שישה שירים: רחובות, קפה ואן גוך, מה ׳יוצא׳ מכתיבת שירה, עץ השדה, ימי מלחמה, לידיעת הציבור

 טובי סופר

שישה שירים: "רחובות", "קפה ואן גוך", ״מה ׳יוצא׳ מכתיבת שירה״, "עץ השדה", ״ימי מלחמה״, ״לידיעת הציבור״.  

טובי סופר בקפה ואן גוך. צילום: איתי מירוז

רְחוֹבוֹת / טוּבִי סוֹפֵר

אֲנִי מְנַסֶּה לִהְיוֹת מְמֻקָּד

וּלְדַבֵּר עַל שִׁירָה בִּלְבַד,

לָכֵן אַל תְּנַסּוּ לְהָסֵב אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי

לְמָה שֶׁקּוֹרֶה כָּעֵת בָּרְחוֹבוֹת.

עֲשׂוּ לִי טוֹבָה, בְּלִי רְחוֹבוֹת.

הָיוּ יָמִים שֶׁחַיַּי, אִם לִנְקֹט לָשׁוֹן פִּיּוּטִית,

הָיוּ רְחוֹבוֹת לְלֹא מוֹצָא.

וְאָז לֹא הָיוּ כָּל הַדְּגָלִים הָאֵלֶּה

וְכָל הָאֲנָשִׁים בַּכִּכָּרוֹת. 

הָיִיתִי הַדֶּגֶל וְהָיִיתִי הַהַפְגָּנָה,

וְאִם אַתֶּם מִתְעַקְּשִׁים לָדַעַת, אָז כֵּן:

בִּשְׁנוֹת הַ־80 רְחוֹבוֹת תֵּל אָבִיב

רָעֲדוּ מִתְּשׁוּקָה, 

וְכָל הָעִיר הָיְתָה 

אַהֲבָה בְּתוֹךְ אַהֲבָה,

וְלִי, רַק לִי, לֹא נִמְצְאָה. 

וְהָיִיתִי לְבַד כְּמוֹ רְחוֹב.

(תל אביב, יולי, 2023)

קָפֵה וַאן גוֹךְ / טוּבִי סוֹפֵר

הַשֵּׂעָר הָאָדֹם שֶׁל הַמֶּלְצַר בְּקָפֵה וַאן גוֹךְ

בְּבּוּקָרֵשְׂט

מִתְכַּתֵּב נִפְלָא

עִם מִסְגְּרוֹת הַזָּהָב עַל הַקִּירוֹת

וְעִם הַשֶּׁלֶט עַל דֶּלֶת הַשֵּׁרוּתִים בַּמָּקוֹם:

"לְשִׁמּוּשָׁם שֶׁל כָּל סוּגֵי בְּנֵי הָאָדָם 

וְגַם לְמִי שֶׁמַּגְדִּירִים עַצְמָם

בְּנֵי אוֹ בְּנוֹת יָם".

מָה "יוֹצֵא" מִכְּתִיבַת שִׁירָה / טוּבִי סוֹפֵר 

תַּלְמִיד בְּתִיכוֹן שָׁאַל אוֹתִי

מָה "יוֹצֵא" לִי מִכְּתִיבַת שִׁירִים?

נִסִּיתִי לְכַוֵּן לְדַעֲתוֹ וְהֵשַׁבְתִּי

כִּי לֹא עַל כָּל מַעֲשֵׂינוּ בָּעוֹלָם

"נִגְזֹר קוּפּוֹן".

הִזְכַּרְתִּי לוֹ אֶת סִפּוּר נֹחַ

וְאָמַרְתִּי שֶׁכְּתִיבַת שִׁיר

הִיא סוּג שֶׁל הַפְרָחַת יוֹנָה:

לְעוֹלָם אֵין לָדַעַת

עַל אֵיזֶה אֲרָרַט הִיא תִּנְחַת.

הַתַּלְמִיד סִכֵּם בִּשְׁאֵלָה:

"אָז זֶה כְּמוֹ לִשְׁלֹחַ מִכְתָּב

בְּבַקְבּוּק חָתוּם בְּיָם סוֹעֵר

כְּשֶׁהַסְּפִינָה שֶׁלְּךָ טוֹבַעַת?"

עָנִיתִי: "פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר".

עֵץ הַשָּׂדֶה / טוּבִי סוֹפֵר

מַדּוּעַ אוֹמְרִים: "הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"?

הִכַּרְתִּי אֲנָשִׁים שֶׁחַיֵּיהֶם חָלְפוּ בְּהַמְתָּנָה

לְעוֹנַת הַפְּרִיחָה הַנְּכוֹנָה.

יְמֵי מִלְחָמָה / טוּבִי סוֹפֵר

כַּמָּה קָשֶׁה הָיָה לִי לְגַלּוֹת

כִּי גַּם בְּעֵת מִלְחָמָה,

חֲטוּפִים וּמִנְהָרוֹת,

בְּנֵי אָדָם מוֹסִיפִים לְהִתְאַהֵב

וּלְהִפָּרֵד,

פְּרָחִים פּוֹרְחִים

בְּצִבְעֵיהֶם הַמְּטֹרָפִים,

צִפּוֹרִים עוֹדָן נוֹדְדוֹת, 

תַּלְמִידִים נִבְחָנִים

בְּהִיסְטוֹרְיָה וּבְאֶזְרָחוּת, 

וְהַטִּפְּשׁוּת וְהֶבֶל הַחַיִּים 

גַּם הֵם כִּבְיָמִים אֲחֵרִים.

לִידִיעַת הַצִּבּוּר / טוּבִי סוֹפֵר

הָאֱנוֹשׁוּת תָּמִיד יְכוֹלָה לְהַפְתִּיעַ

לְרָעָה.