדם אינו מחייב אותו, ו'לאו' שלו הוא ספק 'לאו' , ו'הן' שלו ספק 'הן', מתרופפים החישוקים המהדקים את החברה, כי 'אין אמון בבני אדם' כשורת השיר העממי, וההפקר או הכוחנות המאיימים תמיד על הסדר הטוב, זוחלים אל תוכה מפרקים אותה מהרה.  הפסוק " כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֘ דֹּבְרֹת֒..."(במדבר כ"ז, ז') הוא פסוק בו מאשר הקדוש ברוך הו בכבודו ובעצמו כי העתירה של בנות צלפחד היא כנה, היא אמינה, והן, הבנות, מהימנות, ולכן " כֵּ֗ן "!

שני שירים על מתי מדבר

 בלפור חקק, משורר

אני הולך אל השירים

שאינם מתגלים בעולם  

בִּקְצֵה יְרוּשָׁלַיִם

אֲנִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ גַּן אֶחָד  נֶעֱלָם

שֶׁפָּנָיו נוֹהֲרִים כְּנָהָר

וַאֲנִי יוֹדֵעַ מִדִּבְרֵי הַנָּבִיא

שֶׁמִּכָּאן הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּעְיָן

וְאֶל הַמִּדְבָּר

שָׁם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִתְגַּלִּים בָּעוֹלָם

וינייטת מה טובו: שירת מה טובו לדורות

 יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

בלעם היה חרב מאגית להשכיר. הוא ברך תמורת שכר, וקילל ליטול שלמונים, מכר את קסמיו בכסף והפך נבואותיו למכרה ממון. גם באמונותיו שכר. כשם שהאמין באלי ארם נהריים נֵרְגַל ואֲשִׁימָא ,בבעל פעור ובכמוש המואבים ולבטח גם בסגל אלילי כנען למן הבעל והעשתורת, ועד לרשף ולמות, כן האמין באלוהי ישראל . הוא לא יכול היה להתעלם ממנו. אלוהות שעמד לה כוחה לגבור על כאלפיים אלי מצרים ובראשם חנום, ונפתיס, ומאהס אל המלחמה, ולהוציא את עמה מיד פרעה-גם הוא אל-  שהתנשא באורח מעורר חמלה ואמר, "מִ֤י יְ.קֹ.וָ.ק֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ" ( שמות ה',ב')  , הייתה אלוהות שאיש כבלעם ירא אותה וטיפח עמה קשרים, ציית לה מחד ודימה להיות קרוב לה כנביאה מאידך. "אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽו" (במדבר כ"ג,כ"ב), הוא שר בהתפעלות ובהערצה בשירו השני מעל אחת הגבעות הרמות. 

׳אחים הפכים׳ ספר ילדים על יעקב ועשיו

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

על ספר הילדים של שרון גבעוני, אחים הפכים (הוצאת סער, תל אביב 2017)

סיפורי המקרא שונים מאד מספרות הילדים הקלאסית בת זמננו. לשונם עתיקה, סגנונם בלתי מוכר לילדים, והם עמוסים מושגים אמוניים ותרבותיים הזרים להם לחלוטין. ואף על פי כן מן הראוי לקרבם  לילדים, וכבר מן הגיל הרך. מדוע? משום שעליהם מושתתת הזהות התרבותית של עם ישראל לדורותיו, משום שהם הפכו למיתוסים מכוננים בתרבות המערבית, ומשום שידוע שלאגדות ולסיפורי קדומים יש תרומה חשובה לחינוך האדם. הם תורמים להגברת מודעות הילדים לרגשותיהם, לפיתוח ערכיהם ולהעמקת הבנתם את העולם. דרך הדמויות וקורותיהן לומדים הילדים להתמודד עם פחדים, יצרים ורגשות. הם נחשפים לתופעות כמו נאמנות, גבורה, קנאה, תחרות, אהבה, מסירות וכדומה, מזדהים עם הגיבורים ושמחים כשהם נחלצים מתלאותיהם ומתפייסים זה עם זה. 

וינייטת קללת הקלוקל: קישואי הדמה וזוחלי עפר

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

 אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים

העקירה היא ניסיון מקיף. אדם נתלש ממקומו, תמיד בכאב, תמיד בחרדה מפני עתיד לא חווי. עד שהוא נוטע עצמו במקום אחר, הוא נע תלוש בעולמו, וגם אם מקום גידולו בעבר היה בו קללה יותר מברכה, הוא מתגעגע אל שולי המעט ומעצים אותם בדמיונו עד שמקום העבר נהיה כולו טוב.  ההווה שלו הוא הווה של בינתיים. הוא ניתק מן העבר ואל המחר לא הגיע, והיצרים היוצרים אינם מפרנסים את הנפש בקו זמן מרוסק, כי היא חשה שאין טעם במה שחולף, ואין עניין במה שלא בא עדיין, ואין תוחלת נודעת מן הבלתי נודע וביטחון בנסתרות.

בתמנע נמצאו אריגים עם שרידי צבע ממקור צמחי שמתוארכים לתקופת הברזל

אריג מתמנע, עשוי צמר ומעוטרים בפסי אדום וכחול. 

צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

נחשפה עדות לשימוש בצמחי צביעה באריגים מתקופת המלכים דוד ושלמה המלך. כך פורסם היום במגזין היוקרתי PLOS ONE, בהובלתם של ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות וד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף עם צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, מאוניברסיטת בר אילן ורשות העתיקות.

המיית בטני פועמת: חנה אשת אלקנה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

הֶמְיַת בִּטְנִי פּוֹעֶמֶת

לְצֶאֱצָא מִשֶּׁלִּי מִתְפַּלֶּלֶת

רֵיקוּתָהּ לַשָּׁוְא זוֹעֶקֶת

עֲקָרוּתִי בְּפָנַי הוֹלֶמֶת,

דפוס פירוש רש"י הראשון

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

Rashi statue in troyes

יפה לזכור את דפוס פירוש רש"י הראשון בשנת 1475 שהיה הספר העברי הראשון ולציין את העובדה שהיהודים היו אחוזי התפעלות מהדפוס כמכשיר להפצת דעת ואילו הנוצרים הקתולים מיד הקימו צנזורה כדי לאסור על הדפסת ספרים חשודים והמוסלמים אסרו על הדפוס מכל וכל!

פירוש רש"י לתורה הוא הספר העברי הראשון שנדפס בשנת  רל"ה (1475), או ליתר דיוק זו השנה שבה נדפס הספר העברי הראשון שעליו נקוב תאריך הדפסתו. הספר נדפס בעיר רג'יו די קאלאבריאה (Reggio di Calabria)  באיטליה.

על אודות הנחש

משׁה שׁפריר, משורר

וְהַנָּחָשׁ הָיָה "עָרוּם מִכֹּל חַיַּת-הַשָׂדֶה",

אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן שֶאָכַל מֵהַפְּרִי

(אַף שֶמֵּאָז וּמֵעוֹלָם לֹא הָיָה צִמְחוֹנִי),

שֶׁבָּחַר לָדַעַת מַהוּ רָע, מַהוּ רָע בִּלְבַד,

וּכְלָל לֹא לָמַד מַה יֵּשׁ בַּתֵּבֵל שֶׁהוּא גַּם טוֹב;

וְאוּלַי בְּשֶׁל כָּךְ הוּא גַּם בִּקֵּשׁ בְּעָרְמָתוֹ

לִהְיוֹת עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ שֶׁל אָדָם, בִּמְקוֹם אִשְׁתּוֹ.

איש קשיש היכבד ושב עכשו בביתך

משה שפריר, משורר

אִישׁ קָשִׁישׁ, אָדָם זָקֵן

 נָא הִכָּבֵד וְשֵׁב עַכְשָׁו בְּבֵיתֶךָ

וְשָׁם הֱיֵה  בְּשָׁכְבְךָ  וּבְקוּמְךָ.

וּבְשִׁבְתְּךָ כָּךְ בְּבֵיתְךָ

וְגַם בְּלֶכְתְּךָ בֵּינוֹת לַחֲדָרֶיךָ,

אוּלַי שָׁם תְּשַׁוֶּה אֶת חַיֶּיךָ לְנֶגֶד עֵינֶיךָ

 וְלֹא תִּזְכֹּר תָּמִיד כֵּיצָד וּמֶה עָשִׂיתָ

בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ בָּהּ חַיִּיתָ.

איש ואשה ואש

פרופ׳ עדנה אפק, אשת חינוך, מרצה וחוקרת ספרות ,לשון ותרבות

אִישׁ וְאִשָּׁה וְאֵשׁ

במחווה מאוחרת ללנארד כהן

וְהָאָרֶץ הָיְתָה אֵשׁ
וְאֵשׁ בְּתֹהוּ
וְשִׂפְתֵי אֵשׁ
וְאִישׁ, וְאִשָּׁה וְאֵשׁ.

סופיזם במדבר: וינייטה לפרשת קורח

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'.

  (במדבר פרק ט"ז, א'-ג')

ספור המעשה המתומצת בשלושה פסוקים אומר כי פרצה מרידה דו ראשית במחנה ישראל. בראש המריבה הראשונה, על הכהונה, עמד קורח ממטה לוי, הוא המטה של משה ואהרון. בראש המרידה השנייה, על המלוכה, עמדו דתן ואבירם, בני שבט ראובן שהודח מבכורתו עוד מימי יעקב אבינו. שתי המרידות עשו יד אחת וצרפו אל עצמן את כל האליטה הישראלית שלא מנתה אלא 250 איש, אבל שלטונה הפוליטי, המדיני, המשפטי היה מוחלט. הטענה של המורדים הייתה כי משה ואהרון התמלכו שלא בדין, זה על הכהונה וזה על המלוכה, והתנשאו על העם , דיכאו ,והנהיגו אותו הנהגה דיקטטורית.

יצחק והעקידה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

Claesz. van Swanenburg, 1589 - 1626

בִּרְאוֹת יִצְחָק אֶת

אָבִיו הַקָּם נֶגְדּוֹ,

וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ

וְעוֹמֵד לְשָחֳטוֹ-

קורח של חז“ל

פרופ‘ אביגדור שנאן, האוניברסיטה העברית

סנדרו בוטיצ'לי, עונשו של קורח (1481-1482), הקפלה הסיסטינית, הוותיקן

ספרות חז“ל עוסקת רבות באיש קורח ובמחלוקת שעורר כנגד משה ומנהיגותו, ואין להתפלא על שהוא מוצג בה באורח שלילי ביותר ודברים קשים של גנאי נאמרים כנגדו: קורח נתקנא במשה ובאהרן, ביקש לעצמו גדולה שלא היה ראוי לה, העז פניו ואמר כי ’אין תורה מן השמים ואין משה נביא ולא אהרן כהן גדול‘ (ירושלמי סנהדרין י, א), והמחלוקת שעורר מובאת כדוגמא קלאסית למחלוקת ’שאינה לשם שמים‘ (משנה אבות ה, יז). וכה גדול חטאו, עד שר‘ עקיבא - אף שהיו חכמים שלא הסכימו עמו - קבע כי ’עדת קורח אינה עתידה לעלות [מן השאול ולקום לתחיית המתים]‘ (משנה סנהדרין י, ג), ועוד הרבה כיוצא בזה.

מחאה אלטרנטיבית: ובני קורח לא מתו

זאב קינן, איש מקרא, רוח וספר

פרשת קֹרַח (במדבר ט״ז-י״ח) מספרת על קורח בן יצהר בן קהת בן לוי יחד עם דתן ואבירם בני שבט ראובן, אוספים מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל כדי לקרוא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרן. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל (במדבר ט״ז, לב-לג). לנוכח כזאת כיצד להבין את הכתוב בבמדבר כו, יא וּבְנֵי-קֹרַח לֹא-מֵתוּ?

לֹא מֵתוּ.

רַק עָמְדוּ מִסָּבִיב

עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל הַבּוֹר

וּזְעָקוֹת הַנּוֹפְלִים עוֹלוֹת אֶל הָאוֹר

וְקוֹל מְהַדְהֵד:

"הֵרֹמוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת

וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע".

"אָנֹכִי ה'.

ה' אֱלֹהֶיךָ.

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי.

לֹא יִהְיֶה לְךָ מַנְהִיג אַחֵר עַל פָּנַי.

פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים."

איזבל זרה ונכרייה

יפה לורנצי, משוררת

Andrea Celesti - Queen Jezabel Being Punished by Jehu

 איזבל זרה ונכרייה© *

אִיזֶבֶל בַּת מֶלֶךְ צִידוֹנִיּם הָיְתָה

זָרָה וְנָכְרִיָּה בְּאֶרֶץ לֹא לָהּ

מִנְּסִיכָה הָפְכָה מַלְכָּה בָּאָרֶץ הַזָּרָה,

כְּשֶׁאֲחְאָב מֶלֶךְ שׁוֹמְרוֹן אוֹתָהּ נָשָׂא לְאִשָּׁה

הַאִם שָׁפָר גּוֹרָלָהּ בְּשֶׁל כָּךְ, לַזֹּאת נִוַּדָּע בְּהֶמְשֵׁךְ הָעֲלִילָה.

׳ועץ חניתו כמנור ארגים׳ - הצעה פרשנית חדשה

עידו גרפינקל, מורה דרך המתמחה בסיורים מקראיים, בוגר החוג למקרא באוניברסיטה העברית

David gegen Goliath, Fugel

"וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים"?* 

מבוא 

קרב עמק האלה המסופר בשמ"א יז הוא אחד הסיפורים הידועים ביותר במקרא - דוד הצעיר מתמודד בדו-קרב מול הענק גלית הפלשתי והורג אותו. במאמר זה אשווה בין הסיפור הידוע, הארוך והמפורט ובין המסורת האלטרנטיבית, הקצרה והעלומה, הנמצאת בשמ"ב כא 19. בסוף ספר שמואל מופיעים ארבעה סיפורים קצרים על קרבות שניהלו דוד המלך ועבדיו נגד הפלשתים, אשר במהלכם הכו ארבעה גיבורים ישראלים את ארבעת "ילידי הרפה". לפי מסורת זו מי שהכה את גלית היה אדם בשם אלחנן בן יערי אורגים, שהיה, כמו דוד עצמו, מבית לחם. המסורת מהדהדת גם בספר דברי הימים (דה"א כ 5).   

במאמרי אתמקד במונח "מנור אורגים”, שמופיע במקרא בשמ״א יז 7; שמ״ב כא 19; דה״א יא 23; ו-כ 5, שהוא להערכתי המפתח להבנת המסורת. עד כה היה מקובל במחקר להבין את הצירוף הזה כדימוי לחניתו של גלית הפלשתי, כפי שמשתמע מהכתוב בשמ"א יז 7. אציע כאן הצעה אחרת, הקושרת את תיאור הכלי הזה לאותו אלחנן בן יערי. אני סבור כי יש לראות במנור האורגים את כלי הנשק המאולתר של אלחנן, שבעת צרה הביא לתשועה גדולה. זאת בדומה לכלי עבודה ולכלי בית אחרים ששימשו ככלי נשק מאולתרים על פי מסורות שונות במקרא. 
  

המלצות על ספרים תשעז 2017

הספריה העירונית של אמסטרדם
צילום: יואב מזור

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כל ספר הוא עולם מרוכז, כל ספר הוא יציר של אומן פיתוי הלוכד לעולמו נשמות: את נשמת כותבו-מולידו, את נשמות גיבוריו ואת נשמות קוראיו. כל ספר פותח עולמות, חד חידות, ומרחיב גבולות. ספר טוב מוסיף ידע ותובנות, מציג זוויות ראיה חדשות ולעיתים גם מפתיעות ומזמין לגמישות מחשבתית, לשונית, ערכית ותרבותית.

לִחְיוֹת אוֹתָהּ. דיון בשאלת הייצוג הנשי ב"אֱמֶת" מאת צביקה ניר

עדי אביטל-רוזין, סופרת חוקרת ספרות ומורה

הקיבוץ המאוחד

צביקה ניר, אמת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק תשע״ו - 2016, 309 עמודים [1]

     
רְאֵה אֱמֶת שֶׁנּוֹתֵן לָנוּ הַזְּמָן כְּמוֹ הַמַּיִם, לְאַט וְלִפְעָמִים מַהֵר. [2]

מה יש בה, בָּאֱמֶת, שהאנושות כה משתוקקת להבין? מה הביא את  הפילוסופיה לייחס לה חשיבות[3], מה גרם למיתולוגיה לטשטש אותה[4], מה הניע דתות להתפאר בה[5], מה מאיץ את הקבלה לפרש אותה[6], מה מפתה את האמנות לשוות לה פנים[7], את המדע לחשוף אותה[8], את הפוסט-סטרוקטורליזם לפרק אותה[9] ואת הרלטיביזם להכריז שאינה אחת[10]?

על מוצב אחד בלבנון, דלעת שמו

פרופ׳ איתן מדיני, רופא 

הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר

מתי פרידמן, דלעת: מוצב אחד בלבנון, מאנגלית: עליזה רז-מלצר, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, חבל מודיעין 2017, 208 עמודים

מלחמת לבנון הראשונה נסתימה בספטמבר 1982 וצה״ל נשאר ברצועת הבטחון לאורך גבול עם לבנון עד לעומק של כ-18 ק״מ. השטח התפרש על כ-10% משטחה של לבנון והתגוררו בו כ-200,000  תושבים לבנונים. הרצועה נועדה ליצור חיץ בין ישובי הצפון לבין המחבלים השוהים בלבנון וישראל הקימה בה שבעה מוצבים. דלעת היה אחד מהם.

ספרו של הסופר והעתונאי, מתי פרידמן, דלעת: מוצב אחד בלבנון, נכתב בעקבות שירותו הצבאי של המחבר במוצב. זהו ספר ענק בחשיבותו העיתונאית הפוליטית והצבאית, ספר שנוגע בנושא הפיקוד האזרחי והצבאי כמו גם בתגובות בעורף: תנועת המחאה ״ארבע אמהות״ ו״הקיבוץ״. הספר זכה לפרסים, ואתר ״אמזון״ כלל אותו (בגירסה המקורית באנגלית) בין עשרת הספרים הטובים ביותר של שנת 2016.

עקב וחטא המרגלים: וינייטת הארץ הטובה

 יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

יצחק מאיר

כל מקום שיש בו חבורה, חבורה משליטה בו חוקים, מקבלת על עצמה לאכוף אותם, ומודיעה מראש, מעשה הרתעה, כי העובר יישא עונשו והשומר יתוגמל. כל חבורה , בכל תרבות, מונה את העברות על החוק על פי סדר שנראה בעיניה כסולם החומרה, ומציבה כנגד כל אחת מהנה ענישה הראויה לה, ענישה קלה לעברה קלה, כבדה לעברה קשה, אולטימטיבית לעברה שאין עליה כפרה. אבל מעשה פלא, שומרי החוק - אין כל חבורה מציבה לפניהם סולם של גמול על פי כל מעשה ומעשה, גם מפני ששמירה על החוק אינה מעשה ברירה בין חוק ראוי לחוק ראוי יותר, וגם מפני שאין גומלים על מה שמתוקן מכל מקום כי זה כל האדם המתוקן.

אכן, הספר אלים: ״בשבחי הבדידות״ של ערן ויזל

ד״ר נפתלי משל, האוניברסיטה העברית

ידיעות—ספרי חמד

רומן הביכורים של ערן ויזל, בשבחי הבדידות (ידיעות—ספרי חמד, 2016) הוא רומן מטלטל. עוד לפני שרכשתי אותו, המלצתי עליו לאחותי, שקנתה אותו מיד (אקדמון, 98 ש"ח, שווה כל שקל) ומסרה אותו לידיי כעבור שלושה ימים ושלושים עמודים. הספר אלים מדי ואינו לטעמה. נטלתי את הספר מידיה בשתיקה. אני אוחז ביהלום, זאת ידעתי—אף לפני שהתחלתי לקרוא.

אכן, הספר אלים: תארו לעצמכם מפגש בין האלימות-לשם-אלימות בסגנון טַרַנְטינו עם דמות שפופה מאחת הפינות האזוטריות של מדעי היהדות, בסגנון "הערת שוליים." עם זאת, מצאתי שאני מתחלחל פחות מן האלימות הפיזית מאשר מן המועקה הנפשית שהשרה עליי המפגש פנים-אל-פנים עם האנטי-גיבור. 

״המשפחה הראשונה״ - משפחת נשיא ארצות-הברית בסבך שקרים וסודות

אבי מזור, מעצב גראפי 

הוצאת מודן

דיוויד באלדאצ'י, המשפחה הראשונה, הוצאת מודן, 2011, 460 עמודים

הכל התחיל במסיבת יום הולדת 12 שגרתית עם עוגה, בלונים והרבה ילדים שמחים. עד כאן הכל שגרתי. אבל שום דבר לא היה שגרתי באירוע הזה: המיקום הוא המעון הנופש הנשיאותי "קמפ דיוויד" וכלת השמחה היא האחיינית של נשיא ארצות הברית.

מספר שעות לאחר תום המסיבה נחטפת כלת השמחה והמשפחה הנשיאותית כולה נסחפת לתוך סיוט. אשת הנשיא, ג'יין קוקס, מגייסת שני סוכני CIA לשעבר וחוקרים פרטיים בהווה – שון קינג ומישל מקסוול לעזור בחקירה. לשני הסוכנים הסטוריה ארוכה עם המשפחה הנשיאותית ובייחוד עם אשת הנשיא.

אהבה תמה וטראגית: על הרומן הקלאסי ״פאול ווירג'יניה״ של ברנרדין דה סנט-פייר

הדה רכניץ, מרצה וחוקרת בנושאים אמריקאיים

כילדה קטנה הוקסמתי מהספרים הרבים שהביטו בי מהספרייה בבית הוריי. אך במיוחד קרץ לי ספר ישן, קטן מידות, שעל כריכתו היה איור של ילד וילדה מעולמות שנראו לי רחוקים, כך לפחות שפטתי לפי הצורה בה היו לבושים והטבע שנראה ברקע. מאד רציתי לשמוע את הסיפור, אך הוריי טענו שאני קטנה מידי והספר לא מתאים לילדים בגילי. בדמיוני, התחלתי לארוג עלילות שונות ומשונות, על אותו זוג ילדים וככל שהסירוב של הוריי להקריא לי אותו הפך לקטגורי יותר, כך המסתורין סביב הספר ואיתו סקרנותי, גברו.

על הספר: האבודים: ששה מתוך ששה מליון

ד״ר צביה רחמי-שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

ספרי עליית גג

דניאל מנדלסון, האבודים: ששה מתוך ששה מליון, מאנגלית: אביעד שטיר, הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2008, 648 עמודים

Daniel Mendelsohn, The Lost: A Search for Six of Six Million, New York 2006 

בעשור האחרון הופיעו ספרים רבים, העוסקים בחקר שרשים אישיים , חקר גניאולוגי בפרט וחקר גנאולוגי יהודי בפרט. לא מעט ניצולי שואה או נכון יותר דור שני או שלישי לשואה בישראל ועוד יותר בארצות הברית ובאירופה המערבית מחפשים את שורשיהם בצמא. באמצעות מסמכים, חקר מצבות, חיפוש בילקוטי קהילות, תמונות, אינטרנט - ממש בלשות הסטורית -  נוצרו לא רק מפגשים מרגשים וגילוי קרובים מפזורות שונות אלא גם ספרים מרגשים רבים. רב-המכר עטור הפרסים, ״האבודים: ששה מתוך ששה מליון״, הוא אחד כזה.

״אבי אבי״ קורא הבן לאביו, יעקב מאיר, שנפל במלחמת ששת הימים

ד״ר צביה רחימי-שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

משה מאיר, אבי אבי, הוצאת טובי, ירושלים 2009, 262 עמודים

יובל שנים לאיחוד ירושלים בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים הוא לא רק ארוע לאומי בתולדות מדינת ישראל אלא גם ארוע פרטי בחיי משפחת המורה והמחנך יעקב מאיר ז"ל ובחיי תלמידיו.

על הספר ׳בנדיט׳ של איתמר אורלב

ד״ר צביה רחימי-שפרן, מחנכת וחוקרת חינוך

הוצאת עם עובד

איתמר אורלב – בנדיט , ספרים לעם, הוצאת עם עובד, תשע"ו 2016, 424 עמודים

הספר הזה הוא מסע רב-מרכיבים: מצד אחד מסע פיזי אל פולין של אדם מבוגר, אשר עזב את אביו לפני עשרים שנה והגיע לישראל עם אמו היהודיה, עם אחיו ושתי אחיותיו. מצד שני זהו מסע נפשי מטלטל שלו, המתחיל עם ההחלטה בכלל לנסוע לבקר את אביו, הנמשך עם פגישותיו עם אביו, הזקן הגר בבדידות איומה בבית אבות בוורשה, המאפשר לו שוב להיוכח בהתנהגותו האלימה מלאת אדי וודקה זולה וסיגריות זולות, אך אולי גם בייסורי מצפון על התנהגותו כלפי משפחתו, אשתו וילדיו וגם כלפי אחיותיו האיכרות, החיות והגרות עדיין באותם הכפרים, שגרו אז בעבר.