אבני דרך ואבני זיכרון: וינייטת הכניסה לארץ

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

חציית הירדן. בנג׳מין ווסט 1800

הכוריאוגרף התנכ"י הגאוני העלה על במת דברי ימי ישראל מחזה עוצר נשימה של כניסת העם לארץ המובטחת. את 'הליברטו' כתב משה ביום בו נפרד מעל עמו. הוא הגה אירוע משולש, שתכליתו הייתה אחת " שָׁמֹר אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם". ( דברים כ"ז, א').  לתכלית זאת נכנסו לארץ. לתכלית זאת נעשו בני חורין.

האם דוד ושלמה הם דמויות מדומיינות?

ד״ר יגאל בן-נון, היסטוריון, מחבר הספר ׳קיצור תולדות יהוה׳ בהוצאת רסלינג

האם דוד ושלמה הם דמויות מדומיינות?*

ד״ר יגאל בן-נון. צילום: אלכס צייטלין

כתיבת היסטוריה היא תופעה חדשה יחסית בתולדותיהם של עמים. האגדה, השירה, הפיוט, הפתגם, המשל, החידה והפולמוס קדמו לה. גם כאשר עמים החליטו מאוחר יותר לספר את קורות עמיהם, הם כתבו אותם בצורת אגדות-עם שיכולות לרתק את דמיונו של הקורא. האובייקטיביות הייתה פחות חשובה מאופיו הסיפורי. הטבע האנושי זקוק יותר מכול, אז והיום, לאגדה, לפיקציה, לרומן ולסיפור הצפוי מראש בזכות תבניות מוכרות. רק הרצון להנחיל לדורות הבאים אירועים ציבוריים, בעיקר מלחמות ואסונות, הוליד את הכתיבה האובייקטיבית. גם כאשר התעורר הרצון בחברה מפותחת לתאר את עברה היא עשתה זאת לא רק בצורת כרוניקה יבשה אלא שילבה בו אגדות-עם שהפכו למסורות לאומיות הנקראות היום נרטיבים. בכתיבה היסטורית על החוקר לדעת אם המספר היה עד ראייה לאירועים שהוא מתאר, אם החומר מקורו מעדותו של אדם שנטל בהם חלק, או אם המחבר מסתמך על מקור כתוב. לאור בירור זה אפשר לבדוק את מידת היסטוריותו של מחזור הסיפורים, מה שהמחקר כינה "הממלכה המאוחדת".

"כצפור בודד על גג": לשאלת הקשרם ואופן שיבוצם של דימויי בעלי חיים במזמורי תהלים

פרופ׳ טובה פורטי, אוניברסיטת בן גוריון 

Forti, Tova L. 2018, “Like a Lone Bird on a Roof”: Animal Imagery and the Structure of Psalms, Critical Studies in the Hebrew Bible 10 (eds. A.C. Hagedorn, N. McDonald, and S. Weeks); University Park, Pennsylvania: Eisenbrauns/Pennsylvania University Press

ספר זה מתווסף לסדרה של מונוגרפיות Critical Studies in the Hebrew Bible  שמציגות מחקר עדכני במגוון נושאים מן ההיבט המחשבתי-ספרותי של עולם התנ"ך.  

דימויי בעלי חיים משמשים בתפקידים רטוריים שונים. מחקרים רבים שעסקו בתפקידי הדימוי או המטפורה במזמורי תהלים עמדו על השימוש בבעלי חיים להמחשת האיום של האויב (כלבים, אריות, דבורים) או לחלופין לתיאור מצב סבלו של המתפלל (צפור/דרור, תולעת). ספר זה בוחן דימויים מעולם החי בספר תהלים ומתמקד בשתי תופעות ספרותיות – תפקיד הפזמון החוזר במזמור ותופעת ה'תחיבה המשנית'. שתי התופעות תורמות להבנת תפקידו הרטורי של הדימוי ומקומו הפואטי-ספרותי במבנה של כל אחד מבין המזמורים הנדונים. 

מהו ׳רעיון׳ ביצירה?

יואב בר חיים, סופר

 ׳המושג "רעיון" אין כוונתו ל"מסר", במשמעות הצרה של המלה, אלא לסדר פנימי הנובע מתוך האמנות עצמה, המוצא את ביטויו בסידור קומפוזיציה ייחודית לו ובסדר צבעים מתאים ובתפרושתם.׳

* יואב בר חיים הוא שם העט של הסופר והחוקר יואב בן חיים גל-פאר (גלפר). הרומן הגדול שלו, ׳חזרה׳ ראה אור בשנת תשע״ג 2013.

אוכל. קדימה אוכל! על ספרו של אביעד קליינברג, בטן מלאה

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כתר

על: אביעד קליינברג, בטן מלאה: מבט אחר על אוכל וחברה, הוצאת כתר, ירושלים 2005, 238 עמודים

בימים אלה שוטפות את המרקע אינספור תוכניות בישול, תוכניות על אוכל ותכניות על מסעדות, בתי קפה, מרכולים, שווקים ודיאטות פלאים. אינספור שעות מסך על הצורך הבסיסי הזה - לאכול. האם אנו אוכלים כדי לחיות או חיים כדי לאכול? מה משמעות האכילה לגבינו מבחינה תרבותית, דתית, היסטורית, יהודית, ציונית, פילוסופית, ביולוגית, מעמדית, מגדרית ופוליטית? בנושאים אלה עוסק ספרו של אביעד קליינברג, בטן מלאה: מבט אחר על אוכל וחברה. הספר אמנם הופיע בשנת 2005 אך דומה שהיום הדברים נדרשים אף יותר מאשר  בעת פירסומם. המזון שאנו צורכים הוא ראי לנפשנו ולחברתנו, ובו משתקף הכל, אפילו הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

פינת חמד בעמק הצבאים

בשנת תשע״ט (2019) יצרה קבוצת מתנדבים פינת חמד בעמק הצבאים בירושלים. כאנשי ירושלים הם שמחו לתרום ליופיו של המקום ולנוחיות המבקרים בו. הנה כמה מנקודות החן שבאותה פינת חמד.

עמק הצבאים

בול העץ שממנו ייעשה הספסל

כשנהיה זקנים נצא לרחוב וביחד נמכור סידקית

גיורא גריפל, משורר ומדען 

כְּשֶׁנִּהְיֶה זְקֵנִים תַּחְזְרִי.

נֵצֵא לָרְחוֹב,

וּבְיַחַד נִמְכֹּר סִדְקִית.

סִדְקִית נִמְכֹּר, סִדְקִית:

גּוּמִיּוֹת, כַּפְתּוֹרִים,

קְרֶם יָדַיִם, שְׂרוֹכִים,

רְגָעִים אֲבוּדִים וּשְׁכוּחִים.

עוֹבְרִים וְשָׁבִים יַעֲצְרוּ,

יִסְתַּכְּלוּ בְּמַבָּט שׁוֹאֵל.

מִין צֶמֶד רוֹכְלִים שֶׁכָּזֶה,

כְּפוּפִים כְּעָצֵי בָּכוּת.

גַּם אָתְּ, גַּם אֲנִי,

כַּאֲשֶׁר תַּחְזְרִי,

וְנֵצֵא לָרְחוֹב לְרַכֵל.

וזכרת את כל הדרך: וינייטת מותר האדם

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

בין יציאת מצרים לבין הכניסה לארץ המובטחת יצאו ארבעים שנה. על דרך הסיפור הקוהרנטי, לא נדונה הדרמה הזאת מלכתחילה. בין מצרים לבין כנען לא מפרידה אלא ארץ פלישתים בלבד, ובמהלך ימים  אחדים יכול היה המחנה העצום לעשות את כל הדרך ממחוזות העבדות אל מרחב הפדות, אבל,  ".... וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא  כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.  וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם-סוּף..."  ( שמות י"ג,י"ז-י"ח). על דעת הרמב"ן, המלחמה שהייתה מייראת את ישראל עד כדי החלטה לשוב מצרימה, היא המלחמה בארץ פלישתים בדרך, ועל כן הוליכם ה' בדרך ארוכה שפסחה על הפלישתים הלוחמניים.  על דעת הרשב"ם, " לא רצה ה' להנחותם דרך ארץ פלשתים ...ולכשיבואו לטורח מלחמות ארץ כנען יתנו ראש וישובו למצרים ". והסבת הדרך הכשירה את צבא ישראל לעמוד במלחמות העתידות במלכי כנען.   שני הפרשנים נבדלים רק בהערכה  לגבי השאלה מתי עלולה השיבה לשבי מצרים להפוך לברירה ישימה. לגבי עצם העובדה כי בירכתי כל גאולה אורבת הגולה – הם הם מנבאאותה נבואה. 

״אני בוכיה״: על האני-הנשי במגילת איכה

"אֲנִי בוֹכִיָּה": עַל הַאֲנִי-הַנָּשִׁי בִּמְגִלַּת אֵיכָה

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העבריים בישראל

עדי אביטל-רוזין

לפני תפילת ערבית בליל תשעה באב, נהוג לקרוא מספר קינות. בקרב הקהילות הספרדיות, לרבות קהילת יהודי תימן אומרים את מזמור קל"ז בספר תהילים ("על נהרות בבל"),  ויש המוסיפים את מזמור ע"ט. בתפילת שמונה עשרה של ערבית מוסיפים, על פי רוב נוסחי התפילה, את תפילת "עננו". לאחר תפילת העמידה נהוג לקרוא את מגילת איכה, שבמרבית הקהילות היא נקראת ללא ברכה, ובחלק אחר, היא נקראת בשקט, כל אחד בקהל קורא לעצמו, והחזן לא מגביה את קולו.

מאימתי שרים ישראל את שירי ציון: וינייטת שירו לנו משירי ציון

יצחק מאיר, הוגה דעות, סופר ומשורר

תהלים קלז

על פי המקובל בקהיליית חכמי העיתים חרב הבית הראשון שהקים המלך שלמה סמוך לשנת האלף לפני הספירה בשנת 586 לפני הספירה. היום , 2019 לספירה, 2605 שנים אחרי נבוזראדן, שר צבאו של הקיסר נבוכדננאצר הבבלי היכה את העיר ירושלים, הפך אותה לעיי חורבות, החריב את המקדש והגלה את יהודה בבלה, מצרפים צום תשעה באב, מגילת 'איכה' ושני פרקים בספר שירת תהלים, את הקהילות היהודיות בעולם לאגודה אבלה אחת, המבכה את אשר אירע לה עמוק בתוך עבר רחוק, כאילו לא חדל לקרות, כאילו עודו נמשך. מי לא משתאה למקרא  סעיף ב' ,  סימן א' בספר "שולחן ערוך הרב" שכתב רבי שלמה זלמן שניאור ( 1745-1813)   מייסד תנועת חב"ד,  " ראוי לכל ירא שמים וכל החיל אשר נגע ה' בלבו לקום בחצות הלילה ולקונן מעט במזמור 'על נהרות בבל' וכיוצא בו (כגון  תהלים ע"ט) על חורבן בית המקדש וגלות השכינה כמו שכתוב 'קומי רוני בלילה לראש אשמרות וגו', וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא ואומר 'אוי לי שהחרבתי את ביתי...". לא רק בתעשה באב. בחצות כל לילה מלילות השנה, מחלילות 2605 השנים, זוכרים ב'על נהרות בבל' שזוכרים את ציון.

תמונות למצגת על שיר השירים - חלק 1

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

תוכלו להכין מצגת מהתמונות דלהלן.

חלק 1 של התמונות למצגת

חלק 2 של התמונות למצגת

חלק 3 של התמונות למצגת

1

תמונות למצגת על שיר השירים - חלק 2

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

תוכלו להכין מצגת מהתמונות דלהלן.

חלק 1 של התמונות למצגת

חלק 2 של התמונות למצגת 

חלק 3 של התמונות למצגת

11

12

תמונות למצגת על שיר השירים - חלק 3

ד״ר שלמה בכר, אוניברסיטת חיפה (בגמלאות)

תוכלו להכין מצגת מהתמונות דלהלן.

חלק 1 של התמונות למצגת

חלק 2 של התמונות למצגת

חלק 3 של התמונות למצגת

26

תפילתי תפילת כל אדם - וינייטת הנאה והיאה

יצחק מאיר, הוגה דעות, משורר וסופר

מסכת סופרים קושרת קשר נאה בין האסתטי לבין האתי, בין הנאה לבין היאה. מן הפסוק "זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ ", שפשטו קשה, כי איך מיפים את הקדוש ברוך הוא, איך עושים אותו לנאה  יותר משהנו כשאין לו דמות הגוף, והוא ישות שכולה פנים ואין לה חיצוניות כלל, - לומדת מסכת סופרים כי יש להקנות למצוות שציווה האלוהים לקיים - ממד של יופי. "חייב אדם לעשות ציצית נאה, ומזוזה נאה, ולכתוב לו ספר תורה נאה, בדיו נאה, בקולמוס נאה, ובלבלרין נאין, ובקלפים נאין, ועורות צבועין, ויעטפנו בשיראים נאין, שנאמר 'זה אלי ואנוהו', עשה לפניו מצות נאות"..  ( מסכת סופרים ג', הלכה י"ז) .לא מדובר בהדר. הדר יכול לגלוש לעודפי כסף וזהב ומשי שקהילות עניות אינן יכולות להרשות לעצמן, תפארת לבעל היכולת יותר מאשר למצווה במה שיפה  לה על פי חיבור העושה גם את החיצוני לתוכן פנימי, באמצעים מדודים, צנועים וממוצעים. רק רוח האגדה, נועזת וחדשנית ויצירתית , יכולה להרשות לעצמה ללמדנו כי היופי המוקנה לקיומה של מצווה, גולש ממנה אל מי שציווה אותה, שאפשר גם אפשר בכך  ליפות את הקדוש ברוך הוא, שאפשר לעשות אותו לנאה כביכול, שההשתדלות להוסיף לקיום המצווה  את ממד היופי - אומרת כי זה רצונו של הקדוש ברוך הוא, היופי , כשלעצמו, הוא רצונו, הוא צורך נפש שלו כשם שהוא צורך נפש של האדם - ואין יודע מה קדם למה, צורך נפש האדם - כי כן צורך נפשו של אלוהיו, או צורך נפש האלוהים - כי כן צורך נפש של בן האדם, יצירו. אלה  דברי רבי ישמעאל.

כתובות בעברית נחשפו בחפירות בבית הכנסת הגדול בוילנה שבליטא

                                                        

לוחית המושב של מנהל אגודת 'צדקה גדולה'

מפעל חשיפת בית הכנסת העתיק בוילנה הינו חלק מתפישת ״מורשת ללא גבולות״ של רשות העתיקות, ובמסגרתה נחפרים ומתועדים גם אתרים מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אשר יש להם ערך בתולדות העם היהודי.

החפירה השנה, בהשתתפות צוות של חופרים ישראליים, ליטאיים ובינלאומיים, גילתה חלקים נרחבים של בימת בית הכנסת המפוארת.  הבימה, שהתנשאה לגובה של שתי קומות, נבנתה במאה ה-18, באמצעות תרומה מהנדבן היהודי הידוע - היסו"ד. הבימה המעוטרת, אשר תועדה בצילומים מתחילת המאה ה-20, היתה מבנה דו-קומתי בין ארבעה עמודים מפוארים שתמכו בתקרה. השנה התגלו חלקים מעמודים אלה, וחזית הבימה ממנה הקריא החזן את התורה לקהל במשך 300 שנה. גילוי מעניין הייתה רצפת הבימה, שהיתה צבעונית ומהודרת. כמו-כן, התגלה מרתף מתחת 

לבימה, שאף הוא לא היה מוכר לחוקרים. בנוסף, במהלך החפירה התגלו גם ספר תפילה ששרד את השואה, מאות מטבעות מהמאות ה-16 עד ה-20 וכפתורים של צבא נפוליאון, שעבר בוילנה בדרכו לתבוסה במוסקבה, בשנת 1812. 

הכתובת המנותצת מבימת בית הכנסת הגדול בוילנה.

׳בין שני זוגות אישים במקרא׳ מאת ישראל כץ

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

הוצאת כרמל

על: ישראל כץ, בין שני זוגות אישים במקרא: אברהם ודוד - זה בצלמו של זה. שאול ודוד - פילגש בגבעה, הוצאת כרמל, ירושלים תשע״ט 2019, 219 עמודים

הספר עוסק בסוגיות מתודולוגיות הכרוכות בחקר הסיפור המקראי, ובראשן חקר המוטיבים,  וביישומן הלכה למעשה בניתוח טקסטים ספציפיים. 

ישראל כץ הולך בעקבות שמריהו טלמון שהצביע על שלושה מקורות ששימשו בית יוצר למוטיבים במקרא: מקור מיתולוגי, מקור היסטורי (הנסיון ההיסטורי של עם ישראל), ומקור גאוגרפי (הארץ ועולם הטבע).  כץ טוען שבחקר המוטיבים ׳מסוכן לנסות לקבוע רצף כרונולוגי והתפתחות׳ (עמ׳ 30), ודרכם של מוטיבים לנוע באופן דו-סטרי, ממסורות מאוחרות לקדומות מהן, ולהפך.

וינייטה מהי?

 וינייטה מהי?
יצחק מאיר, המרבה לחבר ולפרסם וינייטות, משיב:

גפן עם קנוקנות

וינייטה בתעתיק העברי מן הצרפתית Vignette הקטנה של שם העצם Vigne שמשמעו גפן. ( מן הצרפתית נדדה הגפן לאנגלית והייתה ביו היתר ל Vineyard – ברם) . הצרפתים ראו בזלזל – או בקנוקנות- מעין גפן מיניאטורית, וכינו את העיטורים בהם עיטרו ראשי עמודים עיטורי זלזלים – vignette. . מכאן התפתחה השפה וכינתה בשם וינייטה מעשה אמנות שלימה אך קטנה-הרבה יותר ממיניאטורה, אבל גם הרבה פחות מרומן, או מנובלה, ובלבד שהיצירה תשאף לשמור על האסתטי, על האמנותי, רב יתר מאשר על האינפורמטיבי. היו שהעריכו, והיו שביקשו לומר שליציר ערך דקורטיבי יותר מאמנותי. אלוהים יודע איך הבחינו...

מסגד כפרי מהתקופה האיסלמית הקדומה נחשף ברהט

המסגד והחפירה ברהט
צילום: ענת רסיוק, רשות העתיקות

בחפירה ארכיאולוגית בעיר רהט שבנגב (צפונית לבאר שבע) נחשפו בשבועות האחרונים שרידים של מסגד מהקדומים ביותר המוכרים מתקופת ראשית הגעת האסלאם לארץ ישראל, לאחר הכיבוש הערבי של שנת 636. זמנו מתוארך לתקופה האסלמית הקדומה. לפני כ-1200 שנה.

לי נקם ושילם: וינייטת בריתי שלום

יצחק מאיר, סופר, משורר והוגה דעות

הקשת בענן - מפגש המראות הנהדר

העולם המקראי שטוף יותר בחטאים ובאלימות מאשר בצדקה ובחסד. באבן הראשה של הבריאה נמצאת עצם האבחנה בין הטוב לבין הרע. לשם כך נברא האדם. אמנם הנחש, הסמל  האלמותי כי גם בגן עדן יכול הרעל לפעפע והנחש להסית, הוא האחראי לאמירה "וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע" ( בראשית ג', ה') , אך אין פסול בעצם הדבר כי יש לשמוע אמת מפי מי שאמרה. ומה אמר? אמר כי ביום בו יאכל האדם מפרי עץ הדעת תיווצר זיקת אחריות לטוב ולרע בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא. אין משמעות לעולם בו רק האלוהים יודע מה טוב ומה רע, ואין משמעות לעולם בו רק האדם יודע מה טוב ומה רע. העבירה על המצווה הראשונה משלימה את הבריאה. לולי אכל האדם מעץ הדעת, לא היה לאדם אלוהים ולאלוהים לא היה אדם. אי הציות הראשון הוא גם הביטוי הראשון לעובדה כי האדם- פותה או לא פותה- הוא בעל רצון אוטונומי, מציית לאדונו מרצונו, לייצרו אם הוא רוצה. זה האדם.

שימושי וורדל (Wordle) בהוראת המקרא

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

מבוא

המקרא הוא הנכס התרבותי המשותף לעם ישראל לדורותיו. הוא מקור הסמכות וההשראה לתרבותו, הוא ׳ספר הספרים הנצחי׳ שהוריש עם ישראל לעולם כולו. דא עקא הוראתו הבית-ספרית נתקלת בקשיים מרובים מבחינת הלשון, הסגנון, האמונות, הדעות, הערכים והרקע ההיסטורי-תרבותי השונה. מסיבה זו מורי התנ״ך מחפשים כל העת דרכים חדשות ויצירתיות לרענון ולמינוף הוראתם.

מעל מליון כניסות לבלוג!

יישוב ענק מהתקופה הניאוליתית נחשף ליד ירושלים

פני אדם, צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות


יישוב מהתקופה הניאוליתית (בן 9000 שנה), התגלה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות כ-5 ק"מ מערבית לירושלים, על גדת נחל שורק (סיבוב מוצא), ליד מעיינות ובסמוך לעמק פורה ולדרך הקדומה שהובילה מהשפלה לירושלים. התנאים האופטימליים אלה, היוו גורם מרכזי להתיישבות ארוכת טווח באתר, כבר מהתקופה האפיפלאוליתית – לפני כ-20,00 שנים - ועד היום. באתר חיו 3,000-2,000 תושבים לכל הפחות, מה שעושה אותו לגדול ביותר המוכר בארץ מתקופת האבן החדשה ולאחד מהגדולים בעולם. 

התאהב בדימויים שבעצמו דימה

הודעה על הרצאתי: אוניברסליזם מונותאיסטי וקץ המלחמות בנבואת הר הבית של ישעיה

לאה מזור, אוניברסליזם מונותאיסטי וקץ המלחמות בנבואת הר הבית של ישעיה (ב, ב-ד)
שלושה פסוקים המקיפים עולם ומלואו!

הרצאה בבית אביחי 24 ביולי 2019    19:00
פרטים נוספים כאן 

כל ההיסטוריה על רגל אחת

האם נמצאה צקלג המקראית?

בחורבת אל-ראעי שבשפלת יהודה - בין קרית גת ללכיש - החלו החפירות בשנת 2015, ומאז ועד היום נערכו בה שבע עונות חפירה, ונחפרו בה כ-1,000 מ”ר. באתר נמצאו עדויות להתיישבות מהמאות 11-12 לפנה”ס. נחשפו בו מבני אבן רחבי ידיים ומאסיביים, ובהם ממצאים האופייניים לתרבות הפלשתית. ממצא מיוחד שנתגלה, הן קערות ונר - מנחות שהונחו מתחת לרצפות המבנים מתוך אמונה שאלה יביאו מזל טוב בהקמת המבנה. בנוסף, נמצאו כלי אבן וכלי מתכת. ממצאים דומים מתקופה זו, התגלו בעבר בחפירות אשדוד, אשקלון, עקרון וגת, שהיו לפי המקרא מקומם של סרני הפלישתים. מעל לשרידי היישוב הפלשתי התגלה יישוב כפרי מתחילת המאה ה-10 לפנה"ס. היישוב בא לקיצו בשריפה עזה, שהחריבה את המבנים. עשרות כלי חרס שלמים נמצאו בחדרים השונים. כלים אלה, זהים לאלו שנמצאו בעיר היהודאית המבוצרת של חורבת קיאפה שהתגלתה בשפלת יהודה ומזוהה עם שעריים המקראית. בדיקה בשיטת פחמן 14 מתארכת את אתר חורבת אל-ראעי לתקופה המתאימה לתקופתו של דוד. המגוון הגדול של כלי החרס מעיד על חיי היום-יום באותה תקופה. במהלך החפירה התגלו כמויות גדולות של קנקנים, בינוניים וגדולים, אשר שימשו לאגירת שמן ויין. כן נמצאו כלים להגשת מזון, פכים וקערות, אשר היו מעוטרים בצבע אדום, ובסגנון שנקרא "מירוק פרוע", האופיני לתקופת דוד.

ותבוא חנה לשאת תפילתה לאל

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

וְתָבוֹא חַנָּה לָשֵׂאת תְּפִלָּתָהּ לָאֵל

חנה אשת אלקנה
וְתָבוֹא חַנָּה לָשֵׂאת תְּפִלָּתָהּ לָאֵל,
כִּי יְבָרְכָהּ בִּפְרִי בֶּטֶן וְתֹאמַר:
"שָׁטַחְתִּי תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ,
לְתִתִּי בֵּן לְמַעַן אֶשְׂמַח בּוֹ,
לְמַעַן לֹא אֶהִי לְבוּז בְּעַמִּי,
וּלְמַעַן אלקנה אִישִׁי אֲהוּבִי,
לָמָּה נְתַתַּנִּי אֶת שְׁמוּאֵל
וּלְקַחְתָּהּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי לָעַד!?
הֲלִצְחוֹק שַמְתַּנִי בְּקֶרֶב בְּנוֹת עַמְך,
אוֹ לְהוֹתִירֵנִי עֲקָרָה בַּלֵּב פְּנִימָה? "

Translated by Prof. Eitan Medini

And Hannah came to say her prayer to God

Hannah Elkana’s wife

~~~~~~~~~~~~~~~~

מתי המדבר - מתים מהלכים

נדב גרשון, עורך ומגיה

מתי מדבר

מִלָּה לֹא אָמַרְנוּ, פֶּה לֹא פָּצָה
בָּעֶרֶב בַּבּוֹר, בַּבֹּקֶר קְבוּרָה
בְּצִלּוֹ חָסִינוּ, עֲנַן הַשְּׁכִינָה

יפתח - הוא חרד לה

שולה ברנע, משוררת ולשונאית

יִפְתָּח

הוּא חָרַד  לָהּ

וְיָרֵא עֲבוּרָהּ,

אוֹיָה  לַגּוֹרָל שֶׁזִּמֵּן  לָהּ,

לְמַפָּלָה הָפַךְ נִצְחוֹנוֹ,

מָה לוֹ מִלְחָמָה

לְלֹא בִּתּוֹ מַחְמַל לִבּוֹ?!

 מָה אֵרַע לו הָאַכְזָר ?

נחשף קטע מרחובה של ירושלים בימי בית שני

הרחוב המדורג המתוארך לימי בית שני.
צילום: קובי הראתי, עיר דוד

בתום שש שנות חפירות ארכיאולוגיות נחשף היום (30.6.2019) לראשונה מקטע באורך של 350 מ’ מהדרך אשר שימשה כרחובה הראשי של ירושלים בימי בית שני. הרחוב נחפר בניהולה של רשות העתיקות, תוך שילוב עבודות הנדסיות רחבות היקף ברחוב שבעיר דוד, בגן הלאומי סובב חומות ירושלים. הפרויקט מתבצע במימון  במימון עמותת אל עיר דוד . בחודשים הקרובים תפתח הדרך לקהל הרחב. 

גן עדן של הילדים

אלי יונה, משורר

The Garden of Eden by Jan Brueghel de Oude & Peter Paul Rubens

מדרש פיוטי על פרי הדעת עם תרגום לאנגלית של פרופ׳ איתן מדיני.

חג הספר העברי תשעט 2019

מחקר. הגות, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: דבורה הכהן, מנהיגה ללא גבולות: הנרייטה סאלד, ביוגרפיה
פרופ׳ רחל אליאור, על: בני מר, סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה
אלי יונה, על: אוריאל אקוסטה, דוגמת חיי אדם
מימי יעקובי, על: חנה יבלונקה, ילדים בסדר גמור
ד״ר דוד כהן צמח, על: תומס סואל, עימות בין השקפות - המקורות האידיאולוגיים למאבקים פוליטיים  
ד״ר לאה מזור, על: שרה יפת ודב ולפיש, דרך החושקים, פירוש אנונימי לשיר השירים
ד״ר לאה מזור, על: אורה שובל סודאי, אמא כואב לי הגרון
יוסף עוזר, על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה
גלי קרפט, על: סיגלית שיר-דרזי, ציורי לשון בטעם של עוד - מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק
ד״ר עודד תמוז, על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח

גם אני בראתי עולם, אפילו שנים: על ׳נועזנו׳ של גלי רביץ

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המניין באגודת הסופרים העבריים בישראל

על: רביץ גלי, נועזנו, עורכת: טל איפרגן, 142 עמודים, הוצאת עצמית, 2019

גַּם אֲנִי בָּרָאתִי עוֹלָם, אֲפִלּוּ שְׁנַיִם

על האני-הנשי ב-"נוֹעַזנוּ" [1] מאת גלי רביץ, המציע תיקון ליצירה הנשית המקראית העתיקה ולראשית שירת הנשים העברית בישראל
"בֹּקֶר אֶחָד
לִבֵּךְ יִתְאָחֶה.
הַשְּׁבָרִים יִפָּרְדוּ מִמֵּךְ
כְּנֶשֶׁל.
וְתָקוּמִי." [2]
מאמרי מבקש להתמקד בטקסטים שנכתבו בידי נשים, ובאני-הנשי בהם, החל מהיעדרותו המוחלטת ביצירות המופת שידי הפטריארכיה כתבו, דרך חבלי לידתו, פריצתו וראשוניות-הופעתו המעומעמת ביצירת הנשית המקראית הקדומה, זליגתו אל ראשית שירת הנשים העברית בישראל וכלה בהצעה אמיצה ונועזת לתיקונו מן העת האחרונה, כפי שהיא מופיעה בשירתה של גלי רביץ. 

מילות מפתח: מרחב טקסטואלי, מרחב טקסטואלי יהודי-עברי,  אפליית נשים, ממסד ספרותי גברי, סדר עולם גברי, תפיסת עולם פטריארכלית, שירת דבורה, מגילת איכה, יצירה נשית בימי הביניים, פרקטיקה של כוח, מסורת המסירה כפולה, שליטה, היעדר קול נשי, אני-נשי, נשיות, מסורת הכתיבה הפואטית של נשים בעברית, שיפוט מוסרי נשי.

ראיון רדיו על חזון אחרית הימים בישעיה ב

ד״ר לאה מזור, האוניברסיטה העברית

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית־יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־יְהוָה אֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־יְהוָה מִירוּשָׁלִָם

וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת 

לֹא־יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא־יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

מה סוד קסמו של החזון? מדוע נואמים מרבים להשתמש בו? האם ב׳אחרית הימים׳ כאן הכוונה לקץ הזמנים (=אסכטולוגיה) או שזו נבואה שנאמרה לשעתה ומכוונת לעתיד הקרוב?
מראיין אותי: גואל פינטו
רשת: כאן תרבות
תאריך: 24.6.2019
רצועת זמן: 1:21 (שעה ועשרים ואחת דקות)
הקישורית לראיון כאן

למיכאלה כואבת הבטן - ספר על טיפול בכאבי בטן של ילדים ופעוטות

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

הוצאת סטימצקי

על: דוקטור צביקן, למיכאלה כואבת הבטן, איירה: מאיה ויצמן, סטימצקי, ישראל 2018. אין מספרי עמודים.

במשך מאות בשנים רווחה ברפואה הגישה הפטרונית-פטרנליסטית שלפיה הרופא יודע מה נכון לחולה מתוקף השכלתו ונסיונו, ועל החולה לקבל את הוראותיו ללא הרהור וערעור. פער הידע בין השניים היה כל כך עצום, עד שדומה היה שבעת השיח ביניהם ריחפו בחלל שתי שפות שאינן באמת מתחברות: שפת הרפואה המקצועית של הרופא מזה ושפת הייסורים והתקוות של החולה מזה.

על דלקת גרון חיידקית - ספר הדרכה להורים

ד״ר לאה מזור, מלמדת בתכנית ׳אדם ורפואה׳ של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית

ד״ר אורה שובל סודאי, אימא, כואב לי הגרון! כל מה שרציתם לדעת על דלקת הגרון ומחלת הלב והמפרקים הנגרמים על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס (״החיידק הטורף״), הוצאת אסטרולוג, הוד השרון 2002, 112 עמודים

דלקת שקדים חיידקית מסתיימת בדרך כלל בתוך כמה ימים גם ללא טיפול, אז מדוע ללכת לרופא? מדוע לקבל טיפול אנטיביוטי אם הוא מקצר את תסמיני המחלה ביום-יומיים בלבד? האם לא עדיף להסתפק בתרופת סבתא כמו מרק עוף? ומה עושים כשהילד סובל מדלקות חוזרות ונשנות? מתי ממליצים על ניתוח כריתת שקדים? על שאלות אלה שמעסיקות הורים רבים הדואגים לבריאות ילדיהם בא הספר הזה להשיב. 

מחברת הספר היא ד״ר אורה שובל סודאי, רופאה פנימית העובדת כרופאה בקהילה. ייעוץ מדעי: פרופ׳ אלון מוזס, כיום מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות במרכז הרפואי הדסה עין כרם.

ההערות של המאמר: הלזאת ייקרא אשה?

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

ההערות של המאמר:

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

הלזאת ייקרא אשה? על כינונה של זהות נשית סטריאוטיפית במרחב הטקסטואלי-יהודי, זליגתה אל המרחב הצבורי-ישראלי והשפעותיה על מעמד האשה בישראל

עדי אביטל-רוזין, סופרת וחברה מן המנין באגדת הסופרים בישראל

הַלָזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה?

עַל כִּנּוּנָהּ שֶׁל זְהוּת נָשִׁית סְטֵרֵיאוֹטִיפִּית בַּמֶּרְחָב הַטֶּקְסְטוּאָלִי-יְהוּדִי, זְלִיגָתָהּ אֶל הַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי-יִשְׂרְאֵלִי וְהַשְׁפָּעוֹתֶיהָ עַל מַעֲמָד הָאִשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל

ההערות של המאמר נמצאות כאן: 

תקציר:

 כשוירג'יניה וולף כתבה ב-1929 את "חדר משלך", היא תיארה באופן כמעט גאוני כיצד הַפְנָמָתָהּ של היררכיה מגדרית משליכה על הדרתן המוחלטת של נשים כותבות מן המרחב הספרותי-תרבותי ובתוך כך, משפיעה גם על מעמדן של נשים במרחב הציבורי באנגליה: "אשה מככבת בדפי הספרים מכריכה לכריכה, אך נעדרת לחלוטין מההיסטוריה. היא חורצת גורלות של מלכים וכובשים בספרות היפה, אך למעשה היא משרתת של כל גבר שהוריה הכריחו אותה לענוד את טבעתו על אצבעה. חלק הגון מהטקסטים מלאי ההשראה והמחשבה העמוקה נובעים מפיה בספרים, בעוד שבחיים האמתיים היא בקושי יכלה לקרוא ולכתוב, והייתה רכושו של בעלה". [1]

על ספר התקומה של עזריאל קרליבך

יוסף עוזר, איש חינוך ומשורר עברי

על: עזריאל קרליבך, ספר התקומה, כרך 3, ספרית מעריב, 1967

התבקשתי לכתוב על ספר. ואני רוצה לכתוב על ספר שהושלך לפח. מצאתי אותו בטריטוריה הקרובה לאוניברסיטה בגבעת רם. אויה לי לולא היה הפח מושיע וסימן לי את מה שהיה פאר שהפך לאט לאפר.

מבחר ציורי לשון של יהודי עיראק בספרה של סיגלית שיר-דרזי

גלי קרפט, מנחת קבוצות ומאמנת אישית

שיר – הוצאה לאור

על: שרה ויוסף דרזי (ספרו), סיגלית שיר-דרזי (ערכה), צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל עוֹד - מִבְחַר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן שֶׁל יְהוּדֵי עִירָאק, שיר – הוצאה לאור, 2017

סיגלית היא סופרת, עורכת לשון, מורה ללשון ולספרות ומרצה לעריכת לשון בירושלים. הוריה, שרה (מורה בגמלאות) ויוסף (נהג אוטובוס בגמלאות), הם ילידי עיראק שעלו ארצה בשנות החמישים.

ספר זה הוא אח לספר צִיּוּרֵי לָשׁוֹן בְּטַעַם שֶׁל פַּעַם, ושניהם יחדיו מיוחדים ומרגשים משום היותם פרי יצירה משותפת של זוג הורים וביתם... אחרי הכול... כמה אנשים אתם מכירים שזכו לכתוב ספר עם הוריהם?

"גבעת הגמדים" ליהודית מליק-שירן

יוסף כהן אלרן, סופר ומשורר

הוצאת ׳בת-אור׳

על: יהודית מליק-שירן, גבעת הגמדים, הוצאת ׳בת-אור׳, תל אביב 2016 

 זהו ספר הילדים גדל-המידות ביותר שבו אחזתי, בכריכה קשה ובוהקת והאחיזה בו מעוררת התפעלות. ברור לי שהוא נועד להיות מתנה משמחת לילד או ילדה אהובים, אבל גם להוריהם, להביא להם תכנים של שירה ושל סיפור, של ציורים גדולים מלאי צבע ומאירי עיניים ודפי כרומו שעושים כבוד לספר. הרושם הוא מידי, וכאילו הוא אומר למי שאוחז בו: אתה נכנס ואין בדעתי להניח לך, בוא והתענג פה, נכתבתי לענג את החיות המקסימות שכאן, וגם אותך.

על "השירים הגנוזים" של לאה גולדברג

נויה שגיב, מרצה למקרא, דוקטורנטית לספרות באוניברסיטת תל אביב וסופרת ילדים

הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים

לאה גולדברג, השירים הגנוזים, ד"ר גדעון טיקוצקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית הפועלים, בני ברק 2019, 453 עמודים

לפני שבועות מספר פרסם בפייסבוק עידו קליר, בנה של המשוררת המנוחה דליה רביקוביץ', את דבר הוצאתו של ספר חדש ובו חליפת מכתבים בין אמו לבין אהוב נעוריה יוסף בר-יוסף: "שלך, מכתבים לאהוב" (הוצאת לוקוס, 2019). הוא כתב בפוסט אישי ומרגש על הלבטים, על המורכבות, על החלטה בסופו של דבר כן לחשוף את המכתבים (בעצה אחת עם מושא אהבתה של רביקוביץ'), ועל התרומה שהוא מבין שיש לפרסום, על אף החשיפה.

מגדל תצפית מהמאה ה-8 לפנה״ס נחשף בדרום הארץ

המגדל. צילום: רשות העתיקות

המגדל התגלה בבסיס צנחנים בדרום הארץ. הוא נבנה מאבנים גדולות במיוחד, חלקן מגיע ל-8 טון, והשתמר לגובה של כ-2 מטרים. מידותיו המשוערות היו 5X3.5 מטר. הוא הוקם במקום גבוה בנקודה איסטרטגית שאיפשרה תצפית אל הרי חברון, שפלת יהודה ואזור אשקלון, ואשקלון כידוע היתה אחת מערי הפלשתים. המגדל שימש כנראה כאמצעי התראה מפני התקפה פלישתית. בימי הבית הראשון, ממלכת יהודה בנתה מערך מגדלים ומצודות שהיוו נקודות קשר, התראה ואיתות כדרך להעברת מסרים ומודיעין שדה. מגדל זה, היה ככל הנראה אחת מנקודות התצפית שקישרו בין הערים הגדולות בסביבה, אשר שכנו באתרים בית מרסים (מרשם), תל עיטון ותל לכיש.

על ספרו של דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה

ד"ר צביה רחימי שפרן

הוצאת הקיבוץ המאוחד

על: דויד גרוסמן, אתי החיים משחק הרבה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק תשע״ט 2019

לא רבים המקרים בחיים, אשר בהם שלושה דורות סבתא, אמא ובת יכולות לשוחח על קורות חייהן. סבתא כבר הגיעה לגיל 90, הנכדה כבר בשנות ה30 לחייה והאם בשנות החמישים המאוחרות לחייה. לכבוד יום הולדתה ה 90 של הסבתא מחליטה הנכדה לערוך סרט על חייה ואף לחזור למחוזות חייהן של האם והסבתא במהלך מלחמת העולם השנייה בקרואטיה.

בכל אדם מסתתרת מפלצת: על ׳שלוש׳ של דרור משעני

שוקי לבנון, עתונאי ודובר התנועה לאיכות השלטון לשעבר

משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד

על: דרור משעני, שלוש, משכל הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, תל אביב תשע״ט 2018, 271 עמודים

בכל אדם מסתתרת מפלצת אמר לי פעם איש חכם.

היא מסתתרת ורק מחכה לשעת הכושר לפרוץ.

והיא כל כך בלתי צפויה ממתינה בשקט ומחכה להזדמנות. פעם היה זה מר ג'יקל ומר הייד, היום זה דור אחר, דור המצויד באמצעים טכנולוגים המאפשרים לו להסתתר מאחורי מסך ומקלדת.

מדעי הרוח - לא מה שחשבתם. אולי.

ד״ר עודד תמוז, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הוצאת תשע נשמות

על: פבלו דה סנטיס, מדעי הרוח, מספרדית: יוסי טל, עריכת תרגום: אברי הרלינג, עורך ומוציא לאור: אוריאל קון, הוצאת תשע נשמות, 2017

הספר איננו ניתן לקטלוג בקלות, יש בו איכויות של ספר מתח. העלילה מתחילה לאט והקצב הולך וגובר עד שבסוף אי אפשר להניח את הספר מהיד. יחד עם זאת הספר הוא גם סאטירה על מדעי הרוח. הכלי הסאטירי שבו משתמש הסופר היא ההגזמה. בימות העלילה הן שתיים: בניין הפאקולטה למדעי הרוח שהוא עזוב בחלקו הגדול ומוזנח, ובית משוגעים לאינטלקטואלים שהוא מעין אספקלריה של הבימה הראשונה. כל הדמויות בספר (באוניברסיטה ומחוצה לה) משורטטות בעזרת מעט מאוד תכונות אלא שכל אחת מהן מוגזמת וכך קל מאוד לעקוב אחרי העלילה.

על "מאה שנים של בדידות" מאת גבריאל גארסיה מארקס

יובל חייקין

הוצאת עם עובד

על: גבריאל גארסיה מארקס, מאה שנים של בדידות, מספרדית: ישעיהו אוסטרידן, מהדורה כ״ב, הוצאת עם עובד, תל אביב תשנ״ה 1994

זה סיפור קורותיה של משפחה שאביה, חוזה ארקדיו בואנדיה, ייסד את העיירה האגדית הדרום אמריקאית מָקוֹנְדוֹ והתגוררה בה מאה שנים. האב המייסד לוקח את בנו אל יריד שהגיע לעיירה; הבן נוגע בגוש של קרח יבש ואומר "זה שורף". סיפור העלילה מקפל שלל צבעוני של מעשיות עממיות, תשוקות עזות אמונות טפלות, היסטוריה אמיתית וטבח המונים, מאה שנים של תשוקה ואמונה ושאיפות נכזבות לאושר. לאורך הסיפור עוברת נבואה קשה שמתגשמת לבסוף. בן הדור השישי מגלה כתב יד שנכתב בצופן סתרים בידי אלכימאי מימי הדור הראשון; הוא מפענח את כתב היד ותוך כדי קריאה בו הוא נוכח לדעת שמדובר במשפחתו ובחיי עצמו. הוא מבין שסיום הקריאה יביא עליו את קצו אך הוא אינו יכול לחדול מן הקריאה. גם אני לא יכולתי לחדול מן הקריאה חרף הצמרמורת שאחזה בי.

להזכיר נשכחים: על דוד שיץ - האדם והסופר

פרופ׳ אבינועם מן, האוניברסיטה העברית

ספרות עברית טובה, הן פרוזה הן שירה, נכתבת בארץ, ולא רק בה, בקצב מסחרר, ואני מניח שגם אנשי ספרות מקצועיים מתקשים לעקוב אחריה, אני אפילו אינני מנסה. וכך אני יכול להתעלם מעצלנותי הטבעית, לא היא הגורמת. ואחת התוצאות מריבוי מבורך זה היא, שספרים וסופרים רבים הראויים להיזכר נשכחים או כמעט נשכחים, ואם נזכרים בהם, הספרים קשים להשגה. אחד מסופרים אלה הוא דוד שיץ (1941-2017). 

סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה

פרופ׳ רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

הוצאת מאגנס

אני ממליצה בחום על ספרו החכם והמקורי, רחב הידע, דק ההבחנה, הנוגע ללב והאנושי כל כך של הסופר, העיתונאי, העורך והמתרגם, בני מר: "סמוצ׳ה: ביוגרפיה של רחוב יהודי בורשה". בית שלום עליכם, הוצאת מאגנס תשע"ט. איור הכריכה: מיכל אריאלי. 

בני מר, תלמידי לשעבר, שהוא מתרגם רב זכויות מיידיש, שערך את מוסף ״ספרים״, בעיתון "הארץ" ועובד היום כעורך ראשי בהוצאת מאגנס, כתב ספר יוצא דופן השייך למלחמת הזיכרון בנשייה. הוא קרא שורת שיר על רחוב אחד בשכונה יהודית אחת, שוקקת חיים, שהיה ואיננו עוד אחרי השואה, וקיבל על עצמו "לאסוף את השברים ברחוב האבוד ולהרכיב מהם סיפור חיים של רחוב אחד" (סמוצ'ה, עמ' 240), שהיה "מיקרוקוסמוס של חיים שלמים, ושל החיים היהודיים בפרט, בין שתי מלחמות העולם" (שם, עמ' 3). וזו שורת השיר של בינם הלר שהניעה והתניעה את החיפש המקיף על רחוב סמוצ'ה: