וינייטת החירות שלא תיגמר לעולם: מוטת כנפי העבדות השחורות

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

Egyptian harvest

גזירת השם 'עבד' משורש ע.ב.ד נושאת באחריות לעובדה החותכת כי בעיני הבריות 'עבדות' היא קודם לכל עבודה ללא שכר. השעבוד- הפיכת אדם לעבד- הוא כפיית עבודת חינם, אבל  הכפייה, בייסורים, בשלשלות ממש, בהגבלת זכויות אלה או אחרות, היא אמצעי, לא תכלית. היווצרות המושג 'עבד' מן השורש ע.ב.ד מקבעת בתודעה את ההבנה הזאת אפילו במודעות המשעבד עצמו. ישראל כבר הולכים שלושה ימים במדבר אל גדות ים סוף לחצות את התהום המפרידה בין עבדות לחירות, והנה אומר המספר המקראי " וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי  שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ" (שמות ד', ה֠). בלשון ימינו משמע הדברים הוא כי לבריחת העם יש תוצאה 'מצערת' אחת, אובדן משאב. לא היה לו לפרעה לנהל משא ומתן עם נביאם של העבדים על זכות עבודת אלוהיהם במדבר. למשאב אין אלוהים. פרעה טעה, אך עתה הפך ליבו, הודה בטעותו והבין כי משאב הוא משאב, לא יותר, והוא יצא רכוב על סוסי הממלכה הגזולה להשיב לה את אוצרה. 

כמה שנים נמשך שעבוד מצרים על פי האמונות והדעות שבמקרא?

פרעה

כמה שנים נמשך שעבוד מצרים? לכאורה התשובה על שאלה זו נאמרה מפורשות בדברי ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום עינו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג). עם זאת מוסרת התורה, בעת סיפור יציאת בני ישראל ממצרים, נתון שונה במקצת: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב, מ). אפשר היה לכאורה לפשר בין שני נתונים אלה מתוך הנחה כי לפי מסורת זו ישבו בני ישראל במצרים שלושים שנה קודם שהחל שעבודם שם, שעבוד שהתמיד במשך ארבע מאות שנים נוספות.

המאבק על החירות ושבועת השביעיות של מועדי דרור

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

פרפרי דרור פורשים כנפיים מדפי הספר

וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.(שמות לב טז) אל תקרא חָרוּת אלא חירות" (מסכת אבות, ו, ב)...

עם ישראל נולד בסימן חוויית העבדות וכיסופי החירות: המעבר ממשפחה בת חורין שקורותיה מתוארות בספר בראשית, לעם עבדים, שראשית התגבשותו הציבורית הכרוכה בסבל משותף, מתוארת בספר שמות, הוא המעבר מחירות לעבדות ומעבדות לחירות. ראשיתו של עם ישראל בבית עבדים במצרים (שמות א: ט-יד) והגדרתו כעם ראשיתה בקריאת החירות "שלח את עמי ויעבדוני", הנשנית שבע פעמים בסיפור יציאת מצרים ומחליפה את השעבוד הכפוי לאדם בשעבוד מרצון לאל. זכר השעבוד המר והיציאה לחירות הנכספת חוזר ונשנה לאורך המקרא ומכונן את יחסי-הגומלין בין העם לאלוהיו כיחס בין משועבד חסר אונים הנאבק תחת שרירות לב המשעבד, לבין משחרר רב חסד ועוצמה המבקש להשתית חוק של צדק, חירות וקדושה. זיכרון סבל השעבוד הכפוי לעריצות אנושית וקדושת החירות המותנית בשעבוד מרצון לאל, מצויים ביסודו של לוח השביעיות העתיק הבא להנציח את מקצב הקדושה, החירות והצדק במחזור שביעוני קבוע הקושר בין חוקות שמים וארץ.

המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים - ראיון עם פרופ' קנוהל

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

* ראיון עם פרופ' ישראל קנוהל שערכתי ב-2012 עם הופעת ספרו 'השם'. 

פרופ‘ ישראל קנוהל, הופעת ספרך החדש, ’השם - המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים‘ (הוצאת דביר 2012), היא הזדמנות נעימה לשוחח אתך על מחקריך. 

הופעת ’השם‘ עוררה התעניינות עצומה בציבור וכל כלי התקשורת, כמדומני, סיקרו אותה. קולך נשמע בראיונות ברדיו, בטלוויזיה ובעתונות הכתובה, ומוסף העתון הנפוץ במדינה אף הקדיש לה כתבה נרחבת במיוחד. איך אתה מסביר את ההתעניינות הסוחפת הזאת? 

הספר יצא ערב הפסח ויש בו תיאוריה חדשנית לגבי יציאת מצרים. נדמה לי שזו הייתה הסיבה להתענינות התקשורתית.

מדוע הענקת לספרך את השם המצמרר, ’השם‘?

הרעיון היה של המו"ל ולא שלי.

דם הפסח, עקידת יצחק וגורן ארנן

פרופ‘ ישראל יובל, האוניברסיטה העברית

מנשה קדישמן, עקידת יצחק, גן הפסלים בתל השומר
צילום: ד״ר אבישי טייכר

פעמיים נזכר בפרשת ’בא‘ (שמות י, א - יג, טז) הנימוק לצו שנצטוו בני ישראל לשחוט שה בערב יציאתם ממצרים. בפעם הראשונה בדברי ה‘ למשה ולאהרן: ’וראיתי את הדם ופסחתי עליכם‘ (שמות יב, יג), ובפעם שנייה בנאום משה אל זקני ישראל: ’וראה את הדם על המשקוף... ופסח ה‘ על הפתח‘ (שם, פסוק כג). לפועל ’פסח‘ נודעת ככל הנראה המשמעות של הצלה והגנה, כמו בישעיה לא, ה: ’כן יגן ה‘ צבאות על ירושלם, גנון והציל, פסוח והמליט‘. ראיית דם השה בידי האל אמורה אפוא להגן על ישראל מפני ’הנגף‘ בעת ש‘המשחית‘ יכה בבכורי מצרים. לפי פשוטו של מקרא, ראיית דם השה בידי האל מבטאת את סגולתו של הקורבן להציל את בכור האדם מיד המשחית. דם הבהמה הוא תמורה לדם האדם. 

סיפור יציאת מצרים בציוריה של סבינה סעד

כל הסיפור

ההגדה של פסח ביצירתה של סבינה סעד

ארבעה בנים

מעבדות לחירות (שמות ז-יב) דרך משחק סולמות ונחשים

נועה אשל-אביגור, 'כרם' - מכון להכשרת מורים לחינוך הומניסטי

משחק סולמות ונחשים הוא משחק שבו מתקדמים וחוזרים אחורה מספר פעמים. הוא מאפשר לדמות בצורה חווייתית את המשא ומתן הקיים בסיפור יציאת מצרים, את הפניה החוזרת לפרעה מספר פעמים וההפכפכות של החלטותיו, וכן לדמות תהליך ארוך של מסע בדרך לחירות.

נהפכו עליה ציריה: שיר לכלתו של עלי

הרצל חקק, משורר

דרך עפר בשילה

אִישׁ הַבְּשׂוֹרָה לֹא בָּא מִן הַקְּרָב

לְבֵיתִי. חֶרֶשׁ כָּתַבְתִּי מְגִלָּה

לְאַחַי בְּדוֹרִי. בְּלֵילִי. 

וְהִנֵּה רְאִיתִיהָ. לֹא יָדַעְתִּי שְׁמָהּ.

אָמְרוּ לִי: יָבְשׁוּ פָּנֶיהָ. כַּלָּתוֹ

שֶׁל עֵלִי.

משה אהרן ומרים - אחים, מנהיגים ומתחרים

ד“ר לאה מזור, החוג למקרא, האוניברסיטה העברית

האשה אשר לקח?

משה, אהרון ומרים היו אחים ככתוב 'ויקח עמרם את יוכבד דֹדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה' (שמות ו, כ וראו גם דה"א כג, יג) או 'ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחֹתם' (במדבר כו, נט). ומי מהם הוציא את בני ישראל ממצרים? לפי המסורת שנשתמרה בנבואת מיכה היו אלה שלושתם. 'כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים' (ו, ד). לפי מסורת אחרת רק משה ואהרון הוציאו את ישראל ממצרים. למשל, 'נחית כצאן עמך, ביד משה ואהרן' (תהלים עז, כא וראו גם יהושע כד, ה). אין צורך לומר ששתי המסורות הללו מתנגשות עם המסורת המרכזית בתורה המספרת על משה כמנהיג היחיד שהוציא את ישראל ממצרים. 

בחזרה ממצרים

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בדימוס)

הפירמידות של גיזה

בהגדה של פסח כתוב לאמור:// "חייב אדם לראות עצמו בכל דור// כאילו הוא יצא מארץ היאור".// שכך יוכל להרגיש את התקופה// שהייתה בתולדותינו לגלגל תנופה.// אכן, אפשר בימינו לקיים את מצוות ההגדה:// לחצות את התעלה וגם לחזור מגדה לגדה// וללמוד מעט על חיי תקופה בהיסטוריה// בדרך חווייתית ולא רק בתיאוריה.//

המורה והחוקר ד"ר דוד כהן-צמח מדבר על המקרא והוראתו

מראיינת, ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

• • דוד כהן-צמח, אתה איש מקרא וחינוך מובהק. תלמידיך פתחו בפייסבוק דף שבו הם מציגים את עצמם כ‘תלמידיו בעבר ובהווה של המורה הדגול דוד כהן צמח‘. אחד מתלמידך כתב שם שאתה ’אחד המורים היחידים שאני נזכר בו כל הזמן לאורך החיים שלי. באמת מורה לחיים‘. בנוסף ובמקביל להוראתך רבת השנים בבית הספר התיכון אתה מנחה סטודנטים להוראה, מרצה בהשתלמויות מורים, תורם מידיעותיך בדרכים שונות ומגוונות למקראנט - אתר האינטרנט של מורי התנ“ך בישראל, ומפרסם מחקרים במקרא. מה מושך אותך אל המקרא והוראתו?

    אני מתעניין באדם. האדם על מכלול אמונותיו, רגשותיו, יצריו, מחשבותיו ודרכי פעולותיו מעסיק אותי.  בילדותי סיפורי המקרא רתקו אותי מאד בשל יכולתם להציג את האדם על מורכבותו וססגוניותו.

אשת לוט - המלח כשריון עוטה גופה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

אשת לוט

יָדָהּ בְּיָדוֹ וְהֵם בַּמְּנוּסָה,

הַגָּפְרִית וְהָאֵשׁ בַּעֲקֵבָם

חֹשֶׁךְ סָבִיב, מְהוּמָה,

סְדוֹם נֶהֱפֶכֶת עַל יְסוֹדָהּ,

לְאָחוֹר תבט בְּחֶמְלָה כְּאוּבָה,

עַל מִשְׁפַּחְתָּהּ הַנִּשְׂרֶפֶת,

צִנָּה לוֹהֶבֶת בְּלִבָּהּ הַחַם,

כְּשֶׁשִּׁרְיוֹן מֶלַח עוֹטֵה גּוּפָה. 

חמשירי המגילה

מילים: משה שפריר    ציור: סבינה סעד

עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְעוֹד שֶׁבַע

מְדִינוֹת הוּא מָלַךְ דֶּרֶךְ קֶבַע,

אַךְ עַל וַשְׁתִּי אִשְׁתּוֹ

בְּחַדְרֵי הַרְמוֹנוֹ
לֹא שָׁלַט הוּא כְּדֶרֶךְ-הַטֶּבַע.

השתוללות לפורים

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

בִּשְׁלַל שַׁרְווּלֵיהֶם,

בְּמִצְהֲלוֹת הַהֲמוֹנִים,

נִכְנְסוּ לָאַרְמוֹנוֹת בִּמְּהוּמָה רַבָּתִי

מסכה שחורה

יעקב פורת, אמן

אחת משתי גירסות של הדפס חיתוך-לינוליאום קטן [19-14 ס"מ] שנוצר ב 1992.
 mono-print [=קיים עותק אחד בלבד].

זה הפורים שלי: היריעה היורדת ביני לבין האנטישמיות של המן

 בתוך התחריט

יצחק מאיר, סופר

 

Jews loading onto trains 

חיי הפגישו אותי עם אנטישמיות. נעקרתי מעיר לידתי בעודני תינוק, ולא ידעתי אפילו כי נעקרתי. עליתי ברכבת ברציפי טרם שחר שנסעה לה לאן שנסעה ולא ידעתי אלא שכך הם חייו של תינוק כמותי. לא שנאו אותי. לא אהבו אותי. לא רדפו את אבי עליו השלום ולא את אמי נוחה עדן, ולא את הנשים והאנשים הצפופים שנתלו בדלתות הקרונות הצרות בידם האחת וידם השנייה אוחזת במזוודות קטנות אותן אינני יודע לשכוח. לא הייתה בי עצבת. לא בהלה. אני זוכר כי קורה בי בוקר שלא קרה לי עד אז והוא חדש ויש בו מן הקסם של הלא נודע והלא מוכר המעורר סקרנות אין קץ, משהו שיבוא מן הנסתרות, ולא ידעתי מה ריתק אותי. דעתי הקטנה לא ידעה אלא את דעתה הקטנה. לא אשמו לי. לא חטאו להוריי. לא  להמון - דומה היה בעיניי כי הרציף אינו מספיק לכל ההמון- שלא ראיתי בו אנשים שנסים על נפשם ובוודאי לא רדופים ומאוימים ולא היה בעולמי בכלל מי שרודף אלא רק אור חיווריין בתוך אדי קיטור שליחכו את רגלי העולים ברכבת. ברור לכל מי שלא חווה את התחנה האפלה הסואנת הרועשת הדחוסה הצופרת הקרועה מתוך אגד של סיפורי אגדות אימה כתחריט נחושת שאינו חדל לנוע בתוך עמודו, שהייתה זו פגישה עם אנטישמיות. אלא מה. אבל אני, שחוויתי, שהייתי בתוך התחריט, לא נפגשתי אלא עם חיי.

מי את אסתר? שייכת? זרה?

מכון שלום הרטמן

הצצה לספרה של ד"ר אורית אבנרי, עומדות על הסף: שייכות וזרות במגילת רות ואסתר, יהדויות, מכון שלום הרטמן, ירושלים תשע״ה. 

הוראת מגילת אסתר: לימוד דרך סינמה – סיפורו של אלאדין וסיפורם של מרדכי ואסתר

עדינה הכהן-זבלוקי, האוניברסיטה העברית

עדינה הכהן-זבלוקי

מבוא

ברצוני להציג אפשרות הוראה של מגילת אסתר בצורה בלתי פרונטאלית על ידי שימוש במדיה של סינמה. שילוב מיומנויות מגוונות בהוראה ולימוד יצירתי, פותחים בפני התלמידים דלת לעולם מופלא "מחוץ לקופסה", או יותר נכון מחוץ לכיתה המרובעת שהם יושבים בה כל היום. במקום לקבע את מחשבות התלמידים ואת יכולותיהם ללמידה פרונטאלית, העתקה מהלוח, שינון חומר (הנגיש להם בכל מקרה בכל האמצעים האלקטרונים שבידיהם) ומבחנים יבשים, ניתן לאתגר אותם לחשיבה יצירתית. חוויה המאפשרת להם להתבטא בצורות שונות ולחוות למידה בערוצי תקשורת שונים. למידה כזו יכולה להיות מובנת, מהנה, ואף לעזור לתלמידים עם קשיים בכתיבה, הבנת הנקרא וקשב וריכוז להצליח בלמידה מבלי להיחסם על ידי הקשיים הללו. הרבה כיתות הן הטרוגניות ומצריכות מהמורה לחפש דרכים שונות להגיע אל כל תלמיד ולתת לכל תלמיד אפשרות ללמוד ולפרוח.  

Aladin - illustré par Albert Robida - Paris - Imagerie merveilleuse de l'Enfance - Illustration de la page 4

פורים שחל בו תשעה באב

יוסף עוזר, משורר

Edwin Longsden Long,  Esther haram, 1878

נְתָאֵר לָנוּ שֶׁמָּרְדְּכַי הַיְּהוּדִי

הָיָה נִבְחַר לִמְלֹךְ עַל 127 מְדִינוֹת.   

נְתָאֵר: וַשְׁתִּי הִיא שֶׁמַּדִּיחָה אֶת הַמֶּלֶךְ

וּמַמְלִיכָה אֶת מָרְדְּכַי.

וְלֹא הָיִינוּ נִכְלָמִים מִמְּחִיאוֹת כַּפַּיִם

שֶׁמְּקַבֶּלֶת עַד הַיּוֹם אֶסְתֵּר הַנֶּאֱנֶסֶת.

מַסֵּכוֹת עוֹטוֹת בְּנוֹתֵינוּ כָּל פּוּרִים. 

קדש, קדש ברנע ומבצע קדש

נסיון לתאר את יציאת מצרים במפה

היישוב קדש, או בשמו המלא קדש ברנע (במדבר לב, ח; לג, לז; לד, ד), היה נווה-מדבר חשוב בחצי האי סיני, והוא מוזכר גם בתיאור הגבול הדרומי של הארץ (לד, ד). קדש נזכרת כבר בסיפורים על אברהם ויצחק (בראשית יד, ז; טז, יד; כ, א), אך רוב המסורות הקשורות במקום זה הן מתיאורי נדודי ישראל במדבר. משם נשלחו המרגלים לתור את הארץ, ולשם חזרו (במדבר יג, כו; דברים א, יט ואילך; יהושע יד, ו-ז, ועוד); שם מתה מרים ושם נקברה (במדבר כ, א); משם שלח משה שליחים אל מלכי אדום ומואב כדי לבקש לעבור בארצותיהם (במדבר כ, יד-כא ועוד); בקרבת מקום, בהר ההר, מת אהרן (במדבר כ, כב ועוד); שם ישבו בני ישראל ימים רבים (דברים א, מו) ומשם החלו לנדוד במדבר (דברים ב, יד).

מבעד לפריזמה מאירת פנים: ונייטה לפרשת משפטים

יצחק מאיר, הוגה דעות סופר ומשורר

שבת בין הערביים, מסתורין. געגועים בצוותא של ניגון לעולמות שמעבר. מאה הברכות של אותו יום הפותחות כולן ב"ברוך אתה" האינטימי, מנויות כבר כמעט כולן. ה"אתה" הישיר, הקרוב, הבלתי אמצעי כביכול, מתמזג בשירה הפותחת במנחה "אחה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל בארץ". נפלו מחיצות. אלוהים שמשורר התהלים אומר עליו "כִּֽי אַתָּ֤ה ה' עֶלְי֥וֹן עַל כָּל הָאָ֑רֶץ מְאֹ֥ד נַ֝עֲלֵ֗יתָ עַל כָּל אֱלֹהִֽים" (תהלים צ"ז,ט') ושהפרשן המלבי"ם אומר עליו "כי אתה, על ידי משפטיך, נעשית עליון על כל הארץ, שיכירו הכל שאתה העליון והסבה הראשונה"- מתרפקים עליו ב"אתה" כאילו הנעלה חובק מרחוק את הקרוב, ואומרים לו "עמך ישראל", משל יש לו  לקונה שמים וארץ קניין מיוחד בתוך הקניין כולו. "וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד יְמִינִֽי" (שם ע"ג,כ"ג) אומר המשורר, וחותם שירו בתיבות "וַאֲנִ֤י קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י ט֥וֹב שַׁתִּ֤י׀ בַּאדֹנָ֣י יְ.קֹ.וִ֣.ק מַחְסִ֑י" ( שם,כ"ח). מה הוא הגשר הזה בין וַאֲנִ֤י המאמין הרתוק זעיר זעיר לארץ לבין אלוהיו המשוטט באדנות ביקום ומלואו, מהו ה'אני' וה'אתה', גשר ברזל - גם אין למוש אותו? גשר מיסטי המרחף כמשל? דימויים אלגוריים? מהות? 

זמן ערום

דיתה שביט, ציירת, סופרת ומשוררת  

זמן מסמא עיניים

זְמַן עָרוּם

מִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה

מְסַמֵּא עֵינַיִים

צְעִירוֹת

מֵרְאוֹת

נְכוֹחָה

רְעוֹת

בִּשְׂדוֹת 

זָרִים.

דרכים לפיענוח סיפור מקראי

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הסיפור המקראי תחת זכוכית מגדלת

הדברים הבאים הם בחזקת צרור מפתחות שיסייעו לכם לפתוח דלתות לעולמות המשמעות של הסיפור המקראי, אבל אם תישמו אותם באופן מושכל תגלו שהם  שהתגליות המקראיות הופכות מהר מאד גם לתגליות על עצמכם ועל מורכבות המצב האנושי.
ובכן,
בבואכם לפענח סיפור מקראי תנו לבכם לתופעות הבאות כדי לרדת לצפונותיו:

כתיבת עבודה סימינריונית: הבטים מהותיים

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

העבודה הסימינריונית היא גולת הכותרת של הלימודים האקדמיים לתואר ראשון. במחקר רציני ומאומץ תחוו בוודאי את חדוות הדעת המשכרת כמו גם שעות של קושי ושל תסכול שהן חלק בלתי נפרד מדרך המחקר. מטרת ההארות שלהלן היא להבהיר לכם את משמעותה של העבודה הסימינריונית כדי שתוכלו להפיק ממנה את מירב התועלת ולבצעה ביעילות תוך פרק זמן סביר. 

המייחד את העבודה הסימינריונית ממבחנים ומתרגילים הוא שבמבחנים ובתרגילים המרצים קובעים עבורכם את הנושאים ואת חומרי הקריאה, בעוד שבעבודה הסימינריונית לא רק שאתם עצמכם בוחרים את התכנים ואת חומרי הקריאה אלא גם קובעים את המטרות, הדגשים, הטענות והמסקנות. עבודה סימינריונית היא עבודה אישית וייחודית שבה כל אחד מוזמן לבחור בנושא המושך את לבו מתוך התחום הרחב של הקורס שבמסגרתו היא נכתבת. העבודה הסימינריונית איננה מבוססת כמו המבחן על היכולת לזכור דברים אלא על היכולת לחשוב עליהם, להפנימם וליישמם להקשרים מתחדשים. החוקרים הם יצרני הידע, והידע האנושי הוא פרי מאמץ מצטבר של דורות של חוקרים. בעבודה הסימינריונית אתם מתנסים במעבר מצרכנות הידע לייצורו, ואף שלא תדרשו לחדש חידושים מחקריים - אם כי ייתכן מאד שתגיעו לכאלה(!), תחוו לפחות מהבחינה האישית-ביוגרפית את חוויית ייצור הידע.

עבודה סימינריונית במקרא - הנחיות טכניות לכתיבה אקדמית

ד"ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

כתיבה אקדמית נעשית על פי כללים. ישנן שיטות שונות. המשותף לכולן הוא הדרישה לניסוח הדברים באופן אחיד, עקיב ואובייקטיבי. הנה השיטה הנפוצה, אם כי לא הבלעדית, לכתיבת עבודה אקדמית (עבודה סימינריונית או אחרת) על פי כללים. 

1. הקף העבודה: בתיאום עם המורה. אפשר להוסיף  נספחים על פי הצורך (מפות, טבלאות, רשימות, מקורות). מבנה בסיסי: שער, תוכן עניינים, מבוא, גוף העבודה (פרקים ותתי-פרקים), סיכום, נספחים (אופציונלי), רשימה ביבליוגרפית, רשימת קיצורים (קיצורים שאינם קיצורים ביבליוגרפיים).

כתיבת עבודה אקדמית במקרא: מבחר מספרות העזר

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הספר המרכזי בתחום זה הוא:

 Booth, Wayne C., Gregory G. Colomb, and Joseph M. Williams, The Craft of Research. Chicago Guides to Writing, Editing, and Publishing. Fourth Edition, Chicago: 2016.

כמו כן ראו (בסדר אלפביתי של שמות המחברים):

1. נבט אפרתי (ואחרים), העבודה האקדמית במוסד אקדמי - חלקיה ודרך הגשתה, מכון מופ"ת, תל-אביב 2002

לידת נפלים ונכים על פי הספרות המסופוטמית

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

לוח 1 של עלילת אתרחסיס, המוזיאון הבריטי

תקציר מאמרו של יעקב קליין, ׳עוברים ותינוקות בספרות המסופוטמית׳, מתוך: שמואל קוטק (עורך), אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים. קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כג (תשע״ו), הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, עמ׳ ז-כד

מאמרו של פרופ׳ יעקב קליין (המחלקה ללשון העברית והמחלקה לתנ״ך, אוניברסיטת בר-אילן) עוסק בעוברים ובתינוקות בספרות האותות (Omina) המסופוטמית. המאמר מקדים לכך סקירה קצרה של המיתוסים השומריים והאכדיים המתארים את בריאת האדם. 

Embryology in Jewish and Ancient Middle Eastern Sources: Korot vol.23 2015-2016

The Magnes Press

Samuel S. Kottek (ed.), Embryology in Jewish and Ancient Middle Eastern Sources: Korot vol.23 (2015-2016). The Magnes Press

EDITORIAL   

The present volume 23 of Korot has as main topics, first, embryology in Jewish and ancient Middle Eastern sources, and second, medicine in the Holocaust

אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים: קורות כרך כג

שמואל קוטק (עורך), אמבריולוגיה במקורות מזרח תיכוניים עתיקים ויהודיים. קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כג (תשע״ו), הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ז, עברית ואנגלית 464 עמודים

הוצאת מאגנס

תוכן העניינים, קט עמודים

יעקב קליין - עוברים ותינוקות בספרות המסופוטמית 

שירת הירקון, שירת הים

בלפור חקק, משורר

קוֹל נְאָקָה שֶׁל סֶכֶר בַּמַּיִם

הָיִינוּ בַּהֲלִיכָה בְּפָּארְק הַיַּרְקוֹן

טִיּוּל שְׁנָתִי שֶׁל יְלָדִים מִירוּשָׁלַיִם

בְּבֹקֶר לַח, פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח.

רָאִיתִי שֶׁהַמּוֹרָה וְהַיְּלָדִים

מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, כִּתָּה ח'

הוֹלְכִים כִּפְסוּקִים מִתּוֹךְ שִׁירַת הַיָּם

קַוִים שְׁחוֹרִים בְּתוֹךְ הַבֹּהַק מוּלִי

וְהַנַּחַל כֻּלּוֹ צִלּוּם שָׁחֹר לָבָן וּמוּעָקָה

וְכִתְמֵי חֵטְא

בִּסְבַךְ צִמְחִיָּה יְרֻקָּה.

דמשק: ארץ לא זועקת עיר אינה בוכה

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

Gallows on Auschwitz

אמנסטי אינטרנשיונל מדווח כי סוריה של אסד העלתה על הגרדום שלושה עשר אלף אנשים ונשים בחמש השנים האחרונות.

אֶרֶץ לֹא זוֹעֶקֶת

עִיר אֵינָהּ בּוֹכָה,

עַל עַמּוּד נֶחְנֶקֶת

הַצְּוָחָה.

יציאת מצרים על תנאי: וינייטה לפרשת בשלח

יצחק מאיר, הוגה דעות משורר וסופר

יש גורסים כי תכליתה של החירות היא החירות עצמה. מטרת החופש היא החופש. הם יוצאים מן הקוטב של השעבוד, השולל מן האדם את רצונו האוטונומי, את זכויות הקניין שלו, את בחירת חלקת ביתו, את עיסוקו, את טווח תנועתו, את אהבתו, את קולו. תיקונה של הגזלה התמנונית הזאת, היא החירות. זה משמעה וזו תכליתה, הרצון האוטונומי, זכות הקניין, המדורים, העיסוק, התנועה, האהבה, חופש הביטוי, המעמד האישי והדתי, הקול. זאת החירות, ותכליתה הוא בקיומה. השאלה אם בן החורין האדון על רצונותיו ומימושן הוא חופשי להרע כמו שהוא חופשי להיטיב, נענית בדרך כלל על ידי הגורסים כי תכלית החירות היא החירות עצמה , כי אכן יש לה הגבלות, כי היא גדורה בגדרי החוק, או בגדרי 'אימפרטיבים' כגון הקנטייני האומר כי לעולם יבחן אדם את מעשיו על פי המענה לשאלה אם היה רוצה שייהפכו לחוק לכל, כגון אם היה רוצה כי התחמקותו מלשלם מס כדין- תיהפך לכלל המכשיר התחמקות כל חייבי המס מלשלם אותו, או אפילו היה רוצה כי היתר שהוא מתיר לעצמו לעבור על החוק בזוטי דברים, יתיר לכל אדם להתעלם מחוקים האוסרים עבירות גם על זוטי דברים כביכול. 

שלחו נא את זאת מעלי החוצה: שיר על אמנון ותמר

וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ. וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר־לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי. וַתֹּאמֶר לוֹ אַל־אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ. וַיִּקְרָא אֶת־נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ־נָא אֶת־זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ! (שמ״ב יג 17-14)

Alexandre Cabanel, Thamar

שולה ברנע, אמנון ותמר

זַכָּה הָיִיתִי אַף תַּמָּה,

בְּתוּלָה וְאַף טְהוֹרָה,

עֵת לְחַדְ‏רי בָּא אָחִי

וּבְלִבּוֹ כַּוָּנָה בְּזוּיָה,

בְּעָלַנִי בְּעַל כָּרְחִי,

כְּשֵׂיָה שְׁחָטַנִי,

פְּצוּעָה הֱנִיחַנִי,

וְרוּחוֹ מַצְהִילָה.

סיפור על העקדה או: על הבטחות, אמון, אמונה ונסים

אלחנן בלומנפלד, ירושלים

מנשה קדישמן, עקידת יצחק, גן הפסלים בתל השומר
צילום:דר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי

א.

"עוד מעט אוכל לנוח", הוא חושב, מתקדם בְּאִטִיוּת בדרך המאובקת, על גבו תרמיל כבד לעייפה. גם חמורו ההולך אחריו קרוב להתמוטט "עזוב תעזוב עימו", רודפות המחשבות, "זמנים קשים. בעיות פרנסה, ריבים בין שכנים, גם הדרכים כבר אינן בטוחות, אלימות, נסיונות שוד לאור היום. אולי צריך לשקול מעבר לארץ אחרת, פוריה ושקטה יותר. מזלי שיש לי לפחות משפחה טובה, תומכת. מה הייתי עושה חס ושלום בלעדיהם, כל אחד מהם?", בקרבת האהל הוא מוסר את החמור לאחד הנערים, להביאו אל השוקת המאולתרת. אמנם היה אמור לעשות זאת בעצמו, אבל הוא בעל הבית. 

"שיחתן של עבדי אבות": אופייה ויופייה (עיונים בבראשית כד)

מנחם בן-ישר, גימלאי של המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ושל מכללת אשקלון, ופרופ' משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן

קרלו מרטה, אליעזר ורבקה ליד הבאר

במקומות שונים במקרא מופיע סיפור מסוים פעמיים (או אף יותר): פעם בפי הכתוב (הפועל בתפקיד של המספר), ופעם נוספת (או יותר) כדיווח מפיה של אחת הדמויות הקשורות לסיפור. בדרך כלל הדברים אינם מופיעים בפעם השנייה בצורה זהה. כאלה הם למשל הציטוט בפי הנחש של האיסור על אכילה מפרי הגן (בראשית ג, א – לעומת ב, טז–יז); הדיווח של פרעה על חלומותיו (בראשית מא, יז–כד – לעומת מ, א–ז); הסיפור בפי אשת מנוח על התגלות איש הא-להים אליה (שופטים יג, ז–ח; וכן יג–יד – לעומת יג, א–ד); התיאור של האונס האכזרי של הפילגש בגבעה ומותה, לעומת הסיפור בפי בעלה (שופטים כ, ד–ו – לעומת יט, כב–ל); הדיווחים על ההתמרדות של אדוניה (פעמים אחדות: בפי נתן, מלכים א א, יא–יג; בפי בת שבע, פסוקים יז–יט; ושוב בפי נתן כשהוא מספר למלך, פסוקים כד–כו – לעומת א, ב–ט). לעתים המרחק בין התיאורים גדול ביותר, כגון התיאור בפי משה על מה שאירע בעת מתן עשרת הדיברות (דברים ה, יט–כח – לעומת שמות יט, טו – כ, יח); מעשה המרגלים (דברים א, כב–מו – לעומת במדבר יג–יד). דברים כאלה מזמינים פרשנים, בעלי הגדה או חוקרים לנסות לעמוד על ההבדלים שבין הסיפור המופיע בפי המספר ובין מהלך הדברים כפי שמתאר העבד.[1]

משנתו של רבי מאיר: האינטרפרטציה הכוּליית

פרופ׳ ברוך יעקב שורץ, האוניברסיטה העברית

פרופ׳ מאיר וייס

(פורסם לראשונה בקובץ לזכרו של פרופ' מאיר וייס: דברים שנאמרו במלאת שלושים שנה לפטירתו י בסיון תשנ"ח, ירושלים תשנ"ט, עמ' 20-9)

בחודש מרחשון תשל"ח, ערב פתיחת שנת לימודיי השנייה לקראת התואר מוסמך בחוג למקרא באוניברסיטה העברית, הלכתי בין כותלי בנין מייזר בגבעת רם. להפתעתי חשתי בפסיעותיו המתקרבות של מורנו ורבנו הדגול, הרב פרופסור רבי מאיר ב"ר חיים ומרת מרים וייס, זכר צדיק לברכה. בקולו החזק, הצלול והאצילי קרא לעברי. אחזוני חִיל ורעדה. אותה שעה לא היתה בינינו הכרות פורמלית; אמנם נרשמתי לקורס 'אמונות ודעות במזמורי תהילים' אך הלימודים טרם התחילו. ואף שכחודש לפני כן, ביום־טוב של ראש השנה, ישבנו זה מול זה בבית הכנסת, דבר שעתיד היה לחזור ולהישנות באורח קבוע בשנים שבאו לאחר מכן, לא היו בינינו דברים. לכן רבה היתה תדהמתי כשפנה אלי גדול־עולם זה.

שלח את עמי, ד״ר לאה מזור ואחרים, 929 - חוג בית הנשיא

ב - 15.3.2015, נערך חוג בית הנשיא בפעם השנייה בנושא "שלח את עמי". יחד עם נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין, למדנו את פרק יא בספר שמות. במהלך האירוע דיברו: הרב בני לאו, ד"ר לאה מזור, ד"ר מיכה גודמן, הפעילה החברתית יובי תשומה, הטקסט של הרצאתה של ד״ר מזור, מצוי כאן.

אידאולוגיה ונוף סמלי, קבורתם בשנית של אנשי שם באדמת ארץ ישראל

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

דורון בר, אידאולוגיה ונוף סמלי, קבורתם בשנית של אנשי שם באדמת ארץ ישראל  1967-1904, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ה 2015, 252 עמודים 

הספר עוסק בתופעה המיוחדת של קבורה בשנית באדמת ארץ ישראל של עשרות אנשי שם יהודיים שמתו בנכר, במהלך המאה העשרים (בין השנים 1967-1904). אמנם במשך כל תקופת הניתוק מארץ ישראל הובאו אליה יהודים לקבורה, בעיקר כדי שיזכו בתחיית המתים על אדמת הארץ הקדושה, אבל הייתה זו קבורה ראשונה, לא קבורה שנייה, שמשמעותה הוצאת שרידי הנפטרים ממקומם והעברתם לקבר אחר. קבורה שנייה כזאת אסורה על פי ההלכה היהודית. התנועה הציונית חידשה כאן חידוש שנבע מצרכיה - יצירת נוף סמלי שיבטא את האחיזה הציונית בארץ ואת השליטה הפוליטית בה.

שלג יורד על ירושלים

פרופ׳ עדנה אפק, משוררת, סופרת וחוקרת ספרות

שלג בירושלים. צילום: אבי מזור

שֶׁלֶג יוֹרֵד עַל יְרוּשָׁלַיִם 

זִכְרוֹן אֵדֵי תֻּמָּתָהּ:

אמנת החירות וספרי העבדות: וינייטת לשונות הגאולה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם

בשורת הגאולה כתובה ככתב האמנה, כמגילה חתומה שנותן האלוהים ביד משה, שגרירו לפדות עמו ממצרים.

טעימת קריאה מתוך ׳אשת לפידות׳ של חוה עציוני-הלוי

פרופ׳ חוה עציוני-הלוי, אשת לפידות, הוצאת אריה ניר, תל אביב תש״ע 2010 

בדרכו לשוב מביתו לחרושת, בטרם נכנס בשער ארמונו של משמע, פגש ברק בדבורה ובלפידות, העושים אף הם את דרכם לאותו מקום. לאחר שבירכו זה את זה לשלום, הבחין ברק באור שבעיני דבורה ובלבלוב החדש בלחייה והבין כי התפייסה עם בעלה, ושמח בשמחתה.

ניגונים שכתבו מלאכים, שיר ליום הזכרון לשואה

יצחק מאיר, משורר, סופר והוגה דעות

יעקב פורת, המצב האנושי

ציור שמן וטכניקה מעורבת על נייר 76X52 ס"מ, ששייך לסדרת עבודות בשם "על מצבו של האדם", שנוצרה בשנת 2003. הסדרה הוצגה כעבור 4 שנים - ב 2007 - במוזיאון בית התנ"ך בתל אביב תחת השם: "גם למראה נושן יש רגע של הולדת", משפט אלתרמני - שמופיע על אחת מעבודות הסדרה.

יֵשׁ יוֹם לִגְוִילִים נִשְׂרָפִים.

וְכָל הַיָּמִים לְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת.יֵשׁ יוֹם לָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת

בְּתוֹך הָאָרוֹן, לְלֶהָבוֹת לוֹחֲכוֹת

רַגְלֵי עֲצֵי הַחַיִּים לְאֵפֶר,

וְכָל הַיָּמִים הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת

אֶת טַעֲמֵי הַנִּגּוּן בַּסֵּפֶר

שֶׁמַלְאָכִים הַיּוֹרְדִים בַּסֻּלָּם

כָּתְבוּ לְתוֹךְ הַמִּלִּים,

מִסְפֵּד סוֹבֵב עוֹלָם. 

אָ מֵ ן

יצחק מאיר, סופר משורר והוגה דעות

* השִׂיחַ, יצירתו של יעקב פורת.  ממדי העבודה 70X100 ס"מ / טכניקה מעורבת על בד. העבודה שייכת לסדרת עבודות בשם "רוחות מדבר" – שהוצגה במהלך השנים 1999 – 2009 בחמש תערוכות.

יעקב פורת: ׳אשר לשמה של העבודה הספציפית הזאת ראוי לציין, שמרבית עבודת הסדרה הן ללא כותרת, ולעבודה ספצית זאת קראתי "השיח", שכן במרכזו של הצוק המדבר-סיניאי, המשמש רקע לדמויות שעל גביו, מצוי שיח קטן. ומכיוון שלמילה "שיח" בעברית יש יתר ממשמעות אחת, אפשר שנוצרת על-ידי  כך עילה לפרשנויות שונות. ובמבט לאחור: אפשר שראוי היה מצידי להותיר גם עבודה זאת ללא כותרת...׳.

הוֹלֵך בַּיַּעַר.

בְּבַדֵּי הָעֵצִים תְּלוּיִים מָסַכֵּי עַרְפִלִּים.

אֲפֵלָה נֶאֱחֶזֶת בַּסְּבָךְ הַקּוֹדֵר.

אֵין לְאָן. חֲשֵׁכָה.

בְּרַחַשׁ לוֹחֶשֶׁת תְּפִלָּה. רְחוֹקָה.

עוֹמֵד.

עוֹנֶה אָמֵן.

*