יום ראשון, 31 בינואר 2010

'חבל על הזמן'! – ממד הזמן בסיפור שאול והאתונות

אביגיל ארוונה, האוניברסיטה העברית
חבל על הזמן

המספר המקראי משתמש בזמן כחומר ביד היוצר – עיצוב הזמן הוא פונקציונאלי עבורו. הבנת הבחירה של המספר להביא בפני הקורא את הסיפור בדרך אחת ולא אחרת היא עיקר עניינו של חוקר המקרא והשכר בעמלו. לעתים עושה זאת המספר בעצמו, לעתים בפי אחת הדמויות, אבל באופן כללי יכול המספר המקראי להפעיל שתי מניפולציות על הזמן בסיפור: הראשונה היא החלפת סדר הזמן של האירועים והשנייה היא כיווץ והרחבת הזמן. הוא עושה זאת הן באמצעים ספרותיים והן באמצעים לשוניים ורק על ידי שילוב בין השניים, יוכל חוקר המקרא להיטיב להבין את עיצוב הזמן בסיפור.
אדגים כיצד הדבר מתרחש בסיפור שאול והאתונות (שמ"א ט 1- י 16), סיפור בו נארגים רבדים שונים של ממד הזמן והם יחד יוצרים את הסיפור בתפארתו, הן ברמה העלילתית והן ברמה התיאולוגית. בתחילת הסיפור נשלחים שאול ונערו על ידי קיש, אבי שאול, לחיפוש אחר האתונות האובדות. בסופו של מסע בן ארבעה ימים, חוזר שאול לביתו כאדם אחר ("וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלֹהִים לֵב אַחֵר" י 9). במהלך המסע חווים השניים חוויות שונות על גבי ציר הזמן. לעתים מסודרים האירועים בטקסט בצורה קרובה לסדר שבו התרחשו בסיפור המעשה ולעתים משנה המספר את סדר האירועים. זמן הטקסט, דהיינו זמן הסיפר שמוקדש לתיאור כל אחת מההתרחשויות בסיפור, משתנה אף הוא בהתאם למגמותיו של המספר. שאול ונערו עוברים במספר ארצות, ומעבר זה מתואר על ידי צורת הרצף וַיִּקְטֹל "וַיַּעֲבֹר" (ט 4) אך החיפוש הארוך היה עקר ועל כן נאמר בצורת אי הרצף קָטַל: "וְלֹא מָצָאוּ" (ט 4). שאול מתייאש אך עקשנותו של הנער ("וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר" ט 8) וההחלטה לחפש איש אלוהים, מביאה את השניים למפגש עם הנערות שבדיוק באותו רגע יצאו לשאוב מים (ט 11). אירוע זה ואירועים בו- זמניים נוספים בסיפור מתוארים על ידי המבנה הלשוני: קָטַל + קָטַל או צורת הבינוני קוֹטֵל + קוֹטֵל / קָטַל. לא רק בתוכן דבריהן החינניים מכוונות הנערות את שאול ונערו למפגש עם שמואל, אלא גם על ידי זמן הסיפר הארוך שניתן להן בטקסט (ט 13-12). בזכותן מגיעים שאול ונערו אל שער העיר בדיוק בזמן שבו שמואל יוצא לקראתם "הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם" (ט 14). עתה מצפה הקורא שיתרחש סוף סוף מפגש זה שיגלה לשניים מה עלה בגורל האתונות. אך באותו הרגע מבצע המספר חריגה משמעותית בסדר האירועים שמחזירה את הקורא יום אחד אחורה בסיפור המעשה: "וַיהוָה גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי" (ט 16-15). על ידי 'מבט לאחור' זה מתגלה הסיפור לקורא באור אחר לגמרי – שאול שיצא לחפש את האתונות מוצא למעשה את המלוכה: "וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַיהוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי" (ט 17). שאול הוא זה שעתיד להפוך למלך הראשון על ישראל וכל האירועים בסיפור הסתדרו במגע של קסם במקום הנכון ובזמן הנכון כדי לאפשר זאת.
אין מטרתו של ניתוח ספרותי כמו זה שלעיל אלא בהבנה עמוקה ונאמנה יותר של מגמותיו ורעיונותיו של הסיפור – חקר ממד עיצוב הזמן בסיפור שאול והאתונות הוא דוגמה מובהקת לכך. ביחידה זו משרת עיצוב הזמן שתי מגמות עיקריות: ראשית, התיאום המדויק בין האירועים ממחיש את שליטתו המלאה של ה' על מהלך העניינים. ושנית, במעבר בין 'מלכות שמים' ל'מלכות בשר ודם' המתרחש בסיפור זה, משרת עיצוב הזמן את ההפרדה החדה בין המלכויות, אך בו בזמן הוא מלמד כי לאמיתו של דבר השליטה האלוהית במציאות נמשכת כל העת והיא זו שמאפשרת את החלפתה כביכול. רעיונות תיאולוגיים, כבדי משקל אלו מובעים באופן עדין על ידי עיצובו המוקפד של ממד הזמן בסיפור.
מי שישקיע את לבו ואת שכלו בכך, יגלה שלא בזבז את זמנו לריק.

אין תגובות:

פרסום תגובה