תמונות למצגת על שיר השירים - חלק 1

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

תוכלו להכין מצגת מהתמונות דלהלן.

חלק 1 של התמונות למצגת

חלק 2 של התמונות למצגת

חלק 3 של התמונות למצגת

1

תמונות למצגת על שיר השירים - חלק 2

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

תוכלו להכין מצגת מהתמונות דלהלן.

חלק 1 של התמונות למצגת

חלק 2 של התמונות למצגת 

חלק 3 של התמונות למצגת

11

12

תמונות למצגת על שיר השירים - חלק 3

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

תוכלו להכין מצגת מהתמונות דלהלן.

חלק 1 של התמונות למצגת

חלק 2 של התמונות למצגת

חלק 3 של התמונות למצגת

26

תפילתי תפילת כל אדם - וינייטת הנאה והיאה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

מסכת סופרים קושרת קשר נאה בין האסתטי לבין האתי, בין הנאה לבין היאה. מן הפסוק "זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ ", שפשטו קשה, כי איך מיפים את הקדוש ברוך הוא, איך עושים אותו לנאה  יותר משהנו כשאין לו דמות הגוף, והוא ישות שכולה פנים ואין לה חיצוניות כלל, - לומדת מסכת סופרים כי יש להקנות למצוות שציווה האלוהים לקיים - ממד של יופי. "חייב אדם לעשות ציצית נאה, ומזוזה נאה, ולכתוב לו ספר תורה נאה, בדיו נאה, בקולמוס נאה, ובלבלרין נאין, ובקלפים נאין, ועורות צבועין, ויעטפנו בשיראים נאין, שנאמר 'זה אלי ואנוהו', עשה לפניו מצות נאות"..  ( מסכת סופרים ג', הלכה י"ז) .לא מדובר בהדר. הדר יכול לגלוש לעודפי כסף וזהב ומשי שקהילות עניות אינן יכולות להרשות לעצמן, תפארת לבעל היכולת יותר מאשר למצווה במה שיפה  לה על פי חיבור העושה גם את החיצוני לתוכן פנימי, באמצעים מדודים, צנועים וממוצעים. רק רוח האגדה, נועזת וחדשנית ויצירתית , יכולה להרשות לעצמה ללמדנו כי היופי המוקנה לקיומה של מצווה, גולש ממנה אל מי שציווה אותה, שאפשר גם אפשר בכך  ליפות את הקדוש ברוך הוא, שאפשר לעשות אותו לנאה כביכול, שההשתדלות להוסיף לקיום המצווה  את ממד היופי - אומרת כי זה רצונו של הקדוש ברוך הוא, היופי , כשלעצמו, הוא רצונו, הוא צורך נפש שלו כשם שהוא צורך נפש של האדם - ואין יודע מה קדם למה, צורך נפש האדם - כי כן צורך נפשו של אלוהיו, או צורך נפש האלוהים - כי כן צורך נפש של בן האדם, יצירו. אלה  דברי רבי ישמעאל.

כתובות בעברית נחשפו בחפירות בבית הכנסת הגדול בוילנה שבליטא

                                                        

לוחית המושב של מנהל אגודת 'צדקה גדולה'

מפעל חשיפת בית הכנסת העתיק בוילנה הינו חלק מתפישת ״מורשת ללא גבולות״ של רשות העתיקות, ובמסגרתה נחפרים ומתועדים גם אתרים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אשר יש להם ערך בתולדות העם היהודי.

החפירה השנה, בהשתתפות צוות של חופרים ישראליים, ליטאיים ובינלאומיים, גילתה חלקים נרחבים של בימת בית הכנסת המפוארת.  הבימה, שהתנשאה לגובה של שתי קומות, נבנתה במאה ה-18, באמצעות תרומה מהנדבן היהודי הידוע - היסו"ד. הבימה המעוטרת, אשר תועדה בצילומים מתחילת המאה ה-20, היתה מבנה דו-קומתי בין ארבעה עמודים מפוארים שתמכו בתקרה. השנה התגלו חלקים מעמודים אלה, וחזית הבימה ממנה הקריא החזן את התורה לקהל במשך 300 שנה. גילוי מעניין הייתה רצפת הבימה, שהיתה צבעונית ומהודרת. כמו-כן, התגלה מרתף מתחת 

לבימה, שאף הוא לא היה מוכר לחוקרים. בנוסף, במהלך החפירה התגלו גם ספר תפילה ששרד את השואה, מאות מטבעות מהמאות ה-16 עד ה-20 וכפתורים של צבא נפוליאון, שעבר בוילנה בדרכו לתבוסה במוסקבה, בשנת 1812. 

הכתובת המנותצת מבימת בית הכנסת הגדול בוילנה.

׳בין שני זוגות אישים במקרא׳ מאת ישראל כץ

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

על: ישראל כץ, בין שני זוגות אישים במקרא: אברהם ודוד - זה בצלמו של זה. שאול ודוד - פילגש בגבעה, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2019, 219 עמודים

הספר עוסק בסוגיות מתודולוגיות הכרוכות בחקר הסיפור המקראי, ובראשן חקר המוטיבים,  וביישומן הלכה למעשה בניתוח טקסטים ספציפיים. 

ישראל כץ הולך בעקבות שמריהו טלמון שהצביע על שלושה מקורות ששימשו בית יוצר למוטיבים במקרא: מקור מיתולוגי, מקור היסטורי (הנסיון ההיסטורי של עם ישראל), ומקור גאוגרפי (הארץ ועולם הטבע).  כץ טוען שבחקר המוטיבים ׳מסוכן לנסות לקבוע רצף כרונולוגי והתפתחות׳ (עמ׳ 30), ודרכם של מוטיבים לנוע באופן דו-סטרי, ממסורות מאוחרות לקדומות מהן, ולהפך.

וינייטה מהי?

 וינייטה מהי?
יצחק מאיר, המרבה לחבר ולפרסם וינייטות, משיב:

גפן עם קנוקנות

וינייטה בתעתיק העברי מן הצרפתית Vignette הקטנה של שם העצם Vigne שמשמעו גפן. ( מן הצרפתית נדדה הגפן לאנגלית והייתה ביו היתר ל Vineyard – ברם) . הצרפתים ראו בזלזל – או בקנוקנות- מעין גפן מיניאטורית, וכינו את העיטורים בהם עיטרו ראשי עמודים עיטורי זלזלים – vignette. . מכאן התפתחה השפה וכינתה בשם וינייטה מעשה אמנות שלימה אך קטנה-הרבה יותר ממיניאטורה, אבל גם הרבה פחות מרומן, או מנובלה, ובלבד שהיצירה תשאף לשמור על האסתטי, על האמנותי, רב יתר מאשר על האינפורמטיבי. היו שהעריכו, והיו שביקשו לומר שליציר ערך דקורטיבי יותר מאמנותי. אלוהים יודע איך הבחינו...

מסגד כפרי מהתקופה האיסלמית הקדומה נחשף ברהט

המסגד והחפירה ברהט
צילום: ענת רסיוק, רשות העתיקות

בחפירה ארכיאולוגית בעיר רהט שבנגב (צפונית לבאר שבע) נחשפו בשבועות האחרונים שרידים של מסגד מהקדומים ביותר המוכרים מתקופת ראשית הגעת האסלאם לארץ ישראל, לאחר הכיבוש הערבי של שנת 636. זמנו מתוארך לתקופה האסלמית הקדומה. לפני כ-1200 שנה.

לי נקם ושילם: וינייטת בריתי שלום

יצחק מאיר, סופר, משורר והוגה דעות

הקשת בענן - מפגש המראות הנהדר

העולם המקראי שטוף יותר בחטאים ובאלימות מאשר בצדקה ובחסד. באבן הראשה של הבריאה נמצאת עצם האבחנה בין הטוב לבין הרע. לשם כך נברא האדם. אמנם הנחש, הסמל  האלמותי כי גם בגן עדן יכול הרעל לפעפע והנחש להסית, הוא האחראי לאמירה "וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע" ( בראשית ג', ה') , אך אין פסול בעצם הדבר כי יש לשמוע אמת מפי מי שאמרה. ומה אמר? אמר כי ביום בו יאכל האדם מפרי עץ הדעת תיווצר זיקת אחריות לטוב ולרע בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא. אין משמעות לעולם בו רק האלוהים יודע מה טוב ומה רע, ואין משמעות לעולם בו רק האדם יודע מה טוב ומה רע. העבירה על המצווה הראשונה משלימה את הבריאה. לולי אכל האדם מעץ הדעת, לא היה לאדם אלוהים ולאלוהים לא היה אדם. אי הציות הראשון הוא גם הביטוי הראשון לעובדה כי האדם- פותה או לא פותה- הוא בעל רצון אוטונומי, מציית לאדונו מרצונו, לייצרו אם הוא רוצה. זה האדם.

שימושי וורדל (Wordle) בהוראת המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מבוא

המקרא הוא הנכס התרבותי המשותף לעם ישראל לדורותיו. הוא מקור הסמכות וההשראה לתרבותו, הוא ׳ספר הספרים הנצחי׳ שהוריש עם ישראל לעולם כולו. דא עקא הוראתו הבית-ספרית נתקלת בקשיים מרובים מבחינת הלשון, הסגנון, האמונות, הדעות, הערכים והרקע ההיסטורי-תרבותי השונה. מסיבה זו מורי התנ״ך מחפשים כל העת דרכים חדשות ויצירתיות לרענון ולמינוף הוראתם.

מעל מליון כניסות לבלוג!

יישוב ענק מהתקופה הניאוליתית נחשף ליד ירושלים

פני אדם, צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות


יישוב מהתקופה הניאוליתית (בן 9000 שנה), התגלה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות כ-5 ק"מ מערבית לירושלים, על גדת נחל שורק (סיבוב מוצא), ליד מעיינות ובסמוך לעמק פורה ולדרך הקדומה שהובילה מהשפלה לירושלים. התנאים האופטימליים אלה, היוו גורם מרכזי להתיישבות ארוכת טווח באתר, כבר מהתקופה האפיפלאוליתית – לפני כ-20,00 שנים - ועד היום. באתר חיו 3,000-2,000 תושבים לכל הפחות, מה שעושה אותו לגדול ביותר המוכר בארץ מתקופת האבן החדשה ולאחד מהגדולים בעולם. 

התאהב בדימויים שבעצמו דימה

הודעה על הרצאתי: אוניברסליזם מונותאיסטי וקץ המלחמות בנבואת הר הבית של ישעיה

לאה מזור, אוניברסליזם מונותאיסטי וקץ המלחמות בנבואת הר הבית של ישעיה (ב, ב-ד)
שלושה פסוקים המקיפים עולם ומלואו!

הרצאה בבית אביחי 24 ביולי 2019    19:00
פרטים נוספים כאן 

כל ההיסטוריה על רגל אחת

האם נמצאה צקלג המקראית?

בחורבת אל-ראעי שבשפלת יהודה - בין קרית גת ללכיש - החלו החפירות בשנת 2015, ומאז ועד היום נערכו בה שבע עונות חפירה, ונחפרו בה כ-1,000 מ”ר. באתר נמצאו עדויות להתיישבות מהמאות 11-12 לפנה”ס. נחשפו בו מבני אבן רחבי ידיים ומאסיביים, ובהם ממצאים האופייניים לתרבות הפלשתית. ממצא מיוחד שנתגלה, הן קערות ונר - מנחות שהונחו מתחת לרצפות המבנים מתוך אמונה שאלה יביאו מזל טוב בהקמת המבנה. בנוסף, נמצאו כלי אבן וכלי מתכת. ממצאים דומים מתקופה זו, התגלו בעבר בחפירות אשדוד, אשקלון, עקרון וגת, שהיו לפי המקרא מקומם של סרני הפלישתים. מעל לשרידי היישוב הפלשתי התגלה יישוב כפרי מתחילת המאה ה-10 לפנה"ס. היישוב בא לקיצו בשריפה עזה, שהחריבה את המבנים. עשרות כלי חרס שלמים נמצאו בחדרים השונים. כלים אלה, זהים לאלו שנמצאו בעיר היהודאית המבוצרת של חורבת קיאפה שהתגלתה בשפלת יהודה ומזוהה עם שעריים המקראית. בדיקה בשיטת פחמן 14 מתארכת את אתר חורבת אל-ראעי לתקופה המתאימה לתקופתו של דוד. המגוון הגדול של כלי החרס מעיד על חיי היום-יום באותה תקופה. במהלך החפירה התגלו כמויות גדולות של קנקנים, בינוניים וגדולים, אשר שימשו לאגירת שמן ויין. כן נמצאו כלים להגשת מזון, פכים וקערות, אשר היו מעוטרים בצבע אדום, ובסגנון שנקרא "מירוק פרוע", האופיני לתקופת דוד.

ותבוא חנה לשאת תפילתה לאל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וְתָבוֹא חַנָּה לָשֵׂאת תְּפִלָּתָהּ לָאֵל

חנה אשת אלקנה
וְתָבוֹא חַנָּה לָשֵׂאת תְּפִלָּתָהּ לָאֵל,
כִּי יְבָרְכָהּ בִּפְרִי בֶּטֶן וְתֹאמַר:
"שָׁטַחְתִּי תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ,
לְתִתִּי בֵּן לְמַעַן אֶשְׂמַח בּוֹ,
לְמַעַן לֹא אֶהִי לְבוּז בְּעַמִּי,
וּלְמַעַן אלקנה אִישִׁי אֲהוּבִי,
לָמָּה נְתַתַּנִּי אֶת שְׁמוּאֵל
וּלְקַחְתָּהּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי לָעַד!?
הֲלִצְחוֹק שַמְתַּנִי בְּקֶרֶב בְּנוֹת עַמְך,
אוֹ לְהוֹתִירֵנִי עֲקָרָה בַּלֵּב פְּנִימָה? "

Translated by Prof. Eitan Medini

And Hannah came to say her prayer to God

Hannah Elkana’s wife

~~~~~~~~~~~~~~~~

מתי המדבר - מתים מהלכים

נדב גרשון, עורך ומגיה

מתי מדבר

מִלָּה לֹא אָמַרְנוּ, פֶּה לֹא פָּצָה
בָּעֶרֶב בַּבּוֹר, בַּבֹּקֶר קְבוּרָה
בְּצִלּוֹ חָסִינוּ, עֲנַן הַשְּׁכִינָה

יפתח - הוא חרד לה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

יִפְתָּח

הוּא חָרַד  לָהּ

וְיָרֵא עֲבוּרָהּ,

אוֹיָה  לַגּוֹרָל שֶׁזִּמֵּן  לָהּ,

לְמַפָּלָה הָפַךְ נִצְחוֹנוֹ,

מָה לוֹ מִלְחָמָה

לְלֹא בִּתּוֹ מַחְמַל לִבּוֹ?!

 מָה אֵרַע לו הָאַכְזָר ?

נחשף קטע מרחובה של ירושלים בימי בית שני

הרחוב המדורג המתוארך לימי בית שני.
צילום: קובי הראתי, עיר דוד

בתום שש שנות חפירות ארכיאולוגיות נחשף היום (30.6.2019) לראשונה מקטע באורך של 350 מ’ מהדרך אשר שימשה כרחובה הראשי של ירושלים בימי בית שני. הרחוב נחפר בניהולה של רשות העתיקות, תוך שילוב עבודות הנדסיות רחבות היקף ברחוב שבעיר דוד, בגן הלאומי סובב חומות ירושלים. הפרויקט מתבצע במימון  במימון עמותת אל עיר דוד . בחודשים הקרובים תפתח הדרך לקהל הרחב. 

גן עדן של הילדים

אלי יונה, משורר

The Garden of Eden by Jan Brueghel de Oude & Peter Paul Rubens

מדרש פיוטי על פרי הדעת עם תרגום לאנגלית של פרופ׳ איתן מדיני.

חג הספר העברי תשעט 2019

מחקר. הגות, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: דבורה הכהן, מנהיגה ללא גבולות: הנרייטה סאלד, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: בני מר, סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה
אלי יונה, על: אוריאל אקוסטה, דוגמת חיי אדם
מימי יעקובי, על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור
ד״ר דוד כהן צמח, על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים  
ד״ר לאה מזור, על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים, פירוש אנונימי לשיר השירים
ד״ר לאה מזור, על: אורה שובל סודאי, אמא כואב לי הגרון
יוסף עוזר, על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה
גלי קרפט, על: סיגלית שיר-דרזי, ציורי לשון בטעם של עוד - מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק
ד״ר עודד תמוז, על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח

גם אני בראתי עולם, אפילו שנים: על ׳נועזנו׳ של גלי רביץ

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העבריים בישראל

על: רביץ גלי, נועזנו, עורכת: טל איפרגן, 142 עמודים, הוצאת עצמית, 2019

גַּם אֲנִי בָּרָאתִי עוֹלָם, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם

על האני-הנשי ב-"נוֹעַזנוּ" [1] מאת גלי רביץ, המציע תיקון ליצירה הנשית המקראית העתיקה ולראשית שירת הנשים העברית בישראל
"בֹּקֶר אֶחָד
לִבֵּךְ יִתְאָחֶה.
הַשְּׁבָרִים יִפָּרְדוּ מִמֵּךְ
כְּנֶשֶׁל.
וְתָקוּמִי." [2]
מאמרי מבקש להתמקד בטקסטים שנכתבו בידי נשים, ובאני-הנשי בהם, החל מהיעדרותו המוחלטת ביצירות המופת שידי הפטריארכיה כתבו, דרך חבלי לידתו, פריצתו וראשוניות-הופעתו המעומעמת ביצירת הנשית המקראית הקדומה, זליגתו אל ראשית שירת הנשים העברית בישראל וכלה בהצעה אמיצה ונועזת לתיקונו מן העת האחרונה, כפי שהיא מופיעה בשירתה של גלי רביץ. 

מילות מפתח: מרחב טקסטואלי, מרחב טקסטואלי יהודי-עברי,  אפליית נשים, ממסד ספרותי גברי, סדר עולם גברי, תפיסת עולם פטריארכלית, שירת דבורה, מגילת איכה, יצירה נשית בימי הביניים, פרקטיקה של כוח, מסורת המסירה כפולה, שליטה, היעדר קול נשי, אני-נשי, נשיות, מסורת הכתיבה הפואטית של נשים בעברית, שיפוט מוסרי נשי.

ראיון רדיו על חזון אחרית הימים בישעיה ב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם

וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת 

לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

מה סוד קסמו של החזון? מדוע נואמים מרבים להשתמש בו? האם ב׳אחרית הימים׳ כאן הכוונה לקץ הזמנים (=אסכטולוגיה) או שזו נבואה שנאמרה לשעתה ומכוונת לעתיד הקרוב?
מראיין אותי: גואל פינטו
רשת: כאן תרבות
תאריך: 24.6.2019
רצועת זמן: 1:21 (שעה ועשרים ואחת דקות)
הקישורית לראיון כאן

למיכאלה כואבת הבטן - ספר על טיפול בכאבי בטן של ילדים ופעוטות

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

הוצאת סטימצקי

על: דוקטור צביקן, למיכאלה כואבת הבטן, איירה: מאיה ויצמן, סטימצקי, ישראל 2018. אין מספרי עמודים.

במשך מאות בשנים רווחה ברפואה הגישה הפטרונית-פטרנליסטית שלפיה הרופא יודע מה נכון לחולה מתוקף השכלתו ונסיונו, ועל החולה לקבל את הוראותיו ללא הרהור וערעור. פער הידע בין השניים היה כל כך עצום, עד שדומה היה שבעת השיח ביניהם ריחפו בחלל שתי שפות שאינן באמת מתחברות: שפת הרפואה המקצועית של הרופא מזה ושפת הייסורים והתקוות של החולה מזה.

על דלקת גרון חיידקית - ספר הדרכה להורים

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

ד״ר אורה שובל סודאי, אימא, כואב לי הגרון! כל מה שרציתם לדעת על דלקת הגרון ומחלת הלב והמפרקים הנגרמים על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס (״החיידק הטורף״), הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 112 עמודים

דלקת שקדים חיידקית מסתיימת בדרך כלל בתוך כמה ימים גם ללא טיפול, אז מדוע ללכת לרופא? מדוע לקבל טיפול אנטיביוטי אם הוא מקצר את תסמיני המחלה ביום-יומיים בלבד? האם לא עדיף להסתפק בתרופת סבתא כמו מרק עוף? ומה עושים כשהילד סובל מדלקות חוזרות ונשנות? מתי ממליצים על ניתוח כריתת שקדים? על שאלות אלה שמעסיקות הורים רבים הדואגים לבריאות ילדיהם בא הספר הזה להשיב. 

מחברת הספר היא ד״ר אורה שובל סודאי, רופאה פנימית העובדת כרופאה בקהילה. ייעוץ מדעי: פרופ׳ אלון מוזס, כיום מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות במרכז הרפואי הדסה עין כרם.

ההערות של המאמר: הלזאת ייקרא אשה?

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

ההערות של המאמר:

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

הלזאת ייקרא אשה? על כינונה של זהות נשית סטריאוטיפית במרחב הטקסטואלי-יהודי, זליגתה אל המרחב הצבורי-ישראלי והשפעותיה על מעמד האשה בישראל

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

ההערות של המאמר נמצאות כאן: 

תקציר:

 כשוירג'יניה וולף כתבה ב-1929 את "חדר משלך", היא תיארה באופן כמעט גאוני כיצד הַפְנָמָתָהּ של היררכיה מגדרית משליכה על הדרתן המוחלטת של נשים כותבות מן המרחב הספרותי-תרבותי ובתוך כך, משפיעה גם על מעמדן של נשים במרחב הציבורי באנגליה: "אשה מככבת בדפי הספרים מכריכה לכריכה, אך נעדרת לחלוטין מההיסטוריה. היא חורצת גורלות של מלכים וכובשים בספרות היפה, אך למעשה היא משרתת של כל גבר שהוריה הכריחו אותה לענוד את טבעתו על אצבעה. חלק הגון מהטקסטים מלאי ההשראה והמחשבה העמוקה נובעים מפיה בספרים, בעוד שבחיים האמתיים היא בקושי יכלה לקרוא ולכתוב, והייתה רכושו של בעלה". [1]

על ספר התקומה של עזריאל קרליבך

יוסף עוזר, איש חינוך ומשורר עברי

על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה, כרך 3, ספרית מעריב, 1967

התבקשתי לכתוב על ספר. ואני רוצה לכתוב על ספר שהושלך לפח. מצאתי אותו בטריטוריה הקרובה לאוניברסיטה בגבעת רם. אויה לי לולא היה הפח מושיע וסימן לי את מה שהיה פאר שהפך לאט לאפר.

מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק בספרה של סיגלית שיר-דרזי

גלי קרפט, מנחת קבוצות ומאמנת אישית

שיר – הוצאה לאור

על: שרה ויוסף דרזי (ספרו), סיגלית שיר-דרזי (ערכה), צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל עוֹד - מִבְחַר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן שֶׁל יְהוּדֵי עִירָאק, שיר – הוצאה לאור, 2017

סיגלית היא סופרת, עורכת לשון, מורה ללשון ולספרות ומרצה לעריכת לשון בירושלים. הוריה, שרה (מורה בגמלאות) ויוסף (נהג אוטובוס בגמלאות), הם ילידי עיראק שעלו ארצה בשנות החמישים.

ספר זה הוא אח לספר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל פַּעַם, ושניהם יחדיו מיוחדים ומרגשים משום היותם פרי יצירה משותפת של זוג הורים וביתם... אחרי הכול... כמה אנשים אתם מכירים שזכו לכתוב ספר עם הוריהם?

"גבעת הגמדים" ליהודית מליק-שירן

יוסף כהן אלרן, סופר ומשורר

הוצאת ׳בת-אור׳

על: יהודית מליק-שירן, גבעת הגמדים, הוצאת ׳בת-אור׳, תל אביב 2016 

 זהו ספר הילדים גדל-המידות ביותר שבו אחזתי, בכריכה קשה ובוהקת והאחיזה בו מעוררת התפעלות. ברור לי שהוא נועד להיות מתנה משמחת לילד או ילדה אהובים, אבל גם להוריהם, להביא להם תכנים של שירה ושל סיפור, של ציורים גדולים מלאי צבע ומאירי עיניים ודפי כרומו שעושים כבוד לספר. הרושם הוא מידי, וכאילו הוא אומר למי שאוחז בו: אתה נכנס ואין בדעתי להניח לך, בוא והתענג פה, נכתבתי לענג את החיות המקסימות שכאן, וגם אותך.

על "השירים הגנוזים" של לאה גולדברג

נויה שגיב, מרצה למקרא, דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב וסופרת ילדים

הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים

לאה גולדברג, השירים הגנוזים, ד"ר גדעון טיקוצקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים, בני ברק 2019, 453 עמודים

לפני שבועות מספר פרסם בפייסבוק עידו קליר, בנה של המשוררת המנוחה דליה רביקוביץ', את דבר הוצאתו של ספר חדש ובו חליפת מכתבים בין אמו לבין אהוב נעוריה יוסף בר-יוסף: "שלך, מכתבים לאהוב" (הוצאת לוקוס, 2019). הוא כתב בפוסט אישי ומרגש על הלבטים, על המורכבות, על החלטה בסופו של דבר כן לחשוף את המכתבים (בעצה אחת עם מושא אהבתה של רביקוביץ'), ועל התרומה שהוא מבין שיש לפרסום, על אף החשיפה.

מגדל תצפית מהמאה ה-8 לפנה״ס נחשף בדרום הארץ

המגדל. צילום: רשות העתיקות

המגדל התגלה בבסיס צנחנים בדרום הארץ. הוא נבנה מאבנים גדולות במיוחד, חלקן מגיע ל-8 טון, והשתמר לגובה של כ-2 מטרים. מידותיו המשוערות היו 5X3.5 מטר. הוא הוקם במקום גבוה בנקודה איסטרטגית שאיפשרה תצפית אל הרי חברון, שפלת יהודה ואזור אשקלון, ואשקלון כידוע היתה אחת מערי הפלשתים. המגדל שימש כנראה כאמצעי התראה מפני התקפה פלישתית. בימי הבית הראשון, ממלכת יהודה בנתה מערך מגדלים ומצודות שהיוו נקודות קשר, התראה ואיתות כדרך להעברת מסרים ומודיעין שדה. מגדל זה, היה ככל הנראה אחת מנקודות התצפית שקישרו בין הערים הגדולות בסביבה, אשר שכנו באתרים בית מרסים (מרשם), תל עיטון ותל לכיש.

על ספרו של דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה

ד"ר צביה רחימי שפרן

הוצאת הקיבוץ המאוחד

על: דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק תשע״ט 2019

לא רבים המקרים בחיים, אשר בהם שלושה דורות סבתא, אמא ובת יכולות לשוחח על קורות חייהן. סבתא כבר הגיעה לגיל 90, הנכדה כבר בשנות ה30 לחייה והאם בשנות החמישים המאוחרות לחייה. לכבוד יום הולדתה ה 90 של הסבתא מחליטה הנכדה לערוך סרט על חייה ואף לחזור למחוזות חייהן של האם והסבתא במהלך מלחמת העולם השנייה בקרואטיה.

בכל אדם מסתתרת מפלצת: על ׳שלוש׳ של דרור משעני

שוקי לבנון, עתונאי ודובר התנועה לאיכות השלטון לשעבר

משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד

על: דרור משעני, שלוש, משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב תשע״ט 2018, 271 עמודים

בכל אדם מסתתרת מפלצת אמר לי פעם איש חכם.

היא מסתתרת ורק מחכה לשעת הכושר לפרוץ.

והיא כל כך בלתי צפויה ממתינה בשקט ומחכה להזדמנות. פעם היה זה מר ג'יקל ומר הייד, היום זה דור אחר, דור המצויד באמצעים טכנולוגים המאפשרים לו להסתתר מאחורי מסך ומקלדת.

מדעי הרוח - לא מה שחשבתם. אולי.

ד״ר עודד תמוז, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הוצאת תשע נשמות

על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח, מספרדית: יוסי טל, עריכת תרגום: אברי הרלינג, עורך ומוציא לאור: אוריאל קון, הוצאת תשע נשמות, 2017

הספר איננו ניתן לקטלוג בקלות, יש בו איכויות של ספר מתח. העלילה מתחילה לאט והקצב הולך וגובר עד שבסוף אי אפשר להניח את הספר מהיד. יחד עם זאת הספר הוא גם סאטירה על מדעי הרוח. הכלי הסאטירי שבו משתמש הסופר היא ההגזמה. בימות העלילה הן שתיים: בניין הפאקולטה למדעי הרוח שהוא עזוב בחלקו הגדול ומוזנח, ובית משוגעים לאינטלקטואלים שהוא מעין אספקלריה של הבימה הראשונה. כל הדמויות בספר (באוניברסיטה ומחוצה לה) משורטטות בעזרת מעט מאוד תכונות אלא שכל אחת מהן מוגזמת וכך קל מאוד לעקוב אחרי העלילה.

על "מאה שנים של בדידות" מאת גבריאל גארסיה מארקס

יובל חייקין

הוצאת עם עובד

על: גבריאל גארסיה מארקס, מאה שנים של בדידות, מספרדית: ישעיהו אוסטרידן, מהדורה כ״ב, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ״ה 1994

זה סיפור קורותיה של משפחה שאביה, חוזה ארקדיו בואנדיה, ייסד את העיירה האגדית הדרום אמריקאית מָקוֹנְדוֹ והתגוררה בה מאה שנים. האב המייסד לוקח את בנו אל יריד שהגיע לעיירה; הבן נוגע בגוש של קרח יבש ואומר "זה שורף". סיפור העלילה מקפל שלל צבעוני של מעשיות עממיות, תשוקות עזות אמונות טפלות, היסטוריה אמיתית וטבח המונים, מאה שנים של תשוקה ואמונה ושאיפות נכזבות לאושר. לאורך הסיפור עוברת נבואה קשה שמתגשמת לבסוף. בן הדור השישי מגלה כתב יד שנכתב בצופן סתרים בידי אלכימאי מימי הדור הראשון; הוא מפענח את כתב היד ותוך כדי קריאה בו הוא נוכח לדעת שמדובר במשפחתו ובחיי עצמו. הוא מבין שסיום הקריאה יביא עליו את קצו אך הוא אינו יכול לחדול מן הקריאה. גם אני לא יכולתי לחדול מן הקריאה חרף הצמרמורת שאחזה בי.

להזכיר נשכחים: על דוד שיץ - האדם והסופר

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

ספרות עברית טובה, הן פרוזה הן שירה, נכתבת בארץ, ולא רק בה, בקצב מסחרר, ואני מניח שגם אנשי ספרות מקצועיים מתקשים לעקוב אחריה, אני אפילו אינני מנסה. וכך אני יכול להתעלם מעצלנותי הטבעית, לא היא הגורמת. ואחת התוצאות מריבוי מבורך זה היא, שספרים וסופרים רבים הראויים להיזכר נשכחים או כמעט נשכחים, ואם נזכרים בהם, הספרים קשים להשגה. אחד מסופרים אלה הוא דוד שיץ (1941-2017). 

סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

אני ממליצה בחום על ספרו החכם והמקורי, רחב הידע, דק ההבחנה, הנוגע ללב והאנושי כל כך של הסופר, העיתונאי, העורך והמתרגם, בני מר: "סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה". בית שלום עליכם, הוצאת מאגנס תשע"ט. איור הכריכה: מיכל אריאלי. 

בני מר, תלמידי לשעבר, שהוא מתרגם רב זכויות מיידיש, שערך את מוסף ״ספרים״, בעיתון "הארץ" ועובד היום כעורך ראשי בהוצאת מאגנס, כתב ספר יוצא דופן השייך למלחמת הזיכרון בנשייה. הוא קרא שורת שיר על רחוב אחד בשכונה יהודית אחת, שוקקת חיים, שהיה ואיננו עוד אחרי השואה, וקיבל על עצמו "לאסוף את השברים ברחוב האבוד ולהרכיב מהם סיפור חיים של רחוב אחד" (סמוצ'ה, עמ' 240), שהיה "מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם" (שם, עמ' 3). וזו שורת השיר של בינם הלר שהניעה והתניעה את החיפש המקיף על רחוב סמוצ'ה:

על הספר ׳ילדים בסדר גמור׳ מאת חנה יבלונקה

מימי יעקובי – חוקרת תרבות

הוצאת ידיעות אחרונות

על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור, ידיעות ספרים, תשע"ח 2018, 430 עמודים

בשבחו של עידן התמימות

כשאר אחינו ואחיותינו, ילדי עצמאותנו, נולדנו חופשיים בארצנו והיינו חצופים, גאים ובעיקר תמימים. אנו 300,000 הצברים הראשונים של מדינת ישראל, גיבורי הספר 'ילדים בסדר גמור' נולדנו בין השנים 1948 ל-1955 במדינה צעירה, שאך זה עשתה את צעדיה הראשונים כאומה חופשית. היינו התקווה, היינו התגשמותה של התקווה, הילדים והילדות הראשונים, שלא ידעו מהי גלות, מהי אנטישמיות ומהו שלטון זר. היינו חייכנים ומשוחררים, נהנים לנעל סנדלים או ללכת יחפים על בלטות קרירות, ללקק 'קרטיב' ולהשתזף בשמש על שפת הים.

על הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מאת חיים באר

בס"ד

ד״ר ניצה דורי, סופרת ילדים וחוקרת ספרות; שאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך

הוצאת עם עובד

על: חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, הוצאת עם עובד, תל אביב תשע״ח 2018

הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מעצב באר את דמותה של אלמנת הסופר, נעמי זלקינסון (דמות בדיונית), המוצגת כאחת מצאצאיו של יצחק זלקינסון (דמות ממשית), שחי במאה התשע עשרה, כאישה מסתורית, שתלטנית, רבת תהפוכות, המובילה את העלילה קדימה ומעוצבת כדמות מורבידית על גבול הפרודיה, עגולה, משתנה ומתפתחת מאישה מסיונרית שקטה ונחבאת אל הכלים, מאלמנה מסורה המבקשת לכבד את זיכרון בעלה המת עד לאישה אימתנית הנוקמת את נקמת בעלה בה באמצעות שימוש ציני בעזבונו. וכך מתאר אותה המספר האנונימי, במאי שהתחיל בעריכת סרט על בעלה, הסופר המנוח, אלישע מילגרוים, בחייו ומעוניין להמשיך את הסרט לאחר מותו:

"חנוטה כדרכה בשמלת "לורה אשלי" הדוקה, הפעם גוֹנה היה כעין הסלק, נכנסה האלמנה ושובל של משחת קמפור שעיסתה בו את שריריה המכווצים מרפרף סביבה" (עמ' 50). "תוך כדי התבוננות באשה הקטנה המכונסת בכורסתה, בשמלתה המגוחכת, בשאיפותיה הערטילאיות, בחוסר יכולתה להעריך נכונה את המציאות ובמודעות העצמית הלקויה שלה" (עמ' 56)..."טרחנית, אובססיבית וחונקת" (עמ' 74).

הקורא ברכבת של 6:27

פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת, סופרת ומשוררת

הוצאת מודן

על: ז'אן־פול דידילורן, הקורא ברכבת של 6:27, תירגם מצרפתית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת מודן, בן שמן 2016,  134 עמודים

הספר הקורא ברכבת של 6:27 הוא מעט המחזיק (הרבה) מרובה.

חברי הטוב, דני, נתן לי את הספר הצנום הזה ואמר: ״את תהני ממנו מאד".

פעמים רבות אני מגלה שטעמי שונה מטעם הממליצים, אך לא הפעם.

שירי כוכבת הזמר הערבי אום כלת׳ום

חגי קמרט, סופר

על: מאה שירים ועוד שיר של כוכבת הזמר הערבי אֻם כֻּלת'וּם, מהדורה שנייה, תרגם ותיעתק לעברית מן הנוסח הערבי לטיף ברטוב, הוצאה עצמית, ירושלים תשע״ב 2012

הקדמה קצרה:

זוכר אני יום אחד מימי ילדותי, בו חברי הטוב (לימים גיסי), לקח אותי לקולנוע אדיסון כדי לחוות חוויה יוצאת דופן מבחינתו ומבחינתי. היה זה סרט עם פריד אל אטרש. והרעיון היה להתבונן בתגובת הקהל. ואכן נדהמתי עד כמה הקהל הזדהה והשתתף רגשית, נפשית, עם הסרט. אם במחיאות כפיים סוערות, אם באנחות עצבות, אם בצהלות שימחה וקימה מהמקום. לגבי זו הייתה חוויה בלתי נשכחת והנגישה אותי לראשונה עם התרבות המזרחית ערבית של אותם זמנים בירושלים הקטנה.

על ספרו של סייד קשוע, גוף שני יחיד

שמעון בארי, סופר, משורר, עורך הפרוזה של במה חדשה

הוצאת כתר

על: סייד קשוע, גוף שני יחיד,  עריכה: דרור משעני, הוצאת כתר, ירושלים 2010

את סייד קשוע – הכרתי כקורא של הטור השבועי שפרסם בעיתון "הארץ". בקריאה זו זיהיתי את נשקו הסודי - היכולת לצחוק על חשבון עצמו ללא גבול וכך לאפשר לו לצלוב גם את כל האחרים. סייד קשוע כפי שנתגלה לי אז, היה פיליטוניסט חד קולמוס ששימש לעורך מילוי המשבצת החסרה שהשאיר לנו אפרים קישון המנוח.

עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים

ד״ר דוד כהן צמח, מכון כרם ומכללת דוד ילין

הוצאת המרכז האקדמי שלם

על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים, תרגום: אהרן אמיר, הוצאת המרכז האקדמי שלם, ירושלים תשס"א 2001, 278 עמודים

ספר זה על פי כותרתו אין לו דבר ועניין עם חקר המקרא או לימוד המקרא. ואולם אני, בעוונותי, בקוראי ספר עיון מכל תחום אני נגרר, ביודעין ושלא ביודעין, לחפש זיקות והשלכות למקרא ולעולמו. גם בסקירה להלן אתן ביטוי מפעם לפעם לחלק מהאסוציאציות שנתעוררו בי תוך כדי קריאת הספר. יש להודות, שהמחבר עצמו מפנה בכמה מקומות אל המקרא, אך כאילוסטרציה בלבד. 

פירוש אנונימי לשיר-השירים - מהדורה עברית מאת שרה יפת ודב ולפיש

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים: פירוש אנונימי לשיר-השירים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע״ט 2019, 228 עמודים

׳הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה׳ (שיה״ש ב, ד). אילו הייתם פותחים ספר פירוש ובו ההסבר: ׳שושביניו וסיעתו שבאו עמו לחופתו היו מביאי[ם] דגלים. קומפנון [=דגלים שנושאים פרשים למלחמה]׳, הייתם מופתעים בוודאי. וגם הפירוש ל׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם׳ (ד, יב) היה מפתיע אתכם, שהרי משתקפת בו אדריכלות המבצרים של ימי הביניים: ׳אותו גן… שהוא נעול מחומה נשגבה עדיין יש גל נעול הסובב אותו ונועלו ומקיפו. גל… שהוא תעלה׳. ואם תמשיכו לעיין באותו פירוש תגלו שהוא מוצא בשיה״ש מלחמות, ערים נתונות במצור, מלכים, אבירים, סמלי אבירים וכלי נשקם, ואפילו תחרויות של אבירים על לב אהובותיהם! של מי הפירוש הזה, אתם בוודאי שואלים בסקרנות, והתשובה היא: לא ידוע! מדובר בפירוש אנונימי לשיה״ש המצוי בכ״י אוקספורד, ספריית הבודליאנה, אופנהיים 625. 

״הגָדת הפּרָת״ של יוסף כהן אלרן - סיפור בתוך שיר

הרצל חקק, משורר

הוצאת צבעונים

על: יוסף כהן אלרן, הגדת הפרת, הוצאת צבעונים, 2019, 108 עמודים

יוסף כהן אלרן רוצה לקחת אותנו למחוזות האגדה של חייו, לילדותו, להווי של הקהילה, לסיפור המשפחתי, שנותן לו חיים וכוחות יצירה. מי שקורא את ספרו החדש 'הגָדת הפּרת' נשאב לעולמות מלֵאי ערכים אציליים: אלרן מצליח לתאר לנו עולם סגולי, לצייר אותו בצבעים של קסם וערגה.

מעבר לסיפורי החיים, לסיפורי היומיום, אנו נסחפים לתהליכים רוחניים, לאותו נתיב סודי שחוצה את לב גיבוריו, הנתיב מגולה לגאולה. אין הכוונה של אלרן לתאר לנו רק גן של ורדים: בעטוֹ הענוג הוא יודע לתאר בנוסטלגיה מסֶכת עדינה של ימי עֶדנה בגולה, אך אינו חושש מלתאר גם רגעים של שֵבר, גם שנים של חושך ואימה, ומעבר לכּול - תהליכים של עיבוד החוויות בחלוף זמן, הרהורים מתוך מבט מרוחק, תובנות נוגות על החיים.